— 08/09/2023 , יום שישי —
תור הזהב שלנו כאן בהרי הרוקיס נגמר היום. הקליימקס המטורף שהיה לנו ב-10 ימים האחרונים יורד לאיטו. כבר לא רואים נופים מטורפים, האינטנסיביות של הטיול יורדת ונעשית רגועה יותר, אפשר לחזור לנשום. אלו היו ימים מוטרפים כאן ברוקיס, ימים של שיא גם ברמה של המסע השנתי, לא רק הטיול במדינה. כשנחזור לארץ ונסכם את הטיול, לבטח הימים האחרונים שלנו כאן יתפסו מקום של כבוד כמעט בכל רשימת היילייטס שנעשה. ביום הזה אמנם טיילנו באיזור, אך אלו היו הספיחים של הרוקיז, טיילנו בשוליים של השוליים, החצר האחורית, אבל קיבלנו עדיין את רמת ההתפעלות האופיינית לאיזור כולו.
התעוררתי היום בשעה 7:00 בבוקר, כמו בשאר הימים האחרונים, הפעם סגרתי פינה חשובה מול המחשב, סגרתי לנו את עניין השכרת הרכב באיטליה + מקומות לינה לאורך כל התקופה שלנו. זה אומר שגם ששלד המסלול שלנו שם סגור פחות או יותר. ועל הדרך גיליתי שטעיתי בתאריך החסרה הביתה, מסתבר שאנו חוזרים ב-12.10. כשעתיים אחרי שאני התעוררתי, הערנו את הבנות שעדיין ישנו, והתחלנו להתארגן לקראת יציאה, הכנו גם ארוחת בוקר אחרונה בבית הנוח שלנו, קצת אחרי השעה 11:00 יצאנו כולנו מהבית כשכל התיקים כבר מועמסים על הרכב והכל מוכן לתזוזה.
ביום הזה אנחנו הולכים לנסוע לעיר הגדולה ביותר באיזור – קאלגרי, כאשר תיכננתי מבעוד מועד לעשות כמה עצירות אל הדרך. העצירה הראשונה הגיעה כעבור כ-10 דקות של נסיעה, נכנסנו שוב אל העיירה אולי הכי חמודה בהרי הרוקיס – קאנמור (Canmore), החנינו את הרכב בשכונה שכל בתיה נועדו להשכרה לתיירים, בעיקר בתקופת החורף, אז המקום הופך להיות יעד חם לתיירות סקי. השכונה מאוד מרשימה.
לאחר שנתנו לילדים שלנו על הראש, כי בבוקר הם שיגעו אותנו, יצאנו מהרכב והתחלנו להסתובב בטיילת המקסימה של המקום, Policeman Creek Trail, היא נקראת, השביל עובר מעל אגם קטן של העיירה, שביל דק חמוד לאללה
בשלב מסויים עצרנו את ההליכה כשראינו פסל Big Head, עליו הילדים טיפסו ושיחקו עימו כאשר הם בעיקר דחפו לאוזניים של ראש הפסל הזה את החצץ עליו הם דרכו.
חזרנו בחזרה דרך הצד השני של האגם שלצידו הלכנו בדרך לכאן.
חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה, יצאנו מהעיירה קאנמור ועלינו אל כביש מספר 1 שנקרא גם Trans Canada Highway. בשלב מסויים חתכנו לכיוון כביש 40 – צדדי יותר ונכנסנו לנקודת העצירה הבאה שלנו להיום: Canoe Meadows, מדובר כאן על מקום קמפינג שמומלץ מאוד בגוגל מפות, הוא באמת נראה אחלה ועוד לחשוב כי הלינה כאן בחינם. אנחנו ירדנו אל הנהר, שם ראינו זרימה חלשה ומוטות צבעוניים תלויים על כבלים מעל הנהר. לא הצלחנו להבין בדיוק מה המטרה של המוטות הללו, אנו חושבים אולי כדי לסמן לחותרים לאן לשוט, אבל איך אפשר לחתור בזרימה כל כך חלשה ?
