— 01/04/2023 , יום שבת —
ממשיכים במסע שלנו דרומה אל האי פוקט, אנחנו כבר עוד מעט מגיעים, מחר זה אמור לקרות, ויש לנו עוד נסיעה ארוכה אחת לגמוע. גם היום, את רוב שעות היום העברנו ברכב שלנו: הטויוטה פורצ'ונר שמלווה אותנו לאורך כל הטיול כאן בתאילנד, רכב גדול ונוח מאוד לנהיגה ולנסיעה, היה נחמד אילו היה מותקן עליו גוגל מפות במקום תוכנת ה-GPS המקורית של טויוטה, אבל ניחא, מסתדרים…
גם היום התעוררתי קצת אחרי 6:00 בבוקר, הכנתי לי כוס קפה והתיישבתי במרפסת בקדמת הבית שאנו שוכרים, התיישבתי והאזנתי לשקט שמסביב, מביט שוב פעם בזריחה שצצה לה מעל בתי המגורים ממול לרחוב
לא היה לנו זמן רב, ב-7:30 הערנו את הילדים, השכמה מוקדמת היום כי זה הולך להיות יום ארוך, הכנתי ארוחת בוקר גדולה ויפה, עם 2 סוגי סלטים, חביתות, טוסטים, יוגורטים, גבנ"צ, קורנפלקס ובננות, אכלנו כמעט הכל, קצת אירגנו את הבית לפני העזיבה (אפרת קצת מגזימה עם הסדר והניקיון שהיא משאירה אחריה בצ'ק אאוט), העמסנו את התיקים על הרכב ויצאנו לדרך בשעה 8:50 (20 דקות איחור). נסענו במשך כחצי שעה עד ליעדינו הראשון להיום, האטרקציה לה הילדים המתינו כבר זמן מה, פארק החבלים בהוא-הין או בשמו המקורי: Tree Top Adventure Park Huahin, שם במקום, קיבלו את פנינו בצורה מאוד יפה צוות העובדים, קנינו 3 כרטיסים (משום מה, התשלום מתבצע רק בסוף), לעידו, יובל ודניאל, אני כבר מרגיש זקן בשביל זה… תחילה רתמו את הילדים לרתמות ושאקלים, נתנו להם ללבוש כפפות וקסדות, ה-10 דקות הראשונות היו הסברים ונהלי בטיחות בהליכה על החבלים, המקום מאוד הזכיר לנו את פארק החבלים שעשינו ברומניה בקיץ האחרון, כאן כל הילדים לקחו את ה-Full Course (תחילה עוד הייתה התלבטות בינם לבין עצמם האם עידו יכול לעשות את המסלול המלא בשל גובהו), כך זה נראה בתחילת המסלול:
המסלול נמשך עוד ועוד, ביחד עם שלושת הילדים, הצטרפו 2 מדריכים מאוד נחמדים, שניסו להצחיק אותם מצד אחד, אבל שמרו על מקצועיות מירבית מצד שני, המסלול כלל הליכה על מכשולים בגובה צמרות העצים וגם גלישה באומגות
המסלול ארך כשעה, במהלך הזמן הזה אני הלכתי מתחת לילדים, בכל פעם שהיה צורך למדריכים לדבר, להסביר, להזהיר את הילדים, אני הייתי בתפקיד המתרגם, בזמן הזה אפרת לקחה את ליה להשתכשך במימיי הבריכה שנמצאת במתחם (למעשה מדובר גם בריזורט שאין בו כל כך אנשים), די חששנו בהתחלה כיצד ליה תקבל את זה ששלושת אחיה עושים אטרקציה והיא נשארת בצד, אבל למזלינו הייתה שם הבריכה שנתנה לה (ולאמא שלה) תעסוקה. חזרנו מהמסלול עייפים ומרוצים, בחוץ היה חם מאוד, גמענו בקבוקי מים שלמים והכרחנו את הילדים לשתות עוד ועוד… שילמנו עבור התענוג הזה 2,250 בהאט (750 לאחד) ונפרדנו מהצוות האדיב (והיקר) לשלום.
