— 21/08/2023 , יום שני —
הטיול שלנו בקנדה אפשר להגיד כי החל היום, ברגע שקיבלנו את הרכב שלנו שאמור לשרת אותנו נאמנה לאורך רוב המסלול. ואין לפתוח מסלול בקנדה מאשר להגיע אל אי, איזה אי ? האי ויקטוריה הממוקם סמוך לונקובר. היה היום יום ארוך ומתיש, עם הרבה אירועים.
התעוררתי היום בשעה 5:30, הטלפון של השכנים צילצל בשעה הזו והעיר אותי (וואי וואי, מעניין כמה הם שומעים את הצעקות של הילדים…), פתחתי את הלפטופ ומיד התחלתי לעבוד ולעשות חזרה אחרונה על התיכנון של הלו"ז של היום. בשעה 7:30 הערתי את אפרת שאמורה להעיר את הילדים ויצאתי מהבית.
תפסתי מונית דרך אובר אל נקודת האיסוף של הרכב אותו הזמנתי מאפליקציית Turo. בדרך לשם, כמעט ועשינו תאונה כאשר רכב לא עצר בצומת וכמעט ונכנס בנו. וואי, זה היה ממש קרוב לפגוע בנו ולמען האמת גם קרוב מאוד לנקודת האיסוף של הרכב (מדובר על חניה של בית פרטי). הגעתי לחניה, הבחורצ'יק – בעל הרכב, עדיין לא העביר לי את הקוד לפתיחת המנעול כדי שאוכל להוציא את המפתח של הרכב, הוא ביקש ממני אתמול לשלוח לו תמונה שלי עם הרישיון, עשיתי את זה מהבית שלנו והוא טען שהוא אינו יכול לקבל תמונה מהבית, נו טוב, הצטלמתי שוב פעם ואז כבודו הואיל בטובו לפתוח לי את המנעול (התשלום לשכירות הרכב כבר נעשה ממזמן, כן ?), נכנסתי לרכב, בדקתי את ההתנהלות בנהיגה איתו, מראות, הגה, דוושות, כפתורים ועוד… האמת ? נראה ממש רכב טוב, גם יש לו המון מקום בתא המטען (כל התיקים שלנו נכנסים לשם) וגם יש לו חיבור Bluetooth עימו הצלחתי להתחבר עם הנייד שלי וזה הכרחי כשנרצה לשמוע מוסיקה מהספוטיפיי (ואנחנו תמיד רוצים את זה).
חזרתי הביתה, לקח לי משהו כמו 25 דקות להגיע בחזרה, נסעתי לאט והתרגלתי לרכב. בבית הילדים בדיוק היו בעיצומה של ארוחת הבוקר, אפרת ואני זירזנו אותם כי רצינו כבר לצאת ולהגיע בזמן אל המעבורת. בסופו של דבר יצאנו מהבית בשעה 9:20 בבוקר, נסענו כ-35 דקות אל המזח Tsawwassen, משם יוצאת המעבורת אל האי ויקטוריה. מכיוון שהזמנתי את הכרטיסים מראש, נכנסנו ללא בעיות, רק סרקו את הקוד שקיבלתי במייל עם ההזמנה וזהו. העליה למעבורת עם הרכבים מתבצעת באופן מאוד מסודר. אותי הפנו לנתיב 44, ישנם כמה נתיבים של רכבים הממתינים בסבלנות עד שיעלו למעבורת, כך נראית הכניסה למתחם ההמתנה של הרכבים
הגענו בסביבות השעה: 10:00 אל המזח, כשעה לפני היציאה, בזמן הזה יצאתי גם אני, ואח"כ גם אפרת אל מתחם מזון ושתיה ליד, אנשים רבים שהחנו מלפנינו, מצדדינו ומאחורינו, פשוט נעלו את הרכב שלהם על הכביש בנתיבים והלכו רגלית אל המתחם, כך הוא נראה מבפנים וכך נראית שורת הרכבים עם הרכב שלנו:
קצת לפני 11:00 הכרוז הודיע כי אנחנו עולים עם הרכבים למעבורת, כל אחד נוסע על הנתיב שלו עד אשר הוא כבר לא יכול יותר לנסוע (כשהוא בתוך המעבורת), נעלנו את הרכב בחנייה ועלינו לסיפון העליון של המעבורת (בסה"כ ישנם 6 קומות), הילדים התמקמו להם בתוך הכלי נזרקו להם באלגנטיות אל המושבים הנוחים והתפחלצו אל מול הטלפונים הניידים שלהם, אפרת, אני וליה יצאנו החוצה, אל הירכתיים של המעבורת לראות קצת שמש וים
היה קר שם בחוץ, אז בשלב מסויים נכנסנו פנימה אל הקפיטריה של המעבורת, היה שם מגוון של אוכל ושתייה, במחירים מאוד גבוהים
אנחנו הזמנו גלידה אמריקאית ממכונה הרבה בגלל שליה נידנדה לנו על זה.
