איננו חושבים שמדובר פה באומץ, זה פשוט State of Mind, אנו מתורגלים ומתוכנתים לסגנון חיים קבוע בו החיים מסתובבים סביב - עבודה, ילדים, אוכל, שינה וחוזר חלילה, מידי פעם גונבים קצת חופש פה ושם.
צריך פשוט לשבור את התודעה הזו, להבין כי יש גם סגנונות חיים מעבר למטריקס הזה, קהילות של נוודים דייגטליים קמים כעת בכל העולם, בטח אחרי שהרבה הבינו כי יתן לעבוד מהבית ולא להיות כבולים למיקום גיאוגרפי כזה או אחר.

יש את הלימודים הפרומליים שמשרד החינוך כל כך אוהב, ויש את הלימודים של החיים שאת זה אף ילד לא ילמד בביה"ס מוסדי בארץ. הילדים שלנו ילמדו עם האבא והאמא (וגם עם עזרה מהאחים הגדולים) מתמטיקה, עברית (קריאה וכתיבה) ואנגלית בעיקר, מה הם ילמדו מהחיים במהלך המסע ?
יחסי המרה של מטבעות בעולם, איך לגדל אורז, איך להבשיל בננות, איך לפלט דגים שממש כעת נמשו מהים, איך לחיות בהרי ההימאליה, איך לחלוב עיזים ועוד. רמת האנגלית שלהם תשתפר פלאים וכך גם הביטחון העצמי. אם יש משהו שהקורונה לימדה אותנו מבחינת מערכת החינוך, שבת'כלס (סליחה בלי להעליב) הלימודים הפורמליים הם לרוב די BS.

פשוט מאוד, אנחנו ממשיכים לעבוד בעסק שלנו, נמשיך לענות למיילים, לתת תמיכה ללקוחות, לשלוח הצעות מחיר, להכין חומרי הדרכה ועוד, רק לא מהבית הפיזי שלנו בארץ. הבית שלנו יושכר ואנחנו נחסוך הון תועפות עצם זה שלא נחיה בארץ.
חישוב קטן מראה כי רק התשלום עבור הארנונה לחודש שאנחנו משלמים פה בארץ שווה ערך ללינה בבית מלון לשבוע בדרום מזרח אסיה.
ישנו מושג שנקרא - ארביטראז', זהו מושג מהעולם המוניטרי המדבר על פערים בין מחירים כדי להשיג רווח (למשל בנק לוקח ריבית גבוהה על הלוואה שלקחנו אך מחלק לנו ריבית נמוכה על הכסף היושב בעו"ש), אנחנו לקחנו את המושג הזה לעולם שלנו - תרוויח במדינה עשירה ותחיה במדינה עניה. זהו לדעתנו פיצוח הסוד הגדול של המושג "לחיות טוב".

כן לפעמים זה יהיה לחוץ, אך מצד שני הקשר בין ההורים לילדים, בין ההורים עצמם ובין הילדים עצמם יתחזק מאוד במסע הזה. אנו מאמינים שהמריבות וההצקות בין הילדים יקרו גם כשאנחנו בטרק בנפאל, או על חוף הים בפיליפינים, ונמצא את הדרך להתמודד עם כל הקשיים בדיוק כמו בארץ