— 03/10/2023 , יום שלישי —
ירדנו מהמטוס שלקח אותנו מטורונטו אל רומא, בשדה התעופה הבינלאומי ברומא, נחתנו עימנו עוד 2 טיסות מישראל, לאחר זמן רב מאוד ראינו קבוצות של ישראלים, כאלו עם שקיות של ארומה עוד מנתב"ג. ליה עדיין ישנה, כך שאת כל התהליך של בידוק הדרכונים, איסוף הכבודה וההליכה הרבה שם, עשינו אותו עם ליה על הידיים שלי. בסופו של דבר, יצאנו מהמסלול הירוק והגענו אל השער החיצוני של שדה התעופה כשהכל מסודר עד כה. שם גם בדקתי את האינטרנט שלי, יופי, יש אינטרנט, יש חמצן, אפשר לנשום לרווחה.
המשימה הבאה שלנו הייתי למצוא את מקום איסוף הרכב מחברת ההשכה, היו לי הוראות לא הכי ברורות בנייד, אבל בסופו של דבר מצאנו את המקום, בחניון הרכבים של בניין C ממוקמות להן כמה סוכנויות של רכבים, אנחנו בסופו של דבר איתרנו את שלנו – Rental Plus – החברה היחידה עם מחירים שפויים (בערך) לרכבים גדולים (7 מקומות). עשיתי צ'ק-אין וניגשנו לאסוף את הרכב. קיבלנו Ford Tourneo, יחסית גדולה וחדשה מאוד, משהו כמו 6,200 ק"מ עשתה עד כה, וכבר הספיקו לדפוק אותה חיצונית. לקחנו את הרכב וגיליתי כי נורת האזהרה פועלת, עוד היינו בחניון הרכבים, אז הגעתי אל הדוכן שוב והתרעתי על כך, הבחורה הגיעה, בדקה וגילינו כי חסר שמן למנוע הרכב. איזו חבורה של חובבנים, מי לעזאזל מוסר רכב ללא שמן ? טוב, לא היה להם שמן בעמדה, ולא היה להם רכב חילופי, היא ביקשה מאיתנו למלא שמן בתחנת הדלק הקרובה והם יזכו אותנו על כך. סבבה, ניסינו לצאת מהחניון, אך במקום היציאה נכנסו לחניון אחר (מאוד מבלבל), כרטיס היצאה של החניון שלנו הביא אותנו אל חניון אחר פשוט. לא הבנתי איך כעת אנו אמורים לצאת, שאלתי את אחד מהעובדים שם בחניון, ההוא ניסה להסביר לי באנגלית שבורה לקחת כרטיס חדש, כשלא כל כך הבנתי, הוא פשוט לקח לי את הכרטיס מהיד וקרע אותו ואז הצביע על המכונה לכרטיסים. וואו. ברוכים הבאים למזרח התיכון. אני רוצה לראות את היפני או הקנדי שהיה עושה לי כזה דבר. לא לקחתי את זה קשה, הכוונות שלו היו טובות, אנחנו פשוט צריכים להתרגל לתרבות הים התיכונית כאן, משהו שלצערי ילווה אותנו גם בארץ.
יצאנו סוף סוף משדה התעופה, הרכב נוסע בסדר גמור ומכיוון שהוא חדש, יכולתי גם לחבר אותו ל-Bluetooth ולשמוע מהספוטיפיי שלי, כמה דקות נסיעה אל מחוץ לשדה התעופה עצרנו בתחנת דלק מקומית, הראתי לבחור שעובד שם כי חסר שמן ברכב וההוא מילא לי עם בקבוק של 1 ליטר, בדק ו… ? לא מספיק, צריך עוד בקבוק. בסה"כ 2 ליטר שמן הוספנו לרכב, זה כבר לא צחוק, איך לעזאזל מוסרים רכב ככה ? טוב, שילמתי 56 יורו עבור הכל, העובד שם ניסה לבקש ממני טיפ, הוא קיבל ממני ברכת תודה רבה ואנחנו המשכנו בנסיעה, הפעם ללא נורות אזהרה.
