— 23/02/2023 , יום חמישי —
גם היום יצאנו לטרק כאן באיזור וזה נראה שסביבת העיירה אלה משופעת בכאלו, מסלולי הליכה ארוכים, קצרים, קלילים, קשים ולכולם מכנה משותף אחד – נופים יפייפיים.
התעוררתי היום מוקדם, קצת לפני 6:00 בבוקר, הכנתי לעצמי צ'אי והתיישבתי במרפסת, מביט אל השמיים לכיוון מזרח אשר נצבעים בצבעי כתום אדום, כל כך נהניתי מהשקט והשלווה עם הצבעים הנפלאים עד כדי כך שלא היה לי כוח לקום לסלון החדר, להוציא את הנייד משקע החשמל ולצלם את מה שאני רואה כאן על המרפסת. אולי בהזדמנות אחרת כשאקום מוקדם. באותם רגעים בין שלוק אחד לשני של הצ'אי, החלטתי שהיום אנחנו הולכים לעשות את הטרק אל Ella Rock, דיברנו על זה אתמול אפרת ואני, אך לא באמת סגרנו את זה, הסיבה של למה דווקא היום מגיעה בגלל שתחזית מזג האוויר מורה כי מחר ירדו כאן גשמים, גם אם זה אינו נכון, לא רצינו לקחת את הסיכון. בסביבות השעה 6:30 הערתי את אפרת (שהייתה גם ככה בשלבי עירות מתקדמים), התארגנו מהר, אני הייתי אמון על ארוחת הבוקר לילדים לפני שנצא (החלטנו כי שלושת הגדולים נשארים בבית – לבקשתם), הכנתי להם חביתות עם לחמים וסלט ירקות ולנו סנדביצ'ים, בננות וביצים על מטוגנים על לחם. בשעה 7:10, יצאנו לטרק, הטרק התחיל למעשה מפתח ביתנו, הלכנו אני, אפרת וליה שהייתה על מנשא הגב, הגענו לרחוב הראשי של העיירה, בשעות כאלו הרחוב היה עדיין מנומנם, רוב החניות היו סגורות והרחוב עצמו היה יחסית ריק (מלבד תלמידים שהולכים לביה"ס ומקומיים שהולכים לעבודה), אנחנו צעדנו לאורך הרחוב הראשי עד שהגענו אל פסי הרכבת, זו הייתה הנקודה שלנו לעזוב את כביש האספט הנוח ולהתחיל לצעוד על פסי מסילת הרכבת. כעת באופן רישמי, התחלנו את הטרק:
אני אוהב ללכת על פסי הרכבת, זה משרה בי רוגע בלתי מוסבר. על הפסים אין מכוניות צופרות, אין רוכלים שצועקים את מרכולתם כדי להסב את תשומת ליבינו, יש פה רק טבע ונופים מרהיבים, אפילו הרכבת עוברת פה פעמים בודדות ביום. מידיי פעם עזבנו את הפסים לנקודת תצפית על הכפרים ליד אלה, ובפעמים אחרות עברנו ליד בית מגורים המוקף בגינות ירק ונחלים קטנים הזורמים ליד הבית.
הלכנו כ-2 ק"מ על פסי הרכבת שהתפתלו לצורת חצי סהר, הגענו לגשר בצבע שחור, עברנו אותו כשכל הזמן אנו צופים בנופים הנשקפים לצד מזרח. עברנו את הגשר ומיד אח"כ שברנו שמאלה חזק לכיוון Ella Rock, למעשה ישנן 2 אופציות להגיע לסלע, הראשונה מיד לאחר הגשר, והשנייה בנקודה מסויימת, כק"מ לאחר תחנת הרכבת Kitha Ella, אנחנו בחרנו לעלות בנקודה הראשונה מיד לאחר הגשר, היינו ביחד עם זוג לונדוני חמוד שהגיע לסרי לנקה לשבועיים וחצי בסה"כ. עברנו מעל מפל מים מרשים, ומכאן הדרך החלה לעלות, גוגל מפות לא שווה הרבה בטרקים כמו אלו, על כן ניווטתי בעיקר דרך אפליקציית Maps.Me הנהדרת, בשלב מסויים טעינו בדרך (לא הבטתי במפה), אישה מקומית מבוגרת יישרה אותנו למסלול הנכון, זוג הבריטים רצו איתה קדימה כשאנחנו התעכבנו ולמעשה פיספסנו אותם. טוב, נאלץ להסתדר רק עם האפליקציה. בשלב מסויים, המסלולים שהיו מוגדרים היטב במפה, פתאום נעלמו בשטח, עברנו בין שיחים צפופים, מנסים איכשהו למצוא מסלול שמישהו עבר בו לפנינו, התחכחנו בשיחים, בקוצים, הרגליים שלנו נרטבו מהעשבים הרטובים ואפרת כבר נכנסה ללחץ שמא הלכנו לאיבוד לגמרי, לפי המפה היינו מאוד קרובים למסלול ההליכה, אך כדי להגיע לשם היינו צריכים לחצות ים של שיחים. בסופו של דבר הצלחנו להתחבר שוב פעם למסלול הראשי, הלכנו עוד כ-5 דקות עד שעשינו עצירה בדוכן שתיה מצ'וקמק על אם הדרך. הזמנו לעצמי מי קוקוס , ולליה – פנטה.
