מרגישים כבר את הסוף

— 28/07/2023 , יום שישי

אנחנו מרגישים כבר את הסוף כאן בפאי, במיוחד היום כשאוטוטו נפרדים מ-2 משפחות אליהם היינו קשורים מאוד בשבועות האחרונים. הדס ועמית ועטר ואופיר ששניהם עוזבים מחר את פאי, כל משפחה בדרכה שלה. ואיזה סימלי זה היה להיפרד ב-Two Huts, בדיוק באותו המקום שבו נפרדנו בפעם שעברה מבועז ויעל בסבב הקודם, אי שם לפני כחודש וחצי – חודשיים…

את היום הזה לקחנו באיזי, אמנם התעוררתי מוקדם, שזה טוב, דפקתי עבודה והשלמתי פינות פתוחות, בעיקר בטיול שלנו לקנדה, כן, לאחר סבב ההזמנות שביצעתי במערב המדינה, היום בבוקר סגרתי את הפינה לגביי מקומות הלינה והתחבורה במזרח המדינה. הזמן עבר חלף לו מבלי שכמעט שמתי לב. ב-8:30 לערך רועי הביא את הבנות שלו לכאן, הוא הלך לחוג ספורט (של סאנדיי) ונעלם, לנו זה מצויין, זה גרם לעידו לצאת מהטלפון שלו ולשוחח איתן.

בסביבות השעה 11:00, יצאנו החוצה כולנו מלבד יובל שנשארה עם תמר ונירה בבית, נסענו תחילה אל 7/11 להשלים קניות בסניף הקרוב לביתנו, ואח"כ הורדתי את אפרת, עידו וליה בבית של הדס ועמית. אני ודניאל חזרנו הביתה. בשעות הללו, הבית שלנו היה בית פתוח לכל שכנינו בפאי לאמון, אנשים הגיעו והלכו, בעיקר הילדים, גם רועי וקטי קפצו לביקור, אני הייתי שקוע בעיקר מול המחשב, סוגר פינות להמשך הטיול. בצהריים נסעתי שוב אל ביתם של הדס ועמית כדי לאסוף את אפרת והילדים משם, הם הרי עוזבים את פאי מחר, ואפרת שהתחברה מאוד להדס רצתה להיפגש איתה אחת על אחת לפני העזיבה. חזרנו הביתה, אני הלכתי לישון צהריים, הלילה הזה לא ישנתי הרבה, אז השלמתי שעות במיטה בצהריים. כשהתעוררתי הלכתי לחפש את המשפחה, התעוררתי לבית ריק. הסתובבתי ברחבי השכונה, את אפרת ודניאל מצאתי בבית של עטר ואופיר, הם בדיוק קיבלו את ארוחת הצהריים המאוחרת שלהם מהזמנה של FoodPanda

בבית של שירן וגל, מצאתי את עידו וליה ששיחקו יפה מאוד עם הילדים שלהם ועם ילדים אחרים

חזרתי מהסיבוב, הייתי רעב, לא באמת אכלתי היום, כך גם הילדים, הכנתי ארוחת צהריים לכל מי שהיה שם מסביבי ואכלתי גם אני, בשעה 16:30 נעלתי את עצמי בחדר של עידו, עם הלפטופ שלי, הגיע הזמן לתת ראבוטה, איזו ראבוטה ? היה לי ראיון, בעקבות פירסום הקורס AI שהוצאתי לפני כשבועיים, ביקשו ממני להתראיין לאיזה פודקאסט מקצועי על התחום. טוב, אז השעה הזו נקבעה לה ואני הגעתי מוכן. דיברנו בערך 50 דקות על מגוון נושאים. כשסיימתי, הייתי לחוץ כבר לצאת, לאן ? לראות את השקיעה. השעה הייתה כבר 17:30 והודעתי מיד לאפרת שאנחנו צריכים לזוז, כל הילדים שלנו המשיכו להיות מפוזרים בבית של הקיבוץ, כך שהיה קשה לארגן אותם, בסופו של דבר, יצאנו רק אני, אפרת וליה אל ה-Two Huts לראות את השקיעה, השעה הייתה כמעט 18:00 כשעזבנו את פאי לאמון, ואני מיהרתי, רציתי לתפוס כמה שיותר מהשמש השוקעת. שאר המשפחות הצטרפו אלינו למקום, אך אנחנו היינו הכוח החלוץ, הגענו אל המקום ודבר ראשון, דפקתי תמונה:

