— 05/04/2023 , יום רביעי —
חג פסח שמח וכשר ! (טוב, לנו הוא יהיה שמח, אבל לא בטוח בכלל לגביי הכשרות), היום חגגנו את ליל הסדר באירגון המופתי של בית חב"ד. זה היה הערב אליו חיכינו וציפינו, זו הייתה הסיבה העיקרית למרתון הנסיעות שלנו לדרום המדינה בימים האחרונים, עכשיו אפשר לנוח, אבל לא ננוח כלל. יש לנו מחר יום ארוך ומפרך וכך גם מחרתיים.
התעוררנו היום בסביבות 7:00 בבוקר, ישבתי על המחשב כדי להתחיל לבדוק מקומות טיול ולינה ליעדינו הבא, אחרי פוקט. בסביבות השעה 9:00, הכנתי ארוחת בוקר, בעיקר סלטים והילדים נישנשו את ארוחת הערב שלהם של אתמול שלא סיימו. אפרת קצת ישבה עם דניאל על לימודים, כך שיצאנו מבית המלון שלנו באיחור היום, אבל זה בסדר, לא היינו לחוצים על זמן היום. יצאנו אני, אפרת וליה לטיול היומי שלנו, שאר הילדים רצו להישאר כאן במלון וללכת לבריכה. נתנו לזה לקרות, בבוקר עוד הספקתי לזרוק 2.5 ק"ג של כביסה במלון הסמוך (125 בהאט), לפני שנסענו אל מעבדת מחשבים כדי לתקן את הלפטופ של דניאל שהחיבור להטענה נדפק אתמול, המקום היה קצת לפני הכניסה הצפונית של חוף פאטונג, כ-15 דקות נסיעה מבית המלון שלנו, CB IT CENTER PHUKET, כך הוא נקרא והגעתי אליו דרך חיפוש בגוגל מפות, הבחורה שמנהלת את העסק שם הסתכלה על התושבת, ואח"כ על המטען והפין השבור ואמרה כי הנזק יעלה 850 בהאט לכבל חדש. סבבה, בארץ קישקוש כזה היה עולה 2,000 בהאט לפחות. השארתי שם את המחשב הנייד + המטען השבור והמשכנו בנסיעה, עשינו אחורה פנה לכיוון דרום ונסענו כ-40 דקות אל עבר נקודת התצפית Karon View Point, הנוף על שלושת החופים הצפוניים לנקודה היה מרשים (החופים – Kata Noi Beach, Kata Beach, Karon Beach)
שם במקום פגשנו חבורה של כלבלבים חמודים, הם נראו עזובים, אחד מהתיירים שם הזמין משלחת סיור של "תנו לחיות לחיות" התאילנדי שיבואו לאסוף אותם ולתת להם בית חם, ליה התלהבה מהחמודים הקטנים הללו
המשכנו בנסיעה אל עבר החוף Kata Noi Beach, בדרך עוד עצרנו באיזו אטרקציה של נדנדה על הנוף שראינו כעת, אך וויתרנו, לא נכנסנו למקום שרצה לגבות 500 בהאט עבור אותם נופים שראינו ללא עלות, שם על החוף, ניסינו למצוא חניה, שום כלום, המקום, כמו שאר החופים בפוקט, נאכל ע"י כרישי נדל"ן במהירות שטובת הכיסים שלהם גבוהה הרבה יותר מטובת הכלל, כך שכל פיסת קרקע פנויה שקייימת שם ליד החוף, נמכרה או הושכרה ליזמים פרטיים, והם כמובן ינצלו זאת כדי להרוויח כסף, לבוא ולפתוח חניונים לטובת הקהל הרחב זהו משהו שפחות משתלם להם, כך יוצא מצב כזה שיש בקושי חנייה לאנשים שמגיעים לכאן עם הרכבים שלהם, לקח לנו זמן רב למצוא משהו שאפשר להחנות בו שהוא לא פרטי, בסוף מצאנו, יחסית רחוק מהכניסה לחוף. החוף עצמו מרשים ביותר, חוף חולי חלק, מים בצבע כחול – טורקיז עם גלים גדולים, מקום גדול והמוני הרבה יותר מהחוף בו שהינו יותר, אך קטן וצנוע מהחוף פאטונג בו אנו לנים.
