— 21/07/2023 , יום שישי —
בימים האחרונים פגשנו כאן משפחות חדשות שהגיעו לשכונה שלנו כאן בפאי לאמון, כל משפחה (ישראלית) ממנה נאלצנו להיפרד, מיד הוחלפה במשפחה (ישראלית) אחרת, האמת היא שקשה לי לעקוב, עם ההורים החדשים עוד אני יכול להסתדר, אבל כמות הילדים החדשים כאן, ואוו, אני צריך איזשהו Manual שיסביר לי מי שייך למי 🙂
אתמול הלכנו לישון מאוחר (2:00), אני סוף סוף התחלתי לשבת על יפן. משהו שהייתי צריך לעשות כבר ממזמן, רק שהוא נדחה בגלל העבודה שנחתה עליי בזמן האחרון. ישנתי כ-5 שעות בסה"כ ומה עשיתי איך שהתעוררתי ? המשכתי בדיוק מאותה נקודה בה הפסקתי לפני השינה. וואי, כמה דברים שיש לדעת על המדינה הכל כך מופלאה הזו. וזה נראה לי כי זוהי המדינה הראשונה בחיי שכשאני חוקר עליה מחקר מקדים, אני רוצה כבר להגיע אליה בפעם השנייה ! ישנם כל כך הרבה מקומות שלא נספיק לעשות בפעם הזו, בטח לא עם ילדים קטנים, ואני משוכנע שנחזור ליפן שוב פעם (לפחות) בעתיד. בבוקר הכנתי ארוחת בוקר לי ולילדים, לא כולם אכלו (באופן כל כך לא מפתיע), בשעה 10:00, עצרנו הכל והלכנו לבית של נורית. גל – בנה הגדול חוגג היום בר מצווה, לשם כך גם הסבא והסבתא שלו הגיעו מהארץ לכאן. אז חגגנו לו עם הרמת כוסית. רגע לפני שהם נוסעים לבלות סופ"ש ביחד איפשהו לא כאן. היו ברכות, היו שירים, הייתה הרמת כוסית (יין תירוש מבית חב"ד) וכמובן, איך לא, היו ממתקים ועוגות לילדים בעיקר. היה שמח.
אני סגרתי את הבסטה יחסית מוקדם, בזמן שהשאר נשארו לנשנש מהעוגות ולקשקש בינם לבין עצמם (כאן זו הייתה הפעם הראשונה שפגשנו את המשפחות החדשות שהגיעו לכאן), אני חזרתי הביתה, פתאום יצאתי מרמת דציבלים גבוהה ששררה שם בבית, החוצה אל השקט והרוגע שיש לשכונה הזאת להציע.
חזרתי הביתה להמשיך ולקרוא על יפן, על האטרקציות ועל הלוגיסטיקה שנחווה שם, לוגיסטיקה שבעיקר מסתובבת מסביב לתחבורה ואיחסון התיקים. אפרת קצת לפני 11:00 יצאה מהבית, היא קבעה עם קטי סדנת אמבטיית קרח, שבתכל'ס מדובר ב-3.5 שעות של קישקושים הוליסטיים (מניח, כמו נשימה נכונה וכו'…) ורק לקראת הסוף טובלים באמבטיית קרח. וואלה, עדיין לא שוחחתי איתה על זה, מעניין איך היא מתארת את החוויה… הזמן עבר, ואני תקוע מול המחשב על שולחן האוכל, בזמן שהילדים יוצאים, נכנסים, שוב יוצאים, דניאל בשלב מסויים נסעה עם עטר ואופיר – הוריה של תבל אל המעיינות החמים, עידו יצא לחברים וחזר, ליה הסתובבה פה ברחבי הבית, משחקת יפה עם עצמה ועם מגוון הבובות שבינתיים הצטברו לה עם זמן השהות שלנו כאן, ואני ? אני כמו השמש. לא זז, כשכל כוכבי הלכת מסתובבים סביבי, מפרפרים עם אופניים, עם חברים ועם הניידים שלהם גם כן. לפחות התקדמתי המון בתכנון ואירגון הלו"ז שלנו ביפן.
