— 27/03/2023 , יום שני —
המסע ממשיך. אנחנו כבר בעיר העתיקה השניה שלנו פה בתאילנד, העיר – סוקותאי. למה שניה ? כי בראשונה – איותיה כבר ביקרנו לפני כמה ימים, שתי הערים הללו היו ערי הבירה של תאילנד בהיסטוריה הארוכה שלה. זה אומר שגם כאן אנחנו יכולים למצוא שרידים של תרבות מפוארת המתאפיינת במקדשים עתיקים מרהיבים, גם יום זה היה יום פורה מאוד, עם המון תמונות וצילומי ווידאו, הדרך לכאן, שווה סיפור.
התעוררתי בסביבות השעה 7:30 בבוקר, בידיעה שאנחנו הולכים להעביר את היום הזה ברגוע, כאן בקאו קו, יצאתי החוצה עם עידו, והנופים היו נופים מלאי אובך, מבאס לאללה, המקום הזה ידוע כמקום של נקודות תצפית לרוב, אך כנראה שאנו לא בעונה והראות פה היא על הפנים. אז איזו סיבה יש לנו להישאר כאן ? במיוחד כשאני יודע כמה לחוץ וכמה הזמן שלנו יקר פה ב-Road Trip, כאמור יש לנו להיות עד ה-5 לאפריל בפאי (ליל הסדר), ואנחנו צריכים ממש לדהור לשם… עידו התעורר ביחד איתי, צילמתי אותו למזכרת וכדי להמחיש כמה הראות מעאפנה
שאר הפלנרים התעוררו, ובהחלטה משותפת (בהובלה שלי), החלטנו לעוף מכאן מהר ולהמשיך במסע צפונה. את ארוחת הבוקר קיבלנו בשעה 9:00 בדיוק, הכל כאן מדוד, הכל כאן מדוייק בגסט האוס הזה, כך גם ארוחות הבוקר שהגיעו עטופות בנייר נצמד, סגורות הרמטית, כאילו קיבלנו אותן כמנות בטיסה. סיימנו עם ארוחת הבוקר, ארזנו את התיקים, העמסנו לרכב ועשינו צ'ק אאוט. התחלנו בנסיעה, היה לנו חוב מאתמול ללכת ולראות את המפל שהיה סגור כשהגענו אתמול. 11 דקות נסיעה הביאו אותנו בחזרה אל המפל (Sri Dit Waterfall), שילמנו 120 בהאט כניסה, הילדים החליטו שהם מעוניינים להישאר ברכב ולא לראות את המפל, אז נכנסנו עם ליה בלבד. הלכנו כ-3 דקות בלבד מהכניסה ו… ? אכזבה, המקום אמנם מרשים ומטופח אבל המים, איפה המים ? במקום מפל גדול ועוצמתי, קיבלנו זרזיף של מים המזכיר את נחלי הצפון ברמת הגולן בקיץ, איזה בעאסה, ההליכה אל המפל עצמה הייתה נחמדה
וזה הדיל:
חזרנו על עקבותינו והגענו בחזרה אל הרכב ואל שאר הילדים שהמתינו לנו בסבלנות (ללא טלפונים), נסענו אל יעדינו השני להיום, החוב השני אותו יש לפרוע והוא גן הפסלים של הדינוזאורים אותו הבטחנו לילדים אתמול, מדובר על 20 דקות נסיעה מהמפל, למקום קוראים: Amazing Dinosaur, ומסתבר שזה לא סתם "גן פסלים" כפי שחשבנו תחילה, אלא פארק דינוזאורים וחיות עתיקות המציג באופן אינטראקטיבי תקופות שונות על פני כדור הארץ, זה מקום מרשים שהפתיע את כולנו לטובה אני חושב, ראוי לציין את הסדר, האירגון ומלאכת מחשבת של מתכנני המקום שהם באו להקים אותו, תחילה עוברים מתחת למפל בשערי הכניסה לפארק, סטייל פארק היורה, זה ממשיך עם כניסה למנהרות תת קרקעיות, שם ניתן למצוא מייצגים על דינוזאורים, החל משלדים שלהם (העתקים כמובן), קטלוג ענק המוצג על קיר של כל סוגי הדינוזאורים שחיו על פני כדור הארץ (יש המון), ישנו גם מעבר תת קרקעי בין אקווריומים המציג כרישים (אמנם קטנים, אבל עדיין)…
מסיימים את החלק הזה בפארק ומובלים היישר אל מצריים העתיקה, משום מה, תמיד מקשרים את הדינוזאורים למצריים העתיקה… למה ? רק אללה יודע…
בשלב מסויים נכנסנו למבוך מראות חביב, שוב, אין לי מושג איך זה מתקשר לקונספט של דינוזאורים, אבל כשהילדים כל כך נהנים, למה שאני אהרוס את החגיגה? מבוך מראות לא חדש לנו, עברנו אותו גם בגיאורגיה לפני כמה שנים כשטיילנו שם.
