— 31/05/2023 , יום רביעי —
וואלה, בסך הכל טוב לנו כאן, אנחנו לקראת אמצע הנסטינג שלנו בפאי, ואין יום שעובר כאן שאיננו מתפעלים מהנוף, איננו מעריכים את מקום הלינה שלנו והחברים של הילדים שלנו שנרכשים עם הזמן. היום דווקא היינו ברשות עצמנו, העברנו את רוב היום רק אני ואפרת (וליה כמובן), מצאנו עוד נקודות עניין בסביבת פאי, הם נראים כאילו אינם רוצים להיגמר וכל נקודת עניין יפה ומרשימה יותר מהשניה.
התעוררתי היום בשעה 7:30, אני ועידו ביחד, הילד הלך לראות סרטונים בנטפליקס לאחר שציחצח את שיניו, אני ישבתי מול המחשב והמשכתי לעבוד על הפרוייקטים שלי. בשלב מסויים אפרת התעוררה וישבנו שנינו בפינת הישיבה הקבועה שלנו כשאנחנו שותים קפה, יצאנו מפינת הקפה, הולכים אל עבר המקום המרכזי של השכונה, היכן שההנהלה יושבת, הייתה לנו מטרה אחת והיא להזמין לנו כאן בית לחודש יולי (כשנגיע לכאן לאחר קמבודיה), כעת כשיש לנו כרטיסי טיסה אל ומקמבודיה, רצינו לסגור גם את הפינה הזו. אז מצאנו את המנהל (לאחר שהתקשרנו אליו), הוא בדק ומצא בית פנוי בשבילנו, הללויה (כפי שרשום להם שם על הקיר), הזמנו מיד את המקום ושילמנו מקדמה של 5,000 בהאט.
עם סיום הלוגיסטיקה, חזרנו הביתה והתחלנו להכין לכולם ארוחת בוקר שאח"כ אכלנו כולנו אותה בפינת האוכל שלנו בבית. קצת אחרי השעה 11:00 יצאנו כולנו מהבית, אפרת קבעה מפגש נוסף היום עם ליובה, הפעם הבאנו את שלושת הילדים אליה, בתקווה שגם עידו יתלהב. הבחורה לא הגיעה, מסתבר ששעות אצלה הן אינן שעות, היא הייתה בשיעור יוגה כעת. הגיעה לביתה ב-11:45, רבע שעה איחור, נו טוב, אני בזמן הזה נסעתי לבד להשאיר את הכביסה המלוכלכת שלנו באחת מהמכבסות שם באיזור (60 בהאט לקילו), חזרתי לבית של ליובה, אספתי את אפרת וליה, הבחורה בדיוק הגיעה, השארנו שם את הילדים והמשכנו הלאה בדרכינו. אנחנו נסענו לא הרחק משם אל בית קפה במיקום מדהים שנקרא: Two Huts Pai, הזמנו לכולנו שייקים ושוקו לליה (שבדיעבד יצא מגעיל), מחירים מטורפים (80 בהאט לשייק), אבל כמו שאני תמיד אומר: משלמים פה על הלוקיישן, ועוד איזה לוקיישן זה היה
ליה התלהבה מאוד מהמקום, היתה שם נדנדת עץ עליה היא טיפסה והתנדנדה
אפרת שוחחה המון בטלפון, כל הימים האחרונים היא מנסה למצוא פתרונות לתעסוקה לילדים, מאחר שהקייטנה של נדיה מלאה, אפרת לוקחת על עצמה את הג'וב הזה ומדברת עם מי שצריך כדי למצוא להם חוגים וקורסים למיניהם, השייקים הגיעו, אנחנו הלכנו לשתות אותם באחד מה-Huts (של ה-Two Huts)
היה שם ערסל, גם ליה וגם אני נשכבנו עליו בתורות
נשארנו שם במקום כמעט שעה, מנסים להתלהב מהנופים של עמק פאי. רגע לפני שעזבנו את המקום, התברר לנו כי ישנה שם בריכה אליה ניתן להיכנס (מי שקונה מעל ל-50 בהאט בבית הקפה \ מסעדה)