צריך לחזור ולהתרגל לנסוע כאן באגן הים התיכון, ממרחבים עצומים, עם מעט כלי רכב, כשהרוב הגדול אדיב בנהיגתו בקנדה – הגענו אל מקום עם כבישים צרים וצפופים, המון כלי רכב על הכביש ונהגים עצבניים, תוך כ-5 דקות מהרגע שיצאתי מהשדה, חתכו אותי כבר 2 נהגים שונים. ואוו… הגענו אל העיירה Torvaianica, שזהו המקום בו אנו ישנים – דירת AirBNB שסגרתי מראש, בעל הדירה שלנו – פאבריציו שמו, קיבל אותנו שם (התקשרתי אליו לפני כן), אנחנו נמצאים כ-45 דקות נסיעה משדה התעופה של רומא, הדירה ממוקמת ממש מטר מהים ולצד הרחוב הראשי בו ישנם מסעדות רבות ועוד סופר מקומי. פאבריציו הראה לי את הדירה, הסביר לגביי האינטרנט והחנייה שלא בתשלום (אנחנו מחוץ לעונה), וואלה, בחור מאוד נחמד, גם לו 4 ילדים פחות או יותר בגילאים שלנו. הוא עזב את המקום ואנחנו העברנו את כל הציוד שלנו אל הדירה. כולנו היינו גמורים מעייפות, התחלנו לארגן הכל, אני יצאתי אל חנות המכולת הקרובה לבניין שלנו, קניתי כל מיני מצרכים להתארגן על ארוחה כאן בבית – מכולת עם מיליון סוגיי פאסטות וכמעט ללא ירקות, כנראה זה מה שתופס כאן. שילמתי עבור המצרכים 27 יורו וחזרתי הביתה, כאן בבית הכנתי לנו ארוחת צהריים מאוחרת או ערב מוקדמת או משהו אחר – תלוי לפי איזה שעון אנחנו הולכים (איטליה מקדימה את קנדה ב-6 שעות)
הראש שלי כאב כבר זמן רב, לא יכולתי להמשיך ככה, נכנסתי להתקלח ומשם ישר למיטה, נרדמתי לכמה שעות טובות, גם הילדים ואפרת היו גמורים מטיסת הלילה הקשה הזו, נתנו לילדים דרור להיות בטלפונים שלהם היום. בערב לא כולם אכלו, אני בישלתי לעצמי תפוח אדמה אותו אכלתי עם פרוסות נקניק, שמן זית ומלח – וואו, איזה פצצה! עם ג'ט-לג מעצבן, אנחנו הולכים לישון, או מנסים ללכת לישון יותר נכון, חלקינו עייפים, חלקינו עדיין חיים בשעון טורונטו ואינם מרגישים עייפות. בהצלחה עם זה.
— 04/10/2023 , יום רביעי —
היום זה היה יום חופשי שלנו, יום הסתגלות למקום החדש, בעיקר הסתגלות להפרשי השעות, וגם היום נפלתי כשנרדמתי במהלך היום להרבה זמן, אני מנסה להיפטר משעות השינה של קנדה, וזה כנראה אצלי ייקח מעט יותר זמן מאשר האחרים במשפחה שבינתיים מסתגלים יופי טופי. בבוקר התעוררתי בסביבות השעה 8:30, הכנתי לי קפה ופתחתי את המחשב הנייד, הבטתי שוב פעם בכל אותם מקומות שסימנתי לעצמי במפה שנבקר בהם בימים הקרובים בזמן השהות שלנו כאן באיזור זה של איטליה, היו לי גם עוד כמה דברים הקשורים לעבודה אותם סגרתי, בסביבות השעה 10:00 ניסיתי להעיר את עידו ודניאל, גם שטפתי כלים על הדרך, מחוץ לחלון המטבח ניתן לראות חתיכה מים התיכון, הדירה שלנו נמצאת בבניין שהוא קו ראשון למים, זה נחמד…
יצאתי החוצה מהדירה ביחד עם יובל שכבר התעוררה, אנחנו רצינו להגיע אל הסופרמרקט השכונתי הגדול – iN's Mercato, במכולת הצמודה לבית שלנו אין כמעט ירקות, אז ההחלטה להגיע לסופר גדול יותר ורחוק יותר התבקשה, רק מה, ראיתי כי כל הרחוב שלנו מפוצץ ברכבים חונים, לא הייתה חניה אחת פנויה, אז תיארתי לעצמי כי אם אזוז עם הרכב שלי החוצה, כשאחזור, לא יהיה לי היכן להחנות, ממש כמו תל אביבי טיפוסי פתאום התחלתי לחשב חניות… החלטתי ללכת ברגל, כ-1 ק"מ לכל כיוון, סבבה, ההליכה עברה יחסית בנעימים. הגענו לסופר והתחלנו במסע הקניות שלנו
רכשנו כ-20 פריטים שונים, כאשר כל הפריטים בין 0 לבין 3 יורו במקסימום, סה"כ כ-24 יורו לכל הקנייה, איזה תענוג זה, ממש לא מזכיר את המחירים של ישראל. מילאנו 2 שקיות ועזבנו אני ויובל את כל הדרך בחזרה ברגל אל עבר הדירה שלנו. הכנו ארוחת בוקר הכוללת חביתות, ירקות, גבינות, לחמים ועוד, נשכבתי על הכורסא בסלון ותוך שניה נרדמתי, זה לא היה התכנון, אבל הייתי מותש, לא מהיום כמובן, אלא מהימים האחרונים. רק בסביבות שעות הצהריים התעוררתי, אירגנו את הילדים לצאת לחוף הים, הם לבשו בגדי ים, לקחנו איתנו כובעים, קרם הגנה ומים. יצאנו החוצה, איך שאנחנו יוצאים מהשער האחורי של הבניין, הגענו כבר אל הטיילת לאוך חוף הים, המיקום של הדירה בה אנו גרים – פצצה! יובל החליטה להשאר בבית ביחד עם אפרת שלא היה לה כוח להגיע לכאן, חלצנו את נעלי הקרוקס והתהלכנו על החול. בתמונה אנחנו והדירה שלנו ברקע
וואי, איזו הרגשה נפלאה זו ללכת יחפים על חול הים, לא עשינו זאת מאז הסיבוב הראשון שלנו בתאילנד כשביקרנו באיי סימילאן (לפני כמעט חצי שנה), אני פרשתי את המגבת והתיישבתי עליה בזמן שהילדים נכנסו למים ושיחקו בחול, זה היה מתבקש ובשלב מסויים זה גם הגיע: הם החליטו לחפור בור בחול ולקבור את ליה בפנים, עד לגובה החזה.
היה כיף, היה נחמד, הילדים נהנו, ליה חטפה קריז כי היא נחתכה באגודל שלה כשניסתה לחפור את הבור, זה שרף לה מאוד עם המים המלוחים של הים, הצלחתי להרגיע אותה עם הבטחה שלאחר מכן אנחנו נלך לקנות לה הפתעה באחת מהמסעדות \ דוכנים הפרושים לאורך החוף.
גם החוף, גם המים, גם הטיילת, וגם המסעדות מאוד מאוד הזכירו לי את נתניה, זה הרגיש כל כך שונה מהמקום ממנו אנחנו הגענו. גם חופי הים התיכון שונים מאלו שבדרום מזרח אסיה, הגענו אל מסעדה עם גלידריה, שם הזמתי לילדים גלידות במגוון טעמים, סניקרס, מארס, טוויקס בשבילי – קוקוס ובנוסף טעם לא מזוהה (אך היה שם בוודאות דובדבנים), התיישבנו ברחבה הציבורית לצד הטיילת, על שולחנות וכיסאות פלסטיק, וממש הרגשתי כאילו אנחנו ברחבה הציבורית של חוף הרצל בנתניה, רק שכאן שומעים איטלקית כשבנתניה שומעים צרפתית בעיקר.