הילדים שיחקו שם יפה, בעיקר במשחק של זריקת אבנים לנהר. אפרת חזרה לרכב, לא רצינו שיובל תישאר שם לבד זמן רב (יובל לא רצתה להצטרף אלינו להליכה), אני בשלב מסויים הייתי צריך לגרור את הילדים מהמקום והמשחק שלהם גם כן בחזרה אל הרכב
כ-3 דקות נסיעה משם נמצא מקום עם שם מעניין – Widowmaker, מדובר על ערוץ נהר ובוא איזה מפלון קטן בתוך מעבר צר בין שני סלעים, שהוא אתגר לכל מי שאוהב את האדרנלין בחתירת קיאק או קאנו. ולמה השם הזה ? אני מניח שבגלל הסכנה של לחצות אותו.
גם כאן, מדובר למעשה אותו נהר שראינו מקודם, הזרימה הייתה חלשה מאוד, ומעבר דרך המפלון הקטן הזה לא נראתה מאיימת במיוחד. אבל אנחנו התרשמנו מאוד מצבע המים המאוד מיוחד הזה, צבע שניתן לראותו הרבה בהרי הרוקיז, אך לא ניתן למצוא אותו בכלל בארץ
קצת לפני שעזבנו את המקום, אפרת שוחחה עם בחורצ'יק מקומי שנראה כאילו יצא כעת מסדרת הישרדות במקום, הוא ניסה לדוג במים הקרים סוג מסויים של דגים (ניתן לראות אותו בתמונה למעלה), הוא סיפר לאפרת שבכל יום בשעה 16:00, פותחים את הסכר ואז ערוץ הנחל הזה מתמלא מים וזה הזמן של כל הגולשים לתת ראבוטה כאן. או, עכשיו זה יכול להסביר על המקום. אוקיי, אנחנו המשכנו הלאה והגענו אל אגם Barrier, מכאן ניתן לראות את הסכר שהבחורצ'יק סיפר לאפרת כי הוא נפתח בשעה 16:00. אוקיי, השעה הייתה כבר 15:20, אז החלטנו בינתיים להסתובב מעט באגם היפייפה הזה, עם המים בצבע טורקיז
התהלכנו לאורכו של הסכר לצד האגם, בדרך פגשנו מטיילים אחרים שהמשיכו בהליכה אל טרק מפורסם כאן באיזור, בינהם גם אבא עם תיק גב גדול ובת קטנה נושאת תיק בית ספר על גבה, אנחנו כיוון את עצמינו לחזור בחזרה לרכב לקראת השעה 16:00.
אז אכן חזרנו לרכב, והגענו שוב פעם אל ערוץ הנחל שב-Widowmaker, הפעם ירדנו כולנו מהרכב כדי לחזות בתופעה המגניבה הזו של מסת מים גדולהששוטפת את הנחל. ישבנו שם על הסלע והמתנו והמתנו… בסביבות השעה 16:20 זה קרה, בבת אחת התחלנו לראות איך שהנחל המצ'וקמק הזה הופך להיות נהר עם זרימה מאסיבית של מים.
זוהי בהחלט חוויה שאיננו רואים בכל יום, ועוד לחשוב שהיא מתקיימת בשוליים של השוליים של הרי הרוקיס, מקום בו אף תייר לא מגיע אליו (היינו שם היחידים לצפות בזה). פשוט מדהים.
טוב, עזבנו את המקום מתלהבים לגמרי, המבוגרים יותר מהילדים. הבטחנו לילדים כי היום אנחנו נלך לאכול כולנו בחוץ, אז שמתי בגוגל מפות סניף של KFC (אחד מתוך עשרות שישנם באיזור העיר קאלגרי) וזה היה היעד לכעת. הנסיעה אל קאלגרי (Calgary), לקחה לנו משהו כמו 45 דקות של נסיעה. זה היה מדהים לראות איך פתאום מנופים של הרים עצומים ודרמטיים מאוד (הרוקיס), הנוף השתנה בין רגע לנוף מישורי עם מרחבים פתוחים שניתן לראות את קו האופק הרחוק. הכל ירוק, הכל צומח ופורח. הדרך אל העיר, הייתה מאוד יפה.
