— 07/04/2023 , יום שישי —
מאז ימי סוקותאי, מלפני כשבוע וחצי, אז החלטנו להדרים עד פוקט, היום התחלנו לעשות את הדרך בחזרה צפונה, היעד הפעם הוא בנגקוק וזוהי תהיה כבר תחנתינו האחרונה לפני הטיסה ללאוס, יש עוד זמן לזה, אבל כבר היום עשינו את הדרך לשם.
גם היום הזה היה יום עמוס ורווי באירועים וחוויות, גם ביום הזה לקחנו סירה ושטנו ליום טיול הפעם אל מפרץ Phang Nga, התעוררנו בשעה 7:00 בבוקר, הערנו את הילדים, והתחלנו לארגן את התיקים וכל הציוד שלנו, אנחנו עושים צ'ק-אאוט ויוצאים לדרך. תמיד עם הילדים זהו פרוייקט לארגן אותם לקראת יציאה, בטח ובטח כשעושים זאת מוקדם בבוקר כשהם חצי ישנים. בשעה 7:45 לערך כבר היינו על האוטו, אחרי שעזבנו את המלון, התחלנו בנסיעה, נסיעה שאמורה הייתה לקחת כשעה וחצי, הפכה די מהר להיות מעל ל-שעתיים, פקקים בדרך, פוקט זהו המקום היחיד בתאילנד בו אנו חווים צפיפות כזו בכבישים, מזכיר קצת את התחבורה העמוסה בכבישי מרכז הארץ (כל הכבישים במרכז). בסופו של דבר הגענו אל אותה סוכנות הטיולים בה הזמנו כרטיסים, המנהלת – חנה שמה (לא, היא לא ישראלית), קיבלה אותנו יפה, ולאחר ששלפתי 2 שטרות של 1,000 בהאט, היא קיבלה אותנו אפילו יפה יותר. זהו המסלול של הטיול שלנו להיום:
לאחר מיליון שעות המתנה לבנות שיצאו מהשירותים ושכולנו נסיים להימרח בקרם הגנה, סוף סוף יצאנו לדרך על סירת Long Tail, השעה הייתה כבר 10:20 בבוקר כשזה קרה
הדרך אל היעד הראשון, האי של ג'יימס בונד הייתה מאוד מרשימה, עוברים בין יערות עצי מנגרוב היוצאים מן המים הירוקים, ומשם אל הים הפתוח של המפרץ
מאוד נהנינו שם בסירה, הנהג שלנו שם גז ואנחנו קיבלנו רוח קרירה לפנים, ביום חם מאוד. עברנו ליד כמה סלעים ענקיים אשר יוצאים מן המים, תהליך שקרה במשך כמה מיליוני שנים אני מאמין
הגענו אל האי המפורסם, Khao Phing Kan שמו, הלא הוא האי של ג'יימס בונד, ומה זה השם המוזר הזה ? פשוט מאוד, בשנת 1974 הסרט התשיעי של ג'יימס בונד – האיש בעל אקדח הזהב, עם רוג'ר מור, בהפקת הסרט החליטו שאחד מלוקיישנים הצילומים יהיה בדיוק כאן, באי הזה המיוחד בו סלע בודד מזדקר מעל פני הים, עד יציאת הסרט המקום הזה היה די שומם ולא מוכר, מאז יציאת הסרט החל בום מטורף של ביקוש של תיירים להגיע למקום ולראותו, הפלנרים הגיעו לכאן היום, כמעט 50 שנים לאחר יציאת הסרט כדי להתרשם ולהתפעל כמו כולם מהפלא הזה. כך נראית הכניסה האחורית שלו, בה עגנו את הסירה, שילמנו כרטיסים (1,050 בהאט לכולנו) ונכנסנו פנימה:
הנופים בדרך לאתר המפורסם היו מרשימים, גם אם לא היינו באים לכאן בשל ההיסטוריה ההוליוודית שלו
וכעבור כ-5-10 דקות הליכה, מגיעים ל-Money Maker, נקודת התצפית הראשונה (מבין 3) על הסלע המפורסם אולי בתאילנד
המשכנו ללכת, היה חם ולח מאוד באותם רגעים, הגענו לחוף ים קטן וחביב, בו אנשים נכנסים בעיקר כדי להצטלם עם הסלע כשזה ברקע, אנחנו המשכנו עוד כמה מטרים אל מה שנקרא: Ping kan Mountain, המשמעות של המילים היא "2 סלעים גדולים הנשענים אחד על השני", ועל זה גם נקרא שם האי (הרבה לפני שנת 1974 ורוג'ר מור) ומהתמונה הבאה של יובל ועידו, ניתן גם להבין על מה מדובר
