— 15/06/2023 , יום חמישי —
הגיעו אלינו לשכונה, Lamun Valley עוד 2 משפחות של ישראלים נוספות, כך שאנחנו פה חולשים על יותר מ-50% מכלל הבתים בשכונה (5 משפחות של ישראלים מתגוררות כאן כעת), וזה מתחיל להרגיש כמו בקיבוץ, קיבוץ פאי לאמון.
גם את היום הזה העברנו ללא הרבה מעשה, כיאה לתקופה של נסטינג, הפעם התעוררתי ב-5:00 בבוקר, שמתי לעצמי סרט בלפטופ (מת לחיות 2), ולאחריו נרדמתי לעוד איזה שעתיים. באופן נדיר, היום יצאתי מהחדר שינה ב-9:30 בבוקר, בסה"כ חצי שעה לפני שהמנקה אמורה להגיע לכאן, הערתי מהר את הילדים, החלטנו כי היום אנחנו נאכל ארוחת בוקר בחוץ, הילדים כרגיל לקחו את הזמן שלהם בלהתארגן, ישבנו אפרת ואני במרפסת של הבית, מקשקשים בינינו לבין עצמינו, ממתינים עד שהמנקה תגיע, בסופו של דבר היא הגיעה ב-11:00 , התקפלנו מהבית ויצאנו החוצה. נסענו לאכול ארוחת בוקר במסעדת ה-Om Garden בה אכלנו בעבר, נכנסנו פנימה וראינו טונות של תיירים פוקדים את המקום, כן, זהו מקום מאוד פופלרי, גם בקרב התרמילאים הצעירים וגם בקרב המשפחות
הזמנו לנו את המנות, כאן התשלום הוא מראש (כמו בבתי קפה כמו ארומה או ארקפה בארץ), אני לקחתי שייק קוקוס ובננה מעולה, ועוד דייסת קוקוס עם פירות. יותר מידיי שמן קוקוס הכנסתי לגוף שלי, והוא בהחלט הרגיש את זה אח"כ. אפרת מאוד לא התלהבה מהאוכל, הקטע של מסעדות כאלו שהולכות על קו הבריאות, בסופו של דבר פוגע בטעם, לא יעזור איך נסובב את זה, את הסלט שלה, אפרת קיבלה למשל ללא מלח וללא תבלינים כלל (כי זה לא בריא) מלבד שמן זית. גם הדייסה שלי הייתה ללא סוכר, וזה די ביאס. לקראת סיום הארוחה ליה החלה לעשות לנו פרצופים (ניתן לראות בתמונה) כדי להצחיק אותנו. סיימנו לאכול שם, עקצו אותנו מלא יתושים ובהרגשה כללית לא נהנינו (מלבד אולי דניאל ויובל). יצאנו החוצה אל הרכב ונעסנו אל הדאצ'ה וגן השעשועים הצמוד אליו, קטי ובנותיה שיחקו שם, אז הצטרפנו אליהם
הילדים שיחקו ביחד, בזמן שאנחנו המבוגרים שוחחנו, בעיקר אפרת עם קטי, אני בשלב מסויים לקחתי את עידו שפחות מצא את עצמו בחברה הזו, והלכנו אל תוך המתחם של דאצ'ה, זוהי הפעם הראשונה שלי כאן במתחם, לאחר ששמעתי על המקום כל כך הרבה, אז ראיתי את בריכת הקרח שנמצאת שם, שהרבה מדברים עליה, מקום קטן שנראה כמו טבילה בתוך באר. יצאנו החוצה, עידו הצטרף לילדים לגלוש באומגה ומתקנים נוספים