בשלב מסויים הרגשתי את העיניים שלי נעצמות, כן, ה-5 שעות שינה בלילה עשו את שלהן. סיימתי להפעם עם התיכנונים, עברתי למיטה בחדר השינה. הייתי ממש גמור מעייפות, שמתי לי איזה סרטון מעניין לאללה שקפץ לי לפיד ביוטיוב כשפתחתי אותו בבוקר. משהו שלא הכרתי לפני כן, יוצר סרטים אמריקאי שמגדיר את עבודתו כ- I make videos showing you a world that the media fails to capture. הפרק שראיתי היה מעניין לא פחות מהטאג-ליין שהוא רשם על עבודתו, בפרק זה הוא הסתובב במחוז העני ביותר בארה"ב (מערב וירג'יניה) וראיין אנשים, זה היה כל כך מעניין לראות מדינת עולם ראשון שנראית כמדינת עולם שלישי. מומלץ לצפיה.
קיבלתי הודעה מאפרת לבוא ולקחת אותה בסביבות 16:30, לקחתי איתי את עידו כדי שלא יריב עם האחיות שלו, ונסענו שנינו אל הדאצ'ה, בדרך עצרתי ב-2 סניפים של 7/11 לחפש חלב, לא מצאתי, המשבר החמור הזה עדיין קורה כאן. זה כבר כמעט שבועיים שאין פה חלב בחנויות. זה פשוט מדהים! הגענו אל הדאצ'ה, השארתי את עידו בגן השעשועים, לצד רועי (שגם המתין לקטי שהייתה בסדנה), ונכנסתי פנימה, אפרת הייתה מרוצה, אז הכל טוב. אפילו הרגשתי לרגע את המים בבריכה – 3 מעלות, איזה תענוג למי שנכנס. אנחנו חזרנו הביתה. אני נפלתי על המיטה, סוף סוף אוכל ללכת לישון צהריים מאוחר. התעוררתי בסביבות השעה 18:00 – עוד מעט צריך להתארגן ולצאת לאכול ארוחת ערב, ארוחת יום שישי כאן בבית הקפה של פאי לאמון. את האירוע הזה אנחנו מתכננים מהבוקר (או שמא זה היה מאתמול כבר?), עטר, אופיר, קטי ורועי היו אצלינו בסלון, קצת שוחחנו ביחד עד שכולנו התקפלנו לאכול ארוחת ערב. בדרך עצרתי בבריכה של השכונה לזרז את יובל כדי שתחזור הביתה להתקלח ולהתלבש לקראת ארוחת הערב. כל הילדים שהיו שם התלהבו מסרטן שנכנס למים, ניסו (ולבסוף גם הצליחו) למשות אותו ממימי הבריכה.
הערב כבר הגיע ואנחנו התחלנו לארגן את בית הקפה לחדר אוכל לטובת דיירי הבתים לארוחת יום שישי
אוקיי, אז זה לא בדיוק מה שחשבתי שיהיה, ורחוק לגמרי ממה שהיה כאן בשבוע שעבר, כנראה שצריך את אורן ומיכל (שכעת בצ'ינג מאי) שיעשו כאן סדר בדברים 🙂 , היום כל משפחה הביאה לעצמה את האוכל שלה. בזמן שדפקתי את השנ"צ שלי, דניאל הכינה את המרק המנצח שלה במטבח, אז הבאנו אותו אל שולחן האוכל המשותף (הרי תמיד אנו מגדירים את עצמינו כקיבוץ), מעבר לזה הורדתי את האפליקציה הפופולרית שכולם משתמשים בה כאן – FoodPanda (המקבילה של Walt בארץ) כדי להזמין לנו אוכל, לאחר קצת ריפרוף על מסעדות האיזור, בסוף החלטנו להזמין מ-Bebe Spice – אותה מסעדה הודית שאכלנו בה לפני כמה ימים. 700 בהאט הזמנה בסה"כ, האוכל הגיעה אלינו עם שליחה על טוסטוס כעבור 30-40 דקות לערך, והוא הגיע בזמן, בדיוק כשכולנו התיישבנו אל מול שולחן האכילה. היה חם ולח מאוד שם במרפסת של המקום, גם האוכל החריף שאכלתי גרמו לי להזיע לא מעט. בזמן הזה שוחחנו עם רועי, על היכרותו עם איגור – אביו של ירון (חבר של עידו מהארץ), כן, אז מסתבר שהם עבדו ביחד ב-Apple.
