— 15/11/2023 , יום רביעי —
אנחנו נכנסים כבר לישורת האחרונה של המסע שלנו, אין עוד הרבה זמן לפני שנחזור לישראל. זה לא משפיע עלינו קשות, רק יותר שיחות, מחשבות וסידורים לוגיסטיים לכשנחזור לארץ. החיים על מי מנוחות כאן בבוקרשט עדיין נמשכים מבחינתנו. וגם את היום הזה התחלנו רגיל, בדיוק כמו את שאר הימים עם ארוחת בוקר, זמן להתארגונויות אישיות, עד הצהריים אני עבדתי בחדר השינה שלנו. אפרת הייתה עם הילדים על הלימודים שלהם. לאחר מכן הם התחילו להרכיב את אחד מהפאזלים של המקום:
בסביבות השעה 14:00 התארגנו ויצאנו אל אסיה, אלכס ומשפחותיהם בביתם, הנסיעה אליהם הייתה קצרה ויחסית מהירה, בשעה כזו הכבישים יחסית ריקים. הגענו אליהם כעבור כ-10 דקות של נסיעה. אני מיד פרשתי לאחד מחדרי השינה בבית הגדול שלהם כדי להמשיך לעבוד, אפרת, עידו וליה נשארו למטה לשוחח עם הילדים והנשים כמו שתמיד אנחנו עושים כשאנו מגיעים אליהם, גם הפעם הוכח שאצלם יוצא לי לעבוד בצורה האפקטיבית ביותר. שם ישנם תנאי עבודה מתאימים לי יותר מאשר בבית שלנו. הזמן עבר במהירות, כבר לאחר השעה 17:00 אפרת מודיעה לי כי עוד מעט צריך לזוז. אז יצאנו כחצי שעה מאוחר יותר, והפעם היו פקקים נוראיים, זהו זמן לא טוב לנסוע בכבישי רומניה, כל המקומיים חוזרים הביתה לאחר יום העבודה שלהם, הפעם לקח לנו מעל לחצי שעה לנסוע משהו כמו 6 ק"מ. כשהגענו לחנייה של הסופרמרקט הצמוד לביתנו, אפרת נשארה עם הילדים ברכב (ליה שוב פעם נרדמה) ואני נכנסתי לעשות קניות, הנזק בסופר הפעם עמד על 141 ליי. חזרנו כולנו הביתה כשבחוץ קריר. הילדים המשיכו להרכיב את הפאזל שעוד לא סיימו ובסופו של דבר זוהי התוצאה:
בזמן שלא היינו בדירה, דניאל הכינה שניצלים לא רעים, ארוחת הערב שלי הסתכמה באוכל מוכן שקניתי מהסופר – ספגטי בולונז סביר ביותר. אפרת נכנסה דרך הזום למפגש הקבוצתי שלה בזמן שאני סיימתי להכין את הקורס השלישי שלי בדיוק באותם רגעים. מאוחר יותר בערב המשכנו לצפות בחלקו השני של הסרט האביר האפל שהפסקנו אתמול. חתיכת סרט, אני זוכר כמה התפעלנו ממנו כשיצא ב-2008 לקולנוע. אפרת ואני צפינו בו אז בקולנוע של ה-MBK שבבנגקוק, אחחח… היו זמנים…
— 16/11/2023 , יום חמישי —
איך אומר המשפט באנגלית ? Another day another dollar. עברנו עוד יום כאן במסע, יום של כמעט כלום ושום דבר. יום בו אני ואפרת עבדנו מול המחשב בעיקר והילדים היו תקועים מול המסכים ברוב שעות היום. הימים עוברים ותאריך החזרה שלנו לישראל נראה קרוב מתמיד, הילדים שלנו משוחחים כבר הרבה עם חבריהם שבארץ דרך הוואטסאפ, אני מניח שהם מתרגשים לא מעט לקראת החזרה. אני ? אני קצת ממתין אבל בעיקר מתבאס מסיום התקופה הנפלאה הזו, להוציא את החודש וחצי האחרונים, זו באמת הייתה חוויה מיוחדת.