הגענו אל הסניף של KFC הממוקם יחסית בכניסה לעיר (בשכונה שנקראת Montgomery), למעשה זהו מתחם של כל הרשתות האמריקאיות המוכרות (בערך), עידו החליט כי הוא רוצה פיצה האט, אז התפצלנו, לכולנו קנינו מ-KFC, ואח"כ הלכתי עם עידו לקנות לו פיצה ושתייה מוגזת (7Up). ב-KFC התענגנו על ארוחות העוף המעולות שלהם, ארוחת הזינגר אמנם לא מגיעה לרמה של המקבילה התאילנדית שלה, אבל עדיין זה היה טעים ועוד אכלתי חריף, ג'זס, אינני זוכר מתי בפעם האחרונה אכלתי פה במסע הזה חריף, כן אנחנו כבר לא מטיילים בדרום מזרח אסיה (גם ביפן רוב האוכל אינו חריף). יובל התענגה על כל ביס, היא מאוד אוהבת KFC
אוקיי, סיימנו את המטלה הזו, על קיבה מלאה התחלנו בנסיעה אל מקום הלינה שלנו, בית מ-AirBNB שנמצא בצד השני של העיר, גוגל מפות הראתה לי 28 דקות נסיעה, נסענו ברחובותיה הרחבים והפתוחים של העיר, העיר הזו באמת יפה, מאוד שטוחה (בנייה נמוכה) מלבד מרכז העסקים שלה, רק שם ניתן למצוא בניינים גבוהים. מכיוון שרוב העיר בבניה נמוכה, צריך לנסוע זמן רב עד שמגיעים ממקום למקום. כן, שטח לא חסר כאן לקנדיים הללו. אנחנו הגענו כעבור חצי שעה אל השכונה: Whitehorn – בה אנחנו לנים, היא צמודה לשדה התעופה וזה גרם לי לחשוש אח"כ עד כמה זה באמת יפריע לנו (זה לא, אנחנו בפאקינג קנדה, יש כאן Rules & Regulations, שלא כמו מדינות עולם שלישי כמו סרי לנקה או ישראל), הבית שלנו מחולק לשניים, קומת המרתף בה מתגוררת משפחה הודית ואנחנו בקומה העליונה. הצ'ק אין היה מהיר. פתחתי את ה-Lockbox ושם מצאתי 2 מפתחות, האחד לבית והשני לקומה שלנו.
אירגנו את החפצים שלנו בבית ואני יצאתי לבד בסביבות השעה 19:40 אל הסופרמרקט כדי לקנות מצרכים לבישול (התכנון היה לצאת עם אפרת, אבל קצת חששנו להשאיר את הילדים לבד בבית בשכונה שלא נראית לנו הכי נעימה). החלטתי לנסוע אל המקום המפלצתי הזה שנקרא: Costco Wholesale, אויי. איזו טעות. נכנסתי ומצאתי את הכל שם גדול, מה זה גדול ? ע-נ-ק ! זה כמו המדפים האלו של איקאה, שם ניתן למצוא מגירות וארונות להרכבה, רק שכאן מדובר על מוצרי מזון וצריכה.