קטי הציעה לנו לבוא עימם אח"כ ולהצטרף אל אטרקציה כאן באיזור שנקראת Conservation reserve, זכור לי שקראתי משהו על זה, הם מארגנים כניסה רק לקבוצות, והעלות היא די מטורפת, 1,000 בהאט לאחד, ילדים מעל גיל 4 משלמים. זה המון לתקציב שהתרגלנו לחיות כאן (יוצא כמעט 5 לילות בבית שלנו). בזמן שהבנות הלכו לאטרקציה, אנחנו חזרנו לבית שלנו, מקווים שהמנקה סיימה את עבודתה
השעה הייתה כבר 13:30, אני המתנתי לשעה 15:00, אז צריך לקחת את הילדים לחוג תפירה אצל ליובה, מסתבר שאורן (אחד מהמשפחות החדשות שהגיעו לכאן היום לפאי לאמון) היה יכול לקחת את הבנות שלו והבנות שלנו, סבבה, אני פרשתי לישון לשנ"צ כל כך הכרחי. התעוררתי כשעה אח"כ לערך, ממש כמו חדש. קצת עבדתי מול המחשב ובשעה 17:30 יצאתי שוב אל פאי, תחילה עצרתי במכבסה, שם אספתי את ה-2.5 קילו כביסה שלנו, הבגדים הריחו כמו שושנים. כשהגעתי אל הבית של ליובה הייתי כרגיל צריך להמתין עד שיסיימו, דניאל הייתה ממש בשלבי הסיום של הבובה שהיא תפרה עבור ליה. יצא לא רע בכלל, עידו סיים עם המכנסיים שלו, תפר כיסים ומכפלת (אפרת חטפה קריז על כך שזה מה שנתנו לו לעשות במשך מעל ל-3 שעות)
נפרדנו מליובה ומ-700 בהאט (הפעם יובל לא הצטרפה לחוג), נסענו אני, עידו ודניאל אל העיר לעשות קניות, נכנסנו ל-Tesco Lotus ואל-7/11 הצמוד כדי לקנות לילדים ארוחת ערב להיום, חזרנו הביתה, שם בבית המתינו לנו זוג ישראלים נוסף עם ילדיהם שהגיע היום, הכרנו מעט, דיברנו מעט, ואז אפרת ואני יצאנו החוצה לבד לאכול ארוחת ערב, תוך שאנו משאירים את ליה בידיהם האחראיות של אחיה הגדולים. הפעם ניסינו מסעדה חדשה, בדקתי בהמלצות של קבוצת הוואטסאפ והחלטנו לנסוע אל מסעדת Charlie&lek שנמצאת ממש בסמיכות ל-Om Garden, החנינו את הרכב על הכביש הראשי (לא אוהב את זה) ונכנסנו פנימה. אוכל תאילנדי טעים הוגש אלינו, אני הזמנתי מנה אקזוטית מעניינת ביותר, אפרת דבקה כרגיל בסלט פאפאיה והטום קא גאי שלה, בסה"כ היינו מאוד מרוצים מהמקום
חזרנו הביתה בערב, הילדים כבר היו אחרי המקלחות, בשלב מסויים לקחנו את כולם לישון וסגרנו לכולנו את הבסטה להיום
— 16/06/2023 , יום שישי —
יום שישי היום, ואני כותב את הפוסט הזה כששאר החברים צופים בסלון שלנו בסרט הארי פוטר, החלק הרביעי בסדרה. אנחנו לאחר ארוחת ערב מצויינת ואני מנצל את ההזדמנות לזמן האיכות שלי מול המחשב.
