— 02/09/2023 , יום שבת —
קצב האירועים כאן במהלך ימי הטיול האחרונים שלנו הוא גבוה בטירוף, אנחנו יוצאים בכל יום בבוקר וחוזרים בערב, לא נחים לרגע, כי אחרת נפספס את מיליון המקומות הקיימים כאן בשמורת הטבע – ג'ספר וזה משהו שאנחנו לא רוצים לעשות. אינני יודע מתי, אם בכלל, נגיע לכאן שוב פעם. את היום הזה הקדשנו למפלים של האיזור, וברוך השם לא חסרים כאן מפלים, וברוך השם 2 – המפלים פה מטורפים. כל אחד מהם הוא תופעת טבע בסטנדרטים של ישראל. אני, כחובב מפלים, מרגיש כאן גן עדן. למרות שהשמיים היום היו משמעותית פחות נקיים מאתמול, זה עדיין לא פגע מאוד בהנאה שלי מהמקומות בהם ביקרנו היום. גם היום התעוררתי בשעה 8:00 בבוקר, ובאותה רוטינה כמו אתמול, הערתי את אפרת, עידו התעורר לבדו, אני הכנתי כריכים להיום, אפרת הייתה אחראית על הביגוד החם. יצאנו מהבית שלנו ללא דניאל ויובל שנשארו שוב פעם בבית, בדרכינו אל טיול היום שלנו, נסענו כרגיל לכיוון העיירה – ג'ספר, כשעה נסיעה ממקום הלינה שלנו – הינטון.
הגענו אל חניון הרכבים של הטרק – Maligne Canyon, אך המקום היה מפוצץ ברכבים, התור הארוך לכניסה לחניון התארך עד כמעט הכביש הראשי. יום שבת היום, וזוהי ההזדמנות של המקומיים לצאת מהבית ולטייל בחוץ (כפי שקרה גם בשבוע שעבר), אז החלטנו להחנות את הרכב בחניון הרכבים הצמוד אליו – אותה נקודת תצפית בה ביקרנו אתמול: Maligne Lookout, ההליכה אל תחילת הטרק לקחה לנו כ-700 מטרים.
מדובר על טרק שעובר בין 6 גשרים, בד"כ הגשרים ממוקמים מעל מפלים מרשימים בתוך קניון עמוק. אנחנו החלטנו לחלק את הטרק לשניים. החלק הראשון כולל את הגשרים 1 עד 4, והחלק השני כולל את הגשרים: 5-6. ההליכה אל גשר מספר 2 לקחה לנו משהו כמו 5-10 דקות הליכה, ואח"כ עוד כ-5 דקות הליכה אל גשר מספר 3 שלטעמי היה היפה ביותר בטרק הראשון (התמונה שלו היא השמאלית)
אנחנו המשכנו אל גשר מספר 4, הדרך הבוצית אינה מנעה מאיתנו ומשאר המטיילים במסלול להמשיך הלאה ללא כל חשש. גשר מספר 4 היה סביר. לא נשארנו שם הרבה זמן, משם חזרנו בחזרה למעלה אל גשר מספר 2, משם ניתן להמשיך עוד קצת לגשר הראשון שנמצא ממש ממול למרכז המבקרים והחניון של תחילת הטרק. הילדים שם חירפנו אותי כשרבו על בקבוק המים.
זהו המפל המרשים של גשר מספר 1:
ביציאה מן הטרק, ניתן לראות מאובנים טבועים על הסלע מלפני כמה מיליונים של שנים. אנחנו חזרנו אל בחזרה את ה-700 המטרים אל חניון הרכבים להמשיך לחלקו השני של הטרק
ניתן כמובן להמשיך רגלית מגשר מספר 4 ל-5, אך זה היה לוקח לנו כשעה של הליכה, וזה לא משהו שהיה מקובל כנראה על הילדים הקטנים, במקום זה נסענו עם הרכב כ-5 דקות לחניון הרכבים של גשר 5. עידו החליט להישאר ברכב, אפרת עלתה על הגשר ביחד עם ליה כשאני התמקמתי בצד, מצלם אותם מעל הנהר.
