— 09/07/2023 , יום ראשון —
וואלה, היום אין לי הרבה מה לרשום, כי לא באמת עשיתי משהו, ועד שעות הערב המאוחרות גם לא הייתה לי תמונה חדשה אחת במצלמה, שזה נראה לי השיא. כל היום, פשוט כל היום עבדתי. כיאה להלך הרוח של הימים האחרונים, אז מה כבר אפשר לרשום על היום ? שזהו אחד הימים הדלים ביותר שהיו לי במסע הזה ? אולי היום הכי דל.
אז אפתח וארשום בצורה שבד"כ אני רושם, התעוררתי היום בסביבות השעה 7:00 בבוקר, ונחשו מה ? כמובן שהלכתי לעבוד. הילדים התעוררו ולשם שינוי הם הכינו לעצמם ארוחת בוקר (עם מעט עזרה שלנו), הזמן עבר חלף לו, הילדים נעו בין צפייה בסרטונים בניידים שלהם, משתדלים לא לגמור לעצמם את הזמן היומי המוקצב, לבין לשחק עם עצמם או ללכת לחברים שלהם כאן בשכונה, היום במקרה אין את הקייטנה של בית חב"ד, אז כולם כאן בקיבוץ הישראלי.
אני בכלל לא שמתי לב מימיני ומשמאלי, לא שמתי לב איך הזמן טס לו במהירות, אפרת ניסתה והצליחה לקבוע על מה לעשות היום, בשעה 15:00 היא הלכה עם עידו וליה, ביחד עם עוד כמה משפחות ישראליות למיני גולף שנמצא צפונית לפאי, כן, כי לא הספיקו לנו רוחות התחרותיות של הילדים שלנו, רוחות שהסתיימו בהרבה עצבים רק לפני כשבוע, כשעוד היינו ביומנו האחרון בקמבודיה. טוב, אני נשארתי כאן וקיוותי מרחוק לטוב.
אחה"צ אפילו יצאתי להסתובב כאן בשכונה שלנו, לא סתם, הסתובבתי עם המצלמה וצילמתי את עצמי בוידאו, על מה ולמה ? זה בשביל סרטון שאני יוצר לעבודה. אז כן, היום הגעתי לנקודת מפנה בה אני סיימתי את הכנת החומרים וכעת אני עובר לצילומים. זה אמור לקחת פחות זמן (אני מקווה), בזמן הזה אפרת בילתה לה להנאתה במיני גולף, עידו שיחק כ-10 דקות ואח"כ הלך להתרוצץ עם חבר שלו – קורן במתחם, הם לא באמת באו לשחק שם… אפרת ישבה בצד וקישקשה עם שאר ההורים שיצאו ביחד ממתחם ה-Pai Lamun בו אנו חיים (וגם עם כאלו שלא הגיעו מהמתחם).
מפה לשם, הגיעה כבר שעת ערב, יובל הסתגרה בחדרה, קוראת כעת ספר חדש – פרסי ג'קסון שקיבלה זמנית מתמר (ביתם של קטי ורועי), דניאל הלכה לישון אצל יהלי, וליה ? למרות שלא ישנה צהריים, עושה לנו את המוות כשלא רוצה ללכת לישון. בערב נזכרתי כי לא אכלתי כלום מאז שעות הבוקר. מכיוון שאפרת הייתה עסוקה עם ליה בנסיונות שתירדם, אני יצאתי לבד בסביבות השעה 21:00 אל פאי, כדי להשיג לי משהו לאכול. אז הגעתי אל המקום הקבוע שלי, הרחוב בו נמצא הסופרמרקט 97, ממולו יש את ה-Tesco Lotus וה-7/11 לידו, ושני אלו צמודים לשוק בו אני קונה את הפירות והירקות… בקיצור מרכז העניינים המקומי. כי למרכז העניינים התיירותי: ה-Walking Street לא רציתי להגיע. עשיתי סיבוב ברחוב, תחילה קניתי לעצמי ארוחת נודלס עם מרק חלב קוקוס חריף, אני מת על המנה הזו ואוהב לקנות מאותו בן אדם, בד"כ אני לוקח Take Away , הפעם החלטתי לשבת ולאכול כאן בשולחנות המאולתרים של הדוכן על הכביש הראשי שביום הוא אחד הסואנים, אך בלילה הוא די נטוש.