זה היה השלב בו הבחנתי על רגלי עלוקה מוצצת דם, העפתי אותה ממני, ורגלי החלה לדמם, העלוקה נמעכה קשות ע"י הנעל שלי, לא היה לה סיכוי קלוש אל מול משקל גופי הרב, גם אפרת מצאה על עצמה (בתוך הנעליים) עלוקות. זה היה מלחיץ ולא נעים, לקחתי מיד את ליה אשר שתתה להנאתה מהגזוז הכתום באותם רגעים, הורדתי לה את הנעלים, הגרביים והמכנסיים ובדקתי שלא עלו גם עליה עלוקות. היא הייתה בסדר גמור (כי ישבה על המנשא לאורך כל ההליכה). סיימנו עם הסאגה של העלוקות, סיימנו עם השתיה, שילמנו על התענוג והמשכנו בדרך. הדרך התעקלה בעליה לכיוון ימינה, כבר מכאן ראינו את הנופים המשקיפים על העמק, אנחנו התהלכנו על מצוק מרשים, הגענו אל נקודת תצפית לסלע של אלה, לא עצרנו בכדיי לצלם, כי זה היה סתמי, המשכנו עוד כמה דקות עד שהגענו אל החלק העיקרי של הטרק, העליה אל ה-Ella Rock, חתיכת עלייה, זה לא היה קל, היינו צריכים כעת לעלות בגובה 200 מטרים, זה נשמע אולי מעט, אבל זה ממש לא. התהלכנו ביער עצים, המסלול לא היה מדורג ולעיתים היינו צריכים לקפץ מעל סלעים גבוהים, עשינו כמה עצירות בדרך להסדיר את הנשימה, ועצירה אחת יחסית גדולה (5 דקות) בדוכן מזון ושתיה באמצע היער. העובדות שם התלהבו מליה והחליטו לתת לה תפוז מקומי, שהיה די חמוץ, אני בעיקר הייתי אחראי לחסל אותו אל תוך הבטן.
המשכנו בעליה, עוד כ-10 דקות אחרונות של מאמץ. הגענו סוף סוף אל נקודת התצפית הראשונה של הטרק, המקום עצמו השקיף על העיירה אלה ועל Little Adam's Peak – אותו הר עליו טיפסנו אתמול. קטע, לא ידענו את זה בתחילת הטרק שאנחנו למעשה ישנים בדיוק באמצע בין 2 הטרקים הפופולריים הללו. עמדנו על סלעים כשמתחתינו מעוק גבוה, כל ניסיונותי להמחיש בתמונות את המציאות נפלו כמו זבובים לאחר ריסוס של K300.
