— 29/03/2023 , יום רביעי —
ביומיים האחרונים אנחנו נאלצים לחשב מסלול מחדש במה שקשור למסלול הטיול שלנו, אפרת מובילה את המהלך, אני פחות מתלהב, אך בסופו של דבר הסכמנו כי אנחנו מפסיקים מעתה להצפין לחלקים הצפוניים של תאילנד (כולל את צ'יאנג מאי, צ'יאנג ראי ופאי), מסתובבים 180 מעלות ושמים גז, הכיוון הפעם הוא לדרום המדינה. וזה למה ? אובך וזיהום אוויר, ככל שאנחנו מדברים עם יותר אנשים וקוראים יותר, אנחנו מבינים שזוהי לא העונה הטובה לטייל בצפון, ולמעשה גם במרכז תאילנד, שמיים כחולים מושלמים לא ראינו אפילו יום אחד כאן (ואנחנו כבר מטיילים 15 ימים), כעת זוהי עונת השריפות בצפון וזה משפיע על זיהום האוויר. אתמול בבוקר פגשנו בגסט האוס שלנו זוג מטיילים מאורוגוואי, הבחורצ'יק הכיר לי אפליקציית זיהום אוויר שהראתה כי המדד במקומות הצפון אליהם רצינו להגיע – יש בהם את רמת הזיהום האוויר הגבוהה ביותר. העניין הוא שכבר הזמנו כרטיסים לליל הסדר בבית חב"ד בפאי שבצפון בעוד כשבוע וחצי, אז בסדרה של טלפונים, מיילים, הודעות וואטסאפ מצד אפרת, הצלחנו להזיז את מיקום החגיגה דרומה יותר, הרבה יותר דרומה – האי פוקט. זה אומר שעלינו להגיע לשם עד ערב ה-5.4.
היום יצאנו מסוקותאי, מלכתחילה התיכנון היה לשהות פה יומיים, רק שבמקום לפנות בכביש הראשי מהגסט האוס שלנו שמאלה אל עבר הנתיבים הצפוניים, פנינו ימינה לכיוון דרום, חוזרים בחזרה לכיוון בנגקוק. התעוררתי היום בסביבות השעה 6:30 בבוקר, ניסיתי לברר על מקומות לינה ובילוי על הדרך שלנו דרומה, את כל נקודות האטרקציה השמורות בגוגל מפות בצפון המדינה נשאיר כנראה לפעם הבאה שנגיע לתאילנד. בזמן העמסת התיקים לרכב, אפרת שוחחה עם 2 חבר'ה אמריקאים יהודים שגם הם עשו חישוב מסלול מחדש בגלל זיהום האוויר בצפון, גם הם היו אמורים להגיע מכאן (סוקותאי) לצ'יאנג מאי הצפונית יותר וגם הם פונים כעת דרומה אל עבר פוקט, מי יודע, אולי עוד ניפגש בהמשך… ארוחת הבוקר הייתה מעולה, בדיוק כמו אתמול. אני כל כך אוהב את ה-Mango Sticky Rice עם הרוטב הנפלא שהם מכינים (מבוסס על חלב קוקוס כמובן, יש בו מתיקות ומליחות במינון מושלם)
עשינו צ'ק אאוט ונפרדנו מבעלת הגסט האוס (לפנינו גם עזב את הגסט האוס הבחורצ'יק ההונג-קונגי שנראה בן 13), סיימנו עם תמונה משותפת, ה-Smilingface guest house, הוא מקום שקשה לשכוח.
התחלנו לנסוע בסביבות השעה 10:00 בבוקר, הילדים היו עירניים, תחילה צחקו, אח"כ קישקשו, אח"כ השתעממו, וזה היה רק עניין של זמן עד שהם ביקשו מאיתנו רשות להשתמש בטלפונים הניידים שלהם, וזה היה רק עניין של זמן עד שנישבר ובסופו של דבר נסכים. הנסיעה עברה בסך הכל בסדר גמור, כבר רשמתי זאת כאן, הכבישים הבין עירוניים הם מאוד מסודרים ונוחים במדינה, לכל כיוון לרוב ישנם 2 נתיבים עם הפרדה מאוד ברורה בין הכיוונים, אין הרבה רכבים על הכבישים והנהגים ברובם אדיבים, כמעט ולא שומעים צפירות בדרך. עשיתי עצירה ראשונה כעבור שעתיים בערך של נסיעה, זה היה Rest Area, אני הרגשתי שהעניים שלי נעצמות, יצאתי מהרכב, עשיתי מתיחות לשריריי הרגליים והידיים, גם קפצתי לשירותים. ההפסקה השניה הגיעה כעבור בערך 3.5 שעות נסיעה מרגע היציאה, אפרת הייתה צריכה לשירותים והרכב היה צריך דלק. עצרנו בתחנת דלק, שוב פעם בדקתי את תצרוכת הדלק, הפעם יצא 13 ק"מ לליטר אחד. יפה מאוד.
