— 06/03/2023 , יום שני —
היום עשינו סיבוב ראשון בעיר, איזו עיר, חתיכת פאר ובטון עם מרבצים של ריאות ירוקות. כמה ששמענו סיפורים על המקום: מודרניזציה, פאר, הון, הדר, נקיון, עצום, מתוקתק, עתידני… הכל נכון! ובמיוחד לראות זאת בפעם הראשונה אחרי 4.5 חודשים של מסע במדינות עולם שלישי זה חתיכת "וואו" אחד גדול. העיניים שלנו נפערו בענק לא מעט פעמים במהלך היום כשאנחנו צופים בפארק בר קיימא או בקניון מותגים עצום מימדים.
התעוררנו היום מאוחר, הגוף שלנו עדיין רגיל לחיות בשעון סרי לנקה, אני התעוררתי ראשון כרגיל, בשעה 8:00 בבוקר כבר ציחצחתי שיניים, שאר הפלנרים התעוררו כשעתיים אחרי. בזמן הזה טיפלתי בכל מיני נושאים הקשורים לעבודה וכן לכתוב בבלוג. מעבר מהיר על גוגל מפות הביא אותי ואפרת להחליט כי היום (שמתחיל בסביבות הצהריים) יהיה יחסית רגוע (כן, "יחסית" זו מילה די… ממממ… יחסית). אז התארגנו ליציאה ושמנו פעמינו לכיוון בית הכנסת Maghain Aboth של הקהילה היהודית כאן בעיר מדינה הזו, והבניין שלידו Jacob Ballas Centre שם תתקיים מסיבת פורים, המקום נמצא כ-150 מטרים מהמלון שלנו (כך יצא), נכנסנו פנימה לאחר ששוחחנו מעט עם אחראי האבטחה של המקום (בחור ישראלי צעיר בשם מתן), ניסינו לברר מה הולך להיות כאן היום בערב ועד כמה האירוע מתאים לילדים. אוקיי, החלטנו ללכת על זה, רכשנו כרטיסים און ליין, 105 דולר (סינגפורי) לכולנו. עלינו לקומה השניה של הבניין שם מצאנו סופרמרקט עם מוצרים מישראל, הילדים היו בהתלהבות יתרה, סוף סוף לראות ביסלי, פופקו ושאר החטיפים המוכרים להם:
אנחנו המשכנו הלאה, עצרנו כמה דקות אח"כ במתחם מזון, אף אחד מאיתנו לא אכל משהו מאז אתמול בערב והשעה הייתה כבר שעת צהריים, הזמנו לכולם מנות הכוללות ביצה רכה עם סוגי לחמים וממרח עליהם, אני הזמנתי דים סאם טעים. התענוג הזה עלה לכולנו כ-25 דולר, סיימנו עם זה ועברנו לקינוח, בדוכן אחר ראינו עוגיות סטייל מאקרונים, הזמנו 6 במחיר מבצע (18.80 דולר), אחד לכל אחד שבחר לעצמו את הטעם שלו. יצאנו החוצה, התיישבנו על ספסל וטיפלנו טיפול יסודי במאקרונים הללו
למען האמת, הם היו די מעאפנים, נראים טוב אך טעמם לא היה להיט, החלטנו לקרוא להם: "דרעאקרונים" במקום. בצמוד למקום ירדנו למטה במדרגות הנעות, נכנסנו לתחנת הרכבת התחתית הכחולה של העיר (Downtown Line), שם נסענו כמה תחנות אל יעדינו הראשון להיום, ירדנו בתחנת Bayfront, הרכבת התחתית מצוחצחת להפליא, בדיוק כמו הרחובות של העיר.
מהתחנה נכנסנו הישר אל קניון מותגים עצום מימדים עם מפל בתוכו. בתוך הקניון עבר לו נהר מלאכותי עליו שטים עם גונדולות
אנחנו יצאנו החוצה אל עבר המרפסת והטיילת המשקיפה אל הצד השני של ה-Marina Bay,
בשלב מסויים החל לרדת גשם (ניתן לראות זאת לפי השמיים הקודרים בתמונות), נכנסנו פנימה אל הקניון עם המפל שנמצא בין גוצ'י, דולצ'ה גבנה, DKNY, ושאר המותגים הבינלאומיים
בגלל הגשם שירד בחוץ, החלטנו להישאר עוד בתוך הקניון ולא לצאת החוצה, כבר מבחוץ ראינו במבנה שונה, מרשים מסקרן, כשהתקרבנו לשם נוכחנו לדעת כי מדובר בחנות קונספט של Apple.
