— 06/08/2023 , יום ראשון —
אנחנו כבר גרים בטוקיו כמה ימים, והיא לא מפסיקה להפתיע אותנו, בכל יום אנחנו חווים פה דברים חדשים, דברים מטורפים, דברים מעניינים, כן, כל מה שאמרו לנו על יפן, נכון, היא מאוד מושכת ומאוד שונה. גם את היום הזה ניצלנו לטייל, הפעם בהרכב מלא (לאחר יום המנוחה שנתנו לילדים הגדולים).
התעוררתי בשעה 7:00 בבוקר, ניצלתי את מעט הדקות לעבודה וכתיבה בבלוג. שעת הכנת ארוחת הבוקר גם היא הגיעה, הילדים לקחו את הזמן בבוקר, ואנחנו כבר התחרפנו. רציתי לזוז כבר ולהתחיל את היום, בסופו של דבר התחלנו אותו רק לאחר 11:00 לפני הצהריים, הלכנו רגלית אל תחנת Asakusa הקבועה שאליה תמיד אנו מגיעים כדי לתור את טוקיו לאורכה ולרוחבה, הפעם נסענו לא הרבה, בסך הכל 3 תחנות, אל תחנת Ueno, בזמן שהילדים הלכו לשירותים שם בתחנה, יצא לי להתעמק קצת יותר ביחידת המחשב של הזמנות איחסון התיקים, לבדוק איך זה עובד.
יצאנו החוצה אל הפארק, היעד שלנו היה להגיע למוזיאון, ובשביל להגיע לשם היינו צריכים ללכת לא מעט ברחבי הפארק, אז עשינו תחילה עצירה בפסל של Saigo Takamori, שהוא היה למעשה הסמוראי האחרון של יפן.
ממש מאחורי הפסל הזה ביקרנו בקבר של קבוצת סמוראים שנלחמה ונפלה בקרב כאן במקום (עדיין לא הצלחתי בדיוק להבין מה היה הסיפור של הקרב הזה), המקום נקרא: Funeral monument to the Shōgitai
המשכנו הלאה, ולאחר ביקור קצר בבית תה, עלינו על גבעת קבורה עתיקה (כך זה נקרא): Suribachiyama Tumulus, חשבנו כי נראה משם נופים יפים, אך לא, הכל היה מכוסה עצים שהסתירו את הכל, טוב, לפחות כפות רגלינו דרכו במקום עתיק ובעל היסטוריה רבה (שאנו לא באמת יודעים עליה הרבה, רק שלבטח נשפך פה דם בעבר, הרבה דם)
המשכנו לעוד איזה מקדש קטן וחביב, שבכניסה אליו נהוג לשטוף את הידיים מתוך מעיין נובע, המקום נקרא: Kiyomizu Kannon-dō Temple, בכניסה הבחנו גם במקומיים מצטלמים בסלפי, גם תמונה מהמקומות הקדושים כנראה זה תופס להעלות לטיק-טוק או אינסטגרם
אנחנו סוף סוף הגענו אל היעד אליו תיכננו והוא היה המוזיאון הלאומי של טוקיו – Tokyo National Museum, בכניסה שילמנו 2,000 יין לאפרת ולי (הילדים לא משלמים), ונכנסנו פנימה
הגענו תחילה אל המתחם הראשון שם התקיימה תערוכה זמנית על מקסיקו, אני מניח שהתערוכה מרתקת, אך אנחנו החלטנו להתמקד הפעם ביפן, כדי לא להתפזר מבחינת זמנים. אז וויתרנו על הכבוד לבקר בתערוכה זו, ודבקנו בתערוכות הקבועות על יפן וההיסטוריה שלה, ובהחלט יש היסטוריה ומאוד מעניינת גם. על מעמד אחד למשל ראינו משחק דמוי דמקה בו היפנים היו נוהגים לשחק בעבר (וואלה, אולי גם היום…)
מייצג אחר הראה את משחק הזיכרון, גרסת המאה ה-13. אז היו צובעים את פנים של הצדפות באותם צבעים וצורות – זוגות זוגות, הופכים אותם ועל השחקנים היה להפוך כל פעם זוג צדפות ולגלות 2 ציורים תואמים. עם השנים, חוקי המשחק לא השתנו כלל, רק האביזרים…
את המייצג הבא אהבתי הכי מכל, מדובר על חרב עתיקה בת כ-800 שנים, היא כבר חלודה לגמרי ודהוייה, אך את הסמלים עליה ניתן עדיין לראות, כל סמל מייצג משהו על בעליו.
