— 29/08/2023 , יום שלישי —
יום המפלים היה היום ב-Clearwater, המקום בו טיילנו היום, ואיזה חתיכת יום זה היה, הקנדים הללו, כשהם עושים משהו, הם עושים אותו בגדול, בין אם זה נייר טואלט או מפלי מים עוצמתיים. את היום הזה הקדשנו לאיזור וממש לא הצטערנו על כך.
התעוררתי היום מוקדם, בשעה 5:00 בבוקר, היה לי קר ובגלל זה התעוררתי, אוקיי, לא ישנתי הרבה, אבל לפחות יצא לי להשלים כל מיני פינות בעבודה ובטיול, גם הזמנתי מקום ללילה האחרון שלנו בקנדה (טורונטו), וגם התחלתי לחקור לגביי מקומות לינה ובכלל לו"ז טיול באיטליה יעדינו הבא, אחרי קנדה. טוב, זה הולך להיות שם יופי של טיול כך זה נראה כעת. אך נראה לאן זה יתפתח… בשעה 9:00 הערתי את אפרת, עידו כבר התעורר מוקדם יותר ושיחק בנייד שלו. הכנתי לנו כרגיל סנדביצ'ים להיום ויצאנו לדרך בסביבות השעה 10:00, אני, אפרת, עידו וליה. הבנות הגדולות רצו להישאר היום בחדר, ולקבל קצת זמן איכות משל עצמן, סבבה, איפשרנו להן. אנחנו נסענו צפונה, אל העיירה Clearwater, בדרך שמענו את תוכניות מצעדי שירי שנות ה-80 ששידרו ברשת גימל ב-2009. איזה יופי של שירים, אין לי טיפת קליטה של אינטרנט ברגע שאנחנו יוצאים מהמלון. אז שמענו מהמוסיקה השמורה בנייד שלי. בעיירה עצרנו במרכז המבקרים. אפרת הלכה להתפנות לשירותים, אני הלכתי לשוחח עם צוות העובדות שם, אמנם מפה ורשימת מקומות כבר היו לי מוכנים, אך בכל זאת טוב ששוחחתי איתן, אחת העובדות הסבירה לי כי למפל מסויים ייקח לנו כשעתיים הליכה אליו, אז כבר מראש מחקתי אותו מהרשימה. במרכז המבקרים ישנם פוחלצים רבים של מגוון בעלי חיים
בזמן שאני שוחחתי עם העובדות, עידו וליה שיחקו שם בפינת המשחקים של מרכז המבקרים תוך שהם צובעים דפים ובונים מגדלים מקוביות של רמי. היה לי קשה, אך בסופו של דבר הצלחתי להוציא אותם משם עם המפה שקיבלתי ביד המסמנת את המפלים המרכזיים של האיזור. רוב התייריים שמגיעים למקום הזה מגיעים בשביל המפלים ותו לא. אז הרגשנו בחברה טובה.
המפל הראשון אליו הגענו נקרא: Spahats Creek Falls, והוא ממוקם כ-10 דקות נסיעה על הכביש ממרכז המבקרים, עצרנו שם בחניון הרכבים, היו כמה רכבים נוספים מלבדינו, הילדים היו רעבים, אז שלפנו את שקית הסנדביצ'ים ואכלנו הרבה. בעיקר הילדים. אוקיי, סוף סוף יצאנו לדרך לראות את המפלים, ההליכה מחניון הרכבים עד למפל עצמו עברה ביער ולקח כמה דקות של הליכה נעימה
המפל בן 246 המטרים נופל מקניון סלעי, אמנם לא היו בו הרבה מים, אך היה בו מספיק בשביל להרשים אותנו, יופי של פתיחה חשבנו לעצמינו. והטוב עוד לפנינו
ליה ועידו הראו לנו כי הם יודעים להצביע לשמיים ולהראות לנו משהו שאין לנו מושג מה, העיקר שזה נראה טוב בצילום
טוב, אנחנו חזרנו אל חניון הרכבים ונסענו אל היעד הבא שהגיע כעבור דקה של נסיעה, אל נקודת התצפית נוספת של הנהר: Shaden Viewpoint, היה נחמד, אבל כבר ראינו נחמדים מזה… אפילו לא מצדיק להיות מונצח כאן כתמונה. אנחנו המשכנו הלאה אל המפלים עם השם המקורי ביותר באיזור: Third Canyon Falls, אותם ניתן לראות מהנסיעה מהכביש, אנחנו עצרנו בצד הדרך (אין בדיוק חניון מוסדר שם) והלכנו מעט אל הגשר ממנו ניתן לתצפת על המפל
חזרנו אל הרכב ואל עידו שהחליט להישאר שם, כנראה שכבר נמאס לו לצאת מהרכב בשביל לראות מפל, "כולה מפל…", נסענו שוב צפונה, בשלב מסויים עזבנו את כביש האספלט המפנק ונכנסנו אל דרך עפר, אל נקודת תצפית שנקראת: Green Mountain Viewing Tower, אז איך אומרים ? באיטליה – תאכל פסטה, בהודו – תשתה צ'אי וב-Clrearwater תלך לטייל במפלים – לא נקודות תצפית. עלינו מעלה בכביש מתפתל, טיפסנו על המגדל הבנוי מעץ ו… ? אכזבה. בקושי ראו משהו מהנופים, הרבה בגלל העשן הזה שמסתיר את הצלילות של האוויר ונופי ההרים שמסביב. אם הייתי יודע, לא היינו מגיעים לכאן, אבל גם זה חלק מהטיול.
