— 05/01/2023 , יום חמישי —
אנחנו עדיין כאן במונאר, אולי ההילסטיישן המוכרת ביותר בדרום הודו אצל המטיילים, ואנחנו בהחלט מבינים למה כשמטיילים כאן. המקום פשוט יפייפה. טבע ונופים בכל מקום, 360 מעלות. לצערי אני היום חטפתי אותה. בבוקר התחלתי להרגיש את הגב, וככל שעבר הזמן, כאבי הגב רק הלכו והחמירו. אני עדיין מתפקד, אך רק חצי קלאצ'.
ישנתי רע הלילה, התעוררתי ב-2:00 ולא הצלחתי להירדם עד 3:30 לפנות בוקר, בזמן הזה פתחתי את הנייד וצפיתי בכל מיני סרטונים של כאן 11. בסביבות השעה 9:00 בבוקר התעוררתי שוב, ופתחנו את היום. הבן-גיגיים כבר היו בעיצומו של תהליך הכנת ארוחת הבוקר. שתינו קפה וקצת שוחחנו בינינו, בעיקר על התוכניות להיום. הזמנו את 2 נהגי הריקשה של אתמול דרך אשיק – בעל הריזורט (איזה ילד חמוד הוא), 1,500 רופי לריקשה לכל היום, דיל ממש משתלם.
יצאנו לדרך בסביבות השעה 11:00, יעדינו הראשון היה נקודת התצפית: Karadipara, עשינו שם עצירה קלה ודי התאכזבנו מהמקום, ציפינו ליותר, האוויר לא היה צלול וזה במקרה היה איזור ללא מטעי תה. המשכנו בנסיעה. נסיעה ארוכה, בסה"כ נסענו אל מפלי Viripara כשעה ועשרים דקות ! לא פשוט לשבת על ריקשה למשך זמן כל כך ארוך. אבל מה ? הדרך לשם הייתה מהיפות שנסענו בהן בהודו, עברנו בין יערות עד, עם נחלים לצד הדרך, מפלונים שוצפים, עצים צפופים ומיד כשיצאנו מהג'ונגל חטפנו את מטעי התה על גבעות מוריקות לפרצוף, המעבר החד הזה מנוף סגור וקודר של הג'ונגל, אל נוף פתוח עם קונטרסט עז של ירוק וכחול יפייפה. זה מאוד הרשים אותנו.
מפלי Virapara היו המפלים בהם הכי נהנינו בטיולינו כאן באיזור, למה ? כי הם מפלים יפים ומרשימים, אמנם לא הכי גדולים שראינו, אבל היתרון העצום שיש להם הוא שניתן להגיע קרוב קרוב אליהם, כמה קרוב ? מספיק קרוב כדי להוריד את הבגדים ולטבול תחתיהם. המים היו קפואים, אבל ביום חם, זה היה מרענן (למי שהיה מסוגל לטבול את ראשו בתוך המים בבריכה הטבעית)
אני פחדתי על הגב שלי, לא יודע איך מים בטמפרטורה כל כך נמוכה יכולים להשפיע על הגב שלי. החלטתי לקחת צעד אחורה ולהישאר יבש, לפחות יכולתי להישאר עם המכשיר הנייד שלי ולצלם את החבר'ה נהנים במפל וסביבתו
קבוצה של צעירים ישראליים הגיעו למקום, ירון הלך לשוחח איתם, להוציא מהם קצת מידע וטיפים להמשך דרכינו. ליד המפלים הוצאנו מהתיקים ביצים קשות, סנדביצ'ים שהוכנו מראש ופירות, הילדים נישנשו ומילאו את קיבתם בכל טוב. השמש הייתה חזקה, למרות שלא היה חום מטורף, השמש אכלה וצרבה אותי. בשלב מסויים קיפלנו את הפקלאות וחזרנו אל החנייה, שם נהגי הריקשות המתינו לנו בסבלנות. נפרדנו מעובדי המקום ששעתיים לפני כן בערך גבו מאיתנו כרטיס של 50 רופי לראש (ללא ליה), נופי האיזור של המפלים היו מאוד מרשימים, נופים של מטעי תה כמובן
לראשונה בטיול הזה, נראה לי, וויתרתי ונתתי למישהו אחר לצלם אותנו, היה זה ירון שקיבל את המשימה להנציח את משפחת פלנר במלואה במקום יפה זה
עלינו על הריקשות והתחלנו במסע כל הדרך בחזרה אל הריזורט שלנו, אך הפעם זו לא הייתה נסיעה בדוך, אלא עם עצירות, עצרנו בנקודות תצפית בין שדות התה ולצד מפלים קטנים בתוך הג'ונגל, כל אותם המקומות מהם התרשמנו בדרך לכאן.
