— 19/04/2023 , יום רביעי —
אנחנו בדרך אל מערה מאוד מפורסמת כאן באיזור, אחד המקומות שהכי רציתי להגיע אליו, אבל זה מצריך מעט לוגיסטיקה, מכיוון שצריך לעבור טרק עד שנגיע למערה, וזה אומר שיובל ודניאל לא ילכו איתנו לשם, שזה אומר שאנחנו צריכים ללון במקום אחד בקרבה לפחות 2 לילות (כדי שהבנות יוכלו להישאר בחדר בזמן שאנחנו יוצאים למסע), אז לא, היום לא הגענו למערה, אבל עשינו הכנה למזגן והגענו למקום ממנו נצא ליעד הנחשק. לצערינו לא יכולנו להישאר באותו מקום מדהים שישנו בו אתמול בלילה, זה באמת אחלה של מקום במחיר מגוכך של כ-130 ש"ח ללילה.
התעוררנו בסביבות השעה 7:30, מיד הלכתי אל בעל המקום לבקש ממנו שנרצה להישאר פה לילה נוסף, הוא התנצל ואמר שהכל מלא כאן היום (כנראה יש כאן משהו…), חזרתי לחדר מאוכזב קלות, פתחתי את המחשב ובדקתי מקומות אחרים, בסופו של דבר הזמנתי לילה נוסף ביעד הבא שלנו. בסביבות השעה 9:30, הלכנו לאכול ארוחת בוקר במתחם, הארוחה כלולה במחיר.
האוכל היה מצויין עבורי וסביר מינוס עבור אפרת והילדים, מי שאינו אוכל אוכל תאילנדי חריף על הבוקר, נאלץ להסתפק בשתייה חמה בלבד עם טוסטים וריבה, עם עוגיה בצד, אני יכולתי להתפנק גם עם קערת אורז, מרק סרטנים חריף ותבשיל חזיר עם ירקות מוקפצים, זה בנוסף למה שהילדים אכלו. סיימנו את האוכל, הילדים התקפלו מיד לחדרים (גם ככה לא אכלו הרבה), ליה עוד התפנקה קצת עם הדובי שישב שם על הכיסא
יצאנו עוד קצת אל מתחם הבריכה בו הילדים התרחצו אתמול, אני פיספסתי את המקום וכל הכיף בגלל עינייני עבודה, אז כפיצוי, הגענו לשם שוב היום, (אך מבלי להיכנס למים הפעם)
בשעות הבאות, הילדים הלכו ללמוד בחדרים ואני עבדתי על המחשב החדש שקנינו לפני כמה ימים, רציתי להתקין עליו את שאר התוכנות והכלים שקשורים לניהול העסק שלנו, כך שזה יהיה אחד לאחד כמו המחשב הראשי. זה לקח זמן מה לסנכרן את כל המידע המגובה בענן. בשעה 12:00 בדיוק, עשינו צ'ק-אאוט ועזבנו את החדרים הנפלאים שכאן, המקום ייזכר אצלינו כאחד הטובים בתאילנד.
