— 15/08/2023 , יום שלישי —
אז בואו נתחיל מהתמונה המטרידה ביותר שראינו וחווינו היום:
העניין הזה של טייפון שמכה בעוצמה על האי של יפן, גרם לי להרבה מאוד קמטים במצח היום. על הבוקר, עוד כשהתעוררתי בשעה 5:00 וקראתי את הידיעות על הטייפון הזה שהגיע היום ליפן, הטריד את מנוחתי. לא בגלל הטייפון עצמו, לא בגלל הגשמים ולא בגלל הרוחות, עצם זה שמבטלים רכבות וטיסות, זה חדשות רעות מאוד עבורינו, הנעלם הגדול ביותר שלא ידעתי אותו הוא – מתי הטייפון הזה יעבור ? למה ? כי יש לנו טיסה בעוד ימייים מאוסאקה אל טוקיו, ואנחנו חייבים לעלות על הטיסה הזו כדי להספיק להגיע לטיסת ההמשך (יום אחרי) אל קנדה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לפספס את הטיסה הזו. והטייפון הזה בהחלט יכול לגרום לנו לפספס אותה, אם נגיד הוא מחליט להיתקע 4-5 ימים על האי. אין לי מושג ירוק על טייפונים, טוב, אז החלו לצוץ רעיונות בשעות הבוקר המוקדמות, עוד כשכל שאר המשפחה ישנה. אופציה אחת היא להמשיך כרגיל אל אוסאקה (שזה התכנון המקורי) ולבדוק את מצב מזג האוויר מחר, אופציה שניה, להישאר עוד יום כאן בקיוטו (ואז לבטל את הלינה באוסאקה – כנראה שהכסף לא יוחזר), או אופציה שלישית, להתחיל לעשות את הדרך חזרה יבשתית אל טוקיו ולוותר על המלון והטיסה אם תצא לפועל (נכון להיום כל הטיסות מבוטלות). לאחר שהערתי את אפרת בשעה 8:00 בבוקר, החלטנו על האופציה הראשונה, אנחנו ממשיכים כרגיל אל אוסאקה, רק השאלה הגדולה, איך נגיע לשם אם ביטלו את כל הרכבות ?
אני הכנתי ארוחת בוקר לכולם, אפרת בינתיים העירה את הילדים והתחילו לארוז את התיקים, אין לנו עוד הרבה זמן, בשעה 10:00 בבוקר אנחנו צריכים כבר להתפנות מהדירה. קראתי בגוגל מפות כי תנועת הרכבות לא נעצרה לגמרי, אלא היא פשוט צומצמה משמעותית. אוקיי, מה זה אומר ? וואלה לא יודע, אבל החלטתי לנסות ולהגיע לתחנה עצמה ולדבר שם עם העובדים. אז יצאתי מהבית עם המטריה של בעל הדירה, המטריה נשברה תוך דקה עם הרוחות החזקות שחוויתי שם ברחובות, אותו איזור תיירותי ועמוס במבקרים, בדרך לתחנת הרכבת היה היום שומם, כמעט ולא היו רכבים בכבישים, שלא לדבר על הולכי רגל. רק משוגעים כמוני שהולכים לברר לגביי רכבות. אוקיי, הגעתי לתחנה, ואין עם מי לדבר, אף עובד לא הגיע היום לעבודה כנראה, התחנה שוממת, אבל על הלוח רשום כי הרכבת הבאה תגיע בשעה 8:22, וואלה, זה אומר שהיה עליי להמתין 5 דקות בסה"כ. אז המתנתי, הרכבת אכן הגיעה, מה שסיקרן אותי