— 09/06/2023 , יום שישי —
זה פחות או יותר הלך הרוח כאן, כשאנחנו, ההורים מצליחים למצוא לילדים איזושהי מסגרת בדמות חוג תפירה או קרמיקה, אנחנו המבוגרים, מנסים לנצל כל הזדמנות לצאת ולטייל בטבע הפראי והירוק של פאי, וכמובן, לא חסר טבע כזה כאן. כך זה גם היה היום. לאחר לילה כמעט ללא שינה (הודות לקפה מ-7/11 אותו שתיתי אתמול בערב), קמתי סופית מהמיטה בסביבות השעה 6:00 (לאחר שסיימתי לראות את "מת לחיות" הסרט הראשון במחשב הנייד), יצאתי מחדר השינה עם הלפטופ והמשכתי באותה תנוחה עימו, רק שהפעם אני עובד וכותב בבלוג ולא צופה בסרטים.
לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו כולנו מהבית אל עבר Harmony, לילדים יש היום חוג קרמיקה או כדרות (Pottery) – כן, הגענו כבר ליום שישי בשבוע. בשעה 10:00 בדיוק הגענו אל ההרמוני, פגשנו את סושי (כן, כך הוא קורא לעצמו), שמנהל את המקום ביחד עם אשתו הצרפתיה. נפרדנו מהילדים והמשכנו לתור את מרחבי פאי רבתי עם ליה, החלטנו לא להתרחק תחילה הרבה מהמקום בו אנו נמצאים ולהגיע אל מקום שכבר המון זמן לא היינו בו והוא – מקדש בודהיסטי. זוהי כבר תקופה ארוכה מאוד שהילדים שלנו לא זורמים איתנו בכל פעם שאנו מעוניינים להיכנס למקדש, אז הפעם ניצלנו זאת כשכוח ההתנגדות מוגבל (ליה בלבד) ונכנסנו אל Wat Si Don Chai, לפי מה שסושי סיפר לנו על המקדש בשבוע שעבר, מדובר באחד מהמקדשים העתיקים ביותר באיזור, הוא נבנה לפני 700 שנים, לידו ניתן עדיין לראות את החומה המגינה על הכפר שהיה קיים אז וכן את החפיר הקדום. הסתובבנו במתחם המקדש היפה הזה
וגם נכנסנו פנימה, לראות את העיטורים שבצבע זהב המקשטים את התקרה והעמודים
מחוץ למתחם כאמור הלכנו לראות את החפיר היפה, או מה שנשאר ממנו לאחר כמה מאות שנים
ליד המקום הבחנו במפעל ביתי למילוי בקבוקי מים מטוהרים, היה שם מגדל מים ובו כוורות ענקיות של דבורים. זה משהו שלא רואים בכל יום… חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה, לא היה לנו יעד מוגדר, פשוט נכנסנו לשבילים לא מוכרים, כאלו שעדיין לא ביקרנו בהם, ויש לא מעט כאלו. הדרך היפה הובילה אותנו לצפות בשדות אורז בהם החלקאים בדיוק עתה מתחילים למלא את הבריכות לקראת השתילה של האורז, עצרנו את הרכב ויצאנו עם ליה לצפות במילוי הבריכות וחרישתם לקראת השתילה כאמור
החקלאים החביבים נופפו לנו לשלום כשהתקרבנו אליהם, אנחנו מנסים לצפות בעבודתם מבלי להפריע, בשלב מסויים חזרנו לרכב והמשכנו לנסוע באותו כביש צר אל עבר הלא נודע. תחנת העצירה הבאה שלנו הייתה ליד סכר קטן מעל לנחל Moei, הפעם ליה סירבה לרדת מהרכב, היה לה נוח לצפות בנטפליקס מהנייד של אמא שלה. אז יצאנו רק אנחנו המבוגרים לצפות בזרימת המים
צילמנו וחזרנו לרכב להמשיך את הנסיעה, לא היה הרבה מה להמשיך כי הדרך הסתיימה כמה עשרות מטרים משם, לגדת הנחל הזורם. ירדנו מהרכב מנסים לתקשר עם מקומי חייכן ששלה אבנים מהמים, לא הצלחנו להבין מה מטרתו בדיוק ומה מיוחד ממה שהוציא מהמים
הסיור של חלק זה של פאי הסתיים, מכאן אנחנו חוזרים בחזרה אל הכביש הראשי לכיוון ה-Harmony. בדקתי במפה ומקום מסויים שהומלץ לנו בעבר ע"י מטייל שפגשנו בבית הקפה Romance Farm (שליד הבית של קטי) נמצא לא רחוק מהיכן שאנו היינו, אז החלטנו לנסוע לשם, למרות שידענו כי המקום כעת סגור (נפתח רק בימי ראשון), המקום נקרא: Shekina Garden, אז באמת הוא היה סגור, ראינו מבחוץ ולא כל כך התרשמנו, אולי בימי ראשון עם אנשים מסביב זה נראה מעניין יותר, אנחנו המשכנו בנסיעה לכיוון גשר הבמבוק אשר חוצה את נהר פאי שפה בסביבה, אמורים להיות כאן 2 גשרי במבוק, הראשון אליו הגענו היה הרוס, במקומו בונים כעת גשר מבטון עליו יוכלו לנסוע כלי רכב
אוקיי אנחנו הולכנו לגשר השני שנמצא לא הרחק משם, הדרך לשם עברה בין גסט האוסים וריזורטים יפים שחלקם בדיוק עברו שיפוץ מסיבי, כשהחליפו את הבונגלוסים מבמבוק לכאלו מלבנים ובטון. גשר הבמבוק הינו צר ורועד מעט כשהולכים עליו, לא משהו שלא עברנו לפני כן במקומות אחרים כאן במזרח
חצינו אותו כמובן, את הצד השני אנחנו כבר מכירים, מכאן מתחיל ה-walking street.
ליה בדיוק באותם רגעים החליטה להירדם לי על הידיים, שמנו עין על מקום שעושה מסג'ים, סבבה, שווה לבדוק את המקום בהמשך. חזרנו אל הרכב עם ילדה ישנה, משם נסענו לעשות קניות של אוכל להיום, כאמור יום שישי היום ואנחנו הזמנו את שאר המשפחות לאכול את ארוחת יום שישי אצלנו בבית, היה לנו סטנדרט גבוה להגיע אליו, לאחר הארוחה של שבוע שעבר בבית של בועז ויעל (בדיעבד, לא עמדנו בסטנדרט הזה). אז בזמן שאפרת ישבה ברכב עם ליה הרדומה על ידיה, אני הסתובבתי במרחב השוק SangThongAram , קונה ירקות, פסטה, פירות, חלב ועוד ואח"כ עוד עושה השלמות של מוצרים ב-Lotus Tesco שנמצא מעבר לכביש.
לאחר שנודע לנו כי סושי מאריך לילדים את חוג הקרמיקה בשעה נוספת (14:00), חזרנו הביתה לארגן את הקניות במקרר ולנוח מעט, זה היה מהר מאוד, כי כחצי שעה לערך מהרגע שהגענו הביתה, אני יצאתי שוב פעם לאסוף את הילדים, בעיקרון זה מבורך להשאיר את הילדים עוד זמן, אבל לא כשאני בקושי ישנתי בלילה, ואני גמור מעייפות, אז הגעתי שוב ל-Harmony, הילדים הכינו בתים מחימר, מגניב לאללה, גם לימור הגיעה לשם לאסוף את הבת שלה, חזרנו שוב הביתה תוך שאנו עוצרים ב-7/11 לקנות לילדים ולי ארוחת צהריים, להם דים סאם מחומם ולי אורז ואטריות, אני מת על הארוחות המוכנות בקופסאות פלסטיק אותן ניתן לחמם ולאכול ישר.
בבית הלכתי לישון, וואו, כמה שהגוף שלי היה מותש, בזמן הזה (שעת אחה"צ), אפרת החלה לבשל את הפסטה להיום בערב, שטפה ירקות ואפילו החלה לטגן מעט שניצלונים שקנינו היום בשוק (טעימים לאללה), אני החלפתי אותה במטבח כשהתעוררתי והתאפסתי על עצמי. קצת אחרי השעה 18:00 החלו להגיע אורחים אלינו הביתה, הילדים כבר המתינו לחברים שלהם שכבר יגיעו , הנה הם שניה לפני ההגעה
דניאלה וטלי עם ארבעת ילדיהם הגיעו, ומעט אח"כ גם הצטרפו בועז ויעל עם זיווה (אמה של יעל) שחוזרת מחר לארץ, הילדים השתוללו בבית, והייתה הרבה שמחה, לאחר סיום הארוחה של הילדים, הגיע התור של המבוגרים לשבת בסלון על הספה, כיסאות, ריצפה ולאכול, הבית שלנו כמה שהוא גדול ומרשים, היה לו קשה להכיל כמות גדולה של ילדים מתרוצצים, הם היו צריכים יותר את המרחבים הפתוחים כמו בשבוע שעבר בביתם של בועז ויעל. במהלך הערב הגיעה גם לימור השכנה עם ילדיה ובכלל היה כיף בבית. בסביבות השעה 21:30 כל החבר'ה, אחד אחרי השני החלו להתקפל לביתם, הבית שלנו נראה כמו ג'ונגל עם הכמות הבלתי נתפסת של החרקים המעופפים שנכנסו לנו לבית, הם כמובן התרכזו סביב התאורה, אני ואח"כ בעזרת עידו החלנו במסע הרג של חרקים מעופפים שלא רצו להיגמר, סה"כ היה מצויין, נהנינו מאוד בארוחת הערב
הלילה הזה דניאל הלכה לישון אצל יאלי (הבת של לימור) ונינה באה לישון אצלנו, בעוד יומיים דניאלה וטלי עוזבות את פאי, בדרכם אל דראמסלה שבצפון בהודו, וזה הולך להיות קשה לילדים שלנו להיפרד מהחברים שהם רכשו כאן.
— 10/06/2023 , יום שבת —
יום שבת היום, בעיקרון יום מנוחה, אך אנחנו רצינו לעשות משהו משמעותי היום הזה, לא כל כך קרה, לא קיבלנו רוח גבית משאר המשפחות שרצינו לצאת איתם לטיול להיום (מעיינות חמים), אז במקום זה, היינו היום רוב היום בגן השעושעים ליד הדאצ'ה, יחד עם שאר המשפחות הישראליות והילדים שכאן.
היום התעוררתי בשעה 7:00, ביחד עם עידו התנסנו בליצור פרומפטים לתוכנת הבינה המלאכותית Dall E כדי שזה ייצר לנו תמונה. ביקשתי מעידו שיחשוב על סיפור קצר כדי שנוכל להכניס לבינה המלאכותית והיא תייצר לנו תמונה. על פי הסיפור של עידו, כך זה יצא: "פעם אחת היה בן אדם עני, שהוא הפך להיות עשיר והוא פגש בפוקימון בג'ונגל, ואז הם נסעו ברכב יוקרתי למגדל אייפל":
בסביבות השעה 10:00 הכנו ארוחת בוקר לכולם, נינה כאמור ישנה אצלנו הלילה, ביררנו לגביי פרטנרים ליציאה לטיול למעיינות החמים, לא מצאנו כאלו, אז החלטנו לנסוע לאן שכולם נוסעים היום – אל גן השעשועים היחיד כאן בפאי, ליד הדאצ'ה. נכנסנו לרכב, שם עלתה איתנו גם יאלי שישבה במושב האחורי ביחד עם דניאל.
הגענו אל גן השעשועים, במתחם עצמו, בכל יום שבת ישנו Saturday Market
הסתובבנו מעט במקום, שיחררנו את הילדים שיסתובבו עם החברים שלהם, אנחנו פגשנו שם כבר את כל שאר המשפחות והתחלנו להתקשקש איתם, ב-Fruit Factory פגשנו את דניאלה וטלי שאכלו שם ארוחת בוקר, הן עדיין התלבטו לגביי המשך הנסיעה שלהם מדלהי לדראמסלה שתהיה ביום מספר ימים, אני נחלצתי לעזרה ובעזרת ה-ChatGPT נתתי להן עוד מידע. ההחלטה עדיין לא התקבלה ואנחנו חזרנו אל גן השעשועים.
המשכנו להסתובב שם, אני כבר מיציתי את השוק כ-5 דקות לאחר שהגענו, התמקמתי באחת הפינות, פתחתי את הנייד והתחלתי לגלול ברשתות החברתיות, בזמן הזה אפרת הלכה לשוחח עם משפחות חדשות שהגיעו לכאן בימים האחרונים. בשלב מסויים הילדים שלנו היו רעבים, בעיקר ליה שלא בדיוק אכלה ארוחת בוקר, הלכנו שוב אל Fruit Factory לקנות לילדה משהו לאכול, מצאנו שם את משפחת לביא – מיכל, אורן וילדיהם. התיישבנו עימם בשולחן, הזמנו לעצמינו Smoothies במגוון פירות והתקשקשנו איתם המון, מסתבר שהם הגיעו לכאן מיפן, אז מן הסתם השיחה נווטה גם לשם. הם מטיילים כחצי שנה בסה"כ ובסוף יולי הם יחזרו בחזרה לארץ. בסביבות השעה 14:00 יצאנו מהמסעדה הלא רעה הזו, בינתיים הילדים שלנו התערבבו ונטמעו בין שאר הילדים הישראלים שהסתובבו במתחם, קנינו להם גם גלידות שרצו במסעדה. רצינו לחזור הביתה, עידו החליט שהוא רוצה להישאר עם משפחת לביא שזה עתה הכרנו, הוא נדלק על הרעיון ל-2 אחים גדולים והבנים שלהם כנראה נדלקו על הרעיון של אח קטן, סבבה, שיחררנו. גם דניאל ויובל נשארו שם בגן, דניאל הלכה עם נינה ויובל הלכה עם תמר.
בבית גם אני וגם ליה הלכנו לישון, ישנתי ככה שעה ומשהו, התעוררתי קצת אחרי 17:00. אכלתי ארוחת צהריים מאוחרת (הפסטה עם הרוטב שנשאר מאתמול בערב), כ-45 דקות מאוחר יותר יצאנו החוצה שוב פעם אל גן השעשועים, ב-18:00 יש מופע קרקס אותו לא רצינו לפספס. בגן השעשועים פגשנו שוב בבנות שלנו ושאר המשפחות, התיישבנו על הקרקע והמתנו שהמופע יחל, והוא אכן החל:
זהו מופע קרקס עם לוליינים חובבניים שמסתבר בכל שבת מריצים כאן מופע לילדים, בזה אחר זה עלו אל "הבמה" לוליינים שונים ומשונים, כל אחד מהם הופיע עם איזה אביזר אחר, כל אחד הראה את כשרונו, כמו שאמרתי, זה היה מופע חובבני, אבל כל הכבוד להם, באמת, ראוי להערכה.
בסה"כ המופע נמשך כמעט שעה, גם הילדים בקייטנה של נדיה הופיעו במופע, ואפילו יובל לקחה חלק במופע בתור מתופפת
לאחר המופע הילדים התפזרו בין החברים שלהם שהתפזרו בין ההורים שלהם, אני שוחחתי עם אורן בעיקר, הם הגיעו כמה דקות (עם עידו) לאחר שהמופע החל, וואלה היה בינינו קליק מיידי, אני בד"כ הזה שיותר סגור ואפרת היא זו שיותר פתוחה אצל אנשים חדשים, אבל עם אורן ומיכל, הכימיה עבדה נהדר. כך גם עידו הרגיש בנוח עם שני הבנים שלהם הגדולים ממנו בכמה שנים. דיברנו הרבה, בעיקר על הטיול, בעיקר על יפן, החושך כבר השתלט על הסביבה ואנחנו רצינו להתקפל הביתה, עידו הראה סימנים מתקדמים של עייפות ורצינו להגיע מהר הביתה לפני שהסימנים הללו יהפכו לקריזה מצידו. אז נפרדנו מכל שאר המשפחות (בועז ויעל, דניאלה וטלי וכמובן אורן ומיכל עימם שוחחתי), שגם הן התקפלו לבתים שלהם. בדרך הביתה עצרתי ב-7/11 הקבוע שלנו לקנות לילדים את ארוחת הערב שלהם, כרגיל דים סאם וטוסטים. בבית הילדים הלכו להתקלח וסגרנו כך את היום.
— 10/06/2023 , יום ראשון —
זוהי בדיוק הסיבה שבגינה הגענו לכאן, לפאי לעשות Nesting, כדי להכיר חברים חדשים, גם הילדים וגם ההורים:
אז כפי שזה נראה בתמונה, היום היינו בביקור במפל. התכנון המקורי אמנם היה להגיע למעיינות החמים, אבל גם עם מפל אנחנו זורמים וגם מפל שבו ביקרנו כבר בעבר. התעוררתי היום בשעה 6:00, פתחתי את המחשב והמשכתי בעבודתי, בעיקר לחקור על פתרונות שונים הקשורים לעסק שלי שארצה ליישם לכשנחזור לארץ. בשעה 9:00, הערתי את הילדים. כפי שהתריעו מראש, החלה הפסקת החשמל בכל האיזור, מ-9:00 עד 17:00. ואנחנו היינו חייבים לצאת מהבית. אז סיימנו לאכול, בקבוצת הוואטסאפ שלנו היה דיבור על נסיעה למפל, אנחנו זורמים עם הכל, רק לצאת מהבית שכבר החל להתחמם (אין חשמל = אין מזגנים), יצאנו מהבית ונסענו אל ביתם של משפחת לביא (אורן ומיכל) אותם פגשנו אתמול. הם גרים בריזורט המשלב יוגה ועם מרחבים גדולים של דשא וצמחייה ירוקה מסביב, המקום נקרא: Kirina Wellness in the Valley והוא נמצא לא הרחק מ-Herbana retreat שבו גרות דניאלה וטלי. החנינו את הרכב ואורן הגיע לאסוף אותנו מהחנייה אל ביתם החביב, מקום לא קטן יש להם.
בית גדול, עם מטבח בחוץ, 2 חדרי שינה גדולים, סלון גדול, וואלה, יופי של מקום. התיישבנו שם והתחלנו לקשקש על כוס קפה, הילדים נכנסנו לחדר של הבנים שלהם (גילאי 11 ו-14). יובל שיחקה שח מול אריאל (הבכור שלהם), עידו שיחק טאקי ודניאל וליה שיחקו בינן לבין עצמן. אנחנו העברנו יופי של שיחה קולחת על כל מיני, על הטיול, על החיים בישראל…
בשלב מסויים החלו להגיע ההודעות בקבוצת הוואטסאפ המצומצמת כי החבר'ה כבר הגיעו אל המפל, קטי, באופן לא מפתיע, הגיעה ראשונה (היחידה שעומדת בזמנים). אז יצאנו מהבית של הלביאים, הם גם התארגנו ליציאה למפל, רק שהם יגיעו אחרינו כבר. לאחר נסיעה של כ-15 דקות הגענו למפל Mo Pang Waterfall, מיד לפנינו נוסעים ברכב שלהן טלי ודניאלה עם ילדיהם. יופי, הגענו ביחד, שם בפנים פגשנו בבועז ויעל ובקטי ובנותיה. איך שהגענו פגשנו בזחל מוזר לאללה:
הילדים החליפו לבגדי ים, נמרחו בקרם הגנה, לא שבאמת היו צריכים, כי עננים אפורים כיסו את השמש, ונכנסו למים, אני ניפחתי את גלגל ההצלה של קטי באוויר, ליה נכנסה לתוכו והייתה בבריכת המפל עם תמר – ביתה של קטי
בשלב מסויים החל לרדת גשם, לא חזק, אבל מספיק בשביל להבריח אותנו אל תוך המבנה המקורה היחיד שם במתחם הבריכה, ביחד עם עוד כמה תיירים, ישבנו שם, פרסנו מחצלת ושיחקנו טאקי
בשלב מסויים גם אורן ומיכל הצטרפו אלינו, הילדים שלהם החליטו להישאר בבית, סבבה להם, גם לימור וילדיה הגיעו לכאן וגם סמדר והבנות שלה, בקיצור היה שמח. בסביבות הצהריים, אני עליתי עם עידו למעלה, לכיוון החנייה של הרכבים, שם ישנם דוכני מזון, קניתי לקטי 2 מנות של פאדתאי והוספתי לעצמי עוד 3 מנות כאלו + סלט פאפאיה חריף בשבילי, היה מצויין, מאוד אהבתי, שם למעלה ישנה תצפית יפה על המשך המפל, משם צילמתי את עידו
הילדים התלהבו מאוד מהמגלשות הטבעיות שיש למפל הזה להציע, היו שם גם ילדים מקומים שהיום הגיעו למפל (יום ראשון היום, היום החופשי שלהם), הם בהחלט הראו לנו כיצד מתגלשים במגלשות הטבעיות. אנחנו המבוגרים שוחחנו בינינו לבין עצמנו כל הזמן הזה, כאשר בכל פעם הרכבי חברי השיחות התחלפו ביניהם, להלן כמה תמונות מרוכזות מהשעות בהם ביקרנו במקום
כבר הגיעה שעת אחה"צ מאוחרת, שמענו רעמים והבטנו למעלה לראות עננים קודרים מתגבשים מעל לראשינו, החלטנו שזהו, הגיע הזמן להתחפף מכאן, אך רגע לפני שמתפזרים, כמה תמונות אחרונות של כולנו ביחד, קודם כל של הילדים בלבד:
ואח"כ של כולנו ביחד בשתי וורסיות, האחת רגילה והשנייה כשכולנו בטירוף:
זהו, כל משפחה לקחה את הציוד שלה ונפרדנו בחניה של המקום, הוחלט כי נינה וליאו יגיעו אלינו לכמה שעות, כי בערב התכנון היה להיפגש שוב ב-Walking Street.
כאן בבית, הילדים הסתגרו בחדרים שלהם, עידו וליאו בחדר של עידו והבנות ביחד עם נינה בחדר שלהן. לקראת הערב יצאנו כולנו אל ה-Walking Street כאמור, החנינו את הרכב בחנייה של מקדש Wat Luang, כרגיל והלכנו לאורך הרחוב, לא עבר זמן רב עד שמצאנו שם את טלי ודניאלה, הן חיפשו בגדים לקנייה באחת מן החנויות שם, המשכנו ללכת יחדיו לאורך הרחוב, אנחנו ממהרים והן לוקחות את הזמן, באמצע גם ראינו את בועז מסתובב שם, בטח קונה למשפחה שלו אוכל ויביא הביתה – צעד חכם מאוד שגם אנחנו היינו צריכים לעשותו.
הילדים שלנו כבר הרגישו את זה, אלו הן השעות האחרונות שלהם ביחד, מחר בבוקר החברים שלהם עוזבים את פאי בדרכם אל צ'יאנג מאי שמשם יש להם טיסה לבנגקוק ומשם לדלהי, היעד הסופי שלהם הוא דראמסלה אליה יגיעו אני מניח בעוד יומיים.
הזמנו את מנות האוכל, החלטנו לא לאכול ברחוב, אלא לקחת את הכל כ-Take away ולאכול כבר בבית, ליה בדיוק נרדמה לי על הידיים ורצינו להזדרז לקחת אותה כבר למיטה בבית, הזמנתי לעצמי אוכל הודי, לאפרת סלט אבוקדו, השאר לקחו להם תפוח אדמה מוקרם עם אבוקדו והרבה גבנ"צ, בחלקם לקחו גם קינוח, בגדול, הילדים עשקו לנו את הצורה
לאחר שסיימנו עם כל ההזמנות, נפרדנו בפעם האחרונה מטלי, דניאלה והילדים, זה לא היה קל, הילדים מאוד לא אהבו את הרגעים הללו, אבל אין מה לעשות, פרידות הן חלק מהמסע, מה גם שאנחנו בהחלט נפגוש אותם בארץ (הם גרים בקיבוץ ליד ההורים שלי). הילדים שלנו היו עצבניים ומעצבנים, אני מניח שיש קשר לפרידה. בדרך אל הרכב שלנו פגשנו באורן ומיכל, קצת התקשקשנו, לא יותר מידיי, כי ליה ישנה לי על הידיים ואני כבר הייתי מותש. חזרנו לרכב, עשינו עצירה ב-7/11 הרגיל שלנו לקניות לקראת מחר והמשכנו לבית. כאן בבית גילינו כי הארוחה של עידו נשכחה איפהשהו באחד מהדוכנים של ה-walking street, זה היה מעצבן בטירוף, מה גם שליה התעוררה ברגע שיצאנו מהרכב, השעה 21:00 בערב והיא עירנית לגמרי, הילדים הלכו להתקלח ופחות או יותר אנחנו סגרנו את הבסטה להיום