בגדול, ההמלצה היא להגיע לכאן לקראת השקיעה, אבל עינינו הרואות כי גם שעות הצהריים המקום מרהיב ביופיו. נכנסנו לרכב ועזבנו את המקום לטובת היעד הבא שלנו להיום
בעקבות המלצה בקבוצת הוואטסאפ, אנחנו הגענו אל נקודת ההתחלה של הטרק אל מפל Mae Yen, הנסיעה לשם עברה גם בדרכי עפר צרות, מה שגרם לנו לנסוע לאט יותר ולהתפעל מהנופים טוב יותר. החנינו את הרכב במקום חנייה מאולתר, ליה הייתה כבר מאוד עייפה, אך כשראתה כי אנחנו בדרכינו ללכת בתוך מים, זה עורר את חושיה
כעבור כמה דקות של הליכה בתוך המים הרדודים של הנחל, עצרנו בנקודה מסויימת, ליה עפה על המקום הזה ממש, קיבלה זריקת מרץ מטורפת, שיחקה בכל דבר שרק היה שם
שיתפנו איתה פעולה ושיחקתי איתה כאשר אני משחרר את נעלי הקרוקס שלי מעל זרימת המים וליה הייתה צריכה לתפוס אותם. נשארנו במקום עוד כמה דקות, בזמן הזה עברו אותנו פרות וחיות אחרות, וגם כמה מטיילים שהיו בדרכם אל המפל. מדובר על טרק של כ-3 שעות הליכה אל המפל. יכול היה להיות מגניב לעשות את זה, רק שצריך להוריד את הטמפרטורה בחוץ ב-10-15 מעלות ואז היה מושלם.
בשלב מסויים אנחנו התקפלנו משם, חזרנו בחזרה לרכב, ליה נשכבה על הידיים של אפרת במושב הקידמי ונרדמה. אנחנו נסענו למקום נוסף בטיול נטול הילדים שלנו (מלבד ליה כמובן), נסענו כעת אל ה-Sunset Spot, שנמצא לא רחוק ממקום המגורים של קטי וילדיה, באופן לא מפתיע, המקום היה מרשים ביופיו. אנחנו המשכנו אח"כ ללכת רגלית אל עבר שדות האורז ב-Romance Farm, השמיים כבר התמלאו עננים אפורים, והמקום קיבל תפאורה יפה
אנחנו הלכנו אל בקתת הקש, שם התיישבנו ונתנו לידיים שלנו לנוח מהסחיבה של ליה שכל הזמן הזה הייתה על ידינו. אפרת התהלכה במקום, מתלהבת לאללה, כך גם אני, רק שהייתי שם במצב ישיבה.
בסביבות השעה 15:30, חזרנו בחזרה אל ביתה של ליובה לאסוף את הילדים, כרגיל, הם לא סיימנו בזמן, וזה לאחר שהיא שלחה לנו הודעה שהם עומדים לסיים (קבענו להגיע חצי שעה לאחר ההודעה, וכך באמת היה), סוף סוף הילדים חזרו לרכב, התלהבו מאוד מהמפגש, שילמנו לליובה עבור המפגש 1,800 בהאט לכל הילדים, שמסתבר היו שווים את זה. אנחנו נסענו לאכול ארוחת ערב מוקדמת, עשינו עצירה קלה בסניף של 7/11, שם קניתי לילדים 3 חבילות של דים-סם ושוקו מקרטון – אותם הם אכלו ושתו מתוך הרכב. כך הם רצו להעביר את ארוחת הערב שלהם. הגענו אל Om Garden Cafe, מקום שהומלץ לנו ע"י קטי. היה לנו בעיה למצוא מקום חנייה, בהנחיית עובדי המקום, בסופו של דבר החנינו על הכביש עצמו (תוך שאנו תופסים נתיב שלם), אני פחות אוהב את זה, אבל לא הייתה לנו ברירה. הזמנו לי "המבורגר ארוחת בוקר" – כך זה נקרא, שזה למעשה המבורגר עם חביתה, פטריות, וירקות, זה מגיע עם תפו"א בתנור. אפרת הזמינה מרק תאילנדי העשוי מבטטה וחלב קוקוס בעיקר. לילדים הזמנו שייקים ובסוף גם סלט ירקות שיובל רצתה ולא סיימה.
