— 27/10/2023 , יום שישי —
אנחנו ממשיכים להעביר כאן את הזמן ברומניה, עד שנוכל לחזור לארץ, גם עד שנמצא טיסה שלא תתבטל ובעיקר עד שנרגיש בטוחים מספיק שכדאי לנו לחזור לארץ מבחינה בטחונית. גם היום כאבי הגב שלי הורגשו היטב, זה מעט השתפר, אבל עדיין… כרגיל, כמו בכל יום, בבוקר צפיתי בחדשות מהארץ, הכנתי לי קפה והתיישבתי לכתוב בבלוג. ארוחת הבוקר הגיעה בסביבות השעה 9:00 כשכבר עידו התעורר והרגיש רעב, לפחות הכאבים שלו מאתמול בלילה נפסקו, זה מחזק את ההשערה כי הוא לא שותה מספיק.
אפרת התעוררה בשלב מסויים, כך גם הבנות. התיישבנו כהרגלינו באותה מרפסת שאנו יושבים תמיד בימים האחרונים וקישקשנו להנאתנו על כוס קפה. בסביבות שעות הצהריים, יצאנו אפרת ואני אל הסופרמרקט לעשות קניות, הפעם החלטנו לא להגיע לאותו סופרמרקט בהמשך הרחוב, אלא להרחיק מעט יותר כדי להגיע אל Kaufland, למה ? כי רצינו לעשות קניות מורחבות יותר מאשר רק אוכל. אז סוף סוף, לאחר כמה ימים שבו הרכב ישב ללא מעש בחנייה שלו, הנענו אותו ונסענו, אני חושב כי המהירות הממוצעת של הנסיעה מהבית שלנו אל הסופרמרקט, הייתה משהו כמו 20 קמ"ש, פקקים זוועתיים הביאו אותנו אל הסופר.
הסתובבנו מעט במתחם הענק הזה, מלבד הסופר ישנם שם כמה חנויות (באותו המתחם) של צעצועים לילדים, אופטיקה, מספרה, פיצה האט, מאפייה, בית מרקחת ועוד, אפרת עוד הסתכלה על כמה מסגרות משקפיים בחנות האופטיקה וכשלא מצאה משהו שמצא חן בעיניה, המשכנו הלאה אל המספרה, ביררנו לגביי גוונים, מהמעט אנגלית שיש לעובדות שם ניסינו להסביר כי אנו מעוניינים בגוונים. טוב, נכנסנו פנימה אל תוך הסופר עצמו, ביצענו רכישה גדולה הפעם, של כל הדברים הרגילים והמוכרים שאנו בד"כ רוכשים + פאזל לליה וחומרי יצירה לשאר הילדים. אנחנו צריכים לספק לילדים תעסוקה מעבר לטלפונים הניידים שלהם. גם כאן, כמו בסופרי הענק של קנדה, ניתן למצוא מדף של בקבוקי שמן זית ולצידם צמיגים של רכבים, כי זה ממש הולך ביחד…
היינו שם יחסית הרבה זמן בסופר, יצאנו בסופו של דבר עם 2 שקים מלאים בכל טוב ופחות 350 ליי.
לקחנו את השקים עלינו וצעדנו אל עבר הרכב שהמתין לנו כמה עשרות מטרים על הרחוב הראשי, היה לי קשה לסחוב עם הגב הדפוק שלי, הדרך הביתה לקחה מעט יותר זמן מאשר הדרך לכאן, שיפור בפקקים. בבית ליה מאוד התלהבה לצייר בחוברת הצביעה שקנינו לה, אח"כ גם הרכיבה את הפאזל מאוד יפה.
לקראת שעות הערב, התכנסנו כל המשפחה במטבח להדליק נרות של שבת ועל הדרך גם לשאת תפילה למדינת ישראל ותושביה. סגרתי גם פינה מאוד חשובה כשהזמנתי לנו מקומות לינה להמשך השהות שלנו כאן בבוקרשט. בערב אפרת ואני צפינו בסרט היומי שלנו, הפעם זה היה הסרט החדש של משימה בלתי אפשרית. שנינו אהבנו מאוד.