סיימנו עם האוכל, כשבעיקר כל אחד אכל לעצמו, ותחושה של הביחד פחות הורגשה היום מאשר בשבוע שעבר, אבל זה גם בסדר, אני, כהיותי אנטי סוציאלי (בניסוח אל אפרת), לא כל כך הפריע לי עובדה זו. חזרנו הביתה, אני פתחתי לפטופ והתחלתי להרביץ כתיבה בבלוג. עידו התכונן ללכת לישון, עד שאביב ויונתן הגיעו אליו לשחק ברובלוקס.
שתי הבנות הגדולות, ביחד עם אמא שלהן וליה נעלמו מהבית, יובל הלכה ליהלי, מחר הם עוזבים את פאי, בדרכם בחזרה לישראל, יובל מבואסת לאללה מהעניין, אני מניח שקשה לה מאוד הפרידה הזו עם חברתה הטובה כאן בלאמון. בסופו של דבר כולם חזרו כאן הביתה לסגור את הפינה להיום וללכת לישון
— 22/07/2023 , יום שבת —
לא עשינו הרבה היום, יום שבת, ורוב המשפחות הישראליות מבלות את זמנן ביום זה בגן השעשועים שבדאצ'ה, כיאה לשבת רגילה בפאי. מכיוון שאנחנו מאוד מעוניינים שהילדים שלנו ימשיכו לבלות ולצבור זמן איכות עם ילדים אחרים, גם אנחנו העברנו כאן את מיטב זמננו. היינו לחלוטין מעדיפים לטייל בסביבות פאי ביום יפה שכזה. אבל מה ? לא שסבלנו פה, אנחנו גם מאוד נהנים להתחבר עם ההורים הנוספים שמגיעים לכאן.
קמתי היום מוקדם, בסביבות 5:30 בבוקר, פתחתי את המחשב והתכנון היה להתחיל לעבוד על סידור ואירגון הטיול בקנדה, את רוב יפן כבר סיימתי אתמול ומכיוון שאני יודע שזמן פנוי לא יהיה לי הרבה שם ביפן, אז החלטתי להרביץ קריאה ומחקר על המדינה הבאה כבר מעכשיו. רק מה ? שוב, תכנונים ומציאות לא הולכים ביחד אצלי בהרבה מהמקרים, כך גם הפעם. הייתה לי משימה קטנה בעבודה, שהלכה והתנפחה למשימה גדולה יותר, משהו כמו 3 שעות של עבודה (הייתי צריך לעדכן את האתר העיסקי שלנו – משהו שכבר זמן רב תיכננתי לעשות…), הערתי את דניאל בשעה 9:30, היא תיכננה לנסוע לדאצ'ה עם חברתה – תבל ולהקים שם דוכן למכירת אבנים יפות (שהן לא בדיוק אבנים, יותר פלסטיקים). הילדה התארגנה ויצאה לדאצ'ה עם הוריה של תבל. אני הכנתי ארוחת בוקר שכולם אח"כ עשו טובה שאכלו אותה.
כחצי שעה מאוחר יותר יצאנו גם אנחנו מהבית אל העיירה, המטרה שלנו הייתה קודם כל לתקן את המשקפיים של אפרת שאתמול בערב נשברו טוטאלית. הם כבר התעקמו לראשונה עוד כשהיינו ב-אמפאווה, לפני 3 חודשים ואיכשהו אפרת הצליחה לסחוב איתם עד אתמול. אז זהו שכבר לא. היא עברה למשקפיי הרזרבה שלה. בכל מקרה הגענו אל חנות המשקפיים היחידה שמצאנו בפאי, הם לא הצליחו לסדר את זה, והזמנה של עדשות שיתאימו למסגרת חדשה, תיקח שבועיים (צריך להביא מבנגקוק – לא פחות), החלטנו בסוף לוותר. בזמן הזה עידו וליה שיגעו אותנו ממש. הם כל הזמן רבו וצרחו. הוא מציק לה, היא צורחת עליו בתמורה. אני כבר איבדתי את הכוחות להתמודד עם זה באותם רגעים. נכנסנו שוב לרכב שהחנה כמה עשרות מטרים מהמקום, ונסענו אל הדאצ'ה ושוק סופ"ש שמתקיים שם (כמו בכל יום שבת), אפרת