— 14/10/2023 , יום שבת —
אפשר להגיד שעכשיו הגענו לאירופה. עשרת הימים האחרונים שהעברנו באיטליה הרגישו לנו כאילו הגענו לאגן הים התיכון, לא אירופה, למרות שזו איטליה, למרות שגיאוגרפית, פוליטית ועל פי כל קריטריון אחר זו אירופה, לא כך הרגשנו, אולי חוץ מהמחירים של אירופה. כאן ברומניה הכבישים רחבים יותר, הנהיגה רגועה יותר, הרחובות פחות צפופים (וזה למרות שאנו גרים בעיר) ובכלל, הסצינה הסביבתית נראית אירופאית יותר.
לאחר היום הקשה של אתמול, היום הזה היה הרבה יותר רגוע. ישנו סביר. אני התעוררתי בסביבות השעה 8:00 בבוקר (איטליה מקדימה את רומניה בשעה אחת), לפני הכל, נעלתי את הקרוקס שלי ויצאתי החוצה אל הרחוב
חששתי מאוד לרכב השכור. אחרי הכל, הנעילה כאמור לא עובדת ובסופו של דבר אנחנו נמצאים ברומניה עם סטיגמת הגנבים שמאפיינת אותה (בארץ בכל אופן), רציתי פשוט להפיג את החשש שלי שמא משהו קרה לרכב. היה מעט קריר בחוץ, אבל עדיין נעים. נשמתי אוויר צלול וההליכה הקצרה מאוד לרכב עשתה לי טוב, גם כשראיתי שהכל תקין והרכב עומד במקומו עשה לי טוב
חזרתי הביתה, הכנתי לעצמי קפה וגללתי בפיד הלא נגמר של פייסבוק, כל הפוסטים שם עוסקים בנושא אחד, אך כיום כבר הפוסטים יותר מוכוונים לעזרה, לסיפורי גבורה, לפרוייקטים התנדבותיים. נראה לי ששלב תמונות הזוועה מההרוגים, החטופים והפצועים נרגע מעט. לא הרבה זמן אחר כך, גם עידו התעורר. לפני שהוא פתח את הנייד שלו, תפסתי אותו ויצאנו מהדירה. אנחנו נסענו לעשות קניות לימים הקרובים בסופרמרקט הגדול שבאיזור, גוגל מפות הביא אותנו אל Kaufland, שזו רשת של סופרמרקטים גדולה באירופה. הגענו לשם לאחר כ-4 דקות נסיעה בסך הכל. החנינו את הרכב בחניון הגדול ונכנסנו פנימה. מאז קנדה לא ראינו סופרמרקט כזה ענק, משהו בסגנון של Walmart עם מגוון רחב מאוד של מוצרים לרכישה, הרבה מעבר למוצרי ה-Grocery הרגילים. עידו שאל אותי, "אבא, למה מוכרים כאן אבנים ?" הסתכלתי בארגז וראיתי שעועית לבנה, ממש צחקתי בקול רם והסברתי לילד מה זה.
סיימנו עם הקניות, סיבוב שם בסופר לוקח כמה עשרות של דקות שם. על סל קניות די גדול שילמתי 154 שקלים במטבע מקומי (Lei), אני מניח שבארץ זה היה עולה לי כפול במחיר. נכנסנו בחזרה לרכב וחזרנו הביתה. בינתיים אפרת התעוררה, התחלתי לכתוב בבלוג על מאורעות האתמול ואח"כ להכין ארוחת בוקר לכולם, בסביבות השעה 11:30 החלטנו להעיר כבר את הבנות הגדולות, זהו, מספיק, צריך כבר לקום, אם אנחנו מעוניינים להסדיר את לוחות הזמנים כאילו אנחנו בארץ (עם ביה"ס ועבודה…) אז היינו כבר צריכים להתחיל את היום מוקדם יותר. הזמן עבר חלף לו, ניסינו להוציא את דניאל ויובל מהבית עם טיול נחמד בעיר, זה לא באמת עבד, חבל, אבל הן מעדיפות להישאר כל הזמן בבית. בסביבות השעה 15:00, יצאנו אפרת, אני, עידו וליה להסתובב קצת. חיפשתי איזה פארק נחמד ומצאתי את Parcul Regele Mihai I al României, שבעברית זה: הפארק של המלך הראשון של רומניה – ביחאי. הלכנו מעט עד שהגענו לאגם באמצע הפארק
וואלה, מקום חמוד לאללה, שונה לגמרי מהנוף העירוני שחווינו בימים האחרונים באיטליה. שונה לטובה כמובן. עשינו שם סיבוב קטן, ליד ישנו גן שעשועים שסיקרן מאוד את ליה, עצרנו שם לתת לילדה לשחק, הפצרנו גם בעידו שילך איתה ביחד למתקנים בזמן שאני ואפרת נקבל קצת שקט לבד, יושבים על אחד מספסלי העץ הפזורים במקום. זה עבד לכמה דקות אבל אח"כ עידו כבר השתעמם והגיע אלינו. ליה עדיין התלהבה ושיחקה עם עצמה לבד למשך עוד כמה דקות. בשלב מסויים המשכנו הלאה מקיפים את האגם החמוד הזה.