הילדים כבר מזמן איבדו את הסבלנות, כן מוזיאונים כאלו "משעממים", לא בדיוק לגיל שלהם (בניגוד למוזיאון ה-Team Lab, בו ביקרנו לא מזמן). הם המתינו לנו על הספות בתחילת הכניסה לבניין, בשלב מסויים יצאנו מהמקום והמשכנו להסתובב במתחם המוזיאון. החלטנו ללכת לתערוכת הגנים (Gardens) או בשמו המקורי: Tokyo National Museum Garden, כדי קצת לצאת מהקיבעון והשיעמום של מייצגים סטטיים בבניין אפרורי ממוזג ומשמים. עשינו שם סיבוב במקום היפה הזה, אני חזרתי עם ליה לקפיצה קטנה לשירותים של המוזיאון הקודם, בזמן שאפרת מצאה יופי של מקום להעביר בו את הדקות הקרובות – בית תה שעדיין מתפקד כמו בית תה. איזה מקום מדליק זה היה, בית מעץ, בנוי לפי הסגנון הארכיטקטוני של יפן העתיקה, עם דלתות הזזה, שטיחונים מקש ושולחנות נמוכים. מאוד התלהבנו מהמקום.
הזמנו מהתפריט 2 מנות קינוח מסורתיות, זה כמובן עלה הון תועפות (3,200 יין), לא היינו מופתעים, במקום כזה משלמים על הלוקיישן כאמור. המנות הגיעו כעבור כמה דקות, אלו היו מנות מעניינות לאללה
בתוך הקופסה היו דברי מתיקה, כדור השוקולד שנראה כמו כדור שוקולוד, כלל לא היה שוקולד, אלא מחית שעועית מתוקה. כוסות המשקה היו תה ירוק ומריר וקערת המרק הזו הייתה תה Matcha בסגנון עתיק, ג'יזס, זה היה המשקה המר ביותר ששתיתי בחיי. אבל כפי שכבר הצהרתי על זה בעבר, כאן ביפן, אני מנסה את הכל. וזה כולל גם דברים שפחות כיפים לחיך. גמעתי את 2 הקערות שהביאו לנו. וואלה, פתאום לשתות תה ירוק מריר מרגיש כמו לשתות פחית קולה… באמצע הארוחה פתאום החל לרדת גשם, זה היה מפתיע, גשם באוגוסט ? לא ידעתי שמדובר כאן במזג אוויר טרופי. טוב, כשהגשם פסק, יצאנו שוב החוצה ועשינו סיבוב באגם הקטן עליו בית התה משקיף, בין לבין מצאנו בתי עץ הבנויים בסגנונות עתיקים נוספים, כמו בית ההתכנסות, מעניין מאוד
כשסיימנו את הסיור כאן, המשכנו להסתובב במתחם המוזיאונים, נכנסנו אל הבניין השני, ואולי המרכזי שבמתחם, גם כאן התפעלנו מאוד מהמייצגים, הלוואי שהיה לנו זמן יותר להתעמק ולחקור את העניין. מה גם שהילדים כבר היו שבעים מאוד ממייצגים ושאר שטויות מבחינתם. אלו הם כמה תמונות שתפסתי שהיו מעניינים ביותר מבחינתי
כשסיימנו את הסיבוב ועמדנו לצאת החוצה, יובל נזכרה שהיא שכחה את התיק שלה, אלוהים יודע איפה הוא כעת, אני יצאתי זריז בחזרה אל בית התה, בחוץ ירד שוב פעם גשם, הקטע הוא שישנן מטריות ביציאה מכל מוזיאון לטובת המבקרים, אז לקחתי לעצמי מטרייה אחת ויצאתי. אז כן, התיק של יובל אכן היה שם בבית התה, קיבלתי אותו וחזרתי בחזרה למוזיאון בחזרה אל שאר הפלנרים. כשהגעתי הגשם מעט נחלש, ואנחנו יצאנו מהמתחם המוזיאון. בת'כלס, אילולא הילדים, היינו יכולים, אפרת ואני לשהות במקום עוד הרבה יותר זמן. לא נורא, זהו טיול של פשרות לכולם, וזוהי הפשרה שלנו בין היתר.