לא הצלחתי למצוא מצרכים לשימוש יומיומי בגדלים נורמליים, הכל כאן נמכר בגדלים של דינוזאורים. חבילה ענקית של ביצים, ג'ריקנים של חלב, ממרחים של מינימום ליטר. פסיכי ממש, בסופו של דבר החלטתי לוותר ולערוך את הקניות שלי במקום אחר, רק תפסתי לעצמי חבילת ענק של חטיף הבריאות שאנו אוכלים (70 חתיכות בחבילה) ועמדתי בתור כמו כולם לקופה. כשהגיע תורי, הקופאית שואלת אותי, איפה הכרטיס שלי ? ישר הראתי לה את הויזה, "לא, איפה כרטיס חבר המועדון שלך ?", "אין לי", השבתי לה. אויי בעסה, הרכישה מתבצעת רק לחברי מועדון. סתם שרפתי איזה חצי שעה מהזמן היקר שלי על הקישקוש הזה. טוב נו, בדרך לכאן שמתי לב לסופרמרקט נוסף אליו נסעתי והגעתי כעבור כ-3 דקות של נסיעה: FreshCo Whitehorn, או, יצאתי מה-XXL וחזרתי אל הגדלים הנורמליים של האנשים הנורמליים. מילאתי את הסלסלה של הקניות בכל המוצרים הבסיסיים שאנו תמיד צורכים – לחם, ביצים, חלב, ירקות, פירות… ועוד הוספתי כל מיני דברי אקסטרה שלא הופיעו ברשימה, בה"כ 70 דולר רכישה.
חזרתי הביתה. כאן אפרת הכינה ארוחת ערב לילדים כשאני יושב על כתיבת הבלוג. באמצע עשינו עצירה וקיימנו את מצוות קבלת השבת במטבח, שוב פעם לא היתה לנו אש (כל הכיריים של הקנדיים הם חשמליים), אז אילתרנו בכאילו.
זה היה יפה מאוד לראות את הילדים בערב משחקים עם עצמם באופן מושלם ולא תקועים כרגיל במסכים שלהם, דניאל ויובל הסתגרו בחדר, מארגנות את הדברים החפצים שלהן שצברו במהלך המסע, עידו שיחק עם ליה במשחקים דמיוניים, משחקים שהופסקו רק שאמרנו להם כי הם צריכים ללכת להתקלח.
— 09/09/2023 , יום שבת —
אנחנו כבר יממה לאחר שינוי הכיוון שלנו בקנדה, היום לא ראינו מפלים, לא טיילנו לאורך נהרות או אגמים, היום היה יום טיול "נורמלי" כמו בכל מדינה אחרת בה ביקרנו, היום אנחנו נסענו אל מוזיאון דינוזאורים, אמנם זוהי אינה הפעם הראשונה שלנו במקום כזה, אבל כאן, בניגוד לקמבודיה ותאילנד, ראינו את הדינוזאורים האמיתיים שחיו כאן לפני כמה עשרות מיליוני שנים (או יותר נכון את המאובנים שלהם), זה נותן ערך מוסף אדיר מאשר לראות בובה גדולה, זזה ושואגת.
לא ישנתי הרבה בלילה, התעוררתי מוקדם מידיי, 6:45 בבוקר, לאחר שהלכתי לישון אתמול יותר מידיי מאוחר. התיישבתי על המחשב והפעם לא הייתי מופצץ במיילים הקשורים לעבודה (יום שבת היום), אז ישבתי וכתבתי פוסט לפייסבוק, סיכום על 10 הימים האחרונים שלנו בהרי הרוקי. הפוסט אגב קיבל תהודה גבוהה שלא ציפיתי. אפרת התעוררה עם הזמן, כך גם הילדים בעצלתיים, הכנו גם ארוחת בוקר לכולם, זה לקח המון זמן עד שכולם היו מאורגנים לתזוזה עם קיבות מלאות.
