— 27/04/2023 , יום חמישי —
הגענו היום צפונית מלואנג פראבנג, לאחר נסיעה של 3 שעות בוואן צפוף, מצאנו את עצמינו בכפר יפייפה בין מצוקים לבין נהר רחב ושקט. הכפר נונג קיאו הוא מקום שבקלות ניתן להתאהב בו ממבט ראשון. הוא יפה, הוא אותנטי, יש כאן הרבה מה לראות, ניתן למצוא כאן גסט האוסים ברמה שמתאימה לסטנדרטים המערביים וכמו כן מסעדות לא רעות כלל (אך גם כאלו – רעות).
היום התעוררתי מוקדם מאוד: 5:30 בבוקר, ניסיתי להישאר מעט במיטה אך בשלב מסויים נכנעתי ופתחתי את המחשב. בסביבות השעה 6:30 בבוקר עליתי לקומה השניה, אל החדר של אמא שלי והזמנתי אותה לצאת כרגיל למרפסת ולשתות קפה, הפעם השתדרגנו, כי היה לנו חלב אמיתי אותו קניתי בסופרמרקט אתמול (לאמא שלי קניתי חלב סויה שמצאתי), יצא לנו לשוחח על הטיול, על העבודה שלי, כיף שיש מישהו לפתוח איתו כך את הבוקר (מוקדם ממש בבוקר). בשעה 7:15, הערתי את כל שאר הפלנרים. צריך לקום לקראת ההסעה שלנו אשר יוצאת בין 8:00 ל-8:30, ארזנו את כל התיקים והתארגנו, בשעה 8:20 לערך הגיע בחורצ'יק שעזר לנו להעמיס את הכבודה על טוקטוק, רגע לפני שעזבנו את המלון החביב שלנו בעיר – Apple 1, שילמתי עבור הנסיעה הזו 900,000 קיפ. הטוקטוק עשה סיבוב בעיר ואסף עוד תיירים, בסופו של דבר הגענו לפאתי לואנג פראבנג, אל תחנת אוטובוסים ומוניות, שם ירדנו מהטוקטוק ועלינו על הוואן שייקח אותנו למעוז חפצינו, היו בסה"כ 15 אנשים בתוך הרכב, מפוצץ ממש. ולחשוב שהצליחו להעמיס את כל התיקים בתוך הרכב (לא היה לו מעמד על הגג), זה היה מרשים. החבר'ה שם אלופים בדחיסת תיקים.
התחלנו בנסיעה קצת אחרי 9:00, חילקנו לילדים סנדביצ'ים שאמא שלי הכינה לכולנו בבוקר, מיד לאחר שיצאנו מהעיר, אני הנחתי את ראשי על המשענת ונרדמתי ככה לבערך חצי מזמן הנסיעה, כשהתעוררתי, אפרת זרקה עליי את ליה שתשב עליי ועצמה גם היא את עיניה. הדרך הייתה יפה, הרבה ירוק, הרבה טבע, ופתאום האובך שאפף אותנו בימים האחרונים החל להתפזר ככל שהצפנו. נסענו לאורך נהר Nam Ou היפה. בשלב מסויים עידו שפך את הסנדביצ'ים שאכל אל תוך שקית פלסטיק, רק שהם היו במצב צבירה של קיא. הנהג הואיל בטובו לעצור כ-5 דקות מאוחר יותר בחניה של תחנת דלק עם שירותים מסריחים.