סיימתי עם הארוחה, בסה"כ עולה 35 בהאט (כולל ביצה), המשכתי ל-7/11 שמעבר לרחוב לקנות לי קינוח ולהשלים קניות ב-Tesco Lotus לקנות ביצים ולחם הביתה. בדרך חזרה עצרתי בסניף נוסף של 7/11 לקנות לאפרת את מרק הטום קא גאי שלה שנמכר בסניפים בצורה קפואה (המוכרים כמובן מחממים אותו), חזרתי הביתה והתיישבנו אפרת ואני ליד שולחן האכילה ושוחחנו מעט על מאורעות היום, היא אוכלת את ארוחת הערב שלה, אני מנשנש את הקינוח שלי. זהו, תם ונשלם היום הכי לא פרודקטיבי (מבחינת הטיול) שלי במסע הזה.
— 10/07/2023 , יום שני —
אוקיי, אז מה התחדש היום ? לא הרבה. כמעט כלום, מעבר לעובדה שהתקדמתי בעבודה, כאן בחיי פאי, הכל שגרה. בבוקר, מעבר לעבודה ניסיתי גם לדלות קצת מידע על קנדה (וואו, איזה שינוי מרענן), בעיקר לגביי השכרת רכבים בקנדה, כבר לפני כמה חודשים מצאתי אתר שהוא למעשה איזושהי פלטורמה המקשרת בין אנשים פרטיים שמוכנים להשכיר את הרכב שלהם, לבין שוכרים, זה יוצא הרבה יותר זול מכל חברת השכרה כזו או אחרת, היום נכנסתי לשם שוב פעם, ראיתי שיש מבחר לא קטן של רכבים לתאריכים שלנו ונשמתי לרווחה, לפני כמה חודשים לא היה כזה מבחר וזה קצת הלחיץ.
טוב, השעה כבר הייתה 8:15 וזו הייתה שעת ההשכמה של הילדים, יותר נכון יובל וליה שעדיין ישנו, דניאל ישנה היום אצל חברה שלה, איזה כיף שלא צריך להתעסק עם הכנת ארוחת בוקר לילדים בבוקר, פשוט להקים אותם מהמיטה, לזרוק לרכב ולנסוע. הורדנו את הילדים בבית חב"ד, היום הם הולכים למיני גולף (שהיו בו אתמול באופן פרטי), אנחנו חזרנו הביתה, ומה בבית ? אני התחלתי לעשות הקלטות, האוזניות שרכשתי ב-20 דולר בסיאם ריפ לפני כשבוע וחצי התגלו כאוזניות עם מיקרופון סביר ביותר, פחות מ-"טוב" ולא מתקרב בכלל ל-"מצויין", בעסה. טוב, אבל גם סביר זה עדיף מהמיקרופון הדרעאק שמובנה במחשב. הרבצתי הקלטות עד השעה 14:00 או קצת לפני. בזמן הזה אפרת בילתה אצל חברתה החדשה כאן במתחם – עטר. יש להן הרבה נושאים משותפים, אנחנו נסענו לאסוף את הילדים מהקייטנה, מסתבר שהם שכחו את הכובעים שלהם, חלקם בקייטנה, חלקם במיני גולף (כולל קרם ההגנה שגם ככה כמעט ונגמר) .