אנחנו נסענו אל הכפר Sam Roi Yot, הממוקם בסה"כ כשעה נסיעה צפונה מהיכן שישנו, התקרבנו עוד קצת גיאוגרפית לאותה מערה אשר נגיע אליה מחר. הנסיעה עברה חלק, עשינו עצירה קלה ב-7/11 שבדרך לקנות ארוחת צהריים לילדים (בעיקר טוסטים). אל הריזורט החדש שלנו, שנקרא: Blue Beach Resort, הגענו בסביבות השעה 14:00. עשינו צ'ק-אין במקומינו החדש, הפעם התפנקנו לגמרי, לקחנו 3 חדרים זוגיים במקום שניים, זוהי הפעם השנייה בה אנו ככה מתפנקים, הראשונה הייתה בלילה הראשון באיותיה. התמקמנו באופן די מובן, אפרת ישנה עם ליה, אני עם עידו ודניאל ויובל ביחד. לאחר ההתמקמות בחדרים, הלכנו למתחם הבריכה הצמוד לחדרים שלנו, המקום הזה אינו מטופח ונוצץ כמו זה הקודם, אבל לילדים זה לא הפריע, כשהם מקבלים מים, לא אכפת להם מכלום, ובטח לא עושים השוואות מטופשות של מקומות לינה כמונו – המבוגרים. התפרענו במים, כולנו מלבד אפרת שהייתה צריכה לעבוד, גם כאן, כמו בבריכה במלון שבפוקט, הילדים עשו שטויות באוויר תוך קפיצה אל תוך המים תוך שאני מצלם
היה כיף להעביר ככה את הזמן ביום חם שכזה, הריזורט עצמו גם ממוקם מצויין, מרחק כמה עשרות מטרים בקו החוף שפה בכפר, יצאנו מהמים בסביבות השעה 16:30, נוטפי מים, הישר אל המקלחות
לקראת הערב, נתנו לילדים לראות סרטים, חלק ראו הארי פוטר מהמחשב, חלק ראו סרט או סדרה בנטפליקס, חלק שיחקו אונליין בטלפון עם החבר שלהם שבארץ. אפילו ליה החליטה להישאר כאן במקום לצאת עם הוריה לאכול משהו בחוץ, כך יצא שאני ואפרת יצאנו ממתחם הריזורט רגלית אל המסעדה הסמוכה בשם Phen Thai, אכלנו אוכל מקומי משובח שם על שפת הים, התיישבנו על ביתן בנוי במבוק עם כיסאות ושולחנות מבמבוק, מקום מגניב כזה, שקט, רומנטי. הזמנו את כל המאכלים שאנו אוהבים פה במדינה, סלט פאפאיה, מרק קוקוס, פאדתאי, שייקים מנגו ובננה, בקיצר, הלכנו על הישן הטוב והמוכר, אכלנו ודיברנו על העסק שאותו אנו מנהלים, רעיונות שצצו לי לאחרונה לגביו, איך לשדרג, איך להמשיך… בסיום הארוחה הזמנו גם מנות לילדים ולקחנו כ-Take Away, אפילו קנינו קצת שטויות בסופר הסמוך, כדי שיהיה לבנות למחר כשיהיו כאן לבד כשאנו מטיילים בחוץ. סגרנו את היום עם סיום הסרטים של הילדים. כרגיל, עייפים ומאוד מרוצים.
— 20/04/2023 , יום חמישי —
את היום הזה פתחנו בסערה, טוב, אולי קצת הגזמתי, אבל על הבוקר כבר יצאנו ועשינו משהו, מבלי לבזבז זמן ולקחת את החיים לאט, כבר ב-8:30 בבוקר היינו על הרכב, נוסעים לכיוון יעד הטיול שלנו להיום. היינו ברכב, אני, אפרת, עידו וליה. יובל ודניאל (כרגיל) לא רצו להצטרף אלינו. ארוחת הבוקר שלנו הייתה שוקו מקרטון בלבד שקניתי באחד הדוכנים, אני גם את זה לא קיבלתי. לפחות ליד, עברנו בגשר חביבי המשקיף על נהר ובו סירות דייג רבות