עלינו בחזרה לקומה של שאר הילדים שלנו שהמשיכו באותה תנוחה – מול המסכים שלהם, בשלב מסויים הכרוז הודיע כי על כולנו לחזור לרכבים שלנו כי המעבורת עומדת להגיע ליעדה, בדרך עברנו דרך איים קטנים וזה היה מרשים.
אנחנו ירדנו באי ויקטוריה ב-Swartz Bay, ומשם נסענו על למרכז העיר ויקטוריה, היעד שלנו היה מוזיאון ה-Miniature World, לאחר שהסתדרנו בלהבין את התשלום על החניה ברחוב (עם המדחנים), נכנסנו פנימה אל המוזיאון, יובל ועידו לא רצו להיכנס, אז החלטנו להתפצל, אפרת ודניאל נכנסנו עם ליה ואני, יובל ועידו יצאנו להסתובב ברחובות מרכז העיר, תוך כמה רגעים מצאנו את עצמינו במרכז המבקרים של ויקטוריה
אז כפי שניתן לראות, יפה שם בחוץ, נכנסנו גם פנימה, לבדוק מה מרכז המבקרים יכול להציע לתייר, מסתבר שלא מעט, הרבה ברושורים של אטרקציות ומקומות תיירותיים באיזור היו מונחים על המדפים של המרכז:
טוב, יצאנו להסתובב, הגענו אל מול המלון המפורסם שם – Fairmont Empress, שנראה כי הוא קצת חורג מהתקציב המשפחתי שלנו (אבל רק בקצת…)
בהמשך הדרך הגענו אל Legislative Assembly of British Columbia, שזה בניין משרדים ממשלתי, ממשלתי אבל מרשים, כאן עידו מנסה להרשים אותנו בכישורי הקפיצות שלו אל מול הבניין
המשכנו להסתובב במקום היפה הזה, הילדים התלוננו כי הם רעבים, אוקיי, עוד תמונה אחת של המקום, הפעם פאנורמית והולכים לחפש אוכל לילדים
אז מבין כל המקומות, באופן לא מפתיע, בסוף הילדים בחרו ללכת לאכול ב-Burger King הנמצא על המדרחוב, קניתי גם לנו מנות אוכל לא בריאות וגם לחצי השני של הפלנרים שעוד מעט מסיימים את הסיור שלהם במוזיאון הפריטים המיניאטורים.
