— 31/10/2023 , יום שלישי —
היום זהו חג ההאלאווין, אותו חג שראינו כבר הכנות אליו עוד מקנדה בתחילת החודש ואפילו בחודש שעבר, מה זה אומר מבחינתנו ? לא הרבה, מעבר לעובדה שהחג הנוצרי הזה גורם לנו לעבור בתים בקצב מהיר, אלו חדשות לא טובות עבורינו, כי זה אומר אומר שאנחנו צריכים להשקיע זמן רב על מעברים ושהות בחוץ וברכב בצפיפות עד שהדירה שלנו תהיה מוכנה בשעות אחה"צ, ולמה זה ? כי הדירות תפוסות בחג. מה שלא איפשר לנו לעשות הזמנה רצופה על פני כמה ימים באותה דירה.
היום התעוררתי כהרגלי מוקדם, וכאבי הגב חזרו אליי, כנראה השינה המעאפנה שלי גורמת לכך שהכאבים לא עוזבים אותי. כהרגלי, בשולחן המטבח כתבתי בבלוג, עבדתי ואח"כ הכנתי ארוחת בוקר. למזלינו הצ'ק אאוט היום יכול להיות עד 12:00 בצהריים, מה שנותן לנו מרווח נשימה בבוקר. לקחנו את הזמן, אפילו ישבנו אפרת ואני במרפסת לשיחת היום שלנו. האחרונה בדירה הזו, האחרונה במרפסת הזו. בשעה הנקובה, יצאנו מהדירה עם כל הציוד שלנו, ירדנו לחניון הרכבים הצפוף בקומה מינוס 1, הוצאתי את הרכב מהחנייה הצפופה והעמסנו את כל הציוד עליו, עזבנו את הדירה שלנו בשמונת הימים האחרונים והתקדמנו אל הפארק Drumul Taberei Park, לקח לנו מעט זמן למצוא חניה, בתחילה החנינו את הרכב בחניון של דיירי הבניינים הצמודים לפארק, כשהבנו את זה, הזזנו את הרכב למקום אחר, טיפה רחוק יותר ונכנסנו רגלית לפארק.
הפארק עצמו היה מאכזב למדיי, בגוגל מפות המקום נראה עם אגם מלאכותי ואופציה לשכור סירות פדלים, מה שיכול להעביר לנו יופי את הזמן, אבל כשהגענו לשם האגם היה יבש לגמרי, במתחם האגם הקימו המקומיים ביתנים, כנראה לאיזה שוק חורף, או לקראת שוק כריסטמס או משהו כזה… המקום נראה כמו אתר בניה. הסתובבנו בפארק עד שהגענו אל מתחם קטן לילדים, מתחם שבו ליה בעיקר יכולה לשחק במעט המתקנים ששם. במשחק הקלאס איתגרתי אותה למשל לעשות זאת בעצימת עיניים, וזו התוצאה שיצאה:
מתחם השעשועים היה מפוצץ בילדים קטנים, היום כאמור זהו ערב חג ההאלווין ואנשים בחופש היום. כעבור כשעה, הסתובבנו בחזרה וחזרנו אל הרכב שלנו, הזמן מאפשר לנו לנסוע בנחת אל הדירה שכבר מוכנה (14:00). לקח לנו כ-20 דקות נסיעה עד שהגענו אל הדירה החדשה שלנו, דירה שתשרת אותנו יום בודד אחד (אח"כ היא תפוסה), מכיוון שהדירה נמצאת במרכז העיר, הבעיה הגדולה ביותר במקום היא החנייה שאין. במזל גדול, איך שהגענו אל הרחוב הצדדי הקטן, בדיוק מישהו יצא עם הרכב שלו ואיפשר לנו להחנות במקומו. באמת מזל. כשניסינו להיכנס לבניין, לפי כל ההוראות של בעלי המקום, נתקלנו בבעיה קטנה, המפתח שהיה אמור להיות בתוך הקופסא, לא היה. כנראה שהדיירים הקודמים לקחו אותו איתם. טוב, בעזרת בעלי המקום, צילצלתי בפעמון לדירה אחרת, הסברתי את המצב ועוד לפני שסיימתי לדבר, הם כבר פתחו לי את דלת הבניין הישן. המעלית הייתה פצפונת והמקום נראה מאוד ישן. את המפתחות של הבניין והדירה מצאתי בקופסא של הכניסה לדירה. טוב, לפחות סגרנו את הפינה הזו. נכנסנו כולנו, התארגנו בדירה הישנה. מהמרפסת, ניתן לראות את הכיכר המרכזית והקניון הצמוד אליה