קצת אחרי 11:00 יצאנו מהבית והתחלנו בנסיעה, התכנון היה להגיע אל פארק + מוזיאון דינוזאורים, ידעתי כי הוא לא נמצא בעיר, אבל לא חשבתי שהמרחק לשם הוא כשעה וחצי לכיוון. טוב, לא נורא, הנסיעה הייתה מאוד נוחה, בכלל הכבישים בקנדה מפנקים. כבישים רחבים וארוכים, עם מעט מאוד פיתולים, רוב הנסיעה הולכת בקו ישר, בדיוק כמו הגבולות שלהם (מדדו עם סרגל על המפה), הנופים היו מעוררים השתאות. נופים מישוריים רחבים ופתוחים, לכל מקום שלא הסתכלנו, ראינו שדות חיטה מעובדים, הגענו אל קנדה החקלאית, מידיי פעם אנו עוברים חוות עם אסמים אדומים, סטייל Old Mcdonalds, כשעה וחצי לאחר היציאה, עם עצירה אחת קטנה לצד הדרך לפיפי הגענו אל העיירה Drumheller, ושם אל האטרקציה מספר אחת במקום: Royal Tyrrell Museum. החנינו את הרכב בחניון שהיה מפוצץ ברכבים (סוף השבוע כאן היום), עלינו תחילה לנקודת התצפית על האיזור
ניתן לראות כי נהר חותך את הסלעים ומראה לנו את עוגת השכבות של הקרקע לאורך השנים, הנהר נוצר לפני 14,000 שנים בסה"כ ואילו המאובנים של הדינוזאורים שנמצאו בעקבות החיתוך סלעים הזה מתוארכים לפני כ-70 מיליוני שנים (בסה"כ 4 מיליון שנה לפני שהם נכחדו… בקטנה). סיימנו את ההליכה הקצרה בנקודת התצפית ונכנסנו למוזיאון. כרטיס משפחתי עולה 50 דולר, והוספנו עוד 4 כרטיסים (לי ולילדים הגדולים) לתוכנית מעשית בה אנחנו יוצרים העתקים של מאובנים מחומר דמוי גבס, 10 דולר לכרטיס וסגרנו גם את הפינה הזו לשעה 15:30, זה אומר שהיה לנו איזה שעה ו-40 להסתובב שם במוזיאון
המוזיאון מוביל את מבקריו בשלבים מסודרים, תחילה אנו צופים בבובות של דינוזאורים בגדליהם האמיתיים, כך שנתרשם, באולם הבא, ישנם מייצגים, חלקם סטטיים הכוללים מאובנים אמיתיים של הדינוזאורים שנמצאו כאן, חלקם אינטרקטיביים ללימוד כל האספקטים שהיו בתקופה ההיא
כמות המייצגים שמופיעים כאן במוזיאון הם פרומיל ממה שבאמת יש לחבר'ה האלו להציע, ישנם כאן באיזור כמות מאוד גדולה של שאריות של דינוזאורים, הרוב אינם מוצגים לקהל הרחב, אלו למשל כן (שוב, אלו הם מאובנים אמיתיים ולא רפליקות, מומלץ להקיש על התמונה להגדלה):
באחת מהפינות של המוזאון ניתן לראות ויטרינה גדולה הפותחת אלינו צוהר אל מקום העבודה כאן של עושי המלאכה בניקוי האבנים וחשיפת השלדים, כאן בתמונה הבאה ניתן לראות את המעבדה של העובדים כאן במקום עם כל המיכשור שלהם לחשיפת הדינוזאורים
התמונה הבאה מציגה את הדינוזאור (האב הקדמון של הצב) השמור ביותר בצפון אמריקה ואחד השמורים בעולם. זה פשוט כמו לראות צב ענקי:
המשכנו הלאה והגענו אל אולם עם שלדים של דינוזאורים עצומים במימדיהם, כמו הממותה הקדומה הזו:
הגענו גם אל מתחם משחקים חינוכיים לילדים, משחק אחד הוא למשל: בעזרת סיבוב ידית, ניתן להזיז את בובת הדינוזאור, ישנם כמה דינוזאורים כאלו עם כמה ידיות סיבוביות, כך שהדרך מכאן אל משחק מירוץ דינוזאורים הוא קצר מאוד:
השעה התקרבה כבר אל 15:30, אני ושלושת הילדים הגדולים, נפרדנו זמנית מאפרת וליה שנשארו במתחם המשחקים האינטראקטיביים, אנחנו הלכנו אל התוכנית הלימודית שלנו. נכנסנו לכיתת לימוד צדדית, שם המדריכה הסבירה לנו על העתקים של עצמות (רפליקה) אל מול מאובנים אמיתיים ועצמות. היא הסבירה לנו כיצד ניתן לבנות רפליקה מחומר שנקרא Cluster (לי הוא נראה כמו גבס), ההסברים נגמרו ואנחנו ניגשנו לשולחנות העבודה והתחלנו לעבוד, לפי הסבריה ממקודם, ליצור את ה-Cluster הזה ע"י עירבוב האבקה עם המים (במינון הנכון שהיא הסבירה לנו – טקסטורה של גלידה מומסת), ואחר כך לצקת את העיסה הזו אל תבנית מוכנה מראש והיא עשוייה מגומי. קיבלנו כל מיני תבניות של שיניים או ציפורניים של דינוזוארים או שבלולים קדומים. כל אחד בחר לו תצורה.