בסביבות השעה 13:45, הגענו אל יעדינו הראשון, הגענו אל מקדש Chantaram, זהו אותו מקדש שבסופו של דבר וויתרנו עליו כשעלינו בדרך למעלה צפונה אל קאו-קו בשל שיקולי זמנים. אז הפעם, בדרך למטה החלטנו לא לפספס אותו וטוב שכך היה. תחילה גוגל מפות הביא אותנו אל החלק האחורי של המקדש, כל שלא מצאנו בדיוק את שער הכניסה, תיקנו אותו ועשינו עיקוף קצר, המקדש בהחלט גדול ומרשים, הגענו לכאן טיפה אחרי 14:00 (לאחר שהתברברנו בכניסה השגויה מאחורה), מסתבר שהמקום נפתח מ-14:00 עד 16:00 (הוא גם פתוח בבוקר ובצהריים ישנה הפסקה), איזה מקום מיוחד, אולם גדול ובו מראות רבות ונורות זהב, מקום מבריק אליו נכנסים ללא נעליים – אתן משאירים בחוץ, אמנם היו במקום הרבה מקומיים, אך העומס לא הורגש בשל גודל האולם
בקצה אחד של האולם ישנו פסל בודהא מוזהב, אליו אנשים באים להתפלל, ובקצה השני נזיר מפורסם שכנראה היה אחראי כאן על המקום (או אולי בנה את המקום), גם כאן, כמו במקדש מואנג שראינו לפני כמה ימים, גופתו החנותה של הנזיר מוצגת לראווה בארון זכוכית, גם אליו המקומיים מתפללים. הילדים התיישבו על ספות מפנקות, צופים על העוברים ושבים שבאים כדי להתפלל
עד שעובדת המקום הודיעה לנו ברוך ונועם כי הספות שמורות לנזירים בלבד, אופס. לא נעים, התעופפנו משם מיד מפודחים לאללה, באחת מהפינות של האולם, על שולחן ארוך הוצבו ערימות של פתקים ולידם עטים, כל אחד היה רושם את שמו על הפתק ומשלשל אותו לתיבה, אני לא כל כך סגור על הפרטים, אבל איכשהו הפתק הזה אמור להביא לאותו אחד אריכות ימים, בריאות ומזל טוב (זו ההנחה שלי, כי ככה זה תמיד במקומות כאלו), הילדים שלנו השתתפו במסיבה, רשמו את שמם על פתקים ומקווים לטוב
זהו, נפרדנו לשלום מהמראות, הבודהות המוזהבות, הנזירים שמסתובבים בין כולם וכמובן מהגופה החנותה השוכבת בפרהסיה. יצאנו מהמתחם, נעלנו כפכפינו וחזרנו לרכב להמשיך בדרך
לא נסענו הרבה, בסך הכל חצינו את הכביש לצידו השני כדי לעצור, איך לא, בחנייה של 7/11 , השעה כבר הייתה כמעט 15:00 והילדים לא אכלו משהו סביר מאז ארוחת הבוקר ב-Smilingface, נכנסנו אני, אפרת וליה, וקנינו לילדים טוסטים, Snack Jack, שוקו טעים והמשכנו לנסוע, בסה"כ נסיעה של עוד כ-20 דקות עד שהגענו בחזרה הביתה. החלטנו במודע לישון שוב פעם בגסט האוס הנפלא בו ישנו לפני כמה ימים, זה שם המקום: ยายศรีโฮม&แคมป์ปิ้ง, ואם זה לא אומר הרבה, אגיד שזהו המקום עם הבריכה הצמודה והמסעדה המעולה. הגענו למקום, צוות העובדים שמח שוב פעם לראותנו, התמקמנו באותו חדר משפחתי בו ישנו בפעם שעברה, הילדים מיד עלו על בגדי ים, אפרת ואני (עם ליה) זרקנו אותם בבריכה ויצאנו לחפש מספרה לנשים, אחת מהעובדות הייתה כל כך נחמדה שהיא עלתה על הטוסטוס שלה והראתה לנו את המקום (נסענו אחריה), המקום הראשון היה סגור, נסענו למקום שני – העובדת שם בדיוק עמדה לסגור, והגענו למקום השלישי וגם היא עמדה לסגור, חזרנו הביתה. שם בבית הילדים היו באטרף בבריכה, כל כך נהנו שם וזה לא הזיז להם שההורים שלהם עזבו אותם לחפש מספרות בעיירה הצמודה. אני גם כן החלפתי לבגד ים וקפצתי למים עם הילדים
נשארנו במים עד 18:00, לאט לאט הילדים נשרו מהמים וחזרו למקלחות בחדרים, בשעה 19:00 יצאנו למסעדה לאכול את ארוחת הערב המפורסמת, אותה ארוחה עליה פינטזנו לאורך כל היום, הזמנו את אותן המנות שהזמנו לפני כמה ימים, מרק קוקוס (תום קה גאי), מרק תום יאם, סלט פאפאייה (סום תאם), עם 2 קערות אורז ולילדים מנות צ'יפס ונאגטס. החבר'ה שם פינקו אותנו בקינוח מתוק על חשבון הבית, צורות של פירות עם ג'לי שעוטף ממרח מתוק (יכול להישבע שזה ממרח שעועית מתוק), רק דניאל ואני אהבנו את הקינוח, השאר סלדו.