והילדים ירדו שם ואני המשכתי הביתה לשים את החלב שמצאתי ב-7/11 – במקרר. לא נשארתי זמן רב בבית, אני המשכתי לבד לעשות מסג' באותו מקום המומלץ ע"י ישראלים, ממש בפתח הרחוב של ה-Walking Street, המקום נקרא: Masterly Massage, הגעתי, הורדתי חולצה, שכבתי על המיטה ונתתי לעובדת שם לעשות את נפלאותיה עם ידיה שנראו עדינות, אך הן ממש לא. שעה שלמה שעברה במהרה, אני יכול להישבע שבשלב מסויים אפילו נרדמתי שם על מיטת העיסויים. יצאתי מהמקום עם פחות 300 בהאט בכיס, אבל כולי רגוע ומאושר. אפילו הדרך בחזרה לרכב הייתה כל כך מרגיעה אחרי המסג', וגם קיבלנו יום יפה עם שמיים מהפנטים
הגעתי שוב פעם לגן השעשועים בדאצ'ה, אל הרעש וההמולה של השוק. אותם פרצופים מוכרים נראו על המדשאות ומול בתי הקפה, כמו בכל שבת. משפחות ישראליות ובינלאומיות, לצד היפים צעירים ומבוגרים, כמה קבוצות של תרמילאים שמסתובבים פה וכמובן החברים שלנו שהכרנו כאן לאורך השבועות \ ימים האחרונים. הרגשת השאנטי שהייתי שרוי בה התחלפה שם בהרגשת דריכות, כאן בשוק קורים המון דברים, ואני דרוך לראות משהו חדש, לבדוק מה עם הילדים, היכן אפרת, כמה ליה עייפה ועצבנית ועוד.
אז כל הילדים בסדר, דניאל התלהבה כי הם ראו רווחים יפים מהמכירות שלהן בדוכן, לליה היה מצב רוח מרומם, למרות החום ושיערה הרטוב מהזיעה ואפרת ? מי יודע היכן היא, מסתובבת בין כולם, משוחחת עם כל בן אדם דובר עברית שם במתחם השוק. אני הסתובבתי בין הילדים ובין המבוגרים זורק מילה לאופיר, מחליף כמה רעיונות עם רועי, מצלם מידיי פעם את ליה
ומידי פעם תופס את יובל בדרכה ל… לאללה יודע להיכן, עם החברות שלה (החברה הטובה שלה – יהלי, הבת של לימור, עזבה היום את פאי, בדרכה לישראל)
שוחחתי בעיקר עם הדס, שחיה עם משפחתה בצ'יאנג מאי כבר שנה שניה ברציפות כאן, הייתה לנו שיחה מעניינת, בד"כ השיחות שלי איתה מעניינות, הפעם הנושא היה – ניתוק תושבות, עכשיו כשאני מבין ממנה כי הם לא מתכוונים לחזור לישראל (בעיקר בגלל נושא החינוך המעאפן שיש לנו במדינה), לא נראה לי שיש סיבה להשאיר את רישומי שומות המס (הגבוה) בישראל. שווה כבר למצוא חלופות טובות יותר (ובהחלט יש כאלו). זוהי תמונה המסכמת יפה את הקהילתיות שמצאנו לנו כאן בפאי, כמובן קהילתיות זמנית שכן סביר להניח ש-90 אחוז מהאנשים שמופיעים כאן בתמונה, כבר לא יהיו בפאי בתחילת ספטמבר…
נשארנו שם בשוק עד השעה 16:30, ממש כשהרוב הגדול כבר עזב ונשארו האחרונים לכבות את האור. דניאל עשתה כמה מאות ג'ובות במכירות שלה. חזרנו הביתה והבאנו איתנו עוד כמה ילדים לא שלנו (כבר קשה לי לעקוב), יובל הגיעה אל חברתה החדשה (כנראה המחליפה של יהלי) – יעל. איך שהגענו לפאי לאמון, הילדים שלנו התאיידו להם בין כל החברים בשכונה. בסדר, אני פתחתי את הלפטופ והמשכתי לעבוד. בשלב מסויים עטר הגיעה אלינו לקשקש עם אפרת. והן יודעות לקשקש… חבל"ז. מכלום ועל כלום, כך זה נשמע לי מהצד. אני עשיתי הפסקה, יצאתי לעשות סיבוב קצר בשכונה והגעתי, איך לא, לבריכה. שם פגשתי באופיר עם הקטנות שלו, דניאל גם הייתה שם, משתכשכת במים. המשכתי עד הקצה של המתחם כדי לתפוס את השקיעה, תפסתי אותה עם תמונה פאנורמית:
ניתן לראות שכבר התחילו להציף את שדות האורז, עוד מעט אני מאמין כבר יחלו עם שתילות האורז. ואז זה יהיה מרהיב. אני לא יודע אם אנחנו נזכה לראות זאת כאן. בערב דניאל נסעה עם תבל ומשפחתה לאכול ארוחת ערב ב-Walking Street , ולמען האמת גם אני הייתי בדרך לשם לאסוף את יובל מחברתה, הם מתאכסנים ב-Rim Pai Cottage, שנמצא ממש על הרחוב של שוק הלילה. הגעתי לשם מעט אחרי השעה 20:00, יובל חזרה מאושרת, נכנסנו לרכב וכבר הודעתי ליובל חגיגית – אנחנו הולכים לעשות סבב סופרים, הולכים להיכנס לכל סופר בעיירה עד שנמצא כאן חלב. טוב, אז מצאתי את מבוקשי כבר על הסניף הראשון אליו נכנסתי. יופי, חסכנו לא מעט זמן כך. אנחנו חזרנו הביתה.
השעה הייתה כבר שעת ערב מאוחרת, אנחנו התחלנו לכוון את הילדים לקראת התארגנות לשינה, בכלל, בימים הבאים אנחנו נצטרך לחפור להם ללכת לישון מוקדם, כדי לקום מוקדם, אולי פה בפאי זה לא נראה הכרחי, אך זהו הרגל שאנו מעוניינים לעשותו לקראן יפן, שם זה כבר הופך להיות טיול ולא קינון, כך שעדיף להתחיל את היום ממש מוקדם בבוקר. מעניין אם נצליח בכך…
— 23/07/2023 , יום ראשון —
היום הזה היה העתק די מדוייק למה שעברנו ביום ראשון האחרון, גם היום הגענו לבלות עם החברים ב-Doi Mon.
התעוררתי שוב מוקדם, והפעם לפני שכל המשפחה התעוררה, סוף סוף יצא לי להתחיל לקרוא ולחקור על קנדה, היעד הבא שלנו אחרי יפן, אני מניח שיפן תהיה עמוסה בשבילנו, אנחנו נתרוצץ כל היום ולא יהיה לי הרבה זמן להתחיל לחקור על היעד הבא, אז אני מנצל את הזמן הפנוי יחסית שיש לי בימים אלו, כל עוד אנחנו בתקופת הקינון שלנו כאן. וכרגיל, מהר מאוד הגעתי למסקנה, כי יש יותר מידיי מקומות על מעט מידיי זמן. מה שכן, מערב קנדה הולך אולי להיות המקום היפה ביותר עליי אדמות, וכותב את זה אחד שבילה אי אלו חודשים במקומות אולי היפים ביותר בדרום מזרח אסיה. טוב, עוד מוקדם מידיי לדעת.
בבוקר יצאתי גם עם ליה אל השוק בפאי, היינו צריכים להשלים כמה מצרכים ביניהם, פירות וירקות (חלב כרגיל אין). חזרתי הביתה, לקח לנו קצת זמן, המשפחות הישראליות כבר הגיעו ליעד, ואנחנו הגענו אחרונים אל Doi Mon – המקום בו בילינו בנעימות ביום ראשון האחרון. הפעם החנייה של המקום הכילה יותר רכבים משבוע שעבר, משפחות נוספות הגיעו לחגיגה, כבר על ההתחלה גילינו משהו שונה, אותו גשר במבוק ששירת אותנו נאמנה אתמול, קרס כנראה במהלך הגשמים של השבוע האחרון. טוב, אנחנו חצינו את הנחל הרדוד ברגל לצד השני, לחבור לשאר החברים.