אוקיי, חזרנו עם הרכב לכביש האספלט, כל הדרך שוחחנו על העסק שלנו, על התוכניות העתידיות שלנו לגביו ועוד. הייתה דווקא שיחה מאוד מעניינת שנמשיך אותה כנראה כבר בישראל, לאחר שנחזור. אל המפלים הבאים הגענו לאחר עוד כ-20 דקות נסיעה, אנחנו כעת בחניון הרכבים של Dawson Falls, הילדים כבר היו עייפים מהיום הזה, הצלחנו לשכנע אותם לצאת מהרכב וללכת איתנו לעוד מפלים, עם הבטחה שנקנה להם אח"כ משהו טעים לאכול. תחילת ההליכה החלה ביער (כרגיל)
אנחנו הלכנו לנקודת התצפית הראשונה והלסת שלנו נשמטה למטה. "וואו" אחד גדול, אילו מפלים עוצמתיים, אמנם לא גבוהים, אך בהחלט רחבים עם תצוגת מים מרשימה
נעמדנו שם דקות ארוכות וספגנו את הרגעים הללו, גם הצטלמנו וגם התפעלנו.
ראינו כי שביל ההליכה מוביל אל קרבת המפלים, אז המשכנו איתו, מסתבר שעם השביל הזה ניתן להגיע ממש עד המפלים עצמם, את רעש נפילת המים ניתן לשמוע ממרחק. ומהנקודה הזו, המפלים הרגישו עוצמתיים הרבה יותר, לא זכור לי מפל כזה בכל הטיול שלנו עד כה. זהו הגביע הקדוש עד כה. בהחלט מרשים !
המשכנו אח"כ אפילו עוד קצת, עוד כמה מטרים אל תחילת המפל עצמו, אין זווית שהמקום הזה לא נראה מרשים ממנה, פשוט אין.
אנשים באו והלכו, התרשמו והתפעלו, את עידו וליה זה בכלל לא עניין, לא כמות האנשים שהגיעו והלכו, ולא המפל הזה שראו אותו ל-2 שניות והחליטו לשחק שם באבנים בקרבת המקום. אוקיי, חזרנו בחזרה אל הרכב שלנו, אנחנו המשכנו אל המפל האחרון שלנו להיום. בדרך חצינו את הנהר ב-The Mushbowl, נסענו עוד כ-10 דקות עד שהגענו אל המפל: Helmcken Falls. הדובדבן שבקצפת, המפל הרביעי בגודלו במדינה (שרוויית מפלים), אנחנו הלכנו וצפינו בו מרחוק, היכן שפלטפורמת הצפייה לתיירים, ועדיין מרחוק הוא נראה גדול ועוצמתי, וזה למרות שזרימת המים לא הייתה מאוד גדולה, בטח לא גדולה כמו שרואים כאן באביב. כל מי שצילם את המפל אומר כי התמונות אינן עושות צדק עימו, בגלל המרחק, המפל נראה יותר קטן וחיוור ממה שהוא. בטח ביום לא צלול כפי שיש לנו כבר הרבה זמן בקנדה
אגב, ראיתי תמונה של המקום בחורף, כשהמפל קופא – זה משהו שחייבים לראות במציאות, משדרג אפילו יותר את החוויה לדעתי. בד"כ אינני אוהב להעלות לכאן תמונות של מקומות שהן לא שלי, אך הפעם זה כל כך מתבקש, מפלי Helmcken קפואים (מתוך גוגול מפות):
זהו, חזרנו בחזרה אל חניון הרכבים עייפים ומרוצים, אנחנו נסענו כל הדרך בחזרה לכיוון הבית, בחזור עברנו את כל נקודות העניין שנכנסנו אליהם במהלך היום, חזרנו אל Clearwater עם מרכז המבקרים שם, והמשכנו הלאה.