עם סיום הארוחה קיבלנו הפתעה, בעלת המקום הלכה לקנות צבע לשיער והטבחית של המסעדה אמרה שתעשה לאפרת גוונים (מסתבר שהיא יודעת איך לעשות זאת). ואוו, לזה לא ציפינו, אז לאחר האוכל, כשהילדים עדיין צופים באדיקות בפרקי "מאשה והדב" אשר הוקרנו בטלביזיה, אפרת התיישבה על כיסא ו-3 בנות עומלות קשה על שיערה, שירות VIP
חזרנו לחדר שלנו, הילדים עוד עשו טובה לאנושות שהחלו ללמוד קצת, אני התיישבתי על המחשב קצת לעבוד וקצת לכתוב בבלוג, זהו סגרנו את היום הזה במקום מוכר. גם אתמול וגם היום אנחנו ישנים במקומות מאוד מומלצים, מה יהיה מחר ? אלהים גדול. לילה טוב.
— 30/03/2023 , יום חמישי —
באותו קו מנחה, אנחנו ממשיכים להדרים עם הרכב אל עבר דרום תאילנד, אל עבר האי פוקט להגיע אל ליל הסדר שמתקרב ובא, היום היינו בדרכים יותר מכל יום אחר כאן בתאילנד, יצאנו ב-9:30, והגענו ליעדינו להיום ב-16:30. כן, זה הרבה זמן להיות ביחד ברכב, אבל החדשות הטובות הן שאנחנו פה בעיירת הנופש הואה הין שהיא דרומית לבנגקוק, ואנחנו הולכים להישאר כאן כיומיים, לעשות כמה אטרקציות לילדים שיחלו כבר מחר בבוקר.
כרגיל בבוקר התעוררתי ראשון, וכרגיל פתחתי את המחשב והתחלתי לעבוד, הפעם ביררתי על מקומות לינה וטיול בדרום תאילנד, זה לא להאמין כמה יש כאן, זה פשוט לא נגמר. ב-8:30 ירדנו כולנו למטה, הילדים החליטו להתעכב ולהתנדנד בנדנדות שמתחת לחדרינו
אנחנו (המבוגרים), המשכנו הלאה אל מסעדת הגסט האוס הצמודה לבריכה, כשהילדים הצטרפו, אכלנו ארוחת בוקר מפוצצת הכוללת ביצי עין, טוסטים, סלט ירקות גדול, תה \ קפה וממרחים מתוקים כמו ריבה
נפרדנו לשלום מבעלי הגסט האוס המקסימים ויצאנו לדרך כאמור ב-9:30, כעבור כשעה נסיעה, עשיתי הפסקה ראשונה, מרוב כל הקפה ששתיתי, הייתי חייב להשתין, העניין הוא שהדרך הצדדית שגוגל מפות הביא אותי לנסוע עליה, הייתה כל כך צדדית וכל כך יפה, אך תחנות דלק לא היו לאורכה, שזה אומר ששירותים גם כן לא מצאנו, טוב נו, עצרתי בצד הדרך והטלתי את מימיי באחד מהנופים הפסטורליים של שדות האורז כפי שתאילנד יודעת להציע
הדרך עברה בנעימים עם מקבץ רשימות ההשמעה שהאזנו להם בספוטיפיי, זה החל עם ספריית pop mix שספוטיפיי הציעה לי, המשיך למשהו קיצבי יותר של Avicii ואח"כ גם הפלייליסט של בון ג'ובי נכנס לתמונה. החלטנו לפצל את הנסיעה הארוכה הזו ל-2, כך שבסביבות השעה 13:30 עשינו עצירה, מצאתי באמצע הדרך, דרך גוגל מפות, מקום חמוד לילדים, מדובר על בית בובות המציג בובות בגדלים שונים, גם כאלו ענקיים, כשהבחנתי לראשונה במקום, ישר חשבתי ש-ליה תעוף על המקום הזה. אין למקום הזה אפילו שם באנגלית, הוא פשוט נקרא: สุนทรีแลนด์ แดนตุ๊กตา, אז הגענו לשם והתאכזבנו, המקום סגור. מסתבר שהוא פתוח רק בסופי שבוע. זה לא מה שהיה כתוב בגוגל (פתיחה בכל יום מ-9:00 עד 17:00), איזה דרעאק, חזרנו בחזרה לרכב שלנו מבואסים