אפרת ואני יצאנו כשעה מאוחר יותר החוצה, אנחנו במרכז העיר, אז לא נצא לראות אותו ? לקחנו איתנו את ליה וגם עגלת תינוקות שמצאנו בדירה. וואי, איזה תענוג זה היה לליה שבמקום לשבת על ידיו של אביה, ישבה על העגלה. ליד הכיכר והפארק לידינו, התהלכנו לחפש לנו משהו לאכול. בצמוד למסעדה סינית, מצאנו מסעדה נפאלית \ הודית. אוקיי, זה מנצח. המחירים אמנם לא היו זולים, בטח שלא למסעדת פועלים שכזו, אבל אוכל הודי זה משהו שאנחנו כל כך מתגעגעים אליו. לא יכולנו לפספס הזדמנות שכזו. הזמנו אלו גובי וק'דאי פאניר המצויינים, הם אפילו פינקו את ליה במנת מלאי כופתא מתקתקה על חשבונם. העובדת שם נמצאת 4 חודשים ברומניה בסה"כ, היא הגיעה מנפאל, ואילו הטבח – בחור צעיר נמצא כאן קצת מעל שנה. שניהם פה עובדים להשיג את הכסף הגדול מעבר לים, רק שפה ברומניה, אינני יודע עד כמה הכסף הוא באמת גדול, הטבח אמר לנו כי אחרי רומניה הוא מעוניין לעבור למקום אחר, אני מניח שזו תהיה מדינה עשירה יותר. מאוד נהנינו מהמנות, עלה לנו 166 ליי, לא זול כאמור, אבל בהחלט שווה את זה
על קיבה מלאה, המשכנו להסתובב באיזור המרכז, הגענו אל Saint Anthony Church, היה שם משהו, לא כל כך הבנו מה בדיוק, אבל ראינו בכניסה אל הכנסייה תור ארוך מאוד של אנשים, אני מאמין שהם באים להתפלל, לתת מנחה ולקבל ברכה, כך גם אמר לנו תייר אחר שהגיע למקום עם משפחתו
המשכנו להסתובב באיזור, ראינו אנשים רבים, מכוניות רבות אבל היה חסר שם חיים, בטח ביום כזה שהוא יום חג כאן ברומניה (או בכלל בעולם הנוצרי), בדימיוני תיארתי לעצמי את המקום כמו שהיינו בקייב לפני כמה שנים, עם הופעות רחוב, מזרקות, דוכנים, אווירה כיפית. כאן זה נראה שכל האנשים בדרכם הביתה לאחר עוד יום עבודה. טוב נו… לפחות יצא לי לתפוס תמונה יפה של הנהר שלהם – Dambovita
לפני החזרה הביתה, עשינו עצירה בסופרמרקט Carrefour שממוקם ממול לדירה שלנו, עשינו קניות שיספיקו לנו לאכול היום בערב ומחר בבוקר. חזרנו הביתה. כאן בבית, הכננו ארוחת ערב לילדים, אפרת המשיכה לעבוד עם הילדים על הלימודים שלהם. היום הלכנו לישון מוקדם, הייתי מאוד עייף והגב שלי עשה בעיות, כך ששינה טובה מתאימה לי מאוד עכשיו.
— 01/11/2023 , יום רביעי —
גם היום תהליך החלפת הבתים נמשך, שזה אומר שגם היום היינו רוב הזמן מחוץ לבית. אבל הפעם הייתה לנו לראשונה מזה המון זמן – חברה. גם היום התעוררתי עוד הרבה לפני שהשמש התעוררה. התיישבתי במטבחון הקטן של הדירה, הכנתי לעצמי קפה והמשכתי אח"כ הלאה אל הסלון לעבוד מול המחשב (במטבח אין שקע חשמל פנוי נוח). הבוקר הזה היה בוקר של אירגונים, הצ'ק-אאוט שלנו היה ב-11:30, הכנו ארוחת בוקר קלה וארזנו שוב פעם את התיקים. המנקה עם הבת שלה המתינה לנו אל מחוץ לדירה עוד לפני שעזבנו, זה היה נראה כאילו אנחנו מעכבים אותם עד שיצאנו (כ-10 דקות לפני מועד העזיבה).