יצאנו החוצה אל השמש הקופחת והתהלכנו בין פסלי הדינוזאורים הרבים, הטריק כאן הוא שישנם חיישנים מפוזרים ברחבי המתחם, כך שכשהם מגלים כשאנשים מתקרבים לפסל דינוזאור, הוא מתחיל לזוז ולהשמיע קולות של שאגות בעיקר, אז מסתבר שאלו הם אינם פסלים, אלא בובות זזות (או שילוב של השניים), חביב ביותר שהופך את הביקר למעניין, בעיקר לילדים
בחוץ גם מצאנו כלובים עם בעלי חיים שונים (שלא קשורים לדינוזאורים), ליד הכלובים היו צלוחיות עם ירקות להאכלה וקופסת "דן חסכן" בה משלשלים מטבעות כתשלום עבור הזכות להאכיל את החיות, תשלום של 10 בהאט ויש לנו ילדים מרוצים שמאכילים איילים וסוג של בת יענה בגזרים, עגבניות ומלפפונים, בשלב מסויים נכנסנו שוב פעם למנהרה מתחת לקרקע ושם הטריק הידוע של אור אולטרה-סגול אשר מדגיש את הצבעים הלבנים שלנו, היו שם פסלים של דינוזאורים צבועים בצבעים זוהרים, כאילו היינו כעת במסיבת פול מון בקופנגן
לפני היציאה עוד קנינו לשני הקטנים שלנו כדורי פיכדור (מפוקימון) מתוך מכונות אוטומטיות בהן מכניסים מטבע של 10 בהאט, מסובבים ידית והופ, הכדור יוצא. סיימנו את מתחם הדינוזאורים מרוצים מאוד, בהחלט חוויה שהפתיע אותנו לטובה ושווה לגמרי את ה-540 בהאט כניסה.
נכנסנו לרכב ונסענו עוד כשעה בערך לאטרקציה הבאה שלנו להיום, הגענו אל Namtok Kaeng Song, החנינו את הרכב בחנייה צרה ונכנסנו למקום, התהלכנו על גשר צר ומתנדנד החוצה את הנהר רק כדי לחזור בחזרה למקום ממנו הגענו, טוב נו, אז החוויה היא פשוט הליכה על הגשר ולא הגעה ליעד מסויים, בגוגל מפות רשום שזה מקום עם מפלים. אוקיי, אז את המפלים ראינו בסופו של דבר
אבל הקטע כאן הוא בעיקר פינות הזולה הרבות הממוקמות בגדות הנהר, זהו מקום של משפחות המגיעות לכאן, שוכרות איזו פינת זולה חמודה, מביאות איתן אוכל (או קונות במקום), הילדים משתכשכים במים, ההורים מעבירים שיחה קולחת בינהם לבין חבריהם שהצטרפו על נושאים ברומה של תאילנד, הכל סבבה כאן בנאמטק
לאחר הביקור במפלים, התהלכנו כולנו בין פינות הזולה, הילדים היו עייפים ורצו לחזור לרכב הממוזג, אני דווקא מאוד רציתי להישאר כאן ולהתערבב עם המקומיים, אז החלטנו להתפצל, איך זה קרה ? ליה כמובן שיחקה אותה, הנשק האולטימטיבי שלנו תמיד עובד, כמה מקומיים התלהבו מליה שהיא בעצמה רצתה להיכנס למים, אז אני נשארתי עם ליה והמקומיים, ושאר הפלנרים חזרו לאוטו כרצונם. היה שם כיף, מדובר במשפחה שהגיעה לכאן להינות מזמן איכות, הילדים רחצו במים, המבוגרים בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים תאילנדית אופיינית, הנשים לקחו את ליה ששיתפה פעולה, הצטלמו איתה והכניסו אותה למים
אותי הם כיבדו בסלט פאפאיה מעולה אבל חריף לאללה ומזגו לי בירה מקומית צוננת עם קרח. לא כל כך הצלחנו לשוחח בגלל פערי השפה, גוגל טרנסלייט עזר לנו כאן.
בשלב מסויים כבר קיפלתי את הקטנה, נפרדנו מהמשפחה המקומית והודינו להם על הזמן הכיף שהיה לנו ביחד. חזרנו לרכב ונסענו מכאן.
אל סוקותאי הגענו כעבור כמעט שעתיים נסיעה (עם הפסקה קלה ב-7/11 באמצע), עוד בבוקר, לפני שיצאנו לדרך, הזמנתי מקום דרך Booking, מקום פצצה, עם ציון גבוה (9.6), גוגל מפות הביא אותנו בדיוק למקום: Smilingface. הבחורה המנהלת את המקום בהחלט מצדיקה את השם – מחייכת כל הזמן ומשרה אווירה רגועה במקום, איך שהגענו, קיבלנו ממנה מפה של האיזור והסברים היכן עלינו לטייל בסביבה, איתנו ישב בחורצ'יק הונגקונגי בן 28 שנראה בן 13 בערך… התארגנו בחדרים, אני דפקתי איזה חצי שעה שנ"צ בזמן שאפרת עבדה על המחשב. בסביבות השעה 17:40 יצאנו החוצה אני, אפרת ועידו (ליה נשארה בבית לבקשתה) לכיוון העיר העתיקה, היעד שלנו היה Wat Mahathat, אליו רצינו להגיע בשקיעה, רכשנו כרטיסים בכניסה (100 בהאט למבוגר) ומיהרנו להגיע למקדש לפני שהשמש נעלמת לנו, הספקנו להגיע בדיוק בזמן
איזה מקום קסום זה, המקדש נמצא במרכזו של קומפלקס מקדשים שנקרא Sukhothai Historical Park, זהו המקדש הגדול, המשמעותי והמרכזי כאן ולא סתם בחרנו בו כדי להגיע כמונומנט ראשון בסיבוב שלנו פה בפארק המקדשים. המקום מוקף בריכות מים ירוקים, מדשאות רחבות, הבניה האופיינית כאן היא בניה מלבנים אדומות (כמו במקדשי איותיה), המקום נבנה בשנת 1345 כדי לשמור על שרידיו של בודהא שנמצאו במקום (לאמונתם כמובן), מיהרנו ללכת כדי להספיק ולתפוס את השמש שוקעת מכמה זוויות שונות של המתחם
מצאנו לעצמינו נקודת תצפית יפה על השקיעה ונשארנו בה עד שהשמש נעלמה לנו מול העיניים, וכשזה קרה, המשכנו הלאה להסתובב בקומפלקס הגדול הזה מוקף הבריכות, הגענו גם אל מקדש: Wat Sa Si שמוקף כולו בחפירי מים
החושך החל להשתלט על כל התפאורה וזה היה הזמן שלנו להתחיל לזוז בחזרה הביתה, עידו איבד את בקבוק המים שקנינו לו בכניסה, לא מצאנו אותו עד עצם היום הזה, חזרנו בחזרה לרכב, הנענו אותו ונסענו בחזרה הביתה, שם ב-Smilingface לקחנו את שאר הילדים, העמסנו אותם לרכב ונסענו עוד כ-2-3 דקות למסעדת Lom&fon kitchen, שהומלצה לנו ע"י בעלת הגסט האוס (החייכנית) שלנו, אוכל מצויין אכלנו שם, הילדים נהנו מגורי החתולים במסעדה
שילמנו את החשבון (800 בהאט) וחזרנו הביתה להתארגן לקראת שינה, אני נגמרתי מיד על המיטה, הייתי כל כך תשוש, בשלב מסויים, לאחר שהילדים למדו עם אמא שלהם, הלכנו לישון
— 28/03/2023 , יום שלישי —
לאחר כמה ימים של נסיעות מרובות שעות, כל יום, עצרנו קצת כאן בסוקותאי, טיפה לנוח ולהתמקד במקדשים בעיר, זו הייתה גם אתנחתה טובה כדי לתת לילדים ללמוד במהלך היום (קשה לעשות זאת בזמן נסיעה) ולעשות כביסה שמאז הכפר אי-טונג לא עשינו זאת (עשינו דרך הגסט האוס שלנו כאן, במחיר זול כל כך – 5 בהאט לפריט).
לאחר שנפלתי למיטה אתמול בערב (נרדמתי הרבה לפני שהילדים הלכו לישון), התעוררתי היום ב-7:30 בבוקר, כתבתי קצת בבלוג ועניתי לכמה מיילים, הלכתי גם להתקלח (לאחר שהתיכנון לעשות זאת אתמול בערב נגוז עם נפילתי על המיטה. בשעה 8:30, הערנו את שאר הפלנרים שעדיין לא התעוררו (יובל ודניאל), וב-9:00 יצאנו מהחדר לאכול ארוחת בוקר כאן בגסט האוס – Smilingface. ארוחה מצויינת, ארוחה שבה אנחנו אתמול בחרנו מה אנו מעוניינים לאכול מתוך תפריט, אז תחילה פינקו אותנו ב-Mango Sticky Rice, ואח"כ במנות שבחרנו לאכול. אני מאוד אהבתי את הפאדתיי עם השרימפס.
חזרנו לחדרים לעוד איזה שעה של לימודים והשלמות בבלוג ובסביבות השעה 11:00 יצאנו אני, אפרת וליה לסיבוב נוסף בעיר, כדי לספוג עוד קצת מההיסטוריה ולראות מקדשים. בחוץ היה עומס חום כבד מאוד, בסביבות ה-38-39 מעלות. יעדינו הראשון להיום היה המקדש Si Chum, רק מה ? גוגל מפות הביא אותי לכניסה של מקדש אחר, צמוד אליו וצנוע הרבה יותר, נכנסנו לראות מה קורה שם בפנים, קבוצה של פסלי נזירים מסודרים ב-ח' יושבים שם ללא מעש, לא התרשמתנו, זה לא מה שחיפשנו
יצאנו מהמקום ונסענו עוד כ-2 דקות למקום אליו רצינו להגיע: מקדש Si Chum, שילמנו 100 בהאט למבוגר ונכנסנו למתחם, כבר מרחוק ניתן לראות את פסלו של בודהא יושב, פסל גדול ומרשים ומתחבא בין קירות ניצבים גבוהים, ישנו מעבר צר שגורם לגופו של הפסל להציץ החוצה, התקרבנו לפסל וככל שהתקרבנו, כך גם יותר התרשמנו מהמקום, למזלינו כשהגענו היינו לבד (אח"כ הגיעו תיירים אחרים), הזדמנות טובה לשלוף את המצלמה ולצלם את המונומנט עם דוגמנית הבית שלנו
המשכנו להסתובב במתחם, האמת שמלבד הפסל היושב הענק הזה, שאר המתחם היה בינוני ומטה, ראוי אולי לציין עוד פסל חביב, הרבה יותר קטן ופחות מרשים, אבל עדיין היה שווה תמונה עם ליה
עזבנו את המתחם, נסענו עם הרכב לעוד 2-3 דקות נסיעה על המקדש הבא אותו רצינו לראות, Wat Phrapai Luang, כרטיס הכניסה ששילמנו כבר, תפס לגביי מקום זה, רק מה? היינו צריכים לשלם עבור הרכב, 50 בהאט, אין להם טיפת בושה אלו… העניין הוא שלא מצאנו חנייה בכניסה למתחם המקדשים, אז החנינו לצד הכביש, היינו היחידים בכל האיזור, מסתבר שבחום כזה כבד רק משוגעים כמונו מסוגלים להוציא את האף שלהם אל מחוץ לחדר הממוזג. המקום אותי הרבה פחות הרשים, אין כאן פסלי בודהא, אלא רק מקדש עתיק שעדיין עומד על תילו
אוקיי, עזבנו את המתחם הזה ונסענו עוד כ-13 דקות נסיעה לצד אחר של העיר העתיקה, אל Wat Chetuphon, וזה נראה שככל שאנחנו מתקדמים עם המקדשים, הם נהפכים להיות פחות ופחות מרשימים, זאת אומרת שאת הבסט של הבסט הוצאנו כבר על ההתחלה וכעת נשארו הפירורים, ליגה ב' ו-ג' מה שנשאר לראות, סיימנו לראות את ארנולד שוורצנגר ונשאר כעת הדני דה-ויטו (מתוך הסרט תאומים), המקדש הזה קטן, עם פסל בודהא שבור, יחסית גבוה, אך לא משהו שלא ראינו קודם, ואם אין שם דוכן למכירת כרטיסים, סביר להניח שיש סיבה לכך.
החלטנו לסיים את סיבוב המקדשים, את המרכזיים והמרשימים ראינו היום ואתמול, בדרך חזרה הביתה חלפנו עם הרכב ליד כמה נוספים, עצרתי רק כדי לצלם, כמו Wat Asokaram למשל
נכנסנו ל-7/11 הצמוד לבית שלנו, כאן ליה פתאום התעוררה לחיים, אחרי תרדמת ארוכה, כן, ליה אוהבת את רשת חנויות הנוחות הזו, השארתי את ליה ואפרת ברכב ונכנסתי לקנות לנו שוקו קר, מתוק ומעורר, ליה שתתה את כוס ה-Ovaltine שלה תוך דקה וחצי, אפילו עוד לפני שאני ואפרת סיימנו לשתות את שלנו. חזרנו בחזרה לחדר שלנו, שם פגשנו את שאר הילדים שהיו עסוקים בלימודים וצפייה בניידים שלהם. היה חם בחוץ, וכיף היה להיכנס לחדר הממוזג, אני בשלב מסויים הנחתי את הראש על הכרית ונרדמתי למשך כשעה בערך. באופן שמלווה אותנו לאורך כל הטיול, גם עכשיו חווינו הפסקת חשמל מעצבנת, כל כך מעצבנת, בחום כזה, להיות בחדרים ללא מיזוג, זה מכת מוות. אז זה קרה, החדר הקריר שלנו הלך והתחמם עם הזמן לאחר הפסקת החשמל, הילדים החליטו לברוח מהמחנק של פנים החדר החוצה אל הכבשן הלוהט, בעלת המקום סידרה להם את שולחן הלגו מתחת לעץ בצל, גם הילדה שלה שיחקה איתם (בערך…), הם מצאו מפלט בבניית מבני הלגו שם בחוץ, בינתיים החשמל חזר והילדים שלנו עדיין נשארו בחוץ
בסביבות השעה 16:30, עזבנו את החדרים בגסט האוס והלכנו כ-2 דקות אל עבר השוק המקומי – Wat Rakang Thong market, הסתובבנו שם בין הדוכנים, אנחנו אוהבים להסתובב בשווקים מקומיים, קנינו גם שתייה ממותקת עם ברד (גם את זה אנחנו אוהבים לקנות) ועוד כמה שטויות לילדים. בשלב מסויים מצאנו את עצמינו מחוץ לשוק וממול ל-7/11 הקרוב (אותו אחד שהייתי בו כמה שעות קוד לכן), כן, גם לכאן הילדים אוהבים ללכת ( האמת היא שגם המבוגרים מוצאים את הרשת חנויות הנוחות הזו כמו אוצר, לצלילי פעמון ה-טי-טו בכניסה ומשב הרוח הקר שנכנס לנו לגוף לאחר שבאנו מכמעט 40 מעלות בחוץ אל משהו כמו 20. ליה השתגעה שם בקטע טוב, היה לה מצב רוח נפלא במסדרונות החנות, החלטתי לתעד זאת:
יצאנו מהחנות עם שלל לא רע, חזרנו בחזרה לחדרים שלנו בגסט האוס, שם בחדרים, לאחר שהילדים סיימו להתקלח, השארנו אותם לבד, עם סרט חדש בלפטופ (פארק היורה) שדאגתי להוריד, כדי שיצפו בו בזמן שאנחנו יצאנו לדייט זוגי באותה מסעדה בה אכלנו אתמול וכל כך נהנינו שם. הפעם הזמנו סלט פאפאיה בנוסף למרק התום קא גאי (קוקוס) הנהדר, האוכל היה מושלם! חזרנו בחזרה אל הגסט האוס, הילדים היו בעיצומו של הסרט, לאחריו קיפלנו אותם כבר לישון. מחר יום נסיעות עמוס