המשכנו בנסיעה, בדרך עצרנו כמה פעמים ליד 7/11 לקנות חטיפים ונישנושים לילדים, בסביבות השעה 16:30 כאמור הגענו אל יעדינו הנכסף, אל עיירת הנופש הואה הין. החלטנו הפעם לשכור בית שלם רק בשבילנו, עם מטבח, סלון ו-3 חדרי שינה, טוב לעשות קצת הפסקה מגסט האוסים ומלונות, הבית שלנו נמצא בשכונת וילות, מקום שנראה חדש לחלוטין, הוא נקרא: บ้านเรา@ชะอำ , נכנסנו למקום החדש והילדים ישר בחרו בהתלהבות את חדר השינה שלהם
נכנסנו לשלב של לימודים, אני הסתגרתי בחדר ועבדתי, שיחת זום עם העובד שלי שבארץ. כשסיימנו, יצאנו אפרת ואני לבד לקנות מצרכים לאוכל, המטבח כאן כבר מגיע מאובזר, כולל תבלינים וערכת תה\קפה, אבל לאוכל היינו צריכים לדאוג לעצמינו כמובן, אז יצאנו עם הרכב אל הסופרמרקט הגדול בעיירה הואה הין, מסתבר שזוהי נסיעה לא קצרה בכלל, כ-20 דקות מהבית שלנו עד שהגענו אל Big C Market, שם קנינו לחם, ביצים, חלב, יוגורטים, ירקות, חמאת בוטנים ועוד הרבה…ליד הסופרמרקט ישנו שוק מגניב כזה, הוא פעל בלילה, ואני מקווה שגם הוא יפעל ביום, לא הספקנו להיכנס אליו, כי השעה כבר הייתה מאוחרת ואנחנו השארנו 4 ילדים (כולל את ליה) בבית לבד. חזרנו בחזרה בסביבות השעה 20:30 ומהר מהר הכנו לילדים ארוחת ערב. למה מהר ? כי רצינו להספיק לראות סרט ביחד בסלון, חיברתי את הלפטופ לטלביזיה הענקית בסלון, והקרנו את הסרט "הגוניס" הנפלא, סרט שמאוד אהבתי לראותו כשהייתי בערך בגיל של יובל-דניאל. נישנשנו גם פופקורן ואננס חתוך שקנינו בסופרמרקט, אחלה ערב היה לנו ביחד, הילדים מאוד נהנו מהסרט לשמחתי. עם אדרנלין גבוה ומלא חוויות, הלכנו כולנו לישון
— 31/03/2023 , יום שישי —
התעוררתי היום לבוקר נפלא, בוקר שקט כאן בשכונה היוקרתית שאנו לנים בה, קמתי מהמיטה בסביבות השעה 6:30 בבוקר, כל האיזור עדיין היה תחת שינה, אני הכנתי לעצמי קפה, יצאתי החוצה אל המרפסת וצפיתי בשמש עולה מבין הבתים בשכונה. זה היה אני, כוס הקפה והשמש. זהו. שקט מסביב…
הילדים אט אט התעוררו, הכנו ארוחת בוקר במטבח, אינני זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה תיפעלנו מטבח במסע הזה, נראה לי בווליגמה שבסרי לנקה מלפני כחודש, חביתות, סלט ירקות, טוסטים וקורנפלקס, כיף לאכול אוכל מהבית בבוקר (קשה למצוא כזה כאן במקומות הטיול שלנו בתאילנד), הילדים הלכו ללמוד בחדריהם, בשעה 10:45 יצאנו לדרך, לאן היום ? לא רחוק, נסענו כ-20 דקות והגענו אל Black Mountain Water Park, זוהי האטרקציה שלנו להיום, שילמנו 2,400 בהאט כניסה לכולנו, ובאופן מרגיז, לא הורשינו