אנחנו נסענו אל העיירה הנידחת Little Fort שנמצאת באמצע הדרך אל מקום הלינה שלנו ב-Barrière, למה ? כדי לאכול שם בדיינר. או… סוף סוף מצאנו מסעדת דרכים אמריקאית, כמו שמראים בכל הסרטים האמריקאים, כמה שחיפשנו, תמיד מצאנו את עצמינו במסעדה (לא דיינר) יקרה, המבורגריה, אוכל סיני, או סוג של אסיאתי… אבל לא דיינר. הפעם הגענו אל High Five Diner, ליה נרדמה באוטו בדרך לשם, כך שהיינו צריכים לקחת אותה על הידיים פנימה.
איזה עיצוב מגניב יש למקום הזה, הכל משדר ישן (כמו המקררים והשלטים) עם חדש (מסכי LCD המציגים את התפריט), שילוב מעניין גם של נושאים חקלאיים במסעדה
הזמנו בשבילי את המנה הכי מזוהה עם האוכל הקנדי האותנטי (אם בכלל יש דבר כזה) – פאי רועים (Shepherd's pie), לאפרת, עידו ואח"כ גם לליה שהתעוררה, הזמנו מנות ילדים. וחיזקנו את הכל עם צ'יפס ענק.
אני מאוד אהבתי את המנה שלי, היה ממש טעים, גם הילדים התלהבו מהפיצה שלהם שהגיע עם מנת הילדים. רק אפרת התאכזבה מהבורגר שקיבלה ללא הירקות, טוב נו. המתנו זמן מה עד שקיבלנו את הגלידות שלנו ואז יצאנו מהמקום בדרכינו חזרה הביתה.
כאן בבית שלנו, הבנות ראו בדיוק סרט המחשב – הארי פוטר בפעם המי יודע כמה… שלחנו את כל הילדים להתקלח, אפרת עבדה עם הילדים על הלימודים, ואני עבדתי על המחשב, בעיקר מול הבלוג. הגיע כבר הערב, אנחנו הערב הזה לא יצאנו, סגרנו את הפינה כאן בחדר, הולכים לישון.
— 30/08/2023 , יום רביעי —
נתחיל ממילות הסיכום, קנדה יפה, יפה יפה!!! כמה ששמענו על היופי של קנדה, כשמגיעים לפה, מתפעלים בכל פעם מחדש, בכל איזור שאנו מבקרים בו, בכל נוף שאנו רואים, ולמרות שהראות עדיין ממשיכה להיות גרועה, זה לא מוריד מהערך של היופי שיש למדינה הזו להציע. אז כן, פחות נהנים, אבל שתי המילים עדיין נשארות: "קנדה יפה!". ביום הזה טרפנו את דרכים, היינו ברכב מהבוקר עד שעות אחה"צ. טחנו קילומטרז' וחצינו מחוזות. הנופים פה פשוט משגעים.