מכאן נסענו אל הפארק Parcul Floreasca, כעבור כ-20 דקות של נסיעה איטית בין הפקקים העצומים שיש לבוקרשט להציע לנהגיה, הגענו אל המקום, החנינו את הרכב באחד מרחובותיו הצדדיים של מתחמי המגורים ליד הפארק. ממש קשה למצוא כאן חנייה פנויה, כמו ברוב העיר. מהבחינה הזו, העיר מאוד מזכירה את תל אביב. נכנסנו אל תוך הפארק והגענו אל מגרש השעשועים המעאפן שם באמצע, שוב, בתמונות של גוגל מפות המקום נראה מאוד מרשים עם הרבה מתקנים שנראים גם מתוחזקים כהלכה, בפועל מצאנו מגרש ישן, עלוב, מכוער…
הסיבה להגיע לכאן הייתה מפגש עם עוד 2 משפחות ישראליות איתן היינו בקשר החל מלפני 10 ימים בערך, בעקבות אותו פוסט שהעלתי בפייסבוק כי אנו מעוניינים להיפגש עם משפחות נוספות:
פנתה אליי אלכס שהיא ומשפחתה עם עוד משפחה נוספת נמצאים בקפריסין ויגיעו אל בוקרשט בסוף אוקטובר. היינו בקשר לאורך הימים האחרונים והיום סוף סוף המפגש יצא אל הפועל. התיישבנו שם על המקום בו אמור להיות דשא עם דגש על ה"אמור" (אמרתי כבר – מקום עלוב) ודיברנו להנאתינו, תחילה הילדים עוד קצת נדבקו אלינו, אבל עם הזמן, עידו החל מעט להשתחרר ולהכיר טוב יותר את הילדים האחרים בני גילו פחות או יותר.
אנחנו הכרנו את אלכס עם 3 ילדיה ואת חברה שלה – אסיה עם 2 ילדיה, הן חברות ילדות והגיעו לכאן ביחד מהארץ, הן עזבו את ישראל כיומיים לפני שכל הבלגאן החל שם והחליטו לא לחזור בינתיים, מראש ידענו כי ליובל ודניאל יהיה משעמם במפגש הזה, אין שם ילדים בני או בנות הגיל שלהן, על כן אישרנו להן להיות בניידים שלהן כל הזמן הזה. הזמן עבר לו בנעימים כאשר אנחנו המבוגרים משוחחים והילדים, בעיקר עידו, משחקים בינם לבין עצמם, גם ליה החלה מעט להיפתח לחברה חדשה בת הגיל שלה שהכירה כעת.
בסביבות השעה 15:00 נפרדנו, המשפחות המשיכו לאכול צהריים (מקדונלדס) בסביבה ואנחנו היינו בדרך לרכב שלנו ומשם נסיעה הביתה. קבענו להיפגש בהמשך, להם אין רכב צמוד והם מתניידים בתחבורה ציבורית. אנחנו נסענו אל הבית החדש שלנו, שזה אומר הבית הישן שלנו, חזרנו אל הדירה שלנו כאן ל-5 ימים הקרובים, אותה דירה עם הסופר, הקניון וגן השעשועים ליד. אחלה מקום. מה שלא היה אחלה, זה ששוב פעם לא הוצב הכרטיס לפתיחת דלת הבניין, הקוד של המפתח בדירה השתנה מהפעם הקודמת ולא קיבלנו על כך הודעה. מעצבן, בזמן הזה שהמתנו עד שבעלת הדירה תחזיר לנו תשובה באפליקציה, הלכנו אפרת ואני שוב פעם להביא את שאר התיקים מהרכב בזמן שהילדים המתינו לנו במסדרון שליד הכניסה לדירה שלנו. עד שחזרנו, כבר קיבלתי את הקוד לפתיחת הקופסה. טוב, בסופו של דבר עשינו צ'ק-אין לדירה. הילדים התמקמו בדיוק באותם חדרים שהיו בהם כמו בפעם שעברה. הנופים העירוניים מהמרפסת של דירתנו המשיכו לגרום לי לשלוף את הטלפון הנייד ולצלם
אפרת ואני עזבנו את הילדים בדירה ויצאנו לבד לסופרמרקט Lidl לעשות קניות לימים הקרובים, זהו זמן המפלט שלנו, זהו הדייט שלנו. חזרנו עם ידיים עמוסות בכל טוב, בערב הכנתי לי ולילדים המבורגרים שקניתי לפני כן, יצא סביר ביותר. מאוחר יותר עוד ראינו הפגנה מחוץ לחלון דירתנו, בימים טרופים אלו, כשאנחנו רואים התקהלות של אנשים משולהבים, זה גורם לנו לחשוש לא מעט. לקראת השינה ראינו את הסרט היומי דרך הלפטופ, הפעם זה היה 10 Cloverfield Lane, סרט מעולה עד ה-10 דקות אחרונות, וב-10 דקות הללו הרסו אותו לגמרי
