— 11/03/2023 , יום שבת —
כך אנו מרגישים כאן בסינגפור, כמות האטרקציות היא אינסופית, אנחנו כבר שבוע כאן בעיר הזו, לא נחים בכלל, בכל יום מנסים לכסות כמה שיותר אטרקציות, וככל שאנחנו מגלים יותר את העיר, אנחנו לומדים כי זה פשוט לא נגמר, והעניין הוא שכיסינו בקושי עשירית מהעיר ואולי מאית ממה שיש לה להציע לנו. כמו כולם, גם אנחנו מתחילים עם האטרקציות הפופולריות ביותר עד שייגמר לנו הזמן, כי האטרקציות לחלוטין לא הולכות להיגמר לנו, רק הכוחות או הזמן שלנו פה.
התעוררתי היום בסביבות השעה 7:30, יחסית מוקדם, עניתי לכמה מיילים של העבודה ובסביבות השעה 8:15 יצאתי בהליכה היומית שלי אל עבר אותו סניף ה-7/11 הרגיל, הממקום כמה דקות הליכה מהמלון, הפעם החלטתי להנציח חלק מההליכה היומית שלי בוידאו
קניתי את ארוחת הבוקר הרגילה שלנו וחזרתי למלון, הערתי בעדינות את הילדים, ועם הזמן גם אפרת וליה התעוררו, אכלנו בחדרים את ארוחת הבוקר שקניתי ועוד חיזוק של סלט ירקות אשר חתכתי, לאחר הארוחה עשינו גם כביסה ידנית בחדר המלון והתכוננו לצאת. אתמול עידו לא הרגיש טוב, החום שלו עלה והוא הרגיש חלש, לצערינו היום זה תפס את ליה, גם לה היה חום וכאבי ראש שהחלו עוד מאתמול בלילה, אנחנו דואגים לתת לה אקמולי. בסביבות השעה 11:00 יצאנו מהחדרים אל בית הכנסת, שם חגגנו לפני כמה ימים את ערב פורים, יום שבת היום ורצינו להגיע לשם להגיד שלום למתן – אחיה של חגית שאנו יודעים כי הוא הולך בשעות הללו להתפלל בבית הכנסת. מקום גדול ומרשים, פגשנו אותו שם והוא מיד הכניס אותנו לעניינים, הכיר לנו מאנשי המפתח בקהילה. מידיי פעם, בין התפילות, גם יצאנו החוצה שם אפרת והילדים שיחקו בחדר משחקים עם ילדים נוספים ועם יעל – בחורה צעירה ישראלית אשר הגיע לכאן לעשות את שנת השירות שלה (בבית ספר יהודי בסינגפור), אפרת בעיקר שוחחה איתה רבות, יעל התחברה מצויין עם הילדים, יש לה תקשורת מעולה איתם.
בשלב מסויים התפילות הסתיימו אני כובדתי לשתות כוסית של וויסקי חזק אחושילינג, כמה שניסיתי לאמר כי אינני שותה את זה, לא עזר. "זה לא יהרוג אותך" אמר לי האחראי שם ומזג לי כוסית מלאה. מתן כבר התכונן לחזור הביתה, אבל דאג שאנו נישאר שם לארוחת צהריים, לא היה לנו נעים כי למען האמת, באנו לדבר איתו ולא לאכול, אבל מתן היה חד משמעי לגביי העניין, אז עלינו אל הקומה החמישית ואכלנו את אחת מארוחות הצהריים הטובות ביותר שאכלנו כאן במסע, אוכל ישראלי משובח. בזמן הארוחה גם החזן ציין את יום הולדתה של יובל שחל אתמול. הרגשנו כמשפחה שמצאה בית חם כאן בקהילה היהודית בסינגפור. שוחחתי בזמן הארוחה עם כמה צעירים אמריקאים\ישראלים מבית חב"ד שעוזרים לתפעל את המקום, סיימנו עם הארוחה, נפרדנו מכולם ומיעל אליה הילדים מאוד נקשרו והמשכנו בדרכינו, יצאנו ממתחם הקהילה היהודית ופתאום הרגשנו בחזרה