— 09/01/2023 , יום שני —
החיים פה בואטה קנאל הם על הגובה, היום ראינו עד כמה על הגובה, אנחנו פותחים את היום ב-לחיות על ענן וממשיכים את היום כשחיים בתוך ענן, איך זה יכול להיות ? פשוט מאוד, עננים זזים, ואטה נשארת קבועה.
התעוררתי היום ב-6:30 בבוקר, השכנים שלנו כשיצאו מן החדר העירו אותי עם הרעש שעשו, הבטתי בשעון ראיתי כי 6:30 כעת, מיד יצאתי החוצה לראות את הנוף הנשקף מהמרפסת הענקית שיש לנו כאן בדירה. שמיכת עננים נפרשה לרגלי, האמת חשבתי כי אראה את קו האופק צלול עם ההרים ויערות העד, אז מסתבר שזה הדיל פה בכפר הזה, תמיד יהיו עננים, השאלה היא האם הם יפרשו לרגלינו או יעטפו אותנו (עם ראות 0). זה היה זמן כיפי בו פתחתי את הלפטופ על המרפסת והתחלתי לעבוד, השמש עלתה לכיוון המרום וחיממה את האוויר, היה חום נעים כזה.
בסביבות השעה 8:30 שאר הפלנרים התעוררו, הכנתי ארוחת בוקר במטבח שלנו, חביתות, סלט ירקות, שוקו, כל הכיף שבעולם כשיש מטבח צמוד ומאובזר. לא היה לנו אחד כזה פרטי רק שלנו מאז גואה. הוצאנו את האוכל ואכלנו את ארוחת הבוקר במרפסת, הנוף היה מרגיע.
סיימנו עם ארוחת הבוקר בסביבות השעה 10:00, התארגנו לצאת לטיול היום שלנו, הבן-גיגיים עדיין לא היו מוכנים, הילדים שלהם למדו. ירדנו לרחוב הראשי, שמנו פעמנו אל המכבסה שהומלצה לנו על ידי בית חב"ד, דלת שלישית בתוך בניין רכבת שכזה (כמו בקיבוץ), שאלתי מילמלה בלחש שאינה יודעת היכן היא. מסתבר שהיא מתחרה של סילביה ופשוט רצתה שאכבס את הבגדים שלנו אצלה, על כן נאלמה דום לשאלתי החוזרת. לא הלך לה, בסופו של דבר סילביה נמצאה דלת אחת ליד (הדלת הרביעית). בירידה למטה שוב אל הרחוב הראשי, פגשנו במשפחה ישראלית (כמה מפתיע – כולם פה ישראלים), רחל ודני שמטיילים עם 5 ילדיהם. הם רכשו מבחורצ'יק שמסתובב עם קרטון מלא לחמים טריים, אנחנו לא נשארנו אדישים לעסקה שהתנהלה לנו מול העיניים ורכשנו גם אנחנו לחם שום + רולים קינמון ושוקולד. מעולה. מסתבר שגם המשפחה הולכת ליעד שלנו כעת. יצאנו ביחד להליכה נינוחה, יצאנו לכיוון הרחוב היחיד של הכפר, הנופים שם המשיכו להיות יפייפיים ומיוחדים.
אז מסתבר שגם דני ורחל לקחו שנה פסק זמן מהחיים ויצאו לטייל בעולם, הם כבר בחודש החמישי, החלו בתאילנד, המשיכו ללאוס וויאטנם וכעת הגיעו לדרום הודו. זאת אומרת – הם עושים את המסלול הפוך מאיתנו (פחות או יותר), ירדנו בדרך משופעת מהכפר אל עבר ה-Dolphin Nose – נקודת תצפית מאוד מומלצת ע"י כולם כאן, המסלול עבר ביער מהאגדות, בטח כאשר האיזור החל להתמלא ערפל, פשוט מאוד, ירדנו למטה אל תוך העננים, ליה הפתיע כשהתעקשה ללכת ברגל לבדה, עד שנפלה ונחתכה בידה המסכנה.