חזרנו בחזרה לרכב והמשכנו עד לגשר מספר 6 (כ-5 דקות נסיעה נוספות). כאן החניון נמצא ממש בסמיכות לגשר שנראה אולי הכי פחות מרשים מכולם, כאן גם היו הכי פחות תיירים, כנראה זה הולך ביחס ישר
אוקיי, המשכנו הלאה ונסענו כמובן, איך לא, אל סניף ה-7Eleven הקבוע שלנו בעיירה ג'ספר, הפעם קנינו לילדים Slurpee בטעמים, חטיף מלוח ומשקה בננה לאפרת. כשהילדים קיבלו את מנת הסוכר היומית שלהם, יכולנו להמשיך הלאה ולנסוע עמוק אל תוך כביש 93 לכיוון דרום. היכן שניסע מחר בבוקר. פשוט מחר בבוקר אנחנו כל כך נמהר להגיע אל יעדינו, לא יהיה לנו זמן לעצירות. אז את העצירות אנחנו עושים היום, והעצירה הראשונה היא אל Athabasca Falls, של נהר Athabasca העצום.
ואילו מפלים מרשימים אלו היו. הדבר שאהבתי כאן, זה הגישה הישירה ממש אל קרבת המפלים, לא רואים כאן את המפל ממרחק של 50 מטרים, לא של 100 מטרים ולא של 500 מטרים. ההליכה אל המפל היא ממש על המפל עצמו. עוברים שם גשר לצידו השני של המפל ומרוב שאנחנו קרובים אליו, הרסיסים של המים מורגשים טוב טוב על גופינו
זו הייתה משימה בלתי אפשרית כמעט לבחור את התמונות כאן בבלוג.
ההליכה מאתר לאתר הייתה מעט רטובה בגלל רסיסי המפל, אנחנו פחדנו בכל פעם שליה הלכה עם עידו, כי היא תיפול, כל פעם צעקנו להם שלא ירוצו
סיימנו את המפל הנוכחי ונכנסנו אל הרכב לכיוון המפל הבא בתור
אז המפל הבא בתור הגיע כעבור עוד כ-20 דקות של נסיעה. אנחנו הגענו אל Sunwapta Falls,
גם כאן מצאנו מפל עם ספיקת מים עצומה. כמות התיירים כאן הייתה נמוכה משמעותית מהמפל הקודם (שזה טוב), בנקודה החמה ביותר של המסלול הקצר הזה, המתנו בתור עד שהגיע התור שלנו להצטלם
לא נשארנו שם זמן רב, הפעם ברכב נשארו גם עידו וגם ליה. כנראה שכבר נשבר להם לטייל עם הוריהם ברכב. אנחנו חזרנו לחניון הרכבים ומכאן עשינו אחורה פנה בחזרה הביתה, יש לנו כשעה וחצי לערך עד שנגיע הביתה, אין קליטת אינטרנט, כך שמוסיקה מספוטיפיי לא נוכל לשמוע, אז נשתמש במוסיקה מהנייד שלי (אריק איינשטיין).
הדרך אל הינטון הלכה חלק, בסביבות העיירה ג'ספר עצרנו בצד הדרך כשראינו רכבים אחרים עוצרים, זהו בד"כ מתכון לצפיה בבע"ח חיי לצד הכביש. אז אכן, הפעם ראינו Moose שזה צבי אמריקאי (גדול עם קרניים מטורפות). מלבדו ולידו היתה עוד קבוצה של צבאים. זה מרשים לראות אותם שלא בגן חיות, אלא כחיות משוחררות בטבע.
הגענו אל העיירה הינטון ונחתנו היישר אל Wallmart והסופרמרקט השני – Freson Bros, הייתי צריך לקנות השלמות של אוכל וכמו כן פירות לנסיעה של מחר. לאחר תידלוק הרכב, הגענו הביתה בשעה 18:30, בבית הכנו ארוחת ערב לכולם. שלחנו את כולם להתקלח והתיישבנו לעבוד קצת, לכתוב בבלוג ולהשלים פערים בחיי היום יום שלנו (פערים שדורשים חיבור לאינטרנט כמובן).