איך שהגענו, זרקתי את השקיות עם הפירות שהבאנו על השולחן, אמרנו שלום לכולם, הורדתי חולצה ומכנסיים ונכנסתי למים. היה כיף, מים חמים מאוד, לטעמי יותר מידיי חמים למזג האוויר שהיה בחוץ. הילדים והמבוגרים התגודדו במרכז הנחל, משוחחים, בזמן שאבנים קטנות נכנסות לנו לתחתונים מהזרימה של המים החומים. נושאי שיחה הסתובבו, איך לא, על דברים הקשורים לטיול, על טיסות, על ויזות, על מדינות וטיולים עם ילדים. הדברים החשובים באמת כאן בחלק זה של העולם (ישראל, למרות הכאוס המטורף ששורר בה כעת, לא הוזכרה כמעט בשיחות), עידו בזמן הזה אהב להיות בנדנדת הצמיג שעל הנהר, לעיתים גם ליה החליטה לעזוב את אמא שלה ולהגיע אלינו להראות נוכחות, להביא אבנים לעטר ואופיר.
המשכנו להתקשקש, כך גם הדיונים התחלפו עם אנשים חדשים שהגיעו להתיישב במים, שיחה מעניינת הייתה גם עם רועי וגל אח"כ, בשלב מסויים כבר הגיע הזמן להתקפל. יצאנו מהמים, ראיתי את ליה משחקת מאוד יפה עם החברים החדשים – ישנים שלה בבית העץ שנמצא כאן במתחם המקסים הזה (כן, גם הפעם אנחנו היינו היחידים כאן במקום)
חזרנו בחזרה הביתה. קצת עייפים, אך מרוצים. הנופים בדרך לכאן היו משגעים, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נוסעים כאן, ותמיד נדהמים מהמראות. אפרת נעלמה לה אל הבית של עטר ואופיר, כאילו היא לא בילתה איתם שעות בנחל, בבית ראיתי שעידו חטף קריז על האחיות שלו, אז החלטתי לעשות מעשה ולקחתי אותו ואת ליה איתי אל סניף 7/11 הקרוב לביתנו (בפאתי הכניסה לפאי הדרומית) וקניתי להם מה שהם רוצים. אני השלמתי קניות לבית (ששכחתי בבוקר) כמו ביצים ויוגורטים וגם את עצמי פינקתי עם משקה ירוק, כפי שאמרתי בעבר, כל מה שירוק מה-7/11 – חייב להיות טעים, וכך אכן היה גם הפעם.
ישבנו מחוץ לחנות הנוחות ואכלנו את מה שקנינו, הילדים יצאו מרוצים כך גם אני, הרווחתי שקט תעשייתי בגזרת פלנר.
אחרי הצהריים בבית, קצת יצא לי לעבוד על המחשב, עוד קצת ישבתי שוב על קנדה, ליה ראתה את אחיה הגדולים מבלים בחוץ והולכים לבריכה, רצתה הקטנה גם היא, אותה אנחנו לא משחררים לבד כמו השאר, אז סחבק היה צריך ללכת איתה ולשמור שלא יקרה משהו. כששמעה כי אנחנו הולכים לבריכה, היא שמה ספרינט ברחוב אל עבר הגביע הקדוש מבחינתה
שם בבריכה היו הילדים שלנו ושל נורית (שבינתיים חזרה מהסופ"ש עם הוריה ובנה – חתן בר המצווה), גם סאנדיי הייתה שם, איזו חמודה, היא המאמנת ספורט \ כושר \ אומנויות לחימה של הילדים בקייטנה של נדיה (היכן שהילדים של קטי ורועי הולכים), יש לה חיבור מאוד טוב למעשה עם כל הילדים פה בפאי. בעיקר עם הישראלים. כאן היא מדגימה על אחד מהילדים אחיזה שבד"כ רואים ב-WWF (אוו… ילדות שנות ה-90 היפות).
ליה רצתה להיכנס למים, אבל לא הסכמתי (היא הייתה כבר לאחר מקלחת), היא לקחה את ה"לא" שלי יחסית בקלות, אני כבר חשבתי לעצמי, הנה הצרחות הולכות להגיע.
טוב, סיימנו עם הבריכה וחזרנו אני וליה הביתה דרך הבית של עטר ואופיר, הנחתי שאפרת שנעלמה לה כבר לפני זמן מה, תהיה שם, צדקתי. כאן בבית הבנות הלכו ל-Walking Street עם חברות שלהן, אפרת יצאה עם עטר לחבור עם קטי ועוד שאר נשים, לערב נשים. ואני ? אני נשארתי בבית ביחד עם עידו וליה. כל אחד במסך שלו.