משחקים כדורת

— 02/05/2023 , יום שלישי —

הגענו שוב פעם אל העיירה לואנג פראבנג, עזבנו היום בבוקר את נונג קיאו המקסימה בדרכינו דרומה יותר בלאוס, בינתיים אנו מצאנו זמן להעביר במשחק כדורת (באולינג) חביב.

הבוקר הזה התנהל כמו שאר הבקרים האחרונים, אני קם מוקדם, פותח מחשב, אפרת קצת אחרי, מתארגנת, מעירים את הילדים, משוחחים עם אמא שלי, מזמינים ארוחת בוקר, הכל התנהל היום לפי הספר. נהג הוואן הגיע אלינו בשעה 9:40 בבוקר, הוא הקדים ב-20 דקות. אנחנו היינו באמצע האריזות וההכנות לקראת העזיבה. בשעה 10:00 עשינו צ'ק-אאוט ונפרדנו מבעלי הגסט האוס שאירחו אותנו יפה מאוד. עלינו על הרכב ועזבנו את נונג קיאו. בניגוד לפעם הקודמת שהגענו לכאן, הפעם לקחנו את הוואן רק לנו, באופן פרטי. כך שהצפיפות נעלמה, גם עם כל מיליוני התיקים שאנו נושאים עימנו הרגשנו שיש מספיק מקום לכולנו. אני התיישבתי ליד אפרת וליה בספסל האחורי, הרגשנו קפיצות ולעיתים הרגשתי בחילה כשקראתי בטלפון. 

הנסיעה עברה יחסית מהר, באמצע עשינו הפסקת פיפי בתחנת דלק. בתחילת הנסיעה הילדים ואמא שלי שיחקו ארץ-עיר, ואח"כ כל ילד התכנס בטלפון שלו. אני לאורך כל הנסיעה שמעתי מוסיקה דרך הספוטיפיי, כבר הרבה זמן שלא שמעתי מוסיקה, נגמרו הימים של הרכב טויוטה שלנו בתאילנד… בעיקר גידי גוב ואיה כורם הנעימו את זמני ואירחו לי חברה גם ברגעים הקשים של הבחילות.

כ-3 שעות לאחר היציאה לדרך, הגענו אל לואנג פראבנג, הנהג הביא אותנו הישר אל הגסט האוס החדש שלנו (לא חזרנו ל-Apple 1 כי הוא היה תפוס), נפרדנו מהנהג עם תשלום נדיב של 1.3 מיליון קיפ ועשינו צ'ק אין בחדרים של Rattana Guest House. בזמן שהאחרים נחו בחדרים הממוזגים, אני יצאתי שוב אל עמדת הקבלה כדי להזמין דרכם כרטיסי רכבת אל היעד הבא שלנו: ואנג ויינג. ישנן 5 רכבות ביום, הראשונה מגיעה אל לואנג פראבנג בשעה 11:50 והאחרונה יוצאת מכאן ב-19:00, 4 רכבות מהירות (50 דקות נסיעה) ואחת איטית (שעה וחצי נסיעה), נתתי להם את הדרכונים של כולנו (מלבד ליה) כדי שיסעו לתחנת הרכבת לנסות להזמין כרטיסים, סדר העדיפויות היה ברור, לקחת את הרכבת המוקדמת שאפשר. 

חזרתי לחדרים, אני, אמא שלי ועידו המשכנו הלאה, אל אותו סופרמרקט שהיינו בו לפני כמה ימים – D&T Supermarket, כדי להצטייד בחטיפים ונישנושים לימים הקרובים, חזרנו בחזרה לגסט האוס עם שקיות מלאות בכל טוב. בדרך גם משכתי עוד 5 מיליון קיפ מהכספומט, כסף שישרת אותנו ביעדנו הבא.

משם המשכנו הלאה אל בית הקפה Joma אותו ביקרנו בפעם הקודמת שהיינו כאן, בית הקפה ממוקם כדקה הליכה מהגסט האוס שלנו, שם הזמנו מלא מנות טעימות בבוכתות של כסף (חצי מיליון קיפ, לפני הקינוחים), היה טעים ונעים, למרות שאפרת התאכזבה מהסלט יווני שהגיע עלוב כי ביקשנו ללא גמבה וללא חסה… הילדים גם קצת רבו ביניהם, אבל הצלחנו להפריד את הכוחות ולהרגיע את הרוחות. באמצע עוד יצאתי פעמיים, בפעם הראשונה יצאתי מבית הקפה כדי לעזור לבחורצ'יק ישראלי שביקש עזרה בקבוצת הוואטסאפ, הלכתי 70 מטרים אל סניף הדואר המרכזי שבעיר, שם ביקשתי לברר מצב של חבילה שהוא שלח לפני זמן רב ועדיין לא הגיעה לארץ. אז מסתבר כי החבילה אכן הגיעה לארץ ב-7.4, ופשוט כנראה תקועה אי שם במכס… בהצלחה לו…

הפעם השנייה שיצאתי מבית הקפה הייתה כדי לחזור לגסט האוס שלנו הקרוב ולהביא בקבוק מים (יש לנו המון בקבוקי מים שצריכים לסיים אותם), כשהגעתי לחדר, הבחורה מהקבלה החזירה לי את הדרכונים ואמרה כי הכרטיסים שלנו כבר נקנו בתחנת הרכבת, בסופו של דבר הצליחו להשיג את הרכבת האחרונה של 19:00, זה אומר שנגיע אל היעד בשעה 19:50. חזרתי אל בית הקפה, שם הילדים והמבוגרים היו בעיצומה של אכילת הקינוחים, בשבילי הזמנתי עוגת קוקוס מצויינת (אם זה קוקוס, זה יכול להיות משהו אחר ממצוין ?)

יצאנו מבית הקפה ותפסנו טוקטוק אל האטרקציה להיום, לא מפלים, לא כפרים נידחים, לא שייט בסירה, סתם נסענו לנו למתחם באולינג שבפאתי העיר, המקום נקרא: Luang Prabang Bowling Alley, רצינו להגיע לכאן בעקבות המלצות חוזרות ונשנות בקבוצות הוואטסאפ והפייסבוק על המקום.