היה להבין מתי תהיה הרכבת הבאה, כך אוכל לדעת את התדירות. אז הרכבת הבאה תגיע לכאן ב-8:33, וואלה, יפה, מספיק תדיר מבחינתינו, החדשות הרעות הן, שהיום אין רכבות מהירות – רק מאספות, זה אומר שלאוסקה נגיע אחרי זמן נסיעה רב (כשעתיים במקום שעה). חזרתי הביתה, אירגנו את הילדים ושאר הציוד ועשינו נגלה ראשונה בתחנה, זה היה אני ואפרת בלבד עם התיקים. אפרת נשארה שם ואני חזרתי שוב פעם לאסוף עוד תיקים וגם ילדים. בגשם שוטף, יצאנו מהבית ששירת אותנו נאמנה בימים האחרונים והלכנו בפעם האחרונה אל תחנת הרכבת ואל אפרת שהמתינה לנו שם. המתנו כ-15 דקות עד לרכבת הבאה, נכנסנו פנימה והיה לנו קר עם המיזוג המוגזם שהפעילו שם בקרון. הוצאתי מהתיקים ביגוד חם לאפרת ולילדים
הנסיעה עברה בסדר גמור, בחוץ ירד גשם והיו רוחות חזקות, כיאה לסערה. אני באמצע גם נימנמתי קצת, אפרת לקחה לי את הטלפון הנייד והראתה לליה נטפליקס, כשביקשתי בחזרה את הנייד, הבנתי כי עלינו לרדת מיד מהרכבת התחנה שלנו בדיוק פה. כך, ללא הכנה מוקדמת פתאום מאפס למאה קפצנו, הורדנו את כל התיקים מהמדפים ופשוט זרקנו אותם החוצה, הכל היה מהר כל כך. הגענו אל העיר אוסאקה (תחנת Minami Morimachi), מכאן עלינו היה להגיע אל המלון שלנו. עברנו לתחנה אחרת ושוב פעם ירדנו, הפעם אחרי 2 תחנות בלבד. אל Nagahoribashi Station.
כאן בתחנה התת קרקעית עשינו קצת חושבים, השעה הייתה 12:30 בצהריים והצ'ק-אין למלון שנמצא כ-5 דקות הליכה מאיתנו הוא רק ב-15:00, יש לנו אפשרות לאחסן את התיקים בתחנה או לנסות ולאחסן אותם במלון עד הצ'ק-אין. החלטנו כי אני אלך לבד למלון (בתנאי מזג אוויר אחרים, כולנו כבר היינו הולכים). ההליכה אל בית המלון שלנו (The Stay Osaka Shinsaibashi) היא באמת קצרה, אך גם בהליכה קצרה נרטבתי כהוגן. הגעתי אל הקבלה והפקיד חמור הסבר מיד הודיע לי: הצ'ק-אין ב-15:00, כאילו אנחנו רובוטיםץ.ביקשתי לאפסן את התיקים שהבאתי עימי, וקיבלתי תשובה חיובית. חזרתי אל אפרת והילדים שהמתינו לי בתחנת הרכבת התחתית. כולי הייתי רטוב מהגשם שלא מפסיק כאן
החלטנו ללכת קצת מתחת לפני השטח אל איזור אחר בתחנה, איזור נעים יותר שיש בו חנויות נוחות ומסעדות
שם נכנסנו אל סניף של 7Eleven לקנות לנו ולילדים משהו לאכול, רק איפה אוכלים ? מצאנו פינה שקטה ונחמדה שם ניתן לשבת על מעקה של חלון גדול. לידינו היו כמה תיירים סיניים, איך מבדילים ? זה פשוט, הם עשו רעש, ויפנים לעולם לא רועשים (טוב נו, אני מבדיל גם בשפה).