בבית לא עשינו הרבה, בחוץ החל לרדת מבול, מה זה מבול ? ממש שבר ענן, מישהו שם פתח את הברז ושכח לסגור אותו. לא היה לנו הרבה מה לעשות מאשר להישאר בבית ולהמתין עד שהגשם יחלוף. אני גם לא יכולתי להמשיך עם ההקלטות שלי מכיוון שהילדים מאוד רעשו בבית. בשעה 15:00 לעידו היה חוג שחמט עם אריאל (הבן של מיכל ואורן), אבל מה ? כשהם הגיעו אלינו לשכונה היה להם קשה להיכנס, למה ? כי כל הכביש המוביל לשכונה היה מוצף במים. ממש מוצף, כאילו נעלם הכביש ונוצר נהר במקומו, כשהגשם הסתיים, אפרת ואני רצינו לנסוע החוצה לאכול ארוחת צהריים, אבל ההצפות לא איפשרו לנו לצאת, איזה בעאסה, הייתי ממש מורעב. יצאנו החוצה לראות את הפלא, ואיזה פלא – זה משהו שאנחנו לא רגילים לראות בארץ, אולי בנחלי הדרום בזמן השטפונות
המתנו והמתנו עד שמפלס המים יירד, זה לקח זמן, בינתיים הרבה מתושבי השכונה (ישראלים בעיקר) יצאו החוצה כדי לראות את הנהר שזורם ליד Pai Lamun
כחצי שעה לאחר מכן, סוף סוף יצאנו החוצה לאכול, ברכב היו אני, אפרת וליה. היינו מעדיפים להשאיר אותה בבית, אבל גם יובל וגם דניאל כבר יצאו החוצה אל החברות שלהן. רצינו לאכול במסעדה ההודית ששמנו עליה עין לפני כמה ימים, אך כשהגענו לשם היא הייתה סגורה. טוב, מה עושים ? כמה שמות של כמה מסעדות הועלו לאוויר, בסופו של דבר הלכנו אל Charlie & Lek שכבר אכלנו שם בעבר. הזמנו 2 סלטי פאפאיה שכל כך התגעגענו אליהם, בשבילי הזמנתי תבשיל עוף ברוטב קארי מצויין, אפרת ראתה ונדלקה והזמינה גם היא, רק ללא הקארי. זה לא היה אותו הדבר, מיד ביקשה שיוסיפו לה את הקארי האדום המצויין הזה.
כפי שניתן לראות, ליה בשלב מסויים צרחה שהיא רוצה לראות נטפליקס, אני הרגשתי לא נעים מכל האנשים שישבו במסעדה. יצאנו מהמקום עם בטן מלאה בכל טוב, ופחות 500 באהט בארנק. למסעדה הזו ארצה לחזור בהמשך
חזרנו הביתה, אני הסתגרתי בחדר עובד – הייתה לי שיחת זום עם מכללת כנרת, ענייני עבודה. לאחר מכן המשכתי לעבוד כאשר הילדים שיחקו Roblox ועשו רעשים איומים. הגיע הערב, דניאל הלכה עם חברה שלה – תבל (ביתם של אופיר ועטר) אל ה-Walking Street, ביקשה ממני 200 בהאט לארוחת ערב שם וגם קיבלה. עידו הלך לקרוא בספר שלו לפני שנכנס למיטה, יובל שיחקה כאן בבית עם יהלי שגם היא נשארה ולא הלכה עם משפחתה ל-Walking Street. בערב, כשכולם הלכו לישון, חשבתי שאוכל להמשיך עם ההקלטות שלי, אך חברת OpenAI חשבה אחרת והודיעה לי כי השרת שלה עמוס ועליי לנסות מאוחר יותר, טוב המאוחר יותר הזה יקרה רק מחר, אני הולך לישון
— 11/07/2023 , יום שלישי —
היום בערב הייתה לנו שיחה לא קלה עם יובל, הילדים שלנו מרגישים כבר את עניין הפרידות של המסע, אמנם זה לא חדש לנו, נפרדנו לאורך המסע הזה כמה וכמה פעמים, אבל הפעם, מכיוון שהמפגשים עם ילדים בני גילם מאוד אינטנסיביים (נמצאים כל הזמן ביחד כבר כמה שבועות), פתאום ,כשמשפחה צריכה לעזוב (ובסופו של דבר, כולנו כאן זמניים), אז זה מבאס, אנחנו כל הזמן אומרים לילדים כי פרידות הן חלק מהמסע, כפי שהן חלק מהחיים. מנסים לשפר את מצב רוחם בזה שאנחנו אומרים להם כי ניפגש על כל החברים שלהם כשכולנו נגיע לארץ. לפעמים זה עוזר, לפעמים פחות.