חיפשנו לעצמינו פינה מוצלת, אפילו ניסינו לחפש מקום תחת השמשיות הרבות שפזורות של על החול, הכל תפוס קיבינימאט, המשכנו לצעוד עד הקצה הדרומי של החוף, שם מצאנו מקום מוצל בתמורה לזה שנקנה בדוכן שתיה קרה. סגור. קניתי פאנטה תותים (שליה שתתה לי את רובו), אך בתמורה לזה קיבלנו 2 כיסאות פלסטיק נוחים על החול, מתצפתים על החוף היפה, ליה מצאה לה על החול מגרש צעצועים של אחת מהילדות שגרות שם, ברגע שהסכימה לשחק בצעצועים, לא היה ניתן להזיז אותה משם, גם כשהגיעה השעה לעזוב, היא עשתה פרצופים, כמו זה שניתן לראות בתמונה:
נשארנו שם בפינה המוצלת שלנו עד השעה 14:10, בזמן הזה שוחחנו אני ואפרת על נושאים ברומו של המסע, אני גם קפצתי לעשות פיפי בצד, היכן שהסלעים הגדולים,, בדרך חזרה הייתי חייב לעשות סלפי עם קו החוף
חזרנו בחזרה לרכב שחנה תחת השמש הקופחת, בינתיים קיבלתי טלפון מטכנאית המחשבים, המחשב שלי מוכן, סבבה, אז אנחנו חזרנו לחדר שלנו במלון קודם, לקחתי את המטען של המחשב השני שלנו, כדי לבדוק אופציה של להחליף דם אותו אולי (ספויילר – לא), קניתי לילדים ארוחת צהריים ב-7/11 שליד המלון, הם היו רעבים, הבאתי להם טוסטים עם גבנ"צ ולדניאל אצה שעוטפת סלמון. חזרתי בחזרה לרכב אח"כ להמשך הנסיעה למעבדת המחשבים, אפרת וליה שנרדמה בינתיים המתינו לי ברכב הממוזג. שוב פעם יצאנו מהחוף, אספתי את המחשב המתוקן, ווידאתי שאכן הוא מתוקן, שילמתי 850 בהאט, מסתבר שהמחיר כולל גם עבודה (בארץ רק לפתוח מחשב מצד טכנאי עולה בין 250 ל-300 ש"ח), שילמתי בשמחה וחזרנו בחזרה אל חוף פאטונג. נזכרנו בדרך כי המקרר שלנו ריק מירקות, אז עצרנו בסופרמרקט הענק Big C Extra, באמת סופר גדול, יש שם כל דבר בערך, אנחנו הסתפקנו בירקות ובקורנפלקס, ראינו שם לא מעט זוגות מעורבים של תייר מערבי לבנבן בסביבות גיל 60-70 ולידו צעירה מקומית בת 20-30. קנינו את מבוקשינו ויצאנו מהמתחם, רק מה ? צריך לשלם על החנייה, ולא ידעתי איפה בדיוק משלמים עבור הכרטיס, היינו כבר לחוצים בזמנים, השעון הורה כבר על 16:30 ויש לנו את ליל הסדר על הפרק בערב, בסופו של דבר מצאתי את מקום התשלום, הצגתי את הקבלה מהסופר וזכיתי בחנייה חינם להפעם (תודה רבה באמת…), חזרנו הביתה, הבנות ועידו היו כבר אחרי מקלחת ובעיצומם של התארגנויות ואיפור, אני , אפרת וליה נכנסנו מהר להתקלח ולהיות מוכנים.