אי אפשר שלא לשים לב לאיזור השכרת סירות הפדלים באגם, כמובן שהילדים רצו ואנחנו הסכמנו. אפרת התיישבה לה על ספסל עץ, עם אוזניות מחוברות לנייד שלה בזמן שאני התפניתי לשעשע את הילדים בתוך סירת פדלים. 25 ליי לחצי שעה, יאללה, בסדר. הילדים נהנו, אני פידלתי ברחבי האגם
חצי שעת השכירות נגמרה לנו ואנחנו חזרנו לגדות האגם, היכן שמחנים את הסירות, היינו מעט רטובים כי החלטנו לשוט גם מתחת למזרקת המים שבאגם. התיישבנו קצת לנוח ליד אפרת ובשלב מסויים התקפלנו כבר לכיוון היציאה, ליד חניון הרכבים עשינו עוד עצירה אחת לקנות לילדים שטויות באחד מהדוכנים, המקום המה רכבים חונים, מה הקטע? ליד ישנו אולם ספורט בו התקיימה כעת אליפות איזורית באומנות לחימה. מגניב. קנינו לילדים ולנו נקניקיות בלחמניה, סופגניות קטנות עם סירופים שונים ועוד פנקייק תות לעידו. כל הבלגן הזה ב-38 ש"ח. חזרנו לרכב ומשם הביתה.
כאן בבית הבנות הגדולות בינתיים הכינו לעצמן עוגיות שוקולד מקמח שמצאו באחד מארונות המטבח, אין לי מושג מהיכן השיגו את השוקולד (?), לאחר מכן דניאל התפנתה למנה העיקרית – פסטה עם רוטב עגבניות אותה רכשנו היום בסופר. לקראת השעה 19:00, אפרת ואני הסתגרנו בחדר השינה שלנו וצפינו בסרט "נשק קטלני 2", אקשן להמונים של סוף שנות ה-80. כשסיימנו, הדלקנו נרות לזכר נרצחי המלחמה בארץ וזהו, סגרנו את היום. הימים כאן הולכים להיות רגועים מאוד מבחינת הטיול, כאמור, איננו בדיוק הולכים לטייל כאן, לא בהיקפים שאנו רגילים אליהם מהשנה האחרונה בכל אופן.
— 15/10/2023 , יום ראשון —
זהו יומינו השני כאן ברומניה, ובאמת אחלה כאן. היום יצאנו לטייל, בעיקר כי רצינו לנצל את מצב מזג האוויר, יום חם ושימשי. זה לא יהיה כך כבר החל ממחר, לפי התחזיות. התעוררתי היום בסביבות השעה 7:00, כהרגלי, הכנתי לי קפה ובדקתי את החדשות מהארץ בנייד שלי , כולם עדיין ישנו, אז היה לי מעט שקט לעשות זאת. עידו התעורר כשעה אח"כ, הכנתי לו ארוחת בוקר. הניקוז של הכיור במטבח נסתם, כבר אתמול הוא היה חצי סתום, אז כעת זה היה לגמרי מושבת. שלחתי הודעה לבעלי הבית על כך, והם התייצבו אצלינו בדירה תוך בערך 10 דקות. מסתבר שהם גרים כאן בבניין. זו מבוגר, הבחור מעין האנדי-מן כזה, לקח פומפה והחל לעבוד, אח"כ האישה ניקתה קצת את הבלגן שנוצר וזהו, הם נעלמו כלא היו. זוג באמת חמוד, הצלחתי לתקשר איתם רק דרך אפליקציית הגוגל טרנסלייט.
