— 22/04/2023 , יום שבת —
זהו, אפשר להגיד שאנחנו כבר סוגרים את הבסטה כאן בתאילנד, הגענו היום לבנגקוק, ליד שדה התעופה (המקום בו אנו ישנים), מתכוננים להגיע כבר אל יעדינו הבא מחר, ויותר מכך, מתכוננים להגעתה של אמא שלי שתצטרף אלינו לטיול ל-3 שבועות הקרובים. הילדים כל כך מתרגשים, רק שעד שהיא תגיע, הם כבר ילכו לישון.
קמתי היום בסביבות השעה 6:30 בבוקר, יצאתי החוצה לצפות בשמש הזורחת ממרפסת החדר שלנו
חזרתי אל החדר והתחלתי לעבוד על סרטון הסיכום שלנו בתאילנד, המון עבודה… בסביבות השעה 8:30, אנחנו כולנו כבר היינו על הרגליים, אפרת והבנות אירגנו את התיקים שלהן, אני ועידו בינתיים הלכנו לכיוון ארוחת הבוקר של המלון, וואלה, מקום מקסים זה המתחם הזה בו אנו ישנים, למעשה אתמול ראינו רק חלק ממנו, מתחם האוכל יושב ממש על גדתו של נהר ובו דגים רבים מתרוצצים ומחפשים אוכל
יופי של ארוחת בוקר אכלנו שם, אמנם ארוחה תאילנדית שזה אומר – מרק אורז עם שרימפס וכדורי עוף, ואורז מטוגן עם ירקות, הילדים ואפרת אכלו בעיקר טוסטים עם ריבות ושוקולד נוטלה ושתו שוקו \ קפה. יצאנו מהמתחם בסביבות השעה 9:45 , לאחר שהעפנו מעלינו כמה נמלים חומות נושכות. היעד החשוב שלנו היה – 7/11, לא בגלל ארוחת הבוקר (כ אכלנו כבר), אלא בגלל שאתמול בלילה קיבלנו SMS כי חבילת הגלישה שלנו הסתיימה, קיבינימאט, מסתבר שהחבר'ה שם ב-7/11 בקאו סוק חירטטו אותי, בזמנו חידשתי את החבילה יום לפני סיומה בפעם שעברה, ווידאתי איתם כי המונה יחל לתקתק רק החל ממחר (עם סיום התשלום), הם הבטיחו לי שכך זה יהיה, אך זה לא קרה, היה חסר לנו יום אחד של אינטרנט, בעסה… הגענו אל סניף ה-7/11 הקרוב ושם רכשתי חבילה נוספת של אינטרנט, לא כל כך הבנתי כמה ולמשך כמה זמן, מלבד המחיר (100 בהאט למספר טלפון), זה גם לא משנה אם זה לשבוע, או 10 ימים או יותר, אני צריך את זה להרבה פחות. בשורה התחתונה – יש לנו אינטרנט, הכל טוב, אפשר להתחיל לנסוע לבנגקוק. הדרך לשם הייתה נוחה בהתחלה, איך שהגענו לפאתי עיר הבירה החלו פקקים כואבים, לא היו לנו פקקים כאלו במשך כל זמן הנסיעה בתאילנד ופה חטפנו אותם הישר לפנים, כאילו הגענו לארץ. נסעתי בדיוק לאן שגוגל מפות אמר לי לנסוע, בסופו של דבר עלינו על ה-Toll way – אותו כביש עילי בתשלום עליו נוסעים כדי להימנע בפקקים למטה. היה נחמד מאוד לראות את העיר בנגקוק מלמעלה, נסעתי בכבישים הללו כמה עשרות פעמים בחיי, בכל הפעמים בהם ביקרתי בעיר, זוהי הפעם הראשונה שאני נוסע שם כנהג.