המנות הגיעו במהירות מרשימה, והאוכל היה ממש טעים. כל הכבוד, אהבנו. עזבנו את המקום רגע לפני שהם סגרו, ב-17:00. חזרנו בחזרה לרכב ונסענו לאסוף את הכביסה שלנו מהבוקר. קיבלנו את השק האדום שלנו כשהוא מריח טוב עם כביסה מקופלת, נקייה וריחנית. המשכנו הלאה, אנחנו הלכנו לסניף של Tesco כדי לקנות דברים שוטפים לבית, בין היתר חלב, לחם, עגבניות, מים, חלב סויה ועוד… מכאן נסענו היישר לבית שלנו ב-Lamun Pai, בכניסה לבית המתין לנו מנהל המקום, אמרתי לאפרת שאם הוא ממתין לנו, אלו הם חדשות רעות, הרי היום הזמנו את הבית הזה לחודש נוסף וחששנו כי הוא יגיד לנו שישנה בעיה עם זה. אז באמת הוא שוחח איתי על ההזמנה שלנו, כאן ישנן חדשות טובות ורעות, החדשות הרעות הן כי הוא שוחח עם בעלי המקום והם דורשים תשלום מלא עבור הזמנה מראש על הבית. ואילו החדשות הטובות הן שהוא הוריד לנו את מחיר השכירות ל-25K בהאט לחודש. סבבה, רק מה ? לא היו עליי 20K נוספים להביא לו (את ה-5K הראשונים הבאתי לו בבוקר). טוב, אז אפרת ואני יצאנו שוב פעם על העיר פאי, משאירים את הילדים בבית ואנחנו נוסעים לחפש כספומט צהוב שבד"כ קיים בסניפי 7/11, לאחר שהכספומט הראשון היה Out of Service, הגענו לסניף השני של 7/11 שליד תחנת הדלק, שם משכנו 30K וקנינו עוד פחית טונה ולחמניות ירוקות. בדרך חזרה הביתה יצא לנו לעשות עצירה מהירה במקדש שקרוב יחסית לביתנו – Wat Mai Huay Sai הוא נקרא, מקדש שאנו תמיד רואים כשאנו עוברים לידו, הפעם גם יצא לנו להצטלם איתו על רקע שמיים מאוד דרמטיים
חזרנו אל שכונת הוילות שלנו, נפגשנו שוב פעם עם המנהל, שילמנו לו עוד 20K לבקשתו, וזהו, סיימנו עם הסאגה הזו (אנו מקווים). המשכנו להסתובב ברחוב של השכונה שלנו, זו הייתה שעה של שקיעה, שוחחנו מעט קצת בינינו לפני שחזרנו לבית שלנו ולילדים
כאן בערב, הילדים היו בניידים שלהם, בשלב מסויים עידו וליה אכלו קורנפלקס עם חלב וזו, סגרנו להם את הבסטה.
— 01/06/2023 , יום חמישי —
איזה יופי של יום היה לנו היום, למעשה כמו כל יום בימים האחרונים שלנו כאן בפאי, ימים משולבים עם גשמים נותנים לנו שמיים כחולים עם עננים לבנים וראות מושלמת ממש. והרווח כולו שלנו, כשאנו מטיילים בחוץ.