סיימנו את הגלידות, עידו חטף קריז כי לא באמת אהב את הטעם שבחר, דחפתי לו גם תפוצ'יפס שהביאו הילדים מהדירה (היא הגיעה עם הדירה). בשלב מסויים חזרנו אל הדירה שלנו, אל אפרת ויובל, הילדים הלכו להתקלח בתורם, אני ודניאל בעיקר התחלנו בהכנת ארוחת הערב – פסטה עם רטבים מוכנים שקניתי בסופר. וואו, אילו רטבים מצויינים, האחד רוטב עגבניות עם גבינת ריקוטה, השני – רוטב עגבניות עם זיתים. פצצה! גם הפסטה שקנינו הייתה מעולה. איטליה או לא איטליה ? לקראת השקיעה ולאחר האוכל יצאנו לבד, רק אפרת ואני שוב אל הטיילת של חוף הים, ממול לבניין המגורים שלנו, התיישבנו על ספסל אבן, קישקשנו ביננו וצפינו בשקיעה
החזרה לארץ נראת קרובה מתמיד וזהו היה הנושא העיקרי של השיחה בינינו, לאחר מכן, המשכנו להסתובב ברגל לאורך הטיילת, הלכנו ודיברנו, השמש כבר שקעה לגמרי והשמיים נצבעו בצבעים מיוחדים, זאת אמנם לא השקיעה של תאילנד או קנדה, אבל היא מספיק יפה כדי שאכניס אותה לכאן:
חזרנו הביתה, כאן עם הזמן לקחנו את הילדים לישון, אני עוד התיישבתי מול המחשב וכתבתי בבלוג. מאוחר יותר בערב, התיישבנו אפרת ואני לבד וקיימנו את אותו טקס אישי טרגי שלנו אותו אנחנו מקיימים בכל שנה ב-4.10 כבר 12 שנים, בד"כ זה בבית בארץ, הפעם זה כאן. מאוחר יותר לקחנו את הילדים לישון, הם לא באמת היו עייפים ואנחנו צפינו בסרט המצויין – Nightcrawler. הילדים הלכו לישון בסביבות השעה 2:00. מבאס. יהיה קשה להעיר אותם מחר בבוקר.
— 05/10/2023 , יום חמישי —
היום נסענו אל האיזור המרכזי בו אנו אמורים לטייל עד הטיסה שלנו לארץ, האיזור של העיירות אמלפי, סורטנו, קפרי ועוד… אחד המקומות המתויירים ביותר באיטליה, ואנחנו מגיעים אחרי הבום של יולי-אוגוסט (אם כי בחופשת סוכות, כך שכנראה נראה פה לא מעט משפחות של ישראלים). אנחנו עדיין בחצי ג'ט-לג, הלכנו לישון מאוד מאוחר אתמול בלילה וקמתי בסביבות השעה 10:00 בבוקר, אלו הם שעות שאינני בד"כ רגיל להתעורר בהם, הכנתי לעצמי קפה והערתי את הילדים ואת אפרת, הגיע הזמן להתחיל להתארגן. פאבריציו – בעל הדירה שלנו נתן לנו עוד שעה של חסד והציע לנו לעזוב את הדירה ב-12:00 במקום 11:00, כך שלמעשה הוא איפשר לנו שעה נוספת של שינה. כרגיל, היה קשה מאוד להעיר את הילדים, אנחנו נהיה חייבים לעבוד על זה חזק יותר שכן בארץ הם יצטרכו לקום מאוד מוקדם כל יום בבוקר להסעות של בית הספר. אפרת ואני פירפרנו בין כולם, עם הכנת ארוחת הבוקר ואירגון ואריזת התיקים. בלחץ של זמן, הספקנו לצאת עד השעה 12:00, העמסנו את כל התיקים על הרכב שלא זז כלל אתמול, ואנחנו כבר היינו בתזוזה.