היציאה מפארק אונאו, עברה בשוק \ תערוכה שהתקיימה שם, מפגש פסגה בין מדינות יפן ופקיסטאן התקיים בפארק ואנחנו ביקרנו בו, מדובר בסה"כ במקבץ של דוכני אוכל פקיסטניים ומיליון אנשים מסתובבים שם ביניהם, מראות וריחות מוכרים פתאום עפו לעברינו, הודו לא מעולם הייתה קרובה כל כך כאן ביפן. הנה, עידו רץ אל עבר הדוכנים בפארק
יצאנו מהפארק, אל עבר כיוון תחנת הרכבת אונאו, שם ביציאה עמד לו קומיקאי \ קוסם מקומי שדפק שם הופעה לעוברים ושבים, כאילו הוא מינימום דיוויד קופרפילד. הילדים אהבו אותו, וזה מה שחשוב. ובתכלס, הוא היה לא רע בכלל
המופע הסתיים, הילדים זרקו לו לכובע כמה מטבעות, אנחנו המשכנו הלאה, כולנו היינו רעבים והאמת היא שלא נשאר לי בארנק הרבה מזומנים, כל ה-100K יין (2,500 ש"ח) שהוצאתי בשדה התעופה כבר התאיידו להם. אז היה עלינו למצוא כספומט. ומצאנו אחד כזה, ממש ממול לתחנה, בסניף של Family Mart, משכתי שוב פעם 100K יין, עם עמלה של 220 יין, מעניין לכמה זמן זה יספיק לנו.
אז כסף יש, כעת צריך לטפל בעניין הקיבות הריקות. החלטנו לנסות את מזלינו בשוק הומה האדם שליד פארק אונאו, שוק שנקרא: Ameyoko , וגם מקום זה מומלץ בכל הטיפים שקיבלנו לפני הטיסה לכאן. אני מאוד רציתי לאכול אוכל מקומי, באחת מהמסעדות פה בשוק. הילדים רצו מקדונלד'ס, שיט, בד"כ כשאנחנו מתלבטים, ידם של הילדים על העליונה, כך היה גם הפעם, למרות שממש לא בא לי פאסט פוד אמריקאי, נכנעתי והלכנו למצוא לנו סניף לאכול בו. עשינו עצירה קלה אל מול מכונה אוטומטית לממכר מיץ תפוזים טרי, ראינו כאלו גם בסינגפור וקיבלנו נוסטלגיה לפנים, טוב, 350 יין לכוס ואנחנו על הסוס. הזמנתי 3 כוסות כאלו. ליה לא הפסיקה להתלהב מהמכונה האוטומטית שסוחטת תפוזים טריים:
התיישבנו על המדרגות של דוכן שהיה סגור ממול למכונה ושתינו את המיץ, זה נראה כי היפנים לא יושבים על ריצפה, לא יושבים על מדרגות, לא באמצע הרחוב, פשוט לא יושבים, זה נראה שיש להם כוח לעמוד על הרגליים כל הזמן. סופרמנים של ממש.
אוקיי, הגענו אל סניף של מקדונלד'ס במקום, הזמנו לכולם ארוחות מלבד אפרת שידעה כי יישאר אוכל מהילדים אז נישנשה מהם את השאריות, בסך הכל הופתעתי לטובה, הכל עלה לנו כ-83 שקלים, 5 מנות, לא רע בכלל. בארץ אני לא סוגר את הבסטה בפחות מ-180 שקלים במקדונלד'ס. שלבי האוכל אצלינו, אני קורא להם: "הבליסה הגדולה", כל ילד מתנהג כאילו הוא לא ראה אוכל מימיו ומתנפל על הצ'יפס, על הנאגטס כמו עוף דורס מבלי לראות ימינה או שמאלה, כמובן שלא סופרים את שאר האחים עימם צריך לחלוק באוכל לעיתים.