כשאפרת, דניאל וליה יצאו מהמוזיאון והגיעו אלינו, היו להן כבר מנות מוכנות. סיימנו את עיסוקינו עם האוכל לעת עתה, הסתובבנו קצת במדרחוב, הילדים הקטנים אהבו להצטלם עם בובות של דובים ואיילים, אפרת מאוד התלהבה מהמתחם בו טיילנו כשהם היו במוזיאון, אז שוב הלכנו לאיזור המלון והבניין הממשלתי היפה, מצאנו לעצמינו גן מקסים השייך למלון, ישבנו שם מעט וקצת תפסנו שמש, בכניסה למקום ישנו פסל חמוד של אומנית מקומית
בשעה 16:00, חזרנו אל הרכב, זמן החנייה שלנו כבר עמד להסתיים ואנחנו גם ככה צריכים לזוז, דניאל הודיעה כי היא צריכה ללכת לשירותים, אח"כ גם עידו, החלטנו לעצור ב-Walmart שם גם יש שירותים וגם אנחנו צריכים לעשות קניות של אוכל לימים הקרובים, כך היה, הגענו אל Walmart, אפרת וליה נשארו ברכב, ליה נרדמה ואפרת גם כן רצתה לנמנם. לקח לנו זמן למצוא את הכניסה אבל בסופו של דבר מצאנו את עצמינו עם עגלה עמוסה בכל טוב. אפילו הוספתי לסל הקניות שלנו בוסטר לליה שישרת אותנו נאנמה בכל רחבי קנדה עם הרכב (מעדיף, להוציא את ה-21 דולר ולחסוך לעצמי קנס גבוה הרבה יותר, אם וכאשר…). חזרנו לרכב, ומשם המשכנו לנוע צפונה, לכיוון העיירה Duncan, באמצע עשינו כמה עצירות בנקודות תצפית מרשימות לצד הכביש
בסביבות השעה 18:30, הגענו אל יעדינו, אל הבית שהזמנתי דרך בוקינג. קצת פישלתי בהתחלה, שכן פניתי לסמטה לא נכונה (הייתי צריך להמשיך בכביש עוד 10 מטרים ואז לפנות לסימטה שלנו, הבתים והחצרות של הסמטה אליה הגענו בטעות נראו כמו סלאמס. הכל נראה שם מוזנח ומעאפן, ואילו הבית שלנו נראה הפוך מזה, חדש, יוקרתי מאובזר כהלכה. הוא אפילו כולל 2 קומות, שזה די נדיר במסגרת הבתים שלנו במסע הזה (הפעם האחרונה לבית כזה הייתה בהקונה – יפן), לאחר שנכנסנו ופרקנו את הציוד מהרכב, אני ניגשתי לחלק המרכזי והוא להכין ארוחת ערב לכולם, החלטתי הפעם לדפוק מרק עדשים כתומות, הוצאתי את הירקות, שטפתי, חתכתי, טיגנתי ובישלתי, בסופו של דבר יצא מרק מצויין
בזמן הזה הילדים עשו לליה הפתעה עם הבוסטר החדש שקנינו לה, ההפתעה לא כל כך הצליחה, כי הילדה לא באמת ידעה מה זה בוסטר ולמה זה משמש…
לאחר ארוחת הערב, הילדים הלכו למקלחות ואנחנו בסך הכל סגרנו את הפינה להיום. כרגיל קשה לנו לקחת את הילדים לישון בשעות נורמליות (למשל 22:00), כי הם כבר התרגלו ללכת לישון מאוחר. היום אגב הערנו אותם יחסית מוקדם (8:00), כך שתיאורטית זו אינה אמורה להיות בעיה, אבל כן, יש תיאוריה ויש מציאות, לילה טוב.
— 22/08/2023 , יום שלישי —
יומינו השני כאן באי ויקטוריה וכמה דברים מעניינים יש לעשות ולראות כאן, היום הזה היה יום מאוד עמוס מבחינתינו, עשינו הרבה, ראינו הרבה, חווינו הרבה. היום סוף סוף ראינו שמיים כחולים במקום אפורים, כן, העשן מהשריפות כנראה מתפוגג בשמיים.
בבוקר נכנסנו ללחץ של זמן, קמנו מאוד מאוחר, אפרת והילדים היו על הרגליים לא לפני השעה 10:00 והקטע הוא שבשעה 11:00 כבר היינו צריכים לצאת מהבית כי זהו זמן הצ'ק אאוט. אז אני הכנתי מהר ארוחת בוקר וסנדביצ'ים להמשך היום, לפני כן הספקתי מעט לעבוד, לענות על כמה מיילים והודעות. התחלתי להעמיס את התיקים לרכב, בין לבין, גם יצאתי לצלם את הרחוב עם השמיים היפים שכאן
אכלנו ארוחת בוקר, ובשעה 11:00 בדיוק, הייתה דפיקה בדלת, מה ? המנקה הגיעה לנקות את הבית, לא המתינה שנייה אחת, איזה בעסה. מיהרנו לצאת, והיא התחילה לעבוד בקומה העליונה בזמן שאנחנו אורזים את התיקים האחרונים ומעמיסים על הרכב. יצאנו מהר מהמקום, עולים לרכב ונוסעים ליעד הראשון שלנו, כעבור כ-15 דקות נסיעה מהעיירה Duncan (שם ישנו), הגענו אל Fuller Lake Park, איזה מקום יפה, יצאנו מהרכב וממש התפעלנו, אני בכל אופן, מהמקום.