— 02/11/2023 , יום חמישי —
אין היום הרבה מה לחדש, אולי ששוב פעם הטיסה שלנו בחזרה לארץ התבטלה, קיבלנו הודעה במייל כי הטיסה שהיינו אמורים להגיע איתה לישראל ב-15.11 כבר לא תהיה, למעשה כל הטיסות של חברת ראיינאייר מבוטלות עד אמצע דצמבר. התעוררתי ממש מוקדם בבוקר (4:00), כמה שעות אח"כ גם עידו, ואחריו אפרת וליה. דניאל ויובל הן אלו שתמיד קמות הכי מאוחר במשפחה. את הבוקר הזה הקדשתי לסידורים, להזמנת רכב עד ה-15 לחודש ודחיית הקורס שהיה אמור להיפתח בשבוע הבא. המלחמה שיש לנו בארץ שיתקה לחלוטין את העסק שלנו. כמעט כל ההכנסות נעצרו. אבל זה משהו שכבר ידעתי מראש, מהרגע שהמלחמה החלה, הבנתי כי כמו בקורונה, העסק ייעצר.
בסביבות השעה 10:00 בבוקר, כשאפרת הייתה חזק בתוך הלימודים של הילדים, אני פשוט נפלתי על המיטה כדי ללכת לישון, להשלים שעות שינה חסרות מהלילה. מפה לשם, הזמן עבר לו במהרה גם לאחר שהתעוררתי, היו לי כמה שיחות טלפון שהיו קשורות לעבודה, בעלת הבית גם הגיעה לכאן בשלב מסויים להביא לנו את השמיכה הנוספת שביקשנו, ובסביבות השעה 14:00 לערך יצאתי עם ליה החוצה להתאוורר קצת, הילדה כבר ממש מכורה לנטפליקס ויוטיוב ורצינו להוציא אותה מזה. התלבשנו טוב טוב, כי היום קר בבוקרשט, לפי המידע ברשת כעת אנחנו ב-16 מעלות, לא אופייני לימים האחרונים (אתמול למשל היה 25 מעלות). הגענו ליה ואני אל גן השעשועים, הילדה כל כך שמחה, היא מאוד נהנתה שם, אחד הדברים היפים שיש בגן השעשועים שבמתחם הבניינים בו אנו גרים זה שיש שם צעצועים וכלי רכיבה הפזורים לילדים שירכבו עליהם. ליה לא הסתפקה באחד, אלא ב-2 צעצועים בו זמנית:
היא ניסתה לשחק מעט עם ילדה קטנה יותר שהייתה שם עם האמא שלה, אבל מגבלת השפה והגיל הצעיר הורידו אותה מהעניין, יש לליה המון שמחת חיים, ובגני שעשועים לא ניתן לעצור אותה מהנאה צרופה:
היה לי קר שם, רציתי כבר ללכת מגן השעשועים, בקושי רב הצלחתי לשכנע את ליה לעזוב את המקום, הילדה רצתה אח"כ גם להמשיך לארגז החול, אך אני התעקשתי. הצלחתי לשכנע אותה בזה שאני אקנה לה משהו מתוק בסופרמרקט הצמוד לדירה שלנו, נגמר לנו החלב בבית, קיבלתי על כך הודעה מאפרת בוואטסאפ, אז פנינו היו אל הסופר לקנות את החוסרים, על הדרך המשכתי בקניות נוספות שנראה לנו שאנו זקוקים להם. יצאנו בנזק של כמה עשרות ליי, לא מאוד נורא. חזרנו הביתה. כאן בבית המשכתי לעבוד, התחלתי לחקור לגביי חומרים על קורס נוסף שאני מתכנן להרים. זה לקח כמה שעות טובות. ליה עם מצב הרוח הטוב שלה הממשיכה לשחק, הפעם בתוך הדירה, בתוך הארונות:
בערב אפרת ואני נכנסנו אל מועדון הסרט הטוב וצפינו בסרט נוסף שרובו היה מעולה וב-10 דקות האחרונות הם חירבשו את הכל. חבל, הסרט היה "עיני נחש"
— 03/11/2023 , יום שישי —