למרות שלא הייתה לנו שום כוונה לרכוש משם משהו, החלטנו להיכנס פנימה, לשטוף את העניים, ולתת לילדים (ליובל בעיקר) להתלהב ממה שהם רואים. החברה שם באפל גאונים, איך זה יכול להיות שהם כל כך מצליחים למרות שהמוצרים שלהם נמכרים בעלות גבוהה יותר מהמתחרים ? נכון, יש להם קהל מעריצים שרק משתוקק לרכוש את המוצרים החדשים שלהם בכל שנה, אבל למה ? למה אין את הבאז הזה מסביב לחברות אחרות כמו LG או שיאומי ? הם כבר מזמן לא שוברי שוק (כפי שעשו עם האייפון הראשון), כשנכנסים אל החנות של אפל כאן בסינגפור, מבינים למה. הם לא מוכרים כאן מוצר מסויים, הם מוכרים קונספט, חוויה, החל מהרגע בו דורכים לראשונה בחנות ועד שמסיימים לפתוח את המוצר בבית ומתחילים לעבוד איתו, הכל כאן משדר יוקרה, מוצרים נקיים, בעלי מראה עתידני, כמו המוצרים, כך גם החנות וחווית הקניה, אין את זה במקומות אחרים, אין את זה אצל המתחרות. חנות המוצרים של אפל פה בסינגפור היא למעשה מיקרוקוסמוס של סינגפור עצמה, נקי, מצוחצח ומשדר יוקרה. אחושילינג יוקרה.
החנות הזו תפסה את הילדים שלנו כל כך חזק עד כדי שלא הצלחנו להוציא אותם מהמקום, רק לאחר דקות רבות, הצלחנו לגרד אותם מהמסכים היקרים והתחלנו ללכת לכיוון המלון המפורסם ביותר בסינגפור ואחד המפורסמים בעולם, ה-Marina Bay Sands, לא התכוונו להשתכן שם, מספיק לנו המקום הצנוע שלנו ב-Oxford, רצינו לעלות לקומת הגג, קומה 57 כדי להתרשם מהנופים מלמעלה, אז יש את בריכת האינפיניטי המפורסמת של המקום, העניין הוא שהבריכה פתוחה רק לאורחי המלון, ללא יוצאים מן הכלל. אנחנו הלכנו על האופציה השנייה הכי טובה, האופציה הזולה יותר והיא לעלות לאחת מהמסעדות שם, להזמין משקה בטונות של כסף ולהתלהב בעיקר מהנוף, כך היה, במגדל מספר 2, בקומה ה-57 ישנה את המסעדה Spago, מחירים יקרים (לא יותר מתל אביב), אך הנופים משגעים, מצד אחד ניתן לראות את Gardens by the bay,
ומהצד השני ניתן לראות את ה-Marina Bay ברקע עם בריכת האינפיניטי מקדימה
הזמנו לכולנו כוס מיץ תפוזים ב-7 דולר, צילמנו הרבה והתלהבנו מהנופים, כולנו התחלקנו בכוס המסכנה הזו שהיוותה את כרטיס הכניסה שלנו לחברה הגבוהה, שתינו וירדנו למטה. מלמטה צילמנו את פאר היצירה, את המלון המדובר בו עשירי עולם (בין היתר) באים להשתכן
אנחנו היינו בדרכינו אל ה-Gardens by the bay שלמעשה מדובר בכמה גנים ציבוריים מאוד מטופחים עם איזשהו שטנץ יפה במרכז. במרכז הגנים ממוקם מתחם של עצים הנקראים Supertrees , אלו הם עצים מעשה ידי אדם החיים בר קיימא עם הטבע, העצים שמגיעים לגובה של 50 מטרים מפיקים חשמל מתאים פוטו-וולטנים (photovoltaic), עוזרים לסביבה והסביבה עוזרת להם. מעבר לזה שהם יפים וניתן כמובן ללכת ביניהם מעל טיילת בת כמה עשרות מטרים
רכשנו כרטיסים און ליין עבור מסלול ה-Skywalk בין העצים, לא מסלול ארוך אך שווה בהחלט בעיקר בגלל הנופים
השעה הייתה כבר די מאוחרת, 17:30, ועלינו היה לחזור לחדר שלנו בבית המלון כדי להתחיל להתארגן לקראת מסבית פורים היום, מהגנים המטופחים עשינו את כל הדרך בחזרה למלון, בתחנת הרכבת עצרנו לטעון את הכרטיסים ב-10 דולר לכרטיס, למדנו גם איך לעשות זאת מול המכונות האוטומטיות, הגענו לחדרים, לי הצטברה כבר עבודה, כך שהייתי חייב להתיישב אל מול המחשב ולתת ראבוטה, הילדים בינתיים התקלחו והתארגנו עם תחפושות הפורים שלהם, זה לקח להם נצח לסיים עם המטלה הזו, המסיבה בקהילה היהודית החלה ב-20:30 (לאחר קריאת המגילה), אנחנו יצאנו מהמלון שלנו רק ב-20:45
הגענו אל מסיבת פורים כמה דקות אחרי שיצאנו מהמלון, מסתבר שהמסיבה כבר החלה, הגענו ממש בעיצומה של ההתנפלות על האוכל, האולם בו התקיימה המסיבה היה מפוצץ במשפחות ישראליות ויהודיות שהתקבצו לערב אחד כאן, כבר המגשים התרוקנו מאוכל והאורחים המשיכו להגיע, תפסנו מה שניתן לתפוס כדי להכניס מזון לגוף, כעת זה פחות משנה מה זה היה, נכנסנו למוד של: מיצמצת ? הפסדת! ברקע התנגנו להם שירי חג בקולי קולות, גם שירים אמריקאים הקשורים איכשהו ליהדות ולפורים, לא יודע מה, מסיבה המתאימה לילדים זה לא נראה לנו בכלל, ועל זה יעידו כל ארבעת הצעירים שלנו שלגמרי לא התלהבו מהאירוע. היה רועש, היה בלגאן, הייתה התנפלות, הגענו לשם בין המוני אדם ולא הכרנו איש.
לקראת הסוף, פגשנו סוף סוף במתן – אח של חגית, שגר כאן עם משפחתו (כבר מעל עשור), יצא לנו לדבר ביחד ואפילו לעשות שיחת וואטסאפ משותפת עם חגית וגיא שבארץ, לא שמענו מילה ממה שאמרו עם כל הרעש מהמסיבה, לאחר מכן ירדנו למטה כולנו ביחד והמשכנו לשוחח, בשקט יותר, ברגוע הרבה יותר. קבענו להיפגש מתישהו בהמשך השבוע, החלפנו מספרי טלפון והצטלמנו תמונה משותפת.
חזרנו בחזרה לחדרים, הילדים היו עדיין באקסטזה מהתחפושות ומשלוחי המנות שקיבלו במסיבה, כמות הסוכר שהכניסו לגוף הייתה יכולה להשאיר אותם ערים בערך 5 שעות, אילולא הוריהם שאיימו עליהם כבר ללכת לישון, וכך לילה שני ברציפות כשכולם הולכים לישון אחרי 12 בלילה. חייבים לשבור את העניין הזה.
— 07/03/2023 , יום שלישי —
כמות הפעמים שאמרנו כאן בסינגפור את המילה: "וואו" היא בלתי נתפסת. איזו עיר כיפית זו, איזו עיר עם סטייל, אמרתי היום לאפרת כי אמנם אינני איש של ערים, אבל אם תיאורטית הייתי צריך לגור בעיר, סינגפור היא המקום בו הייתי רוצה לחיות. מקומות הפנאי שיש כאן היא בלתי נתפסת, מקומי שיש לו פנאי, יכול לעשות כאן כל כך הרבה דברים, אנחנו מגיעים מישראל, אז יש לנו מקום להשוואה, אבל כשמשווים נגיד את ת"א לסינגפור, זוהי בדיחה לא מצחיקה עבורינו. הכל פה נקי, הכל פה מסודר ומאורגן לעילא ולעילא, הכל פה עם מלאכת מחשבת, לעיתים כשאני הולך כאן ברחובות אני נוטה לחשוב שאני נמצא באירופה הקלאסית מאשר בדרום מזרח אסיה, אירופה עם מזג אוויר טרופי – זוהי ההגדרה שלי.
את הלילה הזה ארצה לשכוח, היו לי כאבי בטן, מה שגרם לי לשכוח משינה הלילה, ישבתי על הגוגל מפות והתחלתי לארגן מקומות בהם נרצה לטייל, זה לא נגמר, יש כאן כל כך הרבה מה לעשות וכל כך מעט זמן… סיננתי מלא מקומות שלא הייתי מעז לעשות זאת במקומות אחרים בהם ביקרנו והצלחתי איכשהו לארגן רשימה של דברים, המובחרים שבמובחרים.
בסביבות השעה 7:30 בבוקר יצאתי מהחדר להתארגן לארוחת בוקר, אין לנו פה מטבח כמובן, אז ניסיתי למצוא משהו מוכן שנוכל להכניס לפה. עצרתי ב-Starbucks הממוקם ליד המלון שלנו, הזמנתי קפה בטעם קרמל – טעים לאללה בטעם עשיר ומתקתק, התענוג עלה לי 7 דולר (כמו בארץ בערך), אבל זה לא עניין אותי.
המשכתי הלאה ל-7/11 – שם קניתי יוגורטים, בננות, לחמניות מתוקות, סנדביצ'ים ועוד… כשחזרתי לחדרים, הערתי את כולם, הגיעה הזמן להתחיל את היום, למרות שאני כבר כמה שעות טובות עם עיינים פקוחות. יצאנו מהחדרים בסביבות השעה 11:00, הלכנו לכיוון הרכבת התחתית – התחחנה של Dhoby Ghaut, רצינו להגיע עם הקו הסגול אל עבר הכניסה לאי סנטוסה, בכניסה לתחנת הרכבת היה שלט המורה מי זכאי לעלות בחינם ולרכבת ומי לא. ליה פטורה מלשלם
הגענו אל התחנה הסופית שב-Vivo Center – עוד קניון ענק בעיר השופינג הזו, משם עלינו לקומה שלישית כדי לתפוס את ה-Monorail אל האי, מהקומה השלישית כשיוצאים החוצה ניתן לראות בריכה חמודה עם נוף המשקיף על החלק מהעיר
התחבורה הציבורית באי הינה חינם, חכם, הגישה אומרת: קח הסעה בחינם, את הכסף שלך אנחנו נשיג בדרכים אחרות (ויש מספיק דרכים אחרות), האי סנטוסה הוא אי הנופש של תושבי סינגפור והתיירים, כאן באי בנו באופן מלאכותי כמה חופי יפייפים אליהם רצינו להגיע אח"כ, ב-Monorail עצרנו בתחנת ביניים, ירדנו היכן שפארקי השעשועים הענקיים, יש כאן את יוניברסל סטודיו (לשם נגיע ביום הולדת של יובל) ועוד פארקים אחרים
קצת הסתובבנו במקום, חנויות ילדים רבות היו פתוחות לראווה, מצאנו את החנות הלגו שהלהיבה את ליה בעיקר, בחנות עצמה יובל, שראתה לגו של הארי פוטר התלהבה גם היא, בדרך לשם מצאנו גם רובוט מנקה, הילדים שלנו התלהבו וניסו לחסום את דרכו ולנסות לתקשר, הם התפנו מהדרך רק לאחר שהוריהם הזיזו אותם
אנחנו הלכנו היום לאקווריום העצום של העיר, מחירי הכרטיסים כאן זה משהו שעדיין לא הצלחנו להתרגל אליהם (לאחר 4.5 חודשים במדינות עולם שלישי), שילמנו לכל המשפחה 172 דולר סינגפורי עבור התענוג, אבל זה היה בהחלט תענוג. מקום עצום , תת קרקעי שם נחשפנו לראות מינים רבים של בעלי חיים החיים במים, לא רק דגים, גם סוגים שונים של סרטנים, מלפפוני ים, חתולי ים, כוכבי ים, צפרדעים, נחשים, צלופחים, כרישים, דולפינים ועוד הרבה הרבה, ליד המייצגים ישנם גם מסכי טלביזיה גדולים המציגים את הפרטים אותם אנו רואים במים. צילמתי כאן המון תמונות ובאמת קצרה היריעה כאן מלהכיל הכל, באופן אישי התלהבתי מצפרדעים קטנות שעל פניו אינם נראות מרשים יותר משאר בעלי החיים כאן אך הסיפור שלהם מעניין, השבטים הקדומים שבדרום אמריקה היו לוקחים צפרדעים אלו וטובלים את החיצים שלהם בחומרים המופרשים מהם המכילים רעל חזק מאוד, את החיצים היו יורים על יריביהם במטרה לא רק לפגוע אלא גם להרעיל אותם, קראתי על זה בעבר, אך מעולם לא ראיתי את הצפרדעים הללו, עד היום
ראוי לציין גם את המתחם של המדוזות שמציג סוגים שונים של מדוזות תוך הדגמה של אבולוציית ההתפתחות שלהם לאורך ההיסטוריה (ולמדוזות יש היסטוריה רבת שנים)
הלכנו במתחם התת קרקעי הליכה איטית ובאריכות, בשלב מסויים גם עצרנו להרגיש במו ידנו כוכבי ים (ישנו מקום שם בו ניתן לגעת בהם), הגוף שלי כבר החל לראות סימנים של תשישות מוגברת, חוסר השינה בלילה השפיע עליי, מצאתי מקום סוף סוף לשבת רק כשהגענו לאקווריום העצום, שם חיים לראווה הדגים הגדולים באמת, התיישבנו שם כולנו, נחנו מעט וניסינו לתת לגוף שלנו להירגע מהאדרנלין ששטף אותנו
סיימנו את הביקור באקווריום תשושים מעייפות, אבל הסיור שלנו כאן עדיין לא נגמר
למרות העייפות, התיכנון שלנו כעת היה לחזור בחזרה לתחנת ה-Monorail החוצה את האי ולהמשיך לתחנתו הסופית אל חופי הים המלאכותיים שהסינגפורים בנו כאן. מזג האוויר המשיך להיות גשום לפרקים, בתוך האקווריום זה לא מאוד הפריע לנו אך בחוץ זה קצת ביאס, עד שהגענו לחופים, כבר הגשם פסק והיה רק מעונן כשמידיי פעם הצלחנו להבחין בקצת שמיים כחולים מסתתרים מאחורי העננים, בצמוד לתחנת הרכבת האחרונה של ה-Monorail הלכנו אל עבר החוף הצמוד Siloso, מקום יפה מאוד ועוד לחשוב שמדובר על חוף מלאכותי, כל הכבוד להם.
לא שהינו על החוף יותר מידיי, היינו עייפים ורצינו להגיע לחוף נוסף הנחשב יפה יותר, חוף Palawan (אני מניח שעל שם האי הפיליפיני המפורסם), ההליכה לשם הייתה אמורה לקחת כ-10 דקות הליכה, אך לא היה לנו כוח לעשות את ההליכה הזו, אז עלינו אל השאטל החינמי החוצה את החופים, תוך כמה דקות הגענו אל היעד, ואיזה חוף יפה זה
שם השארנו את הילדים שרצו לשחק על החול ואני אפרת ודניאל הלכנו לכיוון האי Palawan המחובר לחוף בגשר תלוי מתנדנד לאללה, משם עלינו למגדל ממנו ניתן לצפות באיזור החופים
התלהבתי לראות על החוף דוכן אוטומטי לקרם שיזוף, זהו עוד אחד מהדברים שאנחנו בארץ כנראה לא יכולים להגיע אליהם (כמו ההרבה דברים נוספים) – אמרתי לאפרת – יש לנו המון מה ללמוד מהסינגפורים
זהו, סיימנו עם החופים וגם עם כל האי סנטוסה להיום, חזרנו בחזרה מלאי חול (ליה בעיקר) על השאטל שלקח אותנו לתחנת ה-Monorail, החלטנו שם שלא לקחת את הרכבת ולעשות את כל הדרך בחזרה בדיוק אותו הדבר, אלא לתפוס אוטובוס (קו 123) אל עבר העיר, לא ידעתי שהאוטובוס כל כך יותר איטי מהרכבת, לקחת לנו בערך 40 דקות נסיעה לעשות את כל הדרך בחזרה עד ההורדה באיזור התחחנה של Dhoby Ghaut ממנה יצאנו היום בבוקר. לפחות ראינו את סינגפור מעל לפני הקרקע שלא רק ממרכז העיר, בנייני התושבים נראו לאפרת כמו ביניינים סובייטים, לא הכי מסכים, אבל סבבה.
חזרנו בהליכה אל החדר שלנו ב-Oxford Hotel, בדרך עצרנו ב-7/11 לקנות לילדים אינסטנט נודלס שהם כל כך רצו (ראו את זה בטיקטוק שלהם), השארנו אותם שם לאכול את הזבל הזה בחדר (יש קומקום חשמלי) ויצאנו אני, אפרת וליה לאכול אנחנו בחוץ, כ-500 מטרים מהמלון שלנו יש את Albert Center שהוא מתחם אוכל עם דוכני רחוב עצום, לצערנו רוב הדוכנים היו כבר סגורים בשעה שהגענו (סביבות 19:30), אך מצאנו כמה דוכנים פתוחים ומהם הזמנו 2 מנות מרק נודלס עם עוף (את החלק של העוף ליה טרפה) ועוד מנה אינדונזית מבוססת אורז שעניינה אותי – היה לא רע בכלל, אני מאוד אוהב אוכל רחוב, בעיקר בדרום מזרח אסיה.
סיימנו עם האוכל, חצינו את הרחוב אל עבר שוק לילה מעניין, שם קנינו כמה פירות למחר בבוקר וקצת הסתובבנו בשוק, יצא לנו לקנות איזה פנקייק חמאת בוטנים ובננה לפני שהעייפות כבר גמרה את שנינו, קצת לפני 21:00 חזרנו לחדרים עייפים וסופר מרוצים.