לאחר האוכל, הילדים שלפו את הטלפונים שלהם והחלו לשחק, אנחנו היינו במטרה להעביר את הזמן עד 15:00, אין לנו הרבה מה לעשות מלבד להסתובב שם מתחת לפני הקרקע, היכן שהגשם והרוחות אינם מגיעים אלינו. אז הילדים היו בטלפונים, ואפרת ואני הסתובבנו בקניון הענק הזה שבנו שם מתחת לאדמה, רק חבל שרוב החנויות היום היו סגורות בגלל הטייפון. יאללה, לקראת השעה 15:00 יצאנו החוצה, הגענו רטובים אל המלון שלנו. ברוכים הבאים, חתמתי על מלא טפסים של עשה ואל תעשה בחדר, וסוף סוף נכנסנו אל החדר המשפחתי שלנו. הכל מצויין רק שנדמה ששמו את החדר שלנו בעונש, הכניסה אליו לא מהקומה אלא מחדר המדרגות
אהה… כן, עוד פרט קטן אבל חשוב, השירותים והמקלחת מחוץ לחדר. את זה לא לקחתי בחשבון. ולמעשה כשאני חושב על זה,זוהי הפעם הראשונה שאנו ישנים בחדר ללא שירותים ומקלחות צמודים מאז הטרק בנפאל, אי שם בימים הראשונים של המסע לפני כ-10 חודשים כבר… בזמן שהילדים התלהבו מהמיטות שלהם בחדר, אפרת ואני עשינו סיבוב במתחם המקלחות המשותפות, בסה"כ בסדר גמור, נראה נקי וחדש
טוב, השארנו את הילדים בחדר ואפרת ואני הלכנו לעשות איזו אטרקציה שמזמן רצינו לעשות כאן ביפן. כשירדנו למטה שמתי לב בקומת הקבלה וחדר האוכל (קומה 2) לתמונה הבאה:
או… אלו חדשות טובות, רואים כאן את המסלול של הטייפון, אז היום הוא מכה על האי המרכזי של יפן, מחר הוא ממשיך הלאה , כך גם מחרתיים הוא מתרחק עוד וזה נהדר. חדשות טובות לטיסה שלנו. אז אפרת ואני יצאנו החוצה מהמלון, ביציאה מהמלון שלנו יש בית קפה עם חתולים, מעבר לחלון הוויטרינה ראינו כמה תיירים לבנבנים מתלהבים מהמקום
הגענו שוב פעם אל תחנת הרכבת, המשכנו עם הרכת לעוד 2 תחנות אל תחנת Ebisucho , משם הלכנו עוד כמה דקות במדרחוב שנראה מגניב, רק שהיום הכל סגור. אז הגענו לפרוע את החוב, להתנסות במה שכולם כבר התנסו ואנחנו שמענו על המקום רק דברים טובים, הלכנו לבקר באונסן. מכיוון שיפן משופעת בפעילות געשית בכל רחבי האי, נבנו אלפי אונסנים (בתי מרחץ עם מעיינות גאו טרמיים) באי. אז אנחנו הגענו לאחד מהם, Radium Onsen הוא נקרא, תחילה חולצים נעליים בכניסה אל תוך לוקרים קטנים המיועדים רק לזה. אח"כ משלמים כרטיס כניסה ממכונה אוטומטית, ישנם כמה סוגים, רק כניסה, עם מגבת, עם סבון ושמפו, ועוד. שילמנו 550 יין לאחד הכולל גם מגבת ונכנסנו. שם התפצלנו, גברים לחוד, נשים לחוד, הכניסה לאונסן היא בעירום מלא, על כן ההפרדה הזו. אז כן, זה יכול להיות מביך בהתחלה ללכת בעירום מול אנשים זרים, אבל בעצם כשחושבים על זה – למי זה באמת אכפת ?
אז מדובר בכמה בריכות מי מעיינות חמים, בריכות בטמפרטורות שונות. במתחם גם כמה מקלחות של מים קרים וחמים. תחילה ניסיתי את הבריכות החמות מבפנים, ואח"כ ניסיתי את הבריכה החיצונית, וואיי, משוגע, בריכת מים חמים בטמפרטורה של 40 מעלות ובחוץ – טייפון. פסיכי לגמרי. זוהי הפעם הראשונה בחיי שאני יושב בתוך אגן מים רותחים שמחממים לי את הגוף ומעליי יורד גשם ורוחות שמצננים את פלג גופי העליון, זו הייתה מלחמה על הגוף שלי, החום שמגיע מלמטה מול הקור שנופל עלי מלמעלה. ואני ? אני נהנה מהממוצע בין השניים. זוהי חוויה מטורפת שאני ממליץ לכל אחד ואחת לעשות אותה לפחות פעם בחיים.