היה מאוד קר שם, ובכל זאת העניין לא הפריע לכמה חבר'ה מקומיים להיכנס למים
לאחר מסע של שכנועים, הצלחתי לשכנע את עידו להיכנס איתי למים, רק את הרגליים בכל אופן. וואלה, המים לא היו כל כך קרים. אבל כשיוצאים החוצה, זה היה קר.
ליד ישנו מזח שם כמה פנסיורים ישבו וניסו לדוג דגים. היה שם סבא ונכדה שלו שהצליחה לדוג דגיג קטן, היא התלהבה כמובן וביקשה מעידו לתת לה כיף (High Five). הסבא ראה זאת והציע לעידו גם לדוג דגים, הוא הביא לילד את החכה שלו, חיבר לקרס תולעת וזרק לעידו את הקרס עם החוט. עידו על הפעם הראשונה הצליח לתפוס דג, מה שנקרא Beginner's Luck. עידו ניסה אח"כ עוד כמה פעמים אך לא הצליח לו, החבר'ה שם היו מאוד נחמדים, גם יצא לי לשוחח איתם מעט. לאחר מכן עידו וליה התנדנדו במגרש המשחקים הקטן שם.
יצאנו ממתחם האגם, ונסענו לכיוון יעדינו השני, טוב, יותר נכון השלישי, אך אני התבלבלתי במקומות בגוגל מפות ונסענו קודם ליעד השלישי, כשעה ורבע של נסיעה והגענו אל Little Qualicum Falls Provincial Park, לאחר שביקרנו בשירותים המסריחים שם, יצאנו רגלית לדרך, הילדים התלוננו, אין להם כוח לטיול גם אם זה למפלים, אנחנו התחלנו ללכת, קודם אל המפלים הנמוכים ואח"כ התקדמנו לגבוהים
המפלים היו חמודים, אני מניח שבתקופה של האביב, כשיש יותר מים, זה מרשים הרבה יותר. בדרך פגשנו כמה מטיילים שעם חלקם גם שוחחנו מעט, מטייל אחד שהולך עם הכלבים שלו, הילדים מיד נדלקו על הכלבים. אני שוחחתי עם זוג מבוגר מסיאטל שהגיעו לכאן במסגרת חופשה של 10 ימים, כולל לינה באוהל עם שקי שינה. היה ממש נחמד לשוחח איתם, הם גם מאוד התעניינו במסע שלנו. להלן כמה תמונות מהמפלים (הנמוך והגבוה)
סיימנו את המסע שלנו כאן במפלים, כשנכנסנו לרכב, ופתחתי את גוגל מפות, שמתי לב כי התבלבלתי ביעדים, כך שהיינו צריכים לחזור בחזרה בכיווון ולנסוע 24 דקות בחזרה לכיוון השני. הגענו אל Englishman River Falls Park, שגם זה היה טיול של מפלים, הילדים היו רעבים לאללה, הוצאתי את הסנדביצ'ים שהספקתי להכין בבוקר מהתיק וטרפנו אותם כמו כלום. הילדים החליטו כי הם אינם בקטע של לראות מפלים נוספים, אז יצאנו, אני, אפרת וליה לטיול המעגלי למפלים, אילו היו מפלים מרשימים הרבה יותר:
הלכנו את כל הסיבוב, למעלה חצינו שוב פעם גשר מעל הנהר, ואז החלה העליה למעלה לכיוון חניון הרכבים, בסך הכל הסיבוב לקח לנו כ-20-25 דקות. בחוץ כבר החל לרדת גשם, קצת מבאס, אבל לא משהו רציני.