שם בהפסקה, הנהג הציע לי את הדרך חזור לעשות עימו לבד תמורת 1.3 מיליון קיפ. לקחתי ממנו את כרטיס הביקור ואמרתי לו כי נהיה בקשר. מי יודע, אולי זה באמת יצא לפעול. את המשך הדרך העברתי תוך ש-ליה עלי רואה את היוטיוב שלה, אפרת מנסה לנמנם ואני שומע מוסיקה איכותית של איה כורם המדהימה. הגענו אל תחנת אוטובוסים של הכפר נונג קיאו (Nong Khiaw) בסביבות השעה 12:20, משם עלינו על טוקטוק והעמסנו את כל מיליון התיקים שלנו על הגג של כלי הרכב הממונע הזה, לא באמת ידענו לאן אנחנו הולכים, לא הזמנו מקום בבוקינג הפעם, אמרתי – נזרום. כששאלתי את שאר התיירים שגם הם עלו על הטוקטוק, לאן פניהם מועדות, הם אמרו לי אל הגסט האוס: Nam ou view villa, סבבה, אז גם אנחנו, הצצתי בנייד שלי על המקום, ראיתי שהוא קיבל המלצות לא רעות בסה"כ, מחיר סביר והמיקום מעולה – על גדת הנהר, נשמע לי טוב מאוד. תוך כמה דקות בודדות של נסיעה, הגענו אל הגסט האוס, ירדתי ראשון ושאלתי את העובדת האם יש לה 3 חדרים פנויים. לשמחתי היו לה. סגרנו על מחיר של 340,000 קיפ לחדר זוגי (הזמנו שלושה) ל-3 ימים, בסה"כ קצת מעל מיליון קיפ. קיבלנו חדרים מצויינים, ברמה של תאילנד ולא הודו, עם נוף משגע מהמרפסת שלנו הצופה על הנהר:
לקחנו את הזמן וקצת נחנו בחדרים הממוזגים והכיפים, ליה שיחקה מאוד יפה עם עצמה, היא מצאה את עצמה לוקחת את המשקפת של עידו ומנסה להרכיב עליה
הייתה כבר שעת צהריים, ואני רציתי לצאת החוצה לסיבוב ראשון בכפר ועל הדרך גם לאכול ארוחת צהריים. הלכנו אני, אמא שלי, ליה ודניאל להסתובב בין רחובותיו הצרים של הכפר, אפרת ועידו יצטרפו אלינו בהמשך כשעידו יסיים את לימודיו. המקום הוא שילוב מעניין של חיי הכפר הפשוטים עם הבתים המצ'וקמקים, לצד גסט האוסים ומסעדות לתיירי החוץ, אנחנו הגענו למסעדת Toon Poh Restaurant, אשר קיבלה ציון גבוה בגוגל. הזמנו כמה מנות מקומיות, פאדתאי, אורז מטוגן עם ירקות ותבשיל מעניין בשבילי, פלוס סלטי פאפאיה נהדקרים ושייקים פירות פצצה ! מאוד נהנינו מהמקום. אפרת ועידו אכן הצטרפו אח"כ והזמינו גם להם שייקים.
יצאנו מהמסעדה והתחלנו להתהלך ברחוב הראשי של הכפר, עברנו בית ספר יסודי, שם התלמידים בדיוק סיימו את לימודיהם והיו בדרך חזרה הביתה, אפרת תפסה לה כמה תלמידות צעירות והחלה לקשקש איתן
נכנסנו לחנות מכולת שכונתית, קנינו שמפו ושאר מוצרים לילדים, לפני שהמשכנו הלאה, המוכרת הייתה מאוד חמודה, עובדת עם תינוק קטן רתום על גבה. אנחנו המשכנו ללכת ברחוב הראשי, עד שהחלטנו לסטות אל עבר הסמטאות הצרות יותר של הכפר, שם ראינו את החיים של המקומיים, הייתה שם בחורה צעירה שהכינה מטאטא מקש. פאקינג מטאטא, זה משהו שלא רואים כל יום, אפרת כרגיל הרשתה לעצמה לנסות ולעזור, שזה אומר שבעצם היא רוצה להתנסות בהכנת המטאטא, אח"כ גם אמא שלי ועידו התנסו בזה
הודינו לבחורה מאוד והמשכנו ללכת בדרכינו אל… מי יודע, סתם היה לנו מאוד נעים להסתובב בכפר, רצה הגורל והביא אותנו הישר אל פתח השער של גן ילדים חמוד. יכול להיות שנחלוף על פני השער ולא ניכנס ? אין סיכוי. נכנסנו ושוב פעם הצטערנו שלא הבאנו את ערכת הקסמים שלנו (חייבים לזכור להכניס אותה לתיק). טוב, אז עברנו לתוכנית ב'. אפרת החלה עם תוכנית הבידור שלה והפעלת הילדים, המורות \ גננות רק בירכו על המשוגעת הזו שמחליטה על חשבון זמנה להנעים את זמנם של הילדים
איך אני תמיד אומר ? עשית את הפאדיחה, עכשיו נתחפף. יצאנו ממתחם הגן תוך שאנו מתקדמים בחזרה לגסט האוס שלנו, הפעם מהכיוון של הנהר. איזה יופי הנהר הזה, ההליכה הייתה כל כך מרגיעה
חזרנו לחדרים, אני הגעתי מיוזע , הורדתי בגדים וישר נכנסתי להתקלח, זה היה מרענן וכל כך הכרחי, יצאתי מהמקלחת אל החדר הממוזג. נשכבתי על המיטה ותוך דקותיים נרדמתי. אפרת בזמן הזה ישבה עם הילדים על הלימודים שלהם, כשהתעוררתי, הסטתי את הוילון והצצתי אל עבר נוף הנהר מעבר למרפסת של חדרינו כשבדיוק סירה מקומית עברה מולי. יפה, יפה ושוב – יפה.