בסביבות השעה 9:00 בבוקר הגענו אל יעדינו – חניון הרכבים והכניסה אל מערת Phraya Nakhon, הגענו מבין הראשונים למקום, החנינו את הרכב בחניון המקורה (עוד היו שם מקומות), בדוכן הכרטיסים רכשנו כרטיסי כניסה למערה, 200 בהאט למבוגר, 100 לילד, – למקומיים זה בערך עשירית מזה. אנחנו כבר הבאנו איתנו מנשא עליו העמסנו את ליה ועוד 2 בקבוקי מים גדולים, הכל הועמס על הגב שלי והיינו בערך כבר מוכנים לצאת למלחמה עם קרם הגנה וכובעים – טרק בן 3 שעות בסה"כ של הליכה בעליות ומורדות. אבל מה ? הבחורה שבדלפק הכרטיסים הציעה לנו אופציה שלא ידעתי על קיומה – ניתן לקחת סירה שתביא אותנו אל קרבת המערה דרך הים… מממ… מעניין, בחרנו ללכת בדרך הים, בעיקר כי עידו היה עצבני על כך שאותו לקחנו לטרק ואת אחיותיו השארנו בחדר לישון. סבבה, עוד 400 בהאט התעופפו להם. סיימנו עם הבירוקרטיה והתחלנו ללכת לכיוון הים
זה היה זמן השפל בים, כך שהיינו צריכים ללכת לא מעט עד שהגענו אל קו המים, נאמר לנו בדוכן הכרטיסים כי עלינו להגיע לחוף ולחפש את סירה מספר 2. טוב, הלכנו והלכנו והלכנו…
מצאנו את הסירה שלנו, הפעם יש לנו משיטה ולא משיט, סבבה, נכנסנו אל המים, עד גובה הברכיים בערך, ומשם קפצנו אל הסירה
השייט היה מאוד קצר, בסה"כ לקח לנו להגיע אל החוף ממנו הולכים למערה כ-5 דקות של שייט. ירדנו בחוף – Laem Sala Beach, ובו הפארק הלאומי Khao Sam Rai Yot, עזבנו את מתחם החוף, נכנסים פנימה יותר לכיוון ההרים המיוערים, ההליכה עברה תחילה במישור, בדרך יפה ומוצלת
כעבור כ-200 מטרים של הליכה נינוחה, הגענו אל המדרגות. מכאן ועד פתח המערה זה בעיקר עליות (וטיפה ירידות), ליד המדרגות החברים תלו שלטים עוד כמה מטרים עד שנגיע למערה, וזה היה כמו טבלת יאוש כזו, כל 50 מטרים, הציבו שלט קטן בצד, התחלנו מ-430 מטרים, אח"כ 380 וכו', זה נראה פשוט, אבל לא כשכל ה-50 מטרים הללו הם בעליה פראית במדרגות, התנשפנו כמו כלבים לאחר ריצה בנגב, בחודש אוגוסט. הזעתי המון שם בעליה, העליה לא הייתה שונה כל כך מהעליות של הטרק בנפאל לדוגמא (בנפאל קשה יותר), אבל החום והלחות נתנו את אותותיהם. בסביבות השלט של ה-280 מטרים, עשינו הפסקה קלה בנקודת תצפית, אין אפילו תמונה אחת מהמקום, זה מראה כמה הנוף המרשים הזה היה תחת ראות מאוד לקויה (אובך). בין לבין פגשנו גם משפחות של מטיילים תאילנדים חמודים, כולם חייכנים, כולם מתלהבים מליה שעל המנשא גב. שם בנקודת התצפית נתנו לילדים לנשנש חטיף אפונה ירוק ובוטנים. זה קצת הרגיע את מפלס התלונות והקושי (לכמה רגעים בלבד), לאחר מאמצים רבים, לא של העליה, אלא של ספיגת התלונות של עידו, הגענו ליעד, הגענו אל מערת Phraya Nakhon. כך נראית הירידה למערה:
ירדנו למטה שם, המקום מרהיב, ישנם שם נטיפים גדולים ורבים שכיום יבשים, אבל בעבר נוצרו, איך לא, ע"י מים שחילחלו מלמעלה במשך כמה מילוני שנים. כשהגענו לקרקע הבחנו כי חלק מן המערה מקורה באבן גיר, וחלק פתוח לקרני השמש שייכנסו ויאפשרו לצמחים ולעצים לגדול שם. זה היה ג'ונגל בתוך מתחם סגור וזה היה מאוד יפה לראות זאת
נכנסנו פנימה יותר אל תוך המערה, השביל הוביל לתוך גומחה צרה וחשוכה מעט, וכשעוברים אותה, מגיעים לאולם טבעי גדול יותר שגם כאן ההתפעלות הייתה רבה, מה זה רבה? לדעתי זוהי המערה היפה ביותר שהייתי בה. איפה היא ואיפה מערת אבשלום (נטיפים) שליד בית שמש… עמדתי למשך כמה דקות ונפעמתי ממה שראיתי, הילדים ישר רצו מסביב מתלהבים כאילו היו…מממ… ילדים, אני חושב שכאן זוהי דוגמא קלאסית למשפט הנדוש: "תמונה אחת שווה אלף מילים":