הבוקר הזה ייצג את שאר הבקרים האחרונים, שמייצגים למעשה את שאר הימים האחרונים שלנו כאן בפאי, אני כאן נשאר תקוע בבית (מרצון כמובן), ואפרת מחפשת לה מה לעשות על כל החברים שלנו שגרים בפאי לאמון, אבל לא רק… בבוקר, לאחר שעשיתי הפסקה העבודה שלי, לקחנו את הילדים אל בית חב"ד, השעה הייתה כבר 9:00 וקצת אחרי ואנחנו באיחור, אלינו הצטרף – קורן השכן שלנו, חבר של עידו, ברגע נדיר תפסתי אותם בחנייה, רגע לפני שנכנסים לאוטו
הרוטינה הרגילה של נסיעה אל בית חב"ד, חנייה צפופה, שומר עצבני, אני ברכב קורא חדשות בפייסבוק או YNET, בזמן שאפרת מכניסה את הילדים לקייטנה ועל הדרך מוצאת אנשים לשוחח איתם, לעיתים זמן רב, לעיתים "שלום שלום" כזה… אנחנו חוזרים הביתה, אני מתיישב בחזרה על המחשב שלי וממשיך לעבוד מאותה נקודה שהפסקתי מוקדם יותר, ואפרת, כמו שרשמתי בונה לעצמה תוכניות עם החברות החדשות שלה, לפעמים זו עטר, לפעמים זו קטי, לפעמים זו מיכל, לפעמים זו רחלי (אמא של קורן), מבחינה חברתית היא מנצלת את המקום הרבה יותר ממני. ואני ? אני רק ממתין לסיים עם הפרוייקט הזה ולהתחיל שוב פעם לטייל באיזור.
כל אחד מאיתנו מקבל את זמן האיכות שלו עד השעה 14:00 , אז צריך לאסוף את הילדים מהקייטנה, היום אפרת ביקשה מאמיר ולימור שיעזרו לנו עם ההחזרה של הילדים, כדי לאפשר לי עוד איזו חצי שעה של חמצן (עבודה). הילדים היום אגב, היו בבריכה. ברגע שהילדים חזרו הביתה, הם היו תוססים לאללה, יובל בד"כ ממשיכה להישאר דבוקה ליהלי, עידו לפעמים נשאר בביתו של קורן, וגם דניאל עם חברות שלה, לעיתים הם משחקים ביחד בעולמות המשותפים של Roblox, לי אין בעיה עם זה, למרות שזה נחשב "זמן מסך", כי ישנה כאן אינטראקציה עם הילדים האחרים, גם אם זה בצורה אלקטרונית. בשעות אחר הצהריים כשהרגשנו רעבים, השארנו את ליה בידיהן הטובות של אחיותיה הגדולות ויצאנו אל פאי כדי למצוא לנו משהו לאכול, נכנסנו למסעדה חדשה, לפני כמה ימים ראינו ליד ה-Walkting Street מסעדה הודית והחלטנו לנסות אותה, ה-Bebe Spice Restaurant התבררה כהצלחה מרובה, לא משנה היכן אנחנו נמצאים במסע, לחזור לאכול אוכל הודי, זה תמיד משהו שאנחנו נחשוק בו. במיוחד אוכל הודי מצויין כמו שהמסעדה הזו יודעת להכין. וואי, כמה שנהנינו מהמנות, אני הזמנתי את ה-Butter Chicken המפורסם ואפרת הזמינה מנת קורמה מעולה לא פחות, טרפנו את זה כאילו אין מחר, למרות שהמנה שלי יצאה חריפה בנדיבות.
לידינו התיישבו בשולחן להם קבוצה של צעירים, רובם מישראל, הם בדיוק מסיימים קורס בישול במקום, קורס שהחל ב-10:00 בבוקר ונמשך עד עכשיו (15:30 לערך), הם למדו להכין ממגוון המטעמים התאילנדים, וזה נראה היה מאוד מעניין, הבעיה היא שלא נראה לנו שקורס כל כך ארוך יכול להיות פתרון עם ילדים קטנים ומצד שני אני לא יודע כמה אפשר להשאיר אותם לבד למשך כל כך הרבה זמן (את ליה בעיקר). שילמנו עבור המנות שלנו 485 בהאט והתקפלנו בחזרה הביתה. לקראת שעות אחה"צ המאוחרות, אפרת עם יובל, עידו וליה, נסעו (בטרמפ עם השכנים) אל חוג התעמלות שנפתח כאן. ליובל זו כבר הפעם שנייה ועידו התנסה בזה לראשונה, בעיקר כי גם חברים שלו הלכו לחוג. אני ניצלתי את הזמן הזה של קצת שקט בבית להקליט עוד כמה פרקים בקורס הדיגיטלי עליו אני עובד (כבר הגעתי לחצי), הערב הגיע, הסדרי הלינה להיום הם: תחילה יובל הייתה אמורה לישון אצל יהלי, אך זה בסופו של דבר לא יצא לפעול ועידו הלך לישון אצל קורן. זה העידכון. ליה בימים האחרונים לא ישנה בצהריים, ובערב היא עצבנית לאללה, העניין הוא שהיא גם לא מוכנה ללכת לישון בשעות נורמליות לגיל שלה (20:00 – 21:00) אלא רק בסביבות 22:00 ומעלה, זה מבאס אותנו, כי אלו הן שעות מאוד קשות איתה.
