— 12/06/2023 , יום שני —
המקום נשאר, הנופים קבועים, החברים שלנו כאן מתחלפים, היום בבוקר טלי ודניאלה נסעו לצ'יאנג מאי, בדרכם לדראמסלה (תחנה סופית), ובמקומם אנחנו מבלים לא מעט עם משפחת לביא.
היום התעוררתי יחסית מאוחר, בשעה 8:00 בבוקר, אפרת עברה לילה סיוט ואני התעוררתי גם עם חדשות רעות, המקור לכך, אנו מאמינים נובע מאותה סיבה: המפל בו בילינו אתמול, זוהי הפעם השנייה שלנו שם וגם אז וגם היום, אנחנו חוטפים עקיצות מטורפות שם, את אפרת עקצו והיא לא יכלה לישון כל הלילה מרוב גירודים, אני אמנם ישנתי, אך כשקמתי הגוף שלי החל להתמלא בפריחה על העור שמגרדת מאוד, בעיקר בידיים ובמותניים והכי גרוע, איבדתי תחושה קלה בקצה האצבע המורה של יד שמאל ועוד קצת מקצוות 2 האצבעות הצמודות האחרות, וואי, איזה מבאס זה…
לאחר ארוחת הבוקר שהכנתי, יצאנו לטיול היום, מקום בו רצינו לבקר כבר כמה ימים, אז היום זה קרה. נסענו אל המעיינות החמים, לבד, כי שאר המשפחות לא היו בקטע של מעיינות חמים ומזג אוויר חם. בשבילנו, עצם הנסיעה היא כבר סיבה טובה לקום ולנסוע. הבנות הגדולות שלנו החליטו להישאר בבית, לא התעקשנו איתן והנחנו להן ללמוד בבית לבד וללכת לבריכה. הנסיעה לכיוון המעיינות החמים הייתה לנו כבר מוכרת, נסענו לכאן בעבר כשנסענו אל הגייזר, דרך יפייפיה ממש:
כעבור כ-20 דקות של נסיעה בנופים הללו, הגענו כאמור אל הגייזר: Mueang Rae, לא שהינו שם זמן רב, מכיוון שכבר ביקרנו בו, אני היחיד שעוד הקמתי את עצמי ויצאתי מן הרכב לתפוס תמונה נוספת שלו, רק כדי להוכיח שביקרנו גם במקום הזה
המשכנו בנסיעה והחל מכאן, הכל היה חדש עבורינו, כך גם הכביש שנהרס בחלקו מהשטפונות שהיו כאן לפני זמן מה, אני מעריך בעונה הגשומה האחרונה, עם הזמן נהר פאי, כנראה זרם בעוצמה מתישהו, נגס מהאדמה המחזיקה את הכביש מלמטה, עדיין לא תיקנו את הכביש וכיום ניתן לנסוע בו רק בנתיב אחד
כעבור עוד כ-20 דקות של נסיעה בדרך יפה מהגייזר, תוך שאנו עולים ויורדים בכביש המתפתל, הגענו אל מעוז חפצינו, המעיינות החמים Mueang Paeng, אלו הן המעיינות החמים היחידים שהכניסה אליהן היא ללא עלות, בשאר המעיינות כאן באיזור גובים עבור תיירי חוץ בין 300 ל-400 בהאט למבוגר ! (פי 10 ממקומי). החנינו את הרכב בחניון קטן ובו דוכן מצ'וקמק בו יושב מבוגר שמוכר ביצים, אני שמתי לב כי תבניות הביצים שלו ריקות, אז הנחנו שכבר נגמרה לו הסחורה… נכנסנו פנימה אל מתחם המעיינות וכבר מרחוק היה ניתן לראות את האדים ולהריח את ריח הגופרית
המקום אינו בדיוק מוסדר כהלכה, למשל אין גדרות המונעות מאנשים מלהכניס את הרגליים שלהם למים הרותחים, אני מניח שבעתיד יעשו זאת וכמובן יגבו תשלום בכניסה, בינתיים אנחנו נהנינו מהמקום הזה בחינם, הולכים בין שבילים ונחלים צרים עם מים פושרים
ישנו שם איזור אחד ממנו המים מבעבעים החוצה, זהו סלע שמעליו ישנה בריכת רותחת של מים בחום של 100 מעלות, היו אנשים שבישלו שם ביצים בתוך הבריכה הקטנה, אנחנו הלכנו מסביב וראינו איך המים נשפכים ממעלה הסלע אל הנחלונים הקטנים והחמים שהתהוו למטה יותר
התיישבנו ליד המעיינות, מורידים נעליים, מנסים לספוג את האווירה ללא ריח הגופרית הנישא באוויר, כמעט ולא היו אנשים במקום, אולי מכיוון שהוא מאוד מבודד, לקח לנו כ-40 דקות להגיע לכאן (לא כולל את העצירה בגייזר).
שם בצל, ליד זרימת נחל קטנה המוביל מים פושרים, מים שיצאו לפני כמה דקות מבטן האדמה ובינתיים הספיקו מעט להתקרר, התיישבנו והנחנו את הרגליים במים הבריאים, מידיי פעם העננים כיסו את השמש והייתה בריזה נעימה, מושלם כדי לטבול במים חמימים
עם הזמן, הרגליים נכנסו עמוק יותר ויותר פנימה במימי הנחל, עד שבשלב מסויים ליה כבר נכנסה כולה למים, עידו ואפרת מיד אחריה החלו ללכת במים ואני ? אני כרגיל מצלם את מה שקורה מסביב
הילדים לחצו ואנחנו הסכמנו בסופו של דבר, ליה ואני הלכנו לקנות ביצים מהדוכן בכניסה למתחם, תמורת 25 בהאט, קיבלנו 4 ביצים, סלסלה מבמבוק ומקל שיחזיק את הסלסלה, הלכנו עם ה-setup הזה אל הבריכה הרותחת משם יוצאים המים מהאדמה, הנחנו בזהירות את הסלסלה עם הביצים והמתנו כ-15 דקות עד שהם יבשילו
לידינו היה עוד זוג קוריאני חמוד שגם הם המתינו לבישול הביצה, כעבור רבע שעה, שלפנו את הסלסלה מהמים הרותחים, התיישבנו אח"כ בפינה מוצלת מעל שולחן עץ וספסלים, לידנו ישבו הקוריאנים, המתנו כמה דקות כדי שהביצים יתקררו, בינתיים שוחחנו עם חברינו החדשים, הם הגיעו לתאילנד לחופשה בת שבוע ומחר הם כבר עוזבים למדינתם, איזה בעאסה להם… פתחנו את הביצים וטרפנו אותם ממש
זהו, סיימנו את חלקינו כאן במעיינות החמים, בהחלט מקום מומלץ ששווה להגיע אליו.
אנחנו המשכנו הלאה עם הכביש, נסענו אמנם בחזרה הביתה, אבל לקחנו דרך אחרת, מפותלת לא פחות ויפה לדעתי יותר, למעשה, אני הייתי מגדיר את הנסיעה הזו כאחת היפות כאן בפאי. הנופים פה היו באמת מרשימים, וכותב לכם את זה מישהו שכבר נסע כאן המון באיזור בשבועיים האחרונים, אמרתי לאפרת כי אנחנו חייבים להגיע לאיזור הזה שוב פעם, ללא הילדים, ולחקור את כל הכפרים הקטנים המשובצים בתוכו. כעבור כמה דקות של נסיעה, הבחנו במקדש על גבעה, מבלי לחשוב פעמיים נסענו אליו כדי לתצפת על האיזור, החנינו את הרכב, הילדים נשארו בפנים, בתוך המזגן הנעים, אנחנו יצאנו לצפות ולצלם
חזרנו לרכב תוך שאנו עוברים את המקדש החביב הזה:
חזרנו הביתה, ליה נרדמה באמצע הדרך על הידיים של אפרת, כשחזרנו, השכבנו אותה על המיטה, עידו פרש לחדר שלו, צופה בסרטונים בטלפון הנייד, אפרת גם היא בנייד שלה, אני הכנתי לעצמי ארוחת הצהריים, וואלה, הייתי רעב, חיממתי את השאריות של הפאדתאי מהמפל של אתמול וטרפתי ממש, לא היה לי מספיק זמן לנוח כי ב-16:00 יש שיעור שח-מט לעידו, לקחתי אותו אל הבית של משפחת לביא, שם הבן הבכור שלהם – אריאל העביר לעידו ולילדים של לימור שיעור שחמט למתחילים, לא נשארתי שם, מיהרתי לצאת אל העיירה פאי כדי לעשות קניות לבית, הגעתי אל שוק אחה"צ, אליו לא הגעתי כבר זמן רב…