היום קצת יצאנו, בעידוד אסיה ומשפחתה שגם הם החליטו לצאת ולעשות איזושהי אטרקציה בעיר, החלטנו להצטרף אליהם ולעשות משהו עם עצמנו. מצד אחד הילדים מאוד נהנו, מצד שני אני הייתי מותש. הבנתי כי ממש אין לי כוח ללכת לאטרקציות כאלו כאן, הרי זה ידוע שאפרת ואני איננו כל כך אוהבים לטייל בערים גדולות, וכל השהות שלנו כאן נגזרת מתקופה קשה שבדרך מסויימת נכפתה גם עלינו להיות פה בעיר הבירה שהיא לא בדיוק כוס התה שלנו (כמו ערי בירה רבות אחרות בעולם).
עשיתי היום את הרוטינה שלי בבוקר: קפה, קריאת חדשות, פייסבוק, מיילים, כתיבה בבלוג, כל החבילה. וכשהילדים התעוררו נכנסתי לרוטינת "הילדים התעוררו" והכנתי ארוחת בוקר. אפרת ואני נכנסנו אח"כ לישיבת הבוקר שלנו בקבינט שהחל במרפסת על כוס קפה, והמשיך אח"כ פנימה אל המטבח בגלל הקור שששרר בחוץ
קיבלתי מאלכס את הנייד של אסיה, היום הם יוצאים עם הילדים מחוץ לבית, לאן ? אל Destiny Park. חשבנו בינינו לבין עצמינו אפרת ואני האם יש לנו כוח ללכת איתם למקום הזה, מצד אחד – אין לנו כוח, מצד שני מאוד רצינו להוציא את הילדים אל מחוץ לבית לאחר כמה ימים שהם היו תקועים בו בין 4 קירות. בסופו של דבר החלטנו ללכת על זה. לקח לנו מעט זמן, אבל בסופו של דבר יצאנו, דניאל ויובל כהרגלן החליטו לא להגיע איתנו. הנענו את הרכב ודרך פקקים כבדים בתוך העיר הגענו אל המקום. אז מה זה המקום הזה ? מדובר על מתחם פעילויות לילדים שבתוך בניין ענק ובו פזורים איזורים שונים של "בתי עסק", לאחר שאנו רוכשים כרטיס כניסה (200 ליי לכולנו), עידו קיבל ואוצ'ר של 50 כסף מקומי שתקף רק כאן במתחם הפעילויות, הוא נקרא: Magic Money, עם ה-50 הללו ניתן לשלם ולהיכנס לכל מיני אטרקציות, יענו כמו אסימונים בחנויות משחקי מחשב, אבל כאן מגיע השוס הגדול, ישנם איזורים של חנויות בהם הילדים יכולם לעבוד ולהרוויח Magic Money, לעבוד בסופרמרקט, במרפאת שיניים, בכבאות אש, במרפאה, באולפן חדשות, מעבדות ועוד… זה רעיון מגניב לאללה והילדים שלנו עפו על זה
מכיוון שהפעילות הייתה לילדים מגיל 4, ליה לא הורשתה להשתתף בחגיגה, אך היו כמה עובדות במקום מאוד חמודות שהסכימו לה להיכנס כמו שאר הילדים הגדולים ולצפות במתרחש, כמו שהיה במרפאת השיניים אליה הילדים נכנסו לעבוד ועל הדרך למדו גם את סודות מקצועה של השיננית
לרוב המקומות ארתור (שניתן לראותו בתמונה לעיל) – בעלה של אסיה נכנס עם הילדים למטרות תירגום. כל פעילות כזאת לוקחת משהו כמו 15 דקות, ובכניסה ניתן לראות אם משלמים על פעילות (בד"כ משהו כיפי) או מקבלים עליה שכר, במרפאת השיניים הילדים קיבלו שכר של 10 מג'יק. יפה להם. לאחר מרפאת השיניים הילדים הלכו אל תחנת המשטה לעבוד. המתנו זמן רב בתור ובינתיים התלהבנו ממצלמות האבטחה שבכניסה ל"תחנת המשטרה"
על הילדים הוטלה משימה, לחפש מטאטא (אלוהים יודע למה בעלי המקום דווקא בחרו בפריט זה) ברחבי המתחם ועליהם היה ללכת לדוכנים אחרים כדי לקבל רמזים למציאת הפריט הכל כך מבוקש הזה. אפילו הלבישו אותם במדים של שוטרים כדי שירגישו מיוחדים במשימתם כשהם מסתובבים ברחבי המתחם.
