— 20/05/2023 , יום שבת —
היום היה רגוע, לאחר ימים של עשייה מרובה בלו"ז, לא היו לנו אירועים משמעותיים ביומינו האחרון כאן בלופ. רובו של היום עבר בדרך חזרה לכיוון ויאנטיין ולא היו כאן אטרציות משמעותיות ששוות עצירה, גם הנופים כאן בחלק זה של הלופ, לצד נהר המקונג היו די בנאליים.
התחלנו את היום הזה מוקדם, מוקדם יחסית למשפחת פלנר שכבר הייתה על הרגליים בשעה 8:00 בבוקר ומוקדם גם לי, שהייתי ער כבר משעה 3:00 לפנות בוקר. לא יודע מה קרה, פשוט הפסקתי לישון והיה לי קשה להירדם, בשלב מסויים פתחתי את הלפטופ והתחלתי לעבור על סרטון הסיכום של לאוס, לקח לי משהו כמו 5 שעות רצופות לסיים אותו, 5 שעות בהן לא הבחנתי איך הזמן טס. הכנתי לכולם סנדביצ'ים לארוחת הבוקר, הילדים עוד נישנשו לחמניה ירוקה , יוגורטים ושוקו שקניתי בסופר אתמול. בזמן הזה אפרת תיקתקה את האריזות של התיקים והילדים השתדלו שלא לריב יותר מידיי, עשינו צ'ק אאוט מהמלון בשעה 9:00, שלום ותודה. יצאנו עם הרכב מהעיר טה-קק, חזרנו בחזרה אל איזור המערות אותו פיספסנו אתמול. הגענו קודם אל מערת Xieng Liap Cave, החנינו את הרכב לצד קבוצה של מקומיים שנראה כי בדיוק התארגנו לאיזו ישיבת וועד הכפר או משהו כזה, אנחנו חצינו נחל קטן מעל גשר חבלים יפה
בכניסה שילמנו 10K קיפ למבוגר, התחלנו ללכת במתחם הכולל גם אומגות ובונגלוסים הממקומים מעל העץ – אותם ניתן לשכור ללילה. ההליכה אל המערה לקחה משהו כמו 5 דקות הליכה איטית ונינוחה (בקצב של אפרת), הכניסה אל המערה הייתה גדולה, מרשימה ו"קוצנית"
אני נכנסתי פנימה, מקפץ מעל סלעים משוננים וחדים, הילדים עם אמא שלהם החליטו (בצדק) להישאר בכניסה של המערה. וואלה, היה בסדר. לא יותר מזה, לאחר כל החוויות שחווינו בימים האחרונים, המערה הזו היייתה הליגה הישארלית לעומת ליגת האלופות. חזרנו בחזרה די מאוכזבים ממה שראינו כעת. מסתבר שכשמשלמים מעט – מקבלים מעט. בדרך חזור הייתי חייב להנציח את הבונגלוס הבנוי על העץ (390K קיפ ללילה והבייבי הזה שלכם)
טוב, חצינו שוב את גשר החבלים ונכנסנו לאוטו, החולצה שלי כבר הייתה ספוגה בזיעה, עדיין לא צהריים והטמפרטורות התקרבו ל-40 מעלות (בשיא החום היום המד הראה על 41 מעלות!), נסענו עוד כ-5-10 דקות ברכב אל נקודת העצירה הבאה, למקום זה אין אפילו שם באנגלית, הוא פשוט נקרא: ທ່າຝຣັ່ງວັງສີຄາມ, ההגעה אל מקום זה היא בדרך עפר היוצאת מהכביש הראשי של הלופ. בחניון הרכבים הכמעט ריק שהיה שם, החניתי מתחת לעץ והצל שהוא עשה לנו. ירדתי לבדוק על מה כל העניין של המקום (באמת שלא ידענו מלבד שם והמלצה של אנשים זרים בגוגל), אפרת והילדים נשארו עם המזגן דולק ברכב, טוב, אז מסתבר כי המקום הזה הוא שיכפול של כבר כמה מקומות בהם ביקרנו בעבר, מזכיר קצת את לגונה מספר 1 בואנג ויינג ושאר המקומות בתאילנד בהם ביקרנו עם נחל ולצידו בקתות אותן ניתן לשכור ולשבת מעל המים הנעימים והיפים של הנהר. במתחם ניתן לשכור קיאקים, חליפות הצלה ועוד שטויות לתיירות המקומית