את היום הזה פתחתי ב-7 בבוקר, המשכתי לחקור מעט על איטליה, ישנה בעיה חמורה של רכבים להשכרה עם 7 מקומות, זה אבסורד, רכב עם 5 מקומות ישיבה עולה לשבוע כ-500 יורו, ול-7 מקומות – מעל ל-2,000 יורו, לא פרופורציונלי בכלל. אמשיך לחקור את העניין בהמשך הטיול כשיתפנה לי יותר זמן. בשעה רבע ל-9 הערתי את כולם, הגיע הזמן לקום. הכנתי סנדביצ'ים לכולם והתחלתי לארגן את הציוד שלנו, כך גם אפרת שבינתיים התעוררה. אנחנו עשינו צ'ק-אאוט מהחדר הקטנטן שלנו במוטל: Barrier Motor Inn, ועזבנו את העיירה הקטנה הזו, כמו העיירה הקודמת בה ישנו – לילואט, גם במקום שכוח אל הזה ניתן למצוא איזשהו קסם של מקום קטן ונידח, אני מאמין שאם היינו נשארים לישון כאן כשבועיים שלושה, היינו נקשרים למקום הרבה יותר. לפני היציאה, סימנתי לעצמי כמה נקודות עצירה בגוגל מפות. המקום הראשון היה ליד עיירה שנקראת: Blackpool, אנחנו עצרנו ב-Ferry Road Park and Boat Launch, ואם יש משהו שאפשר להגיד עליו "בא בזמן" זה המקום הזה, בדרך לשם, קצת לפני ההגעה, הילדים כבר התחרפנו, החלו לריב ולצעוק אחד על השני, אין להם טלפונים, אז הפיוזים שלהם קצרים. הפארק הקטן הזה, שנמצא על שפת הנהר North Thompson River הגיע ממש בזמן, במיוחד מגרש המשחקים שנראה די חדש שם. הילדים יצאו והוציאו אגרסיות במתקני השעשועים
אפרת הוציאה את שקית הסנדביצ'ים והתיישבה באחד מהשולחנות והספסלים ליד, בעקבות האוכל, כל השאר הגיעו, יובל אפילו נישנשה את הצ'יפס עם הרוטב שקנינו כ-Take Away מהדיינר אתמול. כעבור כמה דקות של מנוחה ורגיעה, חזרנו אל סיר הלחץ הממונע והמשכנו בנסיעה
נסענו עוד כ-40 דקות אל נקודת תצפית + Rest Area שנקרא: Kethan’s Viewpoint, לאורך כל הדרך הרגשתי עייפות בזמן הנהיגה, עייפות שרק הלכה והתגברה, וואלה, הייתי פשוט גמור, כנראה עייפות מצטברת מהלילות האחרונים בהם לא ישנתי מספיק. אז החנינו את הרכב בחניון הגדול, לא היו שם הרבה רכבים, הודעתי לאפרת שתעיר אותי כבעוד 20-30 דקות ונמשיך בנסיעה. נרדמתי בכיסא הנהג תוך בערך 2 שניות. בזמן הזה כל שאר המשפחה קיבלה את הבידור שלה דרך המסכים הקטנים של הניידים שלהם. כשהתעוררתי, קפצנו שניה לשירותים והמשכנו בנסיעה.
המשכנו לנסוע לנקודה הבאה ולאחר כחצי שעה נוספת של נסיעה גם הגענו אליו, או יותר נכון חשבנו שהגענו אליו, את ה-Little Hell's Gate לא הצלחנו למצוא – הרבה בגלל שלא היה לי קליטת אינטרנט, וגוגל מפות מתחיל להתחרפן שהוא עובד במצב אופליין. לא משנה, אנחנו המשכנו הלאה, אל עוד כשעה ורבע נסיעה, עברנו בדרך כל מיני עיירות קטנות כמו Blue River ו-Valemount, נסיעה יפה, ולמרות שהיא ארוכה – היא לא הייתה משעממת כלל
הגענו אל נקודת השיא של הטיול היומי שלנו והנסיעה הארוכה הזו. הגענו אל נקודה שהומלצה ע"י ריס אותו פגשנו באגם שליד לילואט:
Rearguard Falls Provincial Park ואיזו המלצת זהב הבחורצ'יק הביא לנו, חבל"ז. כבר בחניון הרכבים, טיילת מקומית אמרה לנו כי ניתן לראות בנהר דגי סלמון קופצים מהמים במעלה הנהר, ממש כמו שרואים בסרטי הטבע של ה-BBC. ווא, זה משהו ששווה לראות, נרגשים כולנו (טוב, רובינו) הלכנו לכיוון הנהר והמפל
התלהבנו מהמקום גם בגלל צבע מי הטורקיז – עדות לכך שמוצאם של המים מקרחונים, גם מהזרימה המרשימה מאוד, גם מהרוחב של המפל וגם מהסיכוי שנפגוש דגי סלמון לייב.