אז כן, עינכם הרואות, במרכז המערה, באמצע שום מקום, בנו התאילנדים (בהוראת המלך ראמה ה… לא יודע כמה) מקדש קטן וחביב שמוסיף כל כך הרבה למקום ולתפאורה, מכיוון שהמקום אינו כל כך נגיש, זה גורם יותר להתפעל – איך בנו את המקדש הזה כאן? לא היו פה הרבה תיירים (ניתן לראות גם בתמונה), וקשה לי להאמין שמקום שדורש עליה של כ-500 מטרים כלפי מעלה יכול להיות המוני. עידו פתאום קיבל מצב רוח טוב, הוא וליה שיחקו שם מחבואים ובכלל התנהגו סוף סוף כאח ואחות ללא חלק המריבות שלהם
התיישבנו שם וצפינו מסביבנו, אני החלטתי לעשות עוד סיבוב נוסף במערה הענקית הזו, כשעומדים שם למטה מגכחים כמה קטנים אנחנו מול הטבע (עד כמה נדוש שזה נשמע), עליתי למעין גבעה קטנה ממנה ניתן לצפות על המקדש מזווית אחרת ומלמעלה (ברקע, בקטן ניתן לראות את אפרת והילדים):
בשלב מסויים החלטנו כבר להתקפל, שזה אומר לעשות את כל הדרך בחזרה, רק לכיוון ההפוך, והפעם ישנם המון ירידות ומעט עליות. לא קל לרדת במדרגות כשליה על הגב, זה מעמיס מאוד על הברכיים. בסופו של דבר הגענו אל המישור בסיום המדרגות ומכאן היה עלינו ללכת בקו ישר עד החוף
לפני שהגענו לחוף עצרנו לשירותים, שם פגשנו במשפחה ישראלית שבדיוק מתחילה את הדרך למעלה. משפחה עם 3 ילדים קטנים, פחות או יותר בגילאים של הילדים שלנו, אפרת ישר ניגשה לעסק והציעה להפגיש את הילדים היום בערב, אבל המשפחה ישנה בהוא הין שזה במרחק של שעה נסיעה מאיתנו… בכל מקרה, זו הייתה שיחה חפוזה כזו, הם גרים במלבורן – אוסטרליה , הבעל עושה רילוקיישן שם מטעם אלביט, ישר שאלנו אם הוא מכיר את אחי – אהוד (גם מלבורן, גם אלביט), אבל לא… כנראה שיש שם יותר מידי ישראלים, בכל מקרה, הם כאן באו לחופשה בין ישראל (פסח) לאוסטרליה, נפרדנו מהם לשלום כעבור כמה דקות. על החוף היינו צריכים להמתין כ-10 דקות לערך, עד שיבואו ויחזירו אותנו עם הסירה למקום ממנו יצאנו, בינתיים העמסתי את ליה על נדנה שעל החוף ונידנדתי אותה להנאתה, ראתה מטיילת מקומית כי טוב והחליטה גם היא להתנדנד לצד ליה
עלינו שוב על הסירה וחזרנו בחזרה על חניון הרכבים, תם ונשלם הטיול אל מערת Phraya Nakhon המרהיבה
היה חם, היינו תשושים, והחלטנו לעצור באחד מהדוכנים שם כדי לקנות קוקוס קר בשבילי (שאח"כ פתחו לי אותו לאכול את הבשר הטעים), ו-Smoothies פירות, תות לליה ולעידו ובננה לאפרת, זה היה מרווה וכל כך הכרחי, אפילו החולצה שלי הספיקה מעט להתייבש. עזבנו את המקום וחזרנו בחזרה אל החדרים שלנו ב-Blue Beach Resort , בינתיים הבנות כבר התעוררו והחלו לעשות משהו עם עצמן. בזמן שאפרת ישבה עם דניאל על הלימודים שלה, אני שלפתי את השקית האדומה של הכביסה, הוצאתי את כל הבגדים המלוכלכים והתחלתי להרביץ כביסה ידנית כמו הימים הטובים. לאחר מכן היו לי עוד כמה שיחות והתכתבויות הקשורים לעבודה וסוף סוף התפניתי ללכת לבריכה עם עידו, רק אני והוא.