באמצע הדרך עשינו עצירה נוספת לקנות ירקות ומצרכים לארוחות הבוקר והערב, שם גם עצרנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שאפילו אין לה שם על המפה. הזמנו אורז ביריאני לבן-גיגיים המבוגרים, וצ'יקן ביריאני לפלנרים המבוגרים, הילדים סגרו את הפינה עם פארוטות (מלוואחים) ואורז רגיל, אח"כ קינחנו כולנו עם צ'אי מתוק ומרענן
בדרך חזרה, עשינו עצירה קלה במפלי Kallar Vattiyar, היה נחמד ומבאס שלא יכולנו להתקרב אליהם כדי להרגיש יותר טוב את עוצמתם, הדרך לשם הייתה חסומה משום מה, צילמנו מרחוק, אבל זה לא מאוד מרשים, בטח לא מרשים אחרי מה שאנחנו עברנו היום, חזרנו לריקשה ומשם כעבור 20 דקות נסיעה נוספות הגענו אל ביתנו ב-Drizzle עם אשיק החמוד והחדרים החדשים שלנו.
הגב התחתון שלי כבר הראה סימנים של "אם לא תנוח כעת, אני אכנס באמאש'ך". אז נחתי (וכמובן עבדתי עם הלפטופ תוך כדי מנוחה), בשעות הערב המוקדמות קיבלנו הודעה מגלי – המרק שהכינה כבר מוכן, וואי, איזה מרק אליפות. איך ליה אמרה? "מרק כמו של סבתא" ואני מניח שהיא התכוונה לאמא שלי ולא של אפרת. אכלנו כולנו ארוחת ערב, גם הילדים (לאחר שסיימו ללמוד, הרשנו להם להיפגש שוב) הראו את פרצופם מידיי פעם לנשנש משהו לפני השינה. בערב יובל ודניאל קראו לי בצרחות, רשת היתושים נפלה מחלונם ונכנסה לחדר צרעה מאיימת, לקח זמן עד שהצלחנו להוציא אותה, אבל בסוף זה קרה, ועוד כשהיא חיה ובועטת. "למה לא הרגת אותה" שאלה אותי יובל, "למה שאהרוג ?" עניתי לה "ומה אם מישהו ירצה להרוג את ג'וי ? (הכלבה שלנו) רק בגלל שהיא עלולה לנשוך אותו ?", זהו, לראשונה מזה המון זמן היא לא ענתה לי.
בינתיים אפרת עיסתה לי את הגב התחתון עם משחה חזקה לאללה שאשיק – בעל הריזורט נתן לה, וואי, עד עכשיו אני מרגיש את העור שלי צורב, משחה כזו יכולה לעסות גם גב של פיל.
— 06/01/2023 , יום שישי —
את היום הזה לקחנו באיזי, לאחר כמה ימים רצופים של מסעות מפרכים, החלטנו להירגע קצת, גם בגלל שהילדים כבר מותשים מהנסיעות וגם כדי להקל על הגב הכואב שלי במעט.