התעוררתי היום מוקדם, וזה לאחר שהלכנו לישון מאוחר, אתמול בלילה צפיתי בסרט האלמנט החמישי, סרט מצויין בשלושת הרבעים הראשונים שלו ואח"כ הופך להיות גרוע מאוד, בקיצור, הלילה הזה לא ישנתי המון. בבוקר, לאחר שעבדתי, הכנתי כרגיל לכולנו ארוחת בוקר. די מיהרנו להקים את הבנות מהמיטה, השעה הייתה כבר אחרי 9:00 ואנחנו הזמנו שירות ניקיון להיום ב-10:00, זה אומר שהיה עלינו להתחפף מהמקום תוך פחות משעה. בסופו של דבר המנקה איחרה ואנחנו עזבנו את הבית קצת אחרי 10:00. קבענו בקבוצת הוואטספ עם שאר המשפחות להגיע היום אל הכפר הסיני שנמצא בפאתי העיירה פאי. לפני כן, עצרנו במקדש הצמוד לביתנו, זה שביקרנו בו אתמול ביקור חטוף, אז הפעם קבענו עם קטי וילדיה שכבר המתינו לנו במקום. וואלה, מקום יפה:
הסתובבנו מעט במתחם המקדש עם הילדים, הילדים של קטי גם הם היו שם, עידו שהיה עצבני בבוקר, נרגע ברגע שהביאו לו חוברת עם ציורים דומים אחד לשני והיה עליו למצוא את ההבדלים בין התמונות (5 הבדלים בסה"כ), דניאל ויובל קצת יותר הראו סימנים של עניין בפסלי בודהא במתחם
היינו שם כמה דקות עד שעזבנו עם הרכבים שלנו אל הכפר הסיני – Santichon Village, המקום נמצא כ-15 דקות נסיעה מהבית שלנו, ואיזה עולם אחר, קטי המתינה לנו בחניון הכניסה לאיזור התיירותי בכפר, אנחנו קצת סטינו מהדרך והגענו אל נקודת תצפית יפה על האיזור, יצאנו החוצה זריז כדי לצלם ומיד ירדנו למטה לשאר החבר'ה
אז מסתבר שאכן אנשים הגיעו לכאן מסין בשנת 1950, בזמן כל הבלגן עם מלחמת סין – יפן, הם מצאו כאן מקלט ובחרו להשתקע כאן. כיום הכפר הזה גדל מאוד, ואת חלקו שימרו והפכו לפנינה תיירותית, בחנייה פגשנו גם את דניאלה, טלי וילדיהם שהצטרפו לחגיגה, ישנה מסעדה סינית אותנטית (לא תאילנדית ולא משהו אחר, אלא סינית סינית), כזו עם מסוע שמעביר את המנות בין הסועדים
נכנסנו פנימה אל המתחם התיירותי של הכפר, זהו אינו מתחם גדול, כבר על ההתחלה, הילדים התיישבו על גלגל ענק (שלא היה ענק) ואנחנו עזרנו להם להסתובב, זה היה בדיוק כמו בגשר הבמבוק שלפני כמה ימים. שילמתי 100 בהאט בתיבת ה-Donation ואנחנו המשכנו אל איזור יריית החצים למטרה. אנחנו (הפלנרים) רכשנו בסה"כ 2 חבילות של חיצים, 50 בהאט לכל חבילה שמכילה בסך הכל 6 חצים. כולם מלבד ליה השתתפו בחגיגה, כך גם הילדים האחרים של המשפחות האחרות
לאחר הירי בחיצים, הגיע התור של הירי ברובים. כן כן, ממש כמו במטווח במילואים הרגשתי פתאום. אפילו M16 מקוצר היה להם שם, התאילנדים הללו…
השלב הבא בסיור שלנו היה להגיע אל האגם הקטן במרכז המתחם, לחצות לעלות על הגשר החוצה אותו ולהאכיל את הדגים הענקיים שבמים, כל ילד לקח חלק בחגיגת הגרגירים
סיימנו עם הדגים, המשכנו הלאה אל עבר החומה הסינית, או יותר נכון שיחזור מוקטן של החומה הסינית שקיים כאן בכפר, הלכתי עם הבנות הגדולות, כשלאחר מכן הגיעו גם הילדים הקטנים יותר ושאר המבוגרים
טיפסנו על החומה, הנופים משם היו יפייפים
בזמן שהאמהות התקשקשו בינהן, והילדים שיחקו בינם לבין עצמם, אני כבר הרגשתי את העייפות שלי גוברת. הנחתי את תיק הגב הכחול שלי על רצפת הבטון של החומה שמתי ראש ונרדמתי לשנ"צ זריז של כחצי שעה בערך. Power Nap זה נקרא וזה מילא אותי אח"כ לעוד כמה שעות של נדודים.
