— 28/10/2022 , יום שישי (היום ה-4 של הטרק) —
היום הרביעי של הטרק ייחשב אצלנו אולי כיום הקשה והארוך ביותר שלנו. התיכנון היה ללכת כ-6 שעות, אך בסופו של דבר, יצאנו לדרך ב-8:00 והגענו אל יעדינו כעבור 10 שעות, ב-18:00 לגסט האוס כאשר בחוץ כבר חשוך. גם התיכנון המקורי שלנו היה לקוי, וגם אירועים כאלו ואחרים עיכבו אותנו משמעותית. יום זה לא יחזור על עצמו.
לאחר יום מנוחה בכפר גוראפני, המשכנו את הטרק, היציאה מן הכפר לוותה בעליה לא קלה, בטח על שלא על הבוקר, נכנסנו למעבה יער אותו חוצה שביל מדרגות שעולה מעלה מעלה… תחילה ההליכה הייתה ביער ובשלב גבוה יותר, כשהגענו לקרחת יער, הנופים מסביב היו מרהיבים, זה נתן לנו עוד קצת בוסט להמשיך ולעלות במדרגות
בסופו של דבר, כעבור כשעה וחצי הליכה קשה הגענו אל הפסגה – Deurali Pass בגובה 3,150 מטרים, המקום הגבוה ביותר שלנו בטרק הנוכחי (פסגת הפון היל אליה טיפסתי יום לפני בגובה 3,200 מטרים, אך לא כולם עשו אותה),
שם למעלה עשינו הפסקה קלה, הזמנו ספלי תה חמים ומהבילים שהגיעו ממש במקום בקור ששרר שם, איתנו היו עוד כמה קבוצות של מטיילים, יצא לנו לשוחח עם כמה חב'רה משם, חבר'ה מכל העולם. רובם מבוגרים, אחת מהן הביאה לנו בקבוקון של בועות סבון שהעסיק את הילדים והשכיח מהם את קשיי הטרק ומזג האוויר. עידו גם הצטלם עם בעל דוכן התה שהראה ממנו התלהבות
נתקענו שם בפסגה יותר מידיי זמן, היינו צריכים להמשיך בדרך, מכאן הדרך נכנסה לתוך יער קסום כשאת רוב ההליכה עשינו בירידה
בסביבות שעות הצהריים המאוחרות הגענו לכפר – Deurali , הזמנו לכולנו ארוחת צהריים באחת ממסעדות המקום, בזמן ההמתנה יצא לנו לשוחח עם קבוצה של חברים מקטמנדו שהגיעו לכאן לעשות טרק באיזור. היה נחמד, אולי ניפגש שוב כשנגיע לקטמנדו (חלקם גרים ליד התאמל). האוכל היה כרגיל, טעים ומשביע (ובשבילי גם חריף), אפרת ואני ממש אוהבים את מנת הדגל של הנפאלים – Dal Bhat
מהכפר הירידה ממשיכה, הלכנו ברוב הזמן דרך יערות לצד ערוץ נחל, תוך שאנו עוברים בין מפלים מרשימים. בין לבין המקומיים, מטעמי דת, בונים רוג'ומים של אבנים ליד ערוצי הנחל, עידו ודניאל עפים על זה ומוסיפים עוד קומות למגדלים…
כחובב מפלים, מאוד אהבתי את מקטע ההליכה הזה, נכון, כאן אין לנו נופים פנורמיים והרים מושלגים, אך להליכה ביער את את הקסם שלה
ומפלים נוספים שפתאום נגלו אלינו באמצע ההליכה, מה שנקרא: out of nowhere
לאחר עיכובים רבים ובעיות לוגיסטיות הקשורות בעיקר לשירותים בטבע, הגענו סוף סוף לכפר Banthanti, עצרנו רגע, ראינו כי אנחנו בפיגור מטורף בזמנים, השעה הייתה כבר 16:00 וזו הייתה שעה שכבר היינו צריכים להיות אחרי הצ'ק-אין בגסט האוס, נשארו לנו עוד כשעתיים הליכה עד לגסט האוס. חששתי מאוד מהכניסה ליערות כשכבר חשוך בחוץ, ובאיזורים הללו, בהרים, מחשיך מוקדם (בסביבות 17:30), מעבר לזה שזו הליכה מבאסת – היא מסוכנת!