עם הזמן, גם אפרת וליה התעוררו, הכנו לכולם ארוחת בוקר. מה גם בבוקר ניצלנו את העובדה כי הגירה כוללת גם מכונת כביסה, אז הרבצנו סבב אחד עם הרבה בגדים שהיו זקוקים לניקוי. הערנו גם את הבנות הגדולות והדלקנו נרות לזכר הנרצחים, הפצועים והשבויים. השעה הייתה כבר 11:30 ואני הייתי לחוץ לצאת. עזבנו את הדירה ללא יובל ודניאל שהחליטו גם היום לא להצטרף אלינו. כולם שיגעו אותי באותם רגעים, עידו החל לריב עם דניאל, ליה צרחה כשאפרת יצאה מהרכב לכוון אותי ביציאה מהחנייה, ובדרך אל מחות לעיר, איזה טמבל אחד כמעט ונכנס בי עם הרכב שהוא פנה בפתאומיות בנתיב שלא היה אמור לעשות זאת. הייתי נרגש ועצבני. הנופים של רומניה הכפרית מעט כיפרו על כך והרגיעו אותי. באמצע הדרך ראינו איזשהו טקס דתי מחוץ לכנסייה, כמה אנשי דת מתפללים באמצע הרחוב של אחד הכפרים לנוכח כמה עשרות מקומיים
לא ידענו על מה ולמה, כשניסיתי לשוחח עם אחד מהמקומיים, הוא ענה לי ברומנית, ובדיוק הטלפון שלו צילצל. באמצע גם הרכבת עברה. טוב, אנחנו חזרנו בשלב מסויים לרכב והמשכנו בנסיעה אל יעדינו העיקרי להיום: מכרות המלח או Salina Slănic Prahova. שם בחניון נפרדנו מ-10 ליי עבור החנייה. כשהרכב שלי לא מצליח להינעל, אני יותר מאשמח להחנות בחניונים מוסדרים. לאחר שאפרת וליה הלכו לשירותים במסעדה שבמתחם, הלכנו לעמוד בתור לכרטיס הכניסה, זה יותא 45 למבוגר ועוד 30 לילד, בסה"כ שילמנו 120 ליי (ללא ליה). שהם כ-100 ש"ח, לא זול. המתנו עוד כמה דקות עד שעלינו להסעה. אז מסתבר כי עד 2014 הכניסה למכרות הייתה דרך מעלית, אך מאז התאונה שקרתה שם, כעת מכניסים את התיירים דרך טרנזיטים שיורדים במכרות בסיבובים שלא רוצים להיגמר למטה, 208 מטרים מתחת לפני הקרקע. שם למטה הטמפרטורה יורדת ומגיעה ל-12-13 מעלות, זוהי טמפרטורה קבועה לאורך כל השנה. אנחנו כמובן הצטיידנו מראש בבגדים חמים.
נכנסנו אל אולם עצום מימדים שחצוב במלח, מסתבר כי זהו רק אולם אחד מתוך 14 שקיימים כאן. כמות האנשים הרבה שכאן נבלעת לחלוטין במקום הגדול הזה. אנחנו הסתובבנו כאן, היה לנו קר, אך התגברנו על זה. איך הרומנים מכסים ומנצלים את המתחם הכל כך גדול הזה ? פשוט מאוד מכניסים לכאן משחקים וגובים תשלום, יש כאן גני שעשועים לילדים, אודיטוריום, מגלשות, מוזיאון פתוח המסביר על ההיסטוריה של המקום, מזרנים מתנפחים, דוכני אוכל, מכונות משקאות, שולחנות ביליארד פוניג-פונג ועוד… ישנו גם מקום עם מעין שזורם באחד מהקירות של אחד האולמות, כשזרם המים חוצב את המלח ונופל כלפי מטה כמפל, הוא משאיר עם הזמן נטיפים עשויים מלח. זה היה מרשים לראות
המשכנו הלאה, הילדים התלוננו כי הם רעבים, עצרנו גאחד הדוכנים שם וקנינו להם בייגלה ותפוצ'יפס, התיישבנו שם על אחד מהשלוחנות ונישנשנו את החטיפים המלוחים להנאתינו
עברנו עוד אולם ענק ועוד אחד, הגענו עד לסוף, שם היו מתקנים מתנפחים לילדים, החלטנו לוותר למורת רוחם של הילדים, חזרנו בחזרה לנקודת הכניסה \ יציאה, בדרך עשינו עצירה קלה לשירוצים ושם ביציאה היינו שוב פעם צריכים לעמוד בתור לטרנזיטים שייקחו אותנו בחזרה למעלה על פני השטח. כשהגענו לשם, רגע לפני שליה נרדמה, החלטנו לקנות לנו ולילדים קיורטוש, אותו מאפה מתוק שכל כך פופולרי כאן במדינה, טעמנו אותו לראשונה כשביקרנו כאן לפני שנה ומאוד התלהבנו. לא מצאנו מקום לשבת ולאכול את המאפה המתוק הזה, אז חזרנו לרכב, ושם טרפנו אותו במהרה.
בדרך חזרה הביתה, אפרת נרדמה, ליה נרדמה ועידו חפר לי כל הדרך על הדמויות שבהוא צופה בהם בסדרות שלו, אני ממש נאבקתי עם עצמי לא להירדם במהלך הנהיגה, הייתי מאוד עייף. כל הזמן מצאתי את עצמי צובט לי את הרגל כדי להתעורר. כעבור כשעה, הגענו אל הסופרמרקט Kaufland, הפעם הסניף השני בעיר. נכנסנו כולנו לסופר ועשינו רכישה של מוצרים נוספים שפיספסתי אתמול, איכשהו שוב פעם הוצאנו 135 ש"ח. חזרנו הביתה עם הקניות. כאן בבית, התחלתי לעבוד על הבלוג, לאפרת היה מפגש עם הקבוצה שלה בארץ, היא התחברה בזום, באמצע קיבלתי הודעה מבעלי הדירה הבאה שלנו, היה פיצוץ בצינור ועל כן הוא נאלץ לבטל את ההזמנה שלנו, איזה בעאסה. עכשיו אנחנו צריכים לחפש מקום אחר…