בחו"ל. הלכנו עוד כ-2 דקות אל עבר תחנת הרכבת Bencoolen – שם תפסנו את הרכבת אל עבר Gardens by the bay שוב פעם, רק שהפעם פנינו היו מיועדות אל כיפת ה-Cloud Forrest הפופולרית. שילמנו 5 כרטיסים אונליין דרך הטלפון הנייד שלי , עלה בסביבות ה-200 דולר. הכרטיס מקנה כניסה ל-2 הכיפות, גם לזו שרצינו להגיע אליה וגם אל כיפת הפרחים. נכנסנו אל ה-Cloud Forrest וזה מה שראינו כשנכנסנו:
מקום מרשים שמוקדש לסיפור של Avatar, המקום נבנה בהשראת הסרט ומציג את היערות הוורטיקלים שמוצגים שם, הדמויות שבסרט, הן של האווטרים והן של החיות בפאנדורה, בקיצור, כשנכנסים לכיפת ה-Cloud Forrest זה נראה כאילו נכנסנו אל כוכב פאנדורה, חתיכת אתגר שהם עמדו בו יפה. כ-70 מטרים מהכניסה, מגיעים אל קבוצה של פודים, אליהם ניתן להיכנס ולהצטלם, המחשב מעבד את התמונה שלנו ומציג אותה כאילו היינו אוואטרים, חמוד ביותר, אח"כ ניתן לסרוק ברקוד שממנו מורידים את התמונות לטלפון הנייד, וזוהי התוצאה:
המשכנו הלאה להסתובב ברחבי הכיפה, המקום היה מתוכנן כהלכה, לא היה שם שטח אחד לא מנוצל, השביל מוביל אל עבר הדמויות והצמחיה שקיימת בפאנדורה, כמו כן לביתנים אליהם ניתן להיכנס ובעזרת הטכנולוגיה – מצלמות המפוזרות בפנים מצלמות את המבקרים ומציגות אותם עם זנב למשל (כמו האווטארים) וצל בדמות אוואטר… עלינו למעלה, דרך מעלית שהביאה אותנו למסלולי הליכה במעלה ההר המלאכותי שבנו בתוך הכיפה, בצדדים ישנם צינורות מוחבאים עם נקבוביות המפזרות רסיסי מים – דבר המדמה ערפל, בדיוק כמו בסרט. התעכבנו מעט בגן הפרחים לפני שהמשכנו הליכה
כך נראית ההליכה למעלה ב-Cloud Forrest:
מידיי פעם ניתן לשים לב כי אנחנו איננו בפאנדורה וכי יש עולם שלם בחוץ, כאשר מסתכלים כלפי מעלה אל מחוץ לכיפה, ניתן שם גם לראות את נופי העיר המקסימים
עם סיום ההליכה הנינוחה על הטיילת שם למעלה, מגיעים לנקודת תצפית על המפל אותו ראינו בהתחלה, אך הפעם מביטים בו מלמעלה ומקרוב, מה שהופך את הצפייה למרשימה ביותר
בשלבים הבאים נכנסנו פנימה אל תוך ההר המלאכותי, שם ניתן למצוא בובות דינאמיות של החיות המעופפות (האיקראן) ומשחקים אינטראקטיביים (וטכנולוגיים), עשינו את כל האטרקציות, גם אם זה כולל המתנה בתור, באחד מהמקומות הציעו לנו להצטלם עם בייבי איקראן
ובמקום אחר במתחם הילדים נכנסו להדמייה כאילו הם רוכבים על גביי האיקראן בין הסלעים התלויים, בעזרת מצלמת VR הם היו צריכים לעשות תנועות כדי להגיד לחיה לאן לעוף
בקומה מתחת נכנסנו אל אולם גדול ששם קיימת הדמיה כאילו אנו נכנסים אל עץ החיים, זה נראה בדיוק כמו בסרט, גם כאן, בעזרת מצלמות מיוחדות המצלמות את המבקרים, ניתן היה לייצר למשל שביל אחרי ההליכה שלנו או לפזל אבק של כוכבים מסביב הליכה שלנו (צריך לראות את הסרטון כדי להבין), הילדים עפו על זה, היו יכולים להישאר שם שעות.
