— 05/03/2023 , יום ראשון —
עברנו עולמות שונים, אני לא מדבר רק על 4 שעות הטיסה שעשינו, אלא עולמות מקוטבים בין העולם הישן, הזה עם חופי הים, עם האווירה הרגועה, עם הבית צמוד הקרקע בבעלות משפחה מקומית, הבית בו יש נמלים במטבח וצפרדע מקפצת בסלון (בלילה), אל עולם אחר לגמרי, עולם עם בניינים גבוהים, בטון ואספלט מסביב, במלון שנראה מיליון דולר (מהמקום בו אנחנו הגענו) ותקציב יומי ששווה לבערך שבוע מחייה בעולם הישן ממנו אנו מגיעים.
התעוררנו מוקדם בבוקר כדי לא לפספס את הטיסה, זו הייתה גם הסיבה העיקרית לכך שלא הצלחתי לישון הרבה בלילה, פשוט מהפחד לא להתעורר ולפספס את הטיסה, טוב, לפחות בלילה פתחתי את הלפטופ וצפיתי בסרט מדהים (זה שקיבל את הדירוג הגבוה ביותר ב-IMDB) – חומות של תקווה. ב-6:00 בבוקר כולנו היינו כבר על הרגליים, אני ואפרת עוד הספקנו לשתות קפה \ צ'אי לפני שיצאנו, נהג המונית הגיע מוקדם, 20 דקות לפני הזמן. כך יצא שבאופן נדיר אשכרה לא יצאנו באיחור. נפרדנו מבעלי הדירה שלנו, אנשים כל כך טובים, כל כך מקסימים, נדיר למצוא כאלו
את הנסיעה הזו החלטנו לחלוק עם עוד ישראלית צעריה שהעלתה הודעה בוואטסאפ הקבוצתי שגם היא בדרכה אל שדה התעופה, הגענו אל הגסט האוס שלה – Boho ליד החוף, נועה שמה וחשבנו שזה יהיה נחמד לילדים להכיר אותה (הרי הם מאוד מתלהבים מהחבר'ה הצעירים שכאן, בעיקר עידו). אז טעינו. היא בעיקר רצתה מאיתנו שקט ושלא נפריע לה יותר מידיי. טוב, כנראה אנחנו לא כוס התה שלה. באמצע הדרך הנהג לקח הפסקה קלה, אני וליה ירדנו וצילמתי אותה עושה את תנועת האגודל תוך שהיא אומרת תמיד: Good עם מבטא ייחודי רק לה
ב-9:00, הגענו אל שדה התעופה בו נחתנו לפני כחודש, אז היינו צעירים וירוקים בכל הקשור לסרי לנקה, שילמנו לנהג המונית עבור שירותו (25K) נפרדנו מנועה במעין "שלום ולא להתראות" כזה, נכנסנו לתפוס את הטיסה שלנו שיוצאת ב-12:10, עברנו את כל הבדיקות הבטחוניות הרגילות, שוב פעם מצאנו משקל של תיקים שם והחלטנו לשקול את עצמינו, 76 ק"ג, ירדתי עוד 2 קילו (אם המשקל באמת מדייק – מה שלא נראה), בשדה ניסינו בכוח לבזבז את 12K הרופי שנשארו לנו, שלחנו את הילדים לרחרח בחנויות הדיוטי מה אפשר לקנות עם הכסף הזה, מקרה מוזר היה שם כאשר באנו לקנות M&M הם סירבו לקבל רופי סרי לנקי, רק דולרים, זוהי הפעם הראשונה שאני נתקל בדבר כזה, הלו ? אנחנו עדיין בפאקינג סרי לנקה !
טוב נו, בסביבות השעה 11:20 עלינו על המטוס
הטיסה עברה בנעימים. באמת שהופתענו לטובה, חברת סרי-לאנקן היא אחלה של חברת תעופה, המטוס היה חדיש, השירות מצויין, מספיק מקום לרגליים ולכל מושב הייתה יחידת בידור (מסך טלביזיה), והאוכל ? אחלה אוכל, מעט חריף, אבל לגמרי לא נורא, וטעים לאללה.
רגע לפני ההמראה, גללתי קצת בפייסבוק וחטפתי אגרוף לבטן, לא ידעתי את זה עד עכשיו שהבן של חבר טוב שלנו נהרג בתאונת דרכים בצפון הארץ, האירוע קרה כבר לפני כמעט חודשיים (כשהיינו בוואטה קנאל) ופשוט הפך לי את הראש.
כל אחד במשפחה בחר לעצמו סרט בו הוא צפה במהלך הטיסה, אני לקחתי את החדש של מארוול (שכבר לא חדש) – האלמנה השחורה, כדי לנסות קצת לנקות את הראש שהמכה שחטפתי עם הידיעה מהארץ. כמו רבים של מארוול, מתחיל טוב וממשיך זוועה. מידיי פעם הצצתי מעבר לחלון, השמיים עם העננים נראו ממש יפה
את ההמראה והנחיתה של הטיסה ניתן לראות גם בווידאו שצילמתי
המטוס נחת ואנחנו פרקנו אל שדה התעופה, כל אחד מהמשפחה עם החוויות שלו מהטיסה, כל אחד עם הציפיות שלו מהמקום החדש אליו אנחנו מגיעים
עברנו את ה-Immigration, אספנו את הכבודה שלנו מהמסוע, תמיד יש את החשש הזה שמא המזוודות שלנו ילכו לאיבוד וזה סתם מבאס אח"כ לחפש אותם, את שני הדברים החשובים ביותר בשבילינו בכל הגעה למדינה חדשה סגרנו מיד, הוצאתי כסף מזומן מהכספומט (1000 דולר סינגפורי) ורכשנו 2 כרטיסי SIM לטלפונים שלי ושל אפרת. בשלב הבא היה עלינו להבין איך אנחנו מגיעים לרכבת שתיקח אותנו אל מרכז העיר, מצאנו את המקום בסופו של דבר, רצינו לקנות כרטיסים שנקראים Singapore Tourist Pass (שזה כמו חופשי יומי) אך לאחר השיחה עם המוכרת בדלפק הבנו שזה לא ישתלם לנו, עדיף לנו לקנות כרטיס שנקרא EZ link ולנסוע איתו. לאחר קניית מיץ תפוזים טבעי ממכונה אוטומטית, עלינו על הרכבת, בתחנה בדרך עוד היינו צריכים להחליף רכבות, אבל בסה"כ הנסיעה הייתה חלקה, הילדים היו קצת עצבניים, כנראה מעייפות, כנראה מהטיסה, נסענו כ-20 דקות משדה התעופה אל מרכז העיר וירדנו בתחנה הקרובה ביותר אל המלון שלנו – תחנת Bugis, מכאן עלינו היה ללכת ברגל עוד כ-10 דקות הליכה, רק מה ? שסחבק התבלבל לגמרי עם הכיוונים והלכנו לכיוון ההפוך מהמלון, כך שבסופו של דבר עם כל הפאשלות הניווטיות שלי הגענו כעבור חצי שעה למלון שלנו, עם כל התיקים הכבדים עלינו, תחילה וויתרנו על מונית ואח"כ כשרצינו מונית לא הצלחנו למצוא תחנה שהמונית תעצור לנו בה. לא נורא, גם ההליכה הרבה והקשה הייתה חוויה בסופו של דבר, הגענו אל המלון שלנו: Oxford Hotel , המלון הזול ביותר שהצלחתי למצוא במרכז העיר (היה לי חשוב שהוא יהיה קרוב לתחנות רכבת), העלות: 576 ש"ח ללילה, סכום דמיוני לסכומים ששילמנו עליהם במהלך 4.5 החודשים האחרונים של המסע, אבל עדיין זהו סכום נמוך ממה שהיינו משלמים בארץ (איפה בת"א היינו מוצאים 2 חדרים במלון במרכז העיר במחיר כזה ?)
הילדים נמרחו על המיטות, כל אחד עם הטלפון שלו, בחדר שלנו – של ההורים אירגנו ארוחת ערב שכללה בעיקר סנדביצ'ים שהכנו אתמול בערב ושקנינו בדיוטי פרי בשדה של סרי לנקה, השעון פה מקדים את שעון סרי לנקה בשעתיים וחצי, כך שהחשיך עבורינו מאוד מוקדם ובשעה 12 בלילה עדיין לא הרגשנו מספיק עייפים, אני מניח שתוך יום יומיים אנחנו כבר נתרגל למצב השעות שכאן, יש לנו הרבה מה לעשות כאן בסינגפור וגם לא מעט זמן להשקיע, הדבר הראשון שלנו פה הוא ללכת מחר לסוג של בית חב"ד כאן בעיר (הקהילה היהודית) שבמקרה נמצאת סמוך למלון שלנו, ערב פורים מחר וזהו החג של הילדים.