— 03/04/2023 , יום שני —
כאן בפוקט, באי הגדול במדינה אנחנו נמצאים, פוקט הוא אחד המקומות התיירותיים בתאילנד ואנחנו בהחלט רואים ומרגישים זאת. בימים האחרונים, ב-Road trip שלנו לכאן עוד כשיצאנו מהחלקים הצפוניים של תאילנד, כמעט ולא פגשנו בתיירות חוץ, כל המטיילים כמעט היו מקומיים, ברגע שכף רגלינו דרכה על האי פוקט, נגלו לעינינו המוני תיירים לבנבנים, וזה בכל מקום. מצב העומס בכבישים פה הוא משהו שלא חוויתי עד כה בתאילנד, הכל כאן כל כך צפוף, כל כך עמוס. אינני אוהב לנהוג בפוקט, אני צריך כאן להיות דרוך שבעתיים, ומצב החנייה כאן ? זוועה. אבל, ישנם גם דברים טובים פה באי, המקום יפה ויש כאן המון מה לעשות ולראות, לא סתם הוא כל כך מתוייר.
התעוררתי היום בסביבות השעה 7:30, המשכתי לחקור על האי, בעיקר על שייט באיים הסמוכים לפוקט, יש המון איים מסביב והמון מפעילים, אז ישבתי וחילקתי את הררי המידע לקבוצות, ישנה הקבוצה הראשונה בה ישנם את האיים שאני מאוד מעוניין לבקר בהם (האי המוסלמי והאי של ג'יימס בונד ביניהם), את הטיול אליהם אנו לא ניקח מכאן, אלא ניסע כשעה וחצי צפונה אל המזח, משם ניקח סירה (הרבה יותר זול מאשר לקחת טיול מאורגן מכאן), הקבוצה השניה היא האיים של קו פיפי והסביבה, ביררתי דרך האינטרנט ומצאתי מחירים הרבה יותר נמוכים מאלו שנמכרים כאן דרך הברושור של המלון. הקבוצה השלישית היא טיולים מאורגנים מאוד יקרים אל איי סימילאן, למה ? כי המרחק אליהם גדול מפוקט, עדיף לנו לקחת את השייט הזה אל האיים מהמזח שנמצא כשעתיים צפונית מכאן, במקום שגם ככה אנו אמורים לנסוע אליו אחרי שנסיים כאן בפוקט. זה בגדול, כל הקריאה והמחקר העיפו לי את הזמן בטירוף, השעה הייתה כבר הרבה אחרי 9:00 כשפתאום הורדתי את עיניי מהמסך, יצאתי לחדר השני של הילדים, הם היו כבר עמוק במסכים שלהם, התארגנו כולנו, ורק בסביבות 11:00 בערך יצאנו מהמלון, לפני כן גם ירדתי לקבלה לשלם על עוד 3 לילות (עד יום לאחר ליל הסדר), דרך האתר של בוקינג היינו משלמים 1,069 + 250 בהאט למיטה נוספת ללילה, הפעם, בגלל שאת הדיל הזה אנחנו סוגרים "מתחת לשולחן", שילמתי עבור 3 לילות – 3,000 בהאט. המחיר הכי בדיחה ששילמנו כאן בתאילנד. יצאנו מהמלון, הנענו את הרכב שעמד על תילו בחנייה שליד שוק הלילה, נסענו לכיוון בית חב"ד שבצידו השני של החוף כדי לאכול שם ארוחת בוקר.