זמן הגלידה הגיע אח"כ, בדוכן של שתיה ודברי מתיקה קנינו גלידות לילדים, לא עם ה-Magic Money חס וחלליה, אלא עם כסף אמיתי, למה שבעלי המקום יפסידו עלינו ? רומנים, נו מה…
לאחר הגלידה הם המשיכו אל סדנת הכנת שוקולד (כאן משלמים כסף, ולא מקבלים), וכשזה הסתיים הם המשיכו אל תחנת כיבוי האש להיות לוחמי אש, כדי לא לבזבז זמן, אפרת עמדה בתור הארוך לכיבוי האש עוד לפני שהילדים סיימו את הכנת השוקולד. זה עבד יפה.
בין כל ההמולה, פנה אליי בחורצ'יק בעברית, הוא שמע אותי משוחח עם עידו בשפת הקודש וניגש אליי כדי לנסות ליצור קשר עם אשתו שאיבד ברחבי המתחם (חבילת הגלישה שלו בנייד הסתיימה), שוחחנו לאחר מכן עוד קצת, הוא מסוג הישראלים הללו שאוהב לראות את עצמו כאילו עוזר לאחרים מהידע שלו על המקום, אבל למעשה עושה את הפעולה ההפוכה בדיוק, כשהגישה העיקרית שלו סובבת סביב הכסף. "כמה עולה לך לשכור בית ?" , "מה ? זה המון כסף, היית יכול לשכור בהרבה פחות אם היית עושה א'-ב'-ג'…" אותו הדבר גם עם השכרת הרכב ודברים נוספים. הכוונות שלו טובות, אבל הביצוע כל כך מרגיז ומרתיע אותי מלהתחבר לאנשים כאלו. טוב נו, לפחות הילדים בזמן הזה מאוד נהנו בשאר המתקנים, הזמן עבר חלף לו במהרה, עידו נכנס עם חבר שלו אל מתחם מירוצי המכוניות, ואח"כ אל חנות הלגו שם הרכיב של מיני דברים. בזמן הזה לאסיה ולמשפחתה נגמר זמן השהות במקום (3.5 שעות), הם החליטו להמשיך הלאה אל עבר איקאה הצמודה למתחם, לאכול ארוחת צהריים שם. אנחנו המשכנו עם עידו לנצל עוד את החצי שעה שנותרה לנו
הזמן תם ואנחנו יצאנו החוצה גם כן, הילדים יצאו מאוד מרוצים, המבוגרים יצאו מאוד מותשים, אפרת ואני שקלנו מה אנו עושים כעת, בסופו של דבר החלטנו לחזור הביתה, היינו עייפים פשוט, הפעם כמות הפקקים בעיר הייתה יותר נסבלת ולקח לנו "רק" 25 דקות להגיע הביתה. לאחר עמידה על הרגליים של כמה שעות, היה נחמד פתאום לשבת ברכב סוף סוף. בבית ראינו כי דניאל הכינה להן פסטה טעימה (כל הפסטות שלה מצויינות). לקראת הערב הדלקנו נרות של שבת ותפילות לעם ישראל. אפרת הכינה ארוחת ערב קלה לילדים, ולבסוף התכנסנו למועדון הסרט הטוב היומי שלנו, הסרט להפעם היה "הרחק מכאן" של טום קרוז וניקול קידמן כשהיו צעירים.