ניסיתי להרביץ בילדים קצת תורה, להסביר להם את המצב אליו נקלענו כדי לתת להם את הבוסט של הליכה מהירה יותר. זה עבד למשך כמה דקות עד שהגענו למתחם בתים מסויים עם ילדה מתוקה שניסתה לתקשר עם הילדים שלנו
הרגעים הבאים, כעבור בערך חצי שעה של הליכה, היום הרגעים אולי היפים ביותר של היום, טיפסנו אל מעוק (מצוק עמוק), כשמסביבנו הרים גבוהים, עם שמיים כחולים מעוננים חלקית המהווים את התפאורה המושלמת, הרגיש לי כאילו הלכנו מעל טיילת בגובה העננים
בפסגה בנוי גסט האוס קטן עם כמה חדרים לאורחים, מסעדה וקיוסק לממכר ציוד בסיסי, הנופים משם היו משגעים, הייתי שמח לקחת שם חדר ולשכון שם איזה שבועיים מחיי
זהו המקטע האחרון שלנו להיום, הפורטרים שלנו אומרים כי כעת ישנה ירידה חדה אל ערץ נחל ולאחריה עלייה חדה על הצד השני של הנהר, אויי, כמה נהדר אם היו מקימים כאן גשר תלוי… כך נראה ערוץ הנחל רגע לפני העליה הקשה:
מאמץ אחרון, כולנו כבר היינו תשושים לאחר יום מאוד ארוך של הליכה, לפני שהתחלנו בצעידה למעלה, הוצאתי מהתיק כמה עוגיות וממתק הודי מעולה (מזכיר קצת את החלווה שלנו במרקם רק מעודנת יותר ולא מבוססת על שומשום).
בשלב מסויים בעלייה יובל החליקה ונפצעה ברגל, כאב לה מאוד. עצרנו וניסינו לחשוב איך לוקחים אותה למעלה עם הפציעה. ממש משום מקום הגיע בחורצ'יק צעיר והציע שהוא יסחוב אותה עד הגסט האוס (בעליה תלולה), מה ? מי ? מו ? מאיפה הגיע הילדון הזה ? אז מסתבר שקרישנה – ממרומי נסיוני כפורטר, כשראה שאנחנו מתמזמזים עם הזמן, התקשר מבעוד מועד לילדון הזה – עובד הגסט האוס, וביקש ממנו להגיע ולעזור (עוד לפני הנפילה של יובל). הילד הזה בסביבות גיל העשרים שלו, נמוך ממני בערך בראש, שוקל קצת יותר מחצי ממני, אבל חזק פי שניים ממה שאני מסוגל לסחוב. לא להאמין ממש כמה כוחות יש לו כאשר הוא הרים את יובל בסחיבת שק-קמח והחל מדלג לו למעלה בין המדרגות, כאילו זה לו – just a walk in the park
הגענו לגסט האוס: Magnificent בכפר Tadapani כאשר חושך מצריים, לא ראינו כמעט כלום מהכפר, אכלנו ארוחת ערב מהירה ופרשנו לישון, מלבד אפרת היום אף אחד לא הלך להתקלח.
נזכרתי היום בזמן ההליכה בטרק כי זהו יום שבת היום (בטיול אין כל כך משמעות לימי השבוע) וכי בדיוק היום לפני שבוע היינו בקבלת שבת בבית חב"ד שבקטמנדו. קבלת השבת הזו היא האיזכור היחיד שלנו לימי השבוע בטיול. וואו כמה עברנו בשבוע הזה. בכלל בטיול זה מרגיש כי יום אחד שווה משהו כמו שבועיים בחיי השגרה של הארץ.
— 29/10/2022 , יום שבת (היום ה-5 של הטרק) —
החדרים בהם ישנו בגסט האוס זה היו בסיסיים מאוד, 4 קירות מעץ, מיטות עם מזרנים וזהו, שירותים משותפים לכל הקומה ומקלחת מחוץ לבניין במרחק הליכה, מזכיר לי את הגסט האוסים שהיו לי בטרק הראשון בשנת 2000
הכפר Tadapani ממוקם על אוכף הרים בהימאליה, אוכף אחד מיני רבים, זה אומר: א. הגישה אליה מלווה בעליה קשה. ב. הנופים ממנו מטריפים.