לקראת השקיעה, כשכל אחד מבני המשפחה היה עסוק בענייניו, החלטתי לצאת טיפה החוצה לבד ולהסתובב ברחוב המוביל לגסט האוס שלנו, השמיים נצבעו בצבעים מרהיבים של צהוב, כתום כחול ולבן כפי ששקיעה טובה יודעת לתת, צילמתי את מתחם הלינה שלנו הפעם מהצד השני, לא של הנהר (את עידו ניתן לראות על המדרגות)
כיף היה לי להסתובב מעט ברחוב של הגסט האוס על דרך עפר, זוהי הדרך המובילה למקום הלינה שלנו, בזמנים מסויימים של היום, גם דרך "סתמית" כזו, הופכת להיות מרשימה:
בערב יצאנו כולנו מהחדרים, שוחחתי עם בעלי הגסט האוס לגביי טיולים מאורגנים דרכם, בסופו של דבר סגרנו 2 ימי טיול כשבכל יום אנו משלמים 1.5 מיליון קיפ. התחלנו ללכת ברחוב למצוא לנו משהו לאכול. הפעם החלטנו ללכת על מסעדת Pharm Xai River view Restaurant, למרות הציון הצולע שלה, למה ? כי היה להם שם המבורגר שהילדים רצו. אז בשורה התחתונה, המבורגר הם לא הזמינו (אבל פסטה ברטוב עגבניות – כן), ואנחנו קיבלנו את המנות שלנו לא הכי טעימות. לא נהניתי מהמקום. הוא נמצא על המים, וביום הנופים משם מצויינים, אבל האוכל ? די מעאפן, המקום מדציק את הביקורות הצוננות שקיבל. טוב נו, לפחות ניסינו ולא נאכל שם יותר, חזרנו בחזרה לחדרים שלנו בסביבות השעה 21:00 ופרשנו לישון כל זוג בחדר שלו
— 28/04/2023 , יום שישי —
היום נראה לי שברתי שיא בצילומים. טוב אולי לא שיא, אבל לפחות הגעתי לרמה של כמות צילומים מטורפת כמו זו שצילמתי בטרק בנפאל (ביום של הפסגה), אי שם לפני חצי שנה… וזה רק מראה כמה נהנינו והספקנו לעשות היום הרבה דברים.
התעוררתי בסביבות 6:30 בבוקר, כהרגלי עבדתי על המחשב, לרגעים מסויימים החל לרדת גשם חזק גשם שנמשך כמה דקות בודדות ואח"כ – היה כלא היה. ב-8:15 יצאתי מהחדר כדי להזמין ארוחת בוקר, אך לפני כן ירדתי למטה, אל הנהר כדי להתפעל ממנו וגם כדי לצפות בגסט האוס הפעם מהצד של הנהר.