— 04/11/2023 , יום שבת —
הדבר המלהיב ביותר שהיה לנו היום היה בסה"כ נסיעה ארוכה , מעצבנת דרך המון פקקים, רק כדי להאריך לנו את הרכב לעוד איזה 11 ימים. שגם על התענוג הזה היינו מוותרים, ויכולנו לוותר אילולא חוסר תשומת הלב שלי כשעשיתי את ההזמנה המחודשת. מעבר לזה ? כלום ושום דבר. כך גם ניתן להגיד על הבוקר שלנו היום, בוקר של שיגרה, בוקר שממש גורם לי התאמץ כדי לחשוב איזה דבר מלהיב קרה לנו בזמן הזה ששווה לאזכר אותו כאן בבלוג, אבל אין כזה, לא נמצא.
קפה, בלוג, ארוחת בוקר וישיבת בוקר עם אפרת מילאו את השעות הראשונות של היום שלנו. המקרר שלנו היה חצי ריק, מה שגרם לאפרת ולי לצאת החוצה אל הסופר לקנות מצרכים, היה קר היום, בדיוק כמו אתמול, הטמפרטורות נעו בסביבות ה-16 מעלות, השמיים היו קודרים וזה נראה כי היום הולך להיות יום חורפי. כשחזרנו הביתה עבדנו על ארוחת הבוקר ולאחריה, עזבנו את הילדים לבד בבית ויצאנו לכיוון שדה התעופה, אל משרד השכרת הרכבים כדי להאריך את ההשכרה של הרכב שלנו, זה כמובן היה יכול להיפתר בקלות דרך האתר שלהם, אך עשיתי טעות ועשיתי הזמנה חדשה במקום הארכה, יצאתי פיתה… טוב, הנסיעה לשם לקחה משהו כמו 40 דקות אפילו יותר, הפקקים היו נוראיים אפילו יותר מאשר ביום יום, בסופו של דבר הגענו לשם, החבר'ה הביאו לנו רכב חדש, קטן יותר (טויוטה אייגו) – מה שלא איפשר לנו לנסוע בו משפחה של 6 + תיקים גדולים. שאלתי כמה אצטרך לשלם אם נשאיר את הרכב שלנו, העלות הנוספת הייתה 18 יורו, בקושי מצמצתי, ישר שלפתי את כרטיס האשראי כדי לקבל את הלוקסוס הזה של – לא לקבל רכב שמתאים לזוג + ילד. עניין הבירוקרטיה הסתיים ואנחנו חזרנו עם אותו הרכב הביתה, גם בדרך זו חווינו פקקים ואיבדנו מעט את הדרך, אבל כעבור כ-35 דקות הגענו הביתה בקצב נסיעה של 20 קמ"ש ממוצע בערך.
בבית הילדים החלו ללמוד עם אפרת, אני הייתי ממש גמור מעייפות לאחר ששוב פעם התעוררתי בשעה 4:00 לפנות בוקר, נפלתי על המיטה והתחלתי לנחור. התעוררתי בסביבות השעה 15:00, אז יצא לי גם לעבוד מעט (חוקר נושאים חדשים לעסק), לקראת הערב, לליה היה מצב רוח מרומם, היא הגיעה אלינו למיטה בחדר השינה והחלה לרקוד ולעשות שטויות, אפילו היא חיקתה איך אמא שלה רוקדת:
לאחר שאפרת הכינה לילדים ארוחת ערב, נכנסנו למיטה וצפינו במועדון הסרט הטוב, אולי המנהג היחיד שאפרת ואני סיגלנו לעצמינו (ביחד עם ישיבות הקבינט בבוקר) כאן ברומניה, היום החזרנו חוב ישן וצפינו בסרט The Beach עם ליאונרדו די קפריו. התכנון המקורי היה לצפות בו עוד כשהיינו בפוקט – תאילנד לפני 7 חודשים, כשביקרנו ב-Maya Bay המפורסם – שם צילמו את הסרט. טוב נו, עדיף מאוחר מידיי מאשר אף פעם לא. אך בהחלט הסרט הזה החזיר אותנו לתקופת הטיול הנפלאה שלנו בתאילנד, עוד כשטיילנו.