חזרתי לרכב עם הבשורות אודות המקום הזה, לא קיבלתי תמיכה לצאת מהרכב ולהתמקם כאן, טוב, אנחנו ממשיכים ליעד הבא. והיעד הבא הזה הוא במרחק נסיעה קצר בדרכי עפר כמובן, הגענו אל חניון הרכבים המוביל ל-Tham Pa Sueam, הבנו שמשם צריך ללכת כ-800 מטרים עד לפתח מערת נטיפים נוספת, כבר הכנו את הילדים שישארו ברכב בזמן שאנחנו הולכים למקום, אבל אז הבחנתי ברכב מקומי שנכנס לדרך שמובילה לשם, סבבה, הבנתי שאפשר, נכנסנו גם אנחנו עם הרכב. התקרבנו אל אגם חביב ושקט, מקום יפה לדפוק פה תמונה פאנורמית:
אז כמו לפי התכנון המקורי, אפרת אני וליה יצאנו מהרכב והשארנו את שאר הילדים במזגן, ההליכה מכאן למערת הנטיפים לקחה כ-30 שניות של הליכה. ואיזה מקום קיבלנו ? בור ביוב מצחין. היו נטיפים, אך המים העומדים שם הריחו מאוד מאוד לא טוב. בעבר אנשים דרגו את המקום כ-4.3 והתמונות מציגות גם מים צלולים בפתח המערה, כנראה שקרה שם משהו, אבל זהו אינו מקום ששווה להגיע אליו כיום. אכזבה גמורה
חזרנו אל הרכב והתחלנו בנסיעה, מדרכי העפר חזרנו לכביש של הלופ, אני שמתי בגוגל מפות נקודת עצירה נוספת. כבר התאכזבתי מכל המערות של היום כך שהחלטתי לוותר על אלו שלא עברו את ציון 4.0 בגוגל. על הדרך הייתה אטרקציה נוספת ששווה היה לעצור בה, הגענו אליה ומסתבר שהכביש החדש שבונים כעת במקום, חסם לגמרי את הכניסה לאטרקציה, רק חבל שלא עידכנו את זה בגוגל. זהו, החלטתי שמתחפפים מכאן, אנחנו נוסעים בדוך אל מקום הלינה שלנו להיום, משהו כמה 4 שעות נסיעה, שיהיה בהצלחה.
כעבור כשעה וחצי של נסיעה, קצת לפני הכפר: Ban Na Hine, נורית האזהרה של הרכב החלה להבהב, שוב פעם חסר אוויר בצמיג האחורי של הרכב, למה שוב פעם ? כי הבחנו בזה כבר היום בבוקר כשיצאנו מהמלון, למזלי, אז בדיוק הבחנתי במקומי שמנפח אוויר לקטנוע שלו, אז עצרתי בצד וביקשתי שיעשה לי איזו ג'סטה וינפח גם את הצמיג שלי. טוב, אז כעת זה ברור, יש פאנצ'ר ברכב, ניסיתי למשוך עם הרכב מרגע הופעת הנורית עד לעיירה הסמוכה Vieng Kham, שם אוכל למצוא פאנצ'ריה, אבל הצמיג לא החזיק מעמד, אני רואה את הלחץ הולך ויורד עם הנסיעה, ובשלב בו הוא הגיע כבר ל-19 PSI עצרתי את הרכב בצד הכביש, שם היו כמה פועלים שבדיוק עבדו בכביש, ניסיתי לבקש מהם עזרה, הם המליצו לי להמשיך הלאה, שם ישנה פנצ'רייה, אך כאמור לא יכולתי לסחוב כמה ק"מ עד העיירה הבאה, פשוט הזזתי את התיקים שלנו מתא המטען, הוצאתי את גלגל הרזרבה והחלפתי בעצמי את הגלגל. טוב אז מסתבר כי הפאנצ'רייה שהם דיברו עליה אינו נמצאת בעיירה הסמוכה אלא בכפר הצמוד הקרוב יותר, שזה מרחק של כמה מאות מטרים, משהו שהייתי יכול להתמודד איתו, הם כנראה ניסו להבהיר לי את זה, אבל בגלל פערי השפה, לא הבנו אחד את השני. לא נורא, אז קצת התאמצתי בלהחליף גלגל (ב-40 מעלות חום), מצאנו את הפאנצ'ריה ואנחנו התלהבנו כאילו מצאנו מים במדבר, אפרת והילדים חצו את הכביש בדרכם אל דוכן לקנות שתיה קרה, אני נשארתי לפקח ולשמור על הציוד שלנו
החבר'ה שם תיקתקו עבודה, להחליף צמיג זהו אותו תהליך לא משנה היכן אנו נמצאים ופאנצ'רמאכרים הם אותם אנשים בכל מקום, וואלה , לקחת את התמונה הזו למעלה ולחשוב כאילו אנחנו נמצאים בפאנצ'ריה שבאיזור התעשיה של נתניה… החבר'ה סיימו את העבודה, שילמתי להם 50K קיפ, אפרת גם חזרה עם הילדים והמשכנו בנסיעה, נורית האזהרה לגביי לחץ האוויר עדיין הבהבה, אך אני מניח שזה יעבור לה (מקווה מאוד). הנסיעה על הכפר Paksan לקחה עוד כשעתיים, במהלכם הייתי צריך לנווט את הרכב כדי לא ליפול בתוך בורות שעל הכביש, למעשה אנחנו כעת חוזרים על אותו הכביש הרעוע ממנו הגענו מויאנטיין לפני כמה ימים, אז בזמנו עצרנו במסעדה מקומית בה אכלנו וביררתי על חדרים להשכרה, היום הגענו לאותו המקום כדי ללון בו, המקום נקרא: Kongkhampheng Hotel, והוא עם חדרים סבירים, מלבד העובדה כי קשה להוריד את המים בשירותים (בכל זאת – אנחנו בלאוס), הכל תיקתק כמו שצריך. שילמנו מראש עבור הלילה 320K קיפ עבור 2 חדרים, האחד זוגי והשני משפחתי עם 2 מיטות זוגיות. המחיר הזול ביותר שמצאנו כאן בלאוס, מחיר למקומיים.
אני נכנסתי להתקלח במים קרים, איזה כיף זה… ישבתי קצת בחדר ושוחחתי עם אפרת על המשך הטיול שלנו בצפון תאילנד, כשהילדים בחדר השני שקועים בטלפונים שלהם, בסביבות השעה 17:30 ירדנו למטה, למסעדה בה אכלנו לפני כמה ימים, הזמנו לנו אוכל, היינו אני, אפרת ועידו, הזמנו 2 מנות פאדתיי ומנת פאד קפאו בשבילי חריפה ומצויינת, היה מעולה. אחת המנות הטובות שלי בלאוס. יצאתי מחוץ למסעדה, סתם כדי להביט בשקיעה שיורדת מאחורי הרחוב הראשי של הכפר המנומנם הזה באמצע שום מקום, כפר שבו אנו בחרנו לישון היום, זהו יום שבת היום, סופ"ש ונראה שהמלון שאנו ישנים בו כמעט ריק מאנשים. אבל, השקיעה כאמור היא אותה שקיעה כמו בכל מקום.
חזרנו לחדרים עם אוכל לבנות שהבאנו כ-Take Away, קראנו בחדר עוד קצת על צפון תאילנד ופאי בעיקר, מנסים להבין עם מי יש לנו עסק ואיפה אנחנו הולכים ללון שם. בשלב מסויים אני פרשתי לכתוב בבלוג ולישון.