— 16/04/2023 , יום ראשון —
אנו נמצאים כעת בעיירה ראנונג (Ranong), שנחשבת כאחד המקומות הפחות מתויירים בתאילנד, לפיכך בכתבות באינטרנט היא מתוארת כ"תאילנד האמיתית", ללא טיולי השייט בקו לאק, ללא הרחובות התיירותיים של חופי פוקט, כאן לא נמצא את הררי התיירים שפוקדים מקדשים עתיקים כמו באיותיה או סוקותאי. הגענו לכאן היום לאחר נסיעה ארוכה של יום שלם (עם עצירות כמובן).
היום בבוקר התעוררנו בחדר הבודד שאנו ישנים בו, אני כרגיל התעוררתי ראשון והתחלתי לעבוד, מה הפעם? רציתי לסגור מטלה מאוד מעיקה שכבר ישבה לי על הגב המון זמן, להזמין כרטיסי טיסה לקנדה. ישבתי, חקרתי, ביררתי, ניסיתי למצוא דרכים זולות להגיע לשם (כי זה ממש לא זול) ובסוף זוהי התוצאה
בסביבות השעה 9:00, סיימנו להעמיס את התיקים והתיישבנו במסעדת הגסט האוס שלנו לארוחת בוקר אחרונה כאן, הזמנו את אותן מנות כמו בימים האחרונים,הפעם הייתי מספיק חכם להזמין שני Club Sandwich אחד לי ואחד לליה, שאר הילדים אכלו ביצים עם טוסטים ופעם אחרונה שייק קוקוס-יוגורט בשבילי. אחלה ארוחת בוקר קיבלנו, בדיוק כמו החדר, בדיוק כמו השירות המאוד אדיב של בעלת המקום: Nung House Khao Sok, אפרת אח"כ עוד שוחחה איתה על קשיי החיים בגידול ילדים. נפרדנו מהם לשלום ואנחנו היינו בדרכינו החוצה אל מחוץ לקאו סוק שהיה הבית שלנו בימים האחרונים. נסענו כשעתיים לכיוון צפון, בדרך יפה, שוב פעם שמנו את מצעדי שנות ה-80 הנהדרים במערכת השמע של הרכב והייתה לנו נסיעה פשוט כיפית, מלבד אירוע אחד שהיה די טראומתי. בדרך לשם יצא לי לראות התנגשות בין רכב (שבא מולי) לבין כלב שרץ לכביש. זה לא היה מחזה יפה לעין, בטח ובטח לא אח"כ כשהתקרבנו לכלב עם הרכב וראיתי את מה שנשאר ממנו…
הגענו אל יעדינו הראשון כעבור שעתיים נסיעה כאמור, מצאתי אותו באינטרנט, לא ידעתי למה לצפות, גם השם היה בתאילנדית בלבד: จุดสกัดวังผักบุ้ง, ובפועל מה מצאנו ? פנינה אמיתית! על גדות נהר Nacha (כך לפי גוגל מפות), הקימו מתחם חמוד של פינות זולה מבמבוק היושבים על כלונסאות, מסביב המוני דגים המחפשים אוכל (קנינו להם כמובן גם קערה ענקית של גרגירים), ליד ניתן לשכור סירות פדלים וקאיקים, יש מקום בו ניתן לשחות עם חליפות הצלה, ומסביב כמה דוכני אוכל, מקום מוסדר, מאורגן, מתוקתק, קטן וחמוד לאללה. והמחירים ? אויי, הם היו פשוט בדיחה. אין דמי כניסה, אין דמי חנייה, אנו שכרנו בוטק'ה כזה על המים במחיר של 50 בהאט לשעתיים, עוד 20 בהאט לסירת פדלים לחצי שעה ו-20 בהאט נוספים לשכירת חליפת הצלה. כשמגיעים ממקומות תיירות חוץ כמו פוקט \ קאו לאק \ קאו סוק, פתאום המחירים העממיים הללו, נראים לנו כמו מתוך סרט מתיחות של יהודה ברקן