התעוררנו יחסית מוקדם היום. 7:30 כזה… בשעה 8:30 לערך קפצנו לחדרם של ירון וגלי שגם הם התעוררו לבוקר חדש. שתינו קפה וקצת שוחחנו על משרד החינוך בארץ (שניהם מגיעים מהתחום), על המסע הזה והתוכניות לעתיד. הגב שלי במגמת שיפור מאתמול, אפילו הצלחתי היום בבוקר לעמוד זקוף ללא כאבים
בשעה 10:30, לאחר ארוחת בוקר רגילה הגיעו 2 הריקשות. גם אנחנו וגם הבן-גיגיים היינו צריכים להגיע לעיירה מונאר לרגל סידורים, החלטנו להשאיר את הבנות הגדולות כאן בריזורט ולנסוע לבד עם עידו וליה, כך גם הבן-גיגיים שהשאירו את 2 הגדולות שלהן, הן שיחקו מאוד יפה במשחקי דימיון, בנו להם "מחנה" במסדרון הבית, ה"ספה" שהם בנו (בתמונה) מורכבת מכריות וסדינים
הגענו אל העיירה מונאר, בדרך אני וירון שוחחנו על המשך הטיול שלהם ושלנו, הם יחסית מוגבלים בזמן והולכים לעשות את הטיול קצת מהר יותר מאיתנו. הם בהתלבטות לאן להמשיך לאחר היעד הבא. במונאר שתי המשפחות התפצלו, הבן-גיגיים הלכו לסידורים שלהם (קניות בגדים חמים בעיקר) ואנחנו לסידורים שלנו, יעדינו הראשון היה בית מרקחת שעל הכביש הראשי של העיירה, קניתי שם את החומר הרפואי הזה שאפרת מרחה לי על הגב אתמול, שיהיה להמשך המסע, אם אצטרך, וגם סוף סוף רכשנו קרם הגנה, לאחר שבימים האחרונים השתמשנו בזה שלא שלנו. המשכנו הלאה ונכנסנו אל חנות בגדים, היינו צריכים לקנות לעידו חולצות קצרות, לאחר שכנראה איבדנו כמה חולצות שלו מתישהו לאחרונה. המשכנו עם הקניות, רכשנו גם תיק גב, לאחר שאחד מהתיקים שלנו נקרע במעבר מארנקולם לכאן, באותה חנות השלמנו קנייה עם חוברות ציור ועפרונות צבעוניים. ליה שמה לב לויטרינה של ממתקים, לא רצתה לעזוב את המקום מבלי שנביא לה כמה עדשי שוקולד, המוכר היה מספיק אדיב כדי לתת לה ולעידו שניים כל אחד
סיימנו את הקניות שלנו מוקדם מהצפוי. הגיע הזמן לתת לילדים את מבוקשם – מילק שייק שהובטח להם מבעוד מועד. בדרך למילקשייק פגשנו בירון וגלי, עשינו אחורה פנה, קדימה צעד והראנו להם את חנות הבגדים שם רכשנו את החולצות. קבענו להיפגש בחנות השייקים, כשבדרך רכשנו גם בקבוק מים ואת הקלאקנד (הקינוח) הנפלא. מחנות Ice Bergz הזמנו לנו 2 מיצים טבעיים של תפוזים, שייק Nutella ובשבילי Royal Falooda, היה מעניין והרבה פחות טוב מזה שהזמנתי בקוצ'י
הבן-גיגיים הגיעו, הזמינו לעצמם גם כן שייק ומכאן עשינו שוב פעם פיצול. אפרת וגלי עם הילדים הלכו לכיוון בית הספר (הרי אנחנו חולים על בתי ספר) ואילו אני וירון המשכנו עם הסידורים, היום יום שישי ורצינו להכין משהו נחמד לארוחת הערב, שוב פעם צעדנו ברחובות הרועשים של מרכז מונאר, זוהי עיירה הודית טיפוסית במקום יפייפה, ניגוד כזה שרק הודו יכולה להפיק
מצאנו בצד הדרך הראשית את ה-Chicken Center, מקום נפלא לקנות בו שוקיי תרנגולת לקראת ארוחת יום השישי, מדובר בחדר צר, עם ריח חזק של עופות שחוטים, הבחורצ'יק עימו ניסינו לתקשר לבש חולצה צהובה עליה כתמי דם רבים. הזמנו כמה חתיכות של שוקיים, בואו נגיד ככה, קיבלנו את החלקים הללו בצורה הכי טרייה שיש. השוחט הראשי, לקח את אחת מהתרנוגולת שבלול הקטן שהיה לצידו ובנונשלנטיות מדהימה שיסף את גרונה, התרנגולת החלה להשתולל, והשוחט כבר יודע את התרגיל, מיד הוא זרק אותה לתוך דלי גדול בו נתן לה למות בשקט, כעבור 2 דקות הוא הוציא את הגופה והחל לעבוד עליה, להפשיט אותה מנוצותיה ולבתר אותה לחלקים, במהירות הבזק ומקצועיות (סליחה על התמונה הגראפית, גם זהו חלק מהחוויה שלנו במסע)
טוב, את זה לא ראינו עד כה בהודו. המשכנו הלאה אל הסופרמרקט די המומים מהמחזה שזה עתה ראינו. בסופר ביצענו קניות משותפות ואישיות. סיימנו עם זה והמשכנו הלאה, תפסנו ריקשה אל Old Munnar, רצינו לעצור שם, לאכול ולהזמין אוכל לשאר המשפחות. אפרת וגלי כבר היו בדרך הביתה בריקשה משלהן (בסופו של דבר הן לא מצאו את ביה"ס).
