הגלישה האחרונה בסרי לנקה

היום זהו יום שבת, גם אני וגם אפרת הרמנו טלפון הביתה להורים שלנו (יותר נכון – שיחת וואטסאפ), קצת עידכנו אותם עלינו והם עידכנו אותנו על המצב בארץ (לא משהו בכלל). השיעור הסתיים כעבור כשעה, מזג האוויר לא בישר טובות, היו שמיים קודרים ורוח חזקה המבשרת בד"כ את בואו של המונסון. הילדים שטפו את גופם ממי המלח של הים, התארגנו, שילמתי למסעדה הצמודה על קוקוס קר אחד ועוד מיץ תפוזים ויצאנו לדרכינו, היעד להפעם – מרכז העיר ווליגמה. היינו צריכים להתארגן על תחפושות לפורים שיחל בערב יום שני (יום לאחר הנחיתה בסינגפור), אז חיפשנו חנויות בגדים וצעצועים כדי לארגן את הילדים, כל ילד כבר בחר לעצמו בראש למה הוא רוצה להתחפש ואנחנו עשינו את מירב המאמצים לסגור לו את הפינה.

על הדרך קנינו לדניאל מינים שונים של פריטי איפור, לא ידעתי שיש כל כך הרבה תמרוקים, אני חשבתי לתומי שכשאומרים Makeup מתכוונים לכל התמרוקים שכבר הונחו על השולחן בדרך להירכש על ידי ממיטב כספי, אז מסתבר שיש מעין משחה כזו שקוראים לה Makeup, יאללה, שתזמין, הרי כבר רכשנו לה קורס איפור, אז שיהיה לה עם מה להתאמן, וגם ככה בסינגפור זה לבטח יעלה פי 3 מאשר כאן, הנזק הכלכלי נעמד בסופו של דבר על 13K רופי. חזרנו הביתה עם טוקטוק עייפים ומרוצים, ובכך החל החלק השני של היום, החלק בוא אני מכין ארוחת ערב והילדים בתורם מתקלחים, הכנתי נזיד עדשים וירקות שורש, יצא המון (היינו צריכים לסיים את כל האוכל שיהיה במקרר) ובסופו של דבר סיימנו את כל הנזיד. 

אפרת מסתבר קבעה עם נעמי ורון שיגיעו אלינו לביקור בערב ואכן הם הגיעו, זוג חמוד, בני 22 לאחר השיחרור, שני קיבוצניקים (גדות) שתפסנו אותם בדיוק באמצע הטיול הגדול של אחרי הצבא במזרח הרחוק – הם עשו את הקלסטר של תאילנד – לאוס ויאטנם ועכשיו עושים את זה של סרי לנקה – נפאל – הודו, הילדים מאוד נהנו בחברתם, בעיקר עידו שלא הפסיק לחפור לנעמי עם שאלות ה"מה היית מעדיפה" שלו…