יצאנו מהחדרים שלנו בסביבות השעה 17:40, ההליכה אל המלון המפואר אותו החבדניק"ים שוכרים ממוקם כ-10 דקות הליכה מהמלון שלנו, אז צעדנו לשם כולנו, הגענו אל Duangjitt Resort & Spa, איזה יופי של מקום, יוקרתי ולא תואם את התקציב שלנו, אבל בשביל ארוחת ליל הסדר, זה מאוד תואם.
קצת שוחחנו עם החבדניקי"ם שם, מסתבר שהולכת להיות היום תפוסה של 3,000 איש וזהו יהיה ליל הסדר הגדול בעולם, מרשים, לשם כך החבר'ה שכרו גם את אולם האירועים של המקום וגם אוהל ענק, אנחנו שקיבלנו צמידים צהובים, הופנינו אל האוהל הממוזג
לאחר בדיקה זריזה של שמותינו ברשימות התברר לנו שאנו יושבים בשולחן D7, הגענו לשם והתיישבנו ליד משפחת קדמי המקסימה אותם למדנו להכיר במהלך הערב הזה. אנחנו הגענו למקום ב-18:20 והביזנס החל ב-19:00 כך שהיה לנו מספיק זמן לקשקש בינינו ולהכיר. הילדים שלנו בינתיים רצו למשחקייה הצמודה ונישנשו עוגיות כשרות לפסח שאירגנו להם שם. הם היו רעבים הילדים שלנו, חיסלו טונות של עוגיות כך שלא השאירו הרבה מקום לאוכל האמיתי של ליל הסדר. אז יצא לנו לשוחח עם מאור ורבקה שבוא לכאן עם ארבעת ילדיהם: תומר, נעמה והתאומים – איתמר והראל, משפחה מקסימה מכפר ורבורג שבאו לכאן מהארץ לחופשה של כשבועיים, כעת הם בערך חצי מהחופשה שלהם, דיברנו עלינו, דיברנו עליהם (שניהם וטרינריים), היה חיבור טוב כזה. גם עידו וליה הלכו אח"כ לקראת סוף הארוחה עם נעמה למשחקייה ובכך היא שיחררה אותנו מהם.
בסך הכל מאוד נהנינו בערב הזה, גם מהחברה, גם מהאווירה, וגם קצת מהאוכל שהיה בינוני פלוס. שרנו שירי חג, צחקנו לא מעט, שתינו יין, זהו ערב שלא נשכח, גם עידו פגש שם חברים חדשים איתם הוא שיחק, הם גרים בכפר יונה, כך שזה לא רחוק מאיתנו, אמרתי לו שישיג מהם את מספר הטלפון, שנוכל להיות איתם בקשר כשנחזור לארץ. תם ונשלם ערב ליל הסדר.
נפרדנו ממשפחת קדמי, והתקדמנו רגלית אל עבר בית המלון שלנו, ליה כבר הייתה מאוד עייפה ועידו רץ על שאריות האדרנלין האחרונות שלו, מזל שזה הספיק להגיע לבית המלון שלנו, איך שהגענו הוא נפל על המיטה לשנת הלילה שלו, אח"כ גם שאר האחים הצטרפו אליו, חג שמח לכולם.
— 06/04/2023 , יום חמישי —
חתיכת יום עברנו היום, יום טיול לארבעת האיים שליד פוקט, עשינו את האטרקציה התיירותית מספר 1 כאן באי (יש טיול 4 האיים, 5 האיים, 7 האיים וכו'…), נהנינו מאוד היום, התפעלנו מאוד, צילמנו היום, חוויה שבהחלט שווה את המחיר היקר שלה (לתקציב שלנו כמובן).