לא יצאנו היום מהבית כמעט, לא לפארקים, לא לחברים הישראלים, לא לקניונים. אני התמקדתי בעיקר בעבודה ופיתוח של רעיונות חדשים שחשבתי להכניס לעסק, ה-ChatGPT עושה פלאים בהקשר הזה בכך שהוא עומד לצידי ככלי עזר נפלא, לא מושלם אך נפלא. היום חרשתי עליו המון, למדתי ממנו המון. בין לבין גם הכנו ארוחות בוקר וארוחות ערב לילדים. בסביבות שעות הערב המוקדמות, יצאתי עם ליה החוצה אל הסופרמרקט לקנות ביצים וחלב שעומדים להסתיים, ליה הייתה ממש צריכה את היציאה הזו. משעמם לה להיות תקועה בבית כל הזמן. בסופרמרקט היא די פרחה, התלהבה בעיקר לבחור לעצמה נישנוש (שזהו ההסכם הבלתי כתוב בינינו על כך שהסכימה להבוא איתי אל מחוץ לבית)
חזרנו הביתה, היה קר בחוץ אך התלבשנו היטב, שם בבית גיליתי כי שכחתי לקנות קורנפלקס, איזה בעאסה, לא היה לי כוח שוב פעם לצאת. הסתדרנו גם בלי. בטקס היומי שלנו, הדלקנו נרות והתפללנו עבור ישראל. בערב היינו כל כך עייפים כך שוויתרנו על מועדון הסרט הטוב להפעם.
— 17/11/2023 , יום שישי —
היום עזבנו את מקום מגורינו במזרח העיר, לאחר 11 ימים שלמים, עזבנו את הדירה המקסימה שלנו לטובת דירה אחרת. אם זה היה תלוי בי, היינו נשארים כאן עד הטיסה לישראל. אך לצערי כבר כשהזמנו את המקום, החל מהתאריך הזה של היום המקום כבר היה תפוס. ומכיוון שהיום זהו היה יום של מעבר, הבוקר שלנו היה מעט יותר לחוץ משאר הבקרים, אני כהרגלי התעוררתי מאוד מוקדם ועשיתי את הריטואל הקבוע שלי עם קפה, חדשות וכתיבה בבלוג, אפילו הקדשתי לעצמי 50 דקות של הנאה צרופה מהמופע של אדיר מילר לחיילים שהועלה לא מזמן. בסביבות השעה 8:30 התחלתי להתארגן על סידורים, הכנת ארוחת בוקר ולהעיר את שאר המשפחה. את השעות האלו של אריזות התיקים לפני היציאה אינני אוהב, כי זה תמיד לחץ, תמיד הילדים לא עוזרים, תמיד הם בניידים שלהם, תמיד אני צריך לחשוב על אלף דברים ולוודא כי איננו שוכחים שום דבר. בסופו של דבר יצאנו בדיוק בשעה 11:00 – שעת הצ'ק-אאוט.