מים חמימים אבל קצת מלוכלכים, הייתי אומר שלא ניקו את הבריכה היום והיו בה כל מיני עלים ופרחים שנשרו מהעצים שמסביב, לקחנו אני ועידו את הרשת והתחלנו לנקות את הבריכה כאילו אנחנו עובדי המקום… העברנו יופי של זמן איכות ביחד שם במים, עידו שאל אותי כל מיני שאלות על העבר שלי ואני על העתיד שלו. בסביבות השעה 17:30 יצאנו מהמים. התקלחנו והתארגנו עם כל המשפחה לצאת החוצה לאכול ארוחת ערב. הפעם החלטנו לגוון וללכת על משהו אחר, המסעדה שהומלצה בגוגל הייתה סגורה, אנחנו בסוף מצאנו את עצמינו במסעדת Arjuma Beach, לא רעה, אך אהבתי יותר את זו של אתמול, כולנו היינו עצבניים, מאז הבוקר לא אכלנו דבר, בסופו של דבר הפיצה הגיעה, כך גם הפסטות והאוכל התאילנדי שלי ושל אפרת, הקיבה נרגעה וכך גם אנחנו. חזרנו הביתה לעוד קצת זמן מסכים וקצת עבודה, מפה הדרך ללינה טובה מאוד קצרה.
— 21/04/2023 , יום שישי —
אנחנו כבר מתחילים להרגיש את הסוף של תאילנד, גם היום נסענו עוד יותר צפונה והתקרבנו אל בנגקוק, זהו, אנחנו כבר הגענו לפאתי בנגקוק הדרומיים, באיזור שנקרא: Samut Songkhram, קרוב לשוק הצף. גם היום נכנסנו למערה יפה, כאשר נסענו בדרך לכאן.
התעוררתי היום מוקדם, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, סידרתי לעצמנו (דרך בוקינג) מקום לינה ללילה הראשון שלנו בלאוס – יעדינו הבא אליו נגיע ביום שני הקרוב, אח"כ גם חטפתי שוק כי באתר זימון התורים של משרד הפנים – אין מקומות פנויים כדי לחדש דרכון (שלי הולך להסתיים לקראת סוף 2024…). אפרת התעוררה, כך גם עידו, בסביבות השעה 8:30 הערנו גם את הבנות, הגיע הזמן לזוז. יש לנו יום ארוך היום (כמו כמעט כל יום למעשה כאן במסע). התארגנו, ארזנו את תיקינו, העמסנו לאוטו ועשינו צ'ק-אאוט. תודה רבה Blue Beach Resort, היה לנו נחמד כאן. כעבור כמה דקות נסיעה הגענו אל סניף 7/11, לא אכלנו ארוחת בוקר כי ישר יצאנו לדרך, אז עצרנו לקנות משהו לילדים, לצערינו לא היו הרבה דברים שהילדים בד"כ רוצים, אז קניתי מה שיש והמשכנו לנסוע, בידיעה שבעוד כ-20 דקות נגיע לסניף אחר של רשת חנויות הנוחות הזו, זה היה היעד הראשון שלנו, כן, זוהי הפעם הראשונה בטיול כאן בתאילנד שאני מכניס לגוגל מפות סניף של 7/11 כיעד, וזה למה ? לא בגלל הסניף אלא בגלל הכספומט שנמצא בסמיכות לסניף – היינו צריכים כבר להוציא כסף (לאחר שרכשנו במזומן את המחשב הנייד שלנו לפני כמה ימים), אוקיי, אז הגענו אל המקום, הדרך לשם הייתה יפייפיה, עברה בין כפרים ציוריים ושקטים, הרבה מאוד טבע וגידולים חקלאיים ראינו בדרך, שם בכספומט הוצאתי מזומנים (למרות שבעוד ימיים אנחנו עוזבים את המדינה, אך נחזור אליה בהמשך), ואח"כ אפרת ואני עשינו השלמות של קניות לארוחת הבוקר לכולנו, אני נישנשתי את הלחמניה עם המילוי הירוק, שוקו Ovaltine ואת פרי הג'ק פרוט.