— 03/09/2023 , יום ראשון —
קצב העניינים שלנו בטיול הזה ממשיך להרקיע שחקים, וזה לא נראה כאילו זה הולך לרדת בזמן הקרוב. אני מגיע למצב שכבר אין לי ממש זמן לכתוב בבלוג מרוב שאנחנו כל הזמן בעשייה. ביום הזה היו לנו שני היילייטים משמעותיים, היילייטים כאלו שלא היו לנו למשל חודשיים בנסטינג שלנו בפאי למשל.
השעון המעורר של הנייד שלי העיר אותנו בשעה 7:00 בבוקר, היינו צריכים לריב עם הילדים כדי שיקומו מהמיטות, זאת לאחר שהם הלכו לישון מאוד מאוחר בלילה שלפני (ככה התרגלו), ירדתי לקומה הראשונה של הבית שלנו, והכנתי לי ולאפרת קפה, את הסנדביצ'ים להיום הכנתי כבר אתמול בערב. בשעה 8:00 בדיוק נכנסתי לאתר הממשלתי של רשות הטבע והגנים של קנדה (או המקביל שלו נכון יותר לרשום – Parks Canada), וניסיתי להזמין לנו הסעות לאגמים המפורסמים כאן בפארקים (לואיס ומוריין), זה לקח זמן מה, אבל בסופו של דבר הצלחתי. יש לנו כרטיסים ל-5.9 בשעה 13:00. סבבה. יכולנו בראש שקט להתחיל בנסיעה הארוכה שלנו אל היעד הראשון – קרחון, שנמצא במרחק של שעתיים ו-10 דקות מכאן, עזבנו את הבית שלנו בהינטון, נסענו בפעם האחרונה באותו הכביש היפייפה הזה שמוביל אל העיירה ג'ספר (כשעה נסיעה), שם פנינו דרומה אל כביש 93 והמשכנו בנסיעה של עוד כשעה וקצת. כשראינו נופים יפים לצד הדרך לא יכולנו שלא לעצור בצד ולצלם, היו גם הפסקות פיפי בדרך וזה הכניס אותנו ללחץ של זמן… יש לנו הזמנה ל-10:45 בבוקר ואין לנו המון זמן, מה כן יש לנו ? נופים יפייפים
מצאנו חנייה מהר בחניון הרכבים הגדול של Columbia Icefield Glacier Adventure, לשם הזמנתי כרטיסים לפני כמה שבועות (עוד כשהיינו בקיוטו – יפן), רצנו מהר פנימה, איחרנו בדקה ואז נאמר לנו שאנו צריכים לעמוד בתור לכירטוס כדי לשנות את שעת ההזמנה, אוקיי, זה הלך יחסית חלק, שינינו את הכרטיסים לשעה 11:15 במקום. החבר'ה הלכו להתפנות בשירותים ומשם עלינו אל האוטובוס
הנסיעה באוטובוס ממרכז המבקרים אל נקודת החלפת אמצעי התחבורה לקחה כ-5 דקות, אנחנו ירדנו מהאוטובוס המחומם החוצה אל קור שיש אותו לנו בארץ כמה ימים בשנה (חודש דצמבר הייתי אומר), עלינו על אוטובוס 4 על 4 או יותר נכון 6 על 6. מכאן ועד לקרחון אנחנו נסענו במפלצת הזו, ה-Ice Explorer:
מכאן הגענו אל קרחון Athabasca, קיבלנו נהג חביב ומדריך חביב לא פחות שהסביר לנו לאורך הנסיעה על ההיסטוריה של הקרחון, כיצד הם נוצרים ומה ההבדל בין הקרח כאן לעומת הקרח שנוצר אצלינו במקפיא (כאן הוא דחוס יותר, הרבה יותר). וזהו, הגענו אל ה-Real Deal, איך שירדנו מהרכב, קיבלנו מכת קור היישר לפרצוף, וזה לאחר שכולנו היינו לבושים היטב מכף רגל ועד ראש.