להכניס אוכל ושתייה פנימה, כמובן שאפשר לקנות הכל בפנים במחירים מופקעים. מרגיז. התקלפנו מהבגדים, נשארנו עם בגדי ים, התמרחנו שוב בקרם הגנה נגד השמש ונכנסנו למים, הילדים הגדולים הלכו לכיוון אחד, אני וליה הלכנו לכיוון שני, היינו בבריכת הגלים (שכעת לא היו בה גלים), הנחתי את ליה על הגלשן ונתתי לה קצת ספייס, שתתלהב קצת לבד (אבל לא יותר מידיי לבד)
כפי שניתן לראות, כשהגענו היינו כמעט היחידים בפארק, שאר האנשים הגיעו מאוחר יותר, אבל גם המקום בשיאו – לא היה כל כך מלא, אפילו לא קרוב לכך, מוזר, כי התקופה הזו זוהי תקופת חופש של הילדים מבית הספר, אולי בשל המחירים הגבוהים, נמנעת כניסת המונים למתחם… המשכתי עם ליה אל בריכת הקטנטנים, גם שם היינו כמעט לבד
עם הזמן אפרת הצטרפה לחגיגה, וגם שאר הילדים, בשלב מסויים לקחנו אבובים והתחלנו לעשות את המסלול האיטי של האבובים המקיף חצי ממתחם פארק המים
הזמן עבר מהר ובנעימים, הילדים רצו הלוך ושוב אל המגלשות, כל פעם מחליפים מגלשה להתגלש בצבע אחר. מידיי פעם היינו שומעים את הפעמון מצלצל, הגיע הזמן של בריכת הגלים לעשות קצת גלים, כל נופשי המתחם עוזבים את עיסוקיהם למשמע הצילצול ומגיעים לבריכת הגלים לתפוס קצת גלים עם הגלשנים שלהם, כך גם אנחנו
הזמן עבר מהר, הגיעה כבר שעת אחה"צ, אני הזמנתי לי ולאפרת משהו לאכול מהמסעדה שלהם – 2 סלטי פאפאיה ועוד אורז מוקפץ עם ירקות ועוף, היה טעים מאוד, אך המחיר היה מעל לפי 2 ממה שהיינו משיגים בחוץ (80 בהאט לסלט, 100 לאורז), קיבלנו קצת זמן איכות לבד במסעדה אפרת ואני כשהילדים הקדישו את זמנם במגלשות, הקטע המעצבן הוא, שלא ניתן לשלם ישירות לעובדי המסעדה על האוכל, כפי שקורה בכל שאר המסעדות בעולם, כאן צריך ללכת לשערי הכניסה של הפארק ולשלם עבור האוכל דרך כרטיס מגנטי, עם אותו כרטיס מגנטי מגיעים אח"כ למסעדה ומשלמים איתו, ואם חסר כסף בכרטיס – חוזרים בחזרה לשער הכניסה ומטעינים שוב, פאקינג מתיש.
בשלב מסויים קנינו אוכל גם לשאר הילדים, צ'יפס עם חטיפי עוף, לאחר האוכל הם הלכו להתקלח במקלחות המקום ולהחליף בגדים, עזבנו את פארק המים קצת אחרי שעת הסגירה (17:00), בסך הכל הילדים נהנו מהמקום, אני כבר בצהריים הרגשתי עייפות ותחושה של מיצוי.
עצרנו לקנות ביצים ולחמניות ירוקות מ-7/11 לארוחת ערב, הוספנו עוד ירקות מירקניה מקומית ליד הבית שלנו וחזרנו אל מקום מושבינו להיום. בערב הכנו ארוחה יפה, שוב פעם, מבוססת על ירקות, הילדים לא כל כך היו רעבים מכל חטיפי העוף והצ'יפס שטרפו לפני כשעה, בערב נתנו להם לצפות בסרט נוסף מול מסך הטלביזיה הגדול שיש כאן בסלון, הפעם זה היה, פארק היורה 2 – העולם האבוד. הלכנו לישון מיד לאחר הסרט, יום ארוך מצפה לנו מחר