חטפתי קריז בנסיעה לשם, כאמור, המקום צפוף לאללה, ואין חניות פנויות באיזור של בית חב"ד ולהסיף עוד שמן למדורה, כל הכבישים כאן בחוף הם חד סיטריים, מה זה אומר ? שאם אתה מחפש חנייה ולא מוצא, רוצה לחזור אחורה ? אין אחורה, זהו רחוב חד סיטרי, עליך לעשות סיבוב ארוך ומתיש עם המון כלי רכב על הכביש ורמזורים, עשינו בסה"כ 3 סיבובים בחוף עד שמצאנו חנייה על החוף עצמו כ-12 דקות הליכה מבית חב"ד. עשינו את ההליכה הזו ברגל כמובן, היה שם חם בחוץ ולח מאוד, כמובן שהזעתי המון, במיוחד כשליה הייתה לי על הידיים לאורך כל ההליכה. בדרך קצת עצרנו לעצירת תמונה שלנו בחוף הים
סוף סוף הגענו לבית חב"ד ומה אנו רואים ? שיש להם חנייה פרטית משלהם. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות באותם רגעים, טוב, נו, נכנסנו למסעדה החלבית הממוזגת והזמנו מהתפריט את מיטב המאכלים הישראליים שכבר כמעט ושכחנו את טעמם, שקשוקות לעידו ולי, סלטים ישראליים לבנות וסנדביץ' עם חביתה לאפרת. בזמן ההכנה, אפרת הלכה עם ליה אל בית חב"ד עצמו, היה שם ג'ימבורי למשחקים, ליה התלהבה מאוד מהמקום, אנחנו המבוגרים הרבה פחות, ריח צחנה קשה עלה מהמקום (טוב שלא ניתן להריח את התמונה)
חזרנו במהרה אל המסעדה ובינתיים שמנו לב כי המנות שלנו הגיעו, התחלנו לבלוס. לצערינו האוכל לא היה משהו בכלל, השקשוקה הייתה מלוחה יותר מידיי, אפרת לגמרי לא אהבה את הסנדביץ' שקיבלה, המחירים גבוהים (אוקיי, זה ידוע שמחירי בית חב"ד גבוהים מהממוצע, אבל בד"כ אין לנו בעיה עם זה), וגם היינו בהתחלה די לבד במסעדה. אחת הסיבות שאנו אוהבים להגיע לבתי חב"ד בעולם, היא כדי שהילדים שלנו יכירו חבר'ה חדשים, בין אם זה ילדים בני גילם, או צעירים אחרי צבא שמסתדרים איתם יופי. כאן לא היה לנו את זה, גם האנשים שהגיעו אח"כ למסעדה היו עסוקים בשלהם (בסדר מובן).
סיימנו לאכול, יצאנו החוצה אל הרחוב הראשי, ממשיכים לצעוד במטרה להגיע אל חנות אופטיקה לאפרת, עצרנו בדרך ב-7/11 כדי לקנות קינוח לילדים (הם לא היו סגורים על קינוח במסעדת בית חב"ד, אז דחינו את החלק זה של הארוחה), זו הייתה טעות, הילדים בחרו את השיט הכי מזיק לבריאות שידעה האנושות שם בסניף זה של חנות הנוחות. המשכנו הלאה ברחוב עד שהגענו אל חנות Optic4U, אפרת כבר זמן מה מתלוננת על עדשות המשקפיים שלה שכבר שרוטים לגמרי, כל פעם אנחנו דוחים את המפגש עם אופטימיטריס, מכיוון שכדי להכין דבר כזה , זה לוקח כמה ימים , שזה אומר שאנו צריכים לשהות במקום מסויים כמה ימים טובים – מה שלא היה לנו עד כה, אז כעת זה אפשרי, רק לא בדיוק כאן בחנות הזו, למה? הפסקת חשמל, ניתן לחזור למקום רק ב-17:00 , קיבינימאט, היום הזה התחיל וממשיך לא טוב (חוסר חנייה, אוכל מעאפן בבית חב"ד…).
