— 10/02/2023 , יום שישי —
הגענו היום למקום חדש – סיגיריה, עיירה קטנה עם אטרקציה ענקית במרכז האי סרי לנקה. בינתיים האינטנסיביות של המסע הזה כאן במדינה היא בהילוך גבוה. הרבה יותר ממה שהיה לנו בהודו, שם הזמן פחות דחק בנו ובכל פעם שרצינו להיתקע, היינו עושים זאת. בסרי לנקה יש לנו 30 ימים בויזה והמון דברים להספיק לראות, על כן יוצא שאנחנו זזים ונעים פה כל הזמן, זה גם מייקר מאוד את הטיול. אני מאמין שבעוד כמה ימים נוכל קצת יותר "לנוח" ולהישאר במקום אחד מעל ל-3 ימים. אבל לא פה, פה אנחנו עדיין בהילוך גבוה.
שוב פעם התעוררתי מוקדם מידיי, לא הייתה לי שינה טובה וזה השפיע לי על כאבי הראש שלכו והתחזקו עם הזמן במהלך היום, ירדתי עם עידו למטה, הלכנו כ-5 דקות למרכז העיר, שם משכתי 80K (המקסימום שיכולתי) בשתי פעימות (160K), סה"כ 1,550 ש"ח. זה אמור להספיק לנו לימים הקרובים. נכנסנו לסופר וביצענו השלמות של חלב, עגבניות ומשחת שיניים, בדרך חזרה הביתה עצרנו באותו דוכן שאנו מזמינים בו כל יום פארותות עם חביתה, כך זה היה גם הפעם – מנה מצויינת שלעולם לא מאכזבת. בחדרים הכנו לעצמינו ארוחת בוקר רגילה עם ירקות חתוכים ופארותות. סיימנו עם זה וניגשנו לעבודה, עליי היה למצוא מונית שתיקח אותנו ליעדינו הבא – העיר דאמבולה.
לא היה פשוט, ניסיתי תחילה להשתמש ב-PickMe, ענה לי מיד בחורצ'יק שהציג לי מחיר מטורף של 22K, אמרתי לו שבאפליקציה זה כמעט חצי ממה שהוא מבקש, כמובן שזה לא עזר, מנסה להסביר לי על למה המחירים כל כך גבוהים, לא כל כך עניין אותי, ביקשתי שיבטל את הנסיעה, הוא לא הסכים ורצה שאי אבטל את הנסיעה, בעקבות ההיסטוריה שלי עם ביטולים עמדתי על כך שהוא זה שלא מוכן למחיר שהאפליקציה רשמה, אז הוא זה שצריך לבטל (ואם ישנן לכך תוצאות – שישא אותן), לא עזר, כל עוד העסקה הזו אינה מבוטלת אני לא יכול להמשיך ולחפש נהג אחר… בסוף אני יזמתי את הביטול ורשמתי בסיבה כי הנהג ביקש ממני לבטל. יצאתי מזה בשלום. ניסיתי אח"כ שוב פעם לחפש נהג אחר ולא הצלחתי, האפליקציה משום מה הפסיקה למצוא לי נהגים (אך כן חיפשה). טוב נמאס לי והתקשרתי לנהג שלקח אותנו ליום הטיול של אתמול, סגרנו על מחיר של 18K והוא הגיע כעבור חצי שעה אל מול המלון שלנו. בינתיים בזמן הזה עשינו צ'ק אאוט והורדנו את התיקים.
מנהל המלון נתן לי פה עצת זהב, אולי העצה הטובה ביותר שיקבלנו ממקומי במסע הזה בינתיים, הוא הבין כי אנחנו הולכים לישון בדאמבולה ואח"כ סיגיריה, ושאל, למה לכם ? רוב האטרקציות התיירותיות נמצאות בסביבת סיגיריה, עדיף יהיה לישון בסיגיריה ולצאת לטיול יום בדאמבולה במקום להיפך (המרחק בינהן הינו 25 דקות נסיעה בסה"כ), מעבר לזה, הוא הציע לנו שבדרך אל סיגיריה נעצור במקדשי המערות שבדאמבולה ובכך נסגור את הפינה הזו מבלי אח"כ שוב פעם להגיע לעיירה הזו. רעיון מצויין וטוב מאוד שיצא לנו לשוחח, כשנהגינו הגיע למלון, ולאחר שהעמסנו את התיקים, ביקשתי ממנו לשנות את תוכנית הנסיעה, כמובן שהוא הסכים.
התחלנו את הנסיעה בסביבות השעה 10:00 בבוקר, הדרך הייתה פשוט יפייפיה, נופים שכבר ראינו בעבר בקרלה שבדרום הודו, אך עדיין לא נמאס לנו לצפות בסגנון הזה שוב ושוב ושוב…
עשינו כמה עצירות בדרך, לא בגלל שהיינו צריכים, אלא בגלל שרצינו, היו פשוט נופים מטורפים שלא יכולנו לפספס מתוך הרכב הנוסע
הגענו אל האטרקציה התיירותית שבדאמבולה, המקום אליו כולם מגיעים כשמתאכנסים בעיירה הזו, מערות המקדשים, לאחר שירדנו מהרכב בחניון, ולאחר שהבנות הלכו להתפנות בשירותים, התחלנו בהליכה אל המערות, הליכה שהתחילה, איך לא, בדוכן מכירת הכרטיסים, שילמנו 2,000 רופי לשני מבוגרים (ילדים לא משלמים) והתחלנו בטיפוס, עליה תלולה בגרמי מדרגות, לקח לנו בערך 10 דקות לטפס אל פתחי המערות, הנופים הנשקפים מהמקום היו וואו אחד גדול, שם למעלה איפסנו את נעלינו (מקום קדוש, בכל זאת), ביחד איתנו נכנסו קבוצות מטיילים נוספים (בעיקר רוסים וצרפתיים), הילדים היו עצבניים מעט, היה להם חם והעלייה לא הייתה קלה, מתחם המקדשים במערות החל לפני כ-700 שנים בבנייתו, מדובר בסה"כ על 5 מערות החצובות בסלע אשר בתוכם הכניסו מגוון גדול של פסלים, ציורים וציורי קיר ותקרה מרשימים. מבחוץ המקום אינו נראה מרשים במיוחד
אך מבפנים ניתן לראות את הפאר וההדר עליהם כולם מדברים, הפסלים של בודהא בעיקר גדולים ומרשימים, גם ציורי התקרה מהפנטים
נכנסנו לעוד מערה ועוד מערה, בפנים היה קריר ונעים יותר מאשר בחוץ, לילדים כבר די נגמרה הסבלנות מלראות פסלים דוממים וגם לצערינו לא היה שם יותר מידיי הסברים על המקום, כך שקשה היה לנו לעורר את תשומת ליבם של הקטנים (אם רק היה פה KFC…)
סיימנו את הסיור, אספנו את הנעליים שלנו ממתחם האחסנה, הבחורצ'יק המקומי כמובן שלא פיספס את ההזדמנות להרוויח עלינו קצת רופי על עבודתו, שילמתי לו 100 רופי מקומי והתפנתי להתרשם מהנופים של האיזור
ירדנו למטה, אפרת שוחחה מעט עם כמה מטיילות ישראליות מבוגרות, אני התלבטתי האם לקנות לליה חולצה מאחד הרוכלים שהתמקמו במדרגות המובילות למקדש, לא שבאמת היינו צריכים, פשוט קצת ריחמתי על הבן אדם. בסוף ליה הכריעה את כף – לא הייתה מעוניינת בשום חולצה. שם למטה בחניון הרכבים התלבטנו כולנו האם אנחנו רוצים לקנות מיצים טבעיים לילדים במחירים מופקעים, נתנו את ההחלטה לילדים והסברנו להם את העניין והשיקול הכלכלי, הם החליטו לוותר ולחפש מיצים במקום אחר. עלינו על המונית – ואן והמשכנו עוד כחצי שעה נסיעה אל עבר יעדינו האחרון להיום – סיגיריה. שם במקום כיוונתי את הנהג שלנו אל עבר גסט האוס ששמתי עליו עין דרך גוגל מפות. הגענו למקום אבל איפה הגסט האוס ? לא קיים והמקומיים גם לא שמעו עליו (ולא ראינו שלטים שלו), טוב נו, שאלתי את אותה בחורה שעצרנו לתישאול על המקום, האם יש לה חדרים פנויים, היא אמרה שכן, זהו הום סטיי בו החדרים נמצאים בתוך הבית של המשפחה, החדרים יחסית בסיסיים, המתחם של הבית עצמו נראה יפה והאנשים חברותיים, לגביי המחיר ? הכי זול שישנו בו בינתיים: 6,000 רופי לשני החדרים, שזה פחות מחצי ממה ששילמנו אתמול בלילה.
המשפחה הכינה לנו משהו קטן לאכול (לא אכלנו מהבוקר) ולשתות תה עם (אבקת) חלב, זה קצת הרגיע את הרעב הגובר של קיבתנו, אני פרשתי לישון, כאבי הראש שלי היו כבר בלתי נסבלים, נרדמתי מיד לאיזה שעה – שעה וחצי. קמתי כמו בן אדם חדש. בזמן הזה אפרת ישבה עם הילדים על הלימודים שלהם. כשהתעוררתי, לקחתי איתי את ליה ויצאנו לעשות סיבוב קצר ברחוב של ההום סטיי בו לנו, מצאנו מסעדה חמודה שנראית עוד בתהליכי הקמה, מכיוון שבעלת המקום בו אנו ישנים מכינה לנו ארוחת ערב, החלטנו אני וליה ללכת רק על מיצים טבעיים, גם כאן המחירים גבוהים יותר מאשר בקנדי, זה כנראה המחירים באיזור זה של המדינה, הזמנו מיץ מנגו ומיץ אננס לליה ולי, ליה התלהבה בינתיים מכסא הנדנדה שליד השולחן
לפני שעזבנו, פתאום הבחנתי בטוקטוק מחנה בכניסה למסעדה וממנו יצאו שני תיירים לבנבנים, מה זה ? אפשרי לשכור כאן טוקטוקים ? מסתבר שכן, הזוג הצרפתי עימם שוחחתי שוכרים את הטוקטוק שלהם מהעיר הצמודה לשדה התעופה, כך שאת כל הטיול שלהם במדינה הם עושים עם כלי הרכב הזה, נראה מגניב לאללה, רק חבל שאנחנו לא יכולים לעשות את זה (משפחה גדולה מידיי בשביל זה), עזבנו את המסעדה עם ג'ריקן של 5 ליטרים מים, הגענו בחזרה להום סטיי שלנו (שאפילו אינו מופיע בגוגל מפות), האוכל היה כבר מוכן, הכינו לנו אורז עם רטבי קארי – לא חריפים לבקשתינו וצמחוני. היה טעים מאוד , אבל גם הגזימו שם עם כמויות המלח במנות.
נזכרנו כי היום בדיוק לפני שבוע, ישבנו לנו בין כמה עשרות של מטיילים ישראלים אחרים בבית הלב בווארקלה שרים שירים ומברכים על האוכל, זה נראה לפני כל כך הרבה זמן, ושזה בסה"כ שבוע. מטורף!
לקראת הערב, בין המקלחות, בעלת המקום וביתה שלומדת סטיילינג ואיפור, לקחו את אפרת כפרוייקט, הלבישו ואיפרו אותה כמו כלה, רק חסר לה עכשיו חתן מקומי שיסכים לקחת את ידה