לא ישנתי הרבה בלילה, התעוררתי ב-5:30 בגלל שליה כל הזמן בועטת במיטה, ומהשעה הזו כבר פחדתי להירדם ולא לקום בזמן שקבענו לעצמינו (למרות שכיוונתי שעון), בשעה 7:00 הערתי את כולם, מתארגנים, ויוצאים, תפקידי היה להרתיח ביצים קשות ולשטוף את הירקות, בשעה 7:45 בדיוק יצאנו מהמלון, נכנסנו לרכב ונסענו אל היעד – Asiamarine, לשם קיבלתי הדרכה להגיע אל סירת המפעיל של הטיול שלנו להיום, הגענו למקום כעבור 40 דקות נסיעה לערך, חיפשנו את המפעיל, את האנשים, מישהו משהו ? כלום. התקשרתי למשרד, בהתחלה לא ענו, שלחתי הודעות וואטסאפ, בסופו של דבר שוחחתי איתם, מסתבר שהגענו למקום הלא נכון, אז יש כאן בפוקט 2 Asia Marine, ואנחנו הגענו למקום הלא נכון, איפה נמצא המקום הנכון ? 28 דקות נסיעה לפי גוגל מפות, טסנו אל הרכב ונסענו במהריות למקום הנכון, היינו בלחץ של זמן שמא נפספס את הטיול שלנו היום, למזלינו יצאנו מהמלון מוקדם כך שהיה לנו את האופציה להתמזמז עם הזמן. הגענו לאסיה מארינה הנכון הפעם, ראינו טונות של אנשים ממתינים לשייט שלהם והבנו שהגענו למקום הנכון. נרשמנו, שילמנו עוד 1,400 בהאט עבור הכניסה לשמורות הטבע עבור כולנו, זהו המסלול שלנו להיום
לאחר הרישום וההמתנה (הביאו לנו קפה ועוגיות), הגיעה ההדרכה של מה אנחנו הולכים לראות היו, לוח הזמנים וכמה מילים על בטיחות (בעיקר בזמן השנורקלינג), המדריך חילק למי שרצה כדורים נגד בחילות ואני ישר קפצתי ולקחתי 4 (גם לאפרת), לא לוקח סיכון מיותר, הספיקו לי הסחרחורות וההקאות שביוניברסל סטודיו שבסינגפור לפני כחודש…
עלינו לסירה, היינו קבוצה של כ-20 אנשים מכל העולם, השייט בסירה מהירה, אל היעד הראשון לקח משהו כמו 20 דקות, ואיזה יעד מעאפן זה, האי Mai Thon Island, הוא אי של כאלו שמגיעים לכאן לירח דבר, על כן הריזורט המטורף שבנו שם, ואיך זה משרת אותנו ? כלום ושום דבר, יצאנו לתצפת על החוף מרחוק מהסירה, זה נראה כי דחפו לנו את האי הזה ללו"ז רק כדי להגיד: "לנו יש יותר גדול" (מבחינת כמות האיים המכוסים ביום השייט). טוב, נו צילמנו תמונה, מרחוק, רק כדי להגיד שהיינו כאן והמשכנו בדרך
הדרך אל האי קופיפי לקחה משהו כמו 40 דקות, במהלך השייט גם אני וגם אפרת נימנמנו לנו, הגענו אל האי הדרומי יותר Phi Phi Ley, והיעד הראשון בו, אליו הגענו, היה לנו מוכר, ביקרנו כאן במערת הויקינגים בטיול שלנו פה מלפני 5 שנים, המקום די סתמי למען האמת, גם אותו ראינו מרחוק, המדריך סיפר כי ישנן כאן יונים שמכינים את הקנים שלהם מענפים ומדביקים אותם עם הרוק שלהם, עכשיו מה הקטע ? כי הקינים הללו שווים הון תועפות, מיליון בהאט לקילו אחד, למה ? כי יש לזה ביקוש אדיר בסין, כן, אז מסתבר שזו לא בדיחה שהסינים אוכלים הכל, מהרוק של היונים הם מכינים מרק, בסה"כ סימפטי… זוהי המערה שכמובן היא חלק משמורת הטבע ואסור להיכנס אליה