במהלך כל ההליכה שוחחנו עם דני, רחל וילדיהם, משפחה מקסימה. הגענו לאף של הדולפין – מה נגיד ומה נאמר ? מקום אובר-רייטד בטירוף, אולי בגלל שהיה מכוסה ערפל שלא הציג לנו את הנוף, לא התלהבנו כלל, בטח לא מקבוצות ההודים שהגיעו לשם, אחד מהם עם רמקול אלחוטי משמיע את הטופ של הפופ במוסיקה ההינדית. כל כך לא קשור. זה הדיל:
קיפלנו את עצמינו לאחר כמה דקות מנוחה, בדרך למעלה פגשנו בבן-גיגיים שבדיוק ירדו למטה. איחוד של שלוש משפחות שלא רצה להיגמר, ישבנו שם באמצע הדרך, מקשקשים ללא הפסקה, ההוא עם ההיא, ההיא מול הזה, ילדים מול הורים ולהיפך. כעבור חצי שעה תמימה נפרדו דרכינו (זמנית), הבן גיגיים ירדו למטה עם שחקני חיזוק בדמות דניאל ויובל שהצטרפו אליהם ואנחנו עם רחל ודני עלינו מעלה. ליה הסכימה לשבת על המנשא, סחבתי אותה ואת התיק, המשקל בעליות בהחלט מאתגר, בפעם האחרונה שסחבתי כזה משקל היה במפלי וואינאד. בדוכן של ראני (אשתו של בעל המקום בו אנו ישנים), ישבנו ונחנו מן העליה הקשה. ישבנו והמשכנו לדבר בינינו 2 המשפחות, בשלב מסויים גם ירון וגלי הגיעו.
התכנון שלי ושל אפרת היה להשאיר את הבנות הגדולות בבית ולצאת אנחנו עם עידו וליה לקודאי קאנל. המטרה הראשית הייתה להטעין את המנוי החודשי של חברת הסלולרי שלנו -Airtel, עשינו זאת לראשונה בגואה (צ'אודי), בפעם השנייה במייסור (לפני שהלכנו לגן החיות) וכעת עברו כמעט 28 ימים והיה עלינו להשלים את המשימה שוב. מסתבר כי ניתן להטעין את הסים כאן בואטה, בסוכנות טיולים ברחוב הראשי, אך בעל המקום לא היה שם (יגיע כעבור כשעה). טוב, בכל זאת החלטנו לנסוע, בסופו של דבר הוחלט כי עידו גם כן ישאר עם הבן-גיגיים כך שאני ואפרת לקחנו מונית ב-400 רופי לעיירה.
הגענו לתחנת האוטובוסים המרכזית של העיירה, בדיוק באותו מקום אליו הגענו אתמול, הלכנו רגלית ברחוב תלול וצר, רצינו לחפש מקומות לקנות ציוד לימים הקרובים בדירה ולהטעין את חבילת הגלישה. במקום זאת, באופן לא מפתיע, נכנסנו למסעדה מקומית, הזמנו Chicken Biriani נפלא (וחריף!) בשבילי ו-Roll של שווארמה לאפרת, נפלא לא פחות
שילמנו על 2 הארוחות פחות מאשר ששילמנו על מנה קטנטנה בבית חב"ד אתמול. יצאנו לרחוב, משכנו 20K מכספומט בנק SBI רק כדי לגלות אח"כ ATM נוסף של Canara בהמשך הרחוב, מבאס. בדוכן קטן של מכונות צילום הצלחנו למצוא מישהי שתטעין לנו את החבילות, תחילה היא לא רצתה, או שלא הבינה אותנו או שלא היה לה כוח, רק לאחר התערבות של כמה מקומיים שם היא הואילה בטובה לעדכן לנו את החבילה, כרגיל – 299 רופי ל-28 יום נוספים עם 1.5 ג'יגה גלישה ליום. אחלה דיל. עברנו את המשוכה הזו, נכנסנו לסופרמרקט וקנינו מצרכים, מסתבר שהסופר כאן בואטה יקר לאין ערוך. המשכנו הלאה עם הקניות לעוד ירקות בכמה דוכני ירקות בהמשך הדרך.
משם התפצלנו, אפרת וליה היו בדרכם לתפוס מונית בחזרה לואטה מתחנת האוטובוסים, אני חזרתי לסופרמרקט כדי לקנות נייר כסף ששכחנו (כדי לעטוף תפוחי אדמה לתנור עצים שלנו בחדר. יצאתי החוצה ודלקתי אחרי אפרת וליה, בחורצ'יק מקומי שאל אם אני צריך מונית, עניתי לו לואטה, הוא הציע ב-400 רופי, קראתי לאפרת שתגיע ומכאן נסענו עם נהג שקט ואדיב כל הדרך אל הכפר בו אנו ישנים שבינתיים התמלא עננים משמאלו ומימינו. לקחנו את מספר הטלפון שלו, אולי נזמין ממנו יום טיול בימים הקרובים.