עזבנו את מתחם החומה ובכלל – את הכפר הסיני, קטי וילדיה חזרו אל העיירה פאי לאכול צהריים, אנחנו ודניאלה וטלי המשכנו הלאה אל נקודת התצפית המרהיבה: Yun Lai Viewpoint, אשר ממוקמת כ-5 דקות נסיעה משם. היו קטעים שם שהעליה הייתה כל כך תלולה, עד שהייתי צריך להעביר ברכב להילוך כוח + לכבות את המזגן של הרכב כדי שהוא יסחוב אותנו בעליה… איזה רכב קאקמייקה קיבלנו (טוב נו, בשביל 50 ש"ח ליום, מה ציפית כבר ?), מצאנו שם מסעדה עם נופים מרהיבים, הזמנו לכולנו אוכל והתיישבנו בשולחן עגול בסגנון סיני בו ישנה פלטה מסתובבת מעל השולחן עשויה מזכוכית בה מניחים את המנות המרכזיות וניתן לקרב את המנות ע"י סיבוב פלטת הזכוכית.
סיימנו עם האוכל, יצא לא זול, לנו 840 בהאט, לטלי ודניאולה עם ילדיהם יצא כמעט 1,000 בהאט לארוחה. לא זול ממש, אבל כמו תמיד, במקומות כאלו אנו משלמים עבור הלוקיישן. באמצע עוד קפצתי עם ליה אל המסעדה שמעבר לכביש, הילדה רצתה מאוד שנקנה לה גלידה. היא התלהבה בחלב קפוא + שומן + סוכר, אני התלהבתי מהנופים המטריפים, בעיקר מהבריכה שהקימו שם באמצע גבעות מטופחות.
זהו בסה"כ, אפרת ואני עוד הספקנו להצטלם סלפי בנופי הכפר ועמק פאי מאחורינו, לפני שהתקפלנו משם סופית
נפרדנו מטלי ודניאלה וילדיהם וחזרנו לבית שלנו Lamun Pai כשבדרך ראינו שירד כאן גשם לפרקים (כבר מנקודת התצפית ניתן היה לראות עננים אפורים מעל איזור מגורינו), לפני שהגענו, עצרנו בסניף ה-7/11 לפנק את אפרת עם החלב בטעם פירות שלה ולי בלחמניה ירוקה. הילדים מספיק עשקו אותנו כמה דקות לפני כן עם הגלידות שבסופו של דבר נכנענו וקנינו להם (טעות). גם יצא לנו לתדלק את הרכב לפני שחזרנו הביתה. כאן בבית הילדים נכנסו פנימה מהר, כי החל טפטוף קל, אך נעלם מיד. אפרת ואני יצאנו החוצה אל עבר הבריכה, התפעלנו מאוד מהשמיים הדרמטיים בזמן השקיעה, אחת מהשקיעות היפות שהיו לנו כאן בפאי. מרשים.
כאן בבית, הילדים צפו בטלביזיה ועשו שיעורי בית, אני נרדמתי על המיטה מבלי להתכוון, פשוט עדיין הייתי עייף והשנ"צ הקל שדפקתי שם מעל העתק החומה הסינית, החזיק אותי לזמן מוגבל אך לא רב. בערב הכנו לילדים קורפנלקס עם חלב, היו פה שתי הפסקות חשמל, כנראה בגלל הגשם. אנחנו פרשנו לישון.