סיימנו עם הארוחה, באמת שאין על השייק של מקדונלדס ולא משנה היכן אנו מזמינים אותו. הוא תמיד יוצא פצצה! יצאנו מהסניף והתחלנו לחזור בחזרה אל תחנת הרכב אונאו תוך שאנו יוצאים מהשוק. שם תפסנו את הרכבת Ginza אל התחנה שלנו (3 תחנות בסה"כ) בחזרה לתחנת Asakusa. וכרגיל, משם הביתה הדרך כבר ידועה, אנחנו עושים אותה בכל פעם. בערך פעמיים ביום (הולך חזור) והפלא ופלא, גם היום, בדיוק כמו אתמול בערב, באותו מקום, התקיים מופע ריקודים סאלוניים, או איך קראתי לזה אתמול ? מופע שירה בציבור. אז אתמול רק אני, אפרת וליה צפינו בזה, הפעם גם שאר הילדים נחשפו למנהג המסורתי הנפלא הזה, הפעם גם אפרת הצטרפה לריקודים (כמובן שהיא לא יכולה שלא…)
בבית הילדים נכנסנו למוד של בהייה בטלפונים שלהם, אפרת ואני עבדנו ואני התחלתי לכתוב בבלוג, בכל פעם מישהו אחר נכנס למקלחת (איפה הימים של פאי לאמון עם בית ו-3 מקלחות שונות ?), בשלב מסויים כבר אירגנו את חדר האכילה ללינה (יובל ודניאל ישנות שם) וקיפלנו את הילדים ללכת לישון.
— 07/08/2023 , יום שני —
איזו הפתעה נעימה קיבלנו היום מטוקיו, הגענו אל מקום שלא תיכננו מראש והיה מצויין. שוב, עוד יום של הנאה צרופה בעיר הזו, היא ממש כיפית ואנחנו סופר מרוצים כאן. שונה לגמרי אמנם מהנסטינג שהיינו בו עד לאחרונה, שונה, אבל לאו דווקא רע. החיסרון כאן הוא שאין לי באמת זמן לנשום, אין לי זמן לעצמי, הטיול הזה תופס את כל הזמן הפנוי שלי, בין אם זה בכתיבה בבלוג או בקריאה על מקומות נוספים, וחזרה על עניינים בירוקרטיים הקשורים לטיול כאן.
כך היה גם היום בבוקר, לאחר שקמתי מהשינה, באופן טבעי פתחתי את המחשב, אין לי פה את השולחן והכיסא הנוחים שהיו לנו בפאי, כאן אני עובד על המיטה כמו איזה מסכן, העניין הוא ששולחן האוכל תפוס ע"י הבנות שישנות על מזרנים ברצפת המטבח. ככה זה, הכל פה מיניאטורי בטוקיו. בבוקר, אפרת ואני הלכנו עם התיקים הגדולים אל הסניף של 7Eleven הצמוד לביתנו, על מה ולמה ? כאן ביפן אנחנו יכולים לשלוח את הציוד שלנו ליעד הבא, אז החלטנו שנשלח את 2 התיקים הגדולים שלנו ליעד הבא-הבא שלנו (קיוטו) וכך לא נצטרך להיסחב איתם באיזור האקונה, אליו נגיע מחר. אז הגענו לסניף חנות הנוחות, וביקשנו עזרה מאחת מהעובדות שם בסניף שיעזרו לנו למלא את הפרטים של הכתובת יעד שהייתה רשומה לנו ביפנית (הכתובת של הדירה שלנו ב-AirBNB). היא עשתה את עבודתה במסירות וביעילות יפנית, עם המון חיוך על הפנים וסבלנות אין קץ
המחיר על העברת שני התיקים הגדולים אל קיוטו היה 4,420 יין (114 ש"ח), לדעתי זהו סכום ששווה את הטירחה. חזרנו הביתה, הילדים כבר התארגנו עם ארוחת בוקר, עשינו טעות ושמנו את שמיכת הלונגי שלנו לכביסה, חשבנו כי מכיוון שמדובר רק בלונגי אחד, המכונה (ששוקלת את הבגדים לפני כן) תעשה את עבודתה ב-15 דקות, אך לא – 35 דקות, כמו מכונה של 8 ק"ג. בעאסה, כי באמת שרצינו כבר לצאת החוצה. בינתיים הנצחנו את הדירה הקטנטונת שלנו כאן במצלמה כדי שנראה וניזכר תמיד בשהות הצפופה שלנו כאן:
יצאנו היום מהדירה רק ב-12:00 בצהריים, מאוד מאוד מאוחר. לאן אנו הולכים היום ? טוב, אז תיכננו להגיע היום שוב פעם אל פארק אנאו, שהיינו בו אתמול, הפעם רצינו ללכת למוזיאון השני, מוזיאון הטבע והמדע, אבל מבט חטוף בגוגל מפות הראה כי המקום סגור ביום שני, בעאסה, טוב, אז יש את גן החיות הצמוד אליו- אויי, גם הוא סגור בימי שני. מה נעשה ? חיפשתי ברשימות ההמלצות שלי, יש את ה-Imperial Palace במרכז טוקיו אליו לא הגענו עד כה, אבל מה ? גם הוא סגור בימי שני, כך גם Ninomaru Garden ומקומות נוספים, קיבינימאט, כל העיר הזאת סגורה בשני… מקום אחד ראיתי שפתוח, ה-Science and Technology Museum, אז החלטנו להגיע לשם, דרך הרכבת התחתית:
לא באמת ידעתי מה יש שם במוזיאון הזה, מלבד השם: מדע וטכנולוגיה שאותי זה מאוד מעניין, גם לא באמת קיבלנו המלצות על המקום הזה, מניח שלא הרבה מהחברים שלנו היו שם. יצאנו מתחנת הרכבת, הגענו אל פני השטח, השמיים היו מרשימים, זה הדבר הראשון שאני זוכר כשיצאנו החוצה, מטוס חצה את השמיים בין העננים, ויצר תמונה מעניינת שם למעלה, כמו חוט המחזיק גושי צמר גפן שונים.
נכנסנו למוזיאון, שילמנו 3,400 יין לכולנו וכבר על ההתחלה ראינו שהמקום הזה הוא הפתעה גמורה, הפתעה לטובה. ועוד איך לטובה, איזה מקום מדליק זה, בנוי בעיקר לילדים, זהו מוזיאון אינטראקטיבי, בו המשתתפים גם נוגעים, שומעים, רואים, רצים, מטפסים ובעיקר משחקים. הוא פרוש על פני 3 קומות וכל קומה מכילה כמה איזורים, כשבכל איזור ישנם כמה מתקנים אינטראקטיביים לילדים, כל איזור מוקדש לנושא אחר – אופניים, רכבים, תקשורת, סייבר, חשמל, אלקטרוניקה, אופטיקה ועוד הרבה…
במתחם מסויים הילדים גם צריכים לרוץ ספרינט, לזרוק כדור בחוזקה, לטפס על קיר טיפוס, לקלוע לסל ועוד, יובל שם דפקה ספרינטים כמו משוגעת, בכל פעם מנסה לשבור את השיא של עצמה, ובמקום ליד ניסו הבנות הגדולות להזיז את הדיסקית של האייר הוקי אל המטרה, כמה שיותר באמצע:
עידו עלה על רכב שקוף המראה את כל חלקיו הפנימיים וכיצד הם עובדים בזמן נסיעה, זה היה מעניין, לאחר מכן גם עידו וגם יובל ניסו את מזלם בסימולטור על משאית
סיימנו כאן עם עוד סימולטור של נהיגה על אופנוע בכבישים, בניגוד לחנויות משחקי המחשב הרבים הפזורים בעיר, כאן מלמדים את הצעירים גם את חוקי התעבורה, למשל ברמזור אדום – הרכב נעצר אוטומטית
זה היה רק בקומה הראשונה של המוזיאון, נשארו לנו עוד 3 כאלו למעלה יותר. הזמן לא שיחק לטובתינו, נתקענו יותר מידיי זמן בקומה הזאת, אני בזמן הזה הלכתי לסקור את שאר הקומות וראיתי כי זה יהיה ממש בלתי אפשרי לכסות את כל המייצגים בפרק הזמן של כמה שעות שנותר לנו. אז החלטתי להמשיך עם הילדים לקומה החמישית והכי מעניינת (כך נראה לי), הגענו לשם והילדים סופר התלהבו. ישנו מתחם של מליונתלפים מצלמות המצלמות את הבן אדם שעומד במרכז ואח"כ יוצרות מזה סרטון הנפשה. חמוד לאללה.