באופן לא מפתיע, השקיעה הייתה יפה, עם עננים רבים, כשהשמש מבצבצת ביניהם מידיי פעם, אחרינו הגיעו עטר ואופיר עם שלושת ילדיהם (תבל נשארה בבית להיות עם דניאל, אנחנו כעת נותנים יד חופשית מאוד לילדים שלנו להיות כמה זמן שהם רוצים עם חבריהם, אנחנו יודעים שעוד מעט כל העניין החברתי שלהם הולך להיגמר). ליה נרדמה עוד בדרך לכאן. הזמנו שייקים לי ולאפרת והבטנו בשקיעה ביחד עם עטר ואופיר.

כעבור כמה דקות נוספות, הגיעו גם שאר החבר'ה הטובים, קטי ורועי, שירן וגל ולאחר מכן גם הדס ובעלה. המקום היה מפוצץ באנשים, ביניהם גם המשפחות הישראליות עם ילדיהם הרבים ששיחקו יפה ביחד.

לא יכולתי להישאר אדיש לנופי השקיעה המהממים מה-Two Huts, המצלמה של הטלפון שלי תיקתקה הרבה בזמן הזה, ועם הוספת פילטר מסויים, זוהי גם התוצאה:

ישבנו ודיברנו שם עד השעה 19:40, השמש כבר ירדה ממזמן וחושך כמעט מלא עלה שם. רגע לפני החושך, עוד קצת השתעשעתי עם המצלמה בתמונת סלפי לא הכי מחמיאה

סגרנו את הבסטה. כל משפחה חזרה אל הרכב שלה, כאמור מחר אנחנו נפרדים משתי משפחות, הדס ועמית ועטר ואופיר, יהיה מבאס, גם הילדים שלנו נקשרו לילדים שלהם (בעיקר דניאל עם תבל), עטר ואופיר ממשיכים מכאן לצ'יאנג מאי ומשם, דרך בנגקוק, הם טסים לויאטנם לפני החזרה לארץ. הדס ועמית חוזרים לבית שלהם בצ'יאנג מאי, הם כבר גרים שם שנה שניה ובאו לכאן לנופש. חזרנו הביתה, הילדים שלנו המתינו לנו בשקיקה, טוב, זה לא נכון, הם היו תקועים בטלפונים שלהם. דניאל קיבלה הזמנה לנסוע עם תבל ל-Walking Street לאכול שם את אותה ארוחת ערב שהיא תמיד אוכלת – תפוח אדמה מוקרם.

הילדה חזרה בשעה 22:30, סגרנו לכולם את הבסטה והלכנו לישון.וכך זה נראה ב-walking street , התמונה צולמה ע"י אופיר

— 29/07/2023 , יום שבת

היום זה היה יום של פרידות, כאמור 2 משפחות עזבו היום את פאי ואנחנו נפרדנו מהם בדאצ'ה. הילדים מבואסים, אבל בינתיים נראה שהם מתגברים על זה יפה. ניסינו לגשר על זה ע"י זה שאנו מאפשרים להם לקנות מה שהם רוצים (לא יודע אם זה נכון), כדי להקל על הגלולה המרה.

לאחר שהלכתי לישון אתמול אחרי 1:00, התעוררתי היום ב-7:30, עשיתי כמה השלמות הקשורות לעבודה, אתמול בערב עבדתי על סרטון הסיכום של תאילנד, בבוקר תיקנתי וערכתי חלקים ממנו שוב. זהו, סיימתי גם מטלה זו. בבוקר, לאחר שכולם התעוררו, יצאנו אל הדאצ'ה בפעם האחרונה, כמה שאנחנו לא אוהבים להגיע אל המקום הזה, אנחנו שם בעיקר בשביל החברה, ושהילדים ישחקו עם החברים שלהם. שם בדאצ'ה אמרנו שלום למשפחת שלום-לב ארי, הראשונים לעזוב היום. ניצלנו את ההזדמנות לדפוק כמה תמונות, הראשונה היא של דניאל ותבל

עשינו גם תמונה קבוצתית של משפחות שלום-לב ארי והפלנרים:

נפרדנו מהם, והתפנינו להצטלם גם עם הדס ועמית, שעוזבים גם הם לצ'יאנג מאי. איכשהו גם סאנדיי נכנסה לתמונות עם ליה

ותמונות נוספות של הילדים והמבוגרים

אני, דניאל ועידו בשלב מסויים פרשנו מהמקום, את דניאל החזרנו הביתה, היא הייתה מבואסת מהפרידה מתבל, אז נתנו לה קצת את הספייס. אני ועידו רצינו ללכת ולהסתפר, לעשות ככה איזו תספורת אחרונה לפני שאנחנו חוזרים לישראל (לנצל את המחירים הזולים שכאן, כי המדינות הבאות יהיו מאוד יקרות), אז נסענו אל אותה מספרה שפעם שעברה הסתפרתי שם: Kangtong Barber (לפני שטסנו לקמבודיה), גוגל אמר שזה פתוח, אבל בפועל זה היה סגור. בעאסה, הגענו עד לכאן וכעת אנחנו חוזרים, אז חזרנו שוב פעם לדאצ'ה. אל אותם חברים שעדיין נשארו שם. 

בשלב מסויים התקפלנו גם אנחנו כולנו הביתה. אפרת ואני קצת התלבטנו מה אנחנו הולכים לעשות כעת, תחילה חשבנו ללכת לבית קפה עם נקודת תצפית יפה, אבל ליה עשתה לנו בעיות ולא רצתה ללכת איתנו, כן יש לה כבר רצונות משלה ואנחנו כנראה צריכים להתחיל להתחשב גם בה… טוב, אז בזמן שאפרת, ליה ועידו הלכו לבית של גל ושירן, אני סוף סוף ניצלתי את העובדה שיש לנו פאקינג בריכה במתחם ונכנסתי פנימה. אויי… איזה כיף זה היה, הייתי שם היחיד והמקום היה שקט ומרגיע, שחיתי מעט הלוך וחזור ואז פשוט התיישבתי על המדרגות כשכל גופי נמצא בתוך המים, רק הראש בחוץ, פרשתי ידיים לצדדים, נתתי להן לצוף, כך גם עם הרגליים, המדרגות פשוט החזיקו אותי שלא אשקע וכל גופי היה רפוי ורגוע, עצמתי את עיניי ואני יכול להישבע שיכולתי להירדם שם באותם רגעים, איזה תענוג זה היה, עשיתי לעצמי מעין תרפיית וואטסו, מבלי לדעת בכלל מה זה בדיוק ואיך עושים זאת. יצאתי בשלב מסויים רגוע לחלוטין. 

עם הזמן הגיעו עוד ועוד אנשים לבריכה, הראשונים היו רועי וקטי שהגיעו לכאן למתחם. יצא לי לשוחח מעט עימם, בעיקר עם רועי שהביא לעצמו ארוחת צהריים, אח"כ גם גל הגיע ועוד כמה. אני בשלב מסויים חזרתי הביתה, רציתי לנוח מעט, אולי לכתוב בבלוג, אבל איך שהתחלתי ללכת הביתה, בדיוק ליה יצאה עם החברה שלה – רימון, מה קורה ? הן רוצות ללכת לבריכה, בעאסה, עם ליה חייבים להיות ולהשגיח. חזרנו הביתה, ליה הורידה בגדים ולבשה בגד ים. הגענו שוב פעם לבריכה (20 שניות הליכה), המקום התמלא בזמן הזה, גם משפחות נוספות הגיעו לכאן וסאנדיי שהייתה מוקד התלהבות מצד הילדים. אני הייתי צמוד לליה, שהייתה צמודה לרימון, שהייתה צמודה לאביה – גל, כך יצא ששוחחנו בינינו. בו בזמן שסאנדיי לוקחת את הילדים (שנעמדים בתור) ואחד אחרי השני זורקת אותם אל תוך הבריכה כאילו היו שקי תפוחי אדמה. גוד דמיט, כמה כוח יש לבחורה הזאת

תפסתי גם את ליה ורימון ברגעים יפים

בשעות אחה"צ המאוחרות, ראיתי שזהו, מספיק, צריך כבר ללכת הביתה, התכנון היה להגיע אל ה-Walking Street בערב, ועל כן היינו צריכים להתארגן. לקח זמן רב להוציא את הילדים מהבריכה. בזמן הזה אפרת נשארה בבית והחלה לסדר את התיקים לקראת הנסיעה. היה לנו חשוב לסיים את המטלה הזו היום, כי מחר יש לנו טונות של תוכניות ולא בטוח שנוכל להספיק לעשות אותן עם הניג'וס הזה של סידור החפצים שלנו לקראת הנסיעה. 

