— 18/04/2023 , יום שלישי —
מתוך פוסט שפירסמתי בפייסבוק:
היום התעוררנו מאוחר, הלכנו לאכול מאוחר, ויצאנו ממתחם הגסט האוס שלנו מאוחר, רק בסביבות השעה 11:00 הנענו את הרכב ועזבנו את המקום, לא לפני שהודינו מאוד לבעלת המקום שאירחה אותנו יפה בסך הכל. גם ארוחת הבוקר הייתה סבירה ומעלה בשבילינו. עזבנו את העיירה ראנונג שאירחה אותנו יפה בימים האחרונים, נסענו לכיוון צפון, יש לנו נסיעה ארוכה היום וחבל שיצאנו כל כך מאוחר, סימנתי לעצמי מראש את כל נקודות העצירה שאנו מתכננים לעצור בהם לאורך הנסיעה, עד ליעד. המקום הראשון הגיע כעבור כ-40 דקות נסיעה לערך, נקודת תצפית (Khao Fa Chi View Point), בשביל להגיע אליה, הרכב שלנו היה צריך לטפס כמה מאות מטרים מעלה אל גבעה ממנה נשקפים נופים פאנורמיים יפייפיים של האיזור, אפרת ואני ירדנו מהרכב, שאר הילדים החליטו שטוב להם במזגן עם הטלפונים שלהם.
עשינו סיבוב של כ-10 דקות שם למעלה בפסגה, הנופים, כפי שרואים בתמונות – מרשימים מאוד, המקום היה רק בשבילנו, לא היה במקום נפש חיה מלבדינו. מקום שקט בו שומעים רק את רעש הצרצרים ושאר בעלי החיים שמסתובבים שם. חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה, כל הדרך למטה, בחזרה אל הכביש הראשי המוביל אותנו צפונה יותר. בזמן הנסיעה, אמא שלי התקשרה לאחל לי יום הולדת שמח, אם כבר מדברים והנייד פתוח בזמן הנסיעה, החלטתי אז כבר להנציח את הרגע:
הגענו אל הנקודה הבאה שלנו בטיול היום שלנו צפונה, עצרנו בנקודת תצפית יפה על נהר Kra Buri, שבגדתו חונות להן כמה סירות דייגים, ממתינות שמישהו יבוא וישוט עליהן…
אז מה מיוחד כל כך בנקודת התצפית הזו, הרי יש כמוה מיליונים בערך בתאילנד, למה לעצור דווקא כאן ? מהסיבה הפשוטה כי את הגדה השניה של הנהר שאנו רואים, זה כבר לא תאילנד, אלא מיאנמר, והנהר הוא למעשה הגבול בין 2 המדינות. יפה, נחמד ומיוחד. שם, בקרבת נקודת העצירה הזו, הבחנו במתחם בו נמצאים כמה אנשים, החלטנו ללכת ולראות על מה מדובר, בסופי שבוע, אני מניח, המקום הינו שוק מקומי הנקרא: Thai-Burmese Friendship Market, אבל היום ? היום הגענו למקום וראינו משהו שממש, אבל ממש לא ציפינו אליו.
מדובר על קבוצה של מתנדבים ווטרינרים אשר לקחו \ קיבלו קבוצה של חתולים וכלבים וניתחו אותם, הפכו את המקום לבית חולים ווטרינרי, בתמונה סוריאליסטית מאוד ניתן לראות ווטרינר אחד מנתח כלבה, כאשר הקולגות שלו אוכלים את ארוחות הצהריים שלהם שולחן לידו. למה ? כמה ? איך ? את השאלות הללו הפנינו דרך גוגל טרנסלייט לאחת מהעובדות שם, היא הסבירה לנו כי הם לוקחים את בעלי החיים הללו מסרסים ומעקרים אותם במעין סוג של פס ייצור, מסיימים עם אחד, מתחילים עם השני, איפה דבר כזה בארץ היינו יכולים לראות ? בסרטון הבא התמונות יכולות להיות קצת קשות, אז לא חייבים לצפות:
זו הייתה חוויה עוצמתית וקצת מטלטלת בשבילנו, הווטרינרים פותחים את הכלבים המורדמים, כמו שאני בד"כ פותח את המחשב ומקליד. טירוף! איך אנחנו תמיד אומרים לילדים ? לימודים של החיים, וכמו שהם ראו מוות והתעלפויות בנפאל \ הודו, יוצא להם לחוות גם את זה. המשכנו הלאה בנסיעה, שמנו הפעם בסופטיפיי את הפלייליסט של איה כורם הנפלאה, עברנו עוד כשעה של נסיעה, עד שהגענו לעיר צ'ומפון, שם עצרנו בפאתי העיר אל מקום שנקרא: Nong Yai Wooden Bridge, מדובר על אגם ובו חיים צבאים, מעל האגם בנו שרשרת של גשרים מעץ והמקום פתוח לרווחת תושבי העיר ואורחיהם. אנחנו הגענו לשם, מעבר לעובדה כי היה שם חם מאוד, מצאנו את המקום כמעט ללא מבקרים (כנראה בגלל מזה"א), הילדים כרגיל נשארו ברכב, אני ואפרת יצאנו החוצה, התמרחנו בקרם הגנה נגד השמש, חבשנו כובעים על הראש ויצאנו לדרך
מקום חמוד, מקום שקט, מאוד מושקע ומטופח. בכלל, התיאלנדים מצטיינים בלטפח מקומות ומתקנים לרווחת התושבים, אנחנו רואים זאת בכל רחבי המדינה, והאמת ? לנו בארץ יש הרבה מה ללמוד מהם בקטע הזה, אצלינו הרבה מהמקומות החינמיים והפתוחים לכולם, בד"כ מוזנחים, עלובים, לא מתוחזקים, מלוכלכים מזבל שאנשים משאירים מאחוריהם, אנחנו לגמרי מדינת עולם שלישי, ותאילנד? דומה יותר דומה לאירופה. התהלכנו להנאתינו על הגשרים מעץ, בדרך ישב בצד רוכל, ממתין למבקרים שיבואו וירכשו ממנו שקיות של אוכל לדגים, או בננות כדי להאכיל את הצבאים
בסך הכל, ההליכה אינה ארוכה, שהינו במקום בערך 10-15 דקות לפני שחזרנו בחזרה למזגן המפנק ברכב
המשכנו בדרך, המשכנו לנסוע צפונה יותר, נכנסתי כבר ללחץ של זמן, השעה הייתה הרבה אחרי 14:00 ולנו יש עוד כמה שעות נסיעה עד ליעדינו, הנסיעה הלכה בצורה חלקה, חזרנו לכבישים הדו מסלוליים וכמעט ואין רכבים על הכבישים, בדרך עמד שוטר מסמן לרכבים לעצור, אני לא הצלחתי להבין האם הוא מסמין גם לי לעצור או לרכבים אחרים, לא לקחתי סיכון ועצרתי בצד הדרך, הלכתי אליו ושאלתי מה הבעיה, כמובן שהאנגלית שלו הייתה מאוד משובשת עד לא קיימת, הכנסתי את עצמי לבור, כי ככל שעבר הזמן, הבנתי שלא הייתה לו שום כוונה לסמן לי לעצור ומצד שאני, עכשיו כשהגעתי אליו, הוא החל עם מיליון שאלות אליי ולא שיחרר… רצה להבין מאיפה הגענו, לאן אנו נוסעים, מהו שם השכרת הרכבים שלנו ועוד… חיפש שעות על גביי שעות משהו בטלפון הנייד, בגוגל מפות, רצה להבין היכן אנו ישנים, לא רציתי למסור לו את המידע הזה, אז שיחקתי אותה לא מבין, וזה מה שעיכב אותנו המון זמן. בסופו של דבר הגיע בחורצ'יק מקומי שעזר במלאכת התירגום, שאלתי אותו "מהי הסיבה לכך שאנו מעוכבים כאן לצד הכביש ?" גם הוא וגם השוטר החלו לצחוק, "אתה לא מעוכב, והכל בסדר", אוקיי, אז למה אני מבזבז את זמני היקר עם השוטר הזה ? לא הצלחתי להבין מה היה הקטע כאן. יכול להיות שואלי הוא רצה לעזור לי בלהדריך להיכן אני צריך להגיע, אולי הוא חשב שאני עצרתי לו מנסה לבקש הנחיות הגעה או משהו כזה… וואלה לא יודע, מהר מאוד חזרתי לרכב ועזבנו את המקום.
הגענו אל הכפר Siang Thing Village, בשעה 17:30 , הרבה מעבר לתיכנון המקורי, עצרנו במקום הלינה שלנו , מקום מקסים שזכה על אם הדרך, קיבלנו 2 חדרים גודלים ומפנקים, כל המקום הזה מפנק, כל המקום הזה משדר ניקיון ויוקרה, הילדים מיד התקלפו מהבגדים ונכנסו לבריכה שבמתחם, אני הייתי לחוץ מאוד, יש לנו היום בעבודה Meetup והיינו צריכים לסגור פינות לפני תחילתו. בערב, לאחר סגירת הפינות בעבודה ולאחר שהילדים סיימו עם הבריכה, יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה מקומית כאן בכפר, המסעדה הראשונה הייתה סגורה, כך שמצאנו את עצמינו במסעדה המקומית: Krua Maek Mai, מדהימה. אוכל פצצה, מאוד נהנינו, הזמנו את המנות הרגילות שלנו, אני כל פעם מנסה לגוון, הפעם לקחתי Green Curry
סיימנו עם הארוחה, אפרת אומרת שזהו מרק חלב הקוקוס הטוב ביותר שאכלה בתאילנד. וולאה, תואר של כבוד המסעדה הזו קיבלה אצלינו. בדרך חזרה הביתה, עצרנו ב-7/11 שם קניתי כמה עוגות אישיות שיהיה לנו עם מה לחגוג בחדר את יום הולדתי, וכך היה, פיזרנו את העוגות, תקענו את הנרות אותם קנינו לפני כמה ימים ומכיוון שלא היה לנו מצית, בדיוק כמו ביום הולדת של יובל בסינגפור (בסטארבקס), קיפלנו על הנרות חתיכות נייר ואני נשפתי עליהם והעפתי אותם במקום לכבות את האש מהנרות
כן, יום הולדת משפחתית, צנועה מאוד ואינטימית חגגתי, היה לי כיף, מאוד נהניתי מהמשפחתיות בעיקר.
לאחר זלילת העוגות, אני מיהרתי לצאת החוצה עם הלפטופ, המיטאפ שאירגנו עמד להתחיל, נתתי כמה מילות היכרות עלינו (בעסק) ומוטיבציה ועזבתי את החברים לעבוד בלעדיי, בינתיים, כשהמחשב כבר פתוח, המשכתי לעבוד מעט. כולם כבר הלכו לישון כשחזרתי לחדר, ובכך פחות או יותר סיימתי את יום הולדתי.
