— 23/03/2023 , יום חמישי —
הגענו לכאן, לאיותיה בשביל ההיסטוריה שלה, אולי המקום עם ההיסטוריה העשירה ביותר בתאילנד, וניתן לראות את חתיכות ההיסטוריה כאן פזורות בכל רחבי העיר. מקדשים בני למעלה מ-600 שנים מהווים את המרכז התרבותי והדתי של תאילנד באותה תקופה. אנחנו כאן היום ומחר כדי ללמוד קצת על ההיסטוריה הזו.
איזה תענוג היה לישון שוב פעם ב-Check Inn שבקאנצ'נאבורי, חדרים גדולים, מרווחים עם מיטות מפנקות, פשוט כיף, השינה שלי ושל אפרת, לאחר זמן רב הייתה שינה טובה. התעוררתי בשעה 7:30 בבוקר, כתבתי בבלוג, והכנתי ארוחת בוקר לכולם, לא היה לנו הרבה, אך מספיק, חזרנו לימי סלט הירקות הגדול שאנחנו כל כך אוהבים (זה היה חסר לנו בימים האחרונים, כשאכלנו את ארוחת הבוקר התאילנדית המסורתית). התארגנו כולנו על עצמינו ועל התיקים שלנו, ובסביבות השעה 11:30 לפני הצהריים עשינו Check Out מהדירה שלנו Check Inn ויצאנו לדרך, היעד: איותיה. הנסיעה עברה חלק, הכבישים ברוב חלקי תאילנד רחבים ונוחים, הנסיעה הבינעירונית מאוד נוחה כאן, לא מצאנו מספר רב של רכבים על הכבישים, בטח שלא כמו הטירוף הצפוף הזה שיש לנו בכבישי הארץ. במהלך הנסיעה עשינו 2 עצירות בסה"כ אחת ל-7/11 כדי להרגיע את הקיבה של הילדים (עם טוסטים) והשנייה הפסקת שירותים באחת מתחנות הדלק, שם ליה מצאה פסלים חמודים מהם היא התלהבה
הגענו אל מעוז חפצינו כ-3 שעות אחרי שיצאנו מהבית, המקום אליו כיוונו היה גסט האוס: Ban Klong Srabua, כ-ק"מ וחצי מחוץ למרכז העיר, לא הפריע לנו מכיוון שיש לנו רכב, המקום קיבל ביקורות יחסית טובות והוא בעיקר בעיקר זול. זול עד כדי גיכוך, 450 בהאט ללילה לחדר זוגי אחד עם מזגן, הגענו למקום, החדרים נראו סבבה לגמרי, בשל המחיר הנמוך הרשינו לעצמינו לקחת 3 חדרים, גם בגלל שהמיטות היו קטנות יותר מהרגיל, הדבר המבאס הוא שמחר כל החדרים תפוסים, זה אומר שאנחנו צריכים להתפנות מכאן.
התארגנו כאן בחדרים לשעתיים בערך ובסביבות השעה 17:30, יצאנו אני, אפרת וליה אל סיבוב ראשון להיום במקדשים, יש כאן המון מקדשים לראות בעיר ואני תיעדפתי את העיקריים והמרכזיים שבהם, היום נסענו לבקר במתחם המקדשים – Wat Maha That, החנינו את הרכב בחניון הצמוד, ממול הבחנו במשאית המבורגרים, קנינו לליה שניצלונים וקטשופ כמובן כדי להשתיק לה את הרעב. הכניסה למתחם המקדשים עלתה לשנינו 100 בהאט, על ליה כמובן לא משלמים, הגענו בזמן השקיעה, ואיזה רגע קסום זה היה לצפות במכלול המקדשים העתיקים כשהשמש הולכת לישון