בשעה 17:15 יצאתי החוצה, קבעתי עם אפרת להיפגש בשעה זו, אני הרגשתי שממש לא מיציתי, קבענו להיפגש בחוץ שוב פעם ב-18:00, נכנסתי שוב פנימה, הפעם הלכתי למקלחות, יצא לי לצפות כמה מקומיים מתרחצים, זוהי אומנות ממש, כמו האכול שלהם, כמו התפילות שלהם, הכל כל כך טיקסי ומיוחד, כך גם המקלחת שלהם, היפנים מקרצפים את גופם במעין טיקסיות כזו. בבית שלי, אני מתקלח כ-5 דקות ויוצא, אין לי זמן וכוח לשהות יותר מידיי זמן במקלחת. אבל כאן? כאן זה משהו אחר. הבטתי כאמור במקומיים וניסיתי לחקות אותם, לאחר טיפול מסור כל הגוף שלי הרגיש מה-זה חלק… המשכתי הלאה ונכנסתי אל בריכת תה, או ככה חשבתי לפחות, המים שם היו בצבע תה חום. הרי זה ידוע כי באונסנים שונים ביפן ישנם בריכות תה, קפה, שוקולד, חלב ועוד. אז נכמסתי פנימה ו…? זה לא היה תה, אלא משהו מטורף הרבה הרבה יותר, בריכת חשמל. כן כן, יש שם 2 אלקטרודות המודבקות על דפנות הבריכה ומי שנמצא שם בינהם, חוטף פולסים חשמליים. פסיכי לגמרי. והסיבה לצבע החום הייתה הקורוזיה אני מאמין. התיישבתי שם ונתתי לפולסים להעביר בי וולטז' בגב התחתון שידוע כי מידיי פעם עושה לי בעיות. נכנסתי לבריכה הזו בדיוק ביחד עם עוד איזה ספרדי או ארגנטינאי אחד ושנינו היינו בשוק ממה שחווינו שם.
לאחר מכן נכנסתי לחדר סאונה חם לאללה (הטריק הוא לא לזוז יותר מידיי בחדר ולנסות להתרגל לנשימה שם בפנים), מיד אח"כ חזרתי שוב פעם אל הבריכה החיצונית ואל מזג האוויר הקריר שבחוץ. תענוג. השעה 18:00 כבר הגיעה ואני יצאתי החוצה לפגוש את אפרת. אפרת המתינה לי בפנים ואני מחוץ לבנין. שנינו נפגשנו כעבור כמה דקות מחוייכים ומרוצים מהחוויה המטורפת שעברנו כעת (ניתן לראות את פניה האדומות של אפרת, עדות לסאונה ולמים החמים בהם היא בילתה), מאחורינו זוהי הכניסה לאונסן:
חזרנו בחזרה אל בית המלון שלנו, עייפים ומרוצים, הילדים היו כל כך שקועים בטלפונים שלהם, שספק אם הם שמו לב שלא היינו איתם בשעתיים האחרונות. יצאתי עם עידו לעשות קניות לארוחת הערב. אז יש לנו סניף Lawson ממש ממול לבית המלון, הקטע הוא שבשעה שהגענו אליו (סביבות 19:30), כל המדפים של המנות אוכל המוכנות כבר היו ריקים. בעסה, קנינו נאגטס , חלב וקורנפלקס, שפכנו את השלל מתוך השקית בחדר שלנו במלון שוב והמשכנו לסבב ב', אל אותו סניף 7Eleven בתחנת הרכבת למוא שם אולי אוכל מוכן. כן, מצאנו שם כל טוב. קניתי לילדים פסטה מוקרמת טעימה ולי איזה תבשיל נודלס מיוחד, לאפרת ירקות. את ארוחת הערב העברנו בקומה שניה של בית המלון, היכן שנמצא המטבח המשותף לכלל הדיירם. הגענו כולנו לשם, חיממנו את התבשילים המוכנים שלנו והתיישבנו לאכול, איתנו היו עוד כמה מטיילים שמאוד השקיעו בארוחת הערב שלהם, לא אוכל מוכן, אלא ממש בישלו להם את הארוחה. האמת, המנות שלהם נראו מעולה.
המקום הזה החזיר אותנו איזה 15 שנים אחורה, אז כשאפרת ואני טיילנו באוסטרליה וניו זילנד וישנו בבקפקרים, גם שם היה מטבח משותף וגם שם בין הקפצת נודלס וחיתוך ירקות שוחחנו והכרנו בקפקרים אחרים. סיימנו עם הארוחה, שטפנו כלים וחזרנו אל החדר שלנו. כאן הילדים שיחקו ביחד ב-Roblox אפרת קצת עבדה ואני נתתי בראש בבלוג. איזה יום רווי בעידכונים, חוויות, מעברים ומקומות חדשים. רק ביפן.