המשכנו בנסיעה צפונה, בדרך חלפנו על פני העיירה הואה הין, בה עצרנו לכמה לילות בדרך דרומה (לפוקט) לפני כ-3 שבועות, כעבור כשעה נסיעה לערך הגענו אל העיר – Phetchaburi ומשם אל יעדנו הבא: Tham Khao Luang, שהיא מערת נטיפים ובה פסלי בודהא רבים. עצרנו בחניון, לקח לנו קצת זמן, אבל בסופו של דבר הצלחנו לשכנע את הילדים לצאת מהאוטו ולהצטרף אלינו, נכנסנו לקנות כרטיסי כניסה בתוך חדר ממוזג, זה היה כל כך נדרש, בחוץ החום היה כבד מאוד. העלות הייתה מגוכחת: 50 בהאט לכולנו. היינו צריכים לטפס מעט במדרגות עד שהגענו אל פתח המערה
כבר בכניסה, לאחר הירידה במדרגות, הבחנו בשורת פסלי בודהא יושבים, ומלפניהם קערת פלסטיק ובה חתיכות רדידי זהב עטופים בנייר, המאמינים מגיעים ומוציאים את רדיד הזהב מהעטיפה ומדביקים אותם על הפסלים, זה למעשה היה שידור חוזר להדבקות הזהב שעשינו במקדש Wat Muang לפני כחודש.
המשכנו הלאה אל תוך פנים המערה, הגענו מיד אל אולם גדול מאוד, גם כאן במערה זו, כמו במערה בה ביקרנו אתמול, ישנו פתח למעלה משם חודרים קרני השמש, פסליי בודהא רבים קיימים שם, אליהם אנשים מגיעים ומתפללים לבריאות, אושר וחיים טובים. רציתי לרשום כי עידו וליה החלו לרקוד שם ביחד על רצפת המערה, אבל האמת היא שכשרציתי לצלם אותם, הם החלו לדחוף אחד את השניה כדי להיות לבד בפריים, זה בסוף מה שיצא:
לאחר שקצת נרגענו מההתלהבות מהמקום, נכנסנו עוד קצת פנימה אל פנים המערה
קבוצה של מקומיים התלהבו מ-ליה, אנחנו קצת נחנו שם בין פסלי הבודהא והנטיפים
בסה"כ זה היה יופי של סיור במערה, אחלה של מקום לבוא ולהתרענן מהנסיעה הארוכה, עם דמי כניסה נמוכים, איך אפשר להתלונן ? (אולי ממזג האויר החם), עזבנו את המערה, טיפסנו במדרגות וחזרנו בחזרה לרכב שהמתין לנו בחניון
הנסיעה אל מקום הלינה שלנו להיום, הייתה קלה ונוחה, בסה"כ 50 דקות הפרידו בין מערת Khao Luang לבין הכפר הפסטורלי בו ישנו, כשירדנו מהכביש הראשי אל הדרכים הצדדיות, ראינו את המראות המוכרים של תאילנד הכפרית, תאילנד הפשוטה, עם דקלי קוקוס, מטעי בננות, שדות אורז, בעלי חיים מסתובבים ללא השגחה, מידיי פעם כמה בתים לבנים צצים להם, נסיעה על כבישים צרים במהירות שלא עולה על 60 קמ"ש, כבישים שעוברים לעיתים מעל תעלות מים בצבע חום – זוהי תאילנד עם רכב שכור, זוהי תאילנד שאני אזכור אותה במסע הזה. הגענו אל הגסט האוס שלנו שנקרא בתאילנדית: เรือนไม้ชายคลอง , אינני יודע מה השם האנגלי. מקום יפה עם חדרים הבנויים מעץ, בקטע הזה, מזכירים