היה לנו חצי שעה להסתובב שם בקרחון, אנחנו ועוד כמה עשרות מטיילים נוספים, אני משכתי את כל המשפחה אל המקומות המרוחקים יותר מהאוטובוסים כדי לתפוס תמונות ללא הרבה אנשים מסביב ולקבל קצת שקט בפלא הטבע הקפוא הזה. אבל היה מאוד לא פשוט ללכת מעל הקרחון. האמת שהייתי משוכנע כי יחלקו לנו Cramps on (סנדלים עם מסמרים) כפי שנתנו לנו כשהלכנו על הקרחון בניו זילנד לפני איזה 15 שנים. אבל לא, זה היה מאוד מאוד מחליק שם, ניסינו להיצמד וללכת רק על האיזורים הלבנים, כי הכחולים חלקלקים לאללה
השעה כבר התקרבה ל-12:15, זמן החזרה שלנו אל הרכב, לילדים היה קשה שם, היה להם קר מידיי, כן, כנראה זה לא מתאים לילדי המזרח התיכון ללכת בתנאים כאלו זמן כה רב. אולי היינו צריכים להלביש אותם חם יותר.
לקראת הסוף, המתנו כמו כולם בתור כדי להצטלם עם דגל של קנדה ובסוף זה קרה והגיע גם תורינו
חזרנו אל הרכב המחומם, ולאט לאט הפשרנו כל הדרך בחזרה לאוטובוסים, בזמן הזה המדריך סיפר עוד על המקום (זהו קרחון אחד מתוך חמישה פה באיזור), ובסה"כ הוא היה מאוד מעניין והעביר את החומר בצורה הומריסטית וקלילה.
אוקיי, סיימנו את היילייט מספר 1 להיום, אנחנו ממשיכים הלאה, הכרטיס שרכשנו כולל בתוכו גם כניסה אל הגשר השקוף, או במילים שלהם: Columbia Icefield Skywalk, האוטובוס הוריד אותנו בחנייה, משם עלינו היה לצעוד עוד כ-200 מטרים בערך מעל טיילת שעל הצוק, וואי, איזו חוויה זו הייתה, אלו נופים מדהימים נראו שם בהליכה בטיילת
וזה היה הסיפתח אל מול ההליכה מעל הגשר השקוף, שאמנם היה מפוצץ בתיירים, אך עדיין היה מרשים ללכת מעליו
עשינו שם 2 סבבים מעל רצפת הזכוכית עד שפרשנו בחזרה אל התור הארוך אל האוטובוס שייקח אותנו בחזרה אל חניון הרכבים שלנו.
חזרנו אל הרכב, השעה הייתה כבר שעת צהריים, הילדים היו רעבים, מזל שהכנתי מבעוד מועד סנדביצ'ים, למרות הביקורת שלהם ל-"שוב פעם סנדביצ'ים?", הם אכלו אותם כמו גדולים. בדרך עצרנו בכל מיני נקודות תצפית על אם הדרך, כמו הנקודה של ה-Big Bend ומפלי Panther
ועוד עצירה בנקודת תצפית מרשימה: Weeping Wall viewpoint, עד שהגענו אל מקום הלינה שלנו ללילה. המקום נקרא: The Crossing Resort, והגענו לשם לילה אחד, מקום יפה באמצע הדרך, בין הפארק הלאומי של ג'ספר, לבין הפארק הלאומי של באנף. לא פלא שהוא יקר בטירוף ! (אך עדיין זול יותר מאכסניית הנוער של מצדה). שם במקום עשינו צ'ק-אין, קיבלנו את החדר הקטנטן שלנו (אנחנו כבר רגילים לגודל כזה), הילדים ואפרת התארגנו שם, אני קפצתי למכולת שבמתחם – באופן לא מפתיע, כל המחירים שם יקרים לאללה. ככה זה במקום שאין בו כלום ושום דבר מלבד השירות במקום בו אתה לן שם. קניתי לכולם 2 חבילות של צ'יפס מהדיינר הסמוך (אחלה צ'יפס) ועוד מנות חמות. זה אמור להשקיט את קיבתם עד מחר.