התעוררתי בסביבות 5:00 בבוקר, הייתי חייב ללכת לשירותים, הקור בחוץ לא עושה כל כך טוב לשלפוחית השתן, לאחר ההתפנות כבר לא חזרתי לישון, הפעם במקום לעדכן את הבלוג קצת דיפדפתי באתרי החדשות לשמוע מה קורה בישראל. כשהיינו בארץ הדפדפן שלי תמיד היה פתוח על ynet, הייתי צרכן לא קטן של חדשות, כל זה הפסיק בבת אחת מרגע הטיסה לכאן, ולא, לא היו תופעות לוואי לחיתוך הברטולי הזה. קראתי חדשה כי מטייל ישראלי נהרג כאן בטרק בנפאל ממפולת סלעים לפני כמה ימים. ממש מבאס היה לקרוא את זה, יש מצב שראינו אותו בקבלת השבת של בית חב"ד בשישי האחרון.
בסביבות השעה 7:00 ירדתי למטה אל חדר האוכל, הבטתי בנוף הנשקף מהחלונות ולא עבר זמן רב עד שיצאתי לצלם את המאורע (כזכור, אתמול הגענו בזמן החושך מבלי לראות מימינינו ומשמאלינו), איזה יופי של מקום, אח"כ גם הילדים הצטרפו אלי אז צילמתי גם אותם משתאים אל מול הנוף
בעקבות אירועי האתמול, אפרת ואני החלטנו כי את היום הזה אנחנו לוקחים באיזי, גם אם זה ישנה לנו את מסללול הטיול. אנחנו לא רצינו לחזור על הטעות של אתמול, התייעצנו עם הפורטרים והם המליצו לנו להגיע לכפר שנקרא Ghandruk במרחק של 4 שעות הליכה (לנו זה כמובן ייקח יותר), סבבה, הולכים על זה. רק מה הבעיה ? היום יום שבת, ומה הבעיה עם זה ? זהו הסופ"ש של כל הנפאלים והכפר בו אנו מיועדים לישון הוא אחד הפופולרים אצל המקומיים, למרות גודלו הרב (יחסית לאיזור), כל הגסט האוסים אליהם הפורטרים התקשרו היו תפוסים, בסופו של דבר הם הצליחו להזמין מקום בגסט האוס הממוקם מחוץ לכפר, כ-15 דקות הליכה לפני ההגעה אליו.
לאחר ארוחת הבוקר ובזמן כל הלוגיסטיקה להשגת מקום לינה, היינו צריכים להוציא את הילדים ממשחק בועות הסבון שלהם בחצר של הגסט האוס, אותו בקבוקון שקיבלנו יום לפני באחת מהמטיילות שפגשנו
יאללה יצאנו לדרך, קצת לפני עוד נפרדתי מאותו ילדון שסחב את יובל לכאן, נתתי לו 500 רופי על המאמץ וההוא שמח מאוד. יובל אגב מרגישה טוב יותר והצליחה ללכת על הרגל ללא כאבים מיוחדים.
ההליכה אל מחוץ לכפר הובילה אותנו ליער הלקוח מהאגדות, כמו היער האסור של הארי פוטר או זה של הנסיכה הקסומה. אני הלכתי בתחילת השיירה עם קרישנה שסחב את ליה על המנשא. האחרים השתרכו מאחור.
ההליכות שלנו בטרק קיבלו איזשהו גוון מאוד ברור עם הזמן, אני הולך עם החלוץ (בד"כ הפורטר שסוחב את ליה – הם מתחלפים בינהם כל הזמן), אח"כ מגיעים הקשרים: דניאל, יובל ועידו עם פורטר נוסף ולבסוף משתרכת אפרת עם פורטר מאסף שצריך ללכת בקצב האיטי שלה. אבל התמהיל יכול קצת להשתנות, אתמול למשל הלכנו רביעיה – הפורטר עם ליה, אני עידו ויובל. בזמן זה עידו ויובל לא הפסיקו לחפור אחד לשני, עידו סיפר ליובל על מאורעות הסדרה שהוא כל כך אוהב: ווינX ואילו יובל פירטה לו את ההיילייטס של הספר השישי של הארי פוטר אותו היא עומדת לסיים (היא החלה לקרוא את הסדרה לפני חודשיים בסה"כ).