המשכנו הלאה למייצגים האחרים, במקום אחר ניתן היה להיכנס לתוך בועת סבון גדולה שמקיפה את כולם, חתיכת חוויה, הילדים שלנו ניצלו את העובדה כי למייצג הזה לא היה כמעט תור וחזרו על תהליך יצירת הבועה כמה וכמה פעמים…
הזמן טס לו, השעה כבר התקרבה לשעת הסגירה של המוזיאון (16:50), ואצל היפנים כמו אצל היפנים, שעה זו שעה! אין פה חלטורות ועיגולי פינות כמו בישראל. ניסינו להספיק כמה שיותר, גם מתקן מברזל שמטרתו היא להעביר כדור מתכת כבד בצורה סיבובית דרך כל מיני מתקנים ומכשולים אותם הילדים צריכים להסיר ממסלול הכדור כדי שימשיך לנוע. בהמשך עוד הספקנו גם לירות כדורי פלסטיק ממכונה אוטומטית וזהו, נגמר הזמן.
אספנו את התיקים שלנו מהלוקרים החינמיים לאורחי המוזיאון, ועכשיו ניסינו לחשוב מה עושים ולאן הולכים, יובל מאוד רצה לאכול בבית חב"ד, העניין הוא שבית חב"ד נמצא כשעה נסיעה מכאן (שעתיים הלוך חזור) פרק זמן לא סביר בשביל ארוחה. הצלחנו להוציא אותה מהרעיון הזה, החלטנו ללכת ולאכול סושי, בדקנו את ההמלצות על הסושיות שהמליצו לנו, בעיקר ההמלצה של עטר, אך הילדים התעקשו ללכת לאותה רשת סושיות שכבר אכלנו בה – Kura, טוב, החלטנו ללכת על זה, ראינו כי ישנו סניף שהוא יחסית קרוב לדירה שלנו. נסענו אליו, הוא נמצא במתחם שנקרא: ROX, הסניף הוא Kura Sushi Asakusa, אליו הגענו בסביבות השעה 17:30, והוא נמצא במעין מדרחוב מגניב כזה עם הרבה מסעדות, חנויות, אנשים שמחים ואווירה כיפית.
נכנסנו למסעדה שנמצאת בקומה הרביעית, עשינו צ'ק אין ממוחשב בכניסה והתיישבנו במקומינו
הזמנו מכל טוב, אנחנו מתים על סושי, בעיקר כשהוא טוב, וביפן אני לא חושב שיש דבר כזה סושי שמגיע לא טוב. הזמנו בסופו של דבר 27 צלוחיות (בכל צלוחית 2 חתיכות של סושי) ומאוד נהנינו. בסך הכל החשבון יצא 3,300 יין (85 ש"ח).
יצאנו החוצה אל הרחוב, החלטנו לעשות את הדרך בחזרה הביתה ברגל ולא לקחת מונית בסופו של דבר, דרך סמטאות מעניינות הגענו אל הדירה שלנו כעבור כ-15 דקות של הליכה. כאן בדירה, הילדים התקלחו, אנחנו עבדנו, האינטרנט פה ממשיך לשגע אותנו עם האיטיות שלו, אפרת בקושי יכולה לעבוד, כי היא צריכה לעבור דרך VPN (תודה לכם ישראכרד ובנק יהב – שישרפו לכם הסניפים!)