אוקיי, אנחנו נסענו בסירה עוד כ-5 דקות אל עבר יעד הרבה יותר מרשים משני הקודמים, הפעם הגענו אל Pi Leh Bay, ולמרות שגם כאן ביקרנו בטיולינו מלפני 5 שנים, התרשמנו מאוד מהמקום, מים בצבע טורקיז כלואים בין סלעים גבוהים, מהווים בריכה מדהימה אליה גם נכנסנו למים אחרי שהנהג הסירה החנה את הכלי שלו
אנחנו , כמו שאר יושבי הסירה שלנו, קפצנו למים והשתכשכנו בנעימים במקום, גם נתנו לנו גלשן לשים עליו את ליה ושאר הילדים
זה היה כיף טהור השחיה שם במים, חבל שזה נגמר, אך עלינו היה למהשיך בטיול היום שלנו ולמען האמת, השיא עוד היה לפנינו, עלינו לסירה, ביחד עם שאר הנוסעים, עוד הספקתי לצלם את דניאל וליה על סיפון הסירה והנוף המרהיב מאחורה
עזבנו את הלגונה היפייפיה הזו, אני עוד הגנבתי תמונה אחרונה לפני שחתיכת הנוף הזאת נעלמה לנו מהפריים, ומי יודע מתי בפעם הבאה נראה אותה שוב
היעד הבא שלנו הגיע כעבור עוד כמה דקות של שייט, אל נקודת השיא של היום, אל Maya Bay, בסיור הקודם שלנו, זה שהיה לפני 5 שנים, פיספסנו את החוף הזה, באותה תקופה של שנת 2018, החוף היה סגור לרגל שיפוצים לרוע מזלנו, אבל הפעם זו הייתה אופרה אחרת, כבר כשנכנסנו אל המפרץ, ראינו משהו שהוא מיוחד, מסביבנו חנו המון סירות שהביאו תיירים אחרים, המדריך אמר לנו כי יש לנו חצי שעה בסה"כ להסתובב במתחם, חצי שעה ברוטו כמובן, כי עד שמחנים את הסירה ומגיעים בהליכה אל החוף, מגלח לנו איזה 7-8 דקות טובות ויקרות מפז. ההליכה כ-200 מטרים מצידו האחד של האי (בו ירדנו) אל הצד השני, עברה בין צמחייה עבותה, ובסופו של דבר, לאט לאט נגלה לנו החוף, החוף אולי המפורסם בעולם, בשל יופיו הנדיר ובשל העובדה כי צילמו כאן סרט הוליוודי (שמן הסתם שמו הוא "החוף") שובר קופות בתחילת המילניום, מה שתרם לבוסט גדול של תיירים להגיע למקום, מכיוון שמדובר כאן בשמורת טבע, אסורה הרחצה בחוף, מגיעים, מתרשמים, מצלמים והולכים, אבל הזמן הזה, אותם 23 דקות שהיינו על החוף, אלו נראה לי, 23 הדקות בהן המצלמה של הטלפון שלי עבדה ללא הפסקה, לא ביזבזתי רגע אחד ועוד הכנו את הילדים מבעוד מועד שיש לנו מעט זמן והרבה צילומים לעשות. כשמגיעים אל החוף, הדבר הראשון שרואים זוהי נקודת התצפית
מנקודה זו מיהרנו להגיע לחוף עצמו, ללכת יחפים על החול הדק הלבן והנעים, להשתגע מהצבעים המטריפים של התכלת-טורקיז-כחול והסלעים הגבוהים שמאחור והשמיים הכחולים שרק מוסיפים לאווירת החופש כאן במקום הזה
החצי שעה הזו עברה במהירות, יותר מידיי מהר, בעל כורחנו היינו צריכים לעזוב את חתיכת גם העדן הזו, חזרנו בחזרה אל נקודת המפגש עם כל הקבוצה, התפנינו לשירותים וחזרנו בחזרה לסירה שלנו שהמתינה לנו בצד השני. המשכנו הלאה ביום הטיול הזה שצובר תאוצה, החנינו את הסירה על החוף של קו פיפי דון במזח: Ao Ton Sai Pier, האי השני, האי המאוכלס, פתאום זכרונות החלו לצוף לנו מטיולינו הקודם כאן באי ובאופן מפתיע, את ארוחת הצהריים שלנו אכלנו ממש בסמיכות לריזורט בו ישנו מלפני 5 שנים, P.P. Maiyada Resort הוא נקרא, האוכל היה סביר בהחלט, אוכל תאילנדי, בינוני עד טוב, עם מעט חריפות
בזמן הארוחה אפרת שוחחה עם החבר'ה שהיו איתנו בשולחן, כולם ישראלים מסתבר (מטיולים אחרים), אני הייתי גמור מעייפות, כל כך תשוש, רק רציתי לישון, אני לא יודע אם זה בגלל הלילה ללא הרבה השינה שעברתי או הכדור נגד בחילות, או משהו… סיימנו את הארוחה וצעדנו אל עבר צידו השני של החוף, מרחק של כמה דקות הליכה בסך הכל
החוף בצד השני היה בשפל עצבני, והוא לא נראה מי יודע כמה… היינו שם וחזרנו בחזרה לצד הראשון של האי, היכן שהחנינו את הסירה, ליה בכתה שהיא רוצה גלידה, אני נשברתי, כמובן שאח"כ גם הילדים בעקבותיה רצו גם הם שלגונים \ גלידות, יאללה שכולם יעמיסו על חשבון ההורים, מה אכפת להם… דניאל נכנסה למים עם ליה, כמה דקות בודדות במים הספיקו להן, לפני שהן נקראו לעלות ביחד עם השאר לסירה
עלינו שוב על הסירה, נסענו בחזרה לכיוון האי שלנו – פוקט, כעבור 40 דקות של שייט מהיר, עצרנו באי נוסף, האי האחרון להיום, Koh Khai Nok, גם באי הזה ביקרנו כבר, אבל תמיד כיף להגיע לכאן שוב, הנופים של אז זכורים אצלינו כדרמטיים ויפים יותר ממה שראינו היום, למרות שגם היום – אין תלונות בדיוק, הזמן היה כבר זמן אחה"צ, והשמש החלה לרדת אל קו הרקיע
אפרת והבנות הלכו לשרותים היחידים באי, אני ושאר הילדים הסתובבנו ברחבי החופים, בהמשך גם השאר הצטרפו
זה היה זמן טוב גם להשקיע קצת יותר בתמונות אישיות של הילדים
בשעה 17:45 עזבנו את האי ושטנו בחזרה אל האי ממנו יצאנו בבוקר, אל האי פוקט, השקיעה הייתה בעיצומה והנופים שאותם רגעים היו נופים ששווה לשלוף את הטלפון ולצלם את הביזנס
חזרנו אל האי פוקט ואל המזח ממנו יצאנו בסיבות השעה 18:00 (קצת אחרי), נפרדנו יפה לשלום מצוות העובדים שהנעימו את זמנינו היום, הם היו בסדר גמור, הבאנו להם גם טיפ קטן (150 בהאט), עלינו על הרכב שלנו שהמתין לנו בסבלנות בחום הכבד של פוקט, נסענו איתו עד הבית, כבר היה חשוך לגמרי עד שהגענו לחוף שלנו – פאטונג. במהלך הערב, הילדים התקלחו והלכו לישון, עידו וליה עוד אכלו סלט ביצים שהכנו להם, אני הספקתי גם לאסוף את הכביסה שלנו מהמלון הסמוך, וב-21:30, כשהילדים כבר היו במיטות, יצאנו אני, אפרת וליה אל שוק הלילה בפעם האחרונה. הזמנו את המנות הרגילות שלנו מאותו דוכן שאנחנו תמיד אוכלים, היה מצויין כרגיל, קינחתי עם עוד איזה פנקייק טעים וחזרנו הביתה ליפול על המיטות ולנחור