— 17/05/2023 , יום רביעי —
הלופ (Loop) של טה קק (Thakhek) כבר החל אתמול למעשה, עת שעברנו את הכפר Vieng Kham המנומנם והתחלנו לנסוע מזרחה אל עבר המקום בו אנו ישנים כיום – Na Hin. החוויות מהלופ הזה בינתיים הן מטורפות, עוצמתיות מאוד וגם לעיתים קשות.
התעוררתי היום מוקדם – 5:00 בבוקר וכבר הלכתי לצחצח שיניים, היה לילה קשה, אני מקורר, הגוף שלי חלש וחולה. ישבתי על המחשב כ-3.5 שעות, מנסה לברר על השכרת רכבים באוגוסט כשנגיע לקנדה (זה לא הולך להיות זול). יצאנו אני, עידו וליה והזמנו לנו ארוחת בוקר כאן בגסט האוס. לעזאזל, הם לוקחים שם את הזמן שלהם, כעבור 45 דקות מרגע ההזמנה הואילו בטובם להגיש לנו את המנות הראשונות, אני לקחתי לעצמי תה עם לימון, דבש וג'ינג'ר כהתחלה. אח"כ הגיעו שאר המנות – סלט ירקות, חביתה עם טוסטים, פרנץ' טוסט במחיר שערורייתי ועוד, כשאפרת והבנות הגיעו, היינו צריכים לעשות שוב הזמנה, מה שתוקע אותנו כאן לעוד איזה שעה בגסט האוס. מבאס, אני רציתי כבר להתחיל את היום כדי להספיק לחזור לכאן לשנ"צ. כנראה זה כבר לא יקרה, לפחות הזמנתי את החדר שלנו ללילה נוסף פה (כדי לקחת את היום הזה בקלות יותר.
בסביבות השעה 10:00 יצאנו לדרך, בינתיים כל שאר התרמילאים ששהו בגסט האוס שלנו – Sanhak Guesthouse and Restaurant, כבר התחפפו להם עם האופנועים ששכרו. הנסיעה אל היעד הראשון שלנו – Kong Lor Cave הייתה, ללא ספק היפה ביותר שחווינו בלאוס ואחת היפות שחווינו בכלל במסע. זה החל כשחצינו מעל גשר רעוע נהר עם זרימה מרשימה
והמשיך בנסיעה בתוך עמק המוקף משני צדדיו בשרשראות הרים עם מצוקים מרשימים, באותו עמק החליטו המקומיים לבנות כפרים מפוזרים באקראיות, הכפרים הללו של פעם, האותנתיים, הפשוטים, על זה יש להוסיף את הראות המצויינת, השמיים הכחולים ושדות האורז הירוקים, למרות שעדיין לא החלה העונה של השתילה. זה היה כל כך מרשים שאנחנו לא היינו יכולים להישאר אדישים לנופים הללו, מצאתי את עצמי עוצר את הרכב לא פעם ולא פעמיים כדי לצאת ולצלם את היופי הזה
הנסיעה ממקום הלינה שלנו אל המערות לקחה כשעה, שעה שלמה של נהיגה בתוך גלויה. שעה שלמה בה נהנינו בטירוף, רק דבר אחד הפריע לנו ואלו היו המריבות בין הילדים. אני טוען שקשה להם בעקבות זה שאמא שלי כבר לא איתם, והם מוציאים זאת אחד כלפי השני. גם בנופי גן העדן הללו הם מצאו את הזמן לריב ולהתפוצץ אחד על השני, היה לנו מאוד קשה עם זה.
באמצע הדרך, עצרנו לצד הכביש, בתוך אחד מהכפרים הציוריים שם (הוא כל כך קטן ונידח, שלא הכניסו אותו למפה בגוגל), שמנו את ג'רג' עזרא בספוטיפיי ובמערכת השמע ברכב והתחלנו לשיר ולרקוד.
הגענו אל יעדינו כאמור, מערת Kong Lor, לא כל כך ידענו למה לצפות מעבר לזה שמדובר במערה עם נהר החוצה אותה ושאנו אמורים להיכנס אליה כנראה על סירה. בכניסה שילמנו אולי את המחיר לאטרקציה הגבוהה ביותר ששילמנו כאן בלאוס – 450K ריפ (שזה שווה ערך לבערך לילה במלון כאן), החנינו את הרכב ונכנסנו לעניינים, הביאו לנו חליפות הצלה, ופנסי ראש, אוו, אני אוהב פנס ראש, זה אומר שאנחנו הולכים לחקור מערות. לאחר הליכה של כ-5 דקות, הגענו אל פתח המערה הגדול, שם כבר ראינו את הנהר היוצא ממנה, בצד, החנו להן סירות הממתינות לתיירים שיבואו ויעלו עליהן
התחלקנו לשניים, אני, יובל ודניאל על סירת מנוע אחת, ואפרת עם ליה ועידו על סירת מנוע שניה. השייט החל ומיד האור שהגיע מקצה המערה נעלם כלא היה, מכאן אנחנו מסתמכים על התאורה מפנסי הראש שלנו בלבד, משיט הסירה הצליח לנווט את השייט כמעט עם אפס ראות. לאחר כ-5 דקות של שייט, עצרנו במקום מיוחד, חלק מהחלל הגדול של המערה הכיל נטיפים והיה שם גם מסלול הליכה של 10 דקות, לצד הנהר, ירדנו מהסירה והתחלנו ללכת דרך הנטיפים כשאנו עמוק עמוק בתוך ההר
בשלב מסויים הפסיקו את התאורה במקום, אני מניח שמדובר בטיימר וחיישן שמפעיל את האור למשך כמה דקות ברגע שהוא שם לב לתזוזה, בגלל האיטיות שלנו, הזמן נגמר ואנחנו עדיין היינו שם בפנים בתוך המסלול, אבל כשעברנו לחלק אחר של הנטיפים , הפעלנו חיישן אחר שהפעיל את האור בחלק הבא, כמובן שהיינו שם לבד במערה, בזמן הזה, נהגי הסירות שטו אל נקודת סיום ה"טרק" הזה שעשינו, שם פגשנו אותם שוב, עלינו על הסירות והמשכנו בשייט על הנהר בתוך ההר, שוב, כשאיננו רואים דבר מלבד פנסי הראש המצ'וקמקים שלנו
לאחר כשעה של שייט בתוך הנהר, הגענו אל הקצה, אל האור בקצה המנהרה. היה עלינו לעבור איזה מכשול סלעים קטן, לשם כך ירדנו מהסירה ואני עזרתי לחבר'ה למשוך אותה לעבור את מכשול הסלעים הזה, עלינו שוב אל הסירות ושטנו לכיוון האור
זהו, יצאנו לאוויר העולם הפתוח, מכאן שטנו על הנהר בתוך ג'ונגל יפה, למשך כמה דקות עד שהגענו לנקודת העצירה שלנו כאן בשייט
אנחנו הגענו אל פאתי הכפר Ban Nathôn, שנמצא בצידו השני של שרשרת ההרים אותה חצינו על הנהר. במקום בו הרידו אותנו נמצאים כמה דוכנים לממכר אוכל ושתיה, הזמנו כיד המלך שתיה מתוקה לכל אחד וחטיפים מלוחים לילדים, אני גם הזמנתי קוקוס ואכלתי את הבשר המצויין שלו, לידינו, כאטרקציה תיירותית, המוכרת החלה לארוג בנול שאירגנו לה שם ממול לדוכן, לא משנה כמה פעמים כבר ראינו את זה, המשכנו להתלהב. הילדים רצו גם הם להתנסות באריגה, ונתנו להם
סיימנו עם האוכל, השתייה והאריגה, חזרנו בחזרה לסירות שלנו, אנחנו כעת הולכים בדרך חזרה לנקודת ההתחלה, היו לידינו סירות נוספות שכעת הגיעו, הם הורידו תייירים צרפתיים שהביעו עימם (על הסירה) את האופנועים שלהם, מכאן הם ממשיכים על אופנוע כאיזושהי דרך קיצור של הלופ. בדרך חזרה על הנהר, עצרנו בנקודה נוספת ממנה יורדים מהסירה והולכים על עבר מתחם של נטיפים בתוך המערה, מתחם עצום ממש, שמראה כמה אנחנו קטנים וכנראה לא משמעותיים לאמא אדמה
חזרנו בחזרה אל נקודת היציאה שלנו, עייפים ומאוד מאוד מרוצים, איזו אטרקציה זו הייתה חבל על הזמן, קשה יהיה להתעלות עליה כאן בטיול בלאוס ובכלל להוסיף את הנסיעה בין הכפרים הציוריים הללו, זה היה וואו אחד ענק. חזרנו אל הרכב שלנו, ליה כבר נרדמה בסירה לידי (בדרך חזור, אני ישבתי עם ליה ועידו), לקחתי אותה על הידיים מהרגע שירדנו מהסירה עד שהגענו לרכב, עשינו הפסקת פיפי קצרה, הודינו לנהגיי הסירות שלנו ונפרדנו לשלום, תוך שאנו יוצאים מהמקום הזה, אולי המקום שבו הכי נהנינו והתרשמנו בלאוס. ולאן אנחנו חוזרים ? לכפרים הציורים הללו שליוו אותנו כל הדרך לכאן. איזה כיף, ולגמרי לא מפתיע
גם בדרך חזור, כשידענו מה מצפה לנו, וכשראינו כבר את הנופים הללו בדרך ההפוכה, לא יכולתי שלא לעצור את הרכב מידיי פעם ולצלם כמו משוגע את הנופים המטריפים הללו, כל זווית נראית לי יפה יותר מהשנייה
הילדים, מרוב שיעמום, מצאו את הכפתור ברכב שפותח את הגג, אז כן, מסתבר שיש לרכב הזה גם סאן רופ
המשכנו בנסיעה, נסיעה איטית על 40-50 קמ"ש ברובה, וממש לא היה לי אכפת לנסוע כל כך לאט במקום כזה, מידיי פעם עוברים כפר קטן ובו ילדים חמודים שמשחקים עם בערך כלום ושום דבר, בנקודה מסויימת כשעצרנו לצלם את הנופים היו שם תלמידי בית הספר שהמתינו בצד הכביש להסעה שלהם. בזמן זה הם לקחו את ליה על הידיים.
חזרנו בחזרה אל הכפר שלנו: Na Hin, שם עצרתי בתחנת דלק לתדלק, אין ספק שהרכב הזה (אמריקאי) שותה יותר דלק מזה ששכרנו בתאילנד (יפני). נכנסנו לכפר והסתבובנו בו קצת עם הרכב, מקום אינו גדול במיוחד שבו יש גם שוק מקומי שאליו מאוד רצינו להיכנס, אך בסופו של דבר לא הספקנו, עצרנו במסעדה אחת, היא פחות נראתה לנו, הגענו אל מסעדה שניה, שם כל התפריט היה סגור בפנינו מלבד 2 מנות, ובסופו של דבר מצאנו מסעדה נוספת על אותו הרחוב, שם עצרנו והזמנו מנות, ואיזה יופי שדווקא שם עצרנו, המקום נקרא: Khounthavy Food 2 (אפילו לא מופיע בגוגל מפות), ובעלת המקום חביבה מאוד, שמכינה אוכל מצויין, כל כך נהנינו מהבישולים שלה, אני הזמנתי שוב פעם את מרק האטריות שלי (ככה זה כשמקוררים), הילדים הזמינו שקשוקה (כן, יש פה דבר כזה, הישראלים הגיעו גם לכאן), הזמנו גם סלט ירקות מצויין, והמחירים פה הם מעט נמוכים יותר מאשר אלו שבגסט האוס שלנו, עם שירות מהיר הרבה יותר ואדיב הרבה הרבה יותר. בסוף בעלת המקום גם פינקה את כולנו באקסטרה בננה שייק שאפרת הזמינה ובאמת הייתה לנו חוויה יוצאת מן הכלל במסעדה הזו, החלטנו שאת ארוחת הבוקר של מחר, אנחנו נעביר כאן
סיימנו עם האוכל, נסענו להוציא כעת כסף מהכספומט, ישנו אחד כזה בכפר והוא נמצא על הכביש הראשי של הלופ, אחד של BCEL, משכתי את ה-5 מיליון בשתי פעימות הרגילות שלי, משם חזרנו לרחוב בו ישנו השוק, ליד הייתה מספרה, כולם ירדו מהרכב ונכנסו למספרה, עידו היה צריך להסתפר (הפעם האחרונה שהסתפר הייתה בסרי לנקה בעיירה Haputale ליד אלה שלקחנו אליה את טיול היום ברכבת), אני המשכתי לבד לחדר, המרחק אינו רב, ולאחר התספורת הם יגיעו לחדר רגלית. בחדר התקלחתי והתחלתי לעבוד, לעשות השלמות שפיספסתי במהלך יום הטיול המטורף הזה. אפרת והילדים חזרו לחדר בסביבות השעה 20:00, הילדים קצת שיחקו בינם לבין עצמם עד שכולנו פרשנו לישון.
— 18/05/2023 , יום חמישי —
וואי וואי וואי, הלופ הזה צובר תאוצה, וכמות החוויות עולה ועולה, שונה מבימים האחרונים בהם בילינו בואנטיין הבירה, כאן הקצב מהיר הרבה יותר. ולמרות מהירות קצב האירועים, אנחנו עושים כל פעם את אותה הטעות , מתחילים מאוחר מידיי את היום, והיום היה באמת איחור משמעותי וקיצץ לנו את האטרקציות להיום לצער.
התעוררתי גם היום מוקדם, בסביבות השעה 6:00, עשיתי מה שאני תמיד עושה בבקרים מוקדם, גם עבדתי וגם המשכתי לתכנן את הטיול. עידו גם הוא התעורר מוקדם והיה לו משעמם, בשלב מסויים עשיתי הפסקה וב-8:00 יצאנו שנינו עם הרכב אל מרכז הכפר אל השוק שלו שרק עתה התעורר לחיים, הסתובבנו בין מעט הדוכנים שכבר הספיקו לפתוח
כשהגענו לקצה, התעכבנו על איזה דוכן מסויים, הבנות החביבות שעבדו שם כיבדו את עידו בפרי הליצ'י, פתחנו כמה מהם ואכלנו לצידן. מצאתי כי הן מוכרות שקיות אטומות שבתוכן ירקות ופירות מיובשים, כאלו שהוציאו מהם את הנוזלים ונשאר רק הירק \ פרי עם כל המלחים והסוכרים המקוריים שלו, החלטתי לקנות שקית אחת ובדיעבד, חבל שלא קניתי יותר
חזרנו לחדר שלנו בגסט האוס, כל השאר היו רק בשלבי התעוררות מוקדמים, אחרי 9:00 עשינו צ'ק אאוט ועזבנו את החדר שלנו, החלטנו שלא לאכול פה ארוחת בוקר גם בגלל השירות האיטי וגם בגלל המחירים המוגזמים שגובים פה, אז לאן הלכנו ? לאותה מסעדה חמודה בה אכלנו אתמול, המנהלת (והעובדת היחידה) של המקום שמחה לראותנו מאוד, הזמנו מלא מנות והמתנו גם כאן לא מעט זמן עד שהן הגיעו. מכיוון שהמסעדה הזו לא הופיעה בגוגל מפות ומכיוון שמאוד סימפטנו את המנהלת של המקום, החלטתי להוסיף את המסעדה שלה לגוגל מפות ולתת לה המלצה טובה. אז הנה, זהו הקישור למסעדה שלה (Khounthavy Food) ואפילו ליה מככבת שם בתמונות שהוספתי.
סיימנו את האוכל, ואח"כ הגיעו עוד כל מיני פינוקים שבעלת המקום הביאה לנו, עוד שייקים, עוד קפה קר, ואנחנו כבר היינו מפוצצים, כבר כאבה לי הבטן ורציתי להקיא מרוב שאכלנו אצלה. עם סיום הארוחה (350K קיפ עם הנחה שהיא התעקשה לתת לנו), הציעה לנו האשה לבוא ולראות את מקום מגוריה, כמובן שהסכמנו, אז מסתבר שהיא גרה מאחורי המסעדה ממנה ברחנו בהיחבא אתמול, מי שמנהל את אותה מסעדה זהו אחיה, הם כעת מקימים שם צימרים, הצטלמנו תמונה אחרונה לפני שנכנסנו שוב פעם לרכב ואיחלנו לה הצלחה מרובה בהמשך הדרך
השעה הייתה 12:00 בצהריים כשעזבנו את Na Hin, בדרך להתחיל את יום הטיול שלנו, הרבה יותר מידיי מאוחר. נסענו קצת פחות משעה עד ליעדינו הראשון, ה-Cool Pool שזוהי בסך הכל לגונה נחמדה, או בריכה מנביעת מים מהאדמה, הדרך אל המקום הייתה יפייפיה, עברנו עם הרכב בעמק רחב ידיים, בו מידיי פעם אנו רואים עדרי באפאלו רובצים בשלוליות בוץ – עדות לגשמים שירדו כאן לאחרונה
הכניסה אל הלגונה עלתה לנו 20K קיפ לאחד, שילמנו רק 3 כרטיסים, התחלנו ללכת במתחם אל עבר בריכת המים הטבעית, היה חם והילדים החלו להתלונן, אך התלונות מעט נרגעו ברגע שהם ראו את המים בצבע ירוק-טורקיז נפלא, חצינו גשר תלוי ומתנדנד לצידו השני של הגדה ושם התמקמנו
המים היו יפים ומרגיעים, אך גם מאוד קרים, אני עם הקירור שלי בימים האחרונים פחדתי שאחטוף אותה חזק יותר אם אכניס את גופי החולה למים כאלו קרים, אז החלטתי להימנע הפעם מלהיכנס למים, וזה קצת ביאס אותי, כי היה שם חם מאוד בלגונה, אבל הילדים בשמחה נכנסנו והתלהבו מהמקום
במקום הזה מצאנו המון תיירים מקומיים שהגיעו לכאן להשתכשך במים, רוב המקומיים מביאים לכאן גם שקיות עם אוכל, כאלו שמבשלים כאן על המקום וכאלו שפשוט מביאים אוכל מוכן, כמעט כל קבוצה אותה פגשנו ועימה שוחחנו, כיבדה אותנו במשהו, בין אם זה פרי, אוכל או שתייה. וכולם ללא יוצא מן הכלל רצו להצטלם עם הילדים שלנו, בעיקר עם ליה שהייתה כאן הכוכבת הגדולה של ה-Cool pool (על פי אותו שיר מפורסם של איה כורם)
היינו בבריכה בערך שעתיים עד שהחלטנו להמשיך הלאה, הרבה בגלל שהיינו לחוצים בזמן להספיק ולראות דברים נוספים היום לפני שקיעת השמש, מה גם שלא עשיתי היום הזמנה של גסט האוס, כך שזה יכול להיות טריקי בהמשך. יצאנו מהמתחם, קניתי בקבוק מים מדוכן צמוד, המים היקרים ביותר שרכשנו בלאוס – 15K קיפ, טירוף, אבל לא כל כך הייתה לנו ברירה. בנסיעה בחזרה אל הלופ, עברנו באותה דרך יפייפיה עם להקת באפאלו מתפלשים בבוץ
כעבור כמה דקות של נסיעה כיפית בנופים יפים, הגענו אל ה-Dragon Cave, שילמנו דמי כניסה של 60K קיפ לכולנו ונכנסנו למקום, בכלל כל איזור הלופ של טה-קק מאופיין בהמון טיולים אל מערות שנחצבו באופן טבעי בסלע ההר, בהרבה מהן ניתן גם למצוא נטיפים, אז הפעם עם הכניסה למערה ישנן בריכות מים ובהן דגים, ברוב חוכמתינו קנינו בכניסה שקית עם אוכל לדגים, כך יצא שהילדים שלפני 5 דקות לא רצו לצאת מהרכב, פתאום מצאו את עצמם נהנים ולהאכיל דגים שם בפנים
הלכנו עוד ועוד על דק העץ מעל פני הבריכות, התאורה של המקום הספיקה להראות לנו את גודל ויופי המערה, לאחר כמה דקות של הליכה, עזבנו את הבריכות והגענו לאולם תת קרקעי גדול ומרשים של נטיפים, זה הופך את הביקור פה מ-"נחמד" ל-"מדהים"
התחלנו להסתובב באולם הגדול הזה, לחקור אותו, להגיע לפינות שונות עם נטיפים, אך באמצע קרה משהו שכבר חווינו אותו אתמול, האורות נכבו ובבת אחת היה לנו "חושך על פני תהום", אני מניח שכל העסק הזה בנוי על טיימר שמופעל ברגע שמרגישים תזוזה כשנכנסים לאולם או משהו כזה, ומכיוון שאנחנו משפחה שיודעת לקחת את הזמן לאט, הטיימר נגמר והאורות כבו. זה מבאס, זה מעצבן, כי לא הספקנו לחקור את כל המקומות, הסתדרנו מכאן עם הפנסים של הניידים שלנו, טוב נו, לפחות זו הייתה גם חוויה. יצאנו מן המערה – לא באותה הדרך ממנה נכנסנו. היינו צריכים לטפס את דרכינו החוצה, שם ראינו בשלט האומר: 400 מטרים לנקודת תצפית (באנגלית רעועה), החלטנו לעשות את זה למורת רוחם של הילדים שלא היה להם כוח לטפס לעוד נקודת תצפית אחת. אבל עשינו את זה, היו קצת תלונות, קצת רטינות, קצת התבכינויות, אבל בסופו של דבר טיפסנו כולנו אל נקודת תצפית מרשימה הצופה על כל האיזור
לא נשארנו שם זמן רב כי הבחנו בלהקת יתושות או ברחשים מתעופפת לידינו, התחלנו לרדת באותן מדרגות וסלעים בהם טיפסנו לכאן, בשלב מסויים הדרך התפצלה, או שממשיכים אל תוך המערה, או שיורדים בשביל למטה לכיוון היציאה, אנחנו ירדנו בשביל, אפרת ויובל התעכבו שם מאחור, וכל השאר ירדנו כמה דקות לפניהם. זה היה מאתגר לעשות את זה עם ליה ללא מנשא גב, אבל לזכותה יאמר שהיא הייתה עם מזג טוב הפעם והתעקשה ללכת לבד במקומות שיכלה. בדרך למטה נעקצתי או ננשכתי ע"י איזשהו חרק, זה ממש כאב ומאוד חששתי שמא נכנס לי רעל כזה או אחר לגוף, מה שהיה מסיים לנו את הטיול פה בלופ. אבל טפו טפו, הכל טוב. שם למטה המתנו לאפרת ויובל שירדו, לצד קבוצה של פועלי בניין שעשו הפסקה מעבודתם, כרגיל ליה תפסה את מירב תשומת ליבם של הפועלים שרצו להצטלם איתה, אנחנו כבר די אדישים לזה. אפרת ויובל הצטרפו אלינו כעבור כמה דקות ואנחנו המשכנו הלאה לכיוון היציאה תוך שאנו חוצים גשר ממנו האכלנו שוב פעם את הדגים וסיימו למעשה את שקית האוכל
המשכנו הלאה עם הרכב, נסיעה של עוד כ-40 דקות בהם שמענו מוסיקה טובה מהספוטיפיי, הסוללה של הנייד שלי הייתה חלשה, אז חיברתי את הנייד שלי ל-USB של הרכב ולהפתעתי גילית שהוא כולל גם Android Auto , יפה, אז כעת ניתן היה לראות את הנייד שלי דרך הצג של הרכב, הפעלתי את ה-Google Maps שם וכעת ניתן לנסוע עם ניווט נורמלי בתצוגה. הגענו אל מקום חביב למדי שאני מאמין שיש לו חשיבות דתית כזו או אחרת למקומיים, המקום נקרא: Sandstone Buddha Rock Sculptures, עצרתי את הרכב שם, התחלתי לצלם את כל אותן דמויות דתיות שגולפו על הסלעים לצד הכביש
לא התעכבנו שם יותר מידיי. המשכנו הלאה בנסיעה, כעבור עוד כמה דקות של נסיעה חצינו גשר יפה, עברנו איזשהו מחסום ארעי והגענו אל Flooded Forest Viewpoint, אלו הם איזורים מוצפים במים, אני לא יודע להגיד מה הסיבה ולמה הפכו אותם לכזו אטרקציה תיירותית, ניסינו לעצור ולצלם בצד הדרך, רק הבעיה הייתה שאין שם על הכביש כל כך שוליים לעצור בהם, כך שזה היה קצת מסוכן
רגע לפני שהגענו אל המקום בו תיכננו לישון, נעצרנו במחסום משטרתי, שם הצגתי את רשיון הרכב והרישון האישי שלי והמשכנו הלאה, חצינו על גשר את נהר Nam Theun ומיד אח"כ התחלנו בחיפוש אחר גסט האוס, ישנם כמה כאלו כאן בכפר המנומנם הזה, למרות שסימנתי לעצמי במפה כמה גסט האוסים, בסופו של דבר עצרנו באחד שלא ידעתי על קיומו: Phosy Thalang Laos, החדרים מצאו חן בעיניי (רגילים), והמחיר היה די זול, 200K קיפ לחדר, אז לקחנו 3 חדרים צמודים בקומה השניה. החושך כבר ירד ולאחר התארגנות קלה בחדרים, ירדנו למטה אל המסעדה המשקיפה על הנהר והזמנו לנו ארוחת ערב. הילדים היו באקסטזה. היו שם במסעדה 6 גורי כלבים חמודים שהעסיקו את זמנם של הילדים ללא הרף, ממש היינו צריכים להתאמץ ולהביא אותם אל שולחן האוכל במסעדה כשזה הגיע. הם אהבו לשחק עם גורי הכלבים, כל אחד מילדינו לקח בעלות על גור אחר , הם המציאו לכל אחד שמות והפכו אותם למשפחה שניה שלהם. האוכל היה מצויין. מאוד אהבתי. זהו, בסביבות השעה 21:00 סגרנו את הבסטה, הילדים נפרדו מגורי הכלבים (עד מחר בבוקר) וחזרנו לחדרים לישון
— 19/05/2023 , יום שישי —
זהו היום השלישי שלנו כאן בלופ, והיום הגענו אל העיר טה-קק, בדיעבד היינו צריכים להקדיש ללופ יום נוסף, הקציתי מלכתחילה 5 ימים כולל את זמן ההגעה והחזרה מ\אל ויאנטיין, וזה מעט מידיי בשבילינו, בטח כשאנחנו תמיד יוצאים באיחור מהמלון. כך גם היה היום.
סוף סוף ישנתי טוב בלילה, התעוררתי ב-8:00 בבוקר, ומיד עבדתי על הבלוג. בסביבות השעה 9:00 סיימתי, רגע לפני שירדנו למטה לאכול ארוחת בוקר, אפרת ואני ישבנו על המרפסת בקומה השניה שלנו בגסט האוס, לבד עם קצת זמן איכות על כוס קפה
הילדים מיד נכנסו לעבודה, שזה אומר שהם תפסו שוב פעם בעלות על גורי הכלבים של המקום, סוף סוף יש להם משהו שיוציא אותם מהטלפונים הניידים.
הזמנו את המנות מהתפריט והתיישבנו אני ואפרת בלבד אל מול הנוף המשגע של נהר ה-Nam Theun שנראה מהמסעדה
עזבנו את הגסט האוס בשעה 11:00, הרבה יותר מידיי מאוחר מהצפוי. התחלנו בנסיעה, כעבור כ-25 דקות הגענו לנקודה הראשונה בה רציתי לעצור Orchid Path to Reservoir Viewpoint, אבל לא היה שם דבר, מלבד עליה אל עבר הר גבוה, ידעתי כי לא אזכה לקבל כאן גיבוי לעליה אינטנסיבית במזג אויר כזה, אז מראש החלטתי לוותר, להיכנס לרכב ולנסוע. בדרך עברנו כפר חביב למדיי שנקרא: Nakai , לא עצרנו בו, כי אנחנו גם ככה באיחור היום, עצרנו במרכז מבקרים של האיזור Nam Theun 2 Visitors Center, שם ניתן להיכנס לאולם תצוגה המציג בעיקר את מה שיש להציג על תחנת הכוח שליד מקום זה (סכר)
היה בסדר, די מעניין והיה טוב יותר אילו היו מתקינים במקום מזגנים, או לכל הפחות היו מפעילים שם את המאווררים, אפרת בשלב מסויים הסבירה לילדים על מה שקראה על תחנת הכוח הזו, אני התעכבתי על ההסברים על תופעת הפצצות שהתגלו לאורך השנים בלאוס לאחר מלחמת ויאטנם (שזלגה גם ללאוס)
יצאנו מהמתחם של מרכז המבקרים, ונסענו אל נקודת העצירה הבאה שלנו, לשם כך היינו צריכים לעזוב את כביש האספלט הראשי ולנסוע על דרך עפר כל הדרך אל מפלי Song Sa, שם קצת נכנסנו להתלבטות, החנינו את הרכב, הבחורצ'יק מהחניון אמר לנו כי מדובר ב-20 דקות של הליכה, לא ידוע אם מדובר על עליה או מישור, על פניו – 20 דקות זה בערך כלום ושום דבר עבורינו, אבל בחוץ היה חם למות, מד הטמפרטורה הראה על 39 מעלות, לא בדיוק התנאים האידיאלים לצאת לטרק עם הילדים, גם אם מדובר על 20 דקות הליכה מסכנות. לאחר דיונים רבים והתנגדות מצד הילדים, החלטנו לצאת לטרק, לעזוב את המזגן המפנק ברכב ולהתחיל לצעוד. אז מסתבר שה-20 דקות הליכה שנאמרו לנו הפכו להיות משהו כמו 7-8 דקות בסה"כ. נכון, היה חם, אבל זה היה יחסית נסבל. רוב הדרך הייתה בצל ובמישור, עברנו פעם אחת גשר מעל הנהר שהיה חביב
טוב, אז המפלים, באופן לא מפתיע, היו די חרטא, מה אפשר לצפות מהעונה היבשה ? (למרות שרשמית אנחנו כבר בעונה הרטובה, אבל כמעט ואין כאן גשמים), ולמרות שאין זרימה חזקה של מים, מה שהופך את המפלים לזרימת פיפי, מאוד נהנינו בבריכות שקיימות שם, היו מקומות מהם ניתן לקפוץ מגבוה אל עבר הבריכות, אנחנו לא בכלל ניסינו את זה, הורדתי בגדים, וקפצתי מיד למים , המים לא היו מאוד קרים, אבל מספיקים כדי לצנן את חום גופי. זה היה נהדר. גם ליה ועידו בשלב מסויים הצטרפו אליי לבריכה הטבעית.
בשלב מסויים, אני כבר יצאתי מהמים בנסיון להתייבש, אפרת עם הילדים נשארו שם, משתכשכים להנאתם
חזרנו על עקבותינו כ-40 דקות לאחר שהגענו, משום מה ההליכה חזור נראתה לי קצרה יותר מההלוך. נכנסנו לרכב די רטובים, אך בשלב מסויים עצרתי את הרכב, במקום בו אין נפש חיה, והחבר'ה החליפו לבגדים יבשים, אני נשארתי עם התחתונים שלי, גם אם הם היו רטובים, אז מה… המשכנו בנסיעה, ליה נרדמה על הידיים של אפרת, עברנו כמה כפרים מקסימים ושוב, חבל שלא היה לנו את הזמן לעצור ולהסתובב בהם, השעה הייתה כבר אחרי 15:00, והיה לנו עוד מרחק נסיעה וגם כמה אטרקציות להספיק לפני שנחפש לנו מקום לינה. לקראת השעה 16:00 הגענו אל היעד הבא שלנו: Tham Nang Aen Cave, גם כאן מדובר במערת נטיפים, גם כאן מדובר בזרימה של מים החוצה את ההר, גם כאן מדובר בשייט על סירה אל תוך בטן האדמה. רק שלא ידענו ושמענו על כך לפני שהגענו, בעיקרון, ניתן לחקור על המקומות לפני ההגעה, אבל פשוט אין לי טיפת זמן לעשות את זה ממעט הזמן שיש לי לעצמי בימים הללו של הלופ. אז הגענו ולקחנו את הזמן, הילדים הרגישו קצת רעבים, אז קנינו להם Milk Bubble Tea שלא נחל הצלחה מרובה, אבל שקיות הצ'יפסים המלוחים מהמינימרקט שבמתחם המערה, בהחלט עשו את העבודה כראוי, הילדים ממש חיסלו אותם. שם במתחם היה גם גן שעשועים בו ליה שיחקה. ממש לקחנו את הזמן, כשבאנו להיכנס למערה גילינו שניתן לשכור סירות ולשוט בפנים, כל סיבוב כזה לוקח שעתיים, קיביניאט, אם היינו יודעים, לא היינו מבזבזים את זמנינו היקר, השעה הייתה כבר 16:30 וזה אומר שלא היינו מגיעים לחפש גסט האוס באור יום (שלא לדבר על אטרקציות נוספות באיזור), התבאסנו על חוסר המודעות, אבל לא רצינו לפספס את השייט בתוך המערה, רכשנו כרטיסים לכולם, חייבו אותנו רק על 3 (ב-100K קיפ לאחד). הפעם מדובר היה על סירות עם משוטים ולא סירות מנוע.
המערה הייתה גדולה ומרשימה, אנחנו היינו עם חליפות הצלה, עלינו על 2 סירות, בהתחלה, אני הייתי עם עידו וליה בסירה אחת ואפרת, דניאל ויובל בסירה השניה. יש לזה יתרון שאנו שטים עם משוטים ולא בסירת מנוע, השייט הרבה יותר שקט והרבה יותר איטי, יתרון נוסף שיש למערה הזו הוא – שהיא מוארת, כך שניתן לראות ולהתפעל מהמקום עצמו
בזמן השייט היה לכולנו מצב רוח מרומם, שרנו שירים וקישקשנו שטויות, המדריכים גם הם היו חביבים למדיי, ילדים צעירים שהשיטו אותנו בשקט, מידי פעם הם דיברו בינם לבין עצמם תוך ציחקוקים, מעניין על מה ולמה.
לאחר כ-15 דקות של שייט אל תוך מרכז ההר, אנחנו עצרנו וירדנו מהסירות, מכאן יש לנו הליכה בתוך מתחם גדול של נטיפים, והמשך המערה עבר למצב הליכה, אז הלכנו עוד ועוד ועוד, והמערה פשוט לא רצתה להסתיים, בסופו של דבר הגענו לאולם ענק של נטיפים מרשימים
צילמנו והצטלמנו, ליה החלה לרוץ מסביבנו כמו תרנגולת שמקבלת גרגירים, אחד ממשיטי הסירה הצטרף אלינו כדי ללוות אותנו למקום. חזרנו בדרך חזרה, אני כבר חששתי שמא שוב פעם האורות ייכבו לפני שנספיק לחזור בחזרה, אך הפעם הכל היה כשורה.
חזרנו לסירות, והפעם עלינו בסדר מעט שונה, הפעם אני ישבתי עם דניאל ויובל, ולאפרת הצטרפו עידו וליה. יצאנו ממתחם המערה מרוצים לאללה לא משנה כמה פעמים נחווה את זה, אנחנו נמשיך להתלהב מסיורים כאלו אל מרכז בטן האדמה, וברוף השם, בלאוס ישנם לא מעטים כאלו. כל ההרפתקאה הזו הסתיימה כעבור כשעה , שונה לגמרי מהשעתיים שהבטיחו לנו, אלו חדשות מצויינות עבורינו, כי מאוד רצינו כבר למצוא לנו מקום לינה להלילה.
עלינו על הרכב ופנינו היו מועדות כעת אל העיר טה קק, כדי למצוא מקום ללון בו להלילה, השמש בדיוק החלה לשקוע, ואלו היו מראות מרשימים של הנסיעה שלנו, תפסתי כמה רגעים יפים במצלמה, בדרכינו לעיר, זהו אחד מהם למשל:
בגוגל מפות סימנתי לנו כמה מקומות לינה כדי להגיע ולבדוק אותם, אז המקום הראשון שקיבל ציון מקסימלי מ-170 אנשים בגוגל מפות, היה סגור, המקום השני שגם הוא קיבל ציון לא רע (4.7) היה מלא עד אפס מקום, אנחנו הגענו למקום השלישי – Dongsay Hotel, שם מצאנו חדר משפחתי במחיר של 450K קיפ, החדר מספיק גדול ומרווח, עם 2 מיטות זוגיות
אפרת והילדים התארגנו , נחו והתקלחו בזמן שאני יצאתי לחפש סופרמרקט לקניות לארוחת בוקר למחר, החלטנו שלא נרצה לבזבז שוב פעם את זמנינו היקר על המתנה לאוכל ולהתחיל שוב פעם את היום לקראת הצהריים, אלא להכין לנו משהו קליל וזריז בעיקר. אני מצאתי את מבוקשי ב-Sky Mart, זהו הסופרמרקט הכי קרוב ל-7Eleven שמצאתי בלאוס. קניתי סוף סוף את הלחמניה הירוקה, את חטיף האפונה ואת שוקו האובלטין המוכרים מתאילנד, ועוד כמה פרטים לארוחה מחר. חזרתי לחדר שלנו במלון, חלק מהפלנרים היו לפני וחלק היו אחרי מקלחת, בסביבות השעה 20:00, יצאנו כולנו אל שוק הלילה שבעיר (הצמוד לסופרמרקט), הזמנו לילדים פיצות לא רעות ולי – סושי די מגעיל, קינחנו אח"כ עם קרפים לילדים
זהו, מכאן חזרנו שוב פעם למלון, לסגור את היום. לא ספקנו לעשות את כל מה שרצינו, בדיעבד היינו צריכים להקצות ללופ יום נוסף, בשל הטיסה הקרבה שלנו לתאילנד, איננו יכולים להיות ספונטניים ולהישאר יום נוסף כאן (מה גם שאוטוטו נגמרת לנו כאן הויזה)