קצת צימרים בצפון הארץ. הבחורה שעובדת במקום אמרה לי, כי חלק מאיתנו ילך לחדר אחד עם הבחורה השניה, וחלק אחר ילך איתה, הבנתי ממנה כי 2 החדרים אינם צמודים זה לזה, אפילו לא קרובים, שאלתי אותה לפשר העניין, והיא הראתה מספיק אכפתיות ושינתה את המסלול, בסופו של דבר קיבלנו 2 חדרים לא צמודים, אבל יחסית קרובים (אם כי זהו המרחק הגדול ביותר שישנו מהילדים מאז תחילת המסע), החדר שלנו – ההורים נראה סבבה, יחסית גדול, עם מיטה זוגית יחסית רחבה שיכולה להכיל גם את ליה באמצע, הכניסה אליו חמודה , עם גשרון קטן מעל תעלת מים
והחדר של הילדים ? או, זו כבר אופרה אחרת, עם הצגת החדר של הילדים הגיעה ההפתעה – הילדים הולכים לישון היום על סירה שהוסבה לחדרי מלון. לאחר כל הקריזות שהם חטפו אחד על השני במהלך הנסיעה, סוף סוף היה נחמד לראות אותם גם מחייכים וצוחקים ביחד על סירת המלון שלהם
נחנו מעט בחדרים, הילדים בשלהם (לקחו איתם גם את ליה) ואנחנו בשלנו, ישבנו על המיטה והתחלנו לדבר ולהיזכר בכל מיני רגעים והיילייטים מהטיול הזה בתאילנד, עוד מעט עוזבים, אז אנו מרשים לעצמינו כבר להתחיל ולסכם את החודש ושבוע הזה שלנו כאן. בסביבות השעה 16:00 יצאנו אל יעדינו השני של היום, המקום הכפרי והיפה הזה, מלא תעלות המים, הוא לא רק יעד לישון בו, אלא מקום לצאת אל אטרקציה נוספת כאן באיזור, השוק הצף של Amphawa, הגענו אל מתחם השוק, החנינו את הרכב בחניון מוסדר (40 בהאט), הבחורה שעובדת שם הייתה כל כך נחמדה, כל כך התלהבה מהילדים שלנו עד שהחליטה להביא לנו בוחטות של ליצ'י בידיים, מרוב שהיינו מפוצצים מליצ'י, אמרתי לאפרת בואי נתחפף מכאן לפני שהיא תביא לנו עוד. וזה עוד היה לאחר שגם עובדי הגסט האוס שלנו הביאו לנו ליצ'י קטנים שקטפו מהעץ שלהם ליד חדרינו. עלינו על הגשר שחוצה את הנהר עליו מתקיים השוק, הרבה חנויות היו סגורות, כנראה הם פותחים רק בשעות הבוקר, אבל בצד האחר, הכל היה פתוח, הכל היה תוסס ולשם הגענו. הסתובבנו בין החנויות, בשלב מסויים הרעב גבר על כל דבר אצלינו אז נכנסנו לאחת מהמסעות וטרפנו את האוכל, אוכל תאילנדי כמובן, היה טעים לאללה, וסלט הפאפאיה זכור לי כאחד החריפים שאכלתי כאן. הזמנו המון מנות וכשהגיע החשבון היינו קצת מופתעים – 527 בהאט, זה הכל ? מסתבר שכן. המשכנו להסתובב, בחורצי'ק מבוגר על סירה ניסה למשוך את תשומת ליבי, והציע לנו סיור בסירה שלו תמורת 300 בהאט לשעה, בזמן ששאר מכריו הציעו את אותו הדיל, רק ב-500 בהאט. יאללה, לקחנו את הדיל המפתה הזה.