קניתי שם ירקות, פירות, כל מיני מאפים מתוקים ומוזרים (לא באמת ידעתי מה הם, רק ידעתי שאני רוצה לנסות אותם), הוספתי על זה גם ביצים ומים, בקיצור, חזרתי בידיים מלאות. השלב הבא היה להגיע לחנות סטייל חומרי בניין, שם רכשתי אבקה נגד נמלים, בהמלצת קטי רכשתי את החומר הזה בחנות הזו. המקום היה ממול ל-Tesco Lotus שם אני בד"כ עורך את הקניות, נכנסתי אח"כ ל-7/11 השכן ועשיתי עוד השלמה של קניות (בעיקר שוקו, הלחמניה הירוקה ועוד שאר נישנושים), לא נשאר לי זמן רב, כי השעה 17:00 התקרבה ועליי היה לאסוף את עידו, חזרתי לבית של משפחת לביא ב-Kirina Wellness in the Valley לאסוף את עידו, וגם כאן לא נשארתי זמן רב, כי היינו צריכים לחזור מהר הביתה ועליי היה לאסוף שם את יובל. להיכן ? שוב פעם לבית של משפחת לביא, למה ? כי כעת יש לה שיעור שחמט. וואו, טוב, אז כשהגענו הביתה אפרת ויובל הצטרפו אליי, ליה נשארה עם אחותה הבכורה בבית, הגענו שוב פעם אל הלביאים, יובל הפעם למדה בחוג ביחד עם מיכאל (הבן של יעל ובועז), אנחנו התיישבנו במתחם הריזורט ושוחחנו למשך שעה שלמה עם אורן ומיכל. הזמן ממש טס, בשעה 18:30 (שעה לאחר שהשיעור החל), אספנו את יובל ומיכאל ויצאנו החוצה בדרכינו הביתה. הייתי מותש, הייתי גמור, הייתי חצי מת. עוד מעט זה מסתיים, אספנו את עידו מהבית (שוב פעם), היום הוא ישן אצל מיכאל. אז מכאן המשכנו עוד כ-4 דקות נסיעה אל ביתם של בועז ויעל, זרקנו את הסחורה וחזרנו על עקבותינו. אפרת עוד רצתה שנמשיך לאכול ארוחת ערב בחוץ, אני כבר לא הייתי מסוגל, השעה הייתה בערך 19:00 ואני לא נחתי לרגע.
את המנוחה שלי קיבלתי כשהגענו הביתה, התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב בבלוג. בשלב מסויים יהלי השכנה הגיעה אלינו, היום היא ישנה עם יובל ודניאל. סבבה.
— 13/06/2023 , יום שלישי —
היום הייתה לנו חתיכת נסיעה, כשעה וחצי לכל כיוון (ברוטו), זה לא משהו שאנו מורגלים אליו כאן בנסטינג שלנו. גם היום, כמו אתמול, לא נחתי לרגע עד הערב כשהגענו הביתה.
לאחר יקיצה טבעית בשעה 6:00 בבוקר, הכנתי לי את הקפה הרגיל שלי, ה Three in One שיש לנסקפה להציע כאן בתאילנד, קודדתי להנאתי מול המחשב, צפיתי בהרצאות מקצועיות ביוטיוב וסוף סוף מילאתי ושלחתי את הטפסים לחברת הביטוח על השריטה ברכב שקרתה עוד בסבב הראשון שלנו כאן בתאילנד, אי שם באמצע-סוף חודש אפריל… הילדים התעוררו \ הערנו אותם, הכנתי ארוחת בוקר רגילה ואנחנו יצאנו מהבית בסביבות השעה 10:30, הפעם הלכנו להחזיר חוב ישן, נסענו אל המערה – אותו המקום בו שאר המשפחות הישראליות ביקרו בו ביום של המיטאפ שלי כשלא רצינו להתרחק מפאי.
תחנה ראשונה, עצירה בתחנת הדלק, מכיוון שזוהי נסיעה ארוכה יחסית, לא רציתי להיתקע באמצע שום מקום ללא דלק. עצירה שניה – 7/11, לקנות נישנושים לדרך כי שמענו שאין שם מקומות לאכול בהם כל כך. יאללה, התחלנו לזוז, בדקנו עם שותפינו לטיול להיום – משפחת לביא, היכן הם, וגם הם הודיעו כי הם יוצאים מפאי, מצויין, הדרך התפתלה בין הרים וגבעות לכיוון צפון ואח"כ עם סטייה מערבה. כעבור כ-40 דקות שברובם הרכב שלנו השתעל בעליות הגענו אל הנקודה הגבוהה של ההרים, נקודת התצפית Doi Kio Lom Viewpoint
מהבוקר ועד עכשיו מזג האוויר היה די קודר, ככל שעלינו לפסגת ההר שמתי לב למד הטמפרטורה ברכב, התחלנו בסביבות ה-28 מעלות, שם למעלה זה ירד עד 20 מעלות, הנקודה הקרה ביותר שלנו בתאילנד עד כה במסע הזה. יצאנו מהרכב וצפינו בנופים המשגעים של האיזור, למרות העננות הגבוהה
עשינו שם עצירת ביניים גם להפסקת פיפי. שם, בין הדוכנים הילדים פגשו בשני גורי חתולים חמודים עימם הם שיחקו (עד שאחד מהם שרט את דניאל)
טוב, זה היה הזמן שלנו לחזור לרכב ולהמשיך הלאה בנסיעה. הפעם אנחנו יורדים את ההר מצידו השני, לקח לנו עוד כחצי שעה של נסיעה עד שהגענו אל מעוז חפצינו: מערת לוד. שם בכניסה למתחם המערה החנינו את הרכב, התהלכנו אל עבר דוכני המזון (מסתבר שכן ניתן לקנות כאן אוכל), הזמנו לעצמנו שייקים ואננס די מעאפן, המתנו למשפחת לביא שהגיעו כ-15 דקות אחרינו. רכשנו כרטיסים, על כולנו (הפלנרים) שילמנו 1,00 בהאט וקיבלנו 3 מדריכות צמודות עם עששיות ל-10 אנשים בסה"כ. בדרך אל המערה הילדים הצטלמו על ענף של עץ ששימש אותם כנדנדה
ההליכה אל פתח המערה לקחה משהו כמו 5 דקות, במהלכן קישקשנו עם אורן ומיכל, והילדים שלנו קישקשו עם הילדים שלהם: אריאל ואדם, זה נראה כי אדם ועידו מצאו שפה משותפת, למרות פערי הגילאים ביניהם (3 שנים), בכניסה למערה הצטלמנו ביחד
לקחנו את הזמן מאז ששילמנו על כרטיסי הכניסה, זה החל בללכת לשירותים אחד אחרי השני (במקום במקביל), ההליכה האיטית, התמונות עם הענף, הקישקושים, התמונות שוב, ובכניסה למערה גם ההאכלה של הדגים, המדריכות ניסו לזרז אותנו כבר כשאמרו כי ניתן להאכיל את הדגים גם בתוך המערה, אוקיי, אוקיי, נכנסנו פנימה.
אז למעשה מדובר ב-3 מערות הצמודות אחת לשניה, בכולם ניתן לראות נטיפים מרשימים, המערה היא די גדולה, חללים עצומים שממתינים לנו שנגיע ונחקור אותם לאור העששיות של המדריכות
בכל כמה מטרים, המדריכות עוצרות ומפנות את הפנס שלהן אל עבר איזושהי תצורה של נטיף שדומה למשהו: תנין, נחש, צפרדע, פיל, פטריה, פרח ואפילו ציצי… טוב נו, סיימנו עם המערה הראשונה, וטיפסנו במדרגות תלולות אל עבר מערה שניה, כאן התפצלנו, ליה הייתה גמורה מעייפות, אפרת עם אורן שהיה מותש מההליכה וחלק מהילדים נשארו שם למטה, אני, מיכל ויובל טיפסנו למעלה. כן, מרשים לראות את כל הנטיפים הללו, אך למען האמת באיזשהו מקום ראית כמה, ראית כבר את הכל. כשירדנו בחזרה למטה, ניתן היה לראות טוב יותר את סופו של המעבר הקרקעי ותחילתו של המעבר על סירות בנהר הזורם שם:
את יובל ועידו הספקתי לצלם כאשר העששית מאחורי גבם והם עושים צל אל הנטיפים
השייט החל, על כל רפסודת במבוק עלו 3 אנשים, אני הייתי עם יובל ועידו, כמה דקות של שייט הביאו אותנו אל היציאה מן הצד השני של המערה
עצרנו את הרפסודות ביציאה מן המערה, ומכאן ע"י טיפוס במדרגות, ניתן להתחיל את ההליכה אל המערה השלישית, מערה שנקראת: Coffin Cave:
אלו היו רגעים לא נעימים, מעבר לעובדה שזהו טיפוס במדרגות מאוד תלולות (ליה הייתה על הידיים שלי כל הזמן), הריח או הריח ששרר שם… זהו המקום שכל העטלפים מתרכזים בו (הכניסה למערה) והם יודעים לחרבן שיהיו לי בריאים…כל המדרגות, המעקים, השביל המוסדר, הכל הכל היה עם קקי של עטלפים וריח ניחוח שהוא לא בדיוק אוויר הרים צלול כיין. אפרת סבלה שם מאוד, כך גם משפחת לביא, אני, מסתבר, יכול לסבול ריחות כאלו יותר בשקט ובפחות הפרעה. נכנסנו אל המערה השלישית כאמור ע"י טיפוס במדרגות, כבר על ההתחלה, הבנו למה קוראים למערה הזו כפי שהיא, בגלל שמצאו שם בתי קבורה עם ארונות קבורה בהם נמצאו שרידי אדם. אפילו ישנה תמונה של בת אדם מלפני כ-13,400 שנים משוחזרת, לפי גולגלתה שנמצאה.
קשה לי להאמין כי ארונות הקבורה הללו מעץ שרדו כל כך הרבה שנים, אבל ניחא, לסיפור זה מסתדר יפה. בשלב מסויים חזרנו מהמערה השלישית כל הדרך למטה בין לשלשת אחת לשניה, עלינו שוב פעם על רפסודות הבמבוק, הפעם אני הייתי עם עידו אפרת וליה, ושטנו שוב פעם לכיוון מערה הראשונה, לכיוון נקודת ההתחלה שהיא גם נקודת הסיום של המסע הזה כאן
שם על הסירה ליה נרדמה על הידיים של אפרת, אני לקחתי אותה אח"כ עלי ידיי לאורך כל הדרך החוצה מהמערה, שם בחוץ החל לרדת גשם שוטף, המזל שלנו שמשפחת לביא היא משפחה אחראית בניגוד אלינו, הם הביאו מטריות, כך שיצא כי את כל הדרך מפתח המערה עד חניון הרכבים הלכתי עם אריאל שכיסה עם מטרייתו על ליה שישנה בינתיים. החלטנו שם ללכת לאכול באחד מדוכני המזון במתחם, הזמנו את כל המנות התאילנדיות שאנו אוהבים, אפילו יש כאן טום קא גאי, הזמנו 3 מנות מהמרק הנפלא הזה!
לקח קצת זמן עד שהאוכל הגיע, המלצרית ועובדת המקום הייתה מאוד חביבה, שברירית כזו עם קול צפצפני. אנחנו סיימנו לאכול, וסיימנו למעשה את הטיול שלנו במערת לוד. בינתיים הגשם הפסיק, אנחנו נפרדנו ממשפחת לביא בחניון הרכבים, כל משפחה נכנסה לרכב שלה, ושנינו , בזמנים שונים נסענו בחזרה אל פאי.
בדרך חזרה, יצא לנו לעצור שוב פעם בפסגת ההר, בנקודת התצפית Doi Kio Lom Viewpoint, הפעם רק אני ואפרת יצאנו מהרכב, רצינו לראות כיצד העננים נראים כעת לאחר הגשם ששטף אותנו לפני כשעה, אז הכל נראה מצויין מכאן
הגענו אל פאי כשעה וקצת לאחר שעזבנו את מתחם המערה. לקראת הסוף, קיבלנו הודעה מבועז ויעל כי הם כבר הגיעו אל ה-Two Huts וממתינים לנו שם. קבענו להיפגש איתם היום, אך לא בדיוק קבענו שעה, אז מסתבר כי כעת (18:00) זוהי שעה טובה להגיע לשם ולהינות מהשקיעה, בטח שקיעה כזו יפה כמו היום. הגענו הביתה, זרקנו את הילדים בבית מהר, נתנו להם סט של הוראות (להתקלח, לאכול…) והשארנו איתם גם את ליה, אנחנו זזנו מהר לכיוון בית הקפה שבועז ויעל ממתינים לנו שם. כעבור 15 דקות נסיעה, הגענו אל ה-Two Huts, השעה הייתה כבר 18:30, השמש ירדה למטה כך שכבר לא ראו אותה, היא הסתתרה מאחורי ההרים והעננים הרבים, אנחנו נפגשנו שם עם בועז ויעל כאמור, כדי לשוחח איתם על יפן. הם הרי בדיוק חזרו משם ואנחנו הולכים להיות שם. אבל רגע לפני שהם פוצים את פיהם, היה לי חשוב לדפוק תמונה אחת אחרונה להיום מבית הקפה על הנופים המרשימים, לפני שלגמרי יהיה חשוך
אז ישבנו שם לארוחת ערב (הם אכלו, אנחנו לא), ושמענו טיפים, מקומות מומלצים, מוקדי עניין וסתם סיפורים משעשעים מהם על הטיול ביפן, וזה עשה לנו חשק עז להגיע לשם כבר (לי בכל אופן), כמה שמאוד קינאתי לפני כמה ימים בדניאלה וטלי שעוברים לצפון הודו, אני עכשיו רוצה יותר מכל להגיע ליפן ושכל הרצונות שלי יזוזו כעת הצידה. סיימנו את הערב, החזרנו את יעל וביתה – תמר הביתה (בועז ומיכאל נסעו על האופנוע), ומשם חזרנו לכאן הביתה, הצטברה לי קצת עבודה, אז פתחתי את הלפטופ לעבוד, בינתיים הילדים היו אחרי מקלחות ודניאל בדיוק הכינה לליה ארוחת ערב. גם אפרת הצטרפה לעבודה מול המחשב שלה, עד שבשלב מסויים לקחנו את כל הילדים כבר לישון. זהו, יום ארוך ועמוס עבר עלינו. מחר יהיה רגוע יותר (מעריך…)
* אגב, לגביי הבעיה שצצה לי פתאום כי הפסקתי להרגיש את קצות אצבעותיי, אז היא נעלמה כמעט קליל. הכל טוב!
— 14/06/2023 , יום רביעי —
היום היה לנו יום רגוע, לא זזנו הרבה מהבית שלנו, רק סידורים, חוגים, לוגיסטיקות למיניהם. חזרתי להיות נהג הסעות היום. והיום הזה החל ב-6:30 אצלי, התארגנתי על קפה קר, התיישבתי מול הלפטופ עד הבוקר, אז הכנתי ארוחת בוקר כמו בכל יום לכולם, הערתי את הבנות כמו בכל יום והתחפפנו בבוקר מהבית כמו בכל יום (בימים האחרונים), הפעם האמתלה הייתה שיעור התפירה של הילדים, היה אמור להתחיל ב-10:30, אח"כ נדחה ל-11:00. לקחתי את הילדים לבד, אפרת הרדישה לא הכי טוב, אז נשארה בבית. שם זרקתי אותם אצל ליובה בביתה והמשכתי עם ליה אל עבר חנות הכביסה לזרוק 2.5 קילו של בגדים מלוכלים. אנו אמורים לקבל את הכביסה מחר ב-17:00 (הפעם לא השתמשתי בשירות המייבש).
חזרתי לרכב ולליה שהמתינה לי בו, משם המשכנו אל ה-7/11 לקנות כמה מצרכים ומשם הביתה אל אפרת שבינתיים הרגישה טוב יותר. הזג האוויר לא בישר טובות, עננים אפורים שמראים כי התחזית לקרוב מאוד – גשם. החלטנו הפעם לא לצאת מהבית בשל כך, אז מה נשאר לנו לעשות ? לראשונה כאן במתחם השכונה היוקרתית שלנו, הלכנו אל בית הקפה כאן. כמה פעמים שדיברנו על זה, סוף סוף גם מימשנו את הפוטנציאל והזמנו לשנינו קפה לאטה. מבית הקפה ניתן לעלות אל הגג ומשם לתצפת על האיזור, איזה יופי של מקום, גם לתפוס את השמיים הדרמטיים מעל לשכונת המגורים שלנו, מוסיף נופח לתמונה:
היינו שם על הגג כמה דקות בעודנו ממתינים לקפה שלנו שיהיה מוכן. גם מהצד השני הנופים היו מרשימים לא פחות
ישבנו כמו זוג נובורישים על 2 כוסות קפה שאמור להיות חלש (לאטה, בכל זאת), אך הגיע חזק לאללה. היה לא רע, רק קצת יותר חלש בפעם הבאה.
התיישבנו ושוחחנו אפרת ואני כל כל מיני נושאים בחיינו בטיול ובנסטינג כאן בפאי, ליה העסיקה את עצמה מאוד יפה, היא הביאה איתה שקית מלאה בצעצועים שהביאה מהבית, בימים האחרונים התווספו לנו לא מעט צעצועים, כאלו שדניאלה וטלי רצו להיפטר מהם לפני שהמשיכו הלאה במסע שלהן. אז הילדה שלנו התיישבה מעל מושב מרופד בפינה של המרפסת, משחקת בינה לבין עצמה תוך שהיא מספרת לעצמה סיפורים דימיוניים עם האביזרים שלה
חזרנו בחזרה לבית שלנו, שילמנו 100 בהאט על 2 כוסות קפה ועזבנו את המקום. מיד לאחר מכן בבית שלנו, הגיע מנהל המתחם עם שקית בידו, החבילה מ-Shein הגיעה. לפני כמה ימים הזמנו לבנות בגדי ים ושאר קישקושים שהזמינו מהחנות הווירטואלית הזו, למען האמת הייתי די סקפטי בהתחלה כי החבילה תגיע עד אלינו הביתה, אך בסוף זה קרה, וקרה יחסית מהר, 4 ימי משלוח, לא רע בכלל (כנראה הסטנדרט אותו אנו מכירים מדואר ישראל הוא די עלוב ובצדק).
בשעה 13:45 יצאתי שוב מהבית, היה זה כדי לאסוף את הילדים מהבית של ליובה, כרגיל, הם היו ב-היי. יובל תפרה לה גופייה שחורה, דניאל הייתה באמצע הכנה בובה לאחותה הצעירה – ליה ועידו שתפר לו מכנסי פיג'מה. כולם היו מרוצים
כשחזרנו הביתה, שוב פעם עצרנו ב-7/11 כדי לקנות אוכל לילדים, דים סאם יכול לספק את הסחורה, בדיעבד הילדים לא היו כל כך רעבים ולא אכלו את הדים סאם בשעות הקרובות לאחר הרכישה שלו. טוב, הייתי עירני לגמרי בבית, הקפה בבוקר עשה את עבודתו והקפאין בדמי הקפיץ לי את העירנות.
קטי וילדיה הגיעו אלינו אחה"צ, קצת לפני 17:00, שוב פעם נהג ההסעות המשפחתי יצא עם הילדים, הפעם לקחתי איתי, בנוסף לעידו, גם את הילדים השכנים, יהלי ואחיה – יונתן, נסענו אל הבית של משפחת לביא, לחוג שחמט, בחוץ ירד גשם. הבאתי את הסחורה לבית, נשארתי שם לקשקש עם מיכל ואורן, הפעם זה היה תורם לתת לי טיפים על יפן, מיכל מסודרת, יש לה קובץ מאורגן ממנו היא הקריאה לי את ה-Intinerery של הטיול שלהם עם כל מיני המלצות, אני רשמתי כמעט כל מילה. כעבור כשעה, הילדים סיימו את השיעור שלהם ואנחנו נאלצנו לסיים להפעם ולהמשיך בהזדמנות אחרת. עזבנו את החברים ויצאנו מהריזורט, לאן ? כרגיל לקנות השלמות לארוחת ערב ב-7/11. מדהים, כמה ארוחות ניתן לשנורר מחנות הנוחות הזו. הילדים מאוד אוהבים את מה שיש שם, וגם אנחנו – המבוגרים לא מראים התנגדות, זה כל כך נוח, מהיר, טעים וזול, אז למה לא ?
בבית אפרת עוד התקשקשה בסלון עם קטי, אני פתחתי את המחשב וקצת עבדתי, קצת הסתובבתי ברחבי המרשתת, בשלב מסויים גם התחלתי לכתוב בבלוג. בערב נסענו אני ועידו לקחת את מיכאל מביתו, היום הוא אמור לישון אצלנו, אך מסתבר כי החבר'ה היו בכלל ב-walking street, אז חזרנו על עקבותינו עם רכב ריק. מיכאל הגיע כשעה מאוחר יותר אלינו כשהוא כבר מאובזר בפיג'מה וקיבה מלאה. עידו והוא נכנסו לחדר ושיחקו במשחקי דימיון.