הדרך לאלה

— 19/02/2023 , יום ראשון —

היום זהו אולי היום הדל ביותר באירועים שעברנו בסרי לנקה ואחד הימים שיש לי הכי פחות לכתוב בהם בבלוג הזה.

היום היה יומינו האחרון בנווארה אליה, המקום בו שהינו ואליו נקשרנו הכי הרבה בינתיים במדינת האי הזו, התעוררתי בסביבות השעה: 6:00 בבוקר, כתבתי בבלוג ועניתי למיילים הקשורים לעבודה, בסביבות השעה 8:00 שאר הפלנרים (מלבד דניאל) התעוררו לבוקר חדש וכמחצית השעה אח"כ הגיעה גם ארוחת הבוקר, היום הכינו לנו שוב פעם Hoppers רגילים ועוד כאלו עם ביצת עין בפנים, הייתה יופי של ארוחת בוקר, השלמנו אותה עם מעדני החלב שלנו וסלט הירקות שחתכתי. אכלנו בנאגלות, תחילה זה היה אני ואפרת, אח"כ עידו וליה הצטרפו, ולבסוף היה תורה של יובל שהואילה להגיע אל השולחן, ודניאל ? דניאל ישנה עד מאוחר וכשקמה לא הייתה רעבה (לא מפתיע). המוסיקה בחלל החדר התנגנה לה עם 93.2 של Gold FM – התחנה הטובה ביותר בעולם מבחינתי. תחנה שגם בארץ אני אחרוש עליה (דרך האינטרנט).

הזמן עבר ואנחנו אירגנו את התיקים שלנו, סידרנו קצת את הבית כדי שלא נשאיר אותו כדיר חזירים, עם כל הבלגאן שהילדים עשו שם. בסביבות השעה 11:00, יצאנו בפעם האחרונה מהבית שלנו לשבוע האחרון, נפרדנו מבעלת הבית שהייתה אחראית על ארוחות הבוקר ותרופות הסבתא לעידו ועלינו לחניה של הרכב, מנסים לדחוס את כל 11 תיקינו לבגאז' של הפריוס. האם זה היה קל ? ממש ממש לא. היינו צריכים להיות מאוד יצירתיים כדי לאפסן בסופו של דבר את כל התיקים, אבל לבסוף זה נעשה. יצאנו עם הרכב מגבולות העיירה נווארה אליה, נפרדנו מהאגם שליווה אותנו בכל יום שהותנו כאן, הדרך הפכה להיות מפותלת מאוד, ירדנו מגובה של 1,860 מטרים כ-800 מטרים לערך, והירידה הזו לוותה בפיתולים נוראיים, כולנו חטפנו בחילה בשלב כזה או אחר של הנסיעה. 

באמצע הדרך ביקשתי מבעל ההום סטיי שהסיע אותנו לעצור היכן שהוא בצד הדרך, היינו חייבים לתת לבחילות שלנו קצת לדעוך מהנסיעה הקשה הזו. עצרנו בנקודה מסויימת, בערך באמצע הדרך, ליד מסעדה מקומית, נכנסנו פנימה והזמנו לעצמינו משהו לנשנש, – 8 חתיכות מרשמלו שהסתיימו מיד ועוד גזוז Mountain Dew שגם הוא התחסל במהרה. חזרנו לקופסת הטילטולים ולבחילות שהגיעו עימה.  הפעם הגיע התור שלי לבחילות שבשלב מסויים כבר הפכו לבלתי נסבלות, העברתי את ליה שישבה עליי באותה עת, למושב האחורי של הרכב, היא לחצה לי על הבטן וזה היה מתכון בדוק להקאה בתוך הרכב. לאחר המעבר של ליה, רווח לי, הנחתי את הראש על משענת הראש של המושב, עצמתי עיניים וניסיתי לנוח, זה עבד, הבחילות נרגעו מעט, כעבור כ-20 דקות נסיעה הגענו אל יעדינו: העיירה התיירותית – Ella, בעזרת גוגל מפות ניווטנו אל המקום בו סימנתי במפה שהוא פוטנציאל ללינה, הוא קיבל המלצה ממישהי בקבוצת הפייסבוק וגם קיבל ציון גבוה בבוקינג וגוגל. הגענו אל Freedom Guest Inn, החדרים נראים טוב והמיקום סביר בהחלט (מרחק הליכה ממרכז העיירה), המחירים התחילו גבוה, אך עם התמקחות קלה הצלחתי להוריד אותו מעט, 14K לשני חדרים, האחד זוגי (לדניאל ויובל), והשני ל-4 אנשים (לי , לאפרת, לעידו ולליה), המחיר כולל ארוחת בוקר, כך שזה יוצא דיל סביר, נכון שהוא לא מתקרב לתנאים שקיבלנו בנווארה אליה, אבל עדיין. סביר (אולי אחרי ארוחת הבוקר מחר, נקבל תובנות נוספות).

פרקנו את התיקים שלנו מהרכב אל שני החדרים, הנהג א- אנואר רצה להביט בעצמו בחדרים, כמובן שהכנסנו אותו אליהם, הצענו לו להצטרף אלינו לאחת מהמסעדות כאן בעיירה, אך הוא סרב, היום יום ראשון והוא רצה להיות עם אשתו ביום זה, מובן לחלוטין, נפרדנו ממנו לשלום ובכך הסתיימה לה החוויה הכל כך נפלאה שחווינו בשבוע האחרון במסע. התארגנו בחדרים, פרקנו את הציוד, אני הייתי צריך לעשות שיחת זום הקשורה לעבודה, זרקנו את 2 שקי הכביסה שלנו אצל בעל הגסט האוס (600 רופי לקילו), לאחריה יצאנו מהחדרים בדרכינו אל מרכז העיירה, הילדים כבר היו מורעבים והיינו צריכים למהר כדי לספק להם מזון לקיבה. הגסט האוס שלנו ממוקם כ-400 מטרים מהרחוב הראשי שמהווה את העיירה "אלה" למעשה, שוב פעם, בעקבות ההמלצה מהפייסבוק הלכנו עוד כמה דקות לאורך הרחוב הראשי אל מסעדת Chill שהומלצה. המקום גדול, וגם היה די מלא, התיישבנו על הפופים, קיבלנו את התפריטים וחטפנו שוק, המחירים בדולרים !!! מה לעזאזל קורה פה ? זוהי הפעם הראשונה שאנחנו מקבלים לפרצוף את סימן הדולר במסעדה. כמובן שארוחה זולה לא נקבל כאן. אבל בכל זאת החלטנו להישאר ולטעום את מטעמי המסעדה המומלצת הזו. הזמנו המבורגר, סלט יווני, צ'יפס, פיצה ומנה מקומית בשבילי, לקח למנות זמן להגיע אלינו לשולחן, ואז בהברקה של עידו, הוצאנו את קלפי הטאקי ופתחנו במשחק סוער בו עידו לקח את הניצחון המוחץ על פני השאר, האוכל הגיע והיה לא רע בכלל, אך הקפיצה מארוחה של 1,200 רופי מאתמול בערב, ל-34 דולר במסעדת פלצנים, הייתה כנראה יותר מידיי עבורינו, למרות שנהנינו מהאוכל, לכאן לא נחזור יותר