עם הנסיעה הבנו גם למה המחיר הזול, קודם כל הוא היה ממש בקצה השוק – מקום שבו לא הרבה תיירים מגיעים, הוא מקבל את הפירורים של הפירורים, דבר נוסף הסירה שלו לא הכי הכי, היא ישנה, מתפוררת, המנוע שלה חלש יותר משל האחרים, כששטנו, כולם עקפו אותנו בסיבוב… אבל הבן אדם היה איש פשוט, מעט נכה ודי ריחמנו עליו, החלטתי שממני הוא יקבל את המחיר המלא, כפי שמשלמים לכל השאר. השייט תחילה עבר במתחם השוק, אח"כ יצאנו מעט החוצה והבחנו בחיים של המקומיים מעל המים, התעלה הייתה מספיק צרה כדי שנוכל לראות אפילו את הטלביזיה שלהם בסלון, לאחר כ-15 דקות של שייט, הבחנו במקדש מרשים על הגדה השמאלית
ההתחלה של השייט היתה מהנה לכולנו, כאשר הגענו אל הנהר הרחב יותר, הבחנו גם בדייגים על סירות מנסים את מזלם בלתפוס דגים
בשלב מסויים כבר לילדים נמאס לשבת על ספספלי העץ הקשיחים, הפכו להיות מפונקים… לקראת סוף השייט, הבחנו בפסל ענק של נזיר תאילנדי
ושאר מקדשים בשעת השקיעה
סיימנו עם השייט, שילמתי לבחורצ'יק החביב שמאוד הודה לנו על הטיפ הרחב. אפרת קנתה חולצה באחד הדוכנים ואח"כ גם הוספנו כל מיני חטיפים ומתוקים לילדים שלא הפסיקו לשגע אותנו, זה נראה היה לי שכל דקה שאנחנו בשוק אני מאבד עוד ועוד מזומנים מהכיס. אין פלא שרציתי להתחפף משם כמה שיותר מהר
באחת ההמתנות שלנו לאפרת שרצתה לקנות smoothi תפוזים, תיירת צעירה מסין התלהבה מליה ורצה להצטלם איתה, ליה הפעם הסכימה לשתף פעולה
יאללה, לאחר עוד פנקייקים, קוביה הונגרית נוספת וזבל ממותק בתוך שפופרת, נכנסנו לרכב ולעובדת המתוקה שם הציעה לנו להישאר ולראות גחליליות ב-19:00 (השעה כעת הייתה 18:30), אנחנו כבר וויתרנו, הודינו לה מאוד על השירות והאדיבות הרבה, ונסענו בדרך חזרה אל הגסט האוס שלנו, כ-10 דקות נסיעה בסה"כ בנופי הכפר של תאילנד, מאוד מאוד אהבתי את הדרך הביתה. כאן בחדרים שלנו, ילדים קצת צפו בסרטים בטלפונים שלהם, מיד אח"כ בסביבות השעה 21:00 סגרנו להם את הבסטה ולקחנו אותם לישון בתוך הסירה. מחר זהו יום חשוב, יומינו הלפני אחרון בתאילנד, מחר אנחנו מגיעים לבנגקוק, מחזירים את הרכב ובלילה אמורים לפגוש את אמא שלי אשר מגיעה מאוסטרליה. כן, יום מעניין הולך להיות מחר