זהו, מכאן ועד הסוף אנחנו בנסיעה, נסיעה ארוכה דרומה, יצאנו משם בסביבות 11:00 לפני הצהריים והגענו אל יעדינו בסביבות 15:30. בדרך מידיי פעם עצרנו בתחנת דלק (לתידלוק) ובחניות של 7/11 כדי להצטייד בחטיפים כדי להרגיע את קיבתם של הילדים, אני זללתי במהלך כל הנסיעה כדי לשמור על עירנות, כן, הייתי מאוד עייף במהלך הנסיעה ובכל פעם שהרגשתי כי אני מתחיל לנקר, צבטתי את עצמי חזק ברגל ולקחתי עוגייה אותה אכלתי לאט לאט, עצם תהליך האכילה מעורר אותי. יעדינו הסופי להיום היה מלון הדרכים הזה על אם הדרך שאנו נמצאים בו כעת, จารวี รีสอร์ท ชุมพร הוא נקרא (באנגלית הם קוראים לו – Jarawee Resort).
לאחר תהליך די ממושך של צ'ק אין (העובדות שוחחו זמן רב עם המנהל שלהם לגביי ההזמנה שלנו, אין לי מושג על מה ולמה), בסופו של דבר קיבלנו את החדרים שלנו. 2 חדרים עם מיטה זוגית + מיטת יחיד בכל חדר, בסה"כ המקום נראה טוב מאוד, אינני יודע למה הוא קיבל ציון די נמוך בבוקינג (7.3), יצא לנו לדבר על זה היום, המקום הזה הוא אחד ממקומות הלינה היקרים שלנו פה במדינה, אבל עדיין, אם אנחנו משווים את מה שאנחנו משלמים כאן, לעומת מה ששילמנו בהודו (נעזוב את סינגפור שזו אופרה אחרת לגמרי), אז כאן, א' – המחיר זול בהרבה (סביבות ה-100 ש"ח ללילה זול יותר) ו-ב' – האיכות של המקום גבוהה בהרבה ממה שקיבלנו בהודו, והנה עוד דוגמא מצויינת לזה שתאילנד היא ה-Value for Money הטוב ביותר בעולם.
כאן בחדרים, אני מיד צנחתי על המיטה והתחלתי לנחור, הנהיגה הזו הרגה אותי, אפרת לקחה את הילדים לחדר השני והחלה לעבוד איתם על הלימודים שלהם, כשהתעוררתי (סביבות 17:30) , התארגנו על יציאה ביחד לחפש לנו משהו לאכול לארוחת ערב, דרך גוגל מפות התבייתתי על שתי מסעדות בסביבה, הנענו את הרכב ונסענו כ-5 דקות אל עבר המסעדה הראשונה, ומה ? סגורה, לא נורא, יש backup, נסענו עוד כ-2 דקות נוספות אל מסעדת ה-backup שהכנתי ומה ? גם היא סגורה, אנשים כנראה לא אוהבים לעבוד ביום שבת בערב… המשכנו להסתובב בכפר, מנסים לחפש משהו לאכול, אפרת שמה לב לאיזה דוכן על הכביש, החנתי את הרכב ליד, הלכתי לברר עם 2 העובודת החביבות וכן, יש להם אוכל תאילנדי אותו נשמח לבלוע. הבאתי את כל שאר המשפחה והזמנו לנו אורז מטוגן עם ירקות, את התום-סאם המפורסם (סלט פאפאיה) ועוד מנה בשרית בשבילי, היא נקראת Larb. כל התקשרות עם 2 העובדות הייתה דרך גוגל טרנסלייט
2 מנות האורז הגיעו ראשונות והיו מצויינות, לאחר מכן סלט הפאפאיה הגיע עם סרטנים, שבפירוש ביקשנו ללא סרטנים בפנים, טוב, אז הכינו לנו מנה חדשה, הפעם ללא סרטנים, אך עם הרבה צ'ילי בפנים (ביקשנו גם לא חריף), אפרת עוד ניסתה קצת לאכול מהסלט עד שנשברה, סלט מאוד טעים, אך גם מאוד חריף, כך גם המנה השניה שהזמנתי ה-Larb, טעימה וחריפה לאללה, כל כך חריפה שלא יכולתי לסיים אותה, זו הייתה אחת הארוחות החריפות שאכלנו במסע הזה. לסיום הזמנו שני Milk Bubble Tea בטעם טארו כמובן, לאפרת ולי (הילדים כבר פרשו לשבת בתוך הרכב), היה מצויין, מאוד אהבתי את האוכל למרות חריפותו, עם השתיה שלנו ושל הילדים (פאנטות), כל העסק הזה עלה לנו 550 בהאט. מומלץ מאוד.
חזרנו בחזרה למלון הדרכים שלנו, התמקמנו בחדרים, הפעם אני ישן בחדר עם עידו ודניאל, ואפרת ישנה עם ליה ויובל, הילדים הלכו למקלחות ולמיטות, סגרנו עוד יום במסע.
— 02/04/2023 , יום ראשון —
היום יום ההולדת של ליה, הילדה הצעירה שלנו כבר בת 3. וכמתנת יום הולדת, הגענו לפוקט, מעוז חפצינו בימים האחרונים, עוד מאז סוקותאי מלפני 5 ימים, שם התחלנו לשנות כיוון ולנסוע דרומה במקום צפונה.
לאחר לילה לא מזהיר במיוחד (האוכל החריף של אתמול לא עשה טוב למעי הגס שלי), קמנו היום לבוקר חדש במלון הדרכים בו התאכסנו, מקום לא רע בכלל, מלבד מחירו הגבוה (2,200 בהאט ללילה), המקום התברר כמקום מצויין ללינה. חדרים גדולים ומרווחים. לפני שכולם התעוררו, ישבתי על גוגל מפות וחיפשתי לנו אטרקציות בדרך אל פוקט, לא רציתי שניסע ב-דוך עד למלון שלנו, רציתי שתהיה איזושהי הפסקה שתישבור את הנסיעה הארוכה, סימנתי לעצמי כמה נקודות עניין. מבלי לאכול ארוחת בוקר, העמסנו את התיקים על הרכב, עשינו צ'ק-אאוט והתחלנו בנסיעה, עוד יום נהיגה ארוך ומפרך לפנינו. הנסיעה החלה עם שירי יום הולדת לליה, כעבור 5 דקות נסיעה, עצרנו בתחנת דלק, לא היה שם את 7/11, אז נכנסנו אל המתחרים שלהם, רשת הסופרמרקטים – Little Big C, לא. זה לא זה, חיפשנו את מה שאנחנו בד"כ אוכלים, ומלבד אצות ים שהילדים מאוד אוהבים, לא מצאנו את מבוקשינו. המשכנו בנסיעה, עוד 10 דקות עד שמצאנו את 7/11 , ישששש, הגענו אל ה-Holy Grail. נכנסנו פנימה והעמסנו בסלסלה האדומה של הקניות טוסטים, קפה קר, לחמניות עם הממרח הירוק, בננות ועוד… אפילו קנינו לליה סט צעצועים שהיא תוכל לשחק איתו כמתנת יום הולדת, הרגענו את הקיבה של הילדים שפתחו בזמן הזה טלפונים וצפו בתוכניות מלמדות. כעבור כשעתיים נסיעה הגענו אל נקודת עצירה אותה שמתי במפה, לא ידעתי בדיוק איך זה יהיה, לא היו לנו ציפיות, מה גם שבגוגל מפות המקום קיבל ציון די עלוב, אבל בכל זאת החלטתי לנסות, אין לי מושג איך קוראים למקום באנגלית, מה שמופיע במפה הוא: อ่างน้ำร้อนไทรโสภา, ואיזו פנינה מצאנו כאן. מדובר על מתחם של בריכות, אחת טבעית ושתיים לא, כולם מקבלים מים נקיים מנחלים בסביבה, בנו שם מגלשות לגילאים שונים, בתחילת המתחם, לאחר שמחנים ומשלמים כרטיסי כניסה, ישנו מקבץ של דוכני מזון, הגענו למקום, שילמנו 20 בהאט עבור החנייה ועוד 50 בהאט כניסה לכולנו, החלפנו לבגדי ים ונכנסנו פנימה אל הבריכה הטבעית הגדולה והעמוקה יותר. זהו מחיר ממש בדיחה למקום, זה בטוח שבפוקט על מקום כזה, אולי קצת יותר מתוחזק היו גובים 500 בהאט לאדם !!! ה-50 ששילמנו זה רק בשביל תחזוקת המקום
הילדים ואני עלינו למגלשה, ליה הייתה איתי כשהתגלשנו ביחד, לאחר מכן גם אפרת נכנסה למים. כשהגענו, המקום לא הכיל כמות רבה של אנשים, והיה מאוד נעים במים. הילדים עלו הלוך ושוב על המגלשה, בעיקר עידו, שלא ידע נחת באותם רגעים
סיימנו עם הבריכה הגדולה ועברנו לבריכות הקטנות והרדודות יותר, כדי שגם ליה תוכל להתרחץ במים מבלי להיות תלויה בנו ההורים, שם בבריכות הילדים אכן ליה טיפסה והתגלשה כמה פעמים במגלשה הצהובה המתאימה יותר לגילה, ישבנו שם אפרת ואני על שפת הבריכה, מהללים ומשבחים את המקום הזה, וכמה טוב שיש לנו גוגל מפות וכמה טוב שיש לנו טויוטה פורצ'נר שלוקחת אותנו לכל מקום בו גוגל אומר לנו ששווה להגיע לשם, זהו הטיול אותו דימיינו אפרת ואני, זוהי הרגשת החופש שכל כך רצינו (ולא בדיוק קיבלנו במדינות אחרות)
השעון כבר הראה על כמעט 14:00, אני התחלתי להילחץ, כי רצינו לאכול בדוכנים שבכניסה ויש לנו עוד לפחות 3 שעות נסיעה עד למלון שלנו בפוקט, וממש לא בא לי לנהוג בחשיכה… הוצאנו את הילדים מהמים, זה לא היה קל, בעיקר לא את ליה, הגענו אל הדוכנים, ביררתי וקיבלתי תשובה חיובית, יש כאן סום תאם (סלט פאפאיה), הזמנתי מנה, לא חריפה, וללא סרטנים (הגיע עם קצת סרטנים), המנה הייתה מצוינת, הזמנתי אח"כ לאפרת גם מנה משלה, בזמן הזה ליה נישנשה את התירס שקניתי לה בדוכן אחר, אחת העובדות שם נדלקה עליה
שאר הילדים הצטרפו לחגיגה והזמנו גם להם אוכל (צ'יפס עם חטיפי עוף בעיקר) ושתיה (שייק ברד בטעם אוראו). נפרדנו מצוות העובדים שם בדוכנים וחזרנו בחזרה אל חניון הרכבים והרכב שלנו שהמתין לנו בשקט בצל. הנענו את הרכב והתחלנו בנסיעה, מכאן נוסעים ללא עצירות (כמה שניתן) עד שמגיעים אל האי פוקט. אז אל האי פוקט הגענו בסביבות השעה 17:00, חצינו את הגשר המוביל אל האי, כעבור ק"מ אחד עצרנו את הרכב באטרקציה תיירותית חמודה מאוד, היא נקראת Phuket City Gate, ירדנו מהרכב כדי להתרשם מהמקום, צילמתי כמה תמונות לא רעות בכלל
במקום ישנו פארק גלגיליות גדול, אבל המקום היה ריק לחלוטין, מלבדנו לא היה שם נפש חיה, כנראה שהמקומיים והתיירים מעדיפים ללכת לחופים או לקניוני הענק שפה מאשר לבלות את שעות אחה"צ בקישקושים תיירותיים מאולצים, כמו המקום הזה:
עלינו לנקודת תצפית יפה, נקודה משם משקיפים על כל הפארק, לא היה שם כל כך הרבה מה לעשות מלבד לצלם:
חזרנו בחזרה אל הרכב, יצאנו מהמתחם אל הכביש הראשי, הכביש הנכנס עמוק פנימה אל תוך האי וזו הפעם הראשונה מאז התחלנו לנהוג כאן במדינה שחטפנו פקקים לפנים, כמות הרכבים שנוסעים פה בכבישים זה משהו שלא חווינו עוד בתאילנד, והיינו גם בערים גדולות וצפופות, לנהוג כאן זה דרעאק, כל כך המוני, כל כך צפוף, כל כך איטי, נסיעה שאני לא רגיל אליה בכלל. אל חוף Patong, המקום בו אנו ישנים, ואל המלון שלנו: Hotel Baya Patong Beach, זהו אבסורד כאן מלון הזה במקום הזה, פוקט נחשבת יעד מאוד יקר, אולי הכי יקר בתאילנד, ובאופן פארדוקסלי, מצאנו כאן את המלון הזה שהוא מקום הלינה הזול ביותר שמצאנו פה בכל הטיול שלנו בתאילנד עד כה. 1,069 בהאט ללילה. מטורף! המקום קיבל ציון די נמוך בבוקינג ובגוגל, בשל המחיר הלא נתפס הזה, החלטנו לנסות, מה זה ציון נמוך בשבילינו ? הרי אנחנו בילינו במלונות הודו במשך כמעט 3 חודשים, אנחנו התרגלנו לסטנדרטים של גסט האוסים בסרי לנקה ונפאל, כמה רע זה כבר יכול להיות ? בתמונות המקום נראה יפה ומרשים, השאלה איך זה במציאות ? אז המסקנה שהגענו אליה כאן היא שהמקום הזה באמת מציאה, נכון, זהו אינו מלון 5 כוכבים, אבל מספיק טוב בשביל הסכום המגוחך הזה שאנו משלמים כאן…
הגענו בסביבות השעה 18:20, שזה מאוד מאוחר בשבילנו (התחלנו את הנסיעה היום בסביבות השעה 9:00 בבוקר). עשינו צ'ק אין זריז, שילמתי עוד על מיטת אקסטרה ומיהרנו כולנו לקומת הגג, כדי לראות את הבריכה של המלון, הגענו בדיוק בזמן השקיעה, בשעה 19:00, שזוהי גם השעה בה סוגרים את הבריכה, רגע לפני ששני רוסים קפצו לבריכה והרסו לנו את הרגע האינטימי השקט שם, הצלחתי לתפוס כמה תמונות פסטורליות של הילדים שלנו בנופי השקיעה
חזרנו בחזרה לחדרים, הילדים כתבו לליה ברכות ליום הולדתה, אני קצת עבדתי מול המחשב, כך גם אפרת. בסביבות השעה 21:00, יצאנו אני, אפרת וליה אל שוק הלילה הצמוד למלון, המקום נקרא: Malin Plaza, והוא מקום תוסס, מגניב, חי, עם הרבה תיירים ואוכל מצויין. הזמנו באחת מהמסעדות המקומיות שם בשוק מאכלים תאילנדים, אפרת הזמינה לעצמה את מרק התום קא-גאי (עם חלב הקוקס) ואני הזמנתי אורז עם תבשיל בקר מוקפץ, לליה הזמנו חטיפי עוף ולשאר הילדים (שנשארו בחדרים) הזמנו כ-Take away המבורגר חביתה וספגטי בולונז. האוכל היה פשוט מצויין, כל כך נהנינו לאכול שם
סיימנו את הארוחה שבעים ומרוצים, בסך הכל, העלות של הכל כולל הכל הסתכמה בסביבות ה-600 בהאט. חזרנו למלון (דקה הליכה), הבאנו לילדים הגדולים את המנות שלהם ולאחר האוכל סגרנו את היום.