כעת צריך להמתין עד שהעסק יתייבש. בזמן ההמתנה, המדריכה הראתה לנו כל מיני רפליקות ומאובנים אמיתיים שיש ברשותם, היו דברים בנאליים, אבל היו גם דברים מרשימים באמת, כמו השבלול הקדום הזה מצד ימין והעצם של הדג הענק אשר נטרף ע"י דינוזאור מסוג טי-רקס, ואיך יודעים את זה ? כי על העצם שלו מופיעים סימנים של שיניו של טורף העל הזה
הפריטים הללו הועברו מיד אחת לשניה בין משתתפי הכיתה, זה היה מאוד מרשים וגם מרגש להחזיק מייצג שהיה חי ובועט לפני כמה עשרות מיליונים של שנים, כמו שן הטי-רקס האמיתית הזו:
וגם חלק מהמטאור שנחת על פני כדור הארץ לפני 66 מילוני שנים ובכך הכחיד את אוכלוסיית הדינוזאורים בעולם (המטאור נחת במפרץ מקסיקו של היום):
הזמן עבר עם חוויות מרובות (ממתי החזקנו ביד חלקיק של חיה שחיה כאן לפני עשרות מיליוני שנים?), והחומר שיצקנו אל תוך התבניות כבר התייבש. הוצאנו אותו מהתבניות (יוצא בקלות) ועטפנו אותו בנייר. זהו, סגרנו את הבסטה שם בכיתת הלימוד, הודינו מאוד למדריכה (קטרין) ויצאנו החוצה לפגוש שוב את אפרת וליה. נשארו לנו כ-45 דקות עד שהמוזיאון נסגר (ב-17:00), בזמן הזה המשכנו להסתובב בשאר האולמות שעדיין לא חקרנו, אני המשכתי להתרשם מהמקום, כמו מהשלד הזה של הטי-רקס, טורף העל:
קצת לפני השעה 17:00 יצאנו מהמוזיאון, המשכנו בנסיעה קצרה אל תוך העיירה Drumheller, ועצרנו בנקודת ענין תיירותית נוספת – פסל הדינוזאור הגדול ביותר בעולם
לבקשת הילדים ששמו לב, עצרנו בסניף רשת חנויות הג'אנק: Dollarama, שזוהי המקבילה ל-"הכל בדולר" בארץ, הילדים מאוד רצו להיכנס לחנות הענקית הזו כדי לקנות מתנות לחברים שלהם מהארץ לכשנחזור הביתה, טוב, לא אגיד מה אני באמת חושב על זה, פשוט זרמתי איתם. עצרנו את הרכב בחניון הרכבים, הקצנו לכל אחד מהם תקציב של 10 דולר ונכנסנו פנימה
אז חדשות מפתיעות, 99% מהמוצרים שם לא עולים דולר. אלא יותר וחלקם הרבה יותר. אבל בסופו של דבר כל ילד בחר לו כמה פריטים ואני רציתי כבר להתחפף משם, למזלינו, החנות הזו אמורה להיסגר ב-18:00, כך שזה דירבן את הילדים להזדרז עם הבחירות שלהם. בסך הכל הנזק הסתכם ב-38 דולר (כולל גם כמה מוצרי צריכה שלנו), יצאנו יחסית בזול. נכנסנו לרכב ונסענו לכיוון הבית, שוב פעם נסיעה של כשעה וחצי, הפעם לכיוון ההפוך, לכיוון העיר קאלגרי. נסענו מערבה והשמש הייתה לנו מול העיניים, כך שזו הייתה נסיעה קצת מעצבנת, הייתי מאוד עייף ונלחמתי בעצמי לאורך הנהיגה כדי לא להירדם. הגענו אל הבית שלנו, הפכו אותו כאן לאתר בנייה, כבר בבוקר פועלים עבדו על המרפסת של הבית וכשהגענו ראינו את המדרכה והמדרגות המובילות לבית לאחר יציקת בטון. הבטון עדיין היה טרי. טוב, כאן אנחנו עובדים מעט על המחשבים, מכינים ארוחת ערב ומנסים לסגור את היום הזה על הצד הטוב ביותר.