ראיתי בגוגל מפות כי במרחק כמה דקות הליכה על אותו הרחוב נמצאת חנות אופטיקה נוספת, צעדנו לשם גם כי זה היה בדרך לרכב שלנו, שם המוכרת לא ידעה להגיד הרבה, מלבד שנחזור ב-17:00, אבל לפחות נתנה טווח מחירים… חזרנו לכיוון הרכב, שם החלטנו להישאר בחוף פאטונג, במקום לנסוע לאחד החופים האחרים באי, למה ? כי אנחנו כבר פה, ממש על החוף. נכנסנו פנימה ומיד קפצו עלינו 2 עובדים, הצעיו לנו שימשיות וכיסאות – שילמנו על שימשייה אחת + 2 כיסאות מתכווננים, 200 בהאט לתענוג הזה, הילדים נכנסנו למים, אפרת הייתה עם ליה על החול, יובל שלא הרגישה טוב נשארה לשבת לידי, ואני . אני הנחתי את הראש והתחלתי מיד לנחור, הייתי מאוד עייף ותשוש מהלילה האחרון בו הלכנו לישון מאוחר וקמנו יחסית מוקדם, התעוררתי כעבור כשעה קצת קישקשתי עם יובל ועידו שהצטרף אח"כ על כיסאות הנוח שעל החוף
בשלב מסויים כבר החלטנו להתקפל, לכולם החוף כבר הספיק מלבד ליה, היה מאוד קשה להוציא אותה מהמים ומהחול המוזהב – איתו היא בנתה ארמונות ובורות . היא הייתה מלאה בחול, ולא רציתי שככה היא תיכנס לרכב, אין שם מקלחות בחוץ, אז לקחתי בקבוק מים ריק שהיה לנו, מילאתי אותו במי ים, יצאנו החוצה אל מחוץ לחוף ומעבר לקו החול ושם , לאחר שהורדתי לה את בגד הים שטפתי אותה עם בקבוק מי הים והורדתי ממנה את רוב החול שהיה עליה, כעת, לאחר שהתנגבה, היה אפשר להלביש אותה בבגדים "אזרחיים" ולעלות לרכב. הורדנו את דניאל ויובל בבית המלון שלנו, נתנו להם גם את הנייד של אפרת, במידה ויצטרכו להתקשר ולא תהיה להם קליטה (בגלל הפסקת החשמל), הבנות עלו מצידן לקומה 6 – קומת הבריכה להנעים את זמנן שם, אני, אפרת, עידו וליה המשכנו עם הרכב בנסיעה ארוכה, צפופה ומרגיזה אל עבר ה-Big Bodha, שזוהי למעשה נקודת תצפית גבוהה, על אחד מפסגות ההרים שבאי, הקימו פסל בודהא ענק, וכיום מגיעים מכל קצוות תבל למעלה כדי להתלהב , לצלם ולהתרשם מהמקום ומהנופים היפים שנגלים למטה
היו במקום המוני תיירים, מערביים בעיקר, אנחנו התחלנו לטפס במדרגות אל עבר הפסל, השמש כבר החלה לרדת, ומאחורי מקבץ העננים גם הצלחנו להוציא תמונות לא רעות של המקום
וגם להפיק תמונות לא רעות שלנו
סיימנו להסתובב במתחם הבודהא הגדול, בדרך חזרה אל חניון הרכבים, עוד קנינו לילדים גלידות וחטיפים (גם אני התפנקתי בגלידת קוקוס טעימה), חזרנו לרכב שלנו והתחלנו את כל הדרך בחזרה אל החוף שלנו