ליה נרדמה כבר בשעה 19:00, כנראה שהבריכה התישה אותה לגמרי. אז אפרת נשארה בבית ובערב יצאנו אני ושאר הילדים אל ה-Walking Street , הילדים ידעו בדיוק מה הם רוצים ולאן עליהם היה ללכת כדי להשיג את מבוקשם וזה היה הדוכן של Shampoo (כן כן זהו שמה), שמכינה תפוחי אדמה מוקרמים. הזמתי להם שלוש חתיכות כאלו, ובדוכן ליד הם קנו לעצמם 4 חתיכות סושי כל אחד. מכיוון שאנחנו עוד מהעט נוסעים מכאן ועוזבים את תאילנד, אנחנו מאוד מעודדים אותם להשתמש כבר בכסף שהם הרוויחו בזמן שלהם כאן כשפתחו את הדוכנים שלהם בדאצ'ה ובשוק "קח-תן" שהיה כאן לפני כמה ימים. הילדים ישבו ואכלו להנאתם (ובהחלט יש הנאה מהאוכל הזה), בזמן שאני הלכתי לדוכן התאילנדי הכמעט קבוע שלנו – עם סלט פאפאיה ופאדתאי. בדרך חזרה הילדים עצרו וקנו להם את מה שהם חסכו אליו. יובל מאוד רצתה לקנות חולצת בטן. הכסף שלה, אז לא התערבתי. אבל ממש לא התערבתי. הילדה עברה את כל שלבי הרכישה בעצמה, תוך כדי התקשרות באנגלית עם המוכרת. נראה לי שזוהי הייתה הפעם הראשונה שלה בחיים לעבור תהליך כזה של מבוגרים.

חזרנו לרכב, בדרך חזרה הביתה עצרתי ב-7/11 הקבוע שלנו, קניתי עוד כמה ביצים ולחמניות ירוקות האהובות שלנו. בדרך חזרה החל לרדת גשם שוטף, מזה זמן מה שלא ירד כאן גשם (בעונה הגשומה) וזה היה קצת מוזר. אז הפעם זה קרה ולמזלינו הגשם תפס אותנו כבר כשהיינו בדרך הביתה ולא כשאכלנו שם באמצע המדרחוב. הילדים הלכו לישון ואפרת ואני אכלנו על שולחן האוכל את מה שקנינו ברחוב. בזמן הזה קטי הגיעה אלינו. אפרת לא מפספסת רגע אחד פנוי. הזמן שלה כעת יקר מפז והיא מנצלת אותו כדי להיפגש כמה שיותר עם החברות שלה כאן בפאי. גם אם זה אומר ללכת לישון מאוד מאוחר בלילה.

— 30/07/2023 , יום ראשון

זהו, יום אחרון שלנו כאן בפאי. ואנחנו כבר מתגעגעים, מתגעגעים להכל פה במקום. למקום, לאנשים, לאוכל, למקומות שכבר הפכו להיות המושבות שלנו, כל אותם מקומיים שלמדנו להכיר כאן במהלך החודשיים האחרונים. זה חתיכת סיפור (מנטלי) לעזוב מקום שכזה, בעיקר לילדים שנקשרו לילדים אחרים וקשה להם כעת להיפרד.

לקח לנו זמן להתארגן היום בבוקר, הכל התנהל בעצלתיים, אני סגרתי כמה פינות לטיול ליפן, ואפשר להגיד שאנחנו מוכנים (עד כמה שניתן). הערתי את הבנות בשעה 9:00, רק כדי שבתקווה היום ילכו לישון מוקדם. בשעה הזו אני ועידו נסענו אל המספרה שהייתה סגורה אתמול, חתיכת נסיעה לשם ומה ? עדיין הייתה סגורה. שוב, בגוגל רשום פתוח – בפועל סגור, איזה מבאס. בחורצ'יק שהיה שם אמר כי הספר יגע ב-13:00, הוא נמצא כעת בצ'יאנג מאי. טוב, עשינו אחורה פנה ונסענו בחזרה הביתה, לפחות הורדנו את הכביסה שלנו במכבסה המקומית לפני שחזרנו. 