חזרנו לדירה שלנו, הילדים שלנו היו אצל הבן גיגיים, הבנות שיחקו נהדר, עידו חזר לדירה שלנו לשחק בטלפון שלו. אני עבדתי קצת בדירה ולקראת ערב, ירדנו לשכנים שלנו למטה – ירון וגלי לארוחת ערב על האש – עם תפוחי אדמה במדורה שבחוץ, גם דני ורחל עם ילדיהם הצטרפו לחגיגה, בחוץ היה ערפל כבד. ממש היה ניתן לטעום את הענן עם הלשון בחוץ.
הילדים שיחקו נהדר, ליה סוף סוף מצאה לה חברה, הבת היחידה ממשפחת פלנר שעד כה לא מצאה לה חברה, מצאה אותה כעת עם נועם – הבת של דני ורחל.
כאן בחזרה לדירה שלנו, הצלחנו להדליק את האח שלנו, בעזרתו האדיבה של ירון ששפך טונות של דלק על העצים כדי להתגבר על רטיבותם, בערבים קר כאן בואטה והאח עושה עבודה טובה בלחמם את החדר
הערב החלטנו להסכים שדניאל ויובל ילכו לישון ביחד עם חברותיהן – הראל ומאיה. שיהיה לכולנו לילה טוב
— 10/01/2023 , יום שלישי —
מזג האוויר מושלם קיבלנו היום, תנאי VIP ממש עם ראות מרהיבה, סוף סוף לא חיינו בתוך ענן והצלחנו לראות את הנופים המרהיבים של העמק עליו חולשת ואטה קנאל. כבר מהבוקר, כשהסטתי את וילון חדר השינה שלנו, הבחנתי בשמיים בהירים ועננות מאוד נמוכה, כזו שלא ראינו עד כה, עדיין העננות כיסתה את כל העמק, אך הצלחנו לראות את הגבעות ושטיח לבן של עננים פרוש לרגלינו, הנוף ממרפסת ביתנו היה מושלם.
התארגנו מהר, אני התחלתי להכין סלט, כמו בכל בוקר, חיתוך עגבניות, מלפפונים, גזר, באמצע אפרת הודיעה לי כי היא הולכת למרפסת של בית חב"ד כדי להתפעל מהנוף (הם ממוקמים למעלה על ההר), אך מקרה שקרה – ליה התעוררה ורצתה את אמא שלה, בדיוק כשזו יצאה מהבית. אפרת חזרה, לקחנו שנינו את הקטנה ויצאנו החוצה ביחד, חיתוך הסלט יכול להמתין.
התקדמנו לכיוון בית חב"ד, טיפסנו במעלה המדרגות, נוף יפה, צילמנו והצטלמנו, לאחר מכן המשכנו עוד יותר כלפי מעלה בשביל המדרגות שלעיתים הזכיר לי במעט את היום הראשון של טרק הפון היל. בזכות אפרת נכנסנו למרפסות של בתים זרים, בד"כ היו שם תיירים ישראלים ששכרו את המקום, באחד מגגות הבתים צילמתי פאנורמית את האיזור היפה הזה, וזו התוצאה:
הבתים שראינו שם נראה הרבה יותר טוב ממה שאנו גרים בו כעת, גם מבחינת הנופים הנשקפים מהמרפסות וגם הבתים עצמם נעימים יותר, עם מטבחים גדולים ומוארים וחדרי שינה מחולקים ומרווחים. קצת התבאסנו על המקום שלנו, אבל הוא עדיין היה טוב מהרבה מביב השפכין ממנו באנו בקוצ'י (לפני כשבועיים). לא יכולנו להסיר את המבט מהנוף המשגע הזה, טיפסנו עוד ועוד, עד שהגענו לבית העליון ביותר בכפר, בית המחולק לשניים, הקומה הראשונה בה גרה משפחה ישראלית והקומה התחתונה אליה הגיעו מבאנגלור זה עתה 3 בנות צעירות חמודות, ישראליות כמובן. זהו הנוף ממרפסת ביתם:
ירדנו למטה דרך כל המדרגות לכיוון בית חב"ד והמכבסה שלידו, אספנו את שקית הכביסה שלנו, ריח נעים יצא ממנה, ריח של 550 רופי. באותו הזמן קיבלנו הודעה בוואטסאפ הקבוצתי של משפחת פלנר, בן גיגי וברוך כי רחל ודני (ברוך) מזמינים את כולנו לכוס תה, היינו ממש באיזור אז קפצנו אליהם, יש להם בית חמוד לאללה, גדול, מרווח עם מרפסת ובה נופים יפים. שתינו תה, נישנשנו אגוזי קשיו ושקדים ובעיקר העברנו שיחה נעימה עם דני, רחל וילדיהם החמודים. מי בכלל זוכר כי יש לנו סלט לא גמור על השיש במטבח ?