סיימנו עם אחת האטרקציות המלהיבות (והטכנולוגיות) ביותר כאן בסינגפור (ובמסע בכלל), יצאנו דרך חנות מזכרות (איך לא) עייפים, אך מאוד מרוצים. רק מה ? שם גיליתי כי הכרטיס אותו רכשנו כולל בתוכו גם כניסה לכיפה השניה – כיפת הפרחים. הילדים כבר היו מותשים מאוד ורצו לחזור הביתה, אבל לנו המבוגרים זה היה קצת חבל, כי הרי אנחנו כבר כאן והכרטיסים כבר נרכשו (לא ניתן להשתמש בהם ביום אחר)…
החלטנו בסופו של דבר להיכנס פנימה ולעשות סיור חפוז. בפנים היה קר מאוד, הם ממש הקפיאו את המקום עם המיזוג שלהם, את כיפת הפרחים הם חילקו לכמה איזורים, כאיזורי העולם, בכל איזור צמחו מינים שונים של פרחים ועצים השייכים לאיזור של אותו עולם, למשל, היה את איזור אוסטרליה ושם ניתן היה למצוא מגוון מהצמחיה הגודלת באוסטרליה, כך גם איזור דרום אמריקה ואותנו ענייין בעיקר איזור המזרח התיכון, שם מצאנו דקלי תמרים ועצי זית לרוב, גם את הגן היפני היה נחמד לראות, שם הופיעו דמויות של פוקימון – עידו היה בשמיים כשראה את זה
כפי שהבטחנו לילדים, הסיור היה די קצר וממצה, סביר להניח שאם היינו כאן לבד, היינו משקיעים במקום הזה עוד כשעה לפחות, כי באמת המקום מרשים ויש מה לראות, חבל שהוא ממוקם ליד כיפת ה-Cloud Forrest שמאפילה עליו.
יצאנו ממתחם שתי הכיפות הצמודות, חזרנו בחזרה אל Gardens by the bay, משם צעדנו בהליכה איטית אל עבר תחנת הרכבת שלנו Downtown שתחזיר אותנו הביתה, בזמן הזה ליה הייתה על הידיים שלי, ניסתה להירדם, היא לא בקו הבריאות היום כאמור, נתנו לה במהלך היום גם אקמול, להוריד לה את החום ולשכך מעט את כאבי הראש עליהם היא התלוננה. חזרנו לחדרים עייפים. כל אחד נשפך על מיטתו. בערב, הילדים אכלו ארוחת ערב מאולתרת שכללה בעיקר את הקניות שרכשתי היום בבוקר מ-7/11 ולא נאכלו בגלל ארוחת הצהריים הגדולה שלנו בקהילה היהודית. הערב אני ואפרת החלטנו לצפות בסרט מול המחשב, ואיזה סרט מתאים יותר היה לצפות בו מאשר אווטאר ? צפינו בו כמובן (את הסרט השני שיצא כאשר היינו במייסור – לא ניתן עדיין לראות באיכות גבוהה, אז הוא ימתין). לא חשבנו שהיום הארוך והמעייף הזה יתפתח כך, אך טוב שכך קרה. עוד יום שלנו כאן בסינגפור נסגר עם תחושה של עשייה מרובה.
— 12/03/2023 , יום ראשון —
היום נחנו, סוף סוף, נחנו. לאחר 7 ימים של עשייה מרובה בה ראינו את החדרים שלנו רק בבוקר ובלילה, היום היינו ברוב הזמן בחדר, היינו צריכים את המנוחה הזו. ליה עדיין לא מרגישה טוב, יש לה חום, וזה נראה שדניאל נדבקה ממנה. התעוררתי היום בסביבות השעה 7:00 בבוקר, קצת עבדתי על הבלוג, כשעה אח"כ הלכתי לקנות לנו ארוחת בוקר מה-7/11 הרגיל שלנו. אכלנו את ארוחת הבוקר כעבור שעה בערך מאז שחזרתי הביתה.