הגענו קרישנה, ליה ואנוכי אל הכפר Bhaisi Kharka כעבור שעה של הליכה, ממתינים לכל השאר. הוצאתי את ליה מהמנשא והתחלתי להסתובב איתה במתחם של כמה הבתים המהווים את הכפר הקטנטן הזה, פגשנו שם זוג אוסטרליות צעירות שפגשנו לפני יומיים בבית המלון בגוראפני, הן התלהבו מליה ואנו מהן. ליה מצאה חתלתול קטן שהסתובב שם וישר נדלקה עליו, היה לה מספיק מצב רוח גם לשיר לו את שיר הילדים של חני נחמיאס: לחתול אין חיתול
כעבור כרבע שעה של המתנה, הפורטר יאם הגיעה עם דניאל ועידו, הם סיפרו ש(שוב פעם) יובל נפצעה בהליכה, מקל ההליכה של עידו נכנס לה מתחת ליד וזה כנראה שרט אותה קשה. אז הרגל שלה כעת בסדר, ויש כאבים במקום חדש. לקח לאפרת הרבה זמן להרגיע אותה, ההליכה שלהן אל הכפר הייתה רבה. למעשה הם הגיעו כשעה אחרינו. בזמן הזה הילדים המשיכו להשתעשע עם גור החתולים
כולם הגיעו, הזמנתי שתייה חמה לי ולאפרת וקרטוני מיץ לילדים והמשכנו הלאה בירידה לאורך ערוץ נחל, מידיי פעם אנחנו עובדים מעל גשרי עץ רעועים, מידיי פעם מעל גשרים יותר רציניים
וכמובן שגם בחלק זה של הטרק ליוו אותנו מפלים פוטוגניים
עצרנו בנקודת תצפית יפייפיה ממתינים לאחרים (או במילים אחרות לאפרת), איתנו היו עוד 2 מטיילות מבוגרות בריטיות, הן עזרו ליובל בזמן שנפצעה ממקל ההליכה, הלכנו במקביל אליהם, כל פעם אנחנו עוקפים אותן והן אותנו, באותה עצירה הן הביאו לליה תגית שמחברים לתיק \ מזוודה שהולכת לבטן המטוס, אותה תגית תעזור לנוסע למצוא את הכבודה מהר יותר, חיברנו את התגית למנשא של ליה כדי שתוכל לשחק עם זה. זה היה יפה מאוד מצידן.
באותה נקודה כשאנו ממתינים לאפרת, שמתי לב כי הקליטה הסלולרית בנייד שלי כמעט מלאה, אז התקשרתי לאמא שלי דרך הוואטסאפ, הילדים שמחו כל כך לדבר עם סבתא שלהם ואמא שלי שמחה כל כך לשוחח איתם ולראות את נופי נפאל (היא טיילה כאן ב-2013 ולמעשה עשתה בדיוק את הטרק הזה).
ליה ועידו שיחקו באבנים, לקחו אבן שטוחה ועליה בנו כפר נפאלי קטן עם גסט האוסים, חנויות, חיות וכו', לצורך כך השתמשו באבנים קטנות, אדמה ועלים
אפרת הגיעה, אנחנו התפצלנו, קרישנה ואני הלכנו מהר כדיי לתפוס מקום בגסט האוס ולהזמין כבר ארוחת צהריים (השעה הייתה כבר 13:00), האחרים לקחו את הזמן והגיעו כשהגיעו.
הגענו לכאן, ל-Jungle Paradise הממוקם כ-10-15 דקות הליכה מהכפר Ghandruk, מקום יפה המשקיף אל ההרים, מקום שקט, פסטורלי, מאותם המקומות שהייתי יכול להיתקע בהם זמן רב…
כל שאר החבורה הגיעה אל המקום מאוחר יותר, אני בזמן זה התקלחתי במקלחות המשותפות עם מים פושרים עד קרים (מחממים את המים בעזרת פאנלים סולריים, שזה אומר שמעולם לא היו כאן מים חמים של ממש), מים חמים באמת מקבלים דרך חימום בגז.
הילדים התמקמו בחדר אחד, אפרת ליה ואני בחדר שני. הם קיבלו את מנת הסם היומית שלהם (טלפונים ניידים עם חיבור ל-WiFi) , החדרים עצמם הם די בסיסיים, כפי שהיה לנו בלילה הקודם, הכל כאן בניה מעץ, שירותים ומקלחות משופתים לכולם, שקעי חשמל בחדרים (חשוב) ומסעדה לא רעה.
אחרי ארוחת הצהריים (דאלבט + פיצות לילדים) אפרת ואני הלכנו לנוח קצת בחדר והפקדנו את ליה בידיים הטובות והלא כ"כ מרוצות של אחיה הגדולים. נרדמתי לאיזה שעה. אושר.
