— 18/06/2023 , יום ראשון —
לא נשאר עוד זמן רב ואנו מתחילים להרגיש כבר את הסוף של תאילנד, מתחילים לחשב כמה אוכל יישאר לנו במקרר, מתי לעשות כביסה כדי שתגיע הכי לקראת העזיבה ועוד. היום אפילו זימנו את כל הילדים לשיחת סלון משפחתית לקראת המעבר, לא המעבר בין תאילנד לקמבודיה – יעדינו הבא, אלא מעבר בין סגנון החיים השונה, החזרה אל מסע אינטנסיבי לעומת הנסטינג ותר הזהב שהם חוו כאן, שם לא יהיו להם חברים מחוץ למשפחה, הם לא יוכלו לישון במקומות אחרים, אין אפילו את הפינוקים שיש לנו כאן בתאילנד, מגורים, רכב צמוד, חטיפים ושאר שטויות נגישים. היה לנו חשוב להבהיר להם את זה לפני היציאה, כדי לצמצם כמה שיותר אכזבות וקריזות בהמשך.
התעוררתי היום ב-7:00, כהרגלי פתחתי את הלפטופ, הכנתי את הקפה הקר של Nescafe, המשכתי לאסוף חומרים וללמוד על דברים חדשים שישרתו אותי בעבודה, הפעם צפיתי ב-2 הרצאות מעניינות ביוטיוב – מהם שאבתי רעיונות כיצד לפתח את העסק, לא כעת, אך לכשאחזור לארץ ויתפנה לי זמן לעבוד. אפרת התעוררה ויצאנו למרפסת לשתות קפה ולקשקש, באמצע עידו וליה הגיעו אלינו והפריעו לנו בשיחה, אני חטפתי קריזה שאני לא מסוגל לסיים שיחה כמו שצריך מבלי שיפריעו לנו. הזמן עבר חלף לו ואנחנו כבר הגענו לשעה 9:00, הערנו את הבנות, הכנתי ארוחת בוקר לכולם, מיהרנו כי היום בשעה 10:00 היינו צריכים להתייצב אצל משפחת לביא, למיכל יש היום יום הולדת ואורן רצה להפתיע אותה, אז יצאנו מהר, עשינו עצירה חפוזה ב-7/11 לקנות למיכל סוכריה ועוד כמה חטיפים, בזמן הזה, ברכב, אפרת כתבה למיכל ברכת יום הולדת מרגשת, ומיהרנו לביתם ב-Kirina Wellness in the Valley, נכנסנו מהדלת האחורית בשקט והמתנו שמיכל תצא מחדרה כדי להפתיע. אז… הפתעה. גם קטי עם הבנות שלה ויובל (שישנה הלילה הזה אצלן) הגיעו לחגוג את יום ההולדת כמה דקות אחרינו. שמחה גדולה הייתה שם.
ישבנו, דיברנו, צחקנו מסביב לשולחן, הילדים שיחקו בינם לבין עצמם, טאקי, קלפים ואפילו שחמט. וואלה, היה כיף וטוב שיש ימים כאלו. אני באמצע הייתי צריך הפסקה, הראש שלי היה עוד עם המחשבות על העבודה, על ההרצאות שראיתי הבוקר, יצאתי החוצה לעשות סיבוב במתחם כדי לעכל ולארגן את המחשבות בראשי. כשחזרתי לחבר'ה, היינו כבר בשלבי התקפלות, חזרנו בחזרה הביתה כשאנו נוסעים דרך אותה חנות לצילום והדפסת דפים, גם הפעם המסמכים שרצינו להדפיס עדיין לא הודפסו, החנות הייתה סגורה שוב, מניח שאולי בגלל שיום ראשון היום.
חזרנו בחזרה לבית, בשלב מסויים חברים של הילדים שלנו הגיעו גם הם לביתנו, בחדר השינה נשכבתי על המיטה, ומבלי לתכנן, פתאום נרדמתי, אפרת בזמן הזה עבדה על המחשב. כשהתעוררתי, המשכנו את השיחה שנקטעה מהבוקר, שיחת עבודה כזו של עתיד החברה שלנו וה-Road Map שאני מתכנן לה. אפרת גם היא יצאה לשכנים שלנו, אני המשכתי לעבוד על המחשב ולתעד את כל הגיגיי על העסק (והיום היו המון כאלו). לקראת הערב יצאנו אני, אפרת וליה שבדיוק התעוררה מהשנ"צ המאוחר שלה לראות את השקיעה, יצאנו באיחור וזה ביאס אותי, דיברנו על זה וזה לגמרי פרח מזכרוני כשעבדתי מול המחשב, יצאנו בערך ב-18:30, בסופו של דבר נסענו לנקודת התצפית בביג בודהא, מקום שבו ביקרנו לפני כשבועיים עם שאר החברים, אז הפעם הגענו לכאן לבד, בחניה פגשנו במשפחה ישראלית שלא ראינו בעבר, שמסתבר שגם הם גרים בפאי לאמון, הגיעו לפני שבוע ועוזבים מחר. צילמתי צילום חטוף את ליה באמצע הטיפוס במדרגות אל הבודהא, בעיקר כדי לעצור ולהסדיר את נשימתי מהעלייה
הילדה כמובן לא הייתה מוכנה ללכת על הרגליים, היא עדיין הייתה חצי ישנונית ולפיך – עצבנית. אבל עם הזמן לאט לאט השתחררה, אפרת גם היא סיימה את הטיפוס שלה והגיעה למעלה
זה לא סוד שאני מת על שקיעות, כשבכל דקה שעוברת התפאורה משנה את צבעה, והעננים שהיו מקודם שינו סדרי עולם מבחינתם, ומנקודת התצפית של הביג בודהא ניתן לראות יופי של שקיעות
וכדי לא להעליב את פסל הבודהא עצמו, סובבתי את המצלמה 180 מעלות וצילמתי גם אותו (ניתן לראות שיח של שיחים צמח לו מתחת לידו הימנית וזה נראה כאילו הוא מחזיק עלים):
השמש כבר ירדה, אפרת כל הזמן הזה התכתבה עם רחלי – אימו של קורן, החבר החדש של עידו, שגרים ממול לבית שלנו, עידו כעת איתם ב-Two Huts, ואפרת תמיד לחוצה שמשהו יקרה איתו, אנחנו ירדנו במדרגות מרחבת הפסל אל עבר החנייה, איתנו ירדה גם המשפחה הישראלית השניה, מלבד שלום שלום, לא יצא לנו לשוחח, אנחנו החלטנו לנסוע לאכול ארוחת ערב במקום אותו פירסמו היום בקבוצת הוואטסאפ – Shaya suandoi resort, למה שם ? כי יש שם מסעדה שמגישה אוכל ישראלי (בהנהלת ישראלים), וואלה, בא לי פתאום חומוס טוב לאכול, אז הגענו לשם ו… ? המקום סגור, שלחתי הודעה לבעלת המקום בוואטסאפ, כעבור רבע שעה היא חוזרת אלי שואלת אם אנחנו עדיין שם, בזמן הזה הגענו כבר ל-walking street, אז היא הודיע כי המסעדה נסגרת ב-17:00, חבל שזה לא רשום בשום מקום. אבל העיקר היא העבירה את האחריות עליי – "חבל שלא שלחת לי הודעה לפני שהגעת", ז"א שהבעיה היא אצלי והאשמה היא עליי, נו טוב…
אז הגענו לאיזור ה-walking street, אפרת רצתה לאכול את מרק הקוקוס שלה (טום קא גאי), אז נסענו לכיוון המסעדה שמגישה את המרק הטוב ביותר בפאי, מצאנו חנייה קצת לפני המסעדה, את יתרת הדרך העברנו בהליכה ומה ? המקום סגור, מבאס. שם ברחוב מצאנו ליד ה-Lotus וה-7/11 דוכן שמגיש אוכל מקומי, הזמנתי 2 מנות מבוססות נודלס ובשר חזיר, אפרת רצתה גם כן, הזמנתי גם לה מנה. לאחר מכן, בדוכן אחר מצאנו מישהי שמכינה סלט פאפאיה, לא החמצנו את ההזדמנות והזמנו 2 מנות, אחת לי (חריפה) ואחת לאפרת (משעממת)
חזרנו לרכב עם השלל, נסענו לכיוון הבית, בדרך עצרנו ב-7/11 הגדול, ליד תחנת הדלק, שם קנינו מנות מוכנות של פסטות\ספגטי ודים סאם. אני אוהב את הסניף הזה, הוא אולי הגדול ביותר בפאי, ותמיד יש לו מבחר גדול יותר של מוצרים. עידו עם חברו גם הם היו בדרכם הביתה (מה-Two Huts), אנחנו הגענו כמעט ביחד הביתה. שם פרקנו את הסחורות מהרכב אל שולחן האכילה, קראנו לשאר הילדים ואכלנו את ארוחת הערב המשפחתית שלנו במטבח ביתנו, בהרכב מלא, זה די נדיר בימים אלו שכל אחד מהילדים נעלם לו לאיזה חבר או חברה. מאוחר יותר כל אחד קיבל קצת זמן איכות עם המסכים וזהו, סגרנו את הבסטה ללילה נוסף כאן בפאי. לילה טוב.
— 19/06/2023 , יום שני —
איזה יום עמוס זה, חבל על הזמן, לא הספקתי לנשום כמעט, ועדיין יש לי את הכתיבה בבלוג היום ולעשות על כל מיני משימות שאנחנו חייבים לעשות דחוף היום. אז הפוסט להפעם יצא כנראה דל יותר וזריז הרבה יותר. סורי
התעוררתי היום בסביבות 7:00, קצת עבדתי על המחשב, וכהרגלי הכנתי ארוחת בוקר לכולם, הערתי את הילדים מוקדם יחסית היום, בשעה 8:00, אם אנחנו רוצים שהיום הם ילכו לישון מוקדם, אז הם צריכים להתעורר מוקדם. היה להם קשה, אבל אין מה לעשות. אנחנו התחלנו לסדר את התיקים, עשינו סלקציה, מה ממשיך איתנו לקמבודיה ומה נשאר כאן באיחסון החפצים בלאמון פאי, זה לקח זמן. בשעה 11:00 הזזנו את שלושת ילדינו הגדולים לשיעור Motion Picture לביתה של לימור, שם ההדרכה התקיימה. בזמן הזה אנחנו יצאנו לעשות סידורים, בכלל כל היום הזה היה מיועד בעיקר לסידורים של יומינו האחרון כאן בפאי, נסענו תחילה לזרוק 2.7 ק"ג כביסה, המקום הקבוע שלנו היה סגור, אז מסרתי את שק הכביסה שלנו במקום חדש (לנו) – Family Laundry הוא נקרא, ואנחנו המשכנו הלאה, נסענו כעת אל ביתה של קטי, אפרת רצתה להתקשקש איתה לבד, רגע לפני שאנחנו עוזבים, הורדתי אותה שם והמשכתי הלאה בסידורים, או יותר נכון ניסיתי להמשיך הלאה, למה ? כי מסתבר שעליתי עם הרכב על תעלה מוסתרת בעשבים והרכב קצת הרבה נתקע שם בתוך התעלה, החלק הקידמי של הרכב היה שקוע למטה ואנחנו היינו צריכים עזרה
למזלינו בעל המקום עבד בשיפוץ הבית של קטי, אז הוא נחלץ לעזרתנו, הלך להביא את רכב הבאגי שלו ומשך אותי מהתעלה
סבבה, אני חופשי ומאושר, יצאתי אל מטלה נוספת להיום, להסתפר, אז הגעתי אל המקום שהומלץ כמה פעמים בקבוצת הוואטסאפ – Kangtong Barber, המקום היה סגור, למרות שבשלט שעות הפתיחה היה אמור להיות פתוח. התקשרתי למספר והבחורצ'יק הודיע לי שעוד 5 דקות הוא מגיע, סבבה. המתנתי. וההמתנה הייתה שווה את זה, הבחורצ'יק בהחלט יודע את העבודה, דפק לי תספרות מהסרטים, בדיוק כמו שאני אוהב. שילמתי 80 בהאט עבור התענוג, ונסעתי אח"כ אל העיירה פאי כדי לעשות קניות לסנדביצ'ים למחר, שם צילמתי את עצמי ואת התספורת החדשה
קניתי ביצים, לחם וכל מיני נישנושים שיספקו את צרכינו ליום המחר. המשכתי אל עבר החנות להדפסת מסמכים, שוב פעם הייתה סגורה, בעאסה, חזרתי הביתה, וקיימתי שיחת עבודה בזום, לקח זמן מה, משהו כמו שעה, בזמן הזה אפרת חזרה הביתה והילדים גם סיימו את המפגש שלהם שהתקיים אצל לימור. בסביבות אחה"צ לקחנו את עידו וחברו – יונתן אל חוג השחמט, זירזתי אותם להגיע כבר לרכב, וכך יצא כשצילמתי אותם חצי הולכים, חצי רצים אל עבר הרכב
בדרך למשפחת לביא (חוג שחמט), החל לרדת גשם גשם, הורדנו את הילדים שם, והמשכנו הלאה, אם בהתחלה חשבנו להסתובב קצת ולטייל באיזור, מזג האוויר הראה לנו אחרת. עצרנו בדרך הביתה ב-7/11 לקנות לנו ארוחת צהריים, כשהגענו הביתה אני טרפתי את הארוחה שלי, שאר הילדים לא היו רעבים כל כך. בשלב מסויים לימור לקחה את יובל לחוג השחמט שלה, אני עבדתי בזמן הזה. לאורך כל היום היו בינינו התכתבויות לגביי ארוחת הערב האחרונה של כל החבר'ה ביחד. אז קבענו להיפגש בבית הקפה Two Huts עם נופיו המרהיבים בשקיעה. השעה הייתה כבר 17:30 ואנחנו מיהרנו לאסוף את הכביסה. קיבלנו שקית עם כביסה ריחנית משגעת. משם נסענו אל הדאצ'ה לאסוף את עידו, לימור אספה אותו מחוג השחמט, אז קבענו להיפגש בגן השעשועים, שם אספנו את הילד ומיהרנו להגיע אל ה-Two Huts, היה זה זמן השקיעה והמקום כבר התמלא באנשים, נו מה ? איך אפשר לפספס מראות כאלו ?
השקיעה, כמו כל שקיעה, כל הזמן החליפה תפאורה וצבעים
בזמן המתנתנו לשאר המשפחות, בינתיים צילמתי והצטלמתי עם דניאל, אני לא חושב שיש לנו הרבה תמונות משותפות ביחד
הזמנו תחילה שייקים לכולם, אני , איך לא קיבלתי שייק קוקוס, לאט לאט החבר'ה הגיעו, תחילה קטי הגיעה עם 2 בנותיה, אח"כ גם בועז, יעל וילדיהם הצטרפו, השיחה החלה, על מה ? על הכל. קטי סיפרה כי משפחתה מגיעה מ-יאקוטס, אחד המקומות שאני מאוד רוצה להגיע אליהם (המקום הקר ביותר בעולם), בשלב מסויים גם אורן, מיכל וילדיהם הגיעו לחגיגה, שוחחנו עוד ועוד ועוד מבלי לשים לב איך הזמן טס לו ממש… בשלב מסויים הייתי חייב לסגור את הבסטה לכולם, יש לנו יום ארוך מאוד מחר שמתחיל מאוד מוקדם, כך שב-20:30 אנחנו נפרדנו מכולם, הפרידה מבועז ויעל הייתה הקשה מכולם, מכיוון שאותם אנחנו כבר לא נראה במסע הזה (את השאר נפגוש בעוד כשבועיים כשנחזור לכאן), הצטלמתי עם בועז רגע לפני שחזרנו בחזרה הביתה
אני חזרתי עם הילדים הביתה, אפרת נשארה, היא נסעה אח"כ עם מיכל לעשות מסג' בפאי. בינתיים כאן המשכנו לסדר את התיקים לקראת מחר ולהרדים את ליה שלא רוצה ללכת לישון