כן, ליה מככבת כאן בתמונות, התרשמנו מאוד ממה שאפרת ואני ראינו, הלבנים האדומות-חומות שעומדות אחת על השניה בצורה מעט מרושלת כיום (עדות לזמן הרב שעבר מאז שנבנו), המגדלים העגולים, ההוד והפאר, צריך להפעיל כאן את הדימיון מעט כדי להבין שמה שהיה פה לפני כמה מאות שנים היה פשוט מטורף, הסתובבנו במתחם, מנסים לקרוא ממעט ההסברים שיש בשלטים על המונומנטים האדומים הללו, את ליה הרבה לא עניין, היא פשוט הייתה כל כך עסוקה בלאכול את חטיפי העוף שקנינו לה לפני כן, בכל פעם שרציתי לצלם אותה הייתי ממש חייב להוריד לה את החטיף מהיד
כן, לפעמים זה לא כל כך הצליח… אנחנו חיפשנו את המונומנט המרשים ביותר במתחם, את פסל הראש של בודהא אשר "נתקע" בתוך שורשי העץ. מה שקרה הוא שלפני המון שנים, פיסלו של בודהא התפרק לשניים (או יותר), הראש שלנו נפל אל שורשי עץ פיקוס (או סוג של), עם השנים השורשים עטפו את ראש הפסל וכיום זוהי אטרקציה תיירותית חמודה מאוד, זהו אחד מהדברים שדווקא כן זכרתי בביקורי האחרון כאן מלפני 23 שנים
דאגנו להנציח את הביקור שלנו במתחם המקדשים כאן גם בווידאו, להלן התוצאה:
סיימנו עם המתחם הזה, מסביב כבר ממש החשיך, יצאנו מהמתחם וחצינו את הכביש אל שוק לילה ארוך שפעל שם, כמה שאנחנו אוהבים שווקי לילה, אנו אוהבים את הצבעוניות, את החיות של הרחוב, בשוק כל החושים מתחדדים, הריחות, הצלילים וכמובן המראות המושכים, קנינו לנו ארוחת ערב, מצאנו סוף סוף מישהי שמכינה סלט פאפיה, הזמנו 2 מנות (40 בהאט לאחת), אני עוד הוספתי תבשיל עוף מוקפץ עם רוטב חלב קוקוס וירקות, זה היה כל כך טעים וכל כך חריף, בדיוק המינון האהוב עליי, הזמנתי גם שקית אורז לבן…
הילדים כבר החלו להגביר את תדירות שיחות הטלפון אלינו, הבנו שאנחנו פה על זמן שאול, סיימנו עם השוק, יצאנו החוצה לכיוון חניון הרכב שלנו, לידו ישנו דוכן ההמבורגרים שקנינו בו כבר חטיפי עוף לליה, אז הזמנו מהם עוד 2 המבורגרים וחטיפי עוף לילדים, הוספנו גם צ'יפסים שיהיה להם בתיאבון.
חזרנו לחדרים שלנו, ליה נרדמה והתעוררה שוב פעם כשהשכבנו אותה על המיטה, הילדים היו מורעבים, הבאנו להם את השלל, נרגעו קצת, אפרת ואני ישבנו לאכול בחדר אחד את המנות התאילנדיות שלנו ונתנו לילדים לאכול את המנות המערביות שלהם בחדר השני, האוכל שלנו היה כל כך טעים, אחת המנות הטובות שאכלנו כאן בתאילנד במסע הזה. לבטח נחזור לשוק הזה גם מחר בערב. בינתיים כאן, אני מנסה לארגן את הלו"ז שלנו לימים הקרובים, יש לא מעט מה לעשות כאן ואנחנו כבר ממש רוצים להתחיל לעלות צפונה, נקודת העוגן שלנו הולכת ומתקרבת בצעדי ענק – ליל הסדר. עדיין איננו סגורים היכן נחגוג, אבל לאט לאט אנחנו נסגרים גם על זה
— 24/03/2023 , יום שישי —
הרגשנו היום את עוצמתה של איותיה, עיר המקדשים, עיר ההיסטוריה, חתיכת עיר יש כאן לתאילנד להציע לתיירות, יום מאוד ארוך ועשיר באירועים חווינו היום, כבר זמן רב שלא היה לנו יום כזה.
התעוררתי היום בסביבות השעה 7:30, באמצע הלילה עידו אמר לי שקשה לו להירדם שוב, בבוקר, לא ידעתי אם כדאי לי להעיר אותו או שלא, לא ידעתי בסופו של דבר כמה הוא הצליח לישון בלילה. בסוף הוא הראה סימנים של התעוררות אז הוא נכנס לקבוצה, איזו קבוצה ? הקבוצה שקמה מוקדם בבוקר ונוסעת לראות מקדשים. כן, אפרת ואני החלטנו כי את המקדשים נראה בבוקר ולפנות ערב, מתי שעומס החום אינו כזה נורא, יצאנו אני, אפרת, עידו וליה לסיבוב בוקר אל מתחם המקדשים הראשון להיום: Wat Chaiwatthanaram, נסיעה של כמה דקות מהבית שלנו בסה"כ, באמצע עוד עצרתי ב-7/11 לקנות לנו ארוחת בוקר קלה הכוללת טוסטים, לחמניה ירוקה והשוקו Ovaltine כמובן. תמורה 100 בהאט לשני כרטיסי כניסה, ראינו את הפלא הזה, איזה יופי של מתחם
מכלול המקדשים הזה, כמו אחיו שראינו אתמול, נבנה לפני כ-600 שנים, הוא מרשים לא פחות משאר מכלולי המקדשים שכבר ראינו, וכמה שהוא נראה גם אותו הדבר כמו האחרים, יש לו את הקסם שלו, את היופי שלו, הסתובבנו מסביב למתחם המקדש המרכזי, צילמתי אותו כמעט מכל זווית אפשרית עם דוגמני הבית שלנו
הסתבובבנו אני, עידו וליה ביחד, אפרת התעכבה מעט כדי לקרוא אודות ההיסטוריה של המקום והסברים על המונומטים במתחם, אני הייתי צריך לשעשע את הילדים ולדאוג תמיד שהמצלמה של הנייד שלי תמשיך לתקתק תמונות, אין ספק שהביקור הזה משמעותי עבורי הרבה יותר מאשר ביקורי הראשון פה באיותיה, אי שם, לפני 23 שנים (אחרי השיחרור מהצבא). בשלב מסויים תפסנו לעצמינו איזו פינה מוצלת ליד הנהר, כדי לנוח מעט מהשמש הקופחת, השילוב בין הנהר והמקדשים הוא בהחלט נראה טוב
ליה מצאה לה תעסוקה שם עם אבנים וחול, זה מה שהיא צריכה, מבנים עתיקים לא מעניינים אותה, החיים שלה דבש, אפרת הצטרפה אלינו בשלב מסויים, קצת נחנו ושתינו מים קרים בצל לפני שהצטלמנו על רקע המקדשים והמשכנו הלאה
חזרנו בחזרה לכיוון החנייה, יצאנו ממתחם המקדשים, הטמפרטורות כבר טיפסו ואחוזי הלחות הרקיעו שחקים. מקום מאוד מומלץ ושווה ביקור, למרות מזג האוויר הקשה.
נכנסנו לרכב והפעלנו את המזגן על העוצמה הגבוהה ביותר, השעה הייתה כבר 10:00 בבוקר, יש לנו עוד שעתיים צ'ק אאוט על הראש, נסענו אל יעדינו השני להיום והוא מכלול המקדשים: Yai Chai Mongkhon, הממוקם כ-10 דקות נסיעה מהמקדשים הקודמים, מצאנו יחסית מהר חנייה, לזכותם של התאילנדים יאמר כי מקומות החנייה מאוד מסודרים כאן וללא עלות. בכניסה למכלול המקדשים הזה שילמנו 20 בהאט למבוגר, וכבר על ההתחלה התרשמנו בעיקר מהקונטרס של הצבעים – ירוק (דשא), כחול (שמיים) וחום עתיק (מקדשים)
עידו כבר היה גמור מעייפות, החום הכבד בהחלט משפיע על התשישות, הוא גם שבע ממקדשים, בשבילו הם היו גושי חימר שכבר מזמן הפסיקו להיות מעניינים, הוא רצה לחזור לחדר הממוזג, כמו 2 אחיותיו הגדולות, הבאנו לו את הטלפון הנייד של אפרת כדי שיצפה בשטויות שהוא צופה בהם ביוטיוב, שמנו אותו בצל ושיחררנו את הילד אל מול פיסלו של הבודהא השוכב, שישגיח על הילד בזמן הסתלבט שלו (גם של הפסל וגם של הילד)
כאן במקדש המרכזי טיפסנו במעלה המדרגות על הסטופה המרכזית (והגבוהה), שם בפנים ישנו בור עמוק אליו זורקים מטבעות ומנסים להפיל אותם אל תוך דלי שקוע באדמה, כנראה למזל טוב. יצאנו משם אל עבר נקודות תצפית נחמדות על האיזור מהמרפסת של הסטופה המרכזית
היה חם והחלטנו לחזור, גם אנחנו הותשנו בסופו של דבר, למרות הרוח הנעימה שם למעלה בסטופה המרכזית, ירדנו למטה לאסוף את עידו שנהנה לו עם הטלפון של אמא שלו, יצאנו מהמתחם, השעה הייתה כבר כמעט 11:00 לפני הצהרים, רצינו להיכנס לרכב ולנסוע הביתה, אך לפני כן הילדים שמו לב, בין כל דוכני המזון, מקפיאים גדולים של גלידות, לא נקנה להם ? ברור שכן, ועל הדרך לא נקנה גם לי משהו קר ? ברור שכן – ארטיק קוקוס בשבילי ולילדים משהו עם שוקולד.
נסענו בחזרה הביתה, בינתיים יובל ודניאל התעוררו כחצי שעה לפני הגעתנו, אירגנו מהר את התיקים (לא היה הרבה, כי הרוב כבר נעשה עוד בבוקר), הוצאנו את התיקים, סידרתי אותם לפי הסידור המיוחד שכבר רכשתי לעצמי עם הנסיעות בבגאז' של הרכב, נפרדנו לשלום משלושת החדרים שלנו ומבעלי המקום שהיו בסדר גמור איתנו. אנחנו בדרך אל הבית השני שלנו באיותיה, מכיוון שהייתה להם תפוסה מלאה בגסט האוס Ban Klong Srabua, חיפשנו מקום אחר, והמקום האחר הזה הינו הגסט האוס החדש שלנו: T&N Ayutthaya, שקיבל ציון פסיכי בבוקינג (9.4), כשהגענו לשם, הבנו גם למה יש לו ציון כל כך גבוה, אנשים מקסימים ממש קיבלו אותנו, ותמורת 1,500 בהאט ללילה קיבלנו 2 חדשים צמודים בתוך דירה אחת, יש פה עמדת תה\קפה חופשית לאורחים, על המזרן העודף שביקשנו הם לא גבו תשלום נוסף (למרות שבאתר רשום שזה בתוספת תשלום), הם כיבדו אותנו עם אבטיח צונן וחתוך איך שהגענו, והרגיש לנו מאוד טוב כאן בגסט האוס החדש. נכנסנו לחדרים המאובזרים (אפילו הם חשבו להכניס לכאן קונדישינר לשיער), אני נכנסתי יש למקלחת (הזעתי המון במהלך הביקורים במקדשים), משם למיטה לדפוק שנ"צ כל כך הכרחי, לאחר המון זמן שלא עשיתי זאת. אלו הן שעות עומס החום הרציני כאן בעיר וקשה לטייל בתנאים כאלו, בזמן שאני נחרתי לי להנאתי, אפרת עבדה עם הילדים על הלימודים שלהם.
התעוררתי בסביבות השעה 14:30, נשארנו עוד קצת בחדרים, בשלב מסויים הילדים התלוננו כי הם רעבים, אפרת עבדה בדיוק מול המחשב, אז לקחתי את הילדים ויצאתי איתם לחפש משהו לנשנש, כ-4 דקות הליכה מהגסט האוס שלנו הגענו אל דוכן מרק נודלס, הזמנתי לי ולילדים מנות של מרק אטריות אורז עם בשר בקר. היה מצויין, הילדים פחות נהנו בגלל הריח של האוכל (הם טוענים שמדובר בריח של כלב מסריח).
שילמתי עבור התענוג הזה 70 בהאט בסה"כ, אני יצאתי מאוד מרוצה, הילדים הרבה פחות, כנראה שאם זה לא KFC, הם לעולם לא יצאו מרוצים, חצינו את הכביש אל עבר מסעדת Celebb Rotea, כאן זו אופרה אחרת, מקום ממוזג, נקי, מסודר, מעוצב יפה, עם תפריט עשיר ומחירים שמזכירים מחירי יוקרה ולא דוכן רחוב כמו זה שהיינו בו לפני כמה דקות. הזמנו לכולנו קינוחים ושתיה קרה על בסיס חלב, הרבה מרשמלו וקצפת, כאן התהפכו היוצרות, הילדים יצאו מאוד מרוצים מהמקום, האבא הרבה פחות, פחות מרוצה ועם פחות 411 בהאט בכיס.
חזרנו לחדרים, אך לא לאורך זמן רב, כי בסביבות השעה 16:30 יצאנו שוב פעם, הפעם כולנו ביחד אל השוק הצף פה באיותיה. פחות מ-10 דקות נסיעה בסה"כ ממקום מגורינו הגענו אל המקום, מסתבר שאיחרנו את המועד, המקום כבר כמעט ונסגר, כמה שרצינו להימנע מהחום הכבד, בסוף פיספסנו את האטרקציה הזו, קצת מאכזב אבל לא נורא, יצא לנו לראות כיצד המקומיים מחזירים את פילי המחמד שלהם (עליהם כנראה רוכבים התיירים) הביתה, אני מניח שגם עליהם עבר יום קשה (כמו כל יום)
מאחורי האיזור של השוק הצף, נמצא מתחם של מקדשים נוסף, אבל זהו מקום מוזנח ולא מתוחזק. בכל מקום אחר בעולם, היו עושים מהמקום הזה פנינה תיירותית של ממש, אך כאן באיותיה, ישנם מקדשים כאלו כמו זבל, על כן, אין להם כבר כוח לתחזק עוד מקום אחד כזה שלא שונה הרבה מהאחרים, אני דווקא מצאתי במקום הזה קסם, בגלל הבדידות שלו, בגלל שהוא דחוי
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון שאר המקדשים שרצינו לראות לפני שקיעת השמש, הגענו אל Wat Phanan Choeng Worawihan, שגם מקום זה היה מסומן אצלי בכוכבית של ToSee בגוגל מפות, אז הגענו למקום, הוא היה כמעט וסגור, רק מה? בניגוד לשאר המקומות האחרים, זהו מתחם מדקשים מודרניים, כאלו שניתן לראות בכל רחבי תאילנד, לא בדיוק מה שחיפשנו, אנחנו רצינו לבקר במתחם מקדשים עתיקים, כאלו שמטים ליפול, כאלו שיש מאוחריהם היסטוריה רבת שנים. עצרתי שם כדי לצלם את הנהר עם השמש השוקעת, תמונה חביבה, אך לא יותר מזה.
נסענו אל מתחם מקדשים נוסף, האחרון שלנו להיום, נסענו אל Wat Phra Si Sanphet, המומלץ, בדרך לשם הייתי חייב לעצור ולצלם מקום מרשים נוסף, עצרתי את הרכב במקום שאסור לעצור, יצאתי בזריזות, חציתי את הכביש ודפקתי כמה תמונות מהירות לפני שחזרתי שוב פעם לאוטו ונסעתי, כאילו כלום לא קרה, לא ביצעתי שום עבירה, מקווה שהתמונה שווה את זה
גם למתחם המקדשים הזה, כמו אתמול, הגענו בזמן השקיעה, זאת אומרת שהרווחנו פה added value למראות במציאות וכמובן לתמונות שיצאו מרשימות עוד יותר, מעבר למכלול המקדשים שעדיין לא נמאס לנו לראות עוד (למבוגרים בכל אופן)
שילמנו 100 בהט כניסה ל-2 מבוגרים, למרות שאם היינו ממתינים עוד כמה דקות, צוות העובדים כאן היה כבר מתקפל הביתה והיינו נכנסים ללא דמי כניסה, אך שעות הזהב הללו היו יקרות הרבה יותר מה-10 ש"ח מכדי לוותר עליהם, שילמנו ונכנסנו פנימה , מיותר לציין כמה המקום יפה, וכמה אנחנו המבוגרים נהנינו מהמקום, בשעת השקיעה המקום הזה אפילו יפה עוד יותר, צילמתי פה המון, ובאמת כל תמונה נראית מרשימה יותר מהשניה, אעלה פה רק כמה מהם, למרות שלא בטוח שהתמונות הללו הן היפות ביותר
עזבנו את המקום המרשים הזה רק אחרי שהשמש לגמרי שקעה והחושך השתלט על העניינים. נכנסנו כולנו לרכב ונסענו אל יעדינו האחרון להיום – שוק הלילה. החנינו את הרכב ליד שוק הלילה, בדיוק באותו מקום בו החנינו בפעם שעברה, אל מול הדוכן של ההמבורגרים ממנו הזמנו אתמול (הפעם וויתרנו). בשוק הלילה קנינו לנו שייקים קרים מבוססי פירות (בננה, פסיפלורה ואבוקדו), לילדים קנינו תירס חם ולי קניתי את ארוחת הערב בדמות של סלט פאפאיה נהדר מאותו המקום שבו הזמנתי אתמול וגם קינוח – פנקייק קוקוס ועוד משהו אליו אני נחשף לראשונה, מעין עוגות אורז פריכות – כשהגענו בחזרה לגסט האוס וטעמתי את זה – הרגשתי שזו הייתה בחירה מצויינת, כמה שאני אוהב לנסות דברים חדשים, וכמה שאני אוהב שהבחירות הללו יוצאות מוצלחות בסופו של דבר.
חזרנו בחזרה הביתה, בזמן שהילדים התקלחו, אני אכלתי את ארוחת הערב המצויינת שרכשנו בשוק הלילה. אפרת בזמן הזה הייתה צריכה להישאר עם ליה למטה בקומת הקרקע של הגסט האוס, הילדה כל כך התלהבה ממגלשת הצעצוע שהייתה להם, שלא ניתן היה להוציא אותה משם
בסופו של דבר, כולנו חזרנו לחדר, הילדים לאחר מקלחות, נישנושים אחרונים לפני השינה וזהו, סגרנו את הבסטה, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה היה לנו יום כל כך עמוס ורווי באירועים כמו היום הזה, מממ… אולי ביומינו האחרון בווארקלה לפני שעזבנו את הודו ?