בזמן ההמתנה לארוחת הערב, אפרת הסבירה לילדים קצת על ההיסטוריה של נפאל, אני פתחתי לפטופ וקצת עבדתי, קצת כתבתי בבלוג והנה עוד יום של טרק עבר, הפעם יום קליל
— 30/10/2022 , יום ראשון (היום ה-6 של הטרק) —
התעוררנו כולנו היום בסביבות השעה 6:00 בבוקר, שאר דיירי הגסט האוס החליטו כי כשהם קמים הם מעירים את כולם ללא יוצא מן הכלל (איך מישהי אמרה פעם ? "שתישרף המדינה"), היו כל כך קולניים ורעשניים ללא שום התחשבות בזולת (תיירים נפאליים). ליה ואני יצאנו החוצה, עם כמה עוגיות חמאה שנתתי לה היא הסכימה להצטלם (אם כי לא ביותר מידיי חינניות הייתי אומר) אל מול ההרים המושלגים כאשר השמש מלטפת אותם לראשונה היום.
הדקות הבאות היו עבורינו זוועה, נכנסנו למלחמת עולם בתוך השבט, הילדים התכסחו בינם לבין עצמם, והפעם אנחנו הראנו לשאר התיירים הנפאליים מי יכול לצעוק חזק יותר. לקח לנו ההורים המון זמן להפריד בין הניצים, אכלנו ארוחת בוקר עצבנית ורק לקראת השעה 10:00 סוף סוף היינו יכולים לצאת וללכת אל יומינו האחרון בטרק. בנוף מרהיב אנחנו יוצאים לדרך עם תחושות מעורבים…
כרגיל ליה עשתה בעיות לעלות על מנשא הגב כשפורטר נושא אותו, אבל התרגלנו לזה כבר, בהתחלה היא מגלה סימני סירוב, אבל כעבור כמה דקות של קריז היא נרגעת ונהנית בדרך, לעיתים גם נרדמת, כפי שקרה היום, לקח לה משהו כמו 5 דקות להירדם על המנשא עד שהגענו לסיום הטרק.
ההליכה מהגסט האוס שלנו אל הכפר הציורי Ghandruk הייתה מרהיבה, מרחוק ראינו את הרי ההימאליה המושלגים, מקרוב ואדיות ירוקות וערוצי נחל שחוצים. מכאן אגב, השביל מתפצל וממשיך אל טרק אחר מאוד פופולרי בנפאל, טרק ה-ABC
כמה שאהבתי להסתובב בכפר הציורי הזה Ghandruk למרגלות הרי ההימאליה העוצמתיים
זהו כפר מאוד מתוייר ופופולרי בעיקר בקרב המקומיים, בסופי שבוע הוא מפוצץ עד אפס מקום (אתמול לא הצלחנו להשיג בו מקום לינה, אז לנו מחוצה לו), צעירים, מבוגרים, משפחות מקטמנדו, פוקהרה ומקומות נוספים במדינה מגיעים לאיזורים אלו לנפוש קצת ולחוות אוויר הרים צלול כיין. מי יכול להאשים אותם ? מקום יפייפה שלא נופל מאותם הגלויות הפסטורליות שאנו כל כך מכירים משוויץ או אוסטריה.
הפורטר יאם עשה לנו קצת עיקוף בהליכה וממש לא הצטערנו על כך, להיפך… היינו אני, ליה על המנשא, יובל ועידו. שאר הקבוצה צעדה אחרינו והלכה בכפר בדרכים אחרות. לקראת סוף הכפר, בדרך אל תחנת האוטובוסים (ג'יפים נכון יותר לומר) מצאנו בית ספר מקומי ריק מאדם (יום ראשון היום) ולידו קבוצה של נשים מבוגרות קוצרות שדה תבואה על רקע ההרים המושלגים
הגענו אל תחנת האוטובוסים של הכפר, אולי התחנה הפוטוגנית בעולם, המתנו לג'יפ שלנו שיבוא לקחת אותנו הביתה אל פוקהרה. בינתיים גם שאר הלהקה הגיעה במצב רוח מרומם, כאילו המריבה בבוקר לא התקיימה. הפורטר יאם החזיק בידיו את ליה שכאמור ישנה ובכך איפשר לי לצלם כמה תמונות כולל אותו בזמן עבודה
אספנו את כולם ודיברנו כמה מילות סיכום של אפרת ושלי לפורטרים המדהימים שכל כך עשו לנו את הטרק כפי שהוא היה, עם נחת הרוח שלהם, וגישת ה-Yes we can. נתנו מתנה קטנה לכל אחד מהם (בשבילם היא גדולה) והצטלמנו שם בתחנת האוטובוסים תמונה משותפת אחרונה ביחד
אני לא יודע מי קורא את הבלוג הזה ומתי הם יגיעו לנפאל, אם בכלל, ואם הם יצטרכו שירותי סבלות בטרקים, אבל שלושת הסופרמנים הללו מומלצים מכל הלב של משפחת פלנר, הם באמת נכנסו לליבינו במהלך ששת הימים האחרונים. אז שוב, המון תודה לכם: קרישנה, יאם והים. אלופים!