היום החלטנו לעבוד חזק עם הילדים על לימודים, לא היה פשוט בכלל. לאחר הרבה זמן שלא ישבנו ביחד, זה נראה שאיבדנו את המומנטום והיה קשה להרגיל אותם שוב לשבת מול הספרים והמחברות, הרבה וויכוחים, הרבה התבכנויות, ניסינו לא לוותר. בין לבין, אני נכנסתי גם לאינטרנט כדי להתחיל לחקור את היעד הבא שלנו – תאילנד, אליה נגיע בעוד כיומיים בסך הכל. זה הולך להיות טיול שונה מכל הפעמים שביקרנו במדינה המופלאה הזו, טיול עם רכב שכור לאורך כל התקופה, טיול של מקומות גם פחות מוכרים, אנחנו מתכוונים לעשות שם Road Trip מהמרכז אל הצפון, ועד היום לא היה לנו שמץ של מושג לאן אנחנו הולכים להגיע. אז התחלתי לסקור מעט את המקומות השווים יותר לביקור. סקירה מאוד כללית כזו. לא היה לי מספיק זמן להתעמק ולחקור עוד, אבל בהחלט יש וצריך לעשות זאת בהזדמנות.
אפרת הייתה צריכה לעבוד גם היא, כך שאני בהתחלה ישבתי עם הילדים, בעיקר עם עידו ודניאל. הזמן עבר חלף לו, הגענו כבר לשעות הצהריים, בסביבות השעה 13:30, יצאנו אני והילדים החוצה לכיוון מתחם הקהילה היהודית, רצינו לקנות מהמכולת שם שוקולית לילדים וקפה של עלית לאפרת, הגענו לשם, אך המקום היה סגור. טוב, המשכנו למתחם המזון שליד המלון שלנו, בו כבר קניתי בעבר אוכל בדוכני הרחוב בימים האחרונים. הזמנתי לעצמי קערת מרק נודלס עם חתיכות בשר בקר – היה מצויין, לילדים הזמנתי טבעות בצל ושתייה – תה תאילנדי
סיימנו עם האוכל וחזרנו למלון, זה היה הזמן שלי ליפול על המיטה ולהתחיל לנחור. ישנתי טוב, למרות הרעש שהילדים עשו בחדר בזמן הלימודים. השעות עברו ואני ואפרת יצאנו מהחדר, תוך שאנו משאירים את הילדים בחדרים, כולל את ליה שישנה באותו הזמן, היינו צריכים קצת מנוחה מהילדים עם כל האינטנסיביות הזו איתם בזמן הלימודים. אפרת הזמינה מאפה עם סלט ביצים וקפה קרמל גדול, אני הסתפקתי בצ'אי מתוק לאללה, שם ב-Starbucks שוחחנו קצת על הטיול ועד כמה סינגפור עונה לנו על הציפיות במסע הזה, שנינו הסכמנו כי היא מאוד הפתיעה אותנו לטובה, מה שמרשים הוא שאני גם ככה הגעתי עם ציפיות עד השמיים מהמקום הזה ובכל זאת סינגפור הפתיעה אותי לטובה. מראה כמה אני נהנה ומעריך את המקום הזה. בדקנו גם קצת בגוגל, מסתבר שהשכר הממוצע כאן הוא 70K דולר לשנה, שזה גבוה יותר מהשכר הממוצע בישראל, להוסיף את העובדה שבקושי משלמים כאן מיסים ומחירי המחייה פה אמנם אינה נמוכים, אך יותר מאשר בישראל, נוסיף את מגוון האטרקציות, המסעדות ומקומות הבילוי פה במדינת העיר וקיבלנו מסקנה אחת ברורה – איכות החיים פה גבוהה בהרבה מאשר בארץ שלנו. לא פלא שהרבה אירופאים בוחרים את המקום הזה להעביר בו את שארית חייהם, אפרת אפילו קראה כי כל משפחה שישית כאן בסינגפור היא מליונרית. הלוואי עלינו בארץ כזה הישג.