חזרתי לחדר, השעה הייתה כבר 16:20 אחה"צ, אפרת ואני הרגשנו שעדיין לא מיצינו את היום המאוד ארוך הזה, אז תפסנו את ליה איתנו והשארנו את שלושת הילדים הגדולים לבד בחדר שיישחקו בטלפונים שלהם ונסענו אל היעד הבא. אל ההיילייט השני שלנו להיום – אגם לואיז עליו שמעתי כבר עוד מהארץ. הדרך אל האגם ממקום הלינה שלנו הייתה כשעה של נסיעה, באמצע עוד עצרנו בכל מיני נקודות יפות על הדרך, כמו ה-Waterfowl Lake
הדרך לכיוון Bow Lake הייתה מהמרשימות ביותר שנהגתי בהן, עצרנו שם בנקודת עניין ונקודות תצפית בסביבה, לפני שהמשכנו הלאה
ככל שהתקרבנו אל אגם לואיז החשש שלנו גבר, כבר שמענו סיפורים על החניון התמיד מלא ברכבים שם, השעה הייתה כבר שעת אחה"צ מאוחרת, וקיוונו שזה יעזור לנו למצוא שם מקום חנייה, אז צדקנו. הגענו אל המקום בסביבות השעה 17:45, והיו כמה מקומות פנויים, בעיקר לאחר שרכבים אחרים יצאו מהמקום. החנינו את הרכב, שילמנו 21 דולר על התענוג הזה, והתחלנו ללכת לאולי האטרקציה התיירותית מספר 1 כאן באיזור, והשנייה אולי בקנדה (לאחר מפלי הניאגרה כמובן), בין העצים שביער אליו נכנסנו, צבע הארגמן של האגם החל להתגלות לפנינו, יותר ויותר…
המקום שרץ במטיילים אחרים, וזה היה לא פשוט למצוא את הנקודה בה אנחנו מצלמים את עצמינו ללא הפרעות מצד מטיילים אחרים או שהם נכנסים לתמונה כי גם הם מעוניינים להצטלם
התחלנו ללכת עם ליה לאורך הטיילת שנבנתה, אחלה טיילת בנו שם, בניגוד למלון העצום והמכוער שגם כן נבנה לצד האגם. בצידו של האגם ניתן לשכור קיאקים בסכום מגוכח של 145 דולר לחצי שעה או 155 דולר לשעה, והקטע הוא שישנו תור ארוך של תיירים שעומד וממתין לתורם…
בחורצ'יק אירופאי מבוגר הציע לנו לצלם אותנו מהנייד שלי, הסכמנו, וזוהי התוצאה:
לאחר מכן קבוצה של תיירים, גם הם מאירופה ביקשה מאפרת לצלם אותם, וזוהי התוצאה:
לאחר ביקור של כ-45 דקות במקום, הגשם החל לטפטף חזק יותר ויותר. זה סיים לנו את ההרפתקאה כאן במקום. ליה לזכותה יאמר הייתה שקטה ולא התלוננה על הגשם. אנחנו היינו בדרך חזרה לחניון הרכבים לסגור את ההיילייט מספר 2 שלנו להיום
בדרך חזרה, נכנסנו אל העיירה שנקראת Lake Louise, כדי לעצור בסופרמרקט ולקנות משם מצרכים למחר בבוקר – צהריים. הנסיעה בחזרה הביתה הייתה קלה ונוחה, שעה של נסיעה בה שמענו את מיטב שירי הזמר העברי שאני אפרת אוהבים. גם מזג האוויר מעט התבהר, כך שיצא לנו לראות גם נופים יפים בדרך הביתה…
בחדר הקטן שלנו ב-The Crossing, הילדים היו בערך באותה תנוחה כפי שעזבנו אותם, שזה אומר, במיטות מול הניידים שלהם, לפחות הם דאגו לאכול את הצ'יפס שקנינו להם. השעה הייתה כבר שעת ערב מאוחרת, וכולנו היינו גמורים מעייפות לאחר היום הארוך הזה. סגרנו את הבסטה היום יחסית מוקדם.