הנסיעה לקחה זמן רב, כמעט שעה של נסיעה על משהו כמו 40 ק"מ בסך הכל, הכנסתי ל-GPS של הרכב את המיקום של חנות האופטיקה, הגיע הזמן לבקר אותם שוב פעם, הפעם כשהחשמל חזר, בדרך עצרנו בסופרמרקט – Lotus כדי לקנות ירקות ושאר דברים לארוחת הבוקר של מחר (הספיקה לנו הארוחה של בית חב"ד), חזרנו אל חנות האופטיקה Optic4U, הבחורצ'יק שם נתן לנו הצעת מחיר של 3,500 בהאט על החלפת העדשות לאפרת, אוקיי, אנחנו המשכנו למקום השני, Top Charoen Optical, שם, צוות העובדות היו חינניות יותר ולגמרי התלהבו מ-ליה, קיבלנו הצעת מחיר של 2,600 בהאט, סגרנו מיידית איתם, מחר המשקפיים אמורים להיות מוכנים, נקווה לטוב. ליה בזמן הזה החליטה שגם היא צריכה משקפיים, אז היא מדדה כמה זוגות, רק כדי להגיד לה אח"כ שזה לא רלוונטי בשבילה
חזרנו בחזרה לרכב ומשם אל החדרים שלנו בבית המלון, דניאל ויובל היו בעיצומו של סרט במחשב (הארי פוטר – איך לא…), בערב השארנו את הילדים שם לבד ויצאנו רק אני ואפרת לשוק הלילה הצמוד למלון, הזמנו פחות או יותר את המנות המצויינות שאכלנו אתמול, הפעם עם תוספת חיזוק משמעותית – הפאדתאי שהגיע מצויין, הזמנו לנו קינוח בזמן שהילדים כבר התקשרו, הם עייפים, הם רעבים והם רוצים שנחזור כבר הביתה (עם האוכל שהבטחנו להם כמובן), צודקים, השעה הייתה כבר לאחר 21:30 ואולי לקחנו לעצמינו יותר מידיי את הזמן, חזרנו בחזרה עם השלל, הילדים טרפו את האוכל והלכו לישון מיד
— 04/04/2023 , יום שלישי —
האי פוקט מתגלה לנו כמקום יפה יותר ויותר. היום הגענו לשיא מבחינת הנופים בתאילנד, מאוד אהבנו את מה שראינו ועל כך יעידו כמות הצילומים הגדולה שצילמתי. התעוררנו היום יחסית מאוחר, אני קמתי ב-8:20 שזה לא אופייני לי, בסביבות השעה 9:00, הוצאנו את הילדים מהמיטות והכנו ארוחת בוקר, חזרנו לימים של ארוחת בוקר בחדר המלון – סלט ירקות מתובל, לחמים עם חמאת בוטנים, קורנפלקס, בננה וביצים קשות שהכנתי בקומקום החשמלי. סיימנו עם הארוחה והתכוננו לצאת לטיול שלנו להיום, החלטנו לנסוע אל נקודת תצפית ואח"כ חוף יחסית מרוחק בדרום האי, כעבור כ-40 דקות נסיעה, הגענו אל נקודת התצפית: Kao Khad View Point, החנינו את הרכב וצפינו בפלא, ועוד איזה פלא, לטעמינו, זהו הנוף היפה ביותר שראינו בינתיים בתאילנד במסע הזה
בעיקרון בנקודות תצפית איננו נוהגים לשהות זמן רב, אבל הפעם חרגנו ממנהגינו, בסופו של דבר נשארנו שם בערך חצי שעה. תוך שאנחנו מתלהבים מהנוף, קיבלנו הפתעה מטורפת! משפחה מקומית החנתה ליד הרכב שלנו והגיע לכיוונינו, לא שמנו לב אליהם תחילה, עד שהם החלו לדבר איתנו, פרצופים מוכרים ראיתי אל מול עיניי, הרי זוהי המשפחה שמנהלת את הגסט האוס בו שהינו כבר פעמיים, אותו מקום מופלא עם הבריכה שהיינו בו במרכז תאילנד – ยายศรีโฮม&แคมป์ปิ้ง, אותו זוג חמוד שהיו אחראים על צביעת הגוונים לאפרת לפני כמה ימים כשביקרנו שם, אז מסתבר שהם הגיעו לכאן במסגרת חופשה משפחתית שלהם, נסעו לבנגקוק ומשם לקחו טיסה אל פוקט, הם ישנים בחוף הצמוד לנקודת התצפית, שכרו פה רכב ולגמרי במקרה נפגשנו כאן בנקודת התצפית. קצת שוחחנו ביחד, העברנו זכרונות וכמובן שהצטלמנו:
מקום יפה מאוד נקודת התצפית הזו, נפרדנו מהמשפחה, אולי נגיע לגסט האוס שלהם שוב בפעם הבאה כשנגיע לתאילנד (בסביבות חודש יולי), המשכנו להישאר ולהתלהב מהמקום ולהצטלם בעיקר
המשכנו בדרך, והדרך הייתה די קצרה אל החוף אליו רצינו להגיע, לפני החוף, עצרנו ב-7/11 המקומי כדי להצטייד קצת וחטיפים ושתיה, קצת התחרבשנו עם הדרך לחוף, לא מצאנו כל כך מקום להחנות, המשכנו אחרי החוף המיועד, עצרנו בנקודה חמודה, ירדתי מהרכב רק כדי לצלם ולחזור בחזרה על עקבותינו
מצאנו מקום בצד הדרך שם החנינו את הרכב שלנו בכביש הראשי וצעדנו אל חוף Ao Yon Beach, ווואו, איזה יופי של חוף, הרבה יותר מרשים מחוף פאטונג בו אנו ישנים, גם הרבה יותר קטן, שקט וצנוע מהחוף שלנו
מצאנו לנו על החוף נקודה מוצלת שם זרקנו את חפצינו, פרסנו את המגבת והתמקמנו לנו, הילדים התקלפו מהבגדים ונכנסנו לים, יובל ועידו חפרו בריכה בחול, לצד קו המים, בחוף הזה אין גלים, מתאים מאוד לילדים קטנים ומשפחות, בקושי היו שם אנשים על החוף, מה שרק הוסיף לחוויה, רוב האנשים שהיו שם בחוף התגוררו בכמה ריזורטים ומלונות ליד החוף
מאוד נהנינו מהמקום היפייפה הזה, התישבנו על המגבת על החול ופשוט זרמנו עם הזמן. בשלב מסויים, הגיע הזמן שהילדים החלו לנדנד לנו על אוכל ומים, וכשאני רושם "אוכל ומים" אני מתכוון למשהו מתוק לאכול (או מלוח) ושתייה קרה וממותקת כמובן, הבאנו להם לאכול את חטיפי האפרופו שקנינו לפני כן ב-7/11, הזמנו להם בננה לוטי מדוכן על החוף ולשתות לעידו שייק Dragon Fruit ולשאר קוקוסים שפתחו אותם ושתינו את המיץ
יצאנו מהחוף בסביבות השעה 15:00, חזרנו בחזרה לרכב, משם המשכנו לעוד 2 נקודות תצפית קרובות, הראשונה כ-8 דקות נסיעה אל מקום שנקרא: Lae Le Cliff, אז מסתבר שזהו בית קפה נחמד עם נוף מדהים לכיוון מזרח
אנחנו המשכנו הלאה עם הרכב לעוד 5-6 דקות נסיעה, אל נקודת התצפית השניה: Kao Khad Views Tower, החנינו את הרכב, שוב פעם הילדים רצו להישאר ברכב, אז עלינו אני, אפרת וליה במדרגות המובילות אל מגדל תצפית, מאוד הרשים אותנו העובדה שהמקומות הללו פתוחים לקהל הרחב ללא עלות, אנחנו כנראה התרגלנו לסטנדרטים של הודו – שם על כל שטות צריך לשלם, בעיקר אם אתה תייר מערבי. הנופים מלמעלה היו יפים, לא משהו שטרם ראינו במהלך היום המרשים הזה, חזרנו לרכב ולילדים היושבים בו עם המזגן הפתוח בפנים, מכאן ועד לחזרה אל החוף שלנו – פאטונג, עברו כ-45 דקות נסיעה, כל הדרך חזרה שמענו דרך ספוטיפיי את הכוכב העולה של משפחת פלנר בדרכים: ג'ורג' עזרא, עם רצף מלהיטיו, הוא התחבב על כולנו. הגענו אל חוף פאטונג והיעד הראשון שלנו כאן בחוף היה להגיע אל בית חב"ד, החנינו במקום ונכנסנו פנימה כדי לאסוף את הצמידים שלנו, צמידי הכניסה לערב ליל הסדר שיתקיים מחר, לא רציתי להגיע לכאן במיוחד, אז החלטנו שאם אנחנו כבר באיזור, נאסוף אותם כעת, מה גם שאחרי איסוף הצמידים, נסענו עוד כ-2 דקות אל עבר חנות האופטיקה בה אפרת עשתה עדשות חדשות למשקפיים שלה. ואכן, אפרת התחדשה עם עדשות חדשות על אותה מסגרת שהיא כבר מכירה ורגילה אליה. חזרנו סוף סוף הביתה. הילדים בכלל לא נכנסנו לחדרים, כל מה שעניין אותם היה לעלות לקומה 6 ושם להיכנס לבריכת המלון, הבריכה הייתה ריקה מאדם, עליתי גם אני לבריכה עם ליה ונתתי לאפרת קצת לנוח בחדר, הילדים היו ב-היי מטורף, שחו, צחקו, קפצו, התלהבו, את חלק מרגעי השטות החלטתי להנציח במצלמה:
השעה כבר התקרבה ל-18:00 ואני ואפרת רצינו לצאת אל החוף, זירזנו את הילדים לצאת מהבריכה הישר אל המקלחות בחדרים, לקחנו את ליה איתנו ונפרדנו זמנית משאר הילדים, הרגשתי בטוח יותר כשכשאנחנו לא נמצאים במלון, הם יהיו מאחורי דלת נעולה. נסענו לכיוון חוף הים (חוף פאטונג) חיפשנו שם חנייה ובמקרה גם מצאנו כשראינו רכב אחר יוצא מהחנייה שלו ומפנה לנו מקום, ירדנו מהרכב והמשכנו לכיוון החוף, השעה הייתה שעת שקיעה, השעות האהובות עליי בחופי הים. ביומיים האחרונים פיספסנו את שעת השקיעה בחוף, הפעם לא נתתי לזה לקרות, קבוצה של מקומיים שיחקו כדורעף באופן מעורר התפעלות, הם כנראה היו פחות בקטע של השקיעה, אני לעומתם לא רואה דברים כאלו כל יום…
ישבנו אפרת ואני, כשליה הולכת הלוך, חזור על החול, פשוט ישבנו ובהינו בשמש ש"הולכת לישון" אל מאחורי קו הרקיע, אלו הם הרגעים אותם בד"כ כל התיירים מנציחים במצלמותיהם ומפרסמים בקבוצות הפייסבוק \ אינסטגרם, ואכן אלו הן תמונות מרשימות
חזרנו בחזרה הביתה, עלינו לחדרים, הילדים כבר היו אחרי מקלחות, יצאנו שוב פעם גם עם דניאל כדי לקנות להם אוכל מהשוק הסמוך, אז בסופו של דבר חזרנו עם השלל הבא: ספקטי בולונז לדניאל, ספגטי בולונז לעידו, תירס לעידו ועוד אחד לליה, צ'יפס + שניצל ליובל. סידרנו להם צלחות והם התיישבו על רצפת החדר שלהם והחלו לבלוע, אפרת ואני ניצלנו את הזמן הזה ויצאנו החוצה כדי לדאוג גם לקיבה שלנו, החלטנו הפעם לא ללכת כמו בכל יום על האוכל התאילנדי, אלא לנסות את מזלנו במסעדה הודית שצמודה למלון, כן, כבר עבר זמן מה מאז אכלנו אוכל הודי, והאמת ? התגעגענו, כמה שאנחנו מאוד אוהבים את התאילנדי, רצינו גם קצת להיזכר בימים טובים עברו. אז הזמנו את המנות האהובות עלינו, האלו גובי והמלאי כופתה, עם אורז ונאן עם שום, ועוד 2 לאסי (בננה ומנגו), איזה תענוג זה היה, האוכל הגיע מעולה, ללא חריף, ועלה לנו 820 בהאט בסה"כ, יקר יותר מהודו אבל זה בסדר, נהנינו מאוד
חזרנו בחזרה לחדרים, הילדים היו בעיצומו של סרט (פארק היורה 3), העברתי להם את הסרט ללפטופ השני של דניאל, ואז גיליתי כי הפין של כבל ההטענה נשבר בתוך המחשב, נדפקנו, גם לגביי הפין וגם לגביי המחשב. בבעסה גמורה הלכנו לישון.