אפרת ואני חזרנו בחזרה הביתה, אספנו את הילדים (מלבד יובל), ויצאנו שוב פעם כולנו אל עבר האטרקציה היחידה שלנו היום, בסביבות השעה 19:30 הגענו אל תחנת Bayfront (אליה הגענו גם אתמול), משם שמנו פעמינו לכיוון הטיילת ב- Marina bay Sands, למה ? כי בשעה 20:00 בכל יום מתקיים שם מופע אורות עם מזרקות, או בשם המקורי: Spectra – A Light and Water Show, המתנו כ-10 דקות לערך, בינתיים תפסנו מקומות יחסית בקדמת הטיילת המשקיפה אל האגם ובשעה 20:00 בדיוק החל המופע. שוב פעם נשמעו שלושת המילים מפי – "וואו, זה מדהים", אני כבר לא יודע כמה פעמים אמרתי את המילים הללו בשבוע האחרון כאן בסינגפור. לא הייתה מדינה שכל כך הרבה התרשמתי ממנה כמו בסינגפור:
המופע נמשך 15 דקות. רבע שעה מופלאה בה הבטנו בעינים פעורות במתרחש מעל המים. המופע הסתיים ואנחנו היינו בדרכינו בחזרה הביתה, אבל רגע לפני שהתחלנו ללכת הבטנו במפל הנופל אל תוך הקניון העצום שם, הפעם מלמעלה.
חזרנו בחזרה למלון, בדיוק באותה הדרך, עלינו על הרכבת מאותה התחנה וירדנו בדיוק באותו מקום תוך שאנחנו הולכים באותן רחובות, קצת לפני המלון שלנו, עצרנו שוב פעם במתחם המזון, קניתי לי ארוחת ערב בדמות דים סאם ובאוצה (לחמניות מתקתקות עם בשר חזיר + עוף) מצויינים, כאן חזרנו לחדרים במלון, אכלנו ארוחת ערב מאולתרת וסגרנו את היום.
— 13/03/2023 , יום שני —
יומינו הלפני אחרון כאן בסינגפור, איזה מבאס זה, שאלנו את הילדים בינתיים מהי המדינה בה הם הכי נהנו במסע הזה עד כה, כמובן שזו הייתה סינגפור, בגלל האטרקציות המטורפות כאן, גם למבוגרים וגם לילדים. היום חזרנו לטייל, חזרנו לצבור חוויות אחרי יום יחסית רגוע אתמול.
כהרגלי צעדתי ברחובות העיר אל 7/11, הפעם קצת באיחור, הפעם בסביבות השעה 9:30, הלכתי לשם עם עידו שבינתיים התעורר. אני הייתי לאחר בוקר פורה במיוחד, מוקדם בבוקר ישבתי בערך שעתיים על המחשב והכנתי את סרטון הסיכום של סינגפור, יצא מגניב (כמו תמיד :-)), עידו ואני חזרנו עם השלל, ארוחת בוקר של מלכים (או סתם ארוחה רגילה מחנות הנוחות הזו, תלוי איך מסתכלים על זה). דאגנו גם לאכול אותה בחדרים שלנו. ישבתי עם עידו קצת על הקריאה שלו בזמן שגם שאר אחיותיו פתחו ספרים ולמדו, זה גזל לנו קצת זמן, בסביבות הצהריים יצאנו החוצה, כמעט בהרכב מלא, דניאל, שהראש שלה עדיין כאב קצת, החליטה להישאר היום בחדר. היעד הראשון שלנו היה כספומט, הגענו אל האוניברסיטה כדי למצוא את הכספומט הקרוב ביותר, משיכה אחרונה של כסף כאן במדינה, משם עלינו על אוטובוס קו 124 שיוביל אותנו אל תחנתנו להיום, רצינו להגיע אל האי סנטוסה שוב, אך הפעם לא לקחת את ה-Monorail כמו תמיד, אלא להגיע ברכבל, לשם כך היינו צריכים להגיע אל התחנה שלו, קו האוטובוס 124 כאמור עונה על הצורך הזה של להביא אותנו אל היעד, גוגל הודיע לנו כי עלינו לרדת בתחנת האוטובוס למרגלות ההר שעל פסגתו נמצאת התחנה, מפה עלינו לעלות ברגל, רק מה ? גוגל שכח להודיע לנו למעשה כי אם היינו ממשיכים לשבת באוטובוס עד תחנתו האחרונה, הוא היה מביא אותנו למעלה…מממ… טוב לא נורא, שם למטה ליד התחנה פגשנו מקומי חביב ששמח לעזור, לתת את המידע הזה ולהכווין אותנו למסלול עליה אל ההר, העליה לא הייתה קשה במיוחד, אך היה חם ולח, מה גם שליה בחרה שוב פעם להירדם בזמן הכי לא מתאים, ואני נשאתי אותה על ידי בזמן זה.