— 16/08/2023 , יום רביעי —
היום הזה היה מוקדש כולו לעיר אוסקה. איזה יופי שהטייפון חלף עבר לו, ממש היה כלא היה. יום שימשי היה היום, שמש ברמה כזו שהיינו צריכים למרוח על עצמינו קרם הגנה, פעמיים. היום התעוררנו כולנו מאוחר. אני התעוררתי בשעה 9:00, שזה מאוד נדיר. עד שהתארגנו, ירדנו לאכול ארוחת בוקר בקומה 2 רק בשעה 11:00. בזמן הזה היינו היחידים שהשתשו במטבח. עלינו בחזרה לקומה 4 – הקומה בה אנו ישנים, הילדים רצו להישאר היום בבית ולא לצאת לטייל, אנחנו הסכמנו, נתנו להם רשימה של מטלות לימודיות ויצאנו מהחדר שלנו עם ליה
את היום הזה בחוץ, החלטנו לפתוח בקצת לוגיסטיקה, החלטתי לתת עוד הזדמנות לשיטוטים בין חנויות מחשבים כדי לקנות את המטען למחשב הנייד שלי (לא מצאתי את הדגם שלי באמאזון יפן), אז הסתובבנו בין הרחובות באיזור הזה בחיפוש אחר המטען שלי. התוצאה הייתה עגומה, בדיוק כמו שקרה בקיוטו, יש המון חנויות, אף אחת מהן אינה מוכרת מטענים למחשבים ניידים, לא רק לדגם שלי, אלא בכלל. כל כך מבאס, לפחות זכינו להסתובב קצת ברחובותיה של אוסקה
איזור זה משופע בחנויות משחקים, חנויות צעצועים, כאלו שהיפנים אוהבים להיכנס אליהם לשלשל מטבעות ולהוציא כדורי משחק, יש להם כדורי משחק כאלו בסגנון של ביצי ההפתעה של קינדר או כאלו שמקבלים בארוחת הילדים של מקדונלדס, מכל הסוגים ומכל המינים של כדורים, אפילו ראינו שם כדורים של Kura Sushi האהובים שלנו
נכנסנו לחנות משחקי מחשב בת כמה קומות רק כדי להתפנות לשירותים, אבל בתוך החנות הזאת, זה ממש עולם ומלואו, אנשים (גיימרים) יכולים להיכנס לשם בבוקר ולצאת רק בערב. הדבר החדש שראיתי שם שלא ראיתי במקומות אחרים הוא שאחד מהשחקנים חיבר את הטלפון הנייד שלו באופן אלחוטי לקונסולת המשחקים ושיחק דרכה במשחקים המותקנים אצלו בנייד (משחקי מכות בעיקר). וואו, זה משהו חדש.
טוב, אז התבאסנו מהאיזור הזה שלא הצלחנו למצוא את המטען שלי, אפילו חנויות ענק של Apple עם מיטב הטכנולוגיה לא גרמה לנו להיות מרוצים, טוב, אולי לליה כן…
עזבנו את האיזור, תפסנו רכבת תחתית והגענו עד לתחנת Tanimachiyonchome, משם היה עלינו ללכת עוד כ-25 דקות תחת השמש החזקה של אוסקה עד לטירת אוסקה. תחילה עברנו את החפיר שמקיף את הטירה
בדרך ליה כבר הרגישה עייפות שהולכת ומצברת, זה היה רק עניין של זמן עד אשר היא תירדם לנו על הידיים, זה קרה רגע לפני שנכנסנו ל-Osaka Castle Honjin, במקום מוצל מתחת לעצים, מצאנו כמה ספסלים, אפרת התיישבה וליה הייתה על ידיה, אני החלטתי לנצל את ההזדמנות ולדפוק גם כן איזו תנומה קלה. כך שבזמן שאפרת גלשה באינטרנט דרך הנייד שלי, אני נחרתי להנאתי על אחד מהספסלים שם מתחת לעץ. התעוררתי כמה דקות לפני ליה, ישנתי בסך הכל 45 דקות – לא רע בכלל. כשהתעוררנו, נכנסנו אל המבנה שכיום הוא מתחם קניות, מילאנו מים מתוך מכונה מגניבה כזו (היפנים לא יסתפקו בקולר מעאפן כמו כולם, הם חייבים לספק לנו מים בסטייל), בהמשך קניתי לעצמי גלידה פרימיום (כך היא נקראת), הייתה כל כך טעימה אז הייתי חייב לקנות אח"כ גם לליה, אפשר היה להרגיש כי הכינו אותה עם בערך מיליון אחוזי שומן. אבל היא הייתה באמת טעימה ברמות על.