הזמן המשיך לעבור לו במהרה, הילדים נעלמו לבתים של חברים שלהם, אפרת הלכה עם ליה אל הבית של שירן וגל, לשחק עם הבת שלהם – רימון. אני, בשלב מסויים הגעתי לשם כדי לזרז את אפרת, התיכנון היה לצאת לפאי ולעשות סידורים והנאה. אז ווידאנו כי ליה בסדר גמור בבית השכנים, השארנו אותה שם להמשיך ולשחק עם רימון ויצאנו לכיוון הבית שממול – שם נמצא עידו

אז עידו היה בבית של משפחת מילר (לשעבר ביתם של משפחת שלום-לב ארי), שיחק עם הילדים שם, הודענו גם לו שאנחנו זזים, ויצאנו. האוטו היה עמוס ב-3 זוגות אופניים של הילדים אותם אנחנו מחזירים היום. הבחור המקומי שהלווה לנו אותם לא ביקש מאיתנו כסף כשלקחנו אותם, זה היה מוזר מאוד. בכל אופן, בחור מבוגר מקסים, בכל זאת, נתנו לו 300 בהאט והודינו לו מאוד. התחנה הבאה הייתה – בית חב"ד, הבאנו שם לחבר'ה שקית של תרופות שעטר הורישה לנו לפני כמה ימים. סיימנו עם הביזנס וכעת נשאר הפליז'ר. הלכנו אני ואפרת, לראשונה במסע הזה לעשות מסג' ביחד. המקום הוא אותו מקום שהייתי בו לפני כמה ימים – Pai Mass Relax שמו, והוא מאוד מאוד מומלץ. עברנו ביחד חוויה מאוד מרגיעה ונעימה.

חזרנו הביתה, ליה עדיין שיחקה יפה מאוד בביתם של שירן וגל, אפרת מיהרה להגיע אליה הביתה. אני פתחתי מחשב ועבדתי קצת. בסביבות השעה 15:30 יצאנו כולנו שוב פעם לאכול ארוחת משפחתית ביחד, זה לא קרה לנו הרבה בשבועות האחרונים, מכיוון שבכל רגע נתון, הילדים שלנו היו מפוזרים בבתים של אחרים בשכונה, אז הפעם אפרת ואני התעקשנו על כך. הפעם בחרתי לנסוע אל פאי מה-Backdoor, מהדרך הצדדית העוברת בין הכפרים ושדות האורז, איזה יופי ישל דרך זו. תחילה עצרתי ליד הגשר החוצה את נהר פאי, בסבב הקודם שלנו כאן, תמיד ראינו אותו כשנסענו כאן ואמרנו לעצמינו שיום יבוא וגם אנחנו נלך על הגשר הזה ונחצה את הנהר. אז כשהגעתי היום, הוא היה הרוס, מניח שמהשטפונות שכאן.  טוב נו… 

בהמשך עוד עצרנו לצלם שדות אורז מרשימים מלאים בבריכות מים

היעד שלנו היה מסעדת Charlie & Lek, בא לנו אוכל תאילנדי לפני שאנחנו עוזבים את המקום. רק חבל שלהם בא פחות טוב, בימי ראשון מסתבר שהם סגורים. טוב, חשבנו היכן עוד ניתן לאכול אוכל מקומי, ומסעדת Duang הועלתה לאוויר הרכב. יאללה נסענו לשם, ומה ? גם הם סגורים בימי ראשון. ניסינו להגיע למקומות אחרים, החנינו את הרכב שלנו במקדש Wat Luang והתחלנו ללכת ברגל לכיוון ה-Walking Street, בדרך עצרנו לבדוק איזו מסעדה מקומית ברחוב, שאלתי אם יש להם סלט פאפאיה? כן. שאלתי אם יש להם טום קא-גאי ? כן. או, יופי כבר קנו אותנו. נכנסנו למסעדת Tea Tea's cafe and bakery, הילדים הזמינו מאכלים מערביים יותר כמו וואפלס וצ'יפס. הזמנו שם כיד המלך. באמת הזמנו הרבה, אני שלא הייתי רעב, טרפתי את סלט הפאפאיה ואח"כ את השאריות של הילדים. הזמנתי לעצמי גם מרק קוקוס עם בננות כקינוח, וזה היה פצצה, ביחד עם שייק הקוקוס זה לגמרי סגר לי את הפינה.  אני רק מצטער שלא הכרנו את המסעדה הזו מוקדם יותר…