המשכנו ללכת אל תוך סדרה של כמה מערות חמודות שנחצבו ע"י מיליוני שנים של שחיקה מהמים ויצרו נטיפים שונים אותם ניתן לראות בזמן ההליכה במערות לצד הים
המשכנו עוד קצת להסתובב במתחם הזה שהיה מפוצץ בתיירים, חלקינו גם ביקר בשירותים וחזרנו בחזרה אל המקום ממנו יצאנו בהליכה לכאן, עלינו על הסירה והנהג שלנו לקח אותנו לכיוון היעד הבא
בדרך ליעד הבא, צפינו במונומנט המרשים והמפורסם הזה, רק מהצד השני שלו, בתמונה הבאה ניתן לראות את הסלע ניצב בין שני גושי סלעים אחרים:
המשכנו לשוט עוד כמה דקות עד שהגענו אל מערות לוט, מערות חצובות בסלע ע"י המים במשך הרבה מאוד זמן, האטרקציה כאן, מעבר מלשוט מתחת למערה ולחצות את הסלע הענק דרך הים, היא לשכור סירות קיאקים ולשוט בסביבה, כמובן שלא יכולנו לוותר על התענוג הזה, ובתמורה לעוד 1,050 בהאט קיבלנו 2 סירות עם שני משיטים (לא ניתן לשוט עצמאית, וכשאני חושב על כך – טוב מאוד), התפצלנו לשניים, אפרת הייתה עם ליה ודניאל בקיאק אחד, ואני הייתי עם עידו ויובל, השייט התחיל תחת השמש הקופחת והיה חם שם בקיאק, אך כעבור דקות מספר, שטנו בניחותא תחת צילו של הסלע ברגע שהתקרבנו אליו
עברנו גם דרך יער מנגרובים, מה שהפך את השייט למעניין הרבה יותר ואת המשיט לשים תשומת לב יתרה כדי לנווט בין העצים
עברנו גם דרך מעוקי סלעים גבוהים, היינו לעיתים צריכים להתכופף כדי לא לחטוף סלע בראש, בשלב מסויים הגענו אל המערה המפורסמת החוצה את הסלע, וכך בין הנטיפים חתרנו את עצמינו מהצד האחד לצידו השני של הסלע.
השייט כולו ארך כחצי שעה, חצי שעה של כיף, והיה יכול להיות גם הרבה יותר כיף, אילולא הילדים היו רבים באמצע השייט, חזרנו בחזרה אל הרפסודה הראשית ממנה יצאנו עם הקיאקים, נהג סירת ה-long tail שלנו המתין לנו בסבלנות, כשסיימנו, כיבדו אותנו בתה מתוק וקר טובל בין קוביות קרח רבות, כולנו שתינו את המשקה הקריר ביום החם הזה. היה נהדר. מסביבינו התקבצו עוד כמה קבוצות תיירים גדולות, "אנחנו היינו בדיוק כמוהם אתמול", אמרתי לעצמי, דחוס, צפוף, המוני… עלינו אל הסירה ושטנו אל Panyee Island, המקום שבו הכי רציתי להגיע אליו לפני תחילת השייט:
על האי הקטן הזה שוכן כפר דייגים בעבר ואחד כזה שמתבסס על תיירות כיום, הכפר הינו כפר מוסלמי (ניתן לראות מרחוק את המסגד שבו), המקום הוא בית ל-360 משפחות שהמוצא שלהם הוא מהאי ג'אווה שבאינדונזיה, הייחוד של הכפר הינו שהוא בנוי על כלונסאות מבטון מעל המים, אנחנו הגענו עם הסירה אל המקום בו כל התיירים מגיעים, שרשרת של מסעדות, הובהלנו אל תוך אחת מהמסעדות בה הגישו לנו תפריט שבעיקרו מציג מאכלי ים. אנחנו הזמנו תבשילי אורז, ירקות מוקפצים ועוף מוקפץ עם ירקות חריף בשבילי, שתינו קוקוסים קרים ועוד ברד בטעם פירות לילדים, האוכל היה טעים מאוד, יקר באופן לא מפתיע, אבל טעים. אני יצאתי מרוצה מהמסעדה.