תחילה כשהגענו (סביבות 11:30) עוד לא היו הרבה אנשים במקום, בחרנו את הביתן שהכי נראה לנו, הילדים מיד נתנו עבודה בלהאכיל את כמות הדגים הפסיכית שהייתה שם, ממש ג'קוזי של דגים היה במים, כל דג שם רב על גרגר האוכל שזרקנו להם
הסתובבנו מעט במתחם, ליה התנחלה לכמה רגעים על כסא נוח והבנות נכנסו לסירת פדלים והחלו לשוט ברחבי הנהר והמתחם
בשלב מסויים גם אני, עידו וליה עלינו על סירה נוספת ופידלנו להנאתינו, שזה אומר, אני פידלתי, הילדים רק נהנו על הגב שלי. הנופים היו יפים, מקום רגוע ושקט, עברנו ליד האיזור בו ניתן להיכנס למים ואח"כ המשכנו הלאה לצדדים היותר שקטים של הנהר
בזמן הזה אפרת החליטה להיכנס למים, שם עשינו מפגש משפחה מרגש (או שלא), ליה ירדה מסירת הפדלים למים ולאמא שלה, אני ועידו אח"כ המשכנו לבד
יצאנו מרוצים ורטובים. בשלב מסויים הילדים היו רעבים והחלו להציק לנו בעניין האוכל, קנינו להם חטיפי נאגטס עם צ'יפס אותו הם מאוד אהבו, את התירס (שמשום מה, דחפו לו המון סוכר), הם הרבה פחות אהבו. קנינו גם שוקו קר (עם מלא קרח) והנה סגרנו להם את ארוחת הצהריים
בסביבות השעה 14:30 התקפלנו מהמקום, המשכנו הלאה עם הרכב לעוד כ-40 דקות נסיעה עד למקום העצירה הבא שלנו – Wang Majcha Park, המקום היה אמור להיות פארק תוסס וחי, אך בפועל קיבלנו מקום סגור, נטוש ודי משעמם מלבד הגשר התלוי החביב שבו, הילדים ואפרת נשארו ברכב, אז אני יצאתי לבד לעשות סיבוב במתחם, ישנו סכר די עלוב, גשר תלוי נחמד, מהצד השני של הנהר ישנו מקדש עם נזירים , ומאחורה הבחנתי בכל מיני סטופות קטנות שהתברר לי אח"כ כשהתקרבתי, כי אלו הם קברים, ליד נמצא מתחם המגורים של הנזירים, מקום פשוט ודל. חזרתי בחזרה אל הרכב. הילדים ואפרת היו שקועים בטלפונים שלהם, אז עשיתי 2 שיחות טלפוניות הקשורות לעבודה ויצאנו משם. בת'כלס, רק הגשר התלוי שם שווה תמונה להעלאה כאן בבלוג:
המשכנו בנסיעה צפונה, כעבור עוד כשעה נסיעה לערך הגענו אל Phu Khao Ya, המקום היחיד בתאילנד בו ניתן לראות Grasslands, הגענו למקום ומה ? יש Land אבל איפה ה-Grass ? בעונה הרטובה כשיורדים גשמים והכל ירוק, סביר להניח שרואים טוב מאוד גבעות מוריקות עם ה-Grass צומח מעליהן, אנחנו כאמור הגענו בתקופה היבשה ומה שראינו היה גבעות חומות. אבל כפיצוי, הבחנו בקבוצה של מקומיות מבוגרות הלבושות בתלבושות מסורתיות, זה גרם לנו לצאת מהר וללכת להצטלם איתן, תוך שאנו שולפים את נשק יום הדין שלנו – ליה, כדי לשבור דרכה את הקרח, זוהי בסופו של דבר התוצאה
נסענו עוד קצת בדרך העפר מלאת הבורות, אני יצאתי החוצה לצלם קצת, השמש בדיוק החלה לשקוע וזה תמיד זמן טוב לצלם, לידי עמד לו רוכל על אופנוע שמוכר גלידות למקומיים שבאו לכאן למצוא קצת שקט, בכלל, בכל מקום בו יש מעט אנשים, יש המון רוכלים ודוכני מזון. תהיו בטוחים שאם אתם יוצאים מהבית בתאילנד, אתם לא תחזרו רעבים.
לקאת הערב הגענו אל הגסט האוס שלנו, אותו הזמנתי מראש דרך Booking, המקום נמצא קצת מחוץ למרכז העיירה, הוא נקרא: Daranee resort, ותמורת 1,260 בהאט ללילה, אנחנו מקבלים 2 חדרים ברמה טובה כוללת ארוחת בוקר אותה נטעם מחר. התמקמנו בחדרים הממוזגים וכעבור כשעה יצאנו שוב פעם לדרך, השעה הייתה כבר אחרי 19:30 ואנחנו היינו רעבים, נסענו אל מרכז העיירה, אל הרחוב הראשי, שם ניתן למצוא לא מעט מסעדות ובתי קפה. הגענו תחילה אל מסעדה מקומית מפוצצת סועדים, ראינו את התפריט והחלטנו לצאת מהמקום, כל התפריט היה מבוסס על טהרת מאכלי ים, לא בדיוק ה-cup of tea שלנו, המשכנו רגלית ללכת לאורך הרחוב, באחת מהמסעדות שמענו מופע מוסיקלי של בחורה צעירה שקולה מאוד הנעים לנו את האוזן, "בוא'נה, היא שרה לא רע בכלל" אמרתי לאפרת, ומפה לשם, מצאנו את עצמינו יושבים באותה מסעדה עם הזמרת המוכשרת, המקום נקרא: Chok-Din, הזמנו מנות תאילנדיות, אותן מנות שאנו רגילים ואוהבים כמו סלט פאפאיה, מרק חלב קוקוס ועוד… ישבנו והאזנו למוסיקה הנעימה, בינתיים הצעירה התחפפה מהבמה ובמקומה עלו 3 נגנים מוכשרים לא פחות, וואלה, אחלה של מקום לבוא ולאכול בו, אהבנו.
חזרנו לגסט האוס שלנו, היה כבר מאוחר בלילה, הכנסנו את הילדים מיד אל החדר שלהם ואירגנו אותם לקראת שינה, אח"כ גם אנחנו עם ליה הקטנה שממשיכה לישון איתנו בחדר
— 17/04/2023 , יום שני —
היום הזה, ה-182 למסע שלנו, נקודת האמצע שנת המסע שלנו, מחר אנחנו כבר מתחילים את החצי השני של השנה, וואו, חצי שנה, לא להאמין איך הזמן עובר. אילולא כתבתי את הבלוג הזה, לא הייתי זוכר עשירית מכל מה שחווינו בחצי שנה האחרונה, ועוד לחשוב שיש לנו כפול מזה… בהחלט פעם בחיים.
היום התעוררנו כרגיל, כל קבוצה בחדרה, אני אפרת וליה בחדר אחד ושאר הילדים בחדר השני, בסביבות השעה 9:00 הלכנו לאכול ארוחת בוקר במתחם של בעלי המקום, אני חייב לציין כי המתחם הזה של Daranee resort הוא פשוט יפייפה. הוא בנוי בשורה ארוכה של צימרים, לצד עצים גבוהים שמצלים על כל האיזור, מאוד התלהבנו מהמקום ויופיו, הנה דוגמא למה אני מתכוון, תמונה זו צולמה בזמן ש-ליה הולכת לכיוון מיקום ארוחת הבוקר
הארוחה הייתה סבירה לחלוטין, קיבלנו ביצי עין (כל אחד קיבל שניים) ועוד טוסטים עם ריבה וחמאה, היה לנו גם פינת קפה \ תה \ שוקו חופשית. בסדר בסה"כ, יצאנו מרוצים, גם מהמקום וגם מארוחת הבוקר, לאפרת הפריע כי אין לנו ירקות בארוחה, אז היא הלכה להביא קצת עגבניות מהחדר.
שם בארוחת הבוקר סיפרתי לשאר במשפחה כי אנחנו הופכים תקליט במסע הזה, זוהי נקודת האמצע וניסינו לבצע איזשהו סיכום ביניים, לא כל כך עבד עם הילדים… סיימנו עם הארוחה, אני הלכתי לבעלת המקום וביקשתי ללון כאן לילה נוסף, שילמתי לה את אותו הסכום ששילמתי דרך בוקינג (הפעם היא מקבלת את הכסף נקי, ללא מתווכים). חזרנו לחדרים. אפרת ישבה עם דניאל על לימודים, אני יצאתי מהחדר ביחד עם ליה ועידו כדי לסגור את הפינה של המחשב הנייד. לא כתבתי את זה, אבל באותו הבוקר כשנסענו לטיול לאיי סימילאן, ממש לפני שיצאנו, הדלקתי את המחשב הנייד שלי והמסך סירב להידלק. מאוד מאוד נלחצתי, הרי המחשב של דניאל הלך לנו כבר לפני כמה ימים (לא ניתן להטעין אותו) ואם גם המחשב הזה הלך לנו, אז נדפקנו לגמרי. אלו היו דקות מאוד מלחיצות, בסופו של דבר המסך עשה טובה ונדלק. אני למדתי את הלקח ואמרתי לאפרת, לא משנה מה, אנחנו קונים מחשב חדש ! אז נסענו אל מעבדת מחשבים במרכז העיירה ראנונג , פתח לנו את הדלת בחורצ'יק צעיר שמנהל את העסק הביתי שלו, הוא בדק לי את המטען, וראה כי הוא גמור, אותו מטען שקניתי לא מזמן בפוקט, מבאס, אמנם יש אחריות, אבל מי עכשיו מתכוון לנסוע עד פוקט בחזרה ?, הבחורצ'יק אינו מוכר ציוד והמליץ לי לנסוע עוד כ-3 דקות נסיעה לחנות המחשבים הקרובה בהמשך הרחוב, שם אוכל גם לקנות לפטופ חדש במידה וארצה. סבבה, העמסתי את שני הילדים שלי לרכב שוב פעם ונסענו אל חנות המחשבים Advice, הבחורה שעבדה שם אמרה כי אין להם את המטען למחשב הנייד, הם יכולים להזמין אותו מבנגקוק והוא יגיע תוך 2-3 ימים, תודה, אבל אין לי זמן להמתין לזה, ניגשתי למטלה הלא פחות חשובה והיא לבחור לפטופ חדש, התלבטתי בין שניים, אחד מסוג ASUS והשני מסוג LENOVO. בסופו של דבר הלכתי על ה-LENOVO
כפי שרואים בתמונה, המחיר הינו כ-2,100 ש"ח. סכום נמוך בהרבה אם הייתי קונה אותו בארץ. ומסתבר שבקנייה הזו הרווחתי עוד כמה דברים, "זה בזכות ה-promotion" אמרה לי העובדת עם חצי חיוך, אז דבר ראשון מגיע לי לבחור מוצרים בשווי של 200 בהאט מהחנות כמתנה. בחרתי עכבר אלחוטי ופד לעכבר. אח"כ היא אומרת לי כי מגיע לי שידרוג לזיכרון, תוספת של 8GB נוספים (הופך את זה ל-16 GB כעת) , זו חתיכת מתנה, בארץ דבר כזה עולה כמה מאות שקלים, אח"כ אני רואה שהיא גם מביאה לי תיק גב של לנובו, גם תיק גב כזה בארץ עולה כמה מאות שקלים, הייתי משוכנע שכשאקבל את החשבון, יכניסו לי כבר את האלמנט, אבל לא, המחיר נשאר זהה: 20,900 בהאט. ואוו, הופתעתי לטובה. כעת הגיעה הסאגה הגדולה של התשלום, מה הכוונה ? מסוף סליקת כרטיסי האשראי שלהם לא עבד כראוי, היו לו ניתוקים מהאינטרנט מה שלא איפשר להם לסלוק את הכרטיס שלי, ניסו פעם ועוד פעם, התקשרו לתמיכה שלהם וזה לקח נצח, בזמן הזה עידו וליה החלו לאבד את הסבלנות, כל הזמן הזה הם שיחקו יפה מאוד בינם לבין עצמם בתוך החנות, עד שלב מסוים
בסופו של דבר, עצרתי את המוכרות והצעתי להן לשלם במזומן, היה עליי מזומנים עוד מהמשיכה הגדולה שביצעתי כשעזבנו את קאו-סוק. יאללה, פתרנו את הפלונטר הזה, לא יכולתי לקחת את המחשב החדש עימי, כי היו צריכים להתקין לי את הזיכרון שקיבלתי מתנה + להתקין מערכת הפעלה Windows וגם מערכת Office 2021 במסגרת הרכישה. אז עזבתי עם הרבה פחות כסף בכיס וללא מחשב חדש (עדיין), חזרנו לחדרים שלנו בגסט האוס, אפרת סיימה לעבוד עם דניאל, והחלה קצת לעבוד בעסק. רק בסביבות השעה 14:00, אנחנו יצאנו שוב פעם מהחדרים, נסענו אל יעד הטיול הראשון שלנו להיום, המקום נקרא: Hundred Years Thein Suek House, זהו בית מאוד עתיק, הם אומרים 100 שנים, אז יאללה, לא נתווכח, הפכו את המקום למוזיאון כיום, ומי שמנהל את המקום אלו המשפחה שעדיין גרים כאן, בחורה צעירה סיפרה לנו כי היא חיה כאן כבר והיא דור שביעי של המקום, אבות אבותיה הגיעו מסין לתאילנד, על כן ההשפעה הסינית בבית החביב הזה
אז במוזיאון הקטן הזה (בסה"כ 3 חדרים שפתוחים לקהל הרחב) מצאנו ענתיקות מהמאה שעברה, חדר שינה, חדר אורחים, תמונות של המקום ושל דייריו לאורך השנים, רדיו עתיק ועוד
הסיור שעשינו לעצמינו ארך כ-10 דקות בלבד, מקום לא גדול בכלל, סיימנו את הרפתקאותינו ההיסטוריות במקום והמשכנו הלאה, נסענו כעת שוב פעם לחנות המחשבים, הודיעו לי כי המחשב שלי מוכן, יאללה, הגענו לשם וקיבלתי את הבונבוניירה, אנחנו המשכנו הלאה, ההלאה הזה זהו הרגע שדניאל ויובל המתינו לו הכי הרבה, הלכנו למכון יופי, שם הבנות עשו בניית ציפורניים, לקח להם זמן עד שכל התהליך הזה הסתיים, לי לא היה אכפת כלל, ליה ישנה על הספה שם ואני שלפתי את הלפטופ והתחלתי להתקין את כל הדברים החשובים לנו בעבודה ובכלל, התחברתי לכל החשבונות עימם אנו עובדים, בסה"כ המחשב מהיר, מגיב טוב, נראה טוב. וגם ניסיתי להקליד בעברית למרות שאין שם אותיות בעברית על המקלדת, היה בסדר גמור ואני כבר יכול לעשות זאת בצורה כמעט עיוורת. אני הייתי בעולם שלי, הבנות היו בעולם שלהן, בשני העולמות יצאנו כולנו מרוצים
סיימנו עם הציפרוניים, יובל רצתה לחזור לחדר ולא להמשיך למקום הבא שלנו להיום, החזרנו אותה ואח"כ עשינו שוב סיבוב כדי להחזיר לחדר גם את תיק הגב שלי ואת הלפטופ החדש. אנחנו נסענו אל Raksa Warin Hot Spring, וואי, איזה מקום זהב מצאנו לנו שם, לאחר עצירה קלה ב-7/11, הגענו אל המעיינות החמים, תחילה לא שמנו לב אליהם, אז חשבנו שזה סתם חרטא וכבר היינו בדרך לצאת החוצה, שם בדרך זו פתאום שמנו לב לבריכות, עשינו אחורה פנה, החנינו את הרכב ומצאנו מקום פשוט פנינה. בעיירה עצמה שינם כמה מעיינות חמים במרחק של דקות נסיעה בין אחד לשני, במתחם הזה ישנם מעיינות הפתוחים לרווחת התושבים, הם נמצאים בצמידות לנהר יפה אשר ילדים רבים נוהגים לשחות בו ולהשתולל בבריכות הטבעיות שבו
ליד המעיינות החמים הציבוריים, ישנו מתחם, לא גדול במיוחד בתשלום, המתחם כולל 4 בריכות עם מים חמים, הבריכה הראשונה היא החמה ביותר, עם טמפרטורת מים של 48 מעלות, השניה עם טמפרטורה של 44 מעלות, השלישית עם 42 מעלות והרביעית היא כמו מים רגילים בטמפרטורת החדר. עליתי על הגשר התלוי שמעל הנהר, כך שיכולתי לתפוס בתמונה אחת את הנהר ואת מתחם הבריכות
תחילה ניסינו להכניס את רגלינו לבריכות הציבוריות שהיו די עמוסות באנשים, המים היו לנו חמים מידיי (סביבות ה-50 מעלות), החלטתי לשלם דמי כניסה ולהיכנס למתחם הפרטי וארבעת הבריכות שבתוכו, בסה"כ 200 בהאט לכולנו. כבר בכניסה מישהי מבוגרת התלהבה מעידו וביקשה להצטלם איתו
הורדנו בגדים ונכנסנו למים, כל אחד בבריכה שהוא בחר, תוך שאנו עוברים מידיי פעם בין הבריכות, בשלב מסויים לקחתי את הילדים אל הנהר, קפצנו ממתחם הבריכות החמות למי הנהר הקרירים והנעימים, זה היה שינוי טוב, בהמשך חזרנו שוב פעם אל הבריכות, שוכבים במים המרגיעים ומנסים לנוח
הלילה כבר ירד ובחוץ החל להחשיך, זה היה הזמן שלנו לצאת מהמים, להתלבש ולעזוב את המקום, השעה הייתה כבר אחרי 19:00 ואנחנו נסענו לכיוון מתחם הקניות Big C שבעיר. קנינו לאפרת תיק גב חדש, לאחר שהקודם שקנינו בהודו כבר נהרס לה, קנינו עוד סילוטייפ עליו ניתן לכתוב דברים, הרעיון הוא להדביק ממנו חתיכות על המקלדת של המחשב החדש ולרשום שם את האותיות בעברית, אח"כ עברנו לאוכל, בגדול קנינו לכולנו ארוחת ערב ממגוון הארוחות המוכנות שבסופרמרקט הזה. יצאנו עם שקית מלאה בכל טוב ופחות 960 בהאט. חזרנו לחדרים שלנו בגסט האוס, חזרנו אל יובל, חלק מהילדים הלכו להתקלח ואנחנו בינתיים פתחנו את אריזות המזון שקנינו בסופר והתחלנו לבלוע את כל מה שהוגש לנו לפה
היה טעים, קינחנו עם אננס קר וחלב בטעמים שקנינו לכולם, הילדים הלכו לישון, בזמן שאני יושב מול המחשב ומתחיל לסגור את מקומות הלינה האחרונים שלנו בטיול הזה בתאילנד, זה אומר שצריך לפני כן לבנות מסלול + לו"ז טיול לפני כן.