באופן יחסי, לא היו המון אנשים שם במפל, הרבה פחות ממה שהייתי מצפה מתופעת טבע כזו, אבל מי אנחנו שנתלונן, מאוד נהנינו במקום, אפילו הילדים לא הראו סימנים של שיעמום. עמדנו שם בוהים בבריכה המרכזית בין המפלים, מנסים לצפות בדגי סלמון קופצים מהמים, ממתינים, ממתינים ו….
כלום ושום דבר, נעקצנו פה קשות. שאר התיירים ששוחחנו ביניהם אמרו כי ראו כמות כזאת וכזאת ורק אנחנו – כלום. איזה בעסה. חזרנו בחזרה אל הרכב נפעמים מאוד מהמראות והעוצמה של המים, אך מאוכזבים מעט מזה שאחד הדברים המלהיבים שהיו יכולים לקרות – לא קרה.
באופן לא מתוכנן, עצרנו ב-Mount Robson Visitor Centre, כי חלקינו היו צריכים להתפנות בשירותים, איזה מקום נפלא זה. ההר הזה רובסון שמו, הוא ההר הגבוה ביותר ברכס הרי הרוקיז הקנדיים, גובהו – 3,955 מטרים. ממרכז המבקרים ניתן לתצפת עליו בצורה מרשימה ביותר, אם רק לא הייתה ראות מעאפנה. ניתן היה לראות איזושהי צללית מעורפלת של ההר עם השלג עליו
בתוך מרכז המבקרים, אפרת שוחחה עם אחת העובדות הנחמדות שם, ליה רצתה להצטלם עם החיות שבמרכז, הפעם לא היה מדובר בפוחלצים, אלא בבובות:
יאללה חזרנו אל הרכב והמשכנו בנסיעה, השעה הייתה כבר שעת אחה"צ, ואנחנו צריכים לתת עוד איזה שעה וקצת נסיעה עד לבית שלנו, עשינו עוד עצירה אחת, ב-7Eleven של העיירה Jasper, מקום קטן ודי עלוב, לבטח אין להשוות אותו לסניפים של תאילנד ויפן. קנינו חטיפים ו-Slurpee בטעם ענבים ומלון (מצויין), הילדים טרפו את הכל כמו כלום, היו ממש רעבים. בשעה 17:30 לערך הגענו אל העיירה Hinton, עיירה כבת 10,000 תושבים וזה נראה יותר על פי כל המסעדות והסניפים של כל הרשתות הגדולות שהחליטו לפתוח כאן. הרבה מהברנדים המובילים של צפון אמריקה ממוקמים כאן. אנחנו מצאנו את הבית שלנו מ-Airbnb ועשינו Self Check-in בצורה מאוד פשוטה. הבית נחמד, איזה כיף להיכנס לבית גדול (יחסית) ומאובזר במטבח, סלון, 3 חדרי שינה. שידרוג רציני מהחדר הקטן שלנו במוטל הקודם בבארייאר.
לאחר שארגנו את הציוד בבית, בעיקר את הציוד במטבח, יצאנו אפרת ואני לעשות קניות ב-Walmart שנמצא כמה דקות נסיעה מכאן. בעיקר רצינו קצת להתאוורר מהאינטנסיביות של סיר הלחץ של הרכב ומהילדים. הסניף הזה של Walmart גדול כמו קודמיו, מכיל המון פריטים, אך די מפשל במצרכי המזון, כמעט ואין בו ירקות וממרחים מבוססי גבינה
קנינו כמה דברים, אך רצינו להמשיך ולקנות ירקות במקום אחר, מצאנו את הסניף של Hinton של רשת הסופרים: Freson Bros. או איזה יופי, כאן ניתן למצוא הכל, חבל שלא התחלנו את הקניות מכאן.
אז דפקנו גם כאן קניה, הפעם גדולה יותר. שילמנו בקופה וחזרנו הביתה. כאן בבית הילדים היו כל כך עסוקים בלשחק בטלפונים שלהם שבקושי הם שמו לב שנכנסנו, אנחנו לא עלינו בכלל לקומת המגורים, נשארנו במטבח והכנו לכולנו ארוחת ערב, תחילה ההורים אוכלים, אח"כ קוראים לילדים ולכל הבלגאן הנלווה. כך נראה הבית שלנו ב-Hinton
בערב – כרגיל, שלחנו את כולם למקלחות וללכת לישון. לילה טוב