— 12/07/2023 , יום רביעי —
היום קצת עשיתי יותר, קצת יצאתי יותר, סוף סוף יש לי במצלמה יותר מתמונה בודדת אחת או שתיים, אך המאבק נמשך, המאבק על הזמן שלי, זמן העבודה היום נדחק מעט לפינה, כשכמות העבודה היום הצטמצמה יחסית לעומת הימים האחרונים.
התעוררתי ב-6:30 בבוקר, התחלתי לכתוב בבלוג שהזנחתי לאחרונה, כתבתי עד השעה 8:00, אז התחלתי כבר לבנות את האתר של הקורס החדש, כמובן שלא סיימתי (יש עוד הרבה עד שאסיים), בשעה 8:30 הערתי את הבנות, צריך לקום ולזוז לקייטנה, הבנות התארגנו ואנחנו יצאנו לבית חב"ד, עידו הלילה ישן אצל קורן אז היינו צריכים לאסוף אותו משם. הורדנו את הילדים שם וחזרנו הביתה, עם עצירה ב-7/11 לקנות לי ארוחת בוקר בדמות אטריות מבושלות. לאחר האוכל בבית, אפרת פינתה את מקומה, קבעה לה תוכניות ואני המשכתי בעבודתי. אני לא שם לב איך הזמן טס כשאני עובד, כל כך שקוע בזה ופתאום השעה כבר הפכה להיות קרוב ל-14:00, אפרת בשעה 10:00 נסעה לחוג התפירה שלה אצל קטי, זוהי הפעם הראשונה שלה ללכת לחוג כזה. היא הגיעה עצמאית אל בית חב"ד שם נפגשנו. אספנו את הילדים ועלינו על הרכב אני, עידו, ליה ואפרת, יובל ודניאל חזרו הביתה עם לימור ויהלי.
אנחנו נסענו אל השוק כדי לעשות קניות, וכדי שהילדים לא יעשקו אותנו, אני יצאתי לבד מהרכב בחניה ממול לשוק והלכתי לעשות קניות כאשר אפרת הראתה לילדים הקטנים סרטים מנטפליקס להשקיט את רצונם. קניתי ירקות, פירות, צ'יפס ונאגטס קפואים. ב-Tesco ממול הוספתי עוד קורנפלקס וחלב, שמן וביצים. אנחנו חזרנו הביתה. מסתבר שהבנות שוב פעם נכנסנו הביתה דרך החלון הלא נעול שלנו. אפרת הייתה צריכה לעבוד קצת, אז אני הייתי כעת אמון על הילדים, ליה הייתה קצת חסרת סבלנות, רצתה כל הזמן לראות נטפליקס, כדי להסב את תשומת ליבה לדברים אחרים, יצאתי איתה לעשות סיבוב בשכונה של פאי לאמון. הגענו תוך חצי דקת הליכה אל הבריכה שלנו בשכונה. ליה הראתה לי את כישורי הריקוד שלה, אני החלטתי לצלם זאת ולהנציח רגעים ברוכים אלו
כן, יש לילדה קצב ברגליים. התיישבתי על הכיסאות נוח בצד – המקום היחיד שיש בו צל בבריכה. ניסיתי לנוח, אך ליה לא הפסיקה לקפץ ולרקוד, אז שוב פעם צילמתי אותה הפעם מזווית קצת שונה. בשלב מסויים היא לא אמרה לי שהיא עייפה, אלא הודיעה כי היא צריכה ללכת לשירותים. טוב, אז חזרנו על עקבותנו והגענו הביתה
בשעה 15:00 החל חוג יצירה של תבל, הבת של אופיר ועטר, שלחנו את הילדים שלנו להעביר שם את הזמן ולהכין יצירות, בינתיים קטי ורועי הגיעו הנה לשלוח את הבנות שלהם לעשות יצירות גם כן, בזמן הזה, הם העבירו את זמנם בנעימים אצלנו, הביאו בקבוקי בירה ופיצוחים, ופתחנו בשיחה קולחת
הגשם הכבר שירד כמה דקות קודם לכן הביא איתו שוב פעם שטפונות, הנחלון הקטן הזה שזורם ליד השכונה שלנו עלה על גדותיו שוב והציף את הכביש המוביל לשכונה, אני מניח שככה זה בכל שנה אותו דבר. התאילנדים לא לומדים לפתור את הבעיה הזו עם תעלות ניקוז משמעותיות כאן באיזור, אתמול אפילו ראינו את השכנים שלנו ממלאים שקי חול ויוצרים חוצץ, רגע לפני שהמים נכנסים אל הבית הפרטי שלהם.