בשלב מסויים הגיע ה-Bread Man, אותו אחד שעובר בין כל הבתים כאן בכפר ומוכר לחמים ומאפים מעולים, הזמנו ממנו גם היום רולים של קינמון ושוקולד ועוד לחם שום, בשלב מסויים הבן-גיגיים הופיעו ביחד עם עידו שנשאר בדירתנו, יובל ודניאל שישנו אצלם אתמול בלילה. נשארנו עוד כמה דקות ופרשנו לדירתנו, משאירים שם את שתי צלעות המשפחות הנותרות. אנחנו היינו בדרך להשלים את ארוחת הבוקר סוף סוף (השעה הייתה כבר אחרי 10:30) ולשבת עם הילדים ללמוד. חזרנו לדירה שלנו, שבהשוואה למה שראינו עד כה בבוקר הזה, היא נראתה חתיכה של דרעאק, הנה כמה תמונות של המטבח, חדר השינה והמרפסת שם גם אנו אוכלים בד"כ, (ניתן ללחוץ על התמונה להגדלה):
בסביבות הצהריים, בעיצומן של הלימודים נרדמתי על המיטה, כך מבלי לתכנן פתאום עיני נעצמו וסגרתי את הבסטה לבערך חצי שעה או יותר, אפרת תפסה בעלות על הריק שהשארתי בלימודי הילדים. בסביבות השעה 15:00 העלתי הודעה בוואטסאפ הקבוצתי של שלוש המשפחות כי אנו מתכננים ללכת רגלית אל מפלי VattaKanal הליכה של כחצי שעה מהבית שלנו, יצאנו לדרך רק אחרי 16:00, לקח זמן עד שיצאנו כולנו מהכפר, היו הרבה גירויים מסביב (שיחות עם ישראלים אחרים בעיקר), אבל ברגע שיצאנו, הלכנו בקצב יפה, ליה הייתה לי על מנשא הגב כך שגם היה לי יחסית נוח ללכת.
כשראינו קבוצה של דוכנים בצד הדרך, הבנו כי הגענו למקום, משם ירדנו בדרך צדדית מהכביש הראשי ובמרחק מאוד קצר הגענו למפלים, ירון שאל אותי לדרג את המפלים בעקבות הפוסט שלי בפייסבוק מגואה על היותי בוגר מפלי רוב העולם (בהקצנה כמובן), מפלים שאינם גבוהים מידיי, מדורגים – מה שהופך אותם למרשימים, כמות מים יפה, אך לטעמי היה עדיפה זרימה חזקה יותר, התיישבנו שם כולם מביטים במחזה הטבע המרשים הזה ומדברים בינינו לבין עצמינו, אנחנו קבוצה של 18 איש וילד, שקט מהקבוצה לא יצא.
בדרכינו לצאת ולחזור לכביש הראשי, אפרת ואני פגשנו בעופרי – צעירה ישראלית יפה שהגיעה בדיוק לכאן, שוחחנו עימה מעט והמשכנו בדרכינו לחבור לבן-גיגיים ולברוכים. הם ישבו והתמקמו בדוכנים לצד הדרך, כך גם אנחנו, הזמנתי לנו קלחי תירס מתוק צרובים על האש עם לימון, מלח ורוטב חריף (בשבילי), חטיפים מתוקים לילדים, 2 כוסות צ'אי לאפרת ולי, ו-11 פסיפלורות במחיר מופקע (תרומה לקהילה המקומית)
חזרנו בחזרה את כל הדרך אל הכפר של ואטה קאנל, נזהרים מקופים שלא יקחו לנו את האוכל או רכבים שלא ידרסו אותנו. כאן בכפר פגשנו בשיראל – צעירה ישראלית המטיילת כאן עם עוד 2 חברות שלה, למעשה פגשנו אותה לראשונה בבוקר כשהגיעו לכאן ושכרו מקום לינה במקום הגבוה (והיפה) בכפר, אפרת שוחחה איתה וקבעה מפגש משותף מתישהו בימים הקרובים. נראה שעידו התחבר אליה.