כעבור כ-20 דקות של התנשפויות במעלה ההר, הגענו לפסגה, הנופים האורבניים משולבים ביחד עם נופי הטבע כאן באי מאוד הרשימו אותנו, טיפסנו עד לקצה, עד Feber Point כדי לתצפת על האיזור.
הילדים התלוננו קלות על החום והעליה שהם עברו, עליה זו הייתה הדבר היחיד שאיכשהו הזכיר לנו איזשהו טרק מיני רבים שכבר צעדנו בהם במסע הזה עד כה, שם למעלה באיזור הפסגה, מצאנו מקום מנוחה עם שירותים ונקודת התרעננות בדמות מכונות אוכל ושתיה אוטומטיות, קנינו לילדים גלידה ושוקולד כדי שיירגיעו מעט עם התלונות שלהם (עזר באמת, אך רק לכמה רגעים)
הגענו אל תחנת הרכבל, בדוכן הכרטיסים רצו לגבות 35 דולר למבוגר, דרך האתר המחיר ירד ל-28 דולר. מעניין במה בחרנו… עידו עוד הצטלם אל מול אטרקצייה לתיירים
המקום היה די ריק מאנשים, עלינו על הרכבל ללא תור, הנופים משם על סינגפור והאי סנטוסה היו מרהיבים, האם הם היו שווים את ה-96 דולר ששילמנו כדי לחוות את החוויה (ה-Monorial שמביא אותנו לאותו מקום, כאמור בחינם) ? אני לא יודע, אבל היה מרשים להביט באיזור ממבט הציפור
ירדנו בתחנה האחרונה של הקו הזה (למעשה הכרטיס הקנה לנו נסיעות על הרכבל גם בתוך האי, אך וויתרנו עליהם), אותה תחנת רכבל ממוקמת בדיוק בפתח המקום בו רצינו להיות היום, האטרקציה אליה עשינו את כל המאמץ עד לכאן, ה-Skyline Luge, שזה למעשה מסלוליי מכוניות מירוץ, טוב נו, לא בדיוק מכוניות אלא יותר כמו קרטינג, מדובר ב-4 מסלולים שכל אחד מהם בערך באורך 630 עד 650 מטרים, כולם כמובן בירידה וכולם מסתיים באותה נקודה למטה, ליד חוף הים, משם עולים למעלה ברכבל (אחר ממה שהיינו כמובן). ניתן לרכוש כרטיסים ל-2 נסיעות, 3 נסיעות ו-4 נסיעות. אנחנו בחרנו את ה-3 נסיעות שבדיעבד מתברר שזו הייתה ההחלטה הנכונה, זו הכמות המתאימה לנו ביותר, לא מעט מידיי ולא יותר מידיי, נפרדנו בדלפק מכירת הכרטיסים מ-96 דולר נוספים (בכרטיס אשראי), לקחנו לעצמינו בכניסה קסדות בגדלים שונים, ליובל לא היה שום דבר שהתאים לה ב-100%, עברנו שם תדריך קצר של איך מתפעלים את הקרטינג הזה, כיצד נותנים לו לגלוש וכיצד ניתן לבלום, כידון ההגה אינו שונה מכידון של אופניים והשליטה עליו היא די ברורה. יצאנו לדרך, בזמן הגלישה כלפי מטה ניתן לבחור מסלולים ולהיכנס אליהם, לא היה לנו מושג תחילה לאן נוסעים, בחרנו מסלול מסויים, בהתחלה עוד המתנתי מעט ליובל ועידו שניסו להשתלט על הקארטינג, אבל בסופו של דבר, הם יותר שיחררו את הבלמים ונתנו לעצמם לגלוש. סיימנו את הגלישה הראשונה, ומשם תפסנו את הרכבל שיביאו אותנו בחזרה לנקודת ההתחלה, להתחיל את הגלישה השניה, שם ברכבל, מיד אחרי שעלינו עליו, נפל ליובל הכפכף של רגל ימין, אחד מעובדי המקום, העמיס את הכפכף על המושב \ ספספל של החבר'ה שישבו אחרינו, המפגש המרגש בין יובל לכפכף הימני שלה קרה רק כשהגענו למעלה.