שם בפסגה, כעבור 3.5 שעות של הליכה, סוף סוף הוצאנו את ארוחת הבוקר שלנו וטרפנו אותה ממש. נחנו מעט, אפרת גם קפצה לשירותים עם ליה ואני הלכתי לקצה של הקצה של הפסגה, נעמדתי על סלע חשוף מתחתיו אין פשוט כלום מלבד תהום בעומק של כמה מאות מטרים, נזהרתי שלא למעוד עד שטיפסתי בחזרה למעלה
סיימנו לטפס אמנם, אך הטרק עדיין לא הסתיים. רצינו להגיע אל נקודת התצפית השניה במרחק של 10 דקות הליכה משם, השביל הוביל אותנו במעבה היער, בדרך מישורית לרוב, שם בנקודה השנייה תיצפתנו לכיוון אחר מההר אל העמקים וההרים האחרים בסביבה
שהינו שם בנקודת התצפית כמה דקות ואז חזרנו על עקבותינו, תחילה חזרנו אל נקודת התצפית הראשונה, ולאחר מכן ירדנו את כל מה שעלינו כשעה קודם לכן, הירידה עם המשקל של ליה והמנשא לא הייתה פשוטה, ניסיתי בכל דרך להקל על הבירכיים שלי שצעקו לי שהן די גמורות, עברנו בחזרה את הדוכנים המאולתרים שהמקומיים הקימו כדי למכור למטיילים קוקוסים, שתיה קלה או חטיפים, חזרנו אל אותו דוכן בו קנינו את הקוקוס והפנטה (זה עם סאגת העלוקות), עשינו שם מנוחה קלה, הזמנו קוקוס נוסף לשתייה והמשכנו הלאה, הפעם לא כיוונו לאותו מקום בו הלכנו לאיבוד וחטפנו לרגליים את העלוקות, הלכנו בשביל ברור לעין, שביל שהוביל אותנו מיד אל מטעי תה, וואלה, יש פה הכל בטרק הזה, פגשנו שם כמה מקומיות אשר היו באמצע תהליך קטיפת העלים, בירכנו אותן לשלום והן אותנו והמשכנו הלאה בדרך.
הדרך הובילה אותנו לנקודות צפיה יפות על העיירה אלה
חזרנו על עקבותינו לכיוון הגשר מעל המפל, שם פגשנו במקומי שסיים לרחוץ את עצמו במים של הנחל (לפני המפל), קצת שוחחנו והבנו כי יש לו טוקטוק, יאללה, ניקח אותו בדרך חזרה הביתה, לא כל כך רצינו לחזור על עקבותינו – 2 ק"מ על אותם פסי הרכבת בחזרה, המחיר לטוקטוק התחיל ב-1,500 רופי וירד ל-1,000. נסענו עימו כמה דקות נסיעה והגענו אל הרחוב הראשי המוכר של אלה. סיימנו את אחד הטרקים המאתגרים והמוצלחים ביותר בטיול שלנו כאן במדינה:
כאן בעיירה, ירדנו מהטוקטוק ונכנסנו לסופרמרקט כדי לקנות כמה פריטים לבישול שלנו להיום במטבח, לצערינו לא היו להם ביצים, בכלל שמנו לב כי ביצים זהו מצרך נדיר כאן בסרי לנקה, מה קרה ? הם שחטו את כל התרנגולות ? נכנסנו לאותה מסעדת פועלים בה אני תמיד אוכל בימים האחרונים כאן, אוכל פשוט, זול וטעים, מי צריך יותר מזה ?
חזרנו הביתה, אפרת עוד רצתה לקחת את הילדים ולצאת כולנו לסיור במפלים או לאומגות, אני הטלתי וטו. הייתי עייף מידיי לצאת להרפתקאה חדשה לאחר מעל ל-5 שעות של הליכה בטרק. בבית בישלנו לילדים ארוחת צהריים ובעיקר נחנו, אפרת ואני שתינו קפה במרפסת, משוחחים על מסעינו עד כה (כבר מעל ל-4 חודשים!), הילדים בזמן הזה כשלא היינו בבית, צפו במרתון סרטי הארי פוטר. עברו להן השעות עד הערב, הילדים המשיכו ללמוד עם אפרת, ומצאו גם את הזמן לשים סרטון ריקוד בטיקטוק ולחקות את מה שראו:
— 24/02/2023 , יום שישי —
היום היה היום של הילדים, לאחר יום האתמול בו הם היו תקועים כל הזמן בבית, היום הוצאנו אותם החוצה אל אטרקציה שאולי מוגדרת כטובה ביותר שלהם כאן בסרי לנקה.
אני התחלתי את היום לא טוב, אפילו רע מאוד, התעוררתי בסביבות השעה 5:00 בבוקר, הרגשתי את הבטן שלי עושה בעיות, כמה דקות אח"כ רצתי לשירותים ורוקנתי את המעי הגס, לא בצורה נעימה. ניסיתי להתאושש מהאירוע וכעבור כמה דקות נוספות שוב פעם האסלה קראה לי, וכחצי שעה אח"כ – שוב פעם, היו לי כאבי בטן חזקים והייתי תשוש. אני לא יודע אם זה בגלל כמויות האוכל החריף שאכלתי אתמול או בגלל שאכלתי משהו מקולקל. בכל זאת, החיים נמשכים והקיבה של שאר הפלנרים הייתה ריקה, היינו צריכים למלא אותה בארוחת בוקר. מכיוון שלא היו לנו ביצים, בישלתי על המחבת ירקות מוקפצים עם שעועית שקנינו בסופר, הוספנו לזה גבינה משולשת + גבינה צהובה, יצא אחלה ממש.
