— 06/11/2022 , יום ראשון —
זהו יומינו השני כאן בכפר סראנגקוט ואנחנו מרגישים פה על גג העולם. הכפר ממוקם על גבעה בגובה של 1,550 מטרים מעל פני הים בסה"כ, אך הנופים הפנורמיים הנשקפים מכאן – סוף הדרך. אתמול עוד ראינו רק צד אחד – את הצד של העמק של פוקהרה, אבל היום יצא לנו לצפות בצידה השני של הגבעה אל מול רכס הרי האנאפורנה. וואו אחד גדול! יאללה נעשה לכם כבר ספויילר עם תמונה אחת שאני מאוד אוהב, שלי ושל ליה – אני צופה על הנוף, ליה מביטה לכיוון אמא שלה שמצלמת
את הלילה הזה ארצה לשכוח, זה כבר כמה ימים שאני מרגיש טיפה קירור, אך הפעם זה תפס אותי חזק. כמעט כל דרכי הנשימה שלי היו סתומים והיה לי קשה לנשום מרוב קירור, זה אומר שלא ישנתי טוב בלילה, התעוררתי מעל ל-10 פעמים וזה דפק לי לגמרי את השינה הטובה.
בסביבות 7:30 בבוקר יצאנו לאכול ארוחת בוקר, הפעם ויתרנו על ארוחה במסעדה של המלון שלנו – Phewa View Hotel והמשכנו עוד כמה מטרים במעלה הרחוב אל מסעדה שנראית פופולרית (לפי כמות הסועדים שם) – Green View Restaurant , המנות שם היו טעימות יותר, אך לכל דבר כמעט הם דחפו חריף, לילדים זה לא עשה טוב, מה שכן, הנופים מגג המסעדה, היכן שישבנו היו עוצרי נשימה
כל משפחת פלנר מלבדי הזמינו את המנות הרגילות כמו "סלט ישראלי", דייסה עם פירות, סנדוויצ'ים, חביתות, טוסטים וכו', אני הלכתי על הקצה והזמנתי מנה נפאלית טיפוסית לארוחת בוקר לאחר שראיתי כמה מקומיים מזמינים אותה בשולחן ליד
אוכל חריף לא מפחיד אותי, אבל לאכול חריף על הבוקר, זה משהו שצריך להתרגל אליו. תה הג'ינג'ר – לימון – דבש שקיבלתי עשה את העבודה כשהחליק במורד גרון כואב וחולה כמו שלי.
חזרנו בחזרה למלון, לילדים לא היה מצב רוח לצאת החוצה ולטייל, לאפרת ולי היה, אז השארנו אותם שם בחדרים, הסברנו להם את הציפיות שלנו מהם (שילמדו בינתיים מחומרים שהראנו להם בטלפונים) ויצאנו החוצה אל הסיור הראשון כאן בכפר, תוך שאנו נמצאים במרחק שיחת וואטסאפ קטנה אם קורה משהו.
אפרת, ליה ואנוכי הגענו לדוכן קטן שם הבחנתי בסוגים של קינוחים מעניינים, מהסוג שרואים בד"כ בהודו למען האמת, לא רציתי לפספס זאת והזמנתי לי שניים. היה מצויין באופן לא מפתיע, ליה חיסלה ממתק אחד תוך שניות ספורות, היה כלא היה והמשכנו הלאה.
עלינו במעלה המדרגות לכיוון נקודת התצפית של הכפר, לאורך כל העליה הבחנו בדוכנים לממכר מזכרות לתיירים, המוכרים שם נראו משועממים וניסו כל אחד בדרכו לשכנע אותנו לרכוש מהם (ניסו בעדינות יש לאמר), ליה הייתה על הידיים שלי, ולמרות שהעליה לא הייתה רבה, יצא לי להתנשף הרבה. מולנו עברו סבלים שהורידו שקים של לבנים אדומות על הגב, הייתה שם סבלת צעירה השוקלת בערך חצי ממני וסחבה שק עם משקל שאני לא רוצה לדמיין אותי עושה זאת. למעלה, כמעט בפסגה פגשנו בחבורה של ילדות שהתלהבו מאוד מליה, הן היו בטיול שנתי, הן הגיעו מאחד האזורים במערב המדינה (אינני זוכר את השם), ניסו לשחק עם ליה, לדובב אותה, להרים אותה על הידיים, אבל הבת שלנו שיחקה אותה קשה להשגה. בסופו של דבר הצטלמנו הרבה, נפרדנו מהבנות החמודות לשלום והמשכנו הלאה במעלה המדרגות.
בכניסה לתצפית צריכים להיפרד מ-60 רופי לאדם, וואלה, לא חשבתי אחרת והאמת יצאנו בזול (רק 60?). איך אומרים ? Money well spent ממש ככה, הנופים שנגלו לנו מלמעה היו מרהיבים, ראינו כבר את התמונה הראשונה כאן בפוסט וכעת נראה את התמונה של אפרת מדגמנת עם ליה
התיישבנו לנו שם למעלה בשמש המחממת את גבינו, לעיתים הייתה חזקה מידיי, לעיתים הייתה בדיוק בטמפרטורה הנכונה. נהניתי מאוד לשבת ולצפות בהרים המושלגים של ההימאליה, נכון, זה לא הפעם הראשונה ובפסגת הפון היל (בטרק) ראיתי כבר את ההרים הללו רק קרובים יותר, אך כאן היה לי בערך 20 מעלות יותר חם והרבה פחות אנשים. הייתי יכול להישאר שם למעלה כמה שעות טובות, אבל בשלב מסויים היינו צריכים לחזור לשאר הילדים שנשארו במלון (ומידיי פעם התקשרו להתלונן על שיעורי הבית שנתנו להם).
בירידה, עצרנו בבית ישן וקטן של זוג מבוגרים מקסים, כבר בעליה שמתי עין על הבחור'ציק, נראה לי בן אדם זהב, מישהו מעניין שכיף לשמוע אותו. עצרנו שם והזמנו לעצמנו תה. לי כרגיל לימון-ג'ינג'ר-דבש ולאפרת צ'אי (שלא אהבה במיוחד), הבטנו בנוף עמק פוקהרה מחצר הבית והתפאלנו עם ליה לראות את מצנחי הרחיפה המאוד פופולריים כאן, אולי ביום מן הימים כשהילדים יהיו מבוגרים מספיק, נוכל לעשות גם אנחנו את החוויה הזו של לדאות בין שמיים וארץ
חזרנו למלון, לא עשינו הרבה מאז, הילדים המשיכו ללמוד, אני קצת עבדתי אל מול המחשב, האינטרנט פה יחסית טוב. קצת נימנמתי אחה"צ ובסביבות שעת השקיעה יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדת גג באחד מהמלונות פה ברחוב, בעלי המקום התאכזבו לשמוע מאיתנו שלא נאכל ארוחת ערב אצלם. היה לי לא נעים להגיד להם זאת כששאלו, אבל אין ברירה, פשוט לא אהבנו את האוכל כאן במלון. בדרך למסעדה עוד הצטלמנו קצת מול השקיעה
ארוחת הערב הייתה טובה, גם כאן לקח להם זמן עד שהאוכל הגיע, בינתיים פתחנו חפיסת טאקי והרבצנו משחק טוב (אני הפסדתי). הזמנתי הפעם מנה מיוחדת, מנה מקומית שנקראת Syabhaley – שזה בצק מטוגן ממולא במילוי משתנה, אני הזמנתי מילוי של עגבניות עם בצל וגבינה צהובה, היה מצויין !
הלכנו לישון