לאחר הארוחה, אני יצאתי לבד אל מאחורי הקלעים, שם בין בתי המקום, קיימים דוכני מזכרות לתיירים, בהם מוכרים את כל השיט שמוכרים גם בפוקט ובשאר האיים האחרים בדרום תאילנד אני מאמין, מזכרות, פירות מיובשים, גלויות ועוד, אם ממשיכים מאחורי חנויות המזכרות, מגיעים כבר לבתי התושבים, כמומ בתים רגיליים רק על כלונסאות, הנופים מהם ברקע היו מרשימים
לאחר סיבוב קצר, חזרתי לשאר הפלנרים במסעדה שבדיוק סיימו לאכול, עלינו בחזרה אל הסירה ועזבנו את האי המיוחד הזה, בדמיוני, ציפיתי למשהו אחר, משהו אותנטי יותר, מיוחד ושונה יותר. אבל בסדר, למרות האכזבה הקלה מהמקום, הוא עדיין שווה ביקור לטעמי
בדרך חזרה אל מעגן הסירות ממנו יצאנו, עברנו בעוד מערה חצובה טבעית מתחת לסלע
הדרך בחזרה "הביתה" לקחה כ-15 דקות לערך, הודינו מאוד למשיט הסירה החביב, פינקנו אותו בטיפ חביב גם הוא (200 בהאט), והלכנו בחזרה אל חניון הרכבים הצמוד, שם, קנינו לילדים גלידות וארטיקים לפני שנסענו הלאה. המקום הבא אליו הגענו, ממוקם כ-15-20 דקות נסיעה מאיתנו, זוהי נקודת תצפית, הגענו אל חניון הרכבים שם, והבנו כי צריך לרכוש כרטיס לג'יפ שיעלה אותנו למעלה אל נקודת התצפית, הג'יפ יוצא כל 10 דקות, אני הייתי לחוץ בזמן כך ששקלתי לוותר על ההמתנה, אפרת שיכנעה אותי אחרת, בסופו של דבר שילמנו על 2 כרטיסים (90 בהאט לאחד), השארנו את כל הילדים ברכב הממונע עם מזגן והטלפונים הניידים, ועלינו למעלה בג'יפ. וואלה, הופתעתי לטובה, אילו נופים מרשימים ראינו שם למעלה, כל מפרץ Phang Nga נפרש בפנינו
הסתובבנו שם במתחם היפייפה הזה, יש שם בית קפה קטן ונחמד, כמה נקודות תצפית, עם כמה ראמפות ושירותים בצד שכשרציתי ללכת אליהם, בדיוק הגיע הג'יפ כדי לאסוף אנשים שרוצים ללכת למטה, המתנתי עם השירותים וירדנו למטה, בעיקרון היינו ממשיכים להסתובב כאן עוד זמן מה, אפילו דיברנו על משהו לשתות בבית הקפה, אבל הילדים באוטו לבד, כולל ליה, מה שגרם לנו כל הזמן לחשוש ולזרז אותנו לרדת למטה בסופו של דבר. השתנתי ליד האוטו ובכך סגרתי את הפינה. מכאן ועד הריזורט שלנו לוקח כשעה ו-10 דקות, התחלנו בנסיעה ועברנו נופים יפים המאפיינים את דרום תאילנד, עם הרבה ירוק ובשפע.
הגענו אל איזור קאו לאק (Khao Lak) בסביבות השעה 17:30, קאו לאק ידוע כשילוב של חוף ים יפה ופארק לאומי, שניים במחיר של אחד ואילולא האי פוקט שמדרומו אשר גונב לו את ההצגה, זה היה אולי המקום המתוייר ביותר בחלק הדרום מערבי של תאילנד… החנינו את הרכב שלנו בחניה של הריזורט: Khaolak Suthawan Resort, ביצענו צ'יק אין מהיר וללא בעיות, 2 לילות במחיר של 1,360 בהאט ללילה (לשני חדרים), מחיר מציאה ממש כאן באיזור. סביר להניח שנאריך כאן את השהות שלנו. החדרים נראים סביר בהחלט, אותו סטנדרט שאנחנו מקבלים כאן בכל תאילנד
הילדים מיד החליפו לבגדי ים, ולמרות השעה המאוחרת והמים הקרירים בבריכה איפשרנו להם להיכנס פנימה ולהינות כל עוד השמש עוד בשמיים (למרות שהיא בתהליכים מתקדמים של שקיעה):
בערב יצאנו אני וליה לבד עם האוטו לקנות לנו מצרכים לארוחת הבוקר של מחר ולארוחת הערב של היום, מצאנו את מבוקשינו בסופרמרקט Lotus Go Fresh, הקרוב למקום שהותנו. שם ליד הסופרמרקט, באותו מתחם, היו גם דוכני מזון, הזמנתי כמה מנות לילדים ב-The Love Cafe'&Bar, ואיטריות תאילנדיות בדוכן ליד, חזרנו עם השלל בחזרה הביתה, שם כולם טרפו את ארוחת הערב, וסגרנו את היום הזה.