לאחר האוכל, ישבנו אני ואפרת על קפה במרפסת המטריפה שלנו, הילדים בינתיים התארגנו ליציאה, יצאנו מהבית בסביבות השעה 10:00 בבוקר, נהג הריקשה הגיע אלינו לאחר שביקשתי ממנו את שירותיו. נסענו שוב פעם לכיוון Little Adam's Peak, לא כדי לעלות אל הפסגה המרשימה כמו לפני כמה ימים, אלא כדי ללכת בדרך עפר מרהיבה החוצה את מטעי התה אל עבר Flying Ravana Mega Zipline, שזהו פארק אקסטרים בו ניתן לעשות אומגות, קיר טיפוס, נסיעה על טרקטרונים, קליעה למטרה ברובה ועוד… הילדים כלל לא התלבטו, הבנות בחרו לעשות את האומגה שנחשבת לארוכה ביותר בסרי לנקה, עידו, בגלל משקלו הקל, לא יכל לגלוש באומגות, אז הוא בחר את קיר הטיפוס הגבוה. בעזרת האפליקציה שהורדתי במקום, מילאתי את האטרקציות ואת פרטי הילדים כולל חתימה על כסת"ח מצידם, שילמנו כ-13K רופי לכולם ומיד הם הובלו לחדר האיבזור, הריתמות והבטיחות. הם יצאו מהחדר מצויידים מכף רגל ועד ראש
עידו נכנס לעניינים תחילה, לא היה באטרקציה שלו תור בכלל (בניגוד לאומגות), המדריך החביב שם הסביר לו (עם תירגום שלי) איך בדיוק מטפסים ואיך גולשים אח"כ למטה, הילד טיפס ממש כמו קופיף קטן המגיע לצמרות העצים, במהירות, ללא כל קושי.
עכשיו היה תורן של הבנות לגלוש באומגה, לאחר המתנה של כל אלו שלפניהם בתור יסיימו, הן עלו על הדוכן ממנו מתחילים לגלוש ויצאו לדרך:
האדרנלין של כולם היה גבוה לאחר שסיימו את האטרקציות שלהם, אני הרגשתי עדיין חלש, אך שידרתי עסקים כרגיל, הייתי תשוש ורק רציתי לשים את הראש על כרית. יובל רצתה מאוד לעשות שוב פעם את האומגה וגם איפשרנו לה, כאן בפארק האקסטרים, מי שמבצע גלישה חוזרת באותו היום, זכאי להנחה משמעותית, 2K במקום 9K (לילדים זה אמונם 6K אבל לא נהיה קטנוניים). הגעתי שוב פעם לדלפק המכירה, הנציגה אמרה לי כי ב-12:50 החבר'ה שם יוצאים להפסקת צהריים עד 13:30, השעה הייתה כבר 12:30, זה אומר שהיינו צריכים איכשהו להרוג שעה עד שנוכל לבצע את האטרקציות שוב. קצת בעייתי כי באיזור אין יותר מידיי מה לעשות מלבד מטעי תה ושמיים כחולים מושלמים. התחלנו ללכת בדרכי עפר שבין מטעי התה, כעבור זמן מה פתאום הבחנו במשהו מיוחד, משהו שאיננו רואים כל יום ולמעשה זו הייתה הפעם הראשונה של הילדים שהם ראו מקרוב במסוק, הגענו עד אליו במנחת המסוקים והצטלמנו עם החיה הרעה הזו:
כנראה היה שייך לאיזה אוליגרך רוסי שבא לנפוש כאן במדינה, יש כאן לא מעט תיירות רוסית בסרי לנקה, הייתי מהמר שהם מהווים את הכמות הנכבדת ביותר באי, במיוחד כעת עם כל הבלגאן שיש ברוסיה והבריחה המאסיבית של אזרחים משם (כדי שלא יגייסו אותם לצבא). לידינו נעמד בחורצ'יק צעיר מקומי שעבר שם, תפקידו בכוח היה להרחיק סקרנים כמונו מהמסוק, לא עשה עבודה טובה, הילד הזה היה כל כך חביב, שקשה היה לו להגיד לנו "לא" , הוא פשוט ליווה אותנו בזמן שהותינו שם. מנחת המסוקים אגב, יכול בקלות להיחשב כמנחת היפה ביותר בעולם (ואני אומר זאת עם כמעט אפס ידע בנושא)