עידו שיחק כל כך יפה לבדו, לקח מקל הליכה ופשוט חצב בתוך אדמה את עולמו המדומיין עם אבנים ועלים שאסף ליד. כאשר ממתינים להסעה שלך, אפשר להשתעמם או שאפשר להיות יצירתיים, ואין כמו יצירה של ילד בן 7
כעבור בערך שעה של המתנה במהלכה הוצאתי גם את קופסת הקסמים שלי והראתי את יכולותיי האניגמטיות והמופלאות מול ילדים מקומיים המומים שלא הבינו איך מטפחת יכולה להיעלם בתוך כף ידי, איך קוביה גדולה הופכת לקטנה, כיצד מטבעות נעלמים כלא היו ותמונות בספר מאבדות את צבען…
הצטופפנו כלונו בג'יפ, 9 אנשים פלוס נהג. הדרך הייתה מרהיבה ממש, כבר נמאס לי לרשום "נופים פסטורליים" אבל באמת שכך זה היה, אם אתם מדמיינים איזו גלויה ממרכז אירופה של פרות רועות באחו הירוק והרים מושלגים מאחור ? זה זה, רק שלכאן תוסיפו גם שדות אורז ומפלים מרשימים
הפורטר קרישנה הרגיש לא טוב, זה כבר כמה ימים שהוא כך, כל הזמן הזה הבאתי לו כדורי דקסמול לצינון שתפס אותו כנראה קשה. התחלפנו במקומות בג'יפ, אני התיישבתי מאחור ונתתי לו לשבת מקדימה, הוא פשוט נראה זוועה באותם רגעים, העניין הוא שמחר הוא הולך להתחיל טרק נוסף עם קבוצה אחרת של מטיילים, את ה- Annapurna Curcuit הקשה פי כמה ממה שהיה לו איתנו, איזה מבאס…
בסביבות השעה 13:00 הגענו אל יעדינו, הנהג עצר מול סוכנות סוויסה, שם נפרדנו סופית מהפורטרים: הים ויאם. המשכנו הלאה עוד כמה עשרות מטרים והורדנו את תיקינו אל מול הגסט האוס המוכר לנו: Little Tibetean , קרישנה עזר לנו לסחוב את הציוד בפעם האחרונה אל מתחם הגסט האוס, נפרדנו גם ממנו בעצב ועשינו צ'ק אין. בעלי המקום שמחו לראותינו, האשה המבוגרת נתנה לעידו בננות שיחלוק עם אחיותיו ואח"כ עוד פינקה את כולנו בפסיפלורות טריות מהגינה שלהם. וואו, טרפנו אותם
התארגנו בקצרה בחדר, הוצאנו את הציוד שהיה שמור בשמירת חפצים אצל בעלי המקום ויצאנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת. השתכנו באותו מקום קטן וחביב ליד הגסט האוס שלנו. הזמנו המון – 2 מנות נודלס, 2 מנות צ'יפס, 2 מנות מומו, 3 סנדוויצ'ים ושתהיה בדמות לאסי, פאנטות וקולה… כל הבלגאן הזה הסתכם בסה"כ ב-45 ש"ח. שונה לגמרי ממה שחווינו בימים האחרונים שם האוכל יקר פי כמה.
חזרנו לחדר המלון, כל אחד התקלח בתורו עד שהסתיימו המים החמים ואז התחילו הקריזות ("למה סיימת לי את המים החמים") המוכרות סביר להניח בכל בית בישראל. הילדים קצת היו בטלפונים, קצת למדו וקראו. יובל, לאחר שסיימה את הספר השישי שלה בסדרת הארי פוטר, החלה לקרוא את הבלוג הזה שאני כותב ברגעים אלו, מעניין מה היא תגיד עליו (בטח שאבא שלה עושה לה פאדיחות…)
מדהים כמה הטרק מרהיב ביופיו ההרים המושלגים השמיים הכחולים המזג האויר בטיב עימנו מצד שני איך בשנייה קשה לך להינות מזה שאחד הילדים יכול להשתגע מעצבים כפי שלא פעם קרה…
כל הכבוד לפורטרים שהכילו את השיגעונות של כל אחד מאיתנו