ירון ואני נכנסנו לאותה מסעדה בה אכלנו לראשונה כאן במקום (המסעדה של הדוסות), אני הזמנתי אלו גובי מסאלה עם 2 צ'פאטי. היה מצויין! כל כך נהניתי מהאוכל. הזמנו לילדים מנות צ'יפס ואטריות מהמסעדה מעבר לרחוב, תפסנו ריקשה בחזרה הביתה וכעבור 15 דקות של נסיעה מרגיעה בין מטעי התה, הגענו אל Drizzle. להלן תמונה אחרונה להיום של מונאר הממחישה את הניגודיות בין הטינופת של עיר הודית והסביבה הירוקה.
כאן ב-Drizzle, הלכתי לנוח במיטה, כאבי הגב אמנם פחתו אבל לא נעלמו, מנוחה קלה על המיטה הפכה מיד לשנת צהריים עמוקה. בסביבות השעה 17:00 אפרת, הילדים ומשפחת בן-גיגי הלכו רגלית לטיול מסביב למטעי התה באיזור. אני הייתי בתהליכי התאוששות מהלינה.
הגיע הערב, ערב יום שישי, הילדים קילחו את ליה שמאוד אוהבת להיכנס לדלי המקלחת, הם הכניסו לשם מים חמים וליה ממש קפצה פנימה.
באותו הזמן, בחדר השכן, גלי וירון היו אמונים על הכנת ארוחת הערב, הם בישלו אורז ותבשיל תפוחי אדמה עם העוף שרצחנו היום אחה"צ. אפרת ואני הוצאנו את השולחנות והכיסאות מהחדרים שלנו אל המרפסת שליד, והושבנו את הילדים, הם טרפו את האוכל, טוב, מסתבר שהיו רעבים לאללה.
סגרנו אח"כ את הבסטה, ניקינו והחזרנו את המרפסת למצבה הקודם לפני שפרשנו לישון.
— 07/01/2023 , יום שבת —
התעוררתי היום רע מאוד, הגב ממשיך להציק, הצטרף אליו גם הראש, וגם קצת התקררתי (ביחד עם עידו שחטף את זה קשה יותר). בשעה 9:15 בבוקר הגיעה המונית שבאה לאסוף את הבן-גיגיים ליעדם הבא: ואטה קנאל. אנחנו נגיע לשם מחר. נפרדנו מהם פרידה זמנית והם נפרדו מבעלי הריזורט פרידה (כנראה) תמידית.
כשהם עזבו, אפשר להגיד שהתחלנו את היום, הצ'אי שהזמנו הגיעו לחדרינו, אני ואפרת עבדנו על ארוחת הבוקר לכולם בחדרנו – ירקות חתוכים, לחמים, גבנ"צ וביצים קשות שירון הכין לנו ערב לפני. לאחר ארוחת הבוקר ושטיפת הכלים, הזמנו ריקשה אל הטיול שלנו להיום, רצינו להגיע למוזיאון התה וזה הסתדר יפה כשהמוזיאון נמצא ממש קרוב למונאר, היינו חייבים למשוך כסף מהכספומט שם.
אוקיי, אז הגענו עם הריקשה למוזיאון התה, השעה הייתה קצת לפני 12:00 שם הבחנו כי המקום נמצא ליד בית ספר, כתיקון לפיספוס בית הספר מאתמול, החלטנו להגיע הפעם ולהתרשם מהמקום. לרוע מזלינו, הפעם לא איפשרו לנו להיכנס לכיתות, אלא רק להסתובב בחצר, אפרת החלה לשוחח עם כמה מקומיות שעדיין לא הבנו לחלוטין האם הן לומדות שם או לא
עזבנו את מתחם בית הספר, ליה רצתה להיות כל הזמן על הידיים והגב שלי היה בעייתי, אפרת לקחה חלק גדול בנטל.
בכניסה למוזיאון התה שילמנו 340 רופי לכולנו ונכנסנו לראות על מה כל הבלגן, יחד איתנו נכנסו עוד כמה עשרות הודיים, במושגים מקומיים, מספר זה אינו הרבה בכלל.
כבר בכניסה חטפנו לפנים פוחלצים של בעלי חיים גדולים ומפחידים, הם ניצודו בתקופה שהגיעו לכאן המתיישבים הראשונים שעסקו בגידול וקטיף תה, הוכנסנו לחדר הקרנה שם צפינו בסרטון המציג את ההיסטוריה של מונאר, החל מהמתיישבים הראשון – שבטים, הגעת הבריטים לאיזור ההררי והפיכתו לגידול תה, עד השתלטות חברת טאטא ורכישת האדמות החקלאיות, כיום בערך מחצית מהגידולים שייכים לקונצרן הזה, יחי הקפיטליזם! המשך הסיור כלל חדרים בהם מוצגים מוזיאוניים ששירתו את המתיישבים הבריטים הראשונים כאן בתחילת המאה ה-20 ואילך.