— 28/10/2023 , יום שבת —
ביום הזה, בשונה מהימים האחרונים, החלטנו לעשות עם עצמינו משהו, החלטנו לצאת קצת מהבית ולראות את נפלאות בוקרשט. אמנם זה לא פארק לאומי בקנדה, אך זה עדיף מאשר לראות את 4 הקירות של הדירה שלנו מזה כמה ימים. הבוקר הזה החל כרגיל, עם עבודה, כתיבה בבלוג, הורדת סרטים נוספים מהאינטרנט, ארוחת בוקר, וישיבה כיפית עם אפרת על המרפסת שלנו לקישקושים רבים ומגוונים על הכל בערך. בסביבות הצהריים יצאנו כולנו, מלבד יובל שהחליטה להישאר בבית. תחילה נסענו עם הרכב אל הסופרמרקט של Kaufland לא כדי לעשות קניות, אלא כדי ללכת להסתפר באותה מספרה ששמנו אליה לב אתמול.
טוב, זה לא היה רעיון טוב, יום שבת כאן זהו כמו יום שישי אצלנו בארץ שזה אומר שכולם עושים את המטלות והסידורים שלהם ביום הזה, המספרה הייתה מפוצצת באנשים, ועלינו היה להמתין כמה שעות עד שנזכה להיות על כסא התספורת. לא הזמנו מקום מראש וכעת אנחנו משלמים על זה…. טוב, אז החלטנו להזמין מקום ליום שני לשעה 14:00 בצהריים ביחד עם אפרת שתעשה גוונים. בינתיים החלטנו להזמין לנו ולילדים עוגות טעימות מהקונדיטוריה הצמודה, כל ילד בחר לו איזו עוגה שהוא מעוניין בה דרך הויטרינה וזה מה שהוא קיבל. מבאס כי לא חשבנו לקחת איתנו בקבוק מים מהדירה, ומבאס עוד יותר כי הבקבוק מים שקניתי מהסופר כעת היה בכלל סודה…
המשכנו הלאה, חזרנו אל הרכב ונסענו עוד כ-20 דקות אל יעדינו הבא שתיכננתי להיום, זהו הפארק הגדול Children's World Park, קצת התסבכנו עם החנייה כשהגענו לשם, מסתבר שבסופ"ש החנייה בתשלום, סבבה, ואיך משלמים ? דרך אפליקציה ייעודית, ברומנית בלבד. לא רציתי להיכנס לזה בכלל, החלטתי להחנות פשוט במקום מעט רחוק משם מול מתחם אירועים פרטי. ליה הרגישה בגן עדן במתחם הפארק, לאחר ימים שלמים שהייתה סגורה בבית, פתאום להגיע לגן שעשועים גדול עם מתקנים רבים זה עשה אותה מאושרת. גם עידו התלהב לעיתים במתקנים, ניסינו לגרום לכך שהם ישחקו ביחד ואנחנו המבוגרים נוכל לשבת על הספסל בסבבה שלנו.
בשלב מסויים לילדים כבר נמאס מגן השעשועים הזה, המשכנו רגלית לכיכר המרכזית של המתחם, שם מצאנו מקום גדול אך סגור ברובו, כנראה לרגל שיפוצים. טוב, החלטנו לסגור פה את הבסטה ולחזור בחזרה הביתה
בדרך לרכב שלנו, עברנו תחת עצים עם נשירה מאוד פוטוגנית, עכשיו כאמור אנחנו בסתיו, זהו זמן השלכת, הילדים התלהבו ללכת על העלים ולפלס את דרכם במדרכה.
חזרנו הביתה לאחר כ-30 דקות של נסיעה עירונית. בבית הכנתי ארוחת צהריים מאוחרת או ארוחת ערב מוקדמת, מרק עדשים כתומות עם ירקות שורש, יצא מעולה. מאוחר יותר בערב, אפרת ואני צפינו כהרגלינו בסרט בחדר השינה שלנו, הפעם זה היה הסרט Face/Off משנת 1997, אקשן טוב.
— 29/10/2023 , יום ראשון —
התוכנית להיום הייתה אמורה להיות די גרנדיוזית באופן יחסי, היינו אמורים לצאת היום ולתור את הכפרים מסביב לעיר בוקרשט, יום ראשון היום, כולם בחופש ואם אנחנו מעוניינים למלא את מצבורי החוויות שלנו שהתרוקנו בשבועות האחרונים, אז פיספסנו את ההזדמנות. ושוב פעם, אירועים יום-יומיים כמו הליכה לסופרמרקט מילאו את יומינו היום במקום.
הבוקר היום היה כשאר הבקרים, התעוררתי ראשון בסביבות השעה 6:30 והתיישבתי אל מול שולחן המטבח ופתחתי את המחשב, שמתי לב למשהו מאוד מוזר בבלוג הזה, בכל התקופה הראשונה של הטיול, עם כל הפוסטים המלווים את התקופה הזו, לא מצאתי סרטון אחד מיוטיוב. כן כן, שום סרטון שמופיע בפוסטים של נפאל כמעט בכלל. טוב, זה הביא לי מטלה נוספת, להתחיל לעבור על כל הסרטונים שצולמו בנפאל, לערוך אותם, להעלות ליוטיוב ולפרסם בפוסטים שונים שבבלוג. עם הזמן גם עידו התעורר, ובסביבות השעה 9:00 בבוקר שמתי מוסיקה דרך המחשב, הנחתי את הלפטופ על עדן חלון המטבח והתחלתי להכין ארוחת בוקר, זו הייתה כבר השעה שאין לי בעיה שהבנות יתעוררו ליום חדש.
הילדים היו במסכים, אפרת ואני ישבנו כהרגלינו במרפסת במסגרת הקבינט המצומצם, הפעם שוב פעם עלתה הסוגייה של מה אחנו הולכים לעשות בעתיד הקרוב ומתי אנחנו מתכננים לחזור לישראל, לאחר השיחה, בין שאר הדברים, עשינו גם כביסה, מידיי פעם היו לי שיחות טלפון מישראל הקשורות לעבודה, בצהריים הייתה מריבה גדולה בין הילדים, מה שנקרא – לחיות את החיים הרגילים. בצהריים, אפרת, אני, עידו ודניאל יצאנו להליכה רגלית מהבית שלנו לסופרמרקט Lidl הקרוב יחסית לביתנו. כרגיל, התכנונים היו לקנות רק חלב ואולי משהו קטן נוסף, בסופו של דבר עשינו קניה גדולה של 240 ליי, הכוללים גם בגדים חמים לליה, בגדים שישרתו אותה לצלוח את החורף הישראלי.
מצחיק לראות כי התמונות של מפלים עוצמתיים, אגמי טורקיז, חופי ים מרשימים שהופיעו כאן בבלוג לאורך כל השנה האחרונה, מתחלפות לתמונה מסכנה של עידו נכנס לסניף מקומי בסופרמרקט לא מיוחד בעליל, אבל זה בדיוק מתאר את המציאות שלנו היום – חיים שגרתיים, לא מיוחדים בעליל, גם אם הם מתקיימים כ-1,600 ק"מ מביתנו. חזרנו הביתה. אכלתי ארוחת צהריים מנישנושים, חתיכות נאגטס שדניאל הכינה ולבסוף ויתרה עליהם, שאריות ממרק העדשים של אתמול, פלאן שקנינו בסופר… התכנון כאמור היה לצאת החוצה, אל הכפרים של רומניה, אבל גם אפרת וגם אני הרגשנו שפשוט אין לנו כוח לזה, זאת אומרת, ברור שאם היינו יוצאים, היינו לבטח נהנים וזה היה עדיף בהרבה מאשר להישאר כאן בדירה, היינו פשוט צריכים את הקיק-סטארט ההתחלתי הזה, מישהו שיבוא ויבעט אותנו אל מחוץ לדירה, זה לא קרה, אפרת התיישבה עם הילדים על הלימודים שלהם, אני נכנסתי לחדר השינה לקרוא קצת חדשות, לראות סרטוני טיולים ביוטיוב (על המקומות הכי לא מתויירים באמריקה) ולהירדם כאשר ליה נמצאת לידי במיטה צופה גם היא בסרטונים שלה מהנייד של אפרת.
התעוררתי בסביבות השעה 15:30 והתחלתי להרגיש לא טוב, היו לי בחילות ורצון די מבוסס כאילו אני הולך להקיא, לא יודע מה קרה לבטן שלי, סוף סוף נפטרתי מכאבי הגב, ועכשיו מתחילה הבטן לעשות בעיות. ההרגשה המגעילה הזו נמשכה כמה שעות ואז נרגעה. לקראת הערב התיישבנו כולנו בסלון והקראתי לכולנו את נפלאות היום החמישי של הטרק בנפאל שקרה בדיוק היום לפני שנה. אילו זכרונות מתוקים… בערב אפרת ואני התכנסנו בחדר השינה לצפות בהקרנה היומית שלנו, הפעם זה היה סרט המדע בדיוני המעולה (אחד הטובים בז'אנר שלו): Arrival.
— 30/10/2023 , יום שני —
התעוררתי היום ממש מוקדם, עוד לפני השעה 5:00 כבר הייתי על הרגליים, קמתי לתת עבודה תחילה, הייתי חייב לסיים את עניין הסרטונים הנעלמים בבלוג, הסרטונים של נפאל. ערכתי, חיברתי, העלתי ליוטיוב וקישרתי לפוסטים הרלוונטיים, סיימתי את המטלה הכל כך חשובה הזו שמשום מה התפספסה לאורך שנה. בין לבין, הצצתי באתרי החדשות ובפיד הלא נגמר של פייסבוק. מאוחר יותר בבוקר גם אפרת התעוררה בזמן שהכנתי ארוחת בוקר לי ולעידו. התיישבנו לנו על הכיסאות החצי נוחים במרפסת וקישקשנו על הנושאים הרגילים שאנו מדברים עליהם. אין לנו פה חברים, אך יש לנו אחד את השני.
מכאן באופן רוטיני לחלוטין, אפרת המשיכה לעבוד עם הילדים על הלימודים שלהם, אני סגרתי את עצמי בחדר השינה עם המחשב והמשכתי לעבוד, סוף סוף סיימתי להכין את החומרים לקורס השני, יש לי כעת שני קורסים שממתינים להקלטה. מעניין מתי אוכל לבצע את המטלה הזו… שעת הצהריים הגיעה, קצת לפני 14:00, יצאנו אני, אפרת ועידו אל קומה מינוס 1 של בניין המגורים שלנו, לקחת את הרכב ולנסוע אל המספרה. כמו תמיד – פקקים, פקקים פקקים. נסיעה של 2.5 ק"מ לוקחת לנו משהו כמו 15-20 דקות של נסיעה. במספרה איך שנכנסנו מיד התיישבתי על כיסא התספורת, מבלי להמתין כלל. הספר אינו ידע מילה באנגלית, הראתי לו תמונה שלי לאחר התספורת בתאילנד (אי שם בסוף חודש יולי), זו הייתה מטרתו, לשם הוא היה אמור לחתור, לזכותו יאמר כי הוא מאוד יסודי, אני סיימתי, עידו אח"כ נכנס תחת ידיו המקצועיות, גם כאן חזרנו על אותו הטריק, הראתי לו תמונה של עידו מהעבר עם שיער קצר וההוא החל לעבוד על הילד.
בזמן הזה גם אפרת נקראה לדגל, היא התיישבה אצל מעצבת השיער לעשות גוונים. אצלה זה לוקח הרבה יותר זמן, הבחורה שבקבלה זו שיודעת מעט אנגלית, סיפרה כי התהליך של אפרת לוקח 3 שעות ! טוב, בזמן הזה עידו סיים, עשינו תמונת סלפי מכוסחים לפני שחזרנו הביתה, משאירים את אפרת, להיצבע להנאתה.
בבית הילדים שיחקו יפה עם עצמם. אני המשכתי לסגור כל מיני פינות בבלוג ובעבודה, גם אכלתי ארוחת צהריים מאוחרת, מבלי לשים לב, הזמן החלף לו והגענו כבר לשעה 17:00, הזמן לאסוף את אפרת. כשהגעתי לשם שוב, ראיתי את אפרת יושבת וממתינה לי, היא סיימה לפני כ-20 דקות, אין לה חבילת גלישה בנייד על כן לא יכלה להתקשר אליי. בזמן הזה היא סיפרה על ההרפתקאה שלה לבד עם מעצבת השיער שהבחינה לפי העברית שלנו כי אנחנו מישראל, אפרת מעט נלחצה, זוהי לא התקופה האידיאלית בדיוק להגיד שאנחנו ישראלים, בטח לא באיזור זה של העולם (אנחנו לא בקנדה, שם הרגשנו מאוד בנוח עם הזהות שלנו), אבל זה היה בסדר גמור בסופו של דבר. הוצאתי מהכספומט שבמקום כסף מקומי (הם לא מקבלים כאן אשראי), ושילמתי עבוד כולנו 220 ליי, ביחס לישראל זהו מחיר בדיחה.
בדרך פקוקה מתמיד חזרנו הביתה. לקראת הערב, פתחנו שוב אפרת ואני את "מועדון הסרט הטוב" וצפינו בסרט שנשכח אי שם בתחילת שנות ה-90 – סניקרס.