החוג הסתיים, כל הילדים הגיעו אלינו עם היצירות שלהם, אותה יצירה למען האמת, שכל ילד מימש אותה באופן טיפה שונה, מעין מקל כזה מבריסטולים, וברגע שמושכים אותו, הוא נפתח למניפה נחמדה. קטי, רועי ובנותיהם חזרו הביתה, נפרדנו מהם לשלום.
בערב קבענו אפרת ואני לצאת לדייט זוגי ביחד עם עטר ואופיר. בשעה 20:00 הם באו לאסוף אותנו עם הרכב שלהם, נסענו אל מרכז העיירה פאי, אל רחוב הפאבים (בדרך אל ה-Walking Street), מסתבר שהם הזמינו מקומות למסעדת Blue Ox, היוקרתית (ביחס לפאי), בדרך לשם פגשנו בערך את כל הישראלים שאנחנו מכירים כאן בפאי, כבר איך שיצאנו מהרכב, פגשנו את לימור, נורית והבנות שלהן אוכלות במסעדה ההודית בה ביקרנו אתמול, בדרך אל המסעדה – ברחוב הפאבים עברנו אל מול רועי והבנות כשהם חולפים במהרה מולנו, הם כנראה מאוד מיהרו ודקה אח"כ פגשנו גם בקטי שהלכה אחריהם, מזל שאופיר ועטר הזמינו שולחן במסעדה, כי מסתבר שהמקום הזה מפוצץ באנשים, וישנם כאלו שאפילו המתינו בתור בחוץ, ברחוב. כדקה בערך מהרגע שהתיישבנו בשולחן, אנחנו פגשנו באורן ומיכל ואמיר ורחלי שגם הם הגיעו למסעדה (זה לא היה מתוכנן) והתיישבו בשולחן קרוב אלינו. אנחנו ישבנו והתקשקשנו המון. היו צחוקים, הייתה אווירה כיפית, והאוכל שהגיע – היה פצצה! אופיר הזמין סטייק – לא מהעולם הזה, גם המנה שלי – מרק טום יאם היה מעולה, חריף וטוב.
לקראת סוף הארוחה, אורן, מיכל אמיר ורחלי הגיעו אלינו לשולחן, בדרכם החוצה מהמסעדה, וכולנו דפקנו צילום משותף
זהו, כולנו התקפלנו הביתה, הולכים צמדים צמדים בדרך אל הרחוב בו כולם מחנים את הרכבים שלהם כשהם מבלים ב-Down Town של פאי. אני הלכתי עם אורן והתקשקשתי איתו, כבר הרבה זמן שלא דיברנו בגלל העומס בעבודה שלי. הוא כעת בסדנת ניקוי רעלים, זה כולל שתייה מרובה של כל מיני שיקויים ובסוף גם דברים לא נעימים הקשורים לאיברים אחרים בגוף. לא הזמן הטוב להרחיב עליהם.
חזרנו הביתה, ליה בדיוק נרדמה על הספה בסלון, העפנו את הילדים לישון. כמה שלא רצינו שיהיו תקועים מול המסכים, כמובן שהם עשו זאת, לפחות שיראו דברים מלמדים… גם זה לא. כל כך מרגיזים. טוב, אנחנו קיבלנו את השקט שלנו לפחות, איך אפרת תמיד נוהגת לומר: you can't have it all. בנימה אופטימית זו – שיהיה לילה טוב