בחדרים האחרים כבר התחלנו לראות את הביזנס אליו הגענו, אופן הכנת התה, אז אחרי שהקוטפות ממלאות שקים מלאים עלי תה, תכולת השקים נשפכת אל מסועים שמעבירים אותם למכונות חיתוך וקיצוץ בסרט נע, בסה"כ העלים נחתכים כ-4 פעמים (4 מכונות) עד שהם הופכים לאבקה ירוקה, משם הם מועברים על המסוע לגוף חימום אובלי שמסתובב ומייבש להם את הצורה, זה לא מספיק, כי הם יוצאים לאוויר החדר לעוד כמה שניות ומועברים אחר כבוד אל תנורים גדולים שסוגרים לאבקה הזו את הבסטה. מאבקה ירוקה, היא הופכת להיות אבקה חומה כפי שאנו מכירים אותה
סיימנו את הסיור, בחוץ קצת הסתובבנו בין המטעים של התה, האיזור כולו נגלה לעינינו מחוץ למוזיאון, אזור עמוס הרים מכוסים שיחים ירוקים של תה
עזבנו את המקום, תפסנו ריקשה שהייתה אמורה להחזיר את התלמידים מביה"ס הצמוד אל מונאר, הנהג החליט לחלטר אותנו על הדרך ולחזור לאסוף את התלמידים לאחר מכן. ירדנו ליד איזור השוק של העיירה, קנינו לנו ביצים, נודלס, פירות וירקות לארוחות הערב והבוקר של מחר. הבטחנו לילדים גלידה ובהחלט קיימו את הבטחתינו ב-Ice Bregz אותו אנו נוהגים לפקוד בכל פעם שאנו כאן במקום. איזה תענוג של מקום, חדש, נקי, איכותי ושירותי מאוד. שוחחנו מעט עם עובדת המקום, מסתבר שזהו מקום חדש לאללה, כמה חדש ? הוא נפתח ביום שלישי בסה"כ. זו הסיבה שאינו מופיע בגוגל מפות
הילדים הזמינו גלידות ושייקים בנאליים, אני תמיד הולך על הלא מוכר, הלא ידוע, זה שכמעט ולא מזמינים אותו, הפעם הלכתי על ה- Sharjah Shake שזה שייק עם בננות, אגוזי קשיו ותאנים \ תמרים – סמיך, מתוק ופשוט מצויין !
אל רשימת הרכישות שלנו הוספנו עוד 4 שווארמות מ-Arabian Grills המעולה. אני המשכתי רגלית אל ה-ATM של בנק SBI כדי למשוך כסף. היה תור ארוך, בתוך הדוכן, אנשים הצטופפו אחד ליד השני ומעולם לא הרגשתי כל כך חוסר פרטיות בזמן משיכה מכספומט, כמה זוגות עיניים היו לי ממש על המסך בזמן המשיכה, גם כשפניתי אליהם לזוז אחורה, זה עבד לכמה שניות. טוב, בסופו של דבר יצאתי מהמקום עם עוד 40K בכיס.
תפסנו ריקשה הביתה. אני נפלתי על המיטה, הייתי מאוד עייף עם ראש כואב, נרדמתי מיד לאיזה שעתיים בערך. התעוררתי בסביבות השעה 17:30, התאפסתי על עצמי וישבתי עם יובל על תרגילי חשבון (הילדים למדו בזמן שישנתי), בסביבות השעה 19:00, אירגנתי לכולם ארוחת ערב, חיתוך ירקות והכנת לחם מטוגן עם חביתה הישר מהמטבח של משפחתו של אשיק – בעלי המקום, איזו משפחה מקסימה זו, חבל"ז. מזכירים לנו את המשפחה של סאני בהאמפי. יצא לי לשוחח עם אחותו של אשיק בזמן בהכנתי את החביתות, ילדה בת 18, הולכת ללמוד רוקחות. הזמן עבר מהר ביחד איתם.
במקביל לארוחת הערב אפרת והילדים החלו לארגן את התיקים הגדולים, מחר אנו עוזבים, היינו צריכים להוציא מהבוידם את כל הבגדים החמים ששירתו אותנו נאמנה בנפאל, החל ממחר נצטרך אותם. שוחחתי גם עם ירון בטלפון, הוא קצת הכניס אותי לעניינים לקראת מה מצפה לנו מחר, בעיקר בתחום הדיור. מאמין שיהיה בסדר.