נסענו כשעה וארבעים דקות אל היעד הראשון שלנו (החלטתי לשבור את הנסיעה הארוכה של היום עם עצירות שנראות מעניינות על הדרך), אנחנו הגענו אל Villa Di Tiberio. החנינו את הרכב, כל הילדים לא היו בקטע של לצאת ולראות את המקום, מלבד ליה שהייתה היום מאוד עצבנית, היא כל הזמן רצתה להיות על הידיים שלנו ולא תמיד זה התאים. עלינו לנקודת תצפית על האיזור – חוף הים עם עתיקות של עיר קדומה, הראות הייתה מצויינת והמקום נראה טוב:
אפרת, אני וליה ירדנו למטה, לכיוון האתר הארכיאולוגי, אבל גילינו כי השער סגור ונעול, כנראה שלכאן מגיעים מדרך אחרת, עלינו בחזרה אל חניון הרכבים, ליה מעט השתחררה, בדרך למעלה ראינו מתקני ספורט, ליה ניסתה לבצע את כולם. אנחנו חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה, לא לאורך זמן רב, כי כמה דקות מאוחר יותר עצרנו בנקודת עצירה חביבה – Panoramica Capovento. ירדתי מהרכב וצילמתי את חופי הים וה-Food Track שנמצא שם, עימנו הייתה קבוצה של תיירים מבוגרים מקומיים, הלבושים כאילו הם יוצאים כעת לטרק באיזור.
הדרך הפכה להיות מעניינת יותר עם נסיעה על קו החוף, בין נקודות תצפית לבין מנהרות החצובות בתוך ההר, נקודת העצירה הבאה שלנו על הדרך הייתה ממוקמת כ-20 דקות נסיעה משם, ב-Grotta del Turco, עצרנו בחניה הקטנה של המקום (היה מקום), משם צפינו על חוף הים – Serapo הנפרש לרגלינו.
נכנסנו פנימה אל המנהרות החצובות בסלע, במקום ישנה גם כנסיה שנראה כאילו בדיוק סיימו שם אירוע חתונה גדול, עברנו את הכנסיה והגענו אל המנהרות, אז מסתבר שהמקום הזה מאוד דומה למנהרות ראש הנקרה, רק שפה זה עלוב יותר, אבל עדיין מרשים כדי שנעשה כאן עצירה
לא בילינו שם זמן רב, כי אין הרבה מה לראות שם מלבד מה שמופיע בתמונות, המשכנו בתוך המתחם הזה אל כנסיה קטנה הבנויה בין 2 סלעי ענק, הכניסה אל הכנסייה הזו עוברת דרך נקיק בין הסלעים, וזה נחמד לעבור שם
גם כאן לא שהינו יותר מידי זמן, עשינו את הדרך בחזרה אל החניון, הנענו את הרכב ונסענו. יש לנו עוד דרך ארוכה, ואני כבר התחלתי לחשוש שאנחנו ניכנס לחשיכה לפני שנגיע ליעד שלנו. כעבור כמה דקות של נסיעה בסה"כ הילדים כבר היו עצבניים, הם רבו הרבה בינם לבין עצמם, והבנו כי הם רעבים. לא דאגנו להכין סנדביצ'ים לפני היציאה, אז נאלצנו לחפש משהו לאכול, כמובן שהמקום המועדף היה פיצריה (איטליה בכל זאת…), אך באותו המקום לא מצאנו, דווקא את הרשת האמריקאית הפופולרית בעולם, מצאנו גם מצאנו. לאחר שהחנינו בחניון הרכבים את הרכב שלנו (לקח לי קצת זמן לתפעל את המונה והתשלום), נכנסנו אל סניף מקדונלדס הצמוד לחניון של העיירה Formia. הזמנו לכולם מנות (ב-33 יורו) ואכלנו בהנאה
השעה הייתה כבר מאוחרת, השמש הראתה כי היא עייפה ורוצה ללכת לישון, מיהרנו לצאת מהעיירה הזו ולהתקדם כמה שיותר מהר אל מקום הלינה שלנו. עשינו את הנסיעה הזו עם 2 עצירות בלבד, הראשונה בתחנת דלק כדי לאפשר לילדים ללכת לשירותים, והשניה בסופרמרקט באחת מהעיירות כדי להצטייד לקראת ארוחת הערב של היום והבוקר של מחר.
בסביבות השעה 20:00 הגענו אל הדירה שלנו ששכרנו בעיירה Leopardi. מדובר בבניין גדול המכיל כמה דירות, אנחנו לקחנו אחת מהן. התארגנו מהר בדירה, אפרת הייתה אחראית על ארוחת הערב. כולנו התיישבנו בשולחן האוכל הגדול, לאחר מכן הילדים התפנו לניידים שלהם, אני כתבתי בבלוג ובשלבים מאוחרים יותר לקחנו אותם לישון.