השעה הייתה כבר אחרי 16:00 ואנחנו מיהרנו להגיע סוף סוף לטירה. עמדנו כמה דקות בתור ארוך עם הרבה תיירים כדי לרכוש את הכרטיסים מהמכונות האוטומטיות, בזמן הזה ניצלינו יופי תחת השמש, לא חשבו היפנים אולי להקים שם גגון קטן ? 600 יין למבוגר ואנחנו בפנים, המתנו בתור נוסף, הפעם למעלית, הגענו איתה עד קומה חמישית, משם טיפסנו ברגל עד קומה שמינית, שם נמצאת קומת הגג, מכאן ניתן לצפות על העיר אוסקה
מהקומה העליונה התחלנו לרדת בין הקומות ולחקור את נבכי החדרים של הטירה, שכיום הוא הפך להיות מוזיאון על ההיסטוריה של המקום, ליה הייתה צריכה ללכת לשירותים שנמצאים בקומה השנייה בלבד, אז היא בילגנה לנו את סדר הקומות, לא נורא, המקום היה מרשים והיה יותר מרשים אם היה גם יותר פירוט באנגלית , אהבתי מאוד שם לראות תצוגה מיניאטורית של חיילים בשדה הקרב
באחת המקומות הבחנו בפינת תצלומים בלבוש מסורתי, עוד מלכודת תיירים שנפלנו בה, למען האמת אחד מהתכנונים שלנו ביפן היה לשכור קימונו לאפרת, אך זה בסופו של דבר לא יצא לפועל. אז הנה, אנחנו מנסים לקיים את ההבטחה שלא קויימה עד כה,
וזוהי התוצאה הסופית של הצלם (עם ניצול המסך הירוק)
זהו, תם ונשלם הביקור שלנו בטירת אוסקה, היה נחמד מאוד, מלמד ומעשיר את הידע
בדרך היציאה מהפארק שבו שוכנת הטירה, שמענו רעשים של אימון ספורטיבי מאחד האולמות, הגענו לשם וראינו אימון של אומנות לחימה לילדים, נראה לי שזה טאקוואנדו, אך אינני סגור על זה, בכל מקרה זה היה מרשים לראות את זה:
התחרבשנו מעט בדרך חזרה הביתה עם הרכבות אבל בסופו של דבר מצאנו את עצמינו וחזרנו הביתה אל ילדינו המוזנחים ששהו כל היום בחדר, עם טלפונים ניידים ואינטרנט זמין, אהה… כן, הם היו רעבים, אז הגענו כדי להאכיל את ילדינו, כמו ציפור המאכילה את גוזליה מהמקור שלה, אנחנו פשוט קפצנו לסניף Lawson הצמוד למלון שלנו והבאנו להם מכל טוב האוכל המוכן. נפגשנו בקומה 2, שם נמצא המטבח המשותף. חיממנו לכולם את האוכל במיקרוגל ועלינו בחזרה לחדר. הילדים הלכו להתקלח (כולל ליה) ואפרת ואני יצאנו לדייט זוגי, לאכול ארוחת ערב באחת המהמסעדות המעניינות שנמצאות ליד המלון שלנו, מצאנו את עצמינו במסעדה מקומית, שם ההזמנה נעשית כולה ע"י מכונה אוטומטית, אחד מעובדי המסעדה היה מאוד נחמד ועזר לנו בסבלנות עם התפריטים ביפנית. הזמנו לעצמי מנת בשר חזיר צלוי ולאפרת (שזה אומר, שוב לעצמי) מנת מרק עם אטריות אודון
היה טעים לאללה, אפילו את השתייה אנחנו לוקחים ממכונה אוטומטית וכך גם התשלום שנעה מראש עם ביצוע ההזמנה. סיימנו עם הארוחה וחזרנו בחזרה לחדר שלנו, זהו, הגיע הזמן לישון, קיפלנו את הילדים שילכו ויצחצחו שיניים ולהיכנס למיטות. אני ואפרת עבדנו מאוחר יותר ואח"כ הלכתי לכתוב בבלוג. מחר אנחנו עוזבים את אוסקה, זה היה ביקור חטוף בעיר שהיא מגניבה, פחות מתויירת מקיוטו ולדעתי פחות נקיה ומצוחצחת ממנה.