נכנסנו לרכב ולילדים שהמתינו לנו שם, כל אחד התעסק בעיסוקיו, דניאל ציירה את השמלה של הבת מצווה שלה – יצא יפה מאוד. התחלנו לנסוע, מעט אחרי שיצאנו, ראינו מינימרקט מקומי (General Store), שבחוץ היה שלט עם בדיחה חמודה.
נכנסנו למינימרקט והרגשנו כאילו אנחנו נמצאים באמצע סרט אמריקאי, שם נכנסים למכולת נידחת. קנינו שם גלון של חלב (שעמד להיגמר לנו), וחזרנו לרכב. מכאן קרה אחד הדברים המוזרים ביותר שחוויתי אי פעם, שמתי בגוגל מפות את היעד שלנו – אותו מוטל שאנחנו הולכים לישון בו היום, לאחר כמה דקות בודדות של נסיעה בכבישים נידחים, הגענו אל דרך עפר, קצת היה לי מוזר לנסוע על דרך עפר כדי להגיע אל עיר ראשית, מה אנחנו בלאוס או בקנדה ? אבל חשבתי כי מדובר על קיצור דרך או משהו כזה. כעבור כמה דקות של נסיעה הגענו אל אגם שנקרא Horne Lake, עצרנו בדרך כשראינו נקודת עצירה יפה
הילדים שוב החליטו להישאר ברכב, כשאני ואפרת יצאנו החוצה להתפעל מהמקום המקסים הזה שראינו בסופו של דבר בגלל טעות בניווט, רק שאז לא ידענו את זה, וכאן שמתי לב בגוגל מפות כי דבר מוזר קרה כאן, איך לעזאזל הגעתי כל כך מהר ממפלי Englishman בהם ביקרנו לפני לכאן, אל האגם הזה ? זה חתיכת מרחק בשביל כמה דקות של נסיעה (ועוד נסיעה איטית). וואי, זה היה הזוי ביותר, אפילו כעת כשאני מסתכל על גוגל מפות במחשב, אינני מצליח לענות לי על השאלה הזו, אין פה הגיון בכלל, גם הכבישים שנסענו עליהם – לא מוכרים בסטריט ויו של גוגל מפות…
בכל אופן, המשכנו בנסיעה על דרך העפר, עד שראינו שלט כי בהמשך ישנו שער סגור. גוגל מפות הביא אותנו לכביש עפר צדדי במקום לקחת אותנו דרך הכביש הראשי. טוב, היינו צריכים לחזור בחזרה לכביש הראשי, מבאס, אבל אין מה לעשות. בדרך חזרה לבית שלנו נתקענו בפקק נוראי, בשל עבודות בכביש, היינו צריכים להמתין כחצי שעה ברכב עומד עד שיאפשרו לנו לנסוע. הגענו אל הבית שלנו לשלושה ימים הבאים ב-Timberlodge & RV Campground, והבנו כי הכיף חיים שלנו בבית הענק של אתמול בלילה, לא הולך להיות כמו כאן, מדובר כאן במוטל (כן, כמו המוטלים הללו שרואים בסרטים האמריקאים), חדר קטן עם 2 מיטות זוגיות – מאוד צפוף והמיטות אינן גדולות בכלל. פה אין מטבח, אך כן קומקום חשמלי להכנת קפה (שוב, כמו אלו שרואים בסדרות והסרטים האמריקאים), מיקרוגל ומקרר קטן. מה שנקרא: It is what it is. עברנו כבר גרוע מזה במסע שלנו, נסתדר. רק ביקשתי מעובדי המקום שמיכה נוספת שתהיה לי כשאשן על המזרן המתנפח. בחוץ השמש עמדה כבר לשקוע, והמראות היו יפים מאוד. גם תמונה של מוטל מעאפן עם צבעי השקיעה ברקע, נראה טוב:
הכנו ארוחת ערב בחדר, קורנפלקס לילדים, עם לחם וקוטג', חתכנו ירקות וסגרנו את הפינה עם בננה ויוגורט וניל טעים. מאוחר יותר אני עבדתי על המחשב ואפרת צפתה עם הילדים בסרט "בחזרה לעתיד 2"