בחוץ היה קר מאוד, מה זה קר ? קפוא, 9 מעלות בסה"כ. אפרת סגרה לפני כן עם אסיה כי ניפגש בפארק היום, כשהרגשתי את הקור העז, סירבתי בכל תוקף. בטמפרטורה כזו, אני לא מוציא את האף שלי החוצה, מבחינתי להישאר בתוך קניון כל היום. אז מה שבסוף נסגר זה שאנחנו ניסע אליהם הביתה והם יצאו לטיול הקפוא שלהם בפארק, כך יצא שאיך שהגענו הם בדיוק יצאו, פגשנו אותם בחנייה של הרכבים ליד ביתם. טוב, נכנסנו לבית ריק, הילדים שלנו החלו להוציא את משחקי הקופסא והצעצועים שלהם, אני פרשתי לאותו חדר שינה אל מול שולחן המחשב והתחלתי לעבוד. זוהי אחלה פינת עבודה שם. כעבור כשעתיים עידו הודיע כי הוא רעב, אוקיי, יצאתי מהבית אל עבר סופרמרקט שכונתי – שם קניתי מצרכים לארוחת צהריים – המבורגרים, מרק, נודלס, פשטידה, ירקות וגבינה בולגרית, חזרתי והבנות היו אחראיות להכנת המצרכים אל כיוון של ארוחת צהריים
לאחר שכולנו אכלנו ושבענו, הגיע הזמן לזוז, שטפנו כלים, ניקינו וסידרנו את המקום לפני שעזבנו את הבית של אסיה, אלכס ומשפחותיהן והיינו בדרכנו אל עבר ביתנו החדש, גוגל מפות הראה לנו כי ייקח לנו 50 דקות להגיע אל המקום שנמצא מערבית למרכז העיר, ואכן כך זה קרה, עם פקקים רגילים לעיר הזו, הגענו למקומינו החדש, בעלי המקום הגיע לקבל את פנינו בברכה, היה לנו קצת קושי למצוא מקום פנוי לחניה, אבל בסופו של דבר הסתדרנו. הדירה החדשה שלנו, בדיוק כמו ברוב הדירות בהן שהינו כבר ברומניה, זהו הסטנדרט כאן, 2 חדרי שינה, סלון עם ספה שמומרת למיטה, מטבח בתוך חדרון ושירותים ומקלחת. להוציא את הדירה הקודמת שלנו שבאמת הייתה מאוד מרווחת, כאן זה היה כמו שאר הדירות. הנוף העירוני מהקומה השישית נשקף לעינינו כשיצאנו למרפסת הקטנה
כחצי שעה לאחר שהתמקמנו במקומנו החדש, יצאתי עם עידו לסופרמרקט הקרוב לעשות השלמות ליום-יומיים הקרובים. הסופר הזה – Mega מעאפן הרבה יותר מאשר הקודם (Lidl) שהיה ליד הבית שלנו. כאן זה יותר מזכיר את AM-PM של מרכז תל אביב מאשר סופרמרקט, המחירים גבוהים, המבחר מצומצם, אבל זה מה שיש, אנחנו נשרוד איתו את הימים הבודדים הקרובים שנשארו לנו כאן. בהמשך, שוחחנו בשיחת וידאו של הוואטסאפ עם ההורים שלי שבארץ, בכל זאת, יום שישי היום. הם התרגשו לראות אותנו ואת הילדים וכך גם להיפך. ליה התעקשה להראות לסבתא שלה את היצירה שהכינה עם הטושים:
לאחר ארוחת הערב אני הרגשתי עייף ותשוש מאוד. מבחינתי כבר סגרתי את הבסטה להיום, והשעה הייתה בסה"כ 20:00 בערב… צפיתי מעט בחדשות וסרטוני יוטיוב של אתרי החדשות, אפרת בשלב מסויים הצטרפה.
— 18/11/2023 , יום שבת —
אנחנו כבר ממש מרגישים את הסוף של המסע. הילדים מלאי ציפיות לחזרה הביתה, אפרת חושבת יותר ויותר על החיים החדשים \ ישנים שלנו בישראל, ואני ? מעט מצפה והרבה מתבאס. נכון, לא הייתי רוצה להמשיך בסיטואציה הזו כאן בבוקרשט שאנו נמצאים בה, המצב הזה יותר נכפה עלינו ופחות נתון לבחירתנו, אבל יש בי עוד כוחות לטייל, לראות עולם, בתכל'ס אין לי כל כך מה לחזור לארץ, מלבד משפחה וחברים, אין לי כלום, אנו ממשיכים לעבוד בין אם זה בישראל או בהודו, עיקר החזרה היא בשביל הילדים ואפרת.
