— 18/02/2023 , יום שבת —
זה כבר כמה ימים שאנחנו נון-סטופ מטיילים, כמעט ואיננו בבית נחים, מתבטלים, עשים דברים לעצמינו (למשל את ערימת הכביסה שנוצרה לנו אנחנו צריכים לפתור במהרה), היום הגיע אולי יום השיא של העשיה שלנו, היום בו הלכנו אל הטרק המפורסם אל סוף העולם.
התעוררנו מוקדים, ב-6:00 בבוקר, בשקט בשקט, כדי לא להעיר את הילדים התארגנו על עצמינו אני ואפרת, אפילו היה לנו קצת זמן להכין לנו קפה, בשעה 6:30, עלינו על הרכב של בעל ההום סטיי שלנו עם ליה שבדיוק התעוררה, אנחנו יצאנו אל הטרק המפורסם. נסיעה של כשעה וחצי הובילה אותנו אל שערי הכניסה לפארק הלאומי: Horton Plains, שם בכניסה גזלו אותנו בסכום פסיכי לחלוטין – כמעט 25K רופי לשנינו, לפני הקורונה העלות לכרטיס הייתה: 5,000 רופי… בדוכן הכרטיסים קיבלתי דוגמא נוספת לשחיתות ולעוולה של פקידי הממשל כאן במדינה, עוד מהיום הראשון בו פגשנו במשרדי ההגירה את הבחורצ'יק שניסה לעקוץ אותנו, גם כאן פקיד דוכן הכרטיסים ניסה לעקוץ, הסכום כאמור היה 25K, הבאתי לפקיד 5 שטרות של 5,000 רופי, כשהוא ספר – הוא ספר רק 4 שטרות, אומר לי שחסר לי שטר אחד של 5,000 רופי, זה היה יכול לעבוד אילולא ראיתי לשבריר שניה, בזווית העין כי הוא הפיל במכוון שטר אחד לריצפה. אמרתי לו שזה לא הגיוני, כי הבאתי לו 5 שטרות ולא 4, ממש התעקשתי על כך. וההוא? טמבל. במקום לבדוק את הריצפה ולהתנצל כי בטעות נפל שטר לריצפה, הוא פשוט התקפל ואמר: "בסדר", תוך שהוא מביא לי את הכרטיסים. עכשיו זה ברור שאף אחד לא יתקפל סתם ככה לשטר הכי גבוה שלהם במידה והוא באמת היה חסר…
איזו התחלה מבאסת של המקום, אנחנו נכנסנו פנימה אל תוך הפארק הלאומי, נסיעה איטית של עוד כחצי שעה, הכבישים שם היו משובשים, ומעט קופצניים, הטויוטה פריוס עמדה בנסיעה בגבורה. התארגנו ליציאה מעט אחרי השעה 8:00, נמרחנו בקרם הגנה, בחוץ הטמפרטורות עלו מעט, אך עדיין היו נמוכות, התקלפנו משכבות הביגוד שלנו וזרקנו הרבה לרכב לפני שיצאנו, עשינו עצירה קלה לשירותים לפני ההליכה, הנופים של הפארק הלאומי מהשירותים כנראה מגדירים את התא הזה כשירותים אולי היפים ביותר באי.
יצאנו לדרך לאחר רישום קצר במשרדי הפארק, לאחר כ-5-10 דקות הליכה הגענו אל צומת דרכים, ימינה או שמאלה, בדיעבד, לא כל כך היה משנה להיכן היינו בוחרים ללכת מכיוון שהמסלול הינו מסלול מעגלי ואנחנו פשוט בוחרים האם אנו מעוניינים לעשותו עם או נגד סיבוב השעון. היה נחמד אם היה לנו איזה ברושור או מפה שהיינו מקבלים בכניסה תמורת הסכום המופרז ששילמנו עליו, אבל כנראה שזה הולך הישר לפקידים בממשל…
בחרנו ללכת שמאלה ולעשות בדיעבד את המסלול עם כיוון השעון, הדרך נכנסה מיד אל ג'ונגל, הלכנו במסלול מוצל ולח יותר, אם היה לנו נעים בהליכה בשמש, כעת היה לנו מעט קריר, אבל ההליכה חיממה את גופינו, בהליכה פגשנו בזוג בנות שגם טיילו כאן בטרק והן עשו את אותו מסלול כמו שלנו, צעירות מצרפת אותן נראה בהמשך הדרך שוב ושוב. בשלב מסויים עשינו הפסקה, ממש ליד שלט המורה על שירותים ליד המסלול
פגשנו שם זוג בנות נוסף אשר מטיילות כאן, הן מטאיוואן, גם הן מאוד חמודות, קצת יצא לנו לתרגל את הסינית השבורה שלנו עליהן. הדרך אל האטרקציה הראשונה בטרק לא איחרה לבוא, בערך כ-5 דקות הליכה ממתקני השירותים הגענו אל ה-Mini World's End, שזוהי למעשה נקודת תצפית מעל מצוק גבוה, המקום נראה כאילו לאחר שהולכים והולכים מגיעים לסוף העולם (אבל ב-מיני)
שם, בנקודת התצפית עצרנו ביחד עם הבנות הטאיוואניות והצרפתיות, הורדנו סוף סוף את ליה ממנשא הגב ונתנו לה קצת להזיז את הרגליים, אם כי לא קרוב למצוק, נתנו לה לאכול 2 בננות ולשתות לפני שיצאנו שוב לדרך. נכנסנו שוב פעם לג'ונגל ולצמחייה הצפופה. הטרק הזה בהחלט הזכיר לנו את הטרקים בניו זילנד, כשהולכים ב-בוש ברוב הזמן ומידיי פעם ישנה נקודת תצפית מרשימה שכזו… הדרך מה-Mini אל הדבר האמיתי לקחה לנו כ-20 דקות בירידה עם סלעים בתוך הג'ונגל, לליה היה מצב רוח מרומם, החלה לשיר כל מיני שירים שלמדה כנראה מהגן, אנחנו הגענו אל נקודת התצפית השנייה שנקראת: World's End
ולמען האמת? נקודה זו לא הרשימה אותי יותר מאשר ה-Mini, שתיהן היו מרשימות, שם עשינו כמובן עצירה, וגם שם פגשנו את 2 זוגות הבנות עימן קישקשנו מעט, אנחנו עלינו עוד קצת למעלה מהשלט המודיע כי הגענו אל סוף העולם, מתחנו את הסוף של העולם עוד קצת והגענו לנקודת תצפית גבוהה יותר, הנופים לא השתנו, זה בסה"כ 2 דקות הליכה, החלטנו לעשות שם בנקודה זו עצירה לארוחת בוקר. אפרת הביאה את הסנדביצ'ים שבעל ההום סטיי הכין לנו מבעוד מועד, סנדביצ'ים עם ממרח ביצים, נחמד. ישבנו ממש על שפת המצוק, מטר מהקצה, ליה כל הזמן רצתה לעמוד, אנחנו כל הזמן הושבנו אותה על הישבן
השמש הייתה חזקה בטרק, אבל הטמפרטורה הייתה נעימה, כך שלא שמנו לב כמה אנחנו נשרפים בפנים ובעורף (למרות הכובע והקרם ההגנה שלא כל כך עזר), לאחר הפסקת ארוחת הבוקר, אספנו את הדברים שלנו והמשכנו בטרק, לקח לנו בערך כשעה להגיע לכאן והיה לנו עוד דרך ארוכה לכסות, המשך הדרך הצדיק את שמו של הפארק הלאומי: Horton Plains – או המישורים של הורטון, מהגו'נגל המוצל, צעדנו כעת במישורים רחבים, תחת השמש הקופחת, זה היה שינוי מרענן לראות כך את הנוף משתנה לנו בזמן ההליכה. נוף המישורים הללו זה משהו שלא ראינו עד כה בכל המסע שלנו כאן בסרי לנקה, האי כאמור הינו אי טרופי, לרוב ניתן למצוא פה דקלי קוקוס, שדות אורז, לפעמים גם מטעי תה ושאר הצימחייה הטרופית, אבל פה למעלה (אנחנו בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים), הצימחיה משתנה והופכת לצחיחה יותר, ביחד עם המישורים הרחבים זהו נוף שאינו מרגיש כאילו אנחנו במדינה טרופית כלל.
עברו כשעתיים וחצי כמעט מאז יצאנו לטרק, הלכנו לאורך נחל חביב שזרם לנו מתחת לרגליים, לאחר חציית הנחל מעל גשר, התחילה עלייה קשה, באיזור זה פגשנו גם יותר מטיילים שעושים את אותו הטרק המעגלי רק הפוך, הכתפיים שלי כבר אותתו לי לעשות מנוחה, המנשא של ליה הפך ליותר ויותר כבד, לאחר העליה התלולה הגיעה הנקודה לה ייחלתי – נקודת מנוחה, ואיזו נקודה טובה יותר לנוח משאר נקודת השיא השלישית שלנו בטיול הזה (לאחר שני סופי עולם)? מפלים כמובן. הגענו אל מפל בייקר המרשים, לא גבוה במיוחד (20 מטרים), אבל רחב, עם ספיקת מים מרשימה, הורדתי את ליה מעל גבי ונתתי לשרירי הכתפיים לנוח מעט, ליה הייתה בשלבי הירדמות מתקדמים, כך שההפסקה הזו לא הגיעה לה בזמן. ונראה גם שהמפל המרשים הזה לא כל כך עניין אותה באותם רגעים
כשהגענו, הגיעו איתנו עוד רבים מהמטיילים שהיו בסביבה, כולנו עשינו עצירה של 5 דקות להתרשמות מהמפל ועזבו, אפרת ואני נשארנו עוד כ-5 דקות נוספות, אז המתחם התרוקן מהמטיילים ואנחנו יכולנו להתרווח אפילו יותר על הספספל מבלי לחשוש שמא מישהו יגיע ויסתיר לנו את הנוף, תיירים אחרים ניסו למצוא פינות אחרות להתבודד בהן אל מול עוצמת המפל:
זהו, הכפתיים שלי נחו מספיק והיה אפשר להמשיך ולהעמיס עליהם את המשקל של המנשא, המים ואת ליה כמובן. טיפסנו את עצמינו כלפי מעלה כדי לצאת מהג'ונגל שוב פעם אל המישורים של הורטון, ליה כבר נרדמה על המנשא, היא הייתה גמורה מעייפות (ומה איתי ?), הדרך מכאן התאפיינה בעליות, תלולות ומתונות אשר התחלפו ביניהן כדי שלא ישעמם לנו, בחלק זה של הטרק כבר היו תיירים רבים (מקומיים בעיקר) שחלפנו על פנינו במסלול, כולם התלהבו מהקטנה הזו שנרדמה לי על הגב
כבר כמעט והגענו אל נקודת הסיום \ התחלה של הטרק, מרחוק ניתן לראות את נקודת הפיצול (ימינה ושמאלה) ממנה לקחנו שמאלה להתחיל את הטרק, מידיי פעם צץ לו איזה זרם מים או בריכה חביבה כדי לגוון קצת את הנוף הגם ככה מרשים של הטרק.
כעבור 3 שעות וחצי סיימנו את הטרק וחזרנו אל חניון הרכבים. הנהג שלנו נרדם באוטו באותם רגעים, כשפתחתי את הדלת האחורית כדי לאפסן את מנשא הגב, הוא התעורר, שוחחנו מעט לפני שהבחנתי ב-אייל בעל קרן אחת מתקרב אלינו קצת יותר מידיי, מחפש כנראה משהו לנשנש…
עזבנו את הפארק הלאומי Horton Plains ברגשות מעורבים, הטרק היה נפלא, עם נופים מיוחדים שאינם נראים בסרי לנקה, גם לקום ולהזיז את הגוף עשה לנו מאוד טוב, אבל האם כל הכיף הזה שווה כ"כ הרבה כסף ? וואלה, לא בטוח. בטח כשישנם מקומות הליכה נוספים בהם לא משלמים הרבה, אם בכלל… להלן רגעים נבחרים מהמסלול בווידאו:
חזרנו ברכב אל הבית שלנו Madelin בנווארה אליה, נסיעה של כשעתיים בערך, בדרך גם יצא לשנינו לנמנם מעט ברכב, כאן בבית הילדים (דניאל, יובל ועידו) היו כמובן בטלפונים, הם התעוררו כשהתעוררו בבוקר, דניאל היכנה לכולם קורנפלקס, לאחר מכן היו להם מטלות לימודיות להכין, ואז בנחת הם יכלו לגשת לנושא המרכזי של היום שלהם והוא: לשחק בטלפונים, ו\או לצפות בסרט הארי פוטר במחשב. נחנו מעט בחדרים, אני הכנתי ארוחת צהריים, בדיוק אותה ארוחה כמו אתמול – מרק עדשים סמיך. כולנו טרפנו אותו. בסביבות השעה 15:30 רצינו לצאת ולעשות סיבוב באגם גרגורי שכאן צמוד אלינו ב-Medalin, לקח זמן עד שכולם התארגנו, בזמן הזה אני וליה יצאנו לחצר מנסים להעביר את הזמן בלעשות פרצופים אל המצלמה:
יצאנו אל האגם כולנו, הליכה נינוחה של כ-5 דקות עד שהגענו לחניון הרכבים, בכניסה, רכשנו כרטיסים ל-2 מבוגרים ו-2 ילדים (1,500 רופי) והתפעלנו מהנוף המרשים של האגם וטיפוח המדשאות שמסביב, היום זהו יום שבת ולקראת הערב המקום היה מפוצץ באנשים
מכל עבר קפצו עלינו המקומיים, מנסים להעלות אותנו על סירה, סירת מירוץ ממונעת, סירה איטית ממונעת, אופנוע ים, או מה שזה לא יהיה, לכל אחד כמובן יש מחיר, וכולם רוצים נתח מהארנק שלי. לאחר התלבטויות ודיונים, תוך קביעת הטון מצד הילדים בעיקר, הוחלט כי אנחנו ניקח סירת פדלים בצורת ברבור, המחיר החל ב-2,500 רופי ומיד ירד ל-1,000 רופי לחצי שעה של שייט באגם של שלושת הילדים הגדולים, דניאל ויובל מפדלות ועידו מנווט את הסירה
לעיתים זה נראה לנו מסוכן, כשהם מפדלים להנאתם באיטיות גמורה כאשר מסביבם מתרוצצות סירות מנוע מהירות, הדבר הקפיץ לאפרת את הלב כמה פעמים. חצי השעה הסתיימה והילדים ירדו מהסירה, אנחנו המשכנו ללכת לאורך הטיילת שעל שפת האגם נהנים מהנופים המרשימים למטה, והשמיים המעוננים עם השמש השוקעת מאוחריהם, למעלה. היה יפה מאוד, כשחזרנו, התיישבנו על כר הדשא ליד מדרון תלול המכוסה דשא, הילדים רצו להתגלש שם, בדיוק כמו שעשו בפארק ויקטוריה אתמול, הם היו מרוצים לאללה, טיפסו, התגלשו למטה, טיפסו שוב, התגלגלו למטה כך שוב ושוב ושוב, ליה במיוחד הרגישה בעננים באותם רגעים ועצם זה שהטמפרטורה ירדה והיה ממש קר, לא הזיזה לאף אחד מהם, היה קשה להוציא אותם מהמשחקים שלהם, הנשק היחיד שעמד לרשותינו היה לשדל אותם לצאת אל דוכני המזון כדי לקנות להם דברים שהם אוהבים. להלן סיכום הטיול שלנו בפארק גרגורי:
שם בחניון הרכבים, היכן שנמצאים גם דוכני המזון, קנינו לגדולים צ'יפס מטוגן חתוך בצורת ספירלה, לאחר מכן קנינו את גלידת ה-Falooda לליה שהתעקשה לקחת רק את זה, קנינו מהחברים שלנו שכבר כמה פעמים ביקרנו אותם וקנינו מהם שלגונים בימים האחרונים, זה היה מפגש האחרון שלנו איתם כי מחר אנחנו עוזבים את המקום. כרגיל, דיברנו איתם, צחקנו איתם, הם כיבדו אותנו בתה מתוק לאללה וגם לא הסכימו שנשלם על השלגון של ליה, היה מאוד נחמד מצידם, לאחר מכן חזרנו הביתה, להתכונן לארוחת ערב ולסגור את היום.
הפעם בעל ההום סטיי פינק אותנו בהפעלת האח שיש כאן בדירה, זה היה כל כך מצחיק, כי ראינו את האח הזו לאורך כל הימים שלנו כאן ותמיד חשבתי שהוא כאן רק לקישוט, אז מסתבר שניתן גם להדליק אותו, ארוחת הערב – אורז עם רטבי קארי למיניהם הייתה מצויינת, אני כל כך אוהב את האוכל שלהם.