באנו לעזוב את המקום אך בדיוק החל מבול לרדת. גשם, כמו שהמונסונים יודעים לספק לנו. המתנו מעט עד שהגשם ייחלש, אז אני רצתי בחזרה אל המקדש, להביא את הרכב ולאסוף את המשפחה מפתח המסעדה. את אפרת והבנות הורדתי באותה המספרה שהם בילו שם לפני כמה ימים, הפעם גם דניאל הייתה צריכה להסתפר (ולהחליק את השיער על הדרך). אני ועידו המשכנו שנינו הפעם שוב אל אותה מספרה שכבר פעמיים ביקרנו בה והייתה סגורה, השעה הייתה כבר 16:30 וזהו, אין תירוצים, אנחנו צריכים להסתפר! אז הפלא ופלא – הפעם הבחורצ'יק היה פתוח, רק מה, היה תור של אנשים לפנינו. המתנו כ-20 דקות עד שעידו נכנס להסתפר ראשון 

ואני מיד אחריו. יצאתי מרוצה כהרגלי מהתוצאה, עידו פחות, לא נורא זה יצמח שוב והוא יתגבר על זה, שילמתי לבחורצ'יק 130 בהאט לשנינו (בעיירה פאי זה עולה 200 לאחד) ועזבנו את המקום, הגשם בינתיים כבר הפסיק לרדת, אנחנו חזרנו עם הרכב אל אותה מספרה בה אפרת והבנות נמצאות, המתנו כמה דקות ברכב, ולבסוף אספנו אותן והמשכנו הלאה לביתנו, תוך שאנו עושים עצירה קלה לתידלוק, מחר יש לנו נסיעה ארוכה ואני רוצה לצאת מכאן מלא. כאן בבית, קטי ורועי הגיעו לביקור אחרון, בנוסף גם נטע, אמא של יעל (חברה של יובל) הגיעה עם ילדיה, ובשלב מסויים הן היו צריכים לזוז. רגע לפני שהן יצאו, הספקתי לתפוס את הילדים בתמונה משותפת לסלפי

רועי הביא לכאן ארוחת ערב, הם אכלו אצלינו כאן בפינת הישיבה במטבח. הזמן פשוט טס לו באותם רגעים, אפרת ואני היינו גם באטרף של סידור החפצים שלנו בבית, זו הייתה הזדמנות מצויינת לתת לחברים כל מיני פריטים שלא היינו צריכים לקחת איתנו להמשך המסע, את הלפטופ הישן של דניאל, למשל הבאנו לרועי שהגיע לכאן ללא לפטופ, הוא די מעאפן (הלפטופ, כן ?), אך לאחר פירמוט הוא יעשה את העבודה ונראה לי שהבאתי אותו למישהו שהוא מבין הבודדים כאן שיודעים איך לפרמט מחשב. גם גל ושירן קפצו אלינו מביתם להגיד שלום. ראינו שלעידו היה קשה מאוד הפרידה הזו מחברו הטוב – אביב. הילד כבר רווי פרידות בזמן האחרון, זה החל עם ליאו, המשיך לקורן, אח"כ גם יונתן וכעת אביב. 

עוד כמה תמונות עם שאר החברים והחברות לפני שהם נפרדים (וגם המבוגרים)

זהו, כולם התקפלו הביתה, אני מיד אחריהם נוסע שוב פעם אל העיירה פאי כדי לקנות מצרכים לסנדביצ'ים לנסיעה מחר. באותו רחוב מוכר, של הסופרמרקט 97, קניתי ב-Lotus עגבניות ולחם, השלמתי גבנ"צ ב-7/11 הסמוך ואח"כ עוד ב-7/11 הקבוע שלנו – הוספתי חבילת ביצים. זהו אנחנו מוכנים למחר מבחינת האוכל. לקחנו את הילדים לישון וגם אנחנו הצטרפנו אליהם לא הרבה אחרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן