— 17/02/2023 , יום שישי —
גם היום הזה החל בעצלתיים, אבל בסופו של יום עשינו ועשינו לא מעט היום. פשוט כאן במקום הלינה שלנו אנחנו מתנהגים כמו מנוע דיזל, לוקח זמן להגיב עד שהוא מאיץ, אבל כשהוא מאיץ, קשה לעצור אותו
לאחר שאתמול הלכתי לישון מוקדם (סביבות 21:00), התעוררתי גם מוקדם (6:00 בבוקר), השלמתי שעות שינה חשובות מאוד, עבדתי קצת על המחשב ורשמתי בבלוג, בסביבות השעה 8:00 בבוקר כבר כולם התעוררו, האוכל הגיע קצת אחרי 8:30, היום קיבלנו וואפלס לארוחת הבוקר, איזה טעים זה לאכול אותם חמים עם חמאה וריבה. שינוי מרענן מארוחות הבוקר המקומיות שהגישו לנו בימים האחרונים אשר מתבססות בעיקר כעל תבשילי קוקוס חריפים.
עידו כבר מרגיש טוב יותר, אז אלו חדשות טובות, יצאנו בסביבות 10:30 אל הטיול היומי שלנו, הפעם לא התרחקנו הרבה מהעיירה נווארה אליה, היינו רק אני, אפרת, עידו וליה, הגענו אל Moon Plains, שזוהי למעשה נקודת תצפית יפה הממוקמת כמה ק"מ מהעיירה בה ישנו, הגענו אל דוכן הכרטיסים, שילמנו 500 רופי למבוגר ועוד 250 לילד ותיכננו לצאת לדרך, אבל רגע, זה היה בסה"כ התשלום על הכניסה למקום, כעת צריך להגיע אל הנקודת התצפית עצמה, ואיך נעשה זאת ? ע"י ג'יפים כמובן, התענוג – 5,000 רופי. יפה להם (מקומיים משלמים 3,000 אגב), שכרנו ג'יפ רק לארבעתינו, לא יכולנו לחלוק מכיוון שלא היו תיירים אחרים לחלוק איתם (עפ"י הכללים, איננו יכולים לחלוק עם מקומיים כי הם משלמים פחות… לך תבין את ההיגיון הזה).
לאחר ביקור קצר בשירותים, עלינו על הג'יפ והתחלנו בנסיעה, הדרך הייתה די קופצנית, עוד הצלחתי להתכתב בוואטסאפ בזמן הקפיצות, כעבור 10 דקות של נסיעה הגענו ליעד, החניון של נקודת התצפית, המקום עצמו היה יפה מאוד, והנופים משם היו בהחלט שווים ביקור (אולי לא ביקור של 5,000 רופי…)
שם למעלה הנהג הראה לנו כל מיני מקומות, הצביע על הרים, מנקודת התצפית ב-Moon Plains ניתן לראות 9 מתוך 10 ההרים הגבוהים ביותר בסרי לנקה, דווקא את ה-Adam's Peak המפורסם בשל הטרק שלו, לא ניתן לראות מכאן. לא היינו שם הרבה זמן, אהבנו את הנופים ונשארנו שם זמן מה…
הצטלמנו קצת שם למעלה ובדרך חזרה. נהג הג'יפ שלנו לא הפסיק להתלונן מתחילת הנסיעה, רוטן בעיקר על הממשלה ועל הבוסים שלו שלא מתגמלים אותו במספיק כסף, כן, כסף היה המוטיב המרכזי שבשיחתו כלפינו, כמובן שניסה לרמוז על כך שהוא מעוניין בטיפ נדיב, לא שיחקתי את המשחק, ובכל פעם או שהתעלמתי או שהעברתי נושא באלגנטיות, בשלב מסויים כשהוא ראה כי הוא מדבר עם אדם אטום שלא קולט רמזים, החליט הבחור לומר את זה מפורשות שהוא מצפה לטיפ (אבל בצורה מנומסת).
חזרנו בחזרה אל חניון הרכבים ממנו הגענו, שם במקום ראינו כי צוות נהגי הג'יפים עשה מקלחת לכמה גורי כלבים שהחליטו לאמץ, הגורים היו בני 3 שבועות בסה"כ, פיצפונים, לא יודע כמה מקלחת זה הדבר הטוב ביותר עבורם, אבל לפחות הכוונות שלהם טובות.
נכנסנו אל הרכב והמשכנו בנסיעה, החלטנו לנסוע בחזרה הביתה כדי לקחת את דניאל ויובל ולהגיע אל יעדינו הבא היום, בדרך חזרה הביתה, הנהג החליט לקחת אותנו לכיוון מעט שונה, אל נקודת תצפית לא רישמית – על שפת הכביש, תצפית המשקיפה על ההרים ברקע הרחוק ועל גבעות מכוסות שיחי תה.