הערב הגיע אל הכפר, כולנו חזרנו לבתינו, יצאתי בזמן שקיעה למרפסת קצת לצלם, זה מה שיצא:
מאוחר יותר בערב הילדים התנחלו בביתם של הבן גיגיים שגרים מתחתינו, הכנתי ארוחת ערב ושוחחתי גם עם אמא שלי בטלפון (פיספסנו את השיחה השבועית שלנו ביום שבת), זה גם היה הרגע של ירון לקפוץ אלינו ולהדליק לנו את האח. הוא אלוף בזה. כשהאוכל היה מוכן, ירדתי למטה לקרוא לכולם, גם הפעם זרקתי כמה תפוחי אדמה למדורה, הם יצאו פצצה. לא הצלחנו לסיים בסוף את הכל. הלכנו לישון שבעים ומרוצים.
— 11/01/2023 , יום רביעי —
בימים האחרונים קצת התקררתי, לא משהו מיוחד, אבל מספיק בשביל שבלילה יהיה קשה לי לנשום כי האף סתום, האוויר יבש (יש פה אפס לחות) והפה מתייבש מהר. התעוררתי בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, מנסה לחזור ולהמשיך לישון, ב-6:15 התייאשתי, הסטתי את הוילון וראיתי כי בחוץ עדיין חושך, אבל מתחיל להיות בהיר יותר ויותר, קמתי מהר מהמיטה, נעלתי את הקרוקס ויצאתי מהבית, זו ההזדמנות לה חיכיתי, לעלות למעלה על ההר ולצלם את הכפר בשעת הזריחה, הלכתי מהר לכיוון בית חב"ד, משם היתה זווית טובה יותר לצילום השמש העולה, טיפסתי על אחד מגגות הבתים והמתנתי, המקום היה שקט עוד יותר מהרגיל, כמה קבוצות של תרמילאים ישראלים התאגדו להם על גגות אחרים צופים בזריחה, אחד אפילו הביא רחפן וצילם הכל מלמעלה, אותי סיקרן לדעת איך לעזאזל הוא הצליח להעביר לכאן רחפן בשדה התעופה?
השמש יצאה, העננים כיסו את העמק מלמטה, שטיח לבנבן ומוכר כבר מהימים האחרונים קיבל הפעם צבעים מיוחדים בזמן שהשמש הפציעה לבוקר חדש, המצלמה של הנייד שלי תיקתקה ללא הרף, אויי כמה שאני אוהב את השעות האלו…
בסביבות השעה 7:00, כאשר השמש כבר הייתה מספיק חזקה בשמיים מכדיי להביט אליה, קיפלתי את הרגליים ועזבתי את הגג עליו עמדתי ב-40 דקות האחרונות מתפעל מהנופים המרשימים. חזרתי בדרך הביתה, שם במעלה המדרגות הבחנתי בירון וגלי שיצאו גם הם לראות את הזריחה, רק ממרפסת ביתם, הם כיבדו אותי בכוס קפה מחוזקת עם דבש (אין סוכר), פצחנו בשיחה עמוקה ומעניינת על המסע שלנו וכלכלה. בסביבות השעה 8:30 עליתי למעלה לבית שלנו כדי לראות כי כל הפלנרים מלבד יובל עדיין ישנים. נכנסתי למטבח והתחלתי להכין לכולם ארוחת בוקר של מלכים. מפה לשם עזבתי את ההכנה והתפנתי למשימה לא פחות חשובה, לדאוג לקבל SMS לטלפון של אפרת עם הסים של גולן טלקום, ניסיתי כל מיני דרכים, לא הצלחתי, פשוט לא הייתה כאן קליטה, כל כך מעצבן, משהו כל כך בסיסי ואיננו יכולים לקבל כאן (הצלחנו במקומות אחרים בהודו), לצערינו עדיין הרבה מהשירותים בישראל מחייבים אותנו לאמת את זיהותנו עם הפאקינג SMS הזה. יצאתי אפילו לצד השני של הכפר, רק כדי לקבל אולי איזה קמצוץ קליטה. כלום. בדרך גם פגשתי בבן גיגיים ובמשפחת ברוך שחיפשו יעדים לצאת אליהם.