— 10/09/2023 , יום ראשון —
היום לא עשינו הרבה, כמה שזה נשמע מוזר כאן בקנדה. אבל באמת שלא עשינו הרבה, זה יתבטא באורך הפוסט ובכמות התמונות שאעלה היום. התעוררתי היום כהרגלי, ב-7:30 בבוקר, אותו איזור חיוג כמו שאר הימים האחרונים, התיישבתי על המחשב, קצת עבדתי, קצת שוטטתי ושוב פעם עבדתי, בעוד כמה ימים נפתח מחזור חדש של קורס, כך שיש לי לא מעט עבודה כעת. הכנו ארוחת בוקר לכולם, בסביבות השעה 9:30, אנחנו נשארנו בבית עד כמעט הצהריים, אין לי מושג על מה נשרף כל הזמן הזה…
לקראת הצהריים, יצאנו אני, אפרת, עידו וליה. נכנסנו לרכב ונסענו אל מרכז העיר, תוך כ-18 דקות נסיעה הגענו לשם, החנינו את הרכב בחניון ציבורי ליד הפארק, ממול למעון ילדים שלא עבד היום (יום ראשון), ביררתי כיצד משלמים כאן ובחורה מקומית מאוד נחמדה הראתה לי את מכונת הכרטיסים (5 דולר לכל היום). חצינו גשר עץ להולכי רגל מעל נהר Bow החוצה את העיר קאלגרי, ומיד הגענו אל האי Princes שנמצא במרכזו של הנהר.
בהליכה איטית, יפה ומהנה הגענו אל Prince's Island Park, שזהו לא אחר מאשר פארק ילדים, מקום מתאים לשני הילדים הקטנים שלנו. בדרך עצרנו להראות לילדים כיצד נראים גרעיני חמניה במתחמי הגינון של המקום המתוחזק הזה
בזמן שעידו וליה שיחקו במתקני השעשועים, ביחד עם שאר הילדים של המשפחות שהגיעו לבלות את היום החופשי שלהם כאן, אפרת ואני התיישבנו על כר הדשא, משוחחים בינינו לבין עצמינו, השיחות שלנו כבר יותר ויותר מתמקדות בנושאי החזרה לארץ, באותם רגעים התחלנו לדבר על מקום המגורים שלנו לכשנחזור, אין לנו כל כך מקום מגורים כעת, אז אנחנו לאחרונה התחלנו להיות בקשר עם אנשים מהמושב שלנו לגביי העניין. מידיי פעם הגעתי אל הילדים במתקני השעשועים כדי לעזור להם להתנדנד או לטפס על מתקנים גבוהים, לאחר כשעה ומשהו של משחקים בגן השעשועים הכיפי שם, אנחנו המשכנו הלאה לכיוון מערב האי, מרחק של כ-10 דקות הליכה ואנחנו הגענו אל קצה האי לנקודת תצפית על הנהר וגשר השלום שנבנה שם
התחלנו לחזור בחזרה לכיוון היציאה מן האי, בזמן שאפרת הלכה לשירותים, אני והילדים הלכנו להרגיש את הטמפרטורה של מימיי הנהר
חצינו את הגשר ויצאנו מהאי, הגענו שוב פעם אל מרכז העיר, אל ה-CBD שזה ה-Central Business District או בשפת העמחה: ה-Down Town. המקום נראה שומם, קר ומנוכר, עם בניינים גבוהים והמון בטון וזכוכיות מסביב. הרגשנו כאילו אנחנו הולכים ברחובות של עיר מתים (כמו בסרטי הזומבים), מכיוון שהיום הינו יום ראשון כאמור, הכל היה שם סגור, הכל.