עשינו עוד עצירה קלה לתידלוק, רגע לפני שהגענו למלון מצאנו חנייה במזל ממול למלון, כי בדיוק מישהו יצא עם הרכב שלו, הורדנו את כל התיקים בלובי של הקבלה, הבחורה הפותעה שהגענו כל כך מוקדם (12:00 בצהריים), היה רשום לה בהזמנו כי נגיע ב-18:00, נו טוב… החדרים יהיו מוכנים רק ב-14:00, סבבה, אפרת בזמן הזה לקחה את הילדים לתקן לעצמה את המקפיים לאחר שאלו נשברו לה אתמול בלילה, אני לעומת זאת לקחתי את הרכב אל שדה התעופה כדי להזדכות עליו, כמו בפעם שעברה שהייתי כאן, גם עכשיו, הסתבכתי להגיע בדיוק לחניון של חברת ההשכרה. בסופו של דבר הגעתי ומצאתי את המקום, אחד מהעובדים בא לקחת את הרכב. הוא בדק כל פינה וכל ס"מ באוטו, הסתובב מסביבו עם פנס והאיר על הכל, את השריטה שחטפנו לפני כמה ימים בכניסה ל-Blue Beach Resort הוא ראה ואמר שהוא הולך לחייב אותי על זה, בכמה ? ב-5,000 בהאט קיבינימאט, 500 ש"ח על שריטה שניתן להבחין בה רק עם פנס… הגעתי אל הדוכן בטרמינל, הבקשות שלי לגביי זה שיוותרו, לא העלו דבר, טוב לא נורא, בשביל זה עשיתי ביטוח. קראתי מעט באינטרנט אלו טפסים עליי להגיש בשביל תביעת הביטוח, ואת כל הטפסים ביקשתי מחברת ההשכרה שיספקו לי במקום, זה לקח המון המון זמן. בסופו של דבר יצאתי כמעט עם הכל, מלבד החשבונית של התשלום (את הקבלה קיבלתי). עזבתי את המקום מנסה למצוא את הדרך הנוחה בחזרה אל המלון שלנו, נראה איך עניין תביעת הביטוח יתפתח…
בדרך חזרה ראיתי את בנגקוק הישנה והמוכרת (עד אז הייתי עסוק בענייני בירוקרטיה), שזה אומר אוטוסטרדות מפוצצות בהמון רכבים
בסופו של דבר החלטתי ללכת ברגל אל המלון, בסה"כ הליכה של כ-10 דקות, לא נורא, גם לא הייתי עם ילדים, לא עם אפרת ולא עם תיקים גדולים, אז יכולתי לתקתק את זה, היה אמנם חם, אבל פיציתי על זה עם אננס קר שקניתי ברחוב. בנגקוק משופעת בתעלות מים, זוהי אחת מהן בדרך למלון
ממש ליד המלון שלנו ישנו שוק אוכל וירקות חביב, שווה תמונה, כי כנראה זהו השוק האחרון שלנו בתאילנד
הגעתי למלון רק בשעה 14:00, עשיתי צ'ק אין ושילמתי עבור הלילה במלון – 2,181 בהאט ל-3 חדרים. אפרת והילדים כבר נכנסו לחדרים כך שכשאני נכנסתי אליהם הם כבר היו ממוזגים, החליטו לדחוף אותנו ב-3 קומות שונות, יאללה זה רק ללילה אחד, נשרוד את זה. לאחר שאפרת ואני החלפנו חוויות (הדביקו לה את המשקפיים), יצאנו כולנו החוצה לחפש משהו לאכול, כל המסעדות באיזור הם מסעדות תאילנדיות, אין אוכל מערבי לילדים, ניסינו להיכנס למסעדה שהופיעו בה תמונות של אוכל מערבי בחוץ, אך הרבה דברים לא היו להם בתפריט, בסופו של דבר נכנסנו לאחת ממסעדות הרחוב והזמנו אורז מטוגן, מרק ירקות, סלט פאפאיה ותבשיל חריף בשבילי. היה לא רע בכלל (אך סלט הפאפאיה הגיע עם רוטב סרטנים כך שאפרת לא נגעה בו)
משם התפצלנו, אפרת החזירה את יובל לחדר בבית המלון (לאחר שאני החזרתי את דניאל לפני כן למלון) ואני עם ליה ועידו הלכנו למספרה הקרובה כדי שאני אקצץ את שיערי, מה שלא עשיתי מאז ימי ווארקלה (הודו) העליזים
אז מסתבר שהתספורת הזו כוללת גם חפיפה וגם גילוח. וואלה, מעולם לא היה בן אדם שגילח אותי מלבדי. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי בדבר, וכנראה שגם האחרונה… שילמתי 200 בהאט על עבודה לא רעה בכלל ויצאנו מהמספרה. הילדים רצו שטויות ולמעשה הבטחנו להם לפני כן, לכן עצרנו בסניף 7/11 הקרוב וקנינו להם זבל טהור שיכניסו לגוף הבריא שלהם (בערך), אני חזרתי לחדר עם עידו וליה, אפרת החליטה ללכת ולעשות טיפול פנים ולאחריו ללכת ולעשות מסג' תאילנדי. בזמן הזה אני המשכתי לעבוד על סרטון הסיכום ולהיות עם הילדים. הערב הגיע והילדים בדרכם לישון, קיבלתי הודעה מאחי אוהד שבאוסטרליה כי הטיסה של אמא ממלבורן יצאה באיחור של שעה, זה אומר שהיא תגיע אלינו מאוד מאוחר בלילה, אני בכל אופן לא אלך לישון עד שאראה אימי כאן.
עדכון: אימי הגיעה בסופו של דבר למלון ב-22:15 בלילה, מוקדם יותר משציפיתי. בדיוק כשיצאתי החוצה כדי להמתין לה ברחוב, ראיתי במונית חונה לצד הכביש, ואמא שלי בתוכה. שמחתי כל כך לראותה, נכנסנו לחדרים, עידו כבר ישן, יובל ודניאל לא, הם הספיקו לראותה לפני שפרשו לישון, שוחחנו מעט לפני שסגרנו את הבסטה