התעוררתי היום מוקדם, כמה מוקדם ? בסביבות השעה 5:00 בבוקר, אבל זה טוב, היה לי מספיק זמן לסגור איזו פינה גדולה בעבודה שרציתי לעשות וכבר הרבה זמן דחיתי, אז הספקתי לעשות זאת היום בבוקר לפני שכל שאר המשפחה התעוררה. בשעה 9:00, הערתי את האלו שעדיין לא קמו, הכנתי ארוחת בוקר זריזה, היה עלינו היום להגיע ל-Harmony לחוג הקדרות של הילדים, יום שישי היום וזהו היום שלהם, החוג מתחיל ב-10:00, וב-10:00 בדיוק הגענו לשם. אני כל כך אוהב לעמוד בזמנים וכל כך לא אוהב לאחר (מה שקורה בד"כ עם המשפחה). זרקנו את הילדים עם סושי ואשתו שמנהלים את המקום, הילדים שלנו כמובן נמרחו בחומר נגד יתושים כי פשוט אוכלים אותם אם לא. משם אפרת ואני קיבלנו קצת חופש ל-3 שעות, ליה אמנם הייתה איתנו, אבל בד"כ היא בסדר ברוב הזמן, לא מציקה יותר מידיי כשאנו לוקחים אותה לטיולים באיזור. מכאן אנחנו התחלנו את הטיול שלנו, מכיוון שה-Harmony נמצא בצפון פאי, אנחנו הצפנו אפילו עוד יותר למקומות נוספים, עברנו בין כפרים שטרם ראינו, זה לא יאמן כמה כאלו יש כאן, בין לבין עצרנו לצד הדרך וצילמנו את הנופים הכפריים שיש לאיזור להציע
נסענו לאורך נחל פאי שמתחבר אח"כ ל… נהר פאי (כן מבלבל, אבל כך זה נקרא מגוגל מפות), זהו הנחל:
ראינו כי עוד ועוד שדות אורז מתחילים להתמלא מים, אני זוכר כי אותם מקומות שראינו בעבר שהיו יבשים, כעת הם התמלאו מים, ועוד מעט גם ישתלו בהם שתילי אורז ירוקים. זה הולך להיות מעניין…
שמתי בגוגל מפות איזשהו יעד סתמי שנראה קצת מעניין, כרגיל, הדרך חשובה יותר מהיעד בזמנים של שוטטות עם הרכב שלנו, באמצע עצרנו במקומות שנראו לנו מעניינים מספיק (ולא חסרים כאלו), ליה התחילה להיות עצבנית, היא רצתה שנקנה לה משהו מ-7/11, לא עשינו זאת, אבל קנינו לה משהו קרוב, באחד מהכפרים, מצאנו איזה דוכן לממכר מוצרי יסוד, מעבר למיצים , ירקות ופירות שהם מוכרים, קנינו לליה אינסטנט נודלס לבקשתה, הילדה אוהבת לאכול את הנודלס ככה מתוך השקית, בצורה היבשה, ללא שום תבלין. למדה את זה מאחותה הגדולה. טוב נו, אז לאחר נסיעה מרגיעה בנופים הפאנורמיים, הגענו אל Skyblue at Pai camping cafe & restaurant, המקום היה סגור, אבל זה לא מנע מאיתנו להחנות את הרכב ולשבת שם להתפעל מהנוף
אמנם המקום היה סגור, אך בשלב מסויים הגיע עובדת המקום ופתחה אותו כדי להאכיל את החתולות הרבות שלה, ליה בזמן הזה טרפה את הנודלס שלה, ואנחנו התחפפנו מהמקום כשנמאס לנו, הפעם הכנסתי לגוגל מפות יעד אחר, אפילו אין לו שם באנגלית, הוא נקרא: ไร่ภูตาวัน, וגם במקרה הזה, לא באמת היה אכפת לנו מהו המקום הזה, הנסיעה לשם הייתה הדבר שמשך אותנו לנסוע, ואכן, נכנסנו לכפר חמוד מאוד, עוד אחד מאלו שעדיין לא ביקרנו בהם. הדרך הייתה משובשת, הצלחנו להגיע קרוב מאוד ליעד, אך זה נראה כי הוא כבר לא קיים שם. לפחות הנופים משם היו מרהיבים
הגיעה השעה כבר 12:00, ואנחנו היינו צריכים להתחיל להתקפל לכיוון העיירה פאי, כדי לעשות קניות ולאסוף את הילדים, בדרך עשינו עוד כמה עצירות, כמו במכולת השכונתית כאן, וב-7/11 הצמוד, להתחיל את הקניות שלנו להיום בערב (ארוחת יום שישי), המשכנו את הקניות בשוק שהוא אולי האהוב עליי בפאי – SangThongAram Markets, יש כאן את הדוכנים הקבועים שאני קונה מהם, באחד מהם קניתי עדשים, או בכל אופן חשבתי כי אני קונה עדשים, אך מסתבר כי אלו היו פולי סויה בתצורת עדשים. הוספתי על זה גם כמה פירות וירקות וחזרתי לרכב. התחנה הבאה שלנו הייתה למצוא חנות בה נוכל להדפיס דפים. מצאנו אחת כזו אך היא הייתה סגורה משום מה (אולי כי שישי ?), טוב, המשכנו בנסיעה אל ה-Harmony, שם פגשנו בילדים שלנו באמצע העבודה שלהם על בתי הקרמיקה שהחלו לבנות אותם בשבוע שעבר והיום סיימו לצבוע
פגשנו שם גם את משפחת לביא, הם הגיעו לכאן לברר לגביי קורס כדרות בשביל עצמם, גם אורן (השכן החדש שלנו בפאי לאמון) הגיע לכאן, גם הבנות שלו היו פה בחוג. אני התיישבתי עם אורן לביא וקישקשנו להנאתינו, אפרת יצאה לטייל רגלית באיזור עם אשתו – מיכל. בזמן הזה גם הלכתי לשלם על התענוג של השלוש שעות הללו לשלושת ילדינו, 1,800 בהאט. סושי המדריך נדלק על ליה, והיא שיחקה אותה סנובית ברוב המקרים
דניאל הייתה האחרונה לסיים עם הצביעה של הבית שלה, התקשרתי לאפרת שתגיע ונזוז כבר, הייתי עייף והיתושים חגגו לי על הדם, נכנסנו לרכב ונסענו לכיוון הבית, קבענו היום להיפגש עם אורן ומיכל בבית שלנו לארוחת ערב, המפגש עם בועז ויעל עדיין נשאר בסימן שאלה, בדרך הביתה עצרנו כרגיל ב-7/11 לקנות לנו ארוחת צהריים, כל ילד הביא לי רשימה של דרישות שאצטרך לקנות עבורו. מפונקים. חזרנו הביתה וטרפנו את האוכל, אני אכלתי מהר כדי להספיק לנוח קצת. נרדמתי בסופו של דבר למשך כשעה. אפרת העירה אותי, השעה הייתה 15:15, ואני הייתי צריך לקחת את עידו לשיעור השלמה אצל ליובה, הוא היה צריך לתפור את החולצה שלו (כהשלמה למכנסי הפיג'מה שתפר לפני כמה ימים), ב-15:30 הגענו אל הבית של ליובה, וכרגיל היא לא הייתה בבית, הגיעה כעבור 10 דקות. עידו ביקש ממני לא לחזור הביתה כי פחד להישאר שם לבד,בסדר נשארתי איתו והמתנתי בינתיים ברכב. צפיתי בכל מיני סרטונים נחמדים ומעשירים בכאן 11. בטעות השארתי את החלון פתוח ויתושים שוב פעם חגגו עליי… בשעה 16:45 עידו סיים, קצת לפני כן עוד פגשתי בבועז ויעל שהביאו את הילדים שלהם לתפור אצל ליובה. חשבתי כי השיעור הזה הגיע אלינו כפיצוי על תלונתה של אפרת, מסתבר שלא, הוא בתשלום כמו שאר השיעורים. נסענו בחזרה הביתה, עידו רצה משהו טעים ב-7/11 ואני הייתי צריך לקנות חלב (ששכחנו לקנות בצהריים), קניתי לו אצות (הרבה זמן שהוא לא אכל את זה) לי איזה משקה חלב תאילנדי ועוד מאפה עם קרם וניל טעים לאללה, ישבנו בשקט בתוך הרכב מנשנשים את השלל שהבאנו מחנות הנוחות, כמו שני גנבים, לאחר מכן העלמתי ראיות וזרקתי לפח את כל האריזות. ידעתי כי אם האחיות שלו ישמעו על זה, תחל עונת הפנקסאות (וכאנרא כשיקראו שורות אלו, יבואו אליי אח"כ בתלונות)
חזרנו הביתה, לאחר עוד עבודה מרוכזת על המחשב, התחלתי לעבוד על ארוחת הערב להיום. בישלתי את ה"עדשים" שקניתי מהשוק היום, טיגנתי צ'יפס קפוא עוד משבוע שעבר, וכמו כן מלאוואחים, עבדתי במטבח לצלילי שלמה ארצי שהושמע בספוטיפיי (אלבום המופת שלו – חום יולי אוגוסט). משפחת לביא הגיעה קצת אחרי 19:00, בינתיים דניאל ויובל חזרו מהבריכה (הן היו עם הבנות של המשפחות האחרות שם), אנחנו התרארגנו לארוחת ערב, קידשנו והרמנו כוסית בירה (תחליף ליין שלא היה):
לאחר האוכל, אפרת הזמינה משפחה נוספת לכאן, שכנים חדשים שלנו שיבואו ויצפו איתנו בסרט, הארי פוטר כאמור. לאחר הרבה דיבורים, קישקושים ואפילו משחקי שחמט, כיבינו את האור, ושמנו Play במחשב שחובר לטלביזיה
אני כאמור מנצל את זמן הצפיה של החבר'ה, בלרשום בפוסט. מאמין שעוד מעט הסרט יסתיים ואנחנו נסגור את הבסטה.
— 17/06/2023 , יום שבת —
אנחנו מתחילים כבר להרגיש את הסוף של תאילנד, של הסבב הזה בכל אופן, היום אפילו עשינו רשימת מטלות לפני עזיבת המדינה שתתקיים עוד מעט. השאלה הגדולה ביותר תהיה, איך זה לחזור לטייל עם הילדים לאחר נסטינג, לאחר תור הזהב שלהם כאן.
היום ישנו טוב, ישנו עד מאוחר סוף סוף, אולי בגלל שיום שבת יום (?), את ארוחת הבוקר יצא לי להכין רק ב-10:00 ואכלנו אותה רק ב-11:00. דניאל ויובל ישנו הלילה הזה בחוץ, אצל החברות החדשות שלהם כאן בבית ממול, אז היה רגוע יותר בבוקר כאן. בסביבות הצהריים, לאחר שהבנות חזרו לכאן, אנחנו הנענו את הרכב ונסענו אל גן השעשועים מול הדאצ'ה. המקום בו כל המשפחות הישראליות נפגשות, בשבוע שעבר נפגשנו עם משפחת לביא כאן, אבל מעבר למפגש הזה, פשוט שיעמם אותי המקום, כמו בשבוע שעבר, אני מיציתי את המקום כעבור 10 דקות. כך גם אפרת. אבל מה ? הילדים פרחו, הם נפגשו עם כל החברים שלהם כאן. אפילו השתתפו בדוכן החלפת ספרים שיעל ובועז השכילו לפתוח
בשלב מסויים הגשם הגיע, ולא סתם גשם, אלא מבול, למזלינו הוא לא נמשך מעבר ל-15 דקות (מונסון, נו מה ?). בזמן הזה כל אחד שהסתבוב בשוק מצא לו מקום מחסה, אפרת, אני וליה הסתתרנו מתחת לעץ גדול, עדיין נרטבנו, אבל הרבה פחות לעומת אם היינו מתחת לכיפת השמיים. כשהגשם נעלם, אנחנו החלטנו להיעלם מיד אחריו, חזרנו הביתה כולנו מלבד דניאל שנשארה שם בגן עם חברה שלה, היא כבר תגיע לכאן איתה (או יותר נכון עם ההורים שלה).
בבית נתנו לילדים קצת לשתות ולאכול, אני סיימתי את המטלה שהתחלתי מול המחשב בבוקר, עריכת סרטון הסיכום שלנו בתאילנד, לא להאמין שאוטוטו עובר לו חודש כאן. בסביבות השעה 14:30 יצאנו שוב פעם מהבית, יצאנו אני, אפרת, עידו וליה לסיבוב בטבע, קבענו הפעם להגיע (שוב) אל פאי קניון. נסיעה קצרה מהבית שלנו הביאה אותנו למתחם. שם טיפסנו מעט בשביל למעלה ונכחנו לראות שוב את הנופים המשגעים של הקניון. בפעם האחרונה שהיינו כאן, זה היה עם טלי ודניאלה, מכיוון שהם היו עם הקטנים שלהן, ולנו לא היה מנשא גב לליה, אז נמנענו מלטייל כל כך במקום, הפעם הסיבוב בקניון היה רציני יותר, העמסנו את ליה על מנשא הגב (היא הופכת להיות כבדה יותר ויותר) והתחלנו ללכת
היה חם, מידיי פעם השמש הסתתרה מאחורי העננים, אז היה נעים יותר. עידו פחד ללכת מעל המעברים הצרים, הוא הלך בזהירות ולעיתים החזיק במנשא הגב שלי כדי לצבור ביטחון בהליכתו. העניין הוא שהקרקע הייתה חלקלקה והיה צריך ללכת ממש בזהירות שם.
באמצע הדרך התיישבנו על הקרקע צופים בנופים שנשקפו מהקניון, לעידו נמאס ללכת בתנאים כאלו, סבבה, החלטנו לעצור ולנוח. לא נתקדם מכאן יותר. למרבה ההפתעה פתאום הוא וליה שיחקו יפה מאוד במשחק מדומיין, עם האבנים שהם אספו ואת חלקם זרקו מעבר לצוק, אפרת ואני שוחחנו על העבודה בעיקר. בשלב מסויים החלטנו לחזור בדיוק מאותה הדרך שהגענו, זו לא הייתה הליכה ארוכה, אבל בהחלט מאתגרת עם 2 ילדים קטנים
ירדנו למטה אל דוכני המזון והשתייה, בד"כ דוכנים אלו, לצד אטרקציות תיירותיות, יש להם את האוכל הטעים ביותר, אוכל טרי שנעשה במקום וכמובן, אוכל תאילנדי אמיתי. לא פספסתי את ההזדמנות והזמנתי מבחורה אחת שם סלט פאפאיה חריף, לאחר שקיבלתי את המנה שלי, אפרת הזמינה גם היא את אותה מנה. בדוכן שממול הזמנו שייקים, אני קניתי קוקוס קר לשתות. היה מצויין באופן לא מפתיע.
זהו, אנחנו סיימו כאן את הביקור בקניון, לא היה ארוך מאוד, אך בהחלט מהנה. אפילו הילדים שהביעו התנגדות בהתחלה, התרככו עם הזמן.
בדרך חזרה הביתה, החלטנו לקחת את המסלול ההרפתקני, המסלול בו אנו לא נוסעים יותר מידיי, המסלול שעובר בין הכפרים הנידחים של איזור דרום פאי, וטוב שלקחנו אותו, הלכנו לאיבוד באמצע הדרך, וטוב שכך, מצאנו את עצמינו בשיבילים נסתרים ברחבי כפר מסויים, הגענו לקצהו של הכפר, שם מתגוררת מישהי מבוגרת עם כלביה והנכדים שלה. יצא לנו לראות את הנופים והמרחבים הפתוחים ברגע שהכפר נגמר, והוא נגמר היכן שהחצר של אותה בחורה מבוגרת, מקום יפה, והפלא ופלא, משם ניתן היה לראות את השכונה שלנו פאי לאמון. זוהי הפעם הראשונה שאנו רואים את השכונה הזו מהזווית הזו.
חזרנו לרכב וקצת נתקענו אל מול הבחורה המקומית החביבה, היה לה כלב אנרגטי מאוד וקשור, הוא מאוד שמח לראותינו, שזה נדמה היה כאילו הוא רוצה לתקוף אותנו, לאט אבל בטוח התקרבתי אליו, עד שבסופו של דבר הוא נכנע לליטופים שלי, עידו גם הוא ניסה להתקרב, זה היה קצת יותר מאתגר, אבל בסוף גם הוא הצליח "להרגיע" את הכלב
חזרנו הביתה. קצת מנוחה להיום, סבבה. נשכבתי על הספה ונחתי. אפרת לא ביזבזה זמן והודיע לי כי קטי עוד מעט תגיע ותאסוף אותה ואת יובל אליה הביתה, יובל תישן היום אצל תמר ואילו אפרת לא תפספס הזדמנות לקשקש עם קטי, על מה שזה לא יהיה… בערב שמתי לעידו סרט במחשב – הארי פוטר 7. לדניאל הגיעה חברה – יהלי והן צפו בסרט משלהן, לליה הכנתי שוקו שתהיה מרוצה. מאוחר יותר לקחתי את ליה איתי כדי לאסוף את אפרת מהעיירה. בגלל בילבול בתכתובות הוואטסאפ, יצא שהמתנו אני וליה לאפרת חצי שעה עד שהגיעה. לפחות בזמן הזה הקטנה נרדמה באוטו, היום היא לא ישנה צהריים, אז זה היה מובן שהיא תירדם מתישהו… חזרנו הביתה וזהו, בכך סגרנו את היום