— 02/06/2023 , יום שישי —
יום סושיאל היה לנו היום בגדול, יום שישי אותו חגגנו עם שאר המשפחות הישראליות כאן בפאי, אותן משפחות שאנחנו נפגשים איתן כבר שבוע. זה היה יום שבו לא טיילנו (באופן מוזר…)
הבוקר הזה היה ככל שאר הבקרים שלנו כאן, כרגיל אני מתעורר ראשון, עובד על המחשב, מכין ארוחת בוקר, ומעיר את הבנות, בזמן שעידו מצחצח את שיניו וניגש הישר ללפטופ לצפות בנטפליקס, אפרת מתארגנת מהשינה וליה בשלב מסויים מגיעה אליי, רוצה לשתות שוקו. אז כך זה היה גם היום בבוקר, רק שהיום מעט מיהרנו. היום היה לילדים חוג כדרות (Pottery) ב-Harmoby Hub ביחד עם הילדים של ענבל ועומר. אז אכלנו מהר ארוחת בוקר, תוך שאנו עושים פרצופים למצלמה
ומיד יצאנו לדרך. ציידנו את הילדים בטלפון נייד, עם חיבור לאינטרנט מה-WiFi של המקום, ועוד כמה נישנושים במידה ויהיו רעבים, הגענו אל Harmony בדיוק בזמן – שעה 10:00, המתתנו לשתי הבנות הנוספות כרבע שעה, בזמן הזה יצא לנו לשוחח עם בעלי המקום, הוא תאילנדי, נשוי לצרפתיה והם החליטו להרים את המקום הזה בדגש על אומנות. מקום מגניב לאללה, הוא סיפר לנו קצת על הסביבה ועל ההיסטוריה של פאי, אז מסתבר כי אנחנו נמצאים בחלק העתיק של פאי, ניתן לראות שאריות של החומה (ליד הכביש כניסה \ יציאה מן הכפר) ואפילו את החפיר שבחלק הזה מחזיק מעמד כבר כמה מאות שנים, לפני תקופה שלטו כאן הבורמזים ולפניהם חבר'ה נחמדים אחרים (ששכחתי את שמם) שהשתלטו על המקום בכוח כנראה מופרז. לאחר שסיפר את הסיפור הנחמד הזה, חזרנו לרכב, והייתי חייב לצלם שוב את החפיר, העלתי תמונה דומה לזו לפני כמה ימים מבלי בכלל להבין את המשמעות ההיסטורית של המקום, אז כעת זוהי תמונה עדכנית עם תיקון
נפרדנו מהילדים למשך 5 שעות ! נסענו אל הדאצ'ה שנמצא ליד גן השעשועים (אותו לא ביקרנו כבר זמן רב), אפרת קבעה שם להיפגש עם קטי ולאכול \ לשתות משהו בדאצ'ה, הורדתי את אפרת שם והמשכתי לבד עם ליה לחפש לקנות לעידו טלפון נייד, לאחר שזה הקודם נשכח בחדר המלון שבפאקסן בלאוס. אך אבוי לי, שכחתי את כרטיס האשראי אצל אפרת, בכל זאת נכנסתי לאחת החנויות שמוכרות סלולריים: K Love Phone, בכניסה ליה שמה לב לפסל או בובה גדולה של איירון מן, הצעתי והיא הסכימה להצטלם איתו
ראיתי כמה טלפונים ניידים, לא נפלתי מהרגליים, בעיקר מכרו שם טלפונים מסוג Oppo ו-Vivo שמוכרים גם בארץ כמדומני. המשכתי עם ליה לחנות אחרת, שם ראיתי בדיוק אותו הטלפון שהיה לעידו: Realme C33 וגם עוד אחד של Xiaomi, והתלבטתי ביניהם. גם בגלל שלא היה עליי את כרטיס האשראי, המשכתי הלאה עם ליה אל עבר השוק. רציתי לקנות אוכל הביתה ולקראת ארוחת הערב של יום שישי, אז ממש בדרך לשם הבחנתי בעוד 2 חנויות טלפונים סלולריים, גם הן לא הניבו פירות. ואם כבר מדברים על פירות, אז בשוק ליד קניתי הרבה פירות שיספיקו לנו לשבוע שלם וגם ירקות, ביצים ועוד… המשכתי עם ליה את הקניות ב-Tesco Lotus ואח"כ גם ב-97 Ministore. חזרנו הביתה עם שקיות עמוסות בכל טוב, כמובן שליה גם היא זכתה לבחור לעצמה חטיף, היא בחרה שקית M&M שכשפתחה אותה בבית התאכזבה כי היא מכילה בוטנים. בעאסה, גם אני לא שמתי לב לכך… טוב נו, פתחתי לליה את הלפטופ מעל המיטה, שמתי לה את נטפליקס ואני באותה מיטה, לידה נשכבתי ונרדמתי מיד. התעוררתי כעבור כשעה, כאשר אפרת חזרה לבית, ליה עדיין הייתה באותה תנוחה של צפייה.