את היום הזה פתחתי רע, קמתי עם כאבי ראש, אויי, כבר הרבה זמן שהמיגרנות לא באו לבקר אותי. אז היום זה קרה, התחלתי את יומי כרגיל עם קפה וקריאה ארוכה של בערך כל הכתבות המעודכנות ב-YNET, כתבתי בבלוג, הכנתי ארוחת בוקר לכולם, רק אני אכלתי בהתחלה. בסביבות השעה 9:30, כשכבר כולם התעוררו, אני נפלתי על המיטה והלכתי לישון. לא האמנתי שאני ארדם, כי בד"כ אלו הן לא שעות שאני נרדם בהן, אך זה קרה גם קרה. התעוררתי כשעתיים אחרי וטוב שזה קרה. קמתי חצי מסטול והלכתי אל המטבח כדי לגלות כי אפרת והילדים בדיוק סיימו את תפילתם בטקס הקבוע שלנו. בסביבות הצהריים, יצאנו כולנו מלבד יובל אל חנות Decathlon עליה אפרת שמה עין כבר זמן רב, אנחנו עוד מעט חוזרים לארץ, וכדאי לנו לעשות קצת קניות לקראת החזרה, נכון, המחירים פה לא כמו בתאילנד, אך עדיין זולים משמעותית מבישראל. הנסיעה לשם לקחה לנו משהו כמו 22 דקות, יחסית סביר. אז מדובר למעשה בקניון גדול, ש-Decathlon היא בסה"כ חנות אחת מתוכו, בזמן שאנו מתהלכים במקום, מנסים למצוא את החנות שלנו, אפרת התעכבה כשנכנסה לכמה חנויות לפני כן, לבדוק את הסחורה, אני נשארתי בחוץ עם הילדים, ליה רצתה לעלות על המשחקים שבהם צריך לדחוף כסף כדי שיזוזו מעצמם
בשלב מסויים מישהי מקומית ראתה את ליה משחקת באחד מהמתקנים שם ודחפה לתוך המכונה קצת כסף כדי שיזוז והילדה תתלהב. כנראה ששוב פעם חשבו שאנחנו צוענים חסרי כל או משהו כזה (לאחר שזה קרה בתחנת הרכבת בסינגפור), זה היה יפה מאוד מצידה. אני מצאתי את חנות דקטלון ולשם אנו הלכנו. עיקר הביקור הסתובב סביב רכישת נעליים לעידו, הקודמות היו כבר לוחצות עליו, קנינו אותן באוגוסט שנה שעברה כאן בדקטלון ברומניה כשביקרנו בבראשוב, כן, הילד צמח בשנה האחרונה וכך גם כפות רגליו.
על הדרך קנינו נעליים גם לאפרת, גם גרביים, חולצות וכו'. פגשנו שם גם חבר יקר – המזרן המתנפח שקנינו בצ'יאנג מאי לפני כחצי שנה, בדיוק אותו אחד שקנינו ובדיוק באותו הסכום כמו אחיו התאילנדי (70 שקלים), יצאנו מהחנות עם הרכישה, שם התברר לנו כי המכנסיים לעידו לא היו כלל במבצע, אז הזדכנו עליהם ויצאנו עם נזק פחות גדול לכיס (סה"כ כ-160 ליי). אפרת ודניאל נכנסנו לחנויות נוספות בזמן שאני הלכתי לחפש מתחם מזון, וואלה, לא מצאתי אחד כזה. מדהים, הקניון הראשון בעולם שאין בו מתחם מזון. בחנות הנעליים שבה שאר הפלנרים העבירו את זמנם, נאלצתי להיפרד מעוד 120 ליי בשביל נעליים לדניאל, בזמן הזה ליה קיבלה מאחד העובדים שם בלון של הלו קיטי
יצאנו מהקניון הגדול, והיינו בדרכינו חזרה הביתה, לא הסתדר לנו לאכול בחוץ, הגענו הביתה כעבור כחצי שעה של נסיעה בסביבות השעה 16:30, במזל גדול בדיוק רכב אחר יצא מאחד ממקומות החניה על המדרכה, החלפנו אותו ונכנסנו הביתה בקור עז (עם רוחות הגשמים), כאן בבית הכנתי משהו לאכול, בישלתי את המעט אורז שנשאר לנו וכך גם את מעט העדשים, וואלה, כשמערבבים את שניהם זה יצא לנו אחלה של מג'דרה. מאוחר יותר בערב אפרת ואני צפינו בסרט: "עגבניות ירוקות מטוגנות", וואו, איזה סרט נפלא, הפעם שנינו מאוד אהבנו אותו.