— 14/08/2023 , יום שני —
קיוטו הולכת ונגמרת לנו, כמה חבל, כמה היינו שמחים להישאר כאן יותר זמן, אבל מלכתחילה ה-18 ימים הללו בכל יפן מרגישים לנו כמעט שום דבר ממה שיש למדינה הזו להציע. זה ברור לנו כעת כי 18 ימים זה לא מספיק זמן לביקור במדינה, אבל זה בסדר, מלכתחילה אנחנו מדברים על יפן כ-"תם ולא נשלם". אנחנו עוד נחזור לכאן בהמשך.
לאחר שהתעוררתי באמצע הלילה והיה לי קשה לחזור לישון, קמתי מהמיטה בסביבות השעה 8:00 בבוקר, אני זוכר עוד בתאילנד כשתיכננתי את יפן, אמרתי לעצמי כי כולנו באופן קבוע נקום ב-7:00 בבוקר וב-8:00 אנחנו כבר נהיה מחוץ לבית… כמה שטעיתי. פתחתי פה את המחשב והזמנתי את המקומות האחרונים לטיול שלנו בקנדה וסוף סוף אפשר להגיד כי אנחנו מוכנים לקראת המסע. הכנתי ארוחת בוקר וגם קפצתי לסניף של Lawson לעשות השלמה של סנדביצ'ים וחלב. כבר התכוננו לצאת בסביבות 11:00 בבוקר, אבל אפרת הייתה צריכה להשלים כמה מטלות בעבודה, אז היציאה נדחתה לשעה 12:00. אני כבר הייתי מותש ועייף בעקבות הלילה הקשה. זה זמן ממש מצויין לצאת מהבית אל האטרקציה היומית שלנו. הלכנו אל תחנת הרכבת Inari, ומשם נסענו אל הצד המערבי של קיוטו, אל תחנת Saga-Arashiyama Station, שם ברכבת ליה מצאה לה חברים חדשים, כמה מקומיים צעירים שמאוד התלהבו ממנה, היא הצליחה לשבור איתם את מחסום השפה
משם הלכנו ברגל עוד כ-15 דקות הליכה אל Nonomiya-jinja Shrine, כבר בכניסה לשם הגענו אל האטרקציה המרכזית והיא – יער הבמבוקים. איזה מקום נפלא לצילומים המקום הזה, יער צפוף של במבוקים גבוהים מקיף שבילים צרים בהם אנו הולכים, אחד מהטיפים ששמעתי עוד לפני שהגענו ליפן היה להגיע לכאן מוקדם מאוד כדי להימנע מההמונים. טוב, זה קשה להגיד לנו להגיע לכאן מוקדם בבוקר, כשאנחנו באמת לוקחים את הזמן בבקרים. זוהי הכניסה למקדש:
לאחר שאפרת קראה קצת על המקום דרך המדריך התיירותי האוליטימטיבי שלה, ה-ChatGPT, המשכנו להסתובב ביער הבמבוקים, מנצלים כל פיסת אדמה, עם הנופים היפים של היער
בשלב מסויים ראינו כניסה מעניינת היוצאת מהשביל הראשי, מדובר על גן יפני יפה שנקרא: Sogenchi Pond Garden, אשר נבנה במאה ה-14 ובתוכו מקדש בודהיסטי בסגנון זן. הכניסה אל הגן עלתה לנו 1,900 יין, הילדים התנגדו, ההורים רצו להיכנס, ליה כבר הייתה עמוק בשינה שלה על הידיים שלי, איזה יופי של ארכיטקטורת גנים. מלאכת מחשבת של ממש, אכן, באמצע הגן ישנה בריכה טבעית
התיישבנו שם על ספסלים (וואלה, זה נדיר כאן ביפן) ונחנו מהמסע המפרך כדי להגיע לכאן, הלחות היום הייתה מאוד גבוהה, אמנם השמש הסתתרה מאחורי העננים, אבל הלחות פיצתה בהחלט על "הסבל" היומי שלנו כאן בהליכות. כשאגרנו קצת יותר כוחות המשכנו אח"כ אל נקודת תצפית על הגן:
אוקיי, יצאנו מהגן היפה הזה, החלטנו להתקדם אל גולת הכותרת, אמנם את יער הבמבוקים כבר חצינו לפני כמה מאות מטרים, אבל כעת נכנסנו אל יער הבמבוק By Definition שנקרא: Arashiyama Bamboo Grove, מרשים, מלהיב יפייפה, מאוד נהנתי שם.
אז כן, היו שם לא מעט תיירים שהתהלכו ביחד איתנו בשביל החוצה את היער המרשים הזה, אבל זה לא מאוד הפריע לנו. גם עצם העובדה שליה כבר זמן רב על הידיים שלי כשאנו מסתובבים כאן, גם כן פחות הפריעה לי לנוכח המראות המקסימים הללו:
הגענו אל נקודת הקצה, ומכאן צריך לעשות אחורה פנה, קדימה צעד היישר אל תחנת הרכבת, כל הדרך חזרה. לילדים כבר היה קשה, בטח עם הלחות הזו, הדבר שהחזיק אותם שפויים היה שהבטחנו להם כי נלך אח"כ אל חנויות המשחקים בעיר. הדרך חזור הייתה מהירה יותר מהדרך לכאן, כעבור כ-20 דקות הליכה הגענו אל תחנת הרכבת של Arashiyama, שם פחות או יותר סגרנו את הפינה לגביי הטיול אל יער הבמבוק
עלינו על הרכבת ונסענו למשך כמה תחנות, באמצע היינו צריכים להחליף לרכבת אחרת. הרכבת החדשה שלנו הייתה ריקה לחלוטין, עלינו בתחנה הראשונה, הילדים כל כך התלהבו, עברנו בין קורנות, זה משהו לא תדיר למצוא את עצמינו לבד בקרון:
הגענו אל מרכז העיר, הליכה קצרה הובילה אותנו בדיוק לאותו מקום בו היינו שלשום (השוק המקורה), הייתה לנו מטרה אחת לעכשיו – לאכול בסושייה האהובה עלינו: Kura Sushi, הפעם לא היה תור (נו מה ? 16:20 אחה"צ, לא בדיוק שעה שנוהרים לאכול בה, ועוד אנחנו באמצע השבוע), כרגיל היה מאוד טעים ומהנה הביקור שם
בין סושי אחד לשני, הזמנתי גם מרק ראמן, וואו, פצצה! מרק הראמן הטוב ביותר שאכלתי מימיי, ואחד המרקים הטובים ביותר בכלל. כמה שנהניתי ממנו. היה כל כך טוב !
סיימנו הפעם עם 31 צלחות סושי נקיות ממאכלים, שיא חדש. הילדים מאוד התלהבו מהאופן בו אנו נפטרים מהצלוחיות הריקות של הסושי, תיעדנו את זה אפילו בוידאו:
על קיבות מלאות פרענו את חובינו וקיימנו את הבטחתינו. לקחנו את הילדים לחנות ה-Gigo הסמוכה, הם כל כך מתלהבים בלהשטתח שם על הריצפה מתחת למשחקים, כאילו מדובר כאן בקברי צדיקים בצפת, לנסות את מזלם בחיפוש אחר מטבעות, אני ואפרת בזמן הזה ניסינו לסכם בינתיים את יפן, כן כן, כבר אנחנו מתקרבים לשלב הזה. משם המשכנו לחנות משחקים אחרת ושם החלטנו לסיים את החיפושים, העובדים אינם אוהבים שילדים מחטטים להם בתוך החנות.
הדרך חזרה הביתה הלכה מהר, השמש כבר שקעה והרכבת הובילה אותנו ישירות אל תחנת Fushimi-Inari, הצמודה לבית שלנו. כאן בבית אנחנו מתחילים לארגן את התיקים, מחר אנחנו עוזבים את קיוטו בדרכינו אל היעד הבא: אוסקה. לא נסיעה מאוד ארוכה, אבל אנחנו מעט חוששים, כבר ראינו הודעות כי הרכבת לשם תתבטל במידה והטייפן יגיע אלינו מחר. זה גורם לי מעט לחשוש, כי בעוד יומיים יש לנו טיסה אל טוקיו, ואנחנו חייבים להיות עליה, מקווה מאוד שבסופו של דבר הסערה לא תגיע לכאן בזמן הזה ואנחנו נוכל לבקר בנחת ביפן בימינו האחרונים כאן.