בשעה 15:00, יצאנו שוב פעם אל Harmony כדי לאסוף את הילדים מחוג הקדרות שלהם, הם מאוד התלהבו מהמפגש הזה, ואנחנו הרגשנו תחושה של הקלה, שאנחנו מצליחים למצוא להם תעסוקה. חזרנו שוב פעם הביתה, תוך שאנו מתחילים לאט בהכנות לקראת ארוחת יום שישי שתתקיים החל מ-18:00 אצל יעל ובועז בביתם. קבענו להכין פסטה עם רוטב שמנת וקינוח בדמות סלט פירות שחתכתי, אני הייתי אחראי על הכנת האוכל, אפרת עבדה מול המחשב. רק בשעה 18:30 הגענו אל בועז ויעל, שגרים ממש קרוב אלינו, קטי וילדיה כבר היו שם (כן, היא עומדת בזמנים) ומעט אחרינו הגיעו דניאלה וטלי עם ילדיהם. יש להם מתחם וחצר גדולים, עם נופים יפים על העמק של פאי, לפני שבועז התחיל לזרוק את הבשרים והשרימפסים על הגחלים, הצלחתי לתפוס את כולם לתמונה משותפת
הילדים התחברו מצויין, כולם עם כולם, ואפילו ליה שהייתה דבוקה אלינו בהתחלה, מצאה את החברות הקבועות שלה והחלה לשחק איתן, כל המבוגרים קיבלו קצת שקט מהילדים, והכנו את השולחן לארוחה.
בוזע היה אחראי על המנגל כיאה למארח טוב, אני ניסיתי לעזור במה שיכולתי, אבל למען האמת הם תיקתקו את הכל כל כך טוב, שלא מאוד היו צריכים אותי, מידיי פעם קפצתי למטבח להביא או להחזיר משהו משם.
השמש כבר החלה לשקוע, ואנחנו מיהרנו לסיים עם ההכנות ולהתחיל לאכול מהר, מכיוון שענן גדול ואפור איים עלינו עם גשם כבד, הוא נראה כאילו הולך ומתקרב אלינו בצעדי ענק, אז הזדרזנו. קטי הייתה אחראית על הקראת הקידוש. מישהי רצינית אחת יש לנו פה בקבוצה. כמה מילות ברכה, והתחלנו לאכול. היה אוכל מצויין מצד כולם. בעיקר אהבתי את החלות שקטי אפתה, יצאו פצצה! לאחר סיום הארוחה, הילדים עוד שיחקו בינם לבין עצמם, בשלב מסויים בועז שם להם סרט בלפטופ שקצת הרגיע את המרץ הרב שהם היו בו, חלק מהילדים עשה פעילות עם דניאלה, הם הכינו בצקים עם צבע מאכל, ליה מאוד התלהבה מהלישה של הבצק. אנחנו המבוגרים עוד ישבנו והתקשקשנו, אוכלים גלידות ואת סלט הפירות שחתכתי, הייתה שם גם אמא של יעל שהגיע לביקור כאן כשבוע וחצי. התבאסנו לשמוע כי עידו אינו מוצא את אחת מנעליו, כנראה שהכלבים לקחו לו והחביאו איפשהו, כל המסע הזה יש לנו סיפרים עם נעליים. כנראה שנצטרך לקנות לו חדשות כאן בפאי… בסביבות השעה 22:00 אנחנו כבר התקפלנו, הילדים היו עייפים , בעיקר ליה שברגע שנכנסנו לרכב היא החלה להתבכיין (אבל חששתי שיהיה נורא יותר), נפרדנו מכולם בברכת לילה טוב ונסענו את ה-3 דקות עד הבית שלנו.
כאן בבית לא ביזבזנו זמן מיותר, מיד לקחנו את הילדים לישון, ללא משחקים, ללא תוכניות, ללא ניידים או אינטרנט בתצורה כזו או אחרת, אינני עוד יודע מה יהיה מחר, אך חשוב שילכו לישון בהקדם