חזרנו אל מתחם האומגות, ליה הייתה עצבנית באותם רגעים, הבנו גם למה, היא אח"כ נרדמה על הידיים של אפרת, קצת לפני השעה 13:30 קניתי עוד 3 כרטיסים, הפעם התענוג עלה לנו 6.5K רופי. נכנסנו שוב אל הביתן בו הילדים נקשרו לריתמות, הפעם עידו היה צריך להמתין בתור לטיפוס על הקיר והבנות הקדימו אותו כשהן גולשות בפעם השנייה באומגה. סוף טוב הכל טוב, כולנו יצאנו מרוצים ממתחם האקסטרים, אפילו דניאל שלא הייתה כל כך מרוצה מהפעם הראשונה. החלטנו ללכת לאלה ברגל ולוותר על הריקשה, בחניון הרכבים קנינו שני King Coconut (זהו השם של הקוקוסים הכתומים כאן), לי ולדניאל, קיבלתי קצת כוחות ויצאנו בדרך המפותלת בין מטעי התה, ההליכה הייתה מאוד מרגיעה, קלילה ויפה, מאוד מאוד יפה, שזה כבר די נדוש לרשום כאן בבלוג כל עוד אנחנו נמצאים בסרי לנקה
באמצע הדרך עצרנו להפסקת התרעננות של חטיף אפוי ומלוח, סוג של קרקרים המגיעים בשקיות פצפוניות, במחיר של 70 רופי יש לך שקית אחת ביד, הזמנו בסופו של דבר 6 שקיות כאלו ועוד 6 תירסים מאותה בחורה שעובדת בדוכן (היא הייתה שם עם 2 ילדיה, אחד בגיל של יובל, השני בן שנה בסה"כ.
המשכנו לרדת בשביל המוביל אל העיירה אלה, בדרך פגשנו גם במקומי ללא הרבה שיניים שהרקיד את 2 נחשי הקוברה שלו עם הקוף המאולף (והקשור אליו) בעזרת ניגוני חליל, כמו שנהוג לעשות בחלק זה של העולם (לתיירים כמובן), הילדים מאוד פחדו מנחשי הקוברה, המקומי ביקש שנצטלם איתם, תמורת תשלום כמובן, בסופו של דבר החלטנו לוותר על התמונה אבל כן נתתי לבחורצ'יק 2 שטרות של 100 רופי. לזכותו יאמר כי הוא התיישב במקום מדהים שאני בספק עד כמה הוא מעריך את יופיו של המקום.
הגענו אל העיירה אלה, בפיצול הרחובות ליד ביתנו התפצלנו גם אנחנו, הילדים הגדולים חתכו לכיוון הבית ואילו אני, אפרת וליה המשכנו הלאה אל מרכז העיירה כדי לקנות מצרכים לארוחת הערב של היום וקישקושים למחר. הבאנו להם את הטלפון של אפרת ואת מפתחות הדירה ונפרדנו מהם לשלום. קנינו בסופרים למיניהם ביצים, חלב, לחם, ירקות למיניהם, דבש, מים, נייר טואלט ועוד…
חזרנו הביתה, הילדים קצת רבו בינהם אז היינו צריכים תחילה להפריד כוחות, אני ודניאל נכנסנו למטבח והתחלנו לעבוד על ארוחת הערב – פסטה רוזה שדניאל כל כך אוהבת לבשל, אפרת בזמן הזה ישבה עם הילדים על לימודים. בזמן זה, עידו ישב מול המחשב והחל ללמוד לראשונה בחייו קורס תכנות לילדים עם תוכנה\שפה שנקראת scratch, הורדתי והתקנתי את סביבת העבודה, מצאתי לו קורס חינמי ביוטיוב לכתוב משחקים והילד נכנס לזה מהר ועמוק
לאחר בליסת הפסטה עם סלט הירקות שחתכתי, הילדים כבר החלו להתארגן לשינה, אני עובד על הבלוג ודניאל, יובל ואפרת צופות בסרטו השלישי של הארי פוטר כמובן.