הכיוון שלנו היה אל עבר המדרחוב, כדי לקבל קצת אור ושמחת חיים במקום המת הזה, אז כעבור כ-10 דקות של הליכה באמת הגענו אל המדרחוב: Stephen Avenue Walk, ומה אגיד ? בעיני רוחי, אני דימיינתי איזור תוסס, חי, נושם, צבעוני, עם הופעות רחוב, דוכנים מכל המינים וכל הסגנונות, אוכל רחוב נראה בכל זווית שלא נסתכל עליה והמון אנשים שמחים מסתובבים במדרחוב הזה. משהו בסגנון של ה-Walking Street שבפאי, בפועל קיבלנו את אותם רחובות קרים עם מעט אנשים שהסכימו לצאת מהבית לכאן ביום החופשי שלהם, היו כמה בתי קפה ומסעדות פתוחות עם סועדים אבל הרבה מהמקומות היו סגורים ואווירה לא משהו בכלל. כנראה שהציפיות עוד נשארו אי שם ביפן או תאילנד. בשביל שווקים חיים, נצטרך לחזור לאסיה.
המשכנו ללכת עד שהגענו לדוכן רחוב (היחיד שמצאנו) שמוכר נקניקיות, בחורה צעירה אוקראינית מכרה לנו נקניקיות בלחמניה, מצחיק את כי את המאכל הלאומי של האמריקאים (Hotdog) מוכרת לנו פליטה אוקראינית שיודעת מעט אנגלית. הזמנו בסופו של דבר 3 לחמניות עם נקניקיות (2 דולר כל אחת) ועוד פחית קולה בשבילי. יצא לנו אח"כ גם לשוחח עם המוכרת שם בדוכן, בחורה מקסימה, הגיעה לכאן לפני חצי שנה, היא כאן עם שני ילדיה. היא גם הביאה לנו כמה אקסטרות, ברגע שהבוס שלה התחפף מהמקום. אנחנו ישבנו בפינה מנשנשים את הנקנקיות שלנו בהנאה מרובה.
כשסיימנו לאכול נפרדנו לשלום מהמוכרת, איחלנו לה בהצלחה וחזרנו לכיוון הרכב שלנו שחונה ליד האי Princess, ליה כבר הייתה עייפה אז נשאתי אותה על ידיי לאורך כל ההליכה. חזרנו לרכב ומשם המשכנו בנסיעה על לשכונה שלנו ולביתנו. חזרנו יחסית מוקדם הביתה, סגרנו את יום הטיולים מוקדם היום. כאן בבית התחשק לי ולאפרת לעשות משהו שלא עשינו אולי בערך חצי שנה וזה לראות סרט ביחד. בזמן שליה ישנה ושאר הילדים היו בעיסוקים שלהם, אפרת ואני נכנסנו לחדר וצפינו בסרט דרך מסך המחשב בנטפליקס, הפעם זה היה "מהיר ועצבני 9" , משחק דרעאק, עלילה דרעאק, אבל מי שם Play על סרט כזה בשביל עלילה ? באנו לראות אקשן ואפקטים, וברוך השם שני אלו לא חסרים שם.
בערב הכנתי ארוחה טעימה בדמות נזיד עדשים עם ירקות שורש, דניאל לא בדיוק סמכה על הבישולים שלי, אז החליטה לבשל לעצמה את הפסטה רוזה המפורסם שלה. שניהם יצאו מעולה (רק ששלי קצת יותר), זהו פחות או יותר לגביי היום, כאמור, לא היה הרבה, זה היה מעין יום חצי מנוחה. אנחנו כנראה זקוקים לזה. מחר אנחנו עוזבים את קלגארי לכיוון דרום ומתחילים את החלק האחרון שלנו במסע של מערב קנדה – ביקור בעיירות הגבול עם ארה"ב. מעניין איך זה יתפתח…