חזרתי הביתה באכזבה גמורה, בסופו של דבר אפרת הצליחה להתחבר לשירות ללא בקשת SMS, הפעם ניצלנו. רק הפעם. המשכתי עם ארוחת הבוקר, אכלנו כרגיל בחוץ, במרפסת שלנו, השעה הייתה כבר מאוחרת, סביבות 11:00 לפני הצהריים. לאחר האוכל הגיעו הלימודים, כל הילדים פתחו ספרים (אפליקציות) והחלו ללמוד, אפרת עבדה מול המחשב באותו הזמן, אני הייתי עם עידו תחילה, בשלב מסויים נרדמתי, היקיצה ב-4:00 היום לא החזיקה אותי הרבה זמן על הרגליים. כשהתעוררתי, הלכתי עם עידו לאכול משהו באחת מהמסעדות כאן בכפר, רצינו לקחת איתנו גם את ליה, אבל היא הייתה למטה אצל הבן-גיגיים, משחקת כדורגל עם אביתר בחצר ביתם. לא רצינו לקטוע את שרשרת השערים שהבקיעה ובכל לחסל את הקריירה הפוטנציאלית שלה להחליף את מסי.
נתתי לעידו את המנדט לבחור באיזו מסעדה אנו נאכל, הוא בחר בבית חב"ד, קיללתי את הרגע של מתן המנדט, איכשהו הצלחתי להניא אותו מלאכול שם, הטראומה של מנות פיציות במחירים גבוהים עשתה את שלה, בסופו של דבר נכנסנו לדוכן שנקרא: Arasi , זהו מקום שתמיד מפוצץ בישראלים, למה ? ככה. עידו הזמין לאכול סנדביץ' עם אבוקדו ועגבניה, אני הזמנתי את המנה המעניינת אותה ראיתי כי מקומיים אוכלים לידינו, אורז עם דאל, תבשיל שעועית חריף לאללה, תבשיל ירקות ועוד, היה לא רע בכלל
קינחנו בשוקו וצ'אי חם, סה"כ 240 רופי, לא נורא. חזרנו בחזרה לבית, רצינו להתארגן ליציאה, בסביבות השעה 16:30 אכן הפלנרים והבן-גיגיים יצאו לטיול, להיכן ? לא באמת משנה, רק לצאת וללכת בטבע (וטבע לא חסר כאן באיזור), המשכנו עם השביל שעולה לבתים שלנו, עוד ועוד למעלה, השביל עבר דרך יערות אקליפטוסים ענקיים, אהבנו את ההליכה הנינוחה בנופים כפריים.
השביל הוביל אותנו בסופו של דבר אל ה-Dolphin Nose אליו הגענו כמה ימים לפני כן. בדרך למעלה ליה נרדמה על מנשא הגב אותו אני נשאתי על גבי, ירון ואני שוחחנו בעיקר על העסק שלי, איך הוא עובד, מה בדיוק הוא תורם לאנושות וכו'. חזרנו בחזרה אל הרחוב הראשי של הכפר, השמש כבר הראתה סימני דעיכה מתקדמים והטמפרטורות החלו לצנוח, חזרנו לבתים, אני עוד קצת עבדתי ואח"כ התפנתי להכין ארוחת ערב, הכנתי פסטה עם רוטב שמנת ועגבניות, הייתה הצלחה כבירה אם שואלים את אפרת, חיזקנו את המנות עם סלט ירקות וחביתות. הערב הגיע ואנחנו לא ראינו את ליה כבר המון זמן, היא מבלה לה שם אצל השכנים, משחקת עם אביתר בצעצועים שלו כל כך יפה, חטפה קריז כשבאנו לקחת אותה הביתה. הילדים התקלחו, ציחצחו שיניים ופרשו למיטות שלהם, יום נוסף נסגר כאן בואטה קנאל.