גלשנו שוב פעם עם הקארטינג למטה, הפעם בחרנו מסלול אחר, עלינו שוב וגלשנו שוב (פעם שלישית ואחרונה). באופן אישי, הרגשתי שכבר מיציתי אחרי הפעם השלישית, כך שיצא טוב שלא הזמנו את הגלישה הרביעית (למרות שזה בסה"כ עוד 3 דולר לאחד…), בזמן הזה אפרת המתינה לנו עם ליה שבנתיים שיגעה אותה, ליה כנראה עדיין מרגישה חלשה מהמחלה, לפחות היום לא הצטרכנו לתת לה אקמולי.
חזרנו בחזרה אל הרכבל שהביא אותנו לכאן, הפעם פרשנו באמצע הדרך ולא המשכנו עד התחנה הראשונה ממנה יצאנו, ירדנו ב-Vivo City – אותו קניון שבו ביקרנו בכל הפעמים שהגענו לאי סנטוסה, הלכנו אל עבר תחנת ה-MRT הרכבת התחתית כדי לחזור הביתה. אני ועידו הלכנו להטעין את הכרטיסים שלנו שחלקם כבר כמעט ונגמרו, בזמן הזה אפרת, ליה ויובל התיישבו בפינה על הריצפה בתחנת הרכבת התחתית, יובל התבכיינה לאמא שלה כי היא רוצה לשתות משהו קר ומה קרה ? מישהי שעברה שם (מקומית) נתנה לה את משקה הענבים שלה, היא כמובן לא שמעה את יובל, ובטח לא הבינה עברית, ההנחה שלנו היא שחשבה כי אנחנו משפחה של מסכנים אשר יושבים על רצפת התחנה ומנסים לקשש מעט כסף מהעוברים ושבים, זו הייתה מקריות מדהימה, אחת למיליון, לא להאמין, הבנות לא הפסיקו לצחוק על האירוע הזה אח"כ, עוד חוויה לספר לנכדים (או להראות להם את החלק הזה בבלוג).
נסענו בחזרה עם הרכבת עד לתחנתנו, הגענו שוב פעם למתחם האוניברסיטה – שם ביקרנו היום בבוקר, הילדים רצו לאכול Subway, התקשרנו גם לדניאל לבדוק האם היא רוצה לצאת קצת מהחדר ולהצטרף אלינו (המקום נמצא כ-3 דקות הליכה מהמלון שלנו), היא לא הייתה רעבה. הזמנו 5 סנדביצ'ים עשירים ומלאים בכל טוב, היה מאוד טעים וכך נראו השולחנות אחרי הזלילה הגדולה:
חזרנו בחזרה ל-2 החדרים שלנו במלון, אפרת והילדים החלו לארגן את הציוד ולארוז את התיקים, בזמן שאני הייתי צריך לעבוד. עם כל העבודה ושאר הסידורים, הבירורים (טיסה \ מלון \ שדה תעופה…) הלכנו לישון מאוד מאוחר בלילה