עליתי למעלה מדגת הנהר לחדרים, והזמנתי ארוחת בוקר לכולם (כלולה במחיר), האוכל הגיע אל מרפסות החדרים, וואלה, אחלה ארוחה, הגיעו ביצים לבחירה, לחם – בגט עם חמאה וריבה וצלחת פירות חתוכים. אנחנו הוספנו גם ירקות חתוכים שקנינו עוד בסופרמרקט שבלואנג פראבנג
ב-9:15 , עם רבע שעה איחור, הגענו אל החצר של הגסט האוס, שם המתין לנו מר קום שיהיה המדריך שלנו להיום. עלינו על סירה קטנה שהחנתה על הנהר והתחלנו בנסיעה, שם על הסירה קיבלנו בקבוקי מים שישרתו אותנו לאורך כל היום. אנחנו היינו בדרך אל כפר האורגות, שזה כשעה וחצי עד שעתיים (כך נאמר לנו) של שייט בסירה
לאחר כמה דקות בודדות של שייט, עצרנו בצד הדרך, המדריך שלנו, מר קום והנהג לקחו 3 קאיקים וחיברו אותם לסירה, בנוסף הביאו גם משוטים וחליפות הצלה. זה הולך לשרת אותנו בהמשך היום, נאמר לנו. השייט על נהר הראה לנו את החיים הלאוטים שעל הנהר, וזה היה מאוד מעניין, מידיי פעם ראינו סירה עוברת אותנו או מולנו, ילדים מתרחצים במים, דייגים מנסים לשלות אוכל מהנהר, להקות של באפלו מתפלשות במים הרדודים ועוד…
עברה שעה וחצי של שייט, ועדיין היעד לא נראה באופק, לאחר חצי שעה נוספת הגענו אל הכפר מואנג נוי (Muang Ngoy) – אליו אנו אמורים להגיע מחר, זה היה המקום היחיד שבקרבתו חזר לנו האינטרנט לכמה רגעים, וכשעזבנו את הכפר דרך הנהר, שוב חזרנו להיות מנותקים מהעולם, הנסיעה התארכה עוד ועוד, הישבנים שלנו כבר החלו לכאוב מרוב ישיבה על ספסלי עץ קשים. הורדתי את חליפת ההצלה והנחתי אותה מעל הקרש עליו ישבתי, תענוג, עכשיו נעים יותר לשבת. המלצתי גם לאחרים לעשות כמוני. בשלב מסויים כשכבר ממש שיעמם לנו בשייט, אני וליה החלטנו לעשות פרצופים למצלמה:
רק כעבור כשעתיים וחצי של שייט הגענו אל כפר האורגות, או בשמו המקומי והפחות מסחרי: Sopchem, ירדנו מהסירה, היה חם מאוד בחוץ, מקום שקט, יפה ואותנטי, אבל אחרי הכל, אנחנו לא האדם הלבן הראשון שהתושבים פוגשים. למה הוא נקרא כפר האורגות? כי הרבה מנשות הכפר אורגות בדים עם נול. אותו נול שראינו לפני כמה ימים בתצוגה לתיירים ליד לואנג פראבנג, אז כאן בכפר זה ה-Real Deal, כאן אשכרה עובדים עם המכונה העתיקה הזו, ולא רק להראות לתייר המערבי, הגענו אל בית אחד בכפר והבחורה הראתה לנו כיצד אורגים, גם הילדים שלנו התנסו בהפעלת המכונה המיוחדת הזו
עידו באותו הזמן ניסה את מזלו בלתפוס גוזלים של תרנגולת (ללא הצלחה) ואפרת הייתה עסוקה בלתקשר עם אחת מהאמהות הצעירות שהחזיקה את תינוקה. לקח מעט זמן, אבל בסוף עזבנו את חצר הבית והמשכנו הלאה לחצר נוספת, לאחר מכן עוד חצר ואח"כ עוד אחת, בסה"כ 40 משפחות גרות כאן בכפר מר קום אמר לי. בכל בית ניתן למצוא אריגים פרי ידיהן של האורגות, בנוסף יצא לנו להיכנס לבית אחד בכפר, זה היה הבית של הדודים של מר קום שליווה אותנו לאורך כל הכפר הפשוט הזה, נכנסנו פנימה כדי להתרשם מהבית, אפילו יצא לנו להשתין שם בשירותים הבסיסיים של המקום
המשכנו ללכת הלאה, אל הבית השכן, שם המשפחה פתחה שולחן והחלה לאכול ארוחת צהריים, אפרת התעקשה, ובסופו של דבר קיבלה גם הזמנה לבוא ולטעום את האוכל המקומי שלהם, זה היה ממרח עיסתי כזה, עשוי מדלעת עם תבלינים, שמים אותו מעל אטריות אורז, ואת הבלגאן הזה עוטפים עם עלה של איזשהו ירק שאיננו מכירים. זה היה טעים לאללה.
הגענו אל סוף הכפר, שם בסוף ישנו בית ספר מקומי, מיד נדלקו העיניים שלנו וכבר דימיינו את עצמינו נכנסים ושולפים את חבילת הקסמים שלנו (שהפעם זכרנו להביא), אך בית הספר היום סגור. טוב, חזרנו בחזרה דרך הרחוב המאובק בדרך העפר של הכפר
סיימנו את הסיור בכפר, דילגנו בדרך חזרה ליד הגסט האוס היחיד כאן, קנינו אצל אחת מהמוכרות צמיד לעידו ב-10K ואמא שלי הוסיפה לקניות איזה שאל יפה לחברה שלה (50K). אנחנו חזרנו לסירה מרוצים לאללה מהסיור המעניין הזה.
על הסירה, הביאו לנו את ארוחת הצהריים שנאכל בזמן השייט, אלו היו קופסאות אוכל מוכנות של אורז מטוגן עם ירקות וביצה מעל. היה סביר בהחלט, לא משהו מטורף (גם לא ציפינו למשהו מטורף), התחלנו את השייט בחזרה לכיוון העיירה שלנו נונג קיאו, בדרך עידו השתעמם וניסה להפיג את השיעמום שלו במשחק דמיוני מעל המים.
קצת פחות משעה של שייט במורד הנהר (הפעם עם כיוון זרימת המים), משיט הסירה שלנו עצר על הגדה, הגענו לכפר נוסף Sop Keng שמו, עשינו עצירה קלה בדוכן קטן בתחילתו של הכפר, הזמנו שתיה קרה ושילמנו על זה מחיר פסיכי של ממש (75K על 5 משקאות קרים). טוב נו, אנחנו התחלנו את הטרק אל המפלים. טרק שבעיקרון אינו קשה במיוחד, אך מכיוון שעשינו אותו בצהרי היום, ב-35 מעלות בצל ובכ-60 אחוזי לחות, הפך את ההליכה לקשה. בטח קשה לילדים ולמבוגרים שנושאים את הילדים על ידיהם, כי הם שכחו לקחת בבוקר את מנשא הגב…
אבל מה ? הטרק היה יפה מאוד, הליכה מגוונת בנופי טבע שונים ודומים. הילדים קיבלו להליכה מטריה ששימשה אותם כשימשיה, וכמובן הם רבו מי יילך איתה, עשינו להם תורות. עברנו בין שדות אורז ירוקים, חצינו נחלים קטנים, חלפנו על פני בריכות טבעיות ומעליהם צריפי במבוק אותנטיים, באמצע גם יצא לנו לברך לשלום קבוצה של פועלים שבדיוק קצרו חלק מיבול האורז, טיפסנו על סולמות קטנים ובעיקר צברנו חוויות והתפעלנו מהנופים המשגעים של לאוס החלקאית, לאוס הכפרית, המרוחת והנידחת, הכל כאילו בתירוץ של להגיע למפל מים כלשהו. ההליכה הייתה לא פחות מרשימה מעצם ההגעה למפל
לפני המפל, הגענו לאיזה סוג של קדימון למפל, מפלון קטן, ואחריו עוד אחד ועוד אחד, כמובן שלא ניתן להשוות אותם למפלי קואנג סי שבלואנג פראבנג, אבל עדיין, זה היה נחמד מאוד
עלינו עוד קצת עד שהגענו סוף סוף אל המקום אליו רצינו להגיע: מפלי Tad Mook, מפל גדול יחסית, גבוה ומרשים, אין בו זרימה של מים גדולה, אך המים שזלגו מלמעלה נתנו את אפקט הזרימה הקולחת כמו מפלי קואנג סי (רק בסקיילים שונים), נכנסנו למים, ודפקתי כמה תמונות מוצלחות של דניאל שם יושבת כמו איזו פרינססה אל מול המפל
נכנסתי כולי למים, הם היו מאוד קרים, הגוף החם שלי (מההליכה) היה צריך להתרגל מהר לטמפרטורת המים הקרירה, אבל זה היה מאוד מרענן. הכנסתי את ראשי למים, וגם נכנסתי מתחת למפל כדי להתרענן אפילו עוד יותר, בשלב מסויים יצאתי מהמים, לקחתי את הטלפון הנייד שלי ונכנסתי בחזרה לבריכת המפל כדי להמשיך לצלם, רק הפעם מתוך המים ומאחורי המפל (ניתן להיכנס מאחורה, אל תוך גומחה)
היה מצויין, כעבור כ-15 דקות יצאנו כולנו מהמים, התלבשנו והתחלנו לעשות את הדרך בחזרה, הפעם היינו צוננים ולגמרי מרוצים. מה גם שרוב ההליכה בדרך חזור הייתה בירידה, כך שזה מאוד הקל, מה שלא הקלה זאת ליה, שעדיין התעקשה להיות על הידיים של אבא שלה לאורך כמעט כל הטרק, רק ב-15 דקות האחרונות הואילה בטובה הנסיכה המפונקת ללכת קצת ברגל
חזרנו בחזרה אל הכפר ממנו יצאנו, המתנו כמה דקות לאפרת שתגיע ועלינו בחזרה אל הסירה שלנו עם הנהג שהמתין את כל הזמן הזה, לידינו היו כמה ילדים קטנים וחמודים ששיחקו במים, אין להם אמנם הרבה מהדברים החומריים שיש לנו, אך יש להם שמחת חיים ותחושה של סיפוק וריצוי מהמעט שיש להם.
עלינו על הסירה בדרך לנונג קיאו, החיים לאיטם נמשכים על פני הנהר, כך תפסתי מקומי נוסף על הסירה שלו באמצע הנהר כנראה ממתין לכמה דגים שיעלו ברשתו, לאכול אותם היום בערב…
המשכנו בשייט בחזרה, נשאר לנו עוד אטרקציה אחת מהיום הארוך הזה, התלבטנו האם אנו מעוניינים לעשות אותה או לוותר, כולם מלבדי רצו לעשות את הקיאקים, הגענו אל מקום הקיאקים (בבוקר החנינו אותם על גדת הנהר), השעה הייתה כבר שעה לקראת שקיעה, יובל ודניאל עלו על קיאק אחד, אפרת ועידו על קיאק שני. אני נשארתי על הגדה והסירה עם אמא שלי וליה שרחצה במים בינתיים
בשלב מסויים הגענו עם הסירה אל החבר'ה והקיאקים ואספנו אותם איתנו באמצע הנהר. חזרנו לחדרים שלנו בגסט האוס Nam ou view villa, השעה הייתה כבר 18:30, נפרדנו לשלום מהמדריך והמשיט שלנו להיום, בהחלט נהננו מהשירות שלהם, הבאנו להם גם טיפ קטן בדמות 100K קיפ.
בחדר יצא לי להתכתב עם ישראלית אחת בוואטסאפ לגביי מפגש ארוחת יום שישי בערב (הם קבוצה של 6 ישראלים שהגיעו כעת לכפר). בסופו של דבר זה נפל מכיוון שהם הלכו לפיצה ב-20:30, ואילו לנו השעה הייתה כבר מאוחרת (וגם מקום הפיצה היה רחוק). בסביבות השעה 19:30 יצאנו לאכול אנחנו בלבד ארוחת ערב בקרבת הגסט האוס שלנו. תחילה ניסינו מסעדה מקומית שמומלצת ע"י גוגל, אבל היא הייתה מלאה עד אפס מקום, מה זה אומר מלאה ? יש שם 3 שולחנות זוגיים בסה"כ, והם נתפסו ע"י 2 זוגות ומישהו בודד. סה"כ 5 אנשים ואנחנו הלכנו לחפש לנו משהו אחר לאכול. הגענו שוב פעם אל המסעדה בה כבר אכלנו: Toon Poh Restaurant, ושוב פעם נהנינו מהאוכל הנפלא שם והשייקים המצויינים שלהם, אכלנו פאדתאי, סלט פאפאיה, אורז עם תבשילים שונים, אחלה, חזרנו בחזרה אל הגסט האוס שלנו בסביבות השעה 21:00, עייפים ומרוצים מעוד יום של טיול מהנה.