כשהגענו הביתה, משכתי את הבנות החוצה (הן כמובן עשו הצגות שלא רצו לצאת מהבית), בזמן הזה אפרת ושאר הילדים נכנסו לביתם של בעלי ההום סטיי שלנו, זוג באמת נחמד, זוג פנסיונרים ששלושת בנותיהם כבר עזבו את הבית, שתים מהן גרות בארה"ב (נשואות + 2 ילדים כל אחת), ועוד אחת – הצעירה החליטה אחרי הלימודים להשתקע באוסטרליה, ראינו תמונות של כולם, שמענו סיפורים והיה נחמד מאוד לשוחח איתם, נכנסנו שוב פעם לרכב והפעם נסענו אל מרכז העיירה, אל Victoria Park. כשירדנו, הצענו לנהג לחזור הביתה, זה היה מיותר שהוא ימתין לנו סתם ככה בזמן שהותינו בפארק, אנחנו הרי יודעים את הדרך הביתה וגם רצינו קצת לקחת את הזמן שלנו ואולי גם ללכת לאיבוד. הנהג נסע הביתה ואנחנו הלכנו רגלית לכיוון התחנה המרכזית, כבר השעה הייתה שעת צהריים והילדים לא אכלו כלום מהבוקר, קנינו להם שטויות בעיקר, חטיפים מלוחים – חריפים ומתוקים, משהו דמוי ספינג' שאוכלים בד"כ במימונה אצלנו בארץ.
כשנכנסנו לפארק, היינו צריכים לשלם דמי כניסה: 1,500 רופי לכולנו, סתם קצת התלוצצנו עם העובדות שמוכרות את הכרטיסים, הן היו בדיוק באמצע ארוחת הצהריים שלהן, בשלב מסויים הן פשוט קראו לנו כשראו כי הוצאנו את תכולת תיק הגב שלנו (כדי למצוא לעידו מגבונים לחים), מה שצד את עיניהן היה קופסת פלסטיק בה שמרנו את הבננות לליה. הן קראו לנו להגיע אליהן, ביקשו את הקופסא, רוקנו אותה מהבננות והגשנו להן, ואילו הן, באופן נדיב ביותר לקחו מהמנות אוכל שלהן והעמיסו אל תוך קופסת האוכל, מטורף ! הוזמנו כבר המון פעמים במסעה הזה לאכול במסיבות יום הולדת, חתונות או סתם פיקניק של מקומיים, אבל מישהי שבמהלך עבודתה, בזמן האןכל וההקצבה שלה, הוציאה מערימת האורז והתבשילים שלה והביא לי ? זה עוד משהו שלא נתקלנו בו בינתיים. מנות הקארי שהונחו מעל האורז היו טעימות אבל מאוד מאוד חריפות, כל כך חריפות עד שהפה והשפתיים שלי שרפו אח"כ למשך זמן רב.
הפארק עצמו חביב, מצאנו לנו מקום להתיישב בו ולאכול את המנה החריפה שלי שקוששתי מצמד עובדות דוכן הכרטיסים, שאר המשפחה התענגה על הספינג' הסרי-לנקי המתוק עד מאוד (בצק מטוגן בשמן עמוק, ספוג בסירופ מתוק לאללה).
בשלב מסויים פנינו אל דרך צדדית והגענו אל גולת הכותרת של ליה היום, גן שעשועים, כאן אני ואפרת היינו כבויים והילדים (בעיקר הקטנה) היו בשמיים מרוב התלהבות
יצאנו מגן השעשועים לאחר יותר מידיי זמן לטעמינו, ליה לא רצתה לצאת והיה מאוד קשה להוציא אותה מהמקום, הגענו אל מדרון תלול מכוסה דשא, הילדים הפכו את המדרון הזה למגלשה, וההתלהבות שנכבתה רק לפני כמה דקות כשיצאנו מגן השעשועים, נדלקה שוב. למשך כמה דקות הילדים טיפסו והתגלשו הלוך ושוב, עד שאחת מאנשי הסדר והאבטחה הגיע ושמה סוף למסיבה כשאמרה שאסור לילדים לגלוש כאן. הילדים התאכזבו, אנחנו כבר רצינו לעוף משם, אז יצא לנו טוב.
ביציאה מהפארק גילינו כי הג'קט של יובל נשכח במדרון החלקלק, מיהרתי לשם ואספתי אותו לאחר כבוד. קנינו לילדים אננס חתוך ב-400 רופי והמשכנו רגלית אל הסופרמרקט הקבוע שלנו כאן בעיירה (בערך 1 ק"מ הליכה), במהלך כל ההליכה נשמנו פיח רכבים והגענו למסקנה כי להבא אנחנו לוקחים טוקטוק. בזמן ההליכה לסופרמרקט, ליה נרדמה עליי בזמן שישבה לי על הכתפיים, נכנסנו לסופר, עשינו השלמה של קניות ויצאנו משם בדרכינו על אחד מהטוקטוקים שלקחו אותנו הביתה.
כאן בבית התלבטנו ביננו לבין עצמנו האם מחר שווה לנו לנסוע לטרק, מכיוון שגוגל הראה על גשמים מחר, בעל הבית שלנו הרגיע ואמר כי שם – היכן שהטרק, לא אמור לרדת גשם, טוב אז מחר אנחנו יוצאים מוקדם בבוקר, בינתים כאן הכנתי לנו ארוחת ערב כמו אתמול – מרק עדשים סמיך, חם וטעים לאללה.
סגרנו פה יום נוסף במסע, היום שמתחיל את השליש השני של הטיול. כן, היום בדיוק לפני 4 חודשים עזבנו את ישראל ויצאנו למסע, קשה להאמין שכבר עברנו שליש מהטיול ונשארו לנו בסה"כ עוד שני שליש, אני באופן אישי, מרגיש שאני יכול לסחוב עוד הרבה הרבה יותר