— 30/04/2023 , יום ראשון —
קצב האירועים וצבירת החוויות לא נרגע כאן בלאוס, בכל יום אנחנו חווים המון דברים חדשים, סופגים עוד ועוד ועוד, זה נראה שאני שובר שיאים בצילומים בכל יום וכך גם הבחירה של איזו תמונה להעלות לבלוג הופכת לקשה יותר ויותר. גם היום לקחנו סירה ויצאנו לתור את כפרי לאוס המעניינים. זוהי חוויה אנתרופולגית מעניינת שאנו חווים כאן.
היום החל לא טוב, כבר בלילה התעוררנו למשמע רעמים חזקים וגשם שירד בעוצמה על גג חדרינו. יצאנו החוצה אל המרפסת בבוקר וראינו כי השמיים מעוננים וקודרים, הגישו לנו את ארוחת הבוקר בסביבות השעה 8:30, אנחנו אכלנו מהר והזדרזנו לצאת אל טיול היום שלנו על הסירה. לפני היציאה שוחחתי עם בעל המקום כי אנחנו מעוניינים לקצר את זמן השייט היום, היינו אמורים להגיע אל הכפר מואנג נוי שנמצא במרחק שעתיים מכאן, החלטתי כי זהו פרק זמן ארוך מידיי בשבילינו. שינינו את התוכניות. על ספסלי עץ רטובים התיישבנו בסירה, השייט החל, והחל עם תאורה מדהימה על העמק והסביבה, הגשם שירד עשה פלאים והעלים לאובך שמלווה אותנו כבר עוד מתאילנד.
כשהגענו לאותו מקום בו אנו לוקחים את הקיאקים החל טפטוף שמיד הפך להיות גשם חזק. במקום להמשיך, אנחנו נכנסנו אל סירה נוספת, סירה שכנה שלנו עם גג רציני יותר ומושבים נוחים הרבה יותר. בינתיים הילדים שיחקו עם אפרת טאקי כדי להעביר את הזמן
אני מידיי פעם הצצתי החוצה מנסה לבדוק את מצב הגשם והעננות, מצלם מידיי פעם גם כי זה יפה וגם כדי למצוא לי תעסוקה להעביר את הזמן
לאחר כחצי שעה של המתנה, אנחנו המשכנו בדרך…
כעבור כמה דקות שייט בודדות הגענו אל הכפר: Ban Had Sao, שם מתגוררים שבט הקמר, שהוא שבט שמקורו בקמבודיה, הם דוברים שפה שונה מהלאוטית ששאר הכפרים הסמוכים דוברים, כך יצא שהמדריך לימד אותנו מילים חדשות להגיד "שלום" ו"תודה רבה", ירדנו מהסירה ונכנסנו לכפר
כבר בבתים הראשונים אליהם הגענו, הזמנו את עצמינו להיכנס לתוכם ולהתרשם מחיי הפשטות של המקומיים, המדריך שלנו הסתובב איתנו כל הזמן והיה המסביר הלאומי והמתרגם שלנו מול המקומיים, זהו פלוס ענק מאשר להסתובב לבד ולתקשר ב-"שלום" ו"תודה" בלבד.
כאן בכפר הזה הבנו כי המקומיים אוכלים כאן הכל, מבעלי חיים מוכרים כמו תרנגולות, פרות וחזירים, דרך בעלי חיים השוכנים בג'ונגל כמו קופים ועכבישים, ועד גם בעלי חיים מבוייתים – כלבים וחתולים. טירוף! כשהגענו למקבץ של בתים, בדיוק הם סיימו לשחוט חזיר. בחורה מקומית הלכה עם קערה מלאה בדמו של החזיר, אז מסתבר שבחלק זה של העולם משתמשים בדם החזיר גם לבישול, שוב פעם – טירוף!
עם הזמן התקהלו סביבנו ילדים רבים מתוך הכפר כששמעו כי תיירים לבנים הגיעו לבקר אותם, הם סקרנים לא פחות מאיתנו, סבתא ונכדה התינוק צדו את עיני, ולמרות שכבר ראינו הרבה אמהות ותינוקות, אלו זכו להיות מונצחים בבלוג שלנו:
הפעם זכרנו להביא עימנו את ערכת הקסמים, וזה היה זמן טוב להוציא ולהשתמש בה. קיבצנו את כל הילדים מסביב לשולחן, גם המבוגרים הגיעו כדי להתעניין, היש להם כעת דברים אחרים לעשות ? התחלתי עם המופע וכל הפיצ'רים המגניבים בו, הספר, המטבעות, המטפחת, המזלג, הכל, זוהי התוצאה:
לאחר מכן עברנו ליובלי שעשתה להם את מופע הקוביות ההונגריות שלה, היא החלה לפתור להן קובייה של 2 על 2 ואח"כ עברה ל-3 על 3
נפרדנו מהקהל שלנו והמשכנו להסתובב ברחובות הכפר מלאי הבוץ, כמה ילדות קטנות החליטו ללוות אותנו לאורך כל ההליכה
הגענו עד לקצה של הכפר, שם נמצא, איך לא, בית הספר המקומי, אך כמובן שהיום היה סגור – יום ראשון.
לפחות ליה מצאה שם מה לעשות ביחד עם הבנות החמודות שמלוות אותנו בסיבוב. הבנו מהמדריך שלנו כי הילדים לומדים כאן בית ספר יסודי, את התיכון הם מעבירים בכפר שבו אנו ישנים – נונג קיאו (שזה חצי שעה נסיעה על אופנוע), את האוניברסיטה, מי שממשיך, הם לומדים כבר בלואנג פראבנג (כ-3.5 שעות נסיעה), שם הם גרים בדורמיטרי של האוניברסיטה. קשה לי להאמין כי ישנם הרבה שממשיכים אל מעבר לתיכון, בסופו של דבר, זהו כפר עבודה, וזה אומר שצריכים כאן ידיים עובדות, פחות לומדות
חזרנו לכיוון המזח של הכפר, שם המתינה לנו הסירה, בדרך אפרת הרשתה לעצמה להיכנס לבית בכפר, שם ראינו קבוצת גברברים צעירים משחקים קלפים על כסף (בסכומים נמוכים של 1000 קיפ)
חזרנו אל הסירה, ובזמן ששטנו אל הכפר הבא שלנו, הבחנו בקבוצה של ילדים קטנים שטים מהר וחזק לצידינו, יכול להיות שהם מתאמנים לקראת איזושהי תחרות חתירה או משהו כזה, כי זה נראה ונשמע ככה
לא עבר זמן רב עד שהגענו אל הכפר הבא, בסה"כ כמה דקות של שייט נעים, המקום נקרא: Sop Vanh, נכנסנו לכפר, כבר על ההתחלה ראינו מקדש חביב ובו ציורי קיר מזוויעים של התעללויות בבני אדם – חיתוך, ניסור, תלישה, כל הכיף, מאוד הזכיר לנו את הפסלים המזוויעים שראינו במתחם פסל בודהא הענק בתאילנד – וואט מואנג, המדריך הסביר לנו כי זהו למעשה הגיהינום, לשם אנשים לא רוצים להגיע ודואגים גם להראות לנו בצורה די גראפית למה. הילדים הגדולים שלנו התיישבו בתוך מתחם המקדש, כבר די נשברו מללכת בכפרים, החלטנו לתת להם הפסקה ולחבר אותם לטלפונים הניידים שלהם, תוך שהם מרוכזים במשחקים, אנחנו המשכנו להסתובב לבד בכפר, ראינו קבוצה של נשים יושבת במרפסת אחד הבתים, אפרת כהרגלה החלה לשוחח איתן עם נשק יום הדין שלה – ליה, ששברה את הקרח גם כאן.
הבעלים שלהן יצאו בבוקר לעבוד בשדות והן עובדות כאן במשק הבית, גם כאן המדריך שלנו – מר קום, עסק במלאכת התירגום וההסברים. אני מניח שגם כאן בחיי הכפר הפשוטים והכל כך שונים, מתקיימות מריבות שכנים, רכילויות וכל השיט הזה שיש בחברות קטנות. הנשים כיבדו אותנו באורז דביק וחתיכת עוף לליה, העוף לא היה הכי מבושל שבעולם, בסופו של דבר הוא נזרק לכלבים ברחוב. המשכנו ללכת והבחנו בגבר מבוגר שמגלף עם מצ'טה גזע של עץ והופך אותו לקערת קיבול גדולה, זה היה יפה לראות זאת.
עוד כמה דקות של הליכה וחזרנו על עקבותינו ברחוב, חוזרים אל המקדש והילדים שהשארנו מאחור. כשהם היו שקועים בטלפון, לא הזיז להם שנעלמנו להם, גם לא הזיז להם שקבוצה של ילדים מקומיים התקרבו אליהם בניסיון לתקשר ולראות את המשחקים שלהם בטלפונים, החזרנו את הניידים לתיקים ויצאנו מהכפר בחזרה אל הסירה. שם על הסירה השמש החלה לצאת מבעד לעננים, הראות הייתה צלולה והנופים של הג'ונגל פוגשים בנהר וההרים היו סופר סופר מרשימים, לא יכולתי שלא לשלוף את המצלמה ולדפוק את אולי התמונות המרשימות ביותר של יום הטיול הזה:
לאחר עוד נסיעה של כ-20 דקות, הגענו לכפר הבא שלנו, השם שלו אפילו לא מופיע על המפות של גוגל, אבל הוא ממוקם כאן
התמקמנו בבית מסויים בכפר, מסתבר שזהו ביתו של בן דודו של המדריך שלנו (כן עוד בן דוד בכפר אחר), הילדים ראו גורי כלבים ומאוד התלהבו מלשחק איתם
אכלנו שם ארוחת צהריים מקופסאות קלקר שבעל הגסט האוס שלנו הכין לנו, בפנים היה אורז מטוגן עם ביצת עין. ארוחה בסיסית אך עושה את העבודה, סיימנו עם האוכל והמשכנו הלאה, יצאנו מהכפר והגענו שוב פעם לסירה שלנו, הפעם עם חיזוק משמעותי – בן דודו של המדריך שלנו, חמוש ברשת דייג והרבה מוטיבציה להראות לנו גם איך הוא תופס דגים איתה.
שטנו כמה דקות לצד אחת מגדותיו של הנהר, הבחורצ'יק פרס את רשתו על הנהר, התקדמנו אט אט עם הסירה תוך שהוא מניח את הרשת, לאחר מכן התרחקנו מעט עם הסירה ועם מקל במבוק ארוך הדייג החל להצליף במים, עוד חבטה ועוד חבטה, כדי להבריח את הדגים לכיוון הרשת, כדי שייתפסו שם.
לאחר כמה חבטות הגונות, חזרנו עם הסירה אל הרשת והתחלנו להוציא אותה מן המים, מה השלל ? כמה דגים קטנים בודדים נתפסו, החבר'ה שם הוציאו את הדגים מהרשת והכניסו אותם אל תוך שק, כדי שימותו שם בכבוד. חזרנו על התהליך, הפעם בצד אחר של הנהר וקיבלנו עוד כמה דגים קטנים אל תוך השק.
חזרנו לאותו הכפר ממנו יצאנו, אל הבית של הדייג. שם קיבלנו את פנינו נשות הכפר (או יותר נכון – הבית), התלהבו בעיקר מ-ליה.
הגענו עם השלל (כ-12 דגים קטנים) ובעלי הבית החלו בעבודת ההכנה, שם במטבח פשוט הוציאו לדגיגים את הקשקשים, פתחו להם את הבטן והוציאו את הקישקע, זרקו אותם לשמן עמוק וטיגנו להם את הצורה, במקביל המדריך שלנו שאל אותי אם אנחנו מעוניינים לאכול צפרדעים, הוא הראה לנו בקבוק גדול מלא בצפרדעים קטנות חיות.
יאללה, בוא נלך על זה, אמרתי לו, ההוא הוציא 3-4 צפרדעים קטנות הרג אותם על המקום וחתכו גם להם את הבטן והוציאו את הקישקע. את הכל זרקו למחבת עם שמן עמוק
בינתיים הילדים הקטנים שלנו מצאו להם חברים חדשים בבית המשפחה המקומית
האוכל מוכן, התיישבנו על השולחנות, בעל המקום הוציא ג'ריקן של לאו לאו – המשקה האלכוהולי של בני המקום, מזגו לי 2.5 כוסות, וזה היה ממש חזק עבורי. הדגים היו מלוחים מעט ולא רעים והגיע זמן הצפרדע, תחילה לא ידעתי כל כך איך להתמודד איתם אז התחלתי מהבטן ועברתי לרגליים, בעל המקום הראה לי איך עושים את זה נכון – אוכלים הכל בביס מלבד עצמות הרגליים, טוב, שיהיה:
מאוד נהנינו עם המשפחה, את עידו לא ניתן היה לראות, הוא היה כל כך עמוק בתפיסת אפרוחים וליטופם בחלק האחר של מתחם הבית, אנחנו שוחחנו עם המדריך, מנסים להבין כמה שיותר על החיים שלהם כאן בכפר, הזמנו גם 4 פחיות של ספרייט, לא כי באמת היינו צריכים את זה, אלא יותר כדי לתרום למשפחה משהו. בשלב מסויים הודינו למשפחה על האירוח הנפלא והתקפלנו משם בדרכינו אל הנהר, בחזרה לסירה. השמש יצאה שוב מהעננים וזה היה מקום טוב לצלם בו תמונה פאנורמית:
זהו, אנחנו חזרנו בחזרה על הנהר לכיוון הבית שלנו בנונג קיאו, יש לנו עוד עצירה אחת אל הקיאקים. עוד בדרך לשם, ליה נרדמה לי על הרגל, הייתה גמורה מעייפות
כולם עלו על הקיאקים מלבדי ומלבד ליה, בזמן הזה גיליתי כי המכשיר שלי קיבל קליטה סלולרית, כך שהתעדכנתי בנעשה היום מבחינת עבודה, לא מעט הודעות וואטסאפ ומיילים, התחלתי לעבור על הכל ולהעיף דברים שיכולתי לטפל בהם ללא מחשב. כל השאר נהנו מהחתירה על הקיאקים, אמא שלי עם עידו ויובל עם דניאל ואפרת. אנחנו עם הסירה נסענו לאט לאט אחריהם
הגענו עם הקיאקים אל אותו מקום בו אספנו אותם, שיחררנו את הסירות הצרות הללו והמשכנו בדרכינו עוד כ-5 דקות של שייט אחרון להיום אל עבר הגסט האוס שלנו. שם נפרדנו גם ממר קום והשותף השקט שלו שליוו אותנו כל היום ובמהלך הטיול הקודם שלנו איתם (לפני יומיים), אמא שלי הפעם הייתה אחראית לתת להם טיפ של 100K. נכנסנו לחדרים כדי לנוח מעט מהיום המטורף הזה שעברנו, השעה הייתה כבר כמעט 17:00 וכולנו היינו זקוקים למקלחת טובה ומנוחה. לי יצא לעבוד קצת ולשוחח בטלפון עם אחי שבאוסטרליה. בסביבות השעה 19:30 יצאנו לאכול במסעדה, החלטנו לחזור למקורות ולאכול במסעדה הקבועה שאנו תמיד פוקדים אותה: Toon Poh Restaurant, הפעם האוכל הגיע מאוחר, היו יותר מידיי תיירים רעבים ופחות מידיי ידיים עובדות במטבח. אמא שלי ואפרת קיבלו Spring roll מטוגן במקום טרי, שזה גם כן ביאס והקטע הוא שאם אוכלים משהו בהזמנה, צריך להמתין זמן רב עד שמגיע משהו אחר. הילדים כבר סיימו את האוכל והיו עייפים, אני לקחתי אותם בחזרה הביתה, אפרת ואמא שלי נשארו למנות המתוקנות שלהן שעדיין לא הגיעו. בסביבות השעה 21:30 סגרנו סופית את הבסטה כשלקחנו